בתיק הוגשה בקשה בהולה, על-ידי בנק לאומי לישראל שהוא התובע בתיק, למתן צו האוסר על הנתבע מס' 3 לבצע דיספוזיציה בכלל נכסיו וכן, ללשכת ההוצל"פ, להימנע מלהוציא כספים השייכים לנתבע מס' 3, אלא בשיעור המבטיח כי יוותר אצלם סכום יחסי המגלם את חובו לתובע, לכשיינתן פסק-דין כנגדו בתיק זה.

לפי האמור בכתב התביעה, ניתן לאחרונה פסק-דין לחובת הנתבע 3, לטובת בנק המזרחי-טפחות ולפיו על הנתבע מס' 3 לשלם סכום של למעלה מ- 2,500,000 ₪. על בסיס מידע זה טוען התובע, כי הליכי הגביה שינקוט בהם הבנק המזרחי-טפחות, יכחידו את סיכויו לגבות את חובו שלו.

לדבריו, העיקולים שהוטלו לא הועילו ויש צורך בצו שיחול באופן מתמשך וכללי, עד למתן פסק-הדין.

ביום 03.12.12 ניתן צו ארעי כמבוקש, עד למתן ההחלטה בתגובה שתוגש.

תגובת הנתבע מס' 3 הוגשה ובה כינה זה את הבקשה, כבקשה שערורייתית וטורדנית. לדבריו, מדובר בהנחות היפותטיות כלפי צדדי ג', על סמך ספקולציות. בנוסף טוען הוא, כי פסק-הדין שניתן לטובת בנק המזרחי-טפחות, תלוי ועומד בערעור, בבית המשפט העליון ויידון רק בסוף שנת 2013 ובינתיים, עוכב ביצועו בבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, נשמט הבסיס מתחת לבקשה.

עוד מוסיף הנתבע 3 וטוען, כי עצם הגשת הבקשה נעשה בחוסר תום לב שכן, פסק-הדין עצמו ניתן כבר באוגוסט 2012, כך שאין המדובר בשינוי נסיבות פתאומי או קיצוני, כפי שמציג זאת התובע.

בהמשך לתגובה זו טען התובע, כי הטענה בדבר עיכוב ביצוע פסק-הדין לא הוכחה והנתבע מס' 3 לא צירף את כל האסמכתאות, המוכיחות את גרסתו ואף לא צירף תצהיר בנושא. לאחר מהלך זה, מבקש התובע להגיש את הבהרתו בעניין.

לפי זה, התבקש הנתבע מס' 3 להמציא את תגובתו וטען, כי המסמכים המתבקשים אינם רלוונטיים להליך. הנתבע מס' 3 מאשר כי אכן, החלטת העיכוב שניתנה בבית המשפט המחוזי איננה סופית וטרם באה אל סיומה. לדבריו, משתמש התובע בהליך הנוכחי, כדי לכפות הסדר הנוח לו ומייצר בקשות שווא.

לאור זאת, נצא מהנחה לצורך מתן ההחלטה כאן, כי בשלב זה לא עוכב ביצועו של פסק הדין וכי הנתבע מס' 3 עלול להיות חשוף להליכי גביה, בקשר עם פסק-הדין שניתן. במסגרת זו, חוששתני, כי הצו המתבקש על-ידי התובע, חורג מגבולות האפשר והמותר. בהשגת הצו, מבקש התובע להתערב באופן מלאכותי בסדרי הדיון והגביה של צדדים הזרים לתיק זה, בהליך שלא נועד לשם כך.

המשפט האזרחי רווי ומרושת בדינים, שנועדו למצבים של תחרות בין נושים, על-פי מבחנים מהותיים, פרוצדוראליים, חברתיים וכיו"ב. ההליך המתבקש כאן, איננו מסוג ההליכים הנמנים עליהם. לפיכך, גם אם נצא מתוך הנחה כי התובע זכאי להבטחת גבייתו של פסק-הדין העתידי לכשיינתן, אם יינתן, אין בכך כדי להקנות לו זכות לשיבוש הליכי הגביה, של מי שבידיו מוחזק פסק-דין סופי.

בהיבט זה של הדברים, נעשה כאן ניסיון לשימוש שלא כדין בהליך משפטי. חזקה על הבנק התובע, כי ידע לכלכל צעדיו בהליכים המשפטיים המתאימים, מבלי לכפוף לסמכותו של בית-משפט זה, הליכים של צדדים חסרי זיקה להליך הנוכחי.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את התובע בהוצאות הדחיה, בסך של 1,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ג, 14 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.