1. התובע ג'בארין טארק יליד 1973, נפגע לטענתו בתאונת עבודה ביום 6.4.07.

מומחה רפואי מטעם בימ"ש קבע נכות צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור 5%.

המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, קבע כי לא נותרה נכות צמיתה.

הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות, האחריות וגובה הנזק.

2. נסיבות אירוע התאונה:

בסעיף 4 לכתב התביעה נטען כי ביום 6.4.07 עבד התובע באתר בניה, נדרש לבצע העברת רגלי ברזל לקומה עליונה: "ותוך כדי ירידה מהמדרגות הוא החליק והדרדר עד לחדר המדרגות ..."

בתצהיר עדות ראשית מתאר התובע את הנסיבות לפיהן נתבקש לבצע העברת רגלי ברזל מקומת קרקע לקומה העליונה דרך המדרגות שהיו עשויות ממשטח בטון שטוח עם קרשים בלי מעקה: "לאחר שהספקתי להעלות כמה מרגלי הברזל לקומה העליונה, ותוך כדי ירידה מהקומה העליונה לקומת הקרקע דרך המדרגות, החלקתי מהמדרגות והדרדרתי כלפי מטה.

וכאשר נפלתי למטה מצאתי את רגלי השמאלית עקומה מתחת למשקל גופי וכתוצאה מנפילתי נפגעתי בחלקים שונים בגופי ובעיקר בברך רגל שמאל." (ראה סעיפים 6 ו- 7 לתצהיר ת/1).

3. במהלך החקירה הנגדית התייחס התובע לעבודתו כעוזר טפסן אצל הנתבעת 1 מחודש יוני 2006; בניין הקומות בו עבד בעת התאונה הנטענת; העובדים הנוספים שהיו במקום ואופן התנהלותו ביום האירוע.

התובע מתאר כיצד עלה מספר פעמים באותן מדרגות טרם החליק ונפל, לא יכול היה להצביע על מפגע מסויים שגרם לנפילה, אך התייחס למשטח המשופע ועליו קרשים שהונח בין הקומות (עמ' 11 לפרו').

מעדותו עולה כי התאונה היתה ביום שישי ובסיום יום העבודה הקצר חזר עם כל הפועלים לביתו ורק למחרת בערב פנה לטיפול רפואי, כאשר אין לו הסבר מדוע מנגנון הנפילה לא מופיע בתיעוד (עמ' 12 לפרו').

4. ע.ת/2 עלאא אגבריה, טוען בתצהירו ת/2 כי עבד אצל נתבעת 1 בעבודות בניין וביום 6.4.07, נתבקש לבצע עבודות של העברת רגלי ברזל מקומת קרקע לקומה עליונה: "לא היו מותקנות בחדר המדרגות את המדרגות, וכי המדרגות שהיינו עולים עליהן היו עשויות משטח ביטון שטוח ומעל הבטון השטוח היו קרישים, וגם בחדר המדרגות לא היה מותקן מעקה או משהו אחר." (סעיף 5 לתצהיר).

בהמשך התצהיר העד מתייחס לנפילתו של התובע לאחר שהחליק והדרדר מהמדרגות.

בחקירה נגדית נדרש לשעות העבודה; אופי העבודה ומיקומה; כמו גם העובדה כי אותה העבודה בוצעה מספר פעמים עד הנפילה של התובע בבניין בו עבדו.

העד עומת עם גירסה שמסר לחוקר לפיה לא ראה כלל את התאונה, אלא ניגש לתובע רק לאחר הנפילה והסביר כי התובע החליק במדרגות: "הוא צעק, הסתובבתי. ראיתי אותו מחזיק את הרגל, יושב על הריצפה." (עמ' 16 לפרו' שורה 21).

בסיום עדותו נתבקש להתייחס להקלטה שביצע חוקר, ע.ה/1 אסי והבה, בחודש יוני 2008, אך העד לא זיהה את קולו וההקלטה שהושמעה באולם בית המשפט היתה בלתי ברורה (ראה עמ' 18 לפרו').

5. ע.ה/2 חיים גבסו, מנהל הנתבעת 1 התייחס בתצהירו להדרכות בטיחות שנהג להעביר לטענתו לעובדי הבניין וכי במועד אירוע התאונה הבניין בן 3 הקומות היה בשלב השלד וייתכן כי לא היו עדיין מדרגות קבועות אלא משטח בטון מחוספס: "מדרגות בניין זמניות, הינן שלב רגיל בעת בניית בניין, הן אינן מפגע, ועובדה שהתובע עצמו עלה בהן באותו יום ללא בעיה. התובע עצמו עלה וירד במדרגות האלה ללא כל בעיה ובלא כל טענה גם לפני האירוע הנטען, וכך גם עשו פועלים אחרים." (סעיף 6 לתצהיר).

בחקירה נגדית נדרש לסוג ההדרכות שניתנו לעובדים; לא זכר אלו מדרגות זמניות היו מותקנות במקום ביום האירוע וטען כי יש מספר אפשרויות כגון משטח משופע, סולם מעץ, מעקה מעץ, מנורות תאורה (עמ' 19, 20 לפרו').

בהמשך עומת עם חתימתו כמעביד על טפסים לביטוח הלאומי.

6. בתום שמיעת הראיות, עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, בפרוטוקול ובסכומי הצדדים, שוכענתי לקבל את גירסת התובע לעניין נסיבות ארוע התאונה נשוא כתב התביעה.

אין מחלוקת לעניין יחסי עובד – מעביד ואלה מטילים חובת זהירות מושגית וקונקרטית אשר את היקפה ומימדיה יש לבחון בהתאם לנסיבות כל מקרה.

סביבת העבודה כפי שהשתקפה ממארג הראיות בתיק זה, התמקדה בכל הזמנים הרלבנטיים בעבודות שלד בבניין בן שלוש קומות, כאשר במעבר בין הקומות טרם הותקן גרם המדרגות והפועלים במקום עלו וירדו דרך משטח בטון זמני מדורג.

עדויות התובע והעד מטעמו, לא נסתרו בחקירה נגדית ולא מצאתי להטיל דופי במהימנות הגירסה לעניין מנגנון הנפילה ותנאי השטח.

התובע נפל ונחבל במהלך ותוך כדי העבודה, בעת ירידה במדרגות זמניות באתר הבנייה בו עבד כעוזר טפסן.

מנהל הנתבעת 1, לא ידע ליתן תאור מדויק לעניין תנאי השטח או הדרכה שניתנה, למעט הצהרה כללית למנעד אפשרויות וטען בעדותו: "אני יודע לשמור על עצמי והעובדים שישמרו על עצמם" (עמ' 19 לפרוט' שורה 24).

7. חובת המעביד כלפי העובד רחבה וכוללת הנהגת סביבת עבודה בטוחה תוך התחשבות במקום בו מבוצעת העבודה ובאופי העבודה.

הלכה פסוקה היא כי יש להקפיד דווקא עם המעביד ולהקל במידה רבה עם העובד, שכן המעביד מופקד על מקום העבודה ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה יהיו בטוחים, כי נוהלי העבודה יבוצעו הלכה למעשה, וכי העובד יודרך כראוי כיצד לבצע את עבודתו.

בפועל לא באה מפי ההגנה גירסה כלשהי לעניין קיומה של שיטת עבודה,פיקוח של מנהל עבודה ו/או מפקח ו/או מי מטעם המעביד שנמצא באתר הבנייה ודואג ליישום הוראות הבטיחות.

בנסיבות בהן לא הונהגה שיטת עבודה שיש בה כדי למנוע סיכון אותו ניתן היה לצפות, שוכנעתי לקבוע כי הופרה חובת הזהירות (המושגית והקונקרטית) כלפי התובע, וכי התרחשות הנזק בתיק זה עומדת במבחן הציפיות, מקיימת את כל רכיבי עוולת הרשלנות, כמו גם הקשר הסיבתי בין ההפרה לגרימת הנזק הנטען.

8. אשם תורם:

התובע היה עובד ותיק ומנוסה ועבד אצל נתבעת 1 מחודש יוני 2006 .

ביום ארוע התאונה, עלה וירד באותו גרם מדרגות זמני ומאולתר מספר פעמים.

(ראה עמ' 11 לפרוטוקול).

בהינתן מבחן האדם הסביר ומבחן מידת האשמה, סבורני כי על התובע היה לנקוט במשנה זהירות.

בהצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד, מצאתי לקבוע אשם תורם בשעור 30%.

9. הנכות הרפואית והשלכותיה:

בהתאם לחוות דעת המומחה הרפואי, ד"ר אמנון ישראלי, נותרה נכות צמיתה בתחום האורטופדי בשעור 5% בגין הפגיעה בתאונה נשוא כתב התביעה.

המדובר בהפרעה בתפקוד ברך שמאל על רקע תחלואה דלקתית קודמת.

בשים לב לשיעור הנכות הרפואית, היקף הפגיעה, תוצאותיה, גילו ועברו התעסוקתי של התובע, מצאתי לקבוע את מימדי הגריעה מכושר ההשתכרות בגבולות שעור הנכות הרפואית.

המומחה הרפואי קבע בחוות דעתו תקופת אי כושר מלא לששה חודשים ונכות זמנית של 15% למשך שנה.

בהתאם להכנסה רבע שנתית מוצהרת למל"ל ותלושי השכר שצורפו לתצהיר התובע, קובעת את בסיס השכר לחישוב בפסק הדין בסך של 4,500 ₪.

התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד הכנסה מלא וחלקי בהתאמה לקביעות המומחה הרפואי.

התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה והתובע זכאי להחזר הוצאות.

יחד עם זאת, בשים לב לפגיעה ולתקופה הממושכת של הטיפול הרפואי והשיקומי, זכאי התובע לפיצוי נוסף בגין הוצאות ועזרת צד ג' בתקופה הסמוכה לתאונה.

כמו כן מצאתי לפסוק פיצוי גלובלי על דרך האומדנה בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד בהתאם לקביעות בפסק הדין לעניין הנכות הרפואית והשלכותיה.

התובע זכאי לפיצוי בגין ראש נזק של כאב וסבל.

10. חישוב הנזק (במעוגל):

הפסד הכנסה מלא וחלקי 35,000 ₪

הוצאות ועזרת צד ג' 3,000 ₪

אובדן כושר התשכרות בעתיד 30,000 ₪

כאב וסבל 18,000₪

------------------

סה"כ 86,000 ₪

מכלל ראשי הנזק יש לנכות אשם תורם בשיעור שנקבע בסעיף 8 לפסק הדין, כך שיתרת הפיצוי הינה סך של 60,200 ₪.

מסכום הפיצוי יש לנכות את תגמולי המל"ל (דמי פגיעה וקצבת נכות זמנית) כמפורט באישור המל"ל מיום 17.12.2009, משוערך סך של 32,000 ₪ (במעוגל)

11. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעות יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 28,200 ₪ בצרוף הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ג, 10 יוני 2013, בהעדר הצדדים.