לפניי תביעה בגין נזקי גוף שאירעו לתובע כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 9.8.07.

הנתבעת 1 היא חברה שהחזיקה בסופר לממכר מוצרי מזון ביישוב מעיליה. (להלן: "הסופר").

על פי האמור בתביעה, הגיע התובע לסופר כדי לחלק סחורה של חברת תנובה. לאחר שפרק את הסחורה ליד המקררים, בבואו לצאת החוצה, נתקלה רגלו בבור שנוצר בשל חוסר במרצפות ברצפת הסופר בקרבת מקררי החלב. כתוצאה מכך איבד התובע את שיווי משקלו נפל ונחבל.

לאחר התאונה תוקן המפגע, והמרצפות החסרות הושלמו.

תצהירי התובע

התובע מדגיש שבמועד התאונה היה מדובר במשלוח קטן יחסית ולא היה צורך במלגזה לשם פריקת הסחורה. התובע לקח שתי עגלות והעמיס על גביהם את הסחורה שהוציא מהמשאית. העמסת הסחורה התבצעה ברחבה שמיועדת לפריקת סחורות. (להלן: "רחבת הפריקה").

בזמן שהעמיס את הסחורה על העגלות, בדק מר אחמד נעמא, מחסנאי מטעם הסופר את הסחורה.

כאשר סיים להעמיס, ביקש מר נעמא כי יכניס את הסחורה לתוך הסופר. התובע ומר נעמא לקחו כל אחד עגלה, והובילו אותה לכיוון המקרר שבו יש להניח את הסחורה.

לאחר שהובילו את העגלות, הניח התובע את העגלה ליד המקררים.

בבואו לצאת החוצה, נתקלה רגלו בבור שנוצר בשל חוסר במרצפות בסופר והוא נפל ונחבל.

התובע לא צילם את המפגע, שכן בשלב הראשון לא העריך את חומרת מצבו הרפואי.

כאשר הבין שנגרם לו נזק משמעותי, נסע לסופר כדי לצלם את המפגע, וראה שהמפגע כבר תוקן. המרצפות שהיו חסרות בזמן התאונה הושלמו במרצפות אחרות.

גרסת הנתבעים

הוגש תצהיר של מר מוחמד דבאח שהינו אחד הבעלים של הסופר.

תצהיר זה הוצא מהתיק לבקשת ב"כ הנתבעים.

הוגש תצהירו של מר נאסרי נאסר אלדין ששימש כמנהל מחלקת קפואים בסופר.

על פי תצהירו, נהגי משאיות אשר מביאים סחורה לסופר, אינם נכנסים אליו ואינם מכניסים את הסחורה לתוכו. נאסר עליהם להכניס את הסחורה לסופר.

הנהגים מגיעים לרחבת הפריקה שם בודקים עובדי הסופר את הסחורה והם אלה שמכניסים את הסחורה לסופר ומסדרים אותה.

מצהיר זה מסביר את נוהלי פריקת הסחורה. הנהג מוציא מהמשאית משטחי עץ ועליהם הוא מניח את הסחורה. עובדי הסופר פורקים את הסחורה מהמשאית. לאחר שעובדי הסופר סיימו לפרוק את הסחורה, התובע אוסף את משטחי העץ עליהם הונחה הסחורה. משטחי העץ הם בבעלות תנובה. הנהגים הם שמביאים את המשטחים עליהם מונחת הסחורה, והם מחויבים להחזיר את המשטחים במלואם.

המצהיר ראה את התובע נתקל במשטח עץ, כאשר אסף את המשטחים כ-20 מטר מהמשאית שלו.

התובע נכנס למשאית ונסע לדרכו. מספר דקות לאחר מכן התקשר למצהיר וסיפר כי נפגע ברגלו.

תצהיר נוסף שהוגש הוא תצהירו של מר אחמד נעמא ששימש כמחסנאי בסופר במועד התאונה.

מר נעמא הוא העובד, שלטענת התובע התלווה אליו לתוך הסופר, וראה במו עיניו את התאונה.

המצהיר כופר בגרסת התובע. הוא לא התלווה לתובע כאשר הכניס את הסחורה לסופר, ולא ראה את התובע נופל.

המצהיר גם מסביר מדוע אין כל אפשרות שנהג ייכנס לסופר.

עלול להיווצר מצב שהנהג יראה את המחירים בהם נמכרים המוצרים, וידווח למתחרים.

קיים גם חשש לגניבות.

לגבי התאונה עצמה טוען המצהיר, כי מר נאסרי אלדין סיפר לו שראה את התובע נתקל במשטח עץ, לפני שעלה למשאית שלו.

מר נאסרי אלדין מאשר שיתכן והיו חסרות מרצפות בסופר (עמוד 23 שורות 9 – 10).

הוא גם מאשר שיתכן שספקים נכנסו לסופר עם עגלה (עמוד 27 שורות 10 – 16).

גם מר אחמד נעמא מאשר שקיימת אפשרות שנכנסים ספקים לסופר (עמוד 51 שורות 23 – 24) (עמוד 53 שורות 19 – 20).

ההכרעה

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע נפגע במהלך ביקורו בסופר או ברחבת הפריקה.

לטענת מר אלדין ראה את התובע נתקל במשטח עץ ברחבת הפריקה ונופל.

לטענת התובע, נפל בתוך הסופר כתוצאה ממרצפות חסרות.

לאחר שמיעת גרסאות הצדדים אני מעדיף את גרסת התובע על פני הגרסה של הנתבעים.

בתעודה רפואית ראשונה מיום 9.8.07 נרשם במשבצת שכותרתה "התעסקות בשעת הפגיעה" "העברת סחורה לסופר נתקל במרצפות חסרות".

קיים משקל רב לגרסה שנמסרת בהזדמנות הראשונה לרופא.

בטופס התביעה לתשלום דמי הפגיעה מצוינים 2 עדים, מר אחמד נעמא ודיילת של תנובה מוצרי חלב ששמה אינו ידוע לתובע.

תאור התאונה בטופס התביעה זהה לתאור בתצהירו של התובע.

התובע צילם את המרצפות וניתן לראות מהתמונות כי חלק מהמרצפות הינן בצבע שונה.

אילו היה התובע נתקל במשטח עץ ברחבת הפריקה והוא יודע שמר אלדין ראה זאת, לא היה כל היגיון מבחינתו לדווח לרופא באותו יום, על נפילה כתוצאה מהיתקלות במרצפות חסרות.

בשני המקרים מדובר בתאונת עבודה והוא זכאי לכל הזכויות להם זכאים נפגעים בעבודה.

זאת ועוד, התובע מסר פרטים של שני עדים. התובע אמור לצאת מתוך הנחה שגרסתו תיבדק תוך זמן קצר.

הניסיון מלמד כי מי שמתאר גרסה לא נכונה, לא ימהר למסור פרטיהם של עדים שעלולים להזים את גרסתו.

במיוחד נכונים הדברים כאשר הוא יכול למסור את פרטיו של מר אלדין, שלדבריו ראה אותו נתקל במשטח עץ ברחבת הפריקה.

מר אלדין העיד, שלאחר התאונה התנהלה שיחה טלפונית בינו לבין התובע. לדבריו אמר לו התובע שנפל והוא לא התייחס למקום הנפילה. (עמוד 25 שורות 31 – 32).

תאור השיחה מפי מר אלדין לא מתיישב עם גרסתו.

אם מר אלדין ראה את התובע נופל מדוע על התובע להתקשר אליו.

כאשר התובע התקשר אליו, היה מר אלדין אמור להגיד שאין בדבריו כל חידוש, שכן ראה זאת.

לא מצוין שמר אלדין ניגש לעזור לו כאשר הבחין בנפילה.

תאור האירוע מפי מר אלדין כצפיה גרידא בנפילה, לא מתיישב עם מערכת היחסים רבת השנים ביניהם.

כאשר נהג שמוביל סחורה נופל, הדעת נותנת שיגשו אליו וישאלו לשלומו.

כאשר נשאל מר אלדין האם בשיחה הטלפונית אמר לו התובע שנפגע, השיב מר אלדין: "אחרי שנס (צריך להיות נסע ד.ש) התקשר אלי ואמר לי שנפל ולא התייחסתי לזה, לא חשבתי שיצא מזה סיפור איפה נפל. נפל במשרד, במקרר חלב, במחסן, אין לי מושג". (עמוד 25 שורות 31 – 32).

במהלך החקירה הנגדית הוצגה בפני מר אלדין גרסת התובע.

על פי גרסה זאת הוא והתובע לקחו כל אחד מהם עגלה, נכנסו לסופר ורוקנו את העגלות.

הוא נשאל האם גרסה זאת הגיונית ומשיב בחיוב. (עמוד 27 שורות 10 – 16).

אין בפיו הסבר מספק לכך שבתצהירו מסר באופן גורף שנהגים וספקים אינם נכנסים לחנות.

גרסתו של התובע מקבלת חיזוק מתמונות שצולמו פרק זמן מסוים לאחר התאונה, מהם ניתן לראות כי קיימות מרצפות בצבע שונה ליד מקרר החלב. תמונות אלה מחזקות את גרסתו לפיה כאשר הגיע לצלם את המפגע גילה כי המפגע תוקן.

גרסתם של המצהירים מטעם הנתבעים התגלתה כגרסה שאינה תואמת את המציאות כפי שהיתה בעת התאונה. בעוד שבתצהיריהם מסרו כי נאסר על ספקים להיכנס לתוך הסופר והסבירו את הסיבה לכך, הרי שבמהלך החקירה העידו שספקים נכנסים לא פעם לסופר.

בנסיבות אלה היה עליהם לפרט בתצהיר את העובדות עליהם העידו.

ב"כ הנתבעת טענה שקיימות אי התאמות בגרסת התובע, מה שמלמד על כך שלא ניתן לתת אמון בגרסתו.

אני סבור שגרסת התובע היתה עקבית ואי התאמות מסוימות יכולות לנבוע ממגבלות הזיכרון, בהתחשב בזמן שחלף ממועד התאונה.

במקרה זה אין מדובר בעדות יחידה של התובע.

המצהירים מטעם הנתבעים מאשרים את גרסת התובע לפיה נפל במהלך ביקורו בסופר, אם כי לטענתם אירע הדבר ברחבת הפריקה.

גרסת התובע נמסרה בו ביום לרופא.

לגבי המחלוקת בדבר מקום ואופן הנפילה אני מעדיף את גרסתו של התובע כפי שפורט קודם לכן.

לפיכך, תידון אחריות הנתבעים על פי גרסת התובע.

הדיון המשפטי

המסגרת המשפטית שיש לדון בה הינה עוולת הרשלנות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

השאלות שיש להשיב עליהן הן, האם הסופר חב חובת זהירות לתובע.

לשם כך יש לבחון חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית.

השאלה השניה היא, האם הפרה הנתבעת את חובת הזהירות המוטלת עליה, והשאלה השלישית היא האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק.

גם חובת הזהירות המושגית וגם חובת הזהירות הקונקרטית נבחנים לפי מבחן הצפיות.

אני סבור שעל הסופר לצפות נפילת ספק כתוצאה מכך שחסרה מרצפת בסופר. מדובר במפגע של ממש שמצוי בשטח שבהחזקת הסופר ומיועד למעבר אנשים.

כפי שעלה מחומר הראיות ספקים נכנסו לא פעם לתוך הסופר.

קונים בסופר אינם נוהגים להסתכל על הרצפה ומבטם מופנה לעבר מדפי הסחורה.

הם אינם צריכים לצפות כי ברצפת הסופר יהיה חוסר במרצפות, מה שעלול לגרום לפגיעה.

ניתן לטפל במפגע בצורה פשוטה ביותר בדרך של הנחת מרצפות אחרות במקום המרצפות החסרות.

דבר זה נעשה בשלב מאוחר יותר, כפי שניתן ללמוד מהתמונות שמלמדות על הבדלי צבעים בין האריחים שהושלמו לאריחים האחרים.

היה על הסופר לסמן את מקום המפגע באופן בולט בטרם ביצוע התיקון, על מנת למנוע נפילות במקום המפגע.

יש בהתעלמות מקיומו של המפגע הפרה של חובת הזהירות שכתוצאה ממנה נגרם הנזק.

בנסיבות אלה אני קובע שקיימת אחריות לסופר ללא שקיים אשם תורם מצד התובע, ועל הנתבעות לפצות את התובע בגין מלוא הנזק שנגרם לו.

סוף דבר:

אני קובע כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו.

השלמה של ישיבת הראיות לגבי גובה הנזק תיערך ביום 14.1.15 שעה 10.00.

התובע ידאג להזמנת רואה החשבון.

בסיום הישיבה ישמעו סיכומים בעל פה לגבי גובה הנזק.

המזכירות תשלח עותק מההחלטה לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ה, 04 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.