בפני בקשת התובעת להשלים ראיות וזאת לאחר חוות דעת מומחה ונוכח הנימוקים בגינם דחה קיומו של קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין הנזק בברכיה של התובעת.

הרקע לבקשה:

1. התובעת הינה מורה ובהתאם להחלטה מיום 19.5.12, נתקבלה טענתה כי ביום 25/10/07 (בתחילה נרשם, כטעות קולמוס – 25/7/07), בעת נסיעה עם תלמידי בית הספר באוטובוס לטיול בצפון הארץ, החל האוטובוס לבעור. עקב כך, כל יושבי האוטובוס, מורים ותלמידים, החלו לרדת ממנו בבהלה ותוך כדי כך, נפלה התובעת לטענתה על מדרגות האוטובוס ונחבלה בשתי ברכיה.
2. עוד בהתאם לאותה החלטה ועל יסוד העובדות שהוצגו בפנינו, נקבע כי "...לאחר שהסתיים האירוע לא פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי, אלא לאחר תקופת של מספר חודשים, או אז לאחר בדיקות ואבחונים, נאלצה לעבור ניתוח בברכיה".
3. בהחלטה מיום 15.1.12 מונה פרופ' וולפין, מומחה מתחום האורתופדיה, כמומחה-יועץ בתיק (לעיל ולהלן – המומחה) וחוות דעתו ניתנה ביום 6.3.12. בחוות הדעת קבע המומחה כי אין בפניו כל עדות לקשר סיבתי בין הנזקים בברך ימין/בברכיה של התובעת, וזאת מכיוון שהרישום הראשון בדבר כאבים בברך ימין הוא מיום 6.7.08 – 9 חודשים לאחר האירוע, כאשר נפיחות ברכיים עם תפליט, כאבים, לעיתים שטפי דם מקומיים ומגבלות בתנועה כבר מיום האירוע. פרק הזמן שחלף בין מועד האירוע למועד הפניה הראשונה לטיפול רפואי, שולל לפי חוות הדעת את הקשר הסיבתי בין האירוע לנזק.
4. לבקשת התובעת, הופנו למומחה שאלות הבהרה ובתשובותיו חזר המומחה על עיקרי הדברים, תוך שהוא חוזר ומבהיר, כי סוג הפגימה ממנה סבלה התובעת, כפי שאובחן בעקבות הפניה לטיפול רפואי מיום 6.7.08, מעיד על חבלה טריה ואין זה סביר כי מדובר בחבלה שמקורה 9 חודשים קודם לכן.
5. רק לאחר קבלת התשובות לשאלות ההבהרה, ולאחר שביקשה מספר פעמים ארכה להגשת סיכומיה, נוכח הצורך בהתייעצות נוספת עם רופא, הגישה התובעת בקשתה זו שבפני כעת, ולפיה היא מבקשת להציג בפני בית הדין עדויות לכך שפנתה לרופא בסמוך לאירוע, שלא כפי שנקבע בהחלטת בית הדין. בהודעה נוספת, לפי החלטת בית הדין, מסרה התובעת, כי היא מבקשת להעיד "את הרופא שטיפל בה".
6. הנתבע הודיע שהוא מתנגד נחרצות לבקשה ושני הצדדים הפנו לפסיקה, התומכת לטענתם בעמדתם.

הכרעה

1. התובעת העידה בתצהירה במפורש כי לא ייחסה בתחילה חשיבות לכאבים מהם סבלה בברכיה ולכן דחתה את הפניה לטיפול רפואי בתקווה שהכאבים יחלפו, ועוד טענה שהיא בדרך כלל לא אוהבת ללכת לרופאים ומעדיפה להתחמק מקבלת טיפול רפואי (סע' 5). משמע – התובעת היתה מודעת לפער הזמנים בין הנפילה לבין המועד הראשון לטיפול רפואי וביקשה ליתן לו הסבר בתצהירה. ברי, שאם אכן פנתה לטיפול רפואי בסמוך לנפילה, היה הסברה פשוט יותר ולא היתה נדרשת להסברים האמורים.
2. בחקירתה הנגדית, נשאלה ארוכות התובעת על סוגיית הפניה הראשונה לטיפול רפואי והיא הסבירה שפנתה לראשונה לטיפול רפואי "אחרי ההתדרדרות במצב של הברך" (עמ' 4, ש' 26). בהמשך השיבה כך: "הרופא הראשון שהייתי אצלו היה דר' סעיד ראיק, הוא היה האורטופד הראשון שהפנו אותי אליו דרך קופת חולים, לפני כן פניתי לרופא משפחה דר' סעפא משעור מקופת חולים לאומית בפקיעין" (עמ' 5, ש' 6-8).

הפניה לדר' סעיד ראיק, הינה הפניה הראשונה, שתועדה כאמור ב-6.7.08 (נת/2).

המבקשת חזרה בהמשך דבריה על הטענה כי היא זוכרת שפנתה לטיפול לפני 6.7.08, אבל לא זכרה מתי (עמ' 5, ש' 28). מכל מקום – אין חולק שאין כל תיעוד ברשומה רפואית של פניה לרופא מתאריך מוקדם לזה והתובעת לא ביקשה להציג כל עדות או ראיה המעידים על כך.

1. עוד העידה התובעת כי לאחר האירוע המשיכה לעבוד כרגיל (למעט ביום שלאחר האירוע בו כל העובדים נעדרו מעבודתם).
2. למרות שכבר בחוות הדעת הבהיר המומחה כי אינו מוצא קשר סיבתי בין האירוע לחבלה בברך ימין, נוכח הפער בין זמן האירוע למועד הפניה לטיפול רפואי, לא מצאה התובעת לנכון כבר אז לבקש להשלים ראיותיה, אלא העדיפה לבקש להפנות שאלות הבהרה, מבלי להזכיר בהן קיומו של טיפול רפואי עובר ל-6.7.08.
3. כך שלמעשה, ככל שרצתה התובעת להציג בפנינו עדות באשר לקבלת טיפול רפואי עובר ל-6.7.08 יכולה היתה לעשות כן במועד המתאים ולא מצאנו בבקשתה כל הנמקה מדוע לא כך עשתה.
4. יתרה מכך, לא מצאנו שעדות נוספת, בדבר פניה אפשרית לרופא משפחה בסמוך למועד האירוע, תועיל לשנות מחוות הדעת, שכן עולה ממנה שבהעדר כל רישום לתסמינים המצופים מחבלה מסוג זה, בסמוך למועד האירוע, לא ניתן לקשר בין התסמינים שאובחנו 9 חודשים מאוחר יותר לבין האירוע. משכך, לא תועיל עדות בדבר פניה לרופא, משאין לתובעת יכולת להציג בפנינו תוצאות של בדיקות ואבחנות שנעשו לה בסמוך למועד האירוע.
5. אשר על כן, דין הבקשה להידחות וכך אני מחליטה.
6. הצדדים יפעלו בהתאם לסע' 3 ואילך להחלטה מיום 21.5.12, בדבר הגשת סיכומים.
7. מעקב סיכומי תובעת – בעוד 30 ימים.
8. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי תוך 15 ימים מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ג, 20 פברואר 2013, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.