בכתב האישום הואשם הנאשם בביצוען של עבירות תקיפת בת-זוג, איומים ותקיפה חובלנית:

הנאשם והמתלוננת אירינה (אירה) לושקרייב היו בני זוג והתגוררו בדירתם בתל-אביב, והמעשים המיוחסים לנאשם בוצעו לטענת התביעה על-רקע רצונה של המתלוננת לסיים יחסיה עם הנאשם.

באישום הראשון נטען כי ביום 24.2.07, ברחוב ביפו, סטר הנאשם למתלוננת;

באישום השני נטען כי ביום 15.5.07 הגיע הנאשם למקום עבודתה של המתלוננת במסעדה ברחוב ירמיהו בתל-אביב, סטר לה על לחיה ואיים עליה באמרו "את בוגדת, את לא שווה כלום, אני אהרוס לך את החיים ובכל מקום שתהיי אני לא אתן לך לחיות";

באישום השלישי נטען כי ביום 12.5.07, בדירת בני הזוג, תפס הנאשם בכוח את שרה איזיאלוב קרובתה של המתלוננת, חטף מידה בכוח מפתח שהחזיקה, וגרם לה כך נפיחות ושריטות בידה;

באישום הרביעי נטען כי ביום 14.5.07, בדירת בני הזוג, על-רקע סכסוך כספי בין המתלוננת לנאשם, הצמיד הנאשם את חודם של מספריים לגרונו של ידיד של המתלוננת, אלכסנדר דור [להלן – אלכס], ואיים עליו כי אם לא יפנה את הדרך, יהרוג אותו. בהמשך, התקשר הנאשם לאלכס ואיים עליו כי אם יפנה למשטרה, יתנקם בו ולא יתן לו לחיות;

הנאשם כפר במיוחס לו:

באשר לאישום הראשון, טען כי מעולם לא היה עם המתלוננת ביפו;

באשר לאישום השני, טען כי הרבה לבקר את המתלוננת במקום עבודתה, אך מעולם לא תקף או איים;

באשר לאישום השלישי, הנאשם מאשר שלקח מפתח, אך לטענתו כלל לא נגע בשרה;

באשר לאישום הרביעי, הנאשם מאשר כי אכן היה ויכוח, אך לא היו מעשי תקיפה או איום;

הערת פתיחה – התמשכות ההליכים:

המעשים המיוחסים לנאשם בוצעו לפי הנטען באביב שנת 2007, והנה אנו כיום בשנת 2013. כתב האישום שבפני הוגש בחודש אוגוסט 2009, לאחר שאי-איתורו של הנאשם גרם לביטולו של כתב אישום קודם. לאחר הגשת כתב האישום לא התייצב הנאשם למשפטו, אלא אך לאחר שהוצא נגדו צו הבאה, ומאז נדחה התיק מדיון לדיון לבקשת ההגנה מטעמים שונים עד לדיון בו ניתנה תשובת הנאשם לאישום, ביום 6.2.11 (!). עקב חלוף הזמן שינו העדים כתובותיהם וכאשר התגלה עניין זה נמצא כי בוזבז לריק מועד ההוכחות שנקבע. גם מועד הוכחות נוסף שנקבע בוזבז לשווא שכן הסניגור המלומד לא התייצב לדיון, והנאשם טען כי מסר לו שהוא חולה. עדי התביעה נשמעו ביום 17.4.12, ולבקשת הסניגור נדחתה מסכת ההגנה למועד אליו לא התייצב הנאשם, כך ששמיעת הראיות הסתימה רק ביום 3.7.12 .

ניסיונות בית המשפט למצוא מועדים לשמיעה מוקדמת של סיכומי הצדדים לא עלו יפה עקב מחויבויות קודמות של הצדדים, וגם פרק זמן ליבראלי ביותר שניתן להגשת סיכומים בכתב נמתח שוב לבקשת הסניגור.

חלוף הזמן בין מועדי המעשים הנטענים ועד לשמיעת העדים, ודאי שיש לו משמעות בהערכת הגרסאות.

עדות המתלוננת – כללי:

המתלוננת העידה בבית המשפט, מזיכרונה. מדי פעם התקשתה בסדר הכרונולוגי של הדברים והיה צורך לרענן זיכרונה מהודעותיה, אשר הוגשו סוף-דבר על-ידי ההגנה [נ/4, נ/5, נ/6].

כבר עתה אומר, שלנוכח חלוף הזמן הניכר, שכחתם של פרטים מסוימים, לא מהותיים, וכן בלבול בסדר הדברים, אינם פוגמים ולו במעט בערכה של עדות המתלוננת, כשלעצמם.

המתלוננת והנאשם ניהלו מערכת יחסים זוגית וחיו יחד, אף שהנאשם היה מאורס לאחרת, והיה ידוע כי בעתיד יינשא לה. המתלוננת תיארה את מערכת היחסים עם הנאשם כתקינה, עד שנאשם החל להפגין קנאה כלפי המתלוננת – פרצי זעם, אלימות ואף נעילת המתלוננת בדירה. לאחר מקרים שכאלו, היו השניים מתפייסים, עד שהמצב החמיר לידי אלימות פיזית ואיומי סכין.

המתלוננת פנתה לעזרת חבריה, שהיו מגיעים כדי לעזור לה לצאת מהדירה ולפתוח חיים חדשים בלי הנאשם, אך מסתבר שהמתלוננת התקשתה להיפרד ממנו. על-רקע התערבויות אלו, אירעו שניים מהמקרים המתוארים בכתב האישום – נטילת המפתח משרה והאיום על אלכס. עוד ציינה המתלוננת כי לא פנתה למשטרה, כי סברה שניתן יהיה לסיים את העניין בצורה יפה ומבלי שהנאשם יסובך בפלילים, עד שהמצב החמיר.

ככלל, התרשמתי מכנות דבריה של המתלוננת, אשר עוד טרם לריענון זיכרונה מהודעותיה מסרה גרסה מרובת פרטים, סדורה והגיונית, הנתמכת היטב בראיות נוספות (להלן) ועולה בקנה אחד עם הודעותיה שנמסרו סמוך לאחר האירועים הנטענים.

לאישום הראשון – 24.2.07:

המתלוננת מסרה, שביום 24.2.07 יצאה עם חברים לבלות. הנאשם זעם שלא המתינה לו בדירה, התקשר למתלוננת ואיים ש"ישבור את כל הבית" אם לא תחזור. המתלוננת הציעה לו שיצטרף, וכשהגיע למקום, שוחח עם המתלוננת בצד. במהלך ויכוח, סטר הנאשם למתלוננת וזרק עליה סיגריה דלוקה. נסיונות של חברים להתערב הובילו לאיום הנאשם על אחד מהם. כשחזרו הנאשם והמתלוננת לדירתם, היכה אותה הנאשם בראשה ובפניה.

חברתה של המתלוננת, טלי דור (הנשואה לאלכס) העידה לגבי מקרה זה כי הנאשם התקשר למתלוננת "ועשה סצנה של קנאה" וכשהגיע למקום לקח את המתלוננת לשיחה בצד. טלי שמעה קול של סטירה וראתה את המתלוננת בוכה. לאחר מכן, נותק הקשר בין אלכס וטלי למתלוננת ולנאשם למספר חודשים, עד שטלי ביקשה מאלכס בעלה להתערב ולסייע למתלוננת לצאת מהמצב בו נלכדה.

ככלל מסרה טלי שהקשר בין הנאשם למתלוננת הדרדר לאלימות, ואז ביקשו חבריה של המתלוננת לסייע לה להיפרד מהנאשם. טלי מסרה שהיתה נוכחת באירועי אלימות שהפעיל הנאשם כלפי המתלוננת (שחלקם פורטו בכתב האישום) והמתלוננת גם התקשרה אליה תכופות, בכתה ותיארה מעשי אלימות של הנאשם כלפיה.

טלי מסרה על חששה מפני הנאשם, ואף ביקשה להוציא נגדו צו הרחקה.

מצאתי את עדותה של טלי אמינה וקוהרנטית, גם ביחס להודעתה במשטרה, והתרשמתי במיוחד מהזהירות שבה הבחינה בין מה שראתה במו-עיניה לבין מה שרק שמעה.

עוד אציין, שעדה זו עמדה על דעתה ועל שלמות גרסתה גם כאשר הסניגור, במהלך לא-תקין בעליל, הטעה את העדה והטיח בה כי לא מסרה במשטרה פרט מהותי, שהסתבר כי אכן נמסר [ע' 20-21 לפרוטוקול].

עדותו הלקונית של הנאשם, ששלל מכל וכל קיומו של אירוע כזה, אינה יכולה לעמוד מול עדויותיהם של עדות התביעה, שמסרו גרסאות משולבות ורבות פרטים, ובהן גם ציון של פרטיו של אדם נוסף אחד לפחות, שהמשטרה יכלה לברר גם עמו את נסיבות המקרה (אך נמנעה מכך). בנוסף, פרטי מקרה זה, כאחרים, נמסרו על-ידי שתי העדות כבר במשטרה, וכשטלי מבחינה בזהירות הראויה בין מה שראתה-ממש לבין מה ששמעה בלבד.

כיון שכך, יורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בת-זוג.

לאישום השני – 11.5.07:

המתלוננת תיארה כיצד הנאשם היה מציק לה במקום העבודה שלה כטבחית, מגיע ומפריע לה, מאיים ומביך. באחת הפעמים שהנאשם הגיע למקום, איים ודרש מהמתלוננת לצאת החוצה, התערב עובד נוסף בשם דן לטובתה של המתלוננת ואז החלה קטטה בין העובד לבין הנאשם, שתוצאותיה היו חתך בידו של הטבח וסימנים כחולים באפו ובפניו של הנאשם, שהעובד נגח בו. לאחר ריענון זיכרונה, סיפרה המתלוננת שהנאשם הגיע כדי לדרוש ממנה כסף, וכשיצאו לרחוב, סטר לה.

לציין, כי המתלוננת סיפרה על אירוע זה כבר בהודעתה הראשונה מיום 14.5.07 [נ/4], ואת פרטי הקטטה עם דן הוסיפה בעדותה השנייה מיום 29.6.07 [נ/5]. כבר במשטרה הסבירה המתלוננת כי לא פירטה חלק זה בהודעתה הראשונה, כיון שלא רצתה לערב את מקום העבודה שלה, וכשמסרה את תיאורו המלא של האירוע, היה זה תיאור גדוש פרטים תוך שאינה מעלימה – ואולי אף מדגישה – את חלקו של דן שבמענה לאיום מילולי בלבד של הנאשם, תקף את הנאשם שסבל חבלות ודם זב מאפו.

טלי העידה, כי ידעה על מקרה שבו הנאשם הגיע למסעדה להציק למתלוננת, והעניין הסתיים בתקיפתו של הנאשם על-ידי טבח אחר. ידיעתה זו נבעה מדברי המתלוננת, וטלי גם ראתה פלסטר על פניו של הנאשם.

הנאשם הכחיש כל קטטה או תגרה, וטען כי הגיע למקום העבודה של המתלוננת כדי לקחת ממנה מפתח לדירה, עניין שהסתיים ללא כל אירוע חריג. הנאשם מכחיש את דבר פציעתו על-ידי דן, וטוען שהחבלות על-פניו נגרמו על-ידי אלכס, באירוע הנדון באישום הרביעי. יובהר, שעצם קרות החבלות אינו במחלוקת, כפי שמעידה תעודת חדר מיון מיום 16.5.07 [ת/5]. הנאשם מסר בחדר המיון שהותקף שלושה ימים לפני הגעתו למיון.

עדותה של המתלוננת, שככלל נמצאה על-ידי אמינה, יכולה היתה לבדה לבסס הרשעתו של הנאשם בעניין זה, בפרט כנגד הכחשתו הגורפת של הנאשם בדבר בעיה כלשהי ביחסים בין בני הזוג, שאינה יכולה לעמוד כנגד ראיות התביעה – עדויותיהם של המתלוננת, אלכס וטלי.

המתלוננת מסרה גרסה אמינה, זהירה ומדודה, שבה תיארה גם את הנאשם כקורבן לתקיפה חובלנית ואף מסרה פרטים מספיקים כדי שהמשטרה תוכל לזמן את דן לחקירה (אלא שהמשטרה נמנעה מכך). בכך יש כדי לחזק ממשית, חיזוק פנימי, את עדותה של המתלוננת.

לצד אלו, קיימת עדותה של טלי, שאף-אם אינה יכולה לשמש ראיה ישירה, הרי היא מלמדת שלא מדובר בגרסת כזב מאוחרת אלא בעניין עליו דיווחה המתלוננת "בזמן אמת" וכשהסימנים על פני הנאשם עדיין ניכרו.

אכן, צר שהמשטרה לא זימנה את דן לחקירה, עניין שקל היה לבצעו בזמן החקירה, אולם איני מוצא שעניין זה עולה כדי מחדל חקירתי של-ממש המעורר חשש לקיפוח הגנתו של הנאשם (והשוו ע"פ 4906/09 אלנברי נ' מ.י. [2009]). בוודאי, שאינו מכרסם בתשתית הראייתית המספקת והממשית עליה ניתן לקבוע ממצאים בוודאות הנדרשת (וראו ע"פ 3090/11 ענתבאווי נ' מ.י. [2012]).

כיון שכך, ארשיע את הנאשם על-סמך עדות המתלוננת בעבירות שיוחסו לו באישום זה, תקיפת בת-זוג ואיומים.

להבהיר, כי האיומים בהם מדובר הם איומים בהמשך ההצקות והמבוכה ובאבדן מקום העבודה, כפי שהעידה המתלוננת.

לאישום השלישי – 12.5.07:

המתלוננת מסרה שמדובר היה באירוע שבו חבריה באו כדי לעזור לה לעזוב את הדירה, והנאשם ושרה התעמתו כששרה לקחה את המפתח. היה ביניהם מאבק ושרה היתה "קצת בשוק ובסטרס ונפגעה מכך שלא הבינה, איך התנהג אליה" [בדומה גם בהודעתה נ/4, שאז גם ציינה המתלוננת שלשרה נגרמו 'סימנים'].

טלי מסרה, שהיה אירוע שבו רבו המתלוננת והנאשם ולדירה הגיעו טלי ושרה כדי לסייע למתלוננת לעזוב. טלי לא ראתה מה קרה, אך הנאשם כעס ושרה בכתה. בהודעתה נ/3 (שנמסרה ביום 27.5.07) היה זיכרונה של העדה טרי יותר, כמובן, וגרסתה ביחס לאירוע רבת-פרטים – למקום הגיעו שרה, אלכס וטלי כדי להוציא את המתלוננת מהבית. שרה לקחה את המפתח והנאשם תפס אותה כך שאצבעה התנפחה והיו לה שריטות. שרה בכתה וצעקה וטלי אימה שיזמינו משטרה, ואז נרגעו העניינים.

הנאשם עצמו הכחיש את האירוע כליל, פרט לעצם הגעת חבריה של המתלוננת לדירה.

שרה עצמה לא הובאה לעדות, ומידת הזהירות מחייבת לזכות את הנאשם כליל מאישום זה:

ה'התעמתות' בין שרה לבין הנאשם סביב המפתח נותרה עמומה, כשעדויות המתלוננת וטלי אינן מאפשרות לקבוע חד-משמעית את מנגנון החבלה בשרה, אם נגרמה, ואף לא אם היתה תקיפה חד-צדדית או שמא משיכה הדדית של המפתח.

לאישום הרביעי – 14.5.07:

המתלוננת מסרה, שלאחר סיום היחסים ועזיבת הדירה, נותר הצורך להסדיר את העניינים הכספיים של המגורים המשותפים. לכן הגיעה לדירה עם אלכס, כדי לסגור את העניינים הכספיים. השיחה הפכה לוויכוח והנאשם התפרץ, החל לדרוש כסף ולאיים, ואז נטל זוג מספריים, הצמיד אותם לגרון של אלכס, וירק על המתלוננת. המתלוננת פחדה להתערב פיזית ולכן רק צעקה וניסתה לשכנע את הנאשם במילים, וכשהעימות הפיזי נגמר, אלכס הזמין משטרה והנאשם נמלט.

המתלוננת אישרה שהנאשם ביקש קודם לכן מאלכס לצאת מהדירה ואלכס התנגד, אך הכחישה שאלכס תקף את הנאשם.

לאחר האירוע, הנאשם התקשר למתלוננת וגם לאלכס, לאיים ולדרוש שלא יגישו תלונה.

אלכס מסר, שבניגוד לסיכום קודם קיבל הנאשם מהמתלוננת מזומן אך סרב להשיב לה שיקים שנתנה לו. לכן, אלכס "בתור גבר" נעמד בדלת ואמר שלא ייתן לנאשם לצאת מהדירה אם לא יחזיר את השיקים או את הכסף. הנאשם הצמיד לגרונו של אלכס מספריים ודרש שיפנה לו את הדרך ויאפשר לו לצאת. הנאשם יצא, ואלכס התקשר למשטרה. אלכס הבהיר, שהתקשר למשטרה כדי שיהיה תיעוד מתאים לבקשה מהבנק לבטל את השיקים.

אלכס מסר, כבר בחקירתו הראשית, כי היו דחיפות בינו לבין הנאשם, כשהנאשם ניסה לצאת ואלכס מנע ממנו.

אלכס הכחיש שהיכה את הנאשם וגרם לו לחבלות. בעדותו, לא זכר עוד אם לנאשם היו חבלות על פניו בעת האירוע (מתקיפתו של דן, כדברי העדות) או שנגרמו לו באירוע עם אלכס (כטענת הנאשם); אולם בחקירתו במשטרה באזהרה ביום 27.5.07 [נ/2] מסר כי על הנאשם היו סימני חבלה באף.

לאחר האירוע התקשר הנאשם לאלכס מספר פעמים, ואיים עליו שאם יפנה למשטרה יתנקם בו ויפגע בו ובמשפחתו.

עדותו של אלכס נמצאת על-ידי אמינה: בין היתר אציין, שאלכס לא העלים את חלקו באירוע – 'כליאת שווא' של הנאשם בדירה, תוך שימוש בהתנגדות פיזית. אלכס גם לא 'ניצל' הזדמנות שניתנה לו בעדותו, לאמץ את דבריו בהודעתו לפיהם היה הנאשם חבול כבר קודם לאירוע, והמשיך לטעון שביום העדות אינו זוכר עוד פרט זה. זהירותו זו של אלכס בעדותו מאפשרת הסתמכות על דבריו כאמינים, ובודאי בהשתלבותם בדברי העדות, המתלוננת וטלי (להלן) והתלונה המידית למשטרה.

טלי מסרה, שהמתלוננת ואלכס סיפרו לה טלפונית מיד לאחר האירוע, שהנאשם הצמיד לאלכס מספריים לגרון, ועמדה על-כך (כנזכר לעיל) גם כנגד חקירה נגדית מטעה בנקודה זו.

לנאשם גרסה הפוכה: לדבריו, המתלוננת תפסה אותו מאחור ואלכס נגח באפו, כך שנזקק לטיפול רפואי. עם-זאת, לנאשם לא היה הסבר מספק מדוע המתין כשלושה ימים עד שפנה לטיפול ביום 16.5.07 . עוד יצוין, שתלונתם של המתלוננת ואלכס נמסרה מידית והמשטרה שהגיעה לדירה נטלה אותם לסריקות:

לו גרסתם היתה כוזבת, והנאשם נחבל באותו אירוע עד זוב-דם כדבריו, האם היו מסתכנים בתיאור שקרי המוכחש לכאורה בעליל ממראהו של הנאשם, אם היה מאותר?

גרסה זו של הנאשם אינה עולה בקנה אחד עם התנהגותה ואישיותה הכנועות של המתלוננת, כפי שעלו מעדותה ומתיאור מסכת היחסים ביניהם, מפיה ומפי העדים.

גם בעניין זה, סומך אני ידי ללא סייג על גרסת התביעה, כעולה מפי עדיה, ודוחה את גרסת הנאשם כלא אמינה, והכל מהטעמים שפורטו לעיל.

אינני מתעלם מכך שהנאשם פנה למשטרה בעצמו בתלונה נגד המתלוננת ואלכס ביום 17.5.12, ואף נימק את השיהוי בתלונה בכך שחש מאוים על-ידם. עם-זאת, אין בכך כדי לשנות את התרשמותי ויש מקום לשער, שתלונה זו נועדה לשמש תרופה שתקדם פני המכה – תלונותיהם המידיות של המתלוננת ואלכס.

עוד אני קובע, כי השימוש במספריים שהוצמדו לגרונו של אלכס היה לא מידתי ולא נחוץ בנסיבות העניין, כשלנאשם לא נשקפה סכנה ממשית ומידית. עם-זאת, ודאי שלעניין העונש העתידי אביא בחשבון נסיבה זו, של אילוצו של הנאשם להישאר בדירה כנגד רצונו.

לכן, ארשיע הנאשם בגין אישום זה בעבירות של איומים (באירוע עצמו באמצעות הצמדת המספריים ולאחר מכן בשיחות הטלפון).

לנאשם יוחסה באישום זה עבירה של תקיפה חובלנית, שאינה נתמכת בתיאור העובדות באישום עצמו ואף לא בעדויות העדים, ולפיכך יזוכה הנאשם מעבירה זו.

סוף דבר:

אני מרשיע את הנאשם בעבירות הבאות:

א. תקיפת בת-זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 [שתי עבירות];

ב. איומים, לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל [שתי עבירות];

אני מזכה את הנאשם משתי העבירות של תקיפה חובלנית שיוחסו לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ג , 29 ינואר 2013, במעמד הצדדים.