1. התובע אברהם יעקב רובינשטיין יליד 1959, נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 26.1.09.

התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות, החבות וגובה הנזק.

מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע נכות צמיתה בשיעור 10% בתחום האורטופדי.

2. נסיבות אירוע התאונה:

לגירסת התובע, בעת שרכב על אופניים נפגע על ידי רכב מ.ר. 8456657 שהיה נהוג על ידי נתבעת 2 יגודייב לריסה, מבוטח באמצעות נתבעת 1 – איילון חב' לביטוח בע"מ.

הנהגת נתבעת 2 הכחישה מכל וכל את מעורבותה באירוע תאונה ולפיכך צורפה "קרנית".

3. בסעיף 5 לכתב התביעה נטען כי: "בתאריך 26.1.2009 רכב התובע על אופניו והיה מעורב בתאונת דרכים שארעה בנתניה. התובע נפגע על ידי הרכב הנ"ל, נפל ונחבל בידו."

בתצהיר עדות ראשית מפרט התובע את הנסיבות בסעיף 3 כדלקמן:

"א. רכבתי על אופניים משכונת קרית צאנז, בנתניה, לכיוון מרכז העיר נתניה לצורך ביצוע סידורים, לרבות – קניות

ב. הרכיבה התבצעה על הכביש לצד הדרך

ג. במהלך רכיבתי זו נסעתי לאורכו של רחוב שלמה המלך, בנתניה, מכיוון צפון לכיוון דרום, כאשר אני רוכב בצידו הימני של הכביש לצד הדרך

ד. עת הגעתי לרח' שלמה המלך מס' 41, יצא רכב ממפרץ החניה מבית אבות "בית עמי" ופגע בגלגל האחורי של אופניי

ה. כתוצאה מפגיעת הרכב בגלגל האחורי של אופניי, נפלתי ונחבלתי בעיקר ביד שמאל

ו. לאחר הנפילה, התרוממתי חלקית וראיתי בברור את נהגת הרכב הפוגע שבחרה לא לצאת מריכבה והביטה בי דרך השמשה, וכן פרטים מזהים לגבי רכבה, בין היתר, חלק ממספר הרישוי, ושלט של "נהגת חדשה"

ז. בשלב מסויים ניגש אלי אדם בשם נר פרחי משה המוכר לי אישית, שאל מה קרה וביקש להגיש לי סיוע סיפרתי לו שהרכב העומד בסמוך פגע באופני עת רכבתי עליהם והטיח אותי על הקרקע

ח. תוך כדי שמר פרחי מגיש לי עזרה, ולאחר התמהמהות קצרה, עזבה נהגת הרכב הפוגע את המקום, והכל כאמור מבלי שהציע להגיש לי כל סיוע"

התובע מבהיר בתצהירו כי למחרת בשעות אחר הצהרים חזר לבית האבות "בית עמי" ושוחח עם נהגת הרכב הפוגע, מסר לה שראה אותה בתוך הרכב והראה לה את הנזקים שנגרמו לו בגין התאונה (גבס על יד שמאל) "אך היא הכחישה מצידה כל קשר לקרות האירוע, וזאת חרף העובדה שציינתי בפניה שזיהיתי את רכבה במגרש החנייה, וכן כי הבחנתי שיש לו מכה בטמבון הקידמי התואם את תאור התאונה." (סעיף 4 לתצהיר).

4. בחקירה נגדית לב"כ הנתבעים 1 ו- 2, מציין התובע כי הרכב יצא ממפרץ החניה בנסיעה קדימה, והדגים באופן מפורט כיצד נפגע לטענתו מרכב הנתבעת בעת שרכב על אופניו: "היא נתנה לי מכה ועפתי ..."

התובע חוזר שוב על האופן בו ארעה התאונה כאשר רכב הנתבעת יצא ממפרץ החניה: "כן פגע בי בגלגל האחורי של האופניים. היא נעצרה הסתכלה מה קרה והמשיכה. אז בא חבר שלי ..." (עמ' 12 לפרו').

בהמשך החקירה נשאל כיצד זיהה את הרכב שפגע בו לטענתו והשיב כי חזר למחרת על מנת לוודא זיהוי הרכב מהמקום ממנו יצא ממפרץ החניה (עמ' 13, 14 לפרו').

בחקירה נגדית לב"כ "קרנית" משיב התובע כי הרכב פגע באופניים וביום התאונה זכר חלק ממספר הרישוי, למחרת ראה את הרכב חונה באותו מפרץ חניה שיש עליו סימני שריטה, קרא לנהגת נתבעת 2 ולטענתו זיהה אותה: "מאה אחוז" (עמ' 17 לפרו').

5. ע.ת/4 נר פרחי משה מתאר בתצהירו כיצד נסע ביום אירוע התאונה במורד רח' שאול המלך: "וראיתי אדם שרוע על הקרקע ואופניו לצידו, בעוד שרכב הנהוג על ידי אישה עצר לרגעים מספר בסמיכות אליו, בעוד שהיא – הנהגת מסתכלת לאחור – לעבר האדם שמוטל על הקרקע

כשהגעתי לנפגע זיהיתיו כמר רובינשטיין אברהם יעקב – אותו אני מכיר משכונת קרית צאנז – מקום מגוריה של אמי המנוחה

מיידית יצאתי מהרכב על מנת להגיש לו עזרה, וכאשר התקרבתי אליו, הצביע על הרכב הסמוך כאמור, וציין בפני כי פגע בו בעוצמה עת רכב על אופניו

משראתה נהגת הרכב הפוגע כי אני מטפל בנפגע, נסעה מהמקום מבלי להשאיר פרטים או להעניק סיוע כלשהו (סעיפים 4-7 לתצהיר).

בחקירה נגדית לב"כ נתבעים 1 ו- 2 מציין העד כי הוא אישית לא פנה לנהגת ולא רשם את פרטי הרכב, הציע עזרה לתובע ועזב את המקום לאחר שהתובע קם.

בחקירה נגדית לב"כ קרנית עומת עם התאור שמסר לחוקר ועמד על גירסתו לפיה ירד מהרכב להגיש עזרה, חזר וטען כי לא ראה את התאונה עצמה, לא זכר מה אמר לחוקר לגבי פגיעה בגלגל הקידמי או האחורי של האופניים.

6. הנהגת ל ריסה יגודייב מתארת בתצהירה כי במועד אירוע התאונה היתה בעלים של אוטו מסוג יונדאי גטס מ.ר. 8456657, אותו רכשה מספר חודשים קודם לכן ממגרש רכבים: "כשברכב היתה שריטה ומכה מעל גלגל אחורי שמאלי." (סעיף 2 לתצהיר).

לגבי הנסיבות הנטענות בכתב התביעה: "אני מכחישה כי ביום 26.1.09 פגעתי בתובע."

לגירסתה, באותו יום כמו בכל ימות השבוע, במסגרת עבודתה כאם בית בבית אבות "בית עמי", היא מחנה את הרכב במגרש החניה בשעה 07:30 והרכב לא זז עד שהיא יוצאת בשעה 10:00: "ברור לכן, שבשעה 8:30 (השעה שבה טוען התובע שנפגע בתאונה) הרכב שלי היה בחניה ולא זז, ואני לא פגעתי בתובע עם הרכב" (סעיף 4 לתצהיר).

הנהגת מתארת בתצהירה כיצד הגיע לבית האבות אדם, שהסתבר שהוא התובע, ניגש ושאל אותה האם פגעה בו מאחר ונראה לו שהרכב שלה פגע בו למרות שציינה בפניו כי בחניה יש מספר כלי רכב דומים: "וכנראה שהתובע החליט "להתלבש" על ריכבי, כי אני לא פגעתי בו." (סעיף 9 לתצהיר).

בחקירה נגדית לב"כ התובע נשאלה מדוע לא סיפרה על גירסה זו ועל קיומם של רכבים זהים כטענתה לאף אחד מהגורמים כגון המשטרה, כתב התביעה (עמ' 31 לפרו').

בהמשך החקירה לא ניתן מפי הנתבעת 2 הסבר מדוע צורפו אישורים לעניין נוכחותה במקום העבודה בתאריכים שונים, אך לא במועד אירוע התאונה (עמ' 32 לפרו').

7. מטעם הנתבעת 3 "קרנית", התייצב ע.ה/1 החוקר מאיר בק אשר הגיש תצהיר לפיו קיים ביום 16.9.09 שיחה עם משה פרחי לעניין נסיבות התאונה, השיחה הוקלטה והתמליל צורף.

מדיסק השיחה שהוקלטה ומהתמליל עולה כי מדובר בעד ראיה אשר הבחין ברכב בצבע לבן או כסף: "היא כזה עצרה והמשיכה, כאילו הסתכלה כזה, ראיתי מבט של, עשתה ככה והמשיכה ..." (עמ' 4).

העד מציין כי הבחין בתובע ובאופניים, ניגש להגיש עזרה ואחר כך המשיך בדרכו.

8. הכרעה בשאלת הנסיבות והחבות על פי חוק הפלת"ד:

בסיכומים בכתב מטעם התובע נטען כי הובאו ראיות חד משמעיות לעניין עצם קרות התאונה, כאשר התובע רכב על אופניו, רכב הנתבעת 2 יצא ממפרץ חניה ופגע עם צידו הימני בגלגל האחורי של האופניים, כתוצאה מכך התובע נפל ונחבל.

לאחר הנפילה, הצליח להבחין בנהגת שעצרה הביטה לאחור והמשיכה בדרכה.

גירסה זו נתמכה על ידי עד הראיה פרחי משה, ונמצאה אמינה, לא נסתרה באף נקודה מהותית.

לפיכך יש לקבוע את אחריותה של נתבעת 2 לאירוע התאונה (לרבות המבטחת נתבעת 1) ולחילופין, האחריות מוטלת על קרנית נתבעת 3.

בסיכומים בכתב מטעם הנתבעות 1 ו- 2 נטען כי התובע והעד מטעמו לא רשמו את מספר הרישוי של הרכב הפוגע בזמן אמת, יש סתירות ואי דיוקים בגירסאות שנמסרו ויש לקבל את גירסתה של הנהגת המכחישה כל קשר למעורבות באירוע תאונתי.

ב"כ נתבעת 3 קרנית מתמקד בסיכומיו בטענה כי לא ניתן לתת אמון בגירסת התובע לגבי תאור הפגיעה, לא הוכחה תשתית עובדתית כלשהי וקיימות סתירות מהותיות בעדויות התביעה, בגינן יש לדחות את התביעה כנגד כל הנתבעים.

9. בדקתי, בחנתי ושקלתי את מכלול הראיות ולא מצאתי להטיל דופי במהימנות גירסת התביעה באשר למנגנון הפגיעה וזהות הרכב המעורב בתאונה.

גירסת התובע לפיה נפגע על ידי רכב בעת שנסע על אופניו, נתמכת בעדות מזמן אמת שנמסרה מפיו ביום 28.1.09 בהודעה למשטרה: "בתאריך 26.1.09 בשעה 8:30 ברח' שלמה המלך מול בית אבות בית עמי.

נסעתי כדרכי מאז 20 שנה לעבודה מצפון לכיוון דרום למרכז העיר לרח' שמואל הנציב 14 חנות תשמישי קדושה.

ליד בית אבות בית עמי יצא רכב בצבע כסף קטן ופגע בי. נפלתי על הכביש ושברתי את היד והרכב נעלם מהמקום בקושי קמתי ומהרתי הביתה משם הלכתי לקופ"ח וטופלתי על ידם בחבישת גבס ל 30 יום.

נ.ב. גם האופניים התרסקו ונגרם לי נזק."

בפרטי כלי הרכב המעורב נרשם מ.ר. 8456657 קטן פרטי נהגת שיער ארוך.

לא נעלמה מעיני הטענה בסיכומי ההגנה לאי דיוקים וקבלת מידע בדיעבד, אך לא היה בהם כדי לפגום בגרעין האמת בבסיס הגירסה לעניין מעורבות רכב הנתבעים 1 ו- 2 באירוע התאונה.

שוכנעתי לקבל את גירסת התובע והעד מטעמו ולא מצאתי בטיעוני ההגנה או בחשדות שהעלו כדי להביא לדחיית הגירסה העובדתית.

לפיכך קובעת כי מדובר "בתאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד כאשר התובע רכב על אופניים ונפגע מרכב נהוג על ידי נתבעת 2 המבוטח באמצעות נתבעת 1.

10. גובה הנזק:

במסגרת ראיות התביעה לעניין הוכחת עברו התעסוקתי, הוגש תצהיר של מר משה בן חיים מי שניהל את ישיבת חב"ד בנתניה, אשר טוען בתצהירו כי שכר את שירותיו של התובע לכתיבת ספר תורה על מנת למלא רצונו של תורם מחו"ל, אחד בשם ויקטור פרנקו.

לאחר אירוע התאונה, היפנה את העבודה לסופר סת"ם אחר.

לטענתו הכיר את התובע משנת 2005, קנה ממנו מזוזות ותפילין.

תצהיר נוסף של קובי יעקב נזר (סופר סת"ם בבית חב"ד משנת 2010) הוגש על מנת לתאר את אופן כתיבתו של ספר תורה המחייב כנטען שימוש בשתי ידיים ובתצהיר התייחסות לעלות כתיבת ספר תורה.

11. ע.ה/2 צפריר קורצברג, ערך חוות דעת במסגרת "מכון הסופר", כתיבה, תיקון, בדיקה והגהה של ספרי תורה חדשים וישנים אשר עיקרה, הדיפת טענות התובע בדבר אי יכולתו לכתוב כתיבת סת"ם בעוד כף ידו השניה (שאינה היד הכותבת) מגובסת.

העד בדיעה כי ניתן להעזר ולהשתמש ביד שמאל במהלך הכתיבה, בעיקר כאשר מדובר בגבס לפרק זמן קצר ואין בכך כדי למנוע כתיבת סת"ם: "באופן רגיל כפי שהיה קודם לתאונה". (עמ' 7 לחוו"ד).

העד אף מתייחס לטענה לעניין הזמנת ספר תורה במחיר 45,000 דולר שאינו תואם את הנהוג והמקובל בתחום ובכל מקרה ניתן היה לעסוק בכתיבת סת"ם אחרת (מזוזות ותפילין) ללא הפסד כספי.

בחקירה נגדית הובהר כי העד אינו סופר סת"ם, אלא עוסק בהגהה, עומת עם אופן הכתיבה אשר לטענתו גם אם קיימת הפרעה בגין הפגיעה היא מזערית ביותר. (עמ' 33 לפרו').

12. טיעוני הצדדים:

סיכומי ב"כ התובע התמקדו בטענה כי הנכות הרפואית של 10% בתחום האורטופדי בכף יד שמאל מנעה מהתובע לתפקד כסופר סת"ם ומכאן נגרם הפסד כספי ניכר בגין אי יכולת לעמוד בהתחייבות לכתיבת ספר תורה, הפסד בסך 195,852 ₪ בצרוף הפסדי הכנסה לעבר בסכום גלובלי של 80,000 ₪ ולעתיד בסכום של 540,815 ₪ וכן הוצאות, עזרת צד ג', כאב וסבל סה"כ נזק 871,376 ₪.

ב"כ הנתבעים 1 ו- 2 בדיעה כי מדובר במי שפרש מעבודתו במועצה הדתית והינו פנסיונר מזה שנים עובר לאירוע התאונה ולחילופין אין ראיה להפסדי הכנסה או הוצאות כנטען כמו גם אין מניעה להמשך עיסוקו על רקע נכות רפואית מינורית.

ב"כ נתבעת 3 טוען כי התובע לא עבד במקום כלשהו מאז יציאתו לפנסיה בשנת 2004, לא הציג ראיות לנטען באשר לעיסוקו כסופר סת"ם ואינו זכאי לפיצוי מעבר לראש הנזק של כאב וסבל.

13. הפגיעה והשלכותיה:

בהתאם לחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט ד"ר יעקב פעילן, התובע נחבל בשורש כף יד שמאל, אובחן שבר, היד קובעה בגבס אשר הוחלף בסד והורד ביום 8.3.09, התובע נזקק לטיפולי פזיוטרפיה עד ליום 17.5.09.

המומחה הרפואי קובע נכות אורטופדית בשיעור 10% לפי סעיף מותאם 40 (11) בגין חיבור גרוע של עצם הרדיוס והגבלת התנועה של שורש כף היד השמאלית.

הגריעה מכושר ההשתכרות מתבססת בין השאר על המדדים של גילו, עברו התעסוקתי ותפקודו של התובע מאז התאונה, כאשר בשים לב לשיעור הנכות הרפואית, טיבה והיקפה, שוכנעתי כי ההשלכה התפקודית אינה עולה על שיעור הנכות הרפואית.

14. בין תרחישי הקיצון כמשתקף מסיכומי הצדדים, לא באה בפני ראיה קבילה לטענה בדבר בסיס השכר לחישוב ואף לא שיעור ההפסד הנטען בגין עיסקה עתידית שלא יצאה לפועל.

בתצהיר התובע יש התייחסות לעבודתו במועצה הדתית בנתניה משנת 1989 עד שנת 2004.

לא צורפה ראיה כלשהי לעניין גובה ההכנסה, למעט הטענה כי מאז הפרישה עסק בכתיבת מזוזות ותפילין.

הטענה כי בחודש ינואר 2009 (החודש בו ארעה התאונה), נחתם חוזה עם מנהל מוסדות חב"ד לכתיבת ספר תורה בעלות של 45,000 דולר, צרוף עותק חוזה שנחתם ב- 14.1.09 ועותק תכתובות – אינה יכולה להוות תחליף לראיה קבילה (בבחינת תוכן המסמכים ומשקלם) להוכחת בסיס השכר לחישוב ראשי הנזק.

לא מצאתי לקבל את גירסת התובע לפיה הפגיעה בתאונה מנעה ותמנע בעתיד את המשך עיסוקו כסופר סת"ם.

טענה זו עומדת בסתירה למארג הראיות, שיעור הנכות הרפואית והשלכותיה וכן עדויות ההגנה ואין בה כדי להוכיח קיומו של קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי בין הפגיעה בתאונה לבין הנזק הנטען, טיבו, היקפו וביסוסו.

יחד עם זאת, בנסיבות המייחדות את עיסוקו של התובע מאז הפרישה מעבודה במסגרת מוסדית, לא ניתן להתעלם מקיומה של הגבלה בכושר ההשתכרות של התובע ואף לא ראשית הראיה לעניין הפסד כספי בגין עיסקה שלא יצאה לפועל.

התובע זכאי לפיצוי בגין הפסדי הכנסה לעבר ועתיד בסכום גלובלי ועל דרך האומדנה, בהתאמה לתקופת אי כושר מלא וזמני ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות שאינו עולה על 10% - פיצוי בסך של 100,000 ₪.

התובע זכאי לפיצוי בגין הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד ג' בתקופה הסמוכה לתאונה בסך של 8,000 ₪ וכן פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממוני בהתאם לשיעור הנכות הרפואית בסך של 15,200 ₪ (במעוגל).

15. אשר על כן, מחייבת את הנתבעות 1 ו- 2 יחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 123,200 ₪ בצרוף הוצאות משפט וכן שכר טירחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ.

התביעה כנגד נתבעת 3 – "קרנית", נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.