כללי

1. ביום 11 אוקטובר 2011, הרשעתי את הנאשם, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ביום 23 אפריל 2012, גזרתי את דינו של הנאשם.

2. הנאשם ערער על פסק הדין ובית המשפט המחוזי הורה ב-ע.פ. 32070-05-12, לשמוע מחדש את עדותו של עו"ד משה זלצר, בכל הקשור לסוגיית המסירה שבוצעה ביום 22.12.00. ולסוגיית התצהיר בעניין מסירה זו. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי אקבע אם יש צורך לשמוע את עדותו של הנאשם פעם נוספת לאור דבריו של עו"ד זלצר.

3. עדותו הנוספת של עו"ד משה זלצר נשמעה ביום 30 אוקטובר 2012. הצדדים הגישו סיכומים בכתב ואף טענו בעל פה ביום 2.12.12. הצדדים לא ביקשו להעיד פעם נוספת את הנאשם.

4. ב"כ הנאשם טען בסיכומיו מספר טענות. טענתו הראשונה מתייחסת לתצהיר המסירה שלטענת התביעה נחתם על ידי הנאשם.

הסניגור המלומד מצביע על קיומם של שלושה מסמכים שונים בהקשר לאותה מסירה וטוען כי ה"שינויים" והזיופים של התצהיר ואישור המסירה שונו במועד מאוחר יותר בידי עו"ד זלצר או מי מטעמו ולא בידי הנאשם.

הסניגור מוסיף וטוען, כי עו"ד זלצר מסר הסברים סותרים לאותם שינויים בבית המשפט המחוזי ובפני ולכן אין לסמוך על גירסתו.

5. הסניגור טוען כי אין משקל ממשי לתצהיר המסירה עליו חתם הנאשם מאחר ומדובר במסירה משנית. הסניגור טוען כי ראש ההוצאה לפועל לא קיבל תצהיר זה ולא נתן החלטות על פיו ולכן אין קשר סיבתי בין תצהיר זה לבין קבלת דבר במרמה.

6. הסניגור מבקש לקבוע כי דבריו של עו"ד זלצר לפיהם הנאשם מסר לו כי החייב אמר לו: "אני אדאג לכך שלא תצליחו לגבות ממני דבר", לא נאמרו על ידי הנאשם להבנתו של ב"כ הנאשם הוכחה לכך מצויה בעובדה כי דברים אלה לא נרשמו בתצהירו של הנאשם.

7. התביעה מבקשת לדחות את טענות ההגנה ולקבוע כי אין שינוי מהותי בין גירסאות עו"ד זלצר בעדויות שמסר בפני ערכאות שונות.

ב"כ המדינה מציינת כי הטענה החדשה היחידה שהועלתה על ידי הסנניגור מתייחסת לשתי החלטות שניתנו ע"י ראש ההוצאה לפועל ביום 21.01.01, לבין החלטתו ביום 24.01.01.

בהחלטה הראשונה ראש ההוצאה לפועל לא אישר את המסירה ובהחלטה השניה נתן צו כמבוקש.

נושא זה לא עלה בחקירתו הראשונה של עו"ד זלצר בדיון בפני.

בעדותו הנוספת, ציין עו"ד זלצר שאינו זוכר מדוע ניתנו החלטות שונות בענין זה והעלה אפשרות כי מסמכי המסירה לא נסרקו בפעם הראשונה וכשפנה פעם נוספת עם המסמכים קיבל החלטה חיובית.

הערכת עדותו של עו"ד זלצר

8. עו"ד זלצר העיד על אירועים שהתרחשו לפני שנים רבות. בכל העדויות הוא חזר וציין מספר רב של פעמים כי אינו זוכר פרטים לגבי טיפולו בתיק זה.

הוא ביסס את דבריו על מסמכים אשר הוצגו בפניו, על דרך עבודתו באותה תקופה ועל ההיגיון.

9. אחת הנקודות אשר שנויות במחלוקת בין הנאשם לבין עו"ד זלצר התייחסה לאיתור הנכס הרשום על שם החייב מר סבירי. עו"ד זלצר מסר הן בעדויותיו והן בעימות בינו לבין הנאשם, כי הנאשם מסר לו על אותו נכס. עו"ד זלצר הוסיף, כי במקרים בהם הוא מאתר נכסים הוא עורך חקירה כלכלית ובתיק זה לא נערכה חקירה כזו.

10. קראתי בעיון את דברי עו"ד זלצר בבית המשפט המחוזי וחזרתי ועיינתי בעדותו בפני בדיון הראשון וכן בעדותו הנוספת, ולא מצאתי כי יש בדבריו כדי להביא לשינוי בקביעתי כי עדותו הינה מהימנה.

ציינתי בהכרעת הדין המקורית כי עו"ד זלצר התרשל בכל הקשור בציון פרטיו

של החייב בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל, אולם אין בכך כדי לפגוע

במהימנותו.

11. הסניגור המלומד טען כי עו"ד זלצר מסר בבית המשפט המחוזי גירסה חדשה, לפיה ההמצאה שהמציא הנאשם לחייב הינה המצאה משנית. בעמ' 44 לעדותו בבית המשפט המחוזי, מסר עו"ד זלצר "...הבקשה להתמנות ככונס היא מאוד מרכזית. בקשה להתמנות ככונס היא מסירה משנית כי זה שני לאחר הפתיחה".

מהדברים הנ"ל עולה בבירור, כי מסירה ראשית ומשנית לא סווגו ע"י עו"ד

זלצר לפי חשיבותם אלא לפי הסדר הכרונולוגי שלהם.

12. באשר לטענה של ניתוק הקשר הסיבתי בין התצהיר הכוזב שניתן ע"י הנאשם לבין מימוש הנכס בהוצאה לפועל, דינה של טענה זו להידחות.

לביצוע שטר חוב ומימוש נכסי החייב בהוצאה לפועל יש שלבים שונים בהתאם לחוק.

אחד השלבים החשובים הוא מינוי כונס נכסים. כונס הנכסים מונה במקרה זה בהתבסס על תצהיר המסירה הכוזב.

מאחר ובתיק ההוצאה לפועל אין פניה או מסמך חדש אשר מסביר את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 24.2.01, אני קובע כי החלטה זו ניתנה על בסיס מסמכים אשר הועברו ע"י עו"ד זלצר (לרבות התצהיר הכוזב) בינואר 2001.

13. יצויין כי הכרעת הדין מיום 17 באוקטובר 2011, מבוססת בראש ובראשונה על דבריו הסותרים והלא אמינים של הנאשם בחקירתו במשטרה ובעדותו בפני. רק לשם תזכורת, יצויין כי הנאשם אישר שהחייב התגורר במלון דירות בבת ים. במלון משרד קבלה מסודר שמאפשר לבדוק אם החייב ישנו או איננו ומאפשר להשאיר לו הודעות.

במקום לעשות כן, הנאשם, לפי גירסתו, נכנס למבנה דרך שער אחורי, ונמנע מלהשאיר מסמך או הודעה לחייב.

14. הטענה כי הנאשם מסר גירסאות סותרות בגלל שנפגע בפיגוע לא התקבלה על ידי. הנאשם מסר פרטים רבים לגבי דברים אשר התרחשו לפני שנים רבות, אך התקשה למסור גירסה הגיונית לגבי היקף החוב של מר רון ז"ל חייב לו וכן לגבי דרך המסירה של מסמכי הוצאה לפועל לחייב.

15. באירוע זה היתה מעורבות לאנשים נוספים ושמיעת התיק העלה כי הנאשם לא היה היחיד המעורב במעשי ההונאה. הדבר צויין בגזר הדין ואף נלקח בחשבון בגזירת דינו של הנאשם. בתיק פלילי לא תמיד ניתן להרכיב תמונה מלאה והשאלה הינה האם יש דיי בפרטים שהובררו כדי לקבוע עובדות מרשיעות.

הדברים נאמרו ע"י כב' השופטת מ. נאור בע"פ 4354/08 מדינת ישראל נ' רבינוביץ (לא פורסם 22.4.2010) "....בהכרעת דין אין חובה לספק הסבר לכל מה שהיה או לא היה ואין חובה לפתור את כל החידות העולות. מלאכת הרכבת התמונה הכוללת המצטיירת מן הראיות, איננה מחייבת שכל אבני תמונת ההרכבה ימצאו ויונחו במקומן. די בכך שהמעיין בתמונה המורכבת מאבני תמונת ההרכבה הקיימת, אף שאינן מלאות, יוכל לקבוע בודאות אני רואה בית, אני רואה עץ, אני רואה שמים..."

16. הנאשם ידע בעת מסירת תצהירו כי לא ניסה לאתר את החייב, לא שוחח עמו ולא ביצע כל מסירה של מסמכי הוצאה לפועל והוא גם ידע על האפשרות של קבלת דבר כתוצאה ממעשה המרמה. לענין היסודות העובדתיים ונפשיים של העבירה לפי סעיף 415 נאמרו דברים ברורים בע"פ 752/90 ברזל נ' מדינת ישראל, פד"י מו(2) 564.

ובע"פ 2955/94 דורי נחום נ' מדינת ישראל נ(4) 580, נאמר:

"מכאן שהעבירה של קבלת דבר במרמה מותנית בידיעת המרמה כי הטענה שהוא מציג היא כוזבת; צפייתו את האפשרות שהטענה הכוזבת תביא את המרומה למעשה או למחדל; ויחס של לפחות קלות דעת כלפי אפשרות זאת...".

17. לסיכום, לא מצאתי כי יש בדבריו של עו"ד זלצר בהליך האזרחי שינוי ממשי ביחס לדברים שהשמיע בפני. גישתי לעדותו לא השתנתה לאחר ששמעתי פעם נוספת את דבריו. לא מצאתי כי יש בטענות המשפטיות של ב"כ הנאשם כדי לשנות את מסקנותיי בתיק זה.

נוכח כל האמור לעיל, אני מחליט להשאיר על כנה את הרשעתו של הנאשם.

ניתנה היום, 17.1.2013 במעמד הצדדים