ביום 15.4.13 ניתן פסק דין שבו הוריתי על מחיקת התביעה לאחר שהתובע לא הגיש תצהירי עדות ראשית (להלן: "פסק הדין").

בפניי בקשה מטעם נתבעות 4-5 לקבוע כי כל ההליכים שהתקיימו בתביעה עד למחיקתה יחייבו בכל תביעה חדשה שתוגש בעתיד בעילה זהה, לחייב את התובע בהוצאות ולהתנות הגשת תביעה חדשה בתשלום הוצאות. נתבעים 1 ו-6 הודיעו כי הם מצטרפים לבקשה.

התובע מתנגד לבקשה, הן בטענה שלאחר מתן פסק הדין בית המשפט אינו מוסמך לשנותו או לתקנו, פרט לתיקון טעות קולמוס, והן הואיל ולטענתו לא היה מקום למחוק את התביעה, שכן המועד להגשת תצהיריו נקבע לאחר השלמת ההליכים המקדמיים, אך אלה לא הושלמו.

הבקשה לקבוע כי ההליכים יחייבו בתביעה עתידית

דין הבקשה להתקבל.

התביעה נמחקה בשל מחדלו של התובע מלהגיש תצהירי עדות ראשית במועד שנקבע. אין הצדקה כי תוצאה זו, הנובעת ממחדל של התובע, תביא לפגיעה בלתי מוצדקת בנתבעים. על מנת למנוע פגיעה כזו יש לבית המשפט אפשרות להתנות את המחיקה בתנאים שנועדו להגן על יתרונות שבהם זכה בעל דין בהליך, ולמנוע מאחד הצדדים לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט. אחד התנאים שמוסמך בית המשפט לקבוע הינו כי חוות דעת מומחה בית משפט שניתנה במסגרת התביעה שנמחקה תחייב בתביעה עתידית שתוגש (ראה: רע"א 4921/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' רשיד (21.9.09) (להלן: "עניין רשיד")).

בניגוד לטענת התובע כי בית המשפט אינו מוסמך לקבוע קביעה מסוג זה לאחר מתן פסק הדין, בעניין רשיד נקבע כי בעל דין רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה כי יתנה את המחיקה בתנאים מהסוג הנדון לאחר מתן פסק הדין:

"משנמחקה תובענה ללא תנאים, או בתנאים בלתי מספקים לדעת מי מבעלי הדין, ניתן לפנות לבית המשפט בהשגה מתאימה".

אף טענת התובע כי ההליכים המקדמיים שאותם היה על מי מהנתבעים להשלים לא הושלמו, אינה מהווה נימוק לדחיית הבקשה. אם אומנם לא מילא מי מהנתבעים אחר החלטת בית המשפט בעניין השלמת ההליכים המקדמיים, היה על התובע לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט, באופן ובמועד הקבוע בדין. התובע לא עשה כן, ואף בחר שלא להגיש בקשה לביטול פסק הדין מטעם זה. על כן, אף אם אומנם לא הושלמו ההליכים המקדמיים, אין הדבר מהווה טעם המצדיק הימנעות מלקבוע כי ההליכים שהתקיימו עד כה יחייבו גם בעתיד, ובכך לאפשר לתובע לזכות ביתרון כתוצאה ממחדליו.

לפיכך הנני קובעת כי כל ההליכים שהתקיימו בתביעה זו יחייבו בכל תביעה שתוגש בעתיד באותה עילה.

קביעה זו מהווה חלק מפסק הדין.

הבקשה לפסיקת הוצאות

גם בנושא זה דין טענת חוסר הסמכות שמעלה התובע להידחות. בית המשפט לא התייחס בפסק דינו לנושא ההוצאות, והוא מוסמך ליתן בנושא זה החלטה משלימה לאחר שמיעת טיעוני הצדדים (ראה: רע"א 6822/12 אהרון משרקי ואח' נ' צבי אייזנבך (29.11.12)).

לגופו של עניין, לנוכח השלב שבו נמחקה התביעה, ולפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.

עם זאת, הואיל והתביעה נמחקה בשל מחדליו של התובע לאחר שהנתבעים השקיעו משאבים בהתגוננות מפניה, והואיל וזוהי הפעם השניה שבה מגיש התובע תביעה בעילה זו, אני קובעת כי אם תוגש בעתיד תביעה באותה עילה תנאי להגשתה הוא שהתובע ישלם הוצאות בסך 7,500 ₪ לנתבעות 4-5 ובסך 7,500 ₪ לנתבעים 1 ו-6.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ג, 27 יוני 2013, בהעדר הצדדים.