הצדדים וכתבי הטענות:

1. התובעים הגישו ביום 18.8.09 תביעה על סך של 20,000 ₪, כנגד הנתבעת, חברת השטיח המעופף, בגין עיכוב של שתים עשרה שעות בטיסה, שגרם להם לעזוב את נמל התעופה, ולהחמיץ את הטיסה, עליה היו אמורים לעלות. על פי הנטען בכתב התביעה, רכשו התובעים ארבע חבילות נופש, הכוללות ארבעה כרטיסי טיסה הלוך ושוב, מן הנתבעת. עם הגיעם לשדה התעופה התברר כי חל עיכוב בטיסה. לאחר המתנה ממושכת, של למעלה מאחת עשרה שעות, חזרו הנתבעים לביתם, מבלי לממש את חבילות הנופש, עבורן שילמו במיטב כספם.
2. בטרם הגישו את תביעתם, פנו התובעים בכתב לנתבעת, וביום 12.1.09 השיבה הנתבעת לתובעים כי כרטיס הטיסה שרכשו, הינו לטיסת שכר, ולפיכך ייתכנו שינויים בשעות הטיסה ובמועדים. שינויים אלה הינם באחריותו של המוביל. הנתבעת הביעה צער על כך שהתובעים עזבו את נמל התעופה.

במכתבה לא ציינה הנתבעת מי היא חברת התעופה המובילה, כמו כן לא נאמר במכתב כי הנתבעת לא ידעה אודות האיחור מבעוד מועד.

1. במכתב נוסף, מיום 23.3.09 כתבה הנתבעת כי האיחור לא היה באשמת חברתם, אלא בשל אילוץ של חברת התעופה, ולפיכך לא היה ידוע מראש.
2. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי האחריות הינה על המוביל, וציטטה מדברי חקיקה ומההלכה הפסוקה. כמו כן ציינה הנתבעת כי הטיסה, שאמורה הייתה לצאת את הארץ בשעה 17:00, המריאה בשעה 02:00 לפנות בוקר, משמע באיחור של תשע שעות.
3. ביום 17.12.09 הגישה הנתבעת הודעת צד ג' לחברת התעופה "קיבריש אייר", אלא שהסתבר ש"קיבריש אייר" אינה חברת התעופה הנכונה, וכי חברת התעופה, אשר הייתה אמורה להוביל את התובעים, הינה חברת התעופה "אונור אייר".
4. התובעים הגישו כתב תשובה, להודעת צד ג', ובה ציינו כי במהלך השעות הרבות, בהם המתינו לטיסה, לא הצליחו ליצור קשר עם נציגי הנתבעת, ואלה לא יצרו קשר עם התובעים, כך שבסופו של דבר שבו לביתם.

עוד טענו הם בכתב התשובה, כי במהלך ההידברות, בין התובעים לבין הנתבעת, טענו נציגי הנתבעת כי ניסו להתקשר ולהודיע על העיכוב, דבר שלטענת התובעים לא התרחש בפועל. טענתם של נציגי הנתבעת, לפיה ניסו להודיע לתובעים על העיכוב, מעידה על כך שהנתבעת ידעה אודות העיכוב.

1. הנתבעת לא זימנה לדיונים הרבים שהתקיימו בתיק עדים מטעמה, שיעידו על כך שהנתבעת לא ידעה אודות האיחור לטיסה, וכן מדוע לא ניתן היה להשיגם טלפונית במהלך השעות, בהם המתינו התובעים בשדה התעופה.
2. צד ג', "קיבריש טורקיש איירליינס" הודיעה, בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, כי היא אינה חברת התעופה שהייתה אמורה להוביל את התובעים, והוסיפה כי "עצוב הדבר כי שולחת ההודעה איננה יודעת מי חברת התעופה שהטיסה את התובעים, ואיננה יכולה להפנות את ההודעה לחברה הנכונה". נציגה של "קיבריש טורקיש איירליינס" הודיע לבית המשפט כי הוא נציג חברות התעופה התורכיות בארץ, וכי הוא יכול להניח מי החברה המובילה.
3. ביום 14.10.10 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן, ובו הוסיפו את חברת "אונור אייר" כנתבעת נוספת, אלא שביום 28.11.10, נדחתה התביעה כנגד "אונור אייר" מחמת התיישנות. בכתב התביעה המתוקן ציינו התובעים כי עלות חבילת הנופש עמדה על סך של 600$ לאדם.
4. ביום 15.10.12 התקיים דיון בפני. נציג הנתבעת טען בפני כי לו קראו התובעים את כתב ההגנה היו יודעים כי האחריות על האיחור חלה על המוביל. נציג הנתבעת לא התייחס בטיעוניו לעובדה, שבמכתביה לתובעים, ואף בכתב ההגנה, נמנעה הנתבעת מלציין מי היא החברה המובילה, וכל שעשתה היה לצטט דברי הלכה פסוקה, וסעיפי אמנה, המסירים מן הנתבעת כל אחריות.
5. כמו כן התעלם נציג הנתבעת מהעובדה, שאף הנתבעת עצמה הגישה הודעת צד ג', כנגד החברה הלא נכונה, כך שהנתבעת הטעתה את התובעים, ובשעה שנודע להם מי החברה המובילה, והגישו את תביעתם כנגד "אונור אייר",התיישנה תביעתם.
6. בדיון בפני העיד מר שי פרדו, נציג חברת אונור. לדבריו היה בשדה התעופה ביום המקרה, ולדבריו הוכרז על האיחור. העד לא יכול היה להעיד באיזו תדירות, ולדבריו לא פגש את התובעים במקום.
7. התובע 2 העיד ואמר כי לא עודכנו כלל. בשעה 22:00 הבחין בעד יוצא. נאמר כי הייתה תקלה, אם כי הדברים לא נאמרו במערכת "כריזה". לדבריו לא ניתן היה לדעת אם אכן קרתה תקלה, או שהמטוס כלל לא יגיע.

דיון והכרעה:

1. לאחר ששמעתי את הצדדים, וקראתי את כתבי הטענות, המסמכים שצורפו להם ואת הפרוטוקולים והחלטות הרבות שניתנו בתיק, אני סבורה כי דין התביעה נגד הנתבעת להתקבל, אם כי בחלקה.
2. הנתבעת אינה החברה המובילה, ובעת שהייתה הטיסה אמורה להמריא, חלה אמנת ורשה, שקבעה כי האחריות בגין נזקים שנבעו מאיחור הטיסה, יחולו על המוביל.
3. עם זאת הנתבעת לא הוכיחה בפני כי לא ידעה על התקלה במועד, וכי לא יכולה הייתה, באותן נסיבות, להודיע לתובעים אודות האיחור. לדברי התובעים, כפי שנכתבו בכתב התשובה, להודעת צד ג' ששלחה הנתבעת, נאמר להם מפי נציגי הנתבעת, כי אלה ניסו להודיע לתובעים אודות האיחור, משמע שהנתבעת ידעה על כך.
4. הנתבעת לא זימנה מטעמה עדים על מנת לסתור את טענות התובעים, הן שלא הצליחו ליצור קשר עם הנתבעת, בעת שהמתינו לטיסה, והן שידעו אודות האיחור, ונמנעו מלהודיע לתובעים, ולפיכך לא סתרה את טענות התובעים בעניין זה.
5. לפיכך אני סבורה שאופן ההתנהלות של הנתבעת כלפי התובעים היה רשלני, הן ביום המקרה, והן לאחר מכן.

באשר ליום המקרה - העובדה שהנתבעת נמנעה מלהודיע לתובעים אודות האיחור הצפוי, ובעיקר לא השיבה לשיחות הטלפון של התובעים, שניסו לברר מה עלה בגורל הטיסה.

לאחר המקרה - במשלוח מכתבים, שכל מטרתם הייתה להדוף באופן בלתי ענייני לחלוטין את תלונת התובעים, מבלי לערוך בירור, ומבלי לתת כל מידע ממשי אודות התקלה שהביאה לאיחור, אודות הסיבה, מדוע לא הודיעו לתובעים במועד אודות האיחור, ובעיקר, מיהו המוביל, אותו היה על התובעים לתבוע.

1. בבואי לקבוע מה סכום הפיצוי אינני יכולה להתעלם מהעובדה שהתובעים בחרו לעזוב את שדה התעופה, אף אם היה זה מתוך כעס וייאוש, כמו כן אינני מתעלמת מהעובדה שאכן, עם קבלת כתב ההגנה, היה על התובעים לתבוע את החברה המובילה "אונור אייר" ששמה מופיע על כרטיס הטיסה.
2. לאור האמור הריני מקבלת את התביעה בחלקה.
3. הנתבעת תשלם לתובעים סך של 800 ₪ לכל אחד מהתובעים, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
4. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות בסך של 400 ₪ לכל אחד, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
5. הריני דוחה את התביעה כנגד צד ג', שכן זו נדחתה בגין התיישנות. אינני מוצאת לנכון להטיל הוצאות.
6. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.
7. ניתן לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ג, 18 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.