מבוא

1. בפני בקשת החייבת, ילידת 1956, למתן צו הפטר מחובותיה, לפי הוראת סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל").

2. מעיון בדו"חות המנהל המיוחד עולה, כי החייבת הקימה עסקים בתחום יצור דברי מאפה וקונדיטוריה, אשר כשלו, ובעקבותיהם יצרה החייבת חובות לבנקים, לספקים ולנושים אחרים, בסך של כ-1,000,000 ₪. אין חולק כי לא נמצא חוסר תום לב ביצירת חובותיה של החייבת, כפי שצוין בפסק דינה של כב' השופטת פוקס מיום 30.11.10.

3. ביום 4.11.09 ניתן צו לכינוס נכסי החייבת לבקשתה, והושת על החייבת תשלום בסך של 500 ₪, וביום 30.11.10 הוכרזה החייבת כפושטת רגל.

4. כנגד החייבת הוגשו 20 תביעות חוב בסך כולל של כ-960,000 ₪. 7 מכלל תביעות החוב שהוגשו, נדחו על ידי המנהל המיוחד לאחר בדיקתן. עד כה אושרו 8 תביעות חוב בסכום כולל של כ-123,00 ש"ח ונותרו לבדיקה תביעות חוב נוספות שהוגשו בסך כולל של כ-610,000 ₪. סך תביעות החוב בדין קדימה שאושרו על ידי המנהל המיוחד, עומד על סך של כ-26,000 ₪.

טענות הצדדים בתמצית

5. החייבת טוענת, כי מזה שנה הינה מובטלת ומתקיימת מקצבה בסך של 5,200 ₪ בחודש, סכום אשר אינו מספיק למחייתה, שכן רובו (2,000 ₪) משמש את החייבת להוצאות דמי שכירות והיתר כהוצאות קיום בסיסית, וכל שנותר בידה הוא סך של 500 ₪ לחודש לאחר תשלום הוצאות אלה. החייבת ציינה כי מעת לעת עלה בידיה למצוא עבודות מזדמנות בהיקף שכר קטן.

החייבת טוענת כי לאור גילה המתקדם וכאשר נותרו בידיה שנים בודדות עד לגיל הפרישה, אין סיכוי שתצליח לשקם את עצמה כלכלית או תצליח להחזיר חובותיה לנושים, כאשר אין בידה כל רכוש או סכום כסף אותו הינה יכולה להציע לנושים.

בנוסף טענה החייבת, כי מילאה אחר הוראות צו הכינוס בדבקות, שילמה תשלומים חודשיים וכן הגישה דו"חות בדבר הכנסות והוצאות מגובות באסמכתאות.

6. בדו"ח הנאמן נטען, כי ישנם ממצאים הפועלים לחובת החייבת, וכי היא אינה מוסרת את מלוא המידע אודות הכנסותיה.

הנאמן טען, כי מדו"ח ההכנסות של החייבת מחודש אוגוסט 2012 עולה, כי החייבת עבדה במהלך חודש אוגוסט בחברת דייניש בשכר בסיסי של 35 ₪ לשעה, סכום הגבוה משכר המינימום השעתי. עוד טען הנאמן, כי בחודש אוגוסט 2012 נוכתה הלוואה שקיבלה החייבת ממעבידה, וזאת בשעה שעל החייבת חל איסור ליטול הלוואה.

כמו כן ציין הנאמן, כי בתלוש הפנסיה של החייבת ממוסד הטכניון עולה, כי החייבת נטלה הלוואה מקרן הפנסיה בחודש מרץ 2011 וכי ההחזרים החודשיים בגין ההלוואה עומדים על 435 ₪ לחודש. הנאמן ציין, כי שעה שהחייבת טוענת כי גובה קצבת הפנסיה החודשית עומד על 5,200 ₪, ניתן להיווכח כי בחודש אוגוסט קיבלה החייבת תשלום בסך של 6,076 ₪.

מן האמור למד הנאמן כי לחייבת יכולת כלכלית גבוהה יותר מזו שביקשה להציג בבקשה. עוד ראה הנאמן לציין, כי עם הגעת החייבת לגיל פרישה, תקבל החייבת מהמוסד לביטוח לאומי קצבה ששיעורה 1,200 ₪.

הנאמן סבר כי החייבת משלמת פרמיה חודשית בגין ביטוח בריאות בסך של כ-500 ₪ ולטענתו גובה הפרמיה מעיד "כי יש בביטוח זה מרכיב חיסכון". הנאמן הוסיף וציין כי בפריט מזון המצוי בדו"חות ההכנסות וההוצאות (אשר עומד על סך של 1,000 ₪ לחודש), עולה כי החייבת רכשה בחודש ספטמבר 2012 כמויות מוגברות של סוכר, קמח וביצים, העולים על שימוש אישי, ואשר לטענתו משמשים ליצור דברי מאפה.

הנאמן ציין כי החייבת לא צירפה הסכם שכירות.

ככלל, סבור הנאמן כי החייבת לא מיצתה את יכולת השתכרותה, ויש ביכולתה לפרוע חלק מחובות הנשייה באם תמשיך לשאת בתשלומים חודשיים ויש אף לשקול להגדיל את התשלום החודשי.

7. החייבת הגישה תשובה לדו"ח הנאמן, וציינה כי לא היה מקום להטיל בה דופי, כפי שנעשה על ידי הנאמן, ושעה שהתנהלה בהליך בתום לב ומילאה את כל החובות שהוטלו עליה כנדרש. החייבת ציינה, כי תמוהה בעיניה תגובת הנאמן לבקשת ההפטר והיטפלותו של הנאמן לממצאים שוליים שאין להם כל ערך כלכלי, דוגמת רכישת קמח וסוכר, אשר גם אם יועדו למטרות כלכליות, היו מניבים אצלה לא יותר מ-100 ₪ לחודש.

באשר לעבודתה בחברת דייניש ציינה החייבת, כי נשכרה לעבודה ספציפית למשך חודש ימים, מתוכם שבועיים בחודש יוני 2012 ושבועיים בחודש יולי 2012, ובגין האמור שולם לה שכר בגובה של 1,850 ₪ בחודש אוגוסט 2012, וכפי שדווח על ידה.

החייבת ציינה, כי היא מוצאת עצמה, בשל מצבה הכלכלי הקשה, בסוף החודש במצב שאין ידה משגת לרכוש מוצרי מזון בסיסיים ועל כן נאלצה לבקש כי שכרה מחברת דייניש יוקדם.

באשר להלוואה שנטלה מעבודתה – הטכניון, ציינה החייבת כי אכן נטלה בחודש מרס 2011 הלוואה לצורך מימון שכ"ט בא כוחה, סכום שנמוך ביותר, שכן גובל (בטיפול פרובונו) ואין מקום לזקוף זאת לחובתה.

באשר למפרעות הנטענות על ידי הנאמן, ציינה החייבת כי אין המדובר בהלוואות. המפרעה הראשונה הינה לצורך חיוב במס בגין שכ"ל לילדי העובד, המפרעה השנייה הינה בגין הקדמת תשלום לצורך חיוב במס והמפרעה השלישית הינה מענק יובל המשולם לעובדים פעם בשנה.

עוד ציינה החייבת, כי בחודש אוגוסט קיבלה אכן תוספת תשלום בסך של 592 ₪ עבור שי לחג שמשולם לעובדים פעם בשנה, ואולם אין בכך כדי לשנות את סך ההכנסה החודשית השנתית שדווחה על ידה. בהקשר זה טענה החייבת, כי הנאמן בחר להציג בפני בית המשפט תמונה מגמתית בהסתמך על הכנסותיה בחודש אוגוסט בלבד, שהוא חודש חריג.

8. החייבת טענה, כי העובדה שתשולם לה קצבת זקנה ששיעורה 1,200 ₪ בזקנתה, אין בה כדי לשנות, שכן מטבע הדברים בגיל הזקנה נזקקים אנשים לשירותי בריאות וסיעוד, אשר עולים הרבה מעבר לדמי קצבת הזקנה המשולמת, ואין בכך להצביע על יכולת כלכלית גבוהה של החייבת.

באשר לפרמיית ביטוח הבריאות, ציינה החייבת כי התשלום החודשי המשולם על ידה הינו בסך של 326 ₪ ואינו כולל מרכיב חיסכון. בשל העובדה שהחייבת לא שילמה במשך כשנה את דמי הביטוח, כולל החיוב החודשי הנוכחי מרכיב של פיגורים ועומד על סך של 500 ₪.

החייבת הוסיפה וטענה, כי אין בסיס לטענות הנאמן בדבר המשך מעורבותה בפעילות עסקית ובהסתמך על רכישת המזון שביצעה. החייבת טענה, כי ההוצאות הנטענות בוצעו בחודש ספטמבר, בחגים, ושעה שידה אינה משגת לרכוש בשר או מוצרי מזון יקרים, רכשה החייבת סוכר, קמח, ביצים ושאר מרכיבים הדרושים לאפות לאורחים ואשר עולתם אינה עולה על שקלים בודדים (עלות סוכר 3.99 ₪ לק"ג, קמח 4.02 ₪ לק"ג וביצים 11.03 ₪).

עוד ציינה החייבת, כי אפילו היו דברי הנאמן נכונים ונרכשו על ידה מוצרי מזון העולים על השימוש האישי לצורך אפיה, טענה שאינה נכונה ממילא, מדובר בסכומים זעומים ובחודש אחד בו חלים החגים. החייבת הוסיפה וטענה כי אין זה ראוי להיכנס ל"עגלת הסופר" של החייבת ולעסוק בהרגלי הצריכה שלה ביחס למוצרי מזון בסיסיים בסכומים נמוכים.

באשר לטענת הנאמן, לפיה לא צירפה החייבת את הסכם השכירות, טענה החייבת כי ההסכם הוגש על ידה עוד ביום 18.10.09 לבית המשפט ולכנ"ר ולתשובתה צורף עותק ההסכם.

החייבת חזרה על טענתה כי התנהלה בתום לב לכל אורך ההליך וכי סיכוייה לשפר את מצבה הכלכלי ויכולת השתכרותה הינם קלושים.

החייבת ציינה כי הינה מציעה לשלם לנושיה תוספת של 5,000 ₪ תמורת הפטרה, הגם שהסכום אינו מצוי ברשותה ותנסה לגייסו מבני משפחה וחברים.

9. עובר לדיון הוגשו התנגדויות הנושים בנק לאומי לישראל בע"מ והבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ.

10. בתסקיר הכנ"ר ובהסתמך על האמור בדו"ח הנאמן, צוין כי הכנ"ר מתנגד לבקשת החייבת ומבקש להורות על דחייתה, שכן ההצעה הכספית של החייבת נמוכה מאוד ואינה מכסה את חובותיה בדין קדימה.

11. בדיון שהתקיים ביום 14.2.13, טענה ב"כ הנושה בנק הפועלים בע"מ, כי תביעת החוב של הבנק אושרה לאחרונה בסך של 202,171 ₪. הבנק סבור כי יכולתה הכלכלית של החייבת גבוהה מזו המוצגת בבקשתה. ב"כ הבנק הוסיפה וציינה כי לנוכח טענת החייבת, שנותר בידה סכום של 500 ₪, יש להגדיל את התשלום החודשי לקופת הכינוס.

ב"כ הבנק ציינה כי היא מופיעה גם על דעת בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ומבקשת אף להביע את התנגדותו של בנק דיסקונט לישראל בע"מ להפטר החייבת.

12. הנאמן טען, כי לחייבת יכולת השתכרות, אותה הוכיחה בעבר. עוד טען הנאמן, כי מן הראוי שהחייבת תגדיל את התשלום החודשי לקופת הכינוס. הנאמן מצא לנכון לציין, כי כיוון שהחייבת בת 58 וגיל הפרישה הנורמטיבי הוא 67, ראוי ועל מנת לרצות את רצון הנושים, כי החייבת תיוותר בהליך עד לגיל הפרישה. עם זאת ציין הנאמן, כי הינו מודע "לכוונת המחוקק להגביל את תקופת ההליך לכ-5 שנים".

13. ב"כ החייבת הדגיש כי אין בטענות הנושים, הנאמן והכנ"ר כדי להצביע על התנהלות לקויה מצד החייבת, אשר הסתבכה בתום לב בחובות בעסקיה. ב"כ החייבת ציין כי בניגוד לאמור בחוות דעת הכנ"ר, החייבת אינה עובדת וכאשר עלה בידה למצוא עבודה למשך חודש, דיווחה על כך מיידית בדו"חות שהוגשו על ידה. ב"כ החייבת הוסיף וטען, כי בגילה של החייבת (58), האפשרות למצוא עבודה אינה קלה, ולטענתו אין הצדקה להותיר את החייבת בהליך אך "כדי לרצות את הנושים".

14. ב"כ הכנ"ר הבהירה את עמדת הכנ"ר וציינה כי השאלה הרלוונטית הינה אם יש פוטנציאל השתכרות או איזושהי תועלת שעשויה לצמוח לנושים מהמשך ניהול הליך הפש"ר. "אם בית המשפט מגיע למסקנה שאין לחייבת פוטנציאל השתכרות על מנת להגדיל את הדיבידנד לנושים, אזי לא נתנגד למתן הפטר".

15. הליכי פשיטת הרגל נועדו לאפשר כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך היעילה ביותר וכן ליתן לחייב, שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו, הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו, על ידי קבלת הפטר. ראה: ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4), 197 (להלן: "פסק דין בנבנישתי"); ע"א 4892/91, שבתאי אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1), 45; ע"א 501/67 כונס הנכסים הרשמי נ' לינדה ולנסי ואח' פ"ד כב(1), 23; וכן ראה א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272.

הוראת סעיף 62 לפקודת פשיטת הרגל, המסמיכה את בית המשפט ליתן צו הפטר לחייב, קובעת כדלקמן:

"(א) בית המשפט בדונו בבקשה רשאי לשמוע את הכונס הרשמי ואת הנאמן, וכל נושה, ולהציג לחייב שאלות ולקבל ראיות, כפי שימצא לנכון, והוא יביא בחשבון את תסקיר הכונס בדבר התנהגות החייב ועסקיו, לרבות התנהגותו במשך הליכי פשיטת הרגל.

(ב) בית המשפט רשאי, בכפוף להוראות סעיפים 63 ו-64, ליתן צו הפטר, להתלות הפטר או להתנותו בתנאים שיש לקיימם לפני מתן ההפטר או לאחריו, לרבות תנאים לעניין תשלומים שעל פושט הרגל לשלמם במשך תקופה שלא תעלה על ארבע שנים מיום מתן צו ההפטר, או, מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף למשך תקופה ארוכה יותר; לא מילא פושט הרגל את התנאים שנקבעו - רשאי בית המשפט, מיזמתו, לבקשת הכונס הרשמי, הנאמן או לבקשת נושה של החייב, לבטל בכל עת את צו ההפטר".

בית המשפט נדרש לבחון מכלול של שיקולים, בבואו לאשר או לדחות בקשת הפטר. בין היתר, יישקלו החשיבות שבמתן הפטר לחייב, תום ליבו של החייב בכל שלבי הליכי פשיטת הרגל, היקף החובות ופוטנציאל הפירעון העתידי של החייב וכן עמדת הנושים. מעל לכל, נדרש בית המשפט לאזן, בין הזכות הקניינית העומדת לנושים לבין זכותו של החייב, כי בתנאים מסוימים תינתן לו האפשרות לפתוח דף חדש בחייו. ראה: פסק דין בנבנישתי וכן פש"ר 24/92, המ' 982/06, הנרי אסף נ' שמעון אורי עו"ד ואח', [פורסם בנבו] דינים - מחוזי, כו(7) 659.

אופן התנהגות החייב בהליכי פשיטת רגל ומידת תום ליבו מהווים שיקול מהותי, בבוא בית המשפט לקבוע באם יש ליתן לחייב צו הפטר. ראה: ע"א 6021/06, דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי (פרסום נבו), 09/08/09 (להלן: "פסק דין פיגון"), וכן לוין וגרוניס, עמ' 194.

הנכונות לאזן בין אינטרס החייב ואינטרס נושיו קמה אך בחייב תם לב, בעוד שחייב, שצבר חובותיו בחוסר תום לב או נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכי פשיטת רגל ומתן הפטר ואינו זכאי כי עניינם של הנושים, במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו, ייגרע. ראה: פסק דין פיגון.

נסיבותיו האישיות של החייב מהוות אף הן שיקול, אשר יש לקחתו בחשבון שעה שנבחנת בקשה למתן צו הפטר. באשר לכך ראה: ע"א 3004/07, עזריה דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (פרסום נבו), 05/11/08:

"דעתנו היא כי אכן ראוי ליתן הפטר למערערים. נראה כי בית המשפט המחוזי ראה לנכון ליתן משקל יתר לעניינם של הנושים על פני האינטרס של המערערים-החייבים. עצם העובדה שהדיוידנד שישולם יהא בשיעור של כ-10% בלבד אינה בגדר טעם מספיק לדחייתה של הבקשה להפטר, על רקע הנתונים השונים הנוגעים למערערים. בין היתר נציין כי מדובר באנשים מבוגרים הסובלים מבעיות רפואיות שונות, אשר לפי ממצאיו של הכונס הרשמי פעלו בתום לב".

ומן הכלל אל הפרט

16. הליכי פשיטת הרגל של החייבת נפתחו לבקשת החייבת, והחייבת הוכרזה כפושטת רגל ביום 30.11.10 לאחר שכב' השופטת פוקס סברה, כי לא דבק כל חוסר תום לב מצידה של החייבת בנסיבות הסתבכותה בחובות, כמו גם ביחס להתנהלותה בהליך.

17. אין חולק כי החייבת הגישה דו"חות בדבר הכנסות והוצאות כנדרש וכן שילמה את התשלומים החודשיים שהושתו עליה כסדרם. לאחר שעיינתי בתשובות החייבת לטענות הנאמן, סבורני כי אין ממש בטענות שהעלה הנאמן כנגד החייבת, והתנהלותה בהליך פשיטת הרגל הייתה ללא כל דופי.

18. עוד אין חולק, כי לא עלה בידי הנאמן לאתר רכוש או נכסים כלשהם מצד החייבת, ולמעשה מקור ההכנסה היחיד של החייבת הינו קצבת פנסיה המשולמת לחייבת מדי חודש בסך ממוצע של כ-5,200 ₪ נטו בגין עבודה ארוכת שנים בתחום ההסעדה במוסד הטכניון.

19. עיקר התנגדותם של הנושים והנאמן מתמקדת בטענה, כי החייבת טרם מיצתה את פוטנציאל השתכרותה, ושעה שבעבר הוכיחה החייבת פוטנציאל השתכרות (שכאמור, הסתיים בקריסה כלכלית), עליה להיות בהליך הפש"ר ולהתמיד בעבודה עד לגיל הפרישה, ולו על מנת שתוכל לשלם תשלומים חודשיים לצורך הגדלת הדיבידנד הצפוי לנושים.

20. לנוכח גילה של החייבת ולאור המאמץ הפיזי הכרוך בעבודת אפיה מקצועית, אינני רואה לזקוף לחובת החייבת את העובדה שלא עלה בידה למצוא עבודה סדירה בתחום מקצועה ושעה שעולה כי החייבת לא בחלה בשום עבודה, ומשהוצעה לה עבודה זמנית בתחום האפייה, נרתמה לעבודה ודיווחה על ההכנסה הנוספת באופן מידי בדו"חות ההכנסות וההוצאות שהוגשו על ידה.

21. גם אם תוכל החייבת למצוא עבודה נוספת בעתיד, הרי לאור גילה ובהעדר השכלה פורמלית, ספק רב אם החייבת תוכל להשתכר שכר חודשי קבוע העולה על שכר המינימום, ועל רקע גובה החובות שנצברו, הרי גם אם תיוותר החייבת בהליך למשך 10 שנים נוספות והתשלום החודשי המושת עליה יוגדל באורח ניכר, לא יהיה בכך כדי לצבור דיבידנד לנושים בדין רגיל שיעלה על אחוזים בודדים מכלל חובותיה של החייבת בדין רגיל וברי שאין בכך כדי להצביע על תועלת, לא כל שכן תועלת של ממש מהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל כנגד החייבת.

22. יתר על כן, גם אם מעוניינים הנושים, כנטען, כי החייבת תיוותר בהליך הפש"ר כ-9 שנים נוספות על פני 3 שנים שהינה מצויה בהליך, סבורני כי עמדה זו אינה מתיישבת עם הפסיקה והעמדה המקובלת, לפיה חייב אשר התנהל בהליך פשיטת הרגל בתום לב, זכאי בטווח זמנים סביר לזכות להפטר מחובותיו ולפתוח בדף חדש, לא כל שכן נכונים הדברים שעה שהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל כנגד החייבת אינו עשוי להשפיע על גובה הדיבידנד שישולם לנושים וזאת על רקע פוטנציאל יכולת פירעון החובות הנמוך של החייבת, וממילא ההליך לא יניב תועלת לנושים.

23. דו"חות ההכנסות וההוצאות אותם מגיש חייב, יכולים אכן להצביע על היקף ההכנסות של החייב, כמו גם על הוצאות חריגות, שחייב המצוי בהליך פשיטת הרגל אינו אמור לבצע. בנסיבות המקרה עולה, כי החייבת אכן עושה את מירב המאמצים ומתקיימת בצנעה, שעה שעליה אף לשכור דירת מגורים וסך ההוצאות המוצאות על ידה לצורך מזון עומדות על 1,000 ₪.

24. הגם שהנאמן ביקש לעשות את מלאכתו נאמנה, מסופקני באם אכן התמקדות בממצאים שוליים שאין להם כל ערך כלכלי מקדמים את הליכי פשיטת הרגל. לפיכך אינני סבורה כי יש מקום להיזקק לטענת הנאמן בהתייחס לפריטי המזון שרכשה החייבת במהלך ספטמבר (סוכר, חמאה וביצים). גם אם כל טענותיו של הנאמן היו נכונות, לא היה בהיקפים הנטענים להצביע על פעילות עסקית, לא כל שכן פעילות מניבה, אשר מצדיקה את התחקות אחרי הרגלי הצריכה של החייבת.

25. כאמור, בית המשפט בפש"ר (ת"א) 1306/04 אסתר סולטן נ' הכונס הרשמי (פרסום נבו) 15.6.09, כבר הביע דעתו כי עצם העובדה שהדיבידנד אשר עשוי להשתלם לנושים הרגילים הינו נמוך ו/או כי נושים אלה אינם עשויים כלל לזכות בדיבידנד, אין בו כשלעצמו כדי למנוע את הפטרו של החייב, בנסיבות בהן אין מחלוקת כי לא נשקפת תועלת מהמשך הליך הפש"ר.

כך גם בענייננו לא שוכנעתי כי לחייבת בגילה אפשרות להגדיל את הכנסותיה באופן משמעותי. לחייבת אין נכסים ולא אותר ברשותה רכוש. על כן אין גם סיכוי נראה לעין כי יגדל שיעור הדיבידנד המחולק לנושים ונראה כי אין הצדקה כלכלית להמשיך את ניהול הליך פשיטת הרגל המתנהל כנגד החייבת מזה כ-3 שנים.

26. למען שלמות התמונה, אבהיר כי בניגוד לטענת הנושה בנק הפועלים בע"מ, לא טענה החייבת בשום שלב כי נותר לה סכום של 500 ₪ מעבר להוצאות הקיום החודשיות שלה, אלא להיפך. בהסתמך על הכנסות החייבת והוצאותיה המינימליות, כפי שפורטו בדו"חות הדו-חודשיים שהוגשו, תשלום חודשי בשיעור של 500 ₪ אכן ממצה את גובה התשלום החודשי שניתן היה להשית על החייבת, ומכאן שאין מקום להעלות את התשלום החודשי המושת על החייבת.

סוף דבר

27. לנוכח כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את מלוא הטענות שהונחו בפני, ולאור גם עמדת הכנ"ר בדיון מיום 14.2.13 וכאשר לא צפויה תועלת, לא כל שכן משמעותית, מהמשך ניהול הליך הפש"ר כנגד החייבת, ראיתי ליתן לחייבת צו הפטר מותנה בכפוף לתשלום סך של 6,000 ₪, המגלם שהות של 12 חודשים נוספים בהליך וזאת תוך 90 יום מהיום.

28. הנאמן יודיע אם החייבת השלימה את התנאי האמור לצורך מתן צו הפטר חלוט.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' אדר תשע"ג, 19 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.