התובע הגיש בקשה לביצוע שישה שיקים בסך 100,000 ₪ (הלן:"השיקים"), אשר סוחרו אליו, כנגד המושכת (להלן:"הנתבעת"), במסגרת תיק ההוצל"פ 11-00892-09-6. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר, בה טענה כי אינה חייבת מאומה לתובע. ניתנה רשות להתגונן, ומכאן התובענה עסקינן.

טענות התובע

1. התובע העלה טענותיו במסגרת תצהיר עדות ראשית שלו וטען כי, בחודש 09/2008 פנה אליו הקבלן אריה אהרון (להלן:"הקבלן") בבקשה לניכיון שיקים, נשוא התיק, וזאת לטענתו כנגד עבודות שיפוץ שביצע בביתה של הנתבעת (להלן: "העבודות").

1. הוסיף התובע כי, בתמורה לקבלת השיקים, מסר לקבלן סך של 85,000 ₪ במזומן, ועם הפקדת שני השקים הראשונים על סך של 30,000 ₪, חזרו אלו בחשבון הנתבעת מהסיבה של "אין כיסוי מספיק", כאשר לא דאגו, הן הקבלן והן הנתבעת, לתשלום תמורתם.
2. עוד טען התובע בתצהירו כי, במהלך חודש 02/2009 הודיעה לו הנתבעת, כי השיקים ניתנו לקבלן בגין עבודות שיפוץ שאמור היה לבצע בביתה, ומשלא עשה האחרון כן, אין בכוונתה לפרוע את השיקים. בתגובה מסר התובע כי, נתן תמורה בעד השיקים, ואינו קשור לעניין בינה לבין הקבלן, וכי עליה לפנות לאחרון בעניין המחלוקת.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת לא הגיש תצהיר עדות ראשית והסתפקה תבצהיר התומך בהתנגדות לביצוע השטר. בתצהירה, טענה הנתבעת כי השיקים הועברו לעסק בשם תריסי קמא (להלן: "העסק"), עבור ביצוע העבודות. הוסיפה כי, עפ"י המוסכם עם העסק, השיקים הנ"ל היו אמורים לשמש כשטרות ביטחון בלבד, כאשר פרעונם אמור להיות רק לאחר ביצוע העבודות ו/או לאחר מסירת ערכו של השטר לנתבעת במזומן.
2. מאחר והעסק לא קיים את התחייבויותיו לביצוע העבודות, לא הפקידה כסף בחשבונה, ובכך ההמחאות לא כובדו, לאחר שהופקדו על ידי התובע, אליו הועברו ההמחאות על ידי העסק.
3. עוד טענה הנתבעת כי, קיים כשלון תמורה מלא, לאחר שהעסק הפר את החוזה עימה, ורימה אותה עת החליט להעבירם לאדם אחר.
4. לטענת הנתבעת, התובע מודע להסכמות בינה לבין הקבלן, לפיהן מדובר בשטרות ביטחון בלבד, וזאת עת נכח יחד עם הקבלן בביתה, ואף הבטיח לה כי הקבלן לא יעשה שימוש בשטרות, אלא לאחר ביצוע העבודות בפועל. ואף פנתה לתובע במקום עבודתו, והבטיח לה האחרון כי העבודות יושלמו, ורק לאחר מכן השטרות ימומשו, הבטחה שהתבררה כהבטחת שווא, דבר שמונע ממנו להיחשב כאוחז כשורה, שכן קיבל את השיקים לידיו, בחוסר תום לב.

תצהיר עד ההגנה - אברבך דימיטרי

1. בתצהירו של דימוטרי, טען האחרון כי הינו חבר של הנתבעת, והיה מעורב בעבודות שבוצעו בביתה. לטענתו, התובע, אשר קיבל את השיקים מהקבלן, היה מודע לעובדה כי השיקים מהווים שטרות ביטחון בלבד, וכי קיים כישלון תמורה מלא של הקבלן.
2. הוסיף דימטרי וטען כי, נפגש עם התובע והקבלן בביתה של הנתבעת, שם סוכם כי העבודות יבוצעו על ידי הקבלן, עבודות אשר בסופו של יום לא נעשו.
3. לטענת דימיטרי, התובע ניהל כספי הקבלן שהוטלו עליו הגבלות בבנקים, ואף שילם את השכר של העובדים שעבדו בביתה של הנתבעת, כך שיש בין התובע לקבלן קשר כספי ישיר.

הראיות

1. בתאריך 20.11.12 התקיימה ישיבת ההוכחות בפניי. מטם התובע העיד התובע בעצמו, וכן הקבלן. מטעם הנתבעת העידה הנתבעת בעצמה, וכן דימיטרי. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

המחלוקת

1. המחלוקת שבפנינו היא האם התובע אוחז כשורה בשקים, והאם ניתנה תמורה בעדם?

דיון ומסקנות

האם התובע אוחז כשורה בהמחאות

המסגרת הנורמטיבית

1. על מעמדו של אוחז כשורה ניתן ללמוד מהוראות שני תתי סעיף 28 (א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"):

"28(א). אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה."

1. על פי סעיף 28 (א) הנ"ל, אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו, ובהתאם לסעיף 28 (א) (2) אוחז כשורה, הוא מי שנתן את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של השיק פגומה.נ
2. בהתאם לסעיף 29 לפקודה, קיימת חזקה לכאורה שאוחז השטר הוא אוחז כשורה.ב
3. בענייננו, אין כל ראיה כי השיקים הוצאו או סוחרו כתוצאה ממעשה רמאות, כפייה, אלימות, פחד או אי חוקיות, כמשמעותו בסעיף 29 (ב) לפקודת השטרות, ועל כן קיימת חזקה שהתובע אוחז כשורה, והנתבעת היא זו שצריכה לסתור חזקה זו.וראה לענין זה זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית בעמוד 258 ובפסקי הדין המאוזכרים שם.נ

א. האם הנפרע יכול להיות אוחז כשורה?

1. בשטרות נשוא תביעה זו, הנפרע הוא התובע.באולם הן התובע והן הנתבעת מאשרים כי התובע הוא אינו צד אמיתי לעסקת היסוד ובפועל הוא צד ג', היות ועסקת היסוד בוצעה בין הנתבעת לקבלן (ראה סעיפים 2, 13, 15 לתצהיר התובע וסעיפים 4-5 לתצהיר הנתבעת).

1. כבר נאמר, בפסיקה כי כאשר הנפרע בפועל הוא צד ג', והוא אינו חלק מעסקת היסוד, אזי קיימת גם לו אפשרות להיות אוחז כשורה על פי פקודת השטרות, למרות שבאופן פורמאלי הוא אינו צד קרוב לשטר. (ראו למשל, נאמר בע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה פד"י נ"ג (1) 132).
2. הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי היתה כל עסקה בינה לבין התובע (עמ' 25 ש' 6-9 , עמ' 26 ש' 3-6 , ש' 30-32). ולכן התובע הוא אינו צד קרוב לשטר ומבחינה זו, יש לראות אותו כאוחז כשורה.נ

ב. האם התובע אינו תם לב

1. בסעיף 11 לתצהירה, טוענת הנתבעת כי התובע קיבל לידיו את השיקים, בחוסר תום לב משווע.
2. כאמור לעיל, תנאי נוסף לאחיזה כשורה הוא, שהאוחז נטל את השטר בתום-לב. בהקשר דיני השטרות, נקבע בפקודה, כי "כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב, רואים כאילו נעשה בתום-לב, כמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות" (סעיף 91 לפקודה). ככלל, מבחן תום-הלב, לצורך אחיזה כשורה, הוא מבחן סובייקטיבי (ע"א 702/76 אלימלך נ' בנק ישראל, פ"ד לג(3), 596 (1979).
3. יודגש, הפקודה אינה מסתפקת בדרישה לתום-לב, והיא קובעת, כי רק מי ש"בשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה" (סעיף 28(א)(2) סיפא). במסגרת הדרישה להעדר ידיעה על פגמים בקנינו של המסחר, ניתן לשלב מרכיב אובייקטיבי לצורך האחיזה כשורה. ידיעה על חילול השיק או על חילול ודאי בעתיד, על-ידי הבנק הנמשך, מונעת מהנסב להיות אוחז כשורה. וכן, ידיעת הנסב על טענת הגנה שיש למושך או העושה כלפי הנפרע, כמו ידיעה על הפרת החוזה בידי הנפרע, על פגם בכריתתו של החוזה בין הנפרע לבין המושך, על כך שהשטר מוחזק בידי הנפרע לביטחון והוא סיחרו לפני קיום התנאי וכד', גם היא מונעת מהנסב להיות אוחז כשורה, מאחר וסיחור השטר בנסיבות אלה, נעשה שלא כדין. נסב היודע, כי זכותו של הנפרע-המסב, היא בת-ביטול, מוחזק כמי שיודע שזכות קנינו של המסחר פגומה.
4. התובע הצהיר כי, לאחר פניית הקבלן אליו לביצוע ניכיון שיקים של הנתבעת, קיבל מהאחרון את השיקים, בסכום כולל של 100,000 ₪, ובתמורה מסר לו במזומן סך של 85,000 ₪ (סעיף 8 לתצהירו). הנתבעת לא הצביעה על עובדות כלשהן, אשר היו אמורות להביא את התובע לכדי חשד, בזמן קבלת השקים, כי דבר מה אינו כשורה עם שיקים אלו, ו/או בדבר מצב כלכלי רעוע של הקבלן, שיש בו כדי להביא לחילול השיקים על ידי הנתבעת, במיוחד וטענתו כי שיקים קודמים של הנתבעת שקיבל במועד מוקדם נפרעו כולם (סעיף 5 לתצהיר), לא נסתרה.
5. בעניין זה אציין כי עדותה של הנתבעת, לפיה התובע היה מודע לעובדה כי המדובר בשיקים לביטחון בלבד (סעיפים 9-10 לתצהיר), בעקבות פגישה שנערכה בביתה בנוכחות האחרון, אינה מתיישבת עם דבריה של הנתבעת בחקירתה הנגדית בפניי, כי לא הכירה את התובע טרם הדיון (עמ' 30 ש' 10-11). כאשר לשאלת ב"כ התובע השיבה הנתבעת כלהלן:

"ש: את הכרת את התובע לפני כן?

ת: לא. היום ראיתי אותו בפעם הראשונה.

ש: מפנה אותך לסעיף 9 בתצהיר שלך, איך את מסבירה מה שאת אומרת ואומרת שאת רואה אותו בפעם הראשונה?

ת: אני הייתי במכולת ודיברתי עם אחיו והוא אמר שימסור לשמעון כל מה ששמע ממני. אני בכיתי ואמרתי שאני במצב עם הפנים ולא קיבלתי כלום עבור השיקים ואני צריכה לשלם על כלום.

ש: יש הבדל בין זה שהיית בחנות לבין זה ששמעון ידע את ההסכמות והחוזים בינך לבין אריה.איך שמעון יודע על ההסכמות עם אריה וההסכמים, מאיפה הידע להצהיר ששמעון מכיר את אריה וההסכמות?

ת: אני חושבת שזה סתם ודימיטרי יכול להגיד יותר ממני" (עמ' 30 ש' 10-19).

1. אף דבריו של דימיטרי בתצהירו (סעיף ו' לתצהיר), לפיו התובע ידע שלא היתה הצדקה למימוש השטרות, מאחר שלא ניתנה תמורה בעדם, נטענו בעלמא.
2. משלא הוכח מעדויות העדים וחקירתם בפניי, כי הנתבעת הכירה את התובע עת הועברו השיקים אליו על ידי הקבלן, כאשר טענותיה לקשר בין התובע לקבלן, טרם העברת השיקים הנ"ל, לא נתמכה בראיות כלשהן, מתייתרת טענת העדר תום הלב המייחסת הנתבעת לתובע, טרם הסבת השיקים הנ"ל. ניסיונה של הנתבעת להצביע על קשר עסקי בין התובע לקבלן, בהצגת המחאה (נ/1), אשר נטען כי ניתנה על ידי התובע כשכר עבודה לעובד הקבלן (עמ' 14 ש' 25-29 עמ' 15 ש' 1-11 עמ' 19 ש' 4-5) לא צלח, כאשר אין בעצם הצגת שיק זה, כדי להוכיח קשר זה, במיוחד והנתבעת נמנעה מלהעיד אותו עובד, לצורך הוכחת טענה זו.
3. לאור האמור לעיל, עולה המסקנה כי כאשר סוחרו השיקים לתובע, לא היה בהם כל פגם, ולא היה כל מקום לטעון שהיה פגם בתום ליבו של התובע, כאשר קיבל את השיקים. 
4. לטענת הנתבעת, היא מסרה את השקים ללא שם נפרע, לאחר שהובטח לה על ידי הקבלן כי האחרון יטביע עליהם את חותמת העסק (עמ' 26 ש' 10-14). בכך נטלה הנתבעת על עצמה את הסיכון הנובע מכך, שהמסמך יושלם וחזקה שנתנה הרשאה לקבלן להשלים השקים כאמור בסעיף 19(א) לפקודת השטרות, לרבות העברתו לצדדים שלישיים.
5. לציין כי עצם העובדה ששם הנפרע מולא לאחר שסוחר אליו השיק, אינה פוגעת באחיזתו כשורה. ויפים לעניין זה הדברים שנאמרו בספר: דיני שטרות בראי הפסיקה", דורון תמיר ויצחק יערי בע'מ 75:

"מקום ששמו של הנפרע ממולא על ידיו לאחר שסוחר אליו שיק במסירה, אין בהיותו נפרע כדי לשלול את ממעמדו כאוחז כשורה".

ג. אחיזה בעד ערך

1. על פי סעיף 26 (ב) לפקודת השטרות, העדר תמורה משמש הגנה נגד צד רחוק או צד רחוק שאינו אוחז בעד ערך, אבל אינו משמש הגנה נגד צד רחוק האוחז בעד ערך. (ראה: זוסמן, דיני שטרות, עמוד 126 ובפסקי הדין המאוזכרים שם).
2. אחד התנאים לאחיזה כשורה הוא, שהאוחז נטל את השטר בעד ערך. המדובר "בערך ממשי" להבדיל מ"תמורה סמלית". (ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' חסן, פ"ד מז(5) 1, 23 (1993); התחייבות שטרם בוצעה, לא תיחשב כערך ממשי לצורך האחיזה כשורה. (ע"א 459/78 חברת בני פיפשקוביץ בע"מ נ' חברת אבני יצחק ושות' בע"מ, פד" לה(3) 169, 176 (1981). מעמדו של האוחז כשורה, דומה למעמדו של הרוכש בתמורה ובתום לב בדיני הקנין הכלליים. (ש. לרנר - דיני שטרות (2007), 230).
3. מחומר הראיות עולה כי התובע נתן ערך בעד השטרות, והחזקה ולפיה נתן ערך בעד השטרות לא נסתרה. בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 8 לתצהיר), טען התובע כי תמורת השיקים, מסר סך של 85,000 ₪ במזומן לקבלן. על עדותו זו חזר התובע בחקירתו בפניי (עמ' 15 ש' 12-17 ועמ' 17 ש' 6-7). תימוכין לעדותו הנ"ל של התובע ניתן לראות בעדותו של הקבלן בפניי (עמ' 19 ש' 24 , עמ' 20 ש' 22-23, עמ' 21 ש' 13-16).
4. בעניין זה אוסיף כי, אין במצבו הכלכלי של התובע, כפי שניסה ב"כ הנתבעת לטעון, כדי לגרוע מהמסקנה, כי ניתנה תמורה לקבלן בעד השיקים. מלבד הצגת המסמכים (נ/3-נ/4), לא הצליחה הנתבעת, באמצעות חקירת התובע והקבלן, להצביע על סתירות בגרסאותיהם של האחרונים, בדבר מתן התמורה על ידי התובע. עוד אוסיף כי אין להסיק מהמסמכים (נ/3 ו נ/4) על יכולת התשלום של התובע, במיוחד והלה העיד בפניי כי הינו עוסק בניכיון שיקים יחד עם אחיו (עמ' 13 ש' 22-31), כאשר הנתבעת לא הביאה כל ראיה על מצבו של העסק אותו מנהלים התובע ואחיו יחד, לניכיון השיקים, לרבות דוחות כספיים של העסק וכיוצ"ב, דבר שיש בו כדי לשפוך אור על מצבם הכלכלי ועל יכולת התשלום שלהם, בעד שיקים המנוכים אצלם.

עדות הנתבעת והקבלן

1. בחקירתה הנגדית של הנתבעת בפניי, התגלו סתירות, שיש בהם כדי לפגום במהימנות גרסתה.
2. כך למשל לעניין ביצוע העבודה בביתה, והתמורה שניתנה בעדם, ועל אף שבעדותה, טענה הנתבעת כי הקבלן עשה שימוש בשטרות, שניתנו כשטרות ביטחון בלבד, ללא שניתנה כל תמורה בעדם, אלא שבחקירתה בפניי, אישרה האחרונה כי חלק מהעבודות הושלמו על ידי הקבלן, ועל כן שילמה תמורתם (עמ' 27 ש' 29-30 , עמ' 28 ש' 13-14).
3. זאת ועוד, הגם שהנתבעת טענה כי הפסיקה לשלם לקבלן עת לא השלים האחרון ביצוע העבודה (עמ' 29 ש' 10-12), לא הצליחה לציין את המועד שבו הפסיק הקבלן את העבודה הנ"ל, אשר בעקבותיה הופסק התשלום ו/או הפקדת הכספים לחשבון, דבר שהביא לאי כיבוד השיקים. כמו כן, בהמשך עדותה, אף שהנתבעת טענה כי, כל השיקים שניתנו על ידה, בהתאם למסמך (ת/1), לא נפרעו, אלא שמעדותה (עמ' 27 ש' 27-30 , עמ' 28 ש' 21-24) וכן מעיון בתדפיס חשבון (ת/2), עולה כי חלק מהשיקים נשוא התובענה שניתנו לקבלן כן נפרעו, לאחר שבוצעו העבודות על ידו, דבר שיש בו כדי לפגום במהימנות גרסתה של הנתבעת, בדבר אי ביצוע העבודות על ידי הקבלן.
4. לציין כי עדותה של הנתבעת מתיישבת עם דברי הקבלן בחקירתו הנגדית בפניי. אף שבסיכומיה טענה הנתבעת כי הקבלן לא ביצע את העבודות אצלה, אלא שלא ניתן ללמוד מתשובותיו של האחרון בחקירתו הנגדית, כי לא בוצעה עבודה אצל הנתבעת (עמ' 19 ש' 27-32 , עמ' 20 ש' 1-25), אלא שהעבודות לא הושלמו, ככל וסיים לעבוד בעסק תריסי קמא בחודש 06/2009. אין בתשובותיו של הקבלן בעניין זה בפניי, כל סתירה עם תשובותיו בחקירתו כפי שעולה במסמך (נ/5).

לציין כי מעדותה של הנתבעת ניתן ללמוד כי העבודות היו אמורות להיות מבוצעות באמצעות העסק (סעיף 4 לתצהירה), כאשר בחקירתה בפניי אף אישרה הנתבעת כי המסמך (ת/1) בדבר ההתקשרות לביצוע העבודות הינו של העסק, ועל כן, אין להסיק כי העבודות היו אמורות להיות מבוצעות על ידי הקבלן, אלא על ידי העסק, אליו הועברו השיקים, כפי שניתן ללמוד מתצהירה של הנתבעת (סעיף 4 לתצהיר) וכן מעדותה (עמ' 26 ש' 12) בנוסף לעדותו של הקבלן, שלא נסתרה (עמ' 20 ש' 22-25).

1. אוסיף כי, על אף שבתצהירה טענה לעריכת הסכם בכתב עם העסק, המסדיר את ההתקשרות ביניהם הנוגעת לעבודות בביתה, והתמורה בעדם (ת/1), אלא שבחקירתה הנגדית עולה כי לא היתה צד בעריכת ההסכם הנ"ל "אני ביקשתי מדימיטרי שיעזור לי. כל ההסכמים והעבודות הוא עשה עם אריה" (עמ' 26 ש' 32), ולא חתמה עליו (עמ' 26 ש' 30), ולא הצליחה לספק הסבר מניח את הדעת לתוכן הסכם זה (עמ' 27 ש' 1-13).
2. מעדותה הנ"ל של הנתבעת, לא ניתן ללמוד כי השיקים ניתנו לקבלן כביטחון בלבד, כאשר לא היתה האחרונה צד להסכם, כפי שהעידה.
3. מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובע הוכיח כי הינו אוחז כשורה בשיקים, וכן נתן תמורה בעדם.

סוף דבר

1. לאור האמור, אני מורה על חידוש ההליכים במסגרת תיק ההוצאה לפועל, ורשאי התובע להמשיך בהליכי הוצאה לפועל נגד הנתבעת.
2. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 11,600 ₪.
3. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידי הנתבעת, אחרת יתווספו אליהם הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום, ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק מספק הדין לידי הצדדים.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.