לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובעת בתאונת דרכים, על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

המחלוקת בין הצדדים היא במישור הנזק בלבד.

רקע:

1. התובעת, ילידת 12.10.1946, נפגעה בתאונת דרכים ביום 13.4.09.

2. ממקום התאונה פונתה התובעת לבית חולים הלל יפה בחדרה, ומשם הועברה, לבקשתה, לבית חולים גליל מערבי הסמוך לביתה.

3. התובעת אובחנה כסובלת משבר פריקה בקרסול שמאל. היא עברה ניתוח לשחזור פתוח של השבר וקיבוע פנימי באמצעות פלטה וברגים. התובעת אושפזה למשך 3 ימים, ולאחר מכן שוחררה לביתה כשרגלה מגובסת. התובעת המשיכה להיות במעקב רפואי בקופת החולים ובבית החולים.

הנכות:

4. מומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר נמרוד רוזן, קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 14.5%. נכות זו מורכבת מנכות בשיעור 10% עפ"י תקנה 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956) (בגין ארטריטיס עם השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות), או לחילופין עפ"י תקנה 48(3)(א) לתקנות (הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול), וכן מנכות בשיעור של 5%, מחצית הנכות על-פי תקנה 32(2)(א) לתקנות, בגין פגיעה סנסורית קלה של עצב הפרונאלי.

5. אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחה על חוות דעתו, ולפיכך אני קובעת כי הנכות הרפואית של התובעת הינה בהתאם לקביעת המומחה, כמפורט לעיל.

הנכות התפקודית:

6. התובעת טוענת כי פציעתה בתאונה פגעה קשות בתפקודה באופן שנשלל לחלוטין כושר השתכרותה. הנתבעת, מנגד, טוענת כי לא היתה לפגיעה השלכה תפקודית ממשית, וכי קשייה התפקודיים של התובעת, ככל שקיימים, מקורם בבעיות בריאותיות קודמות שאינן קשורות לתאונה.

7. על מנת להעריך את ההשפעה התפקודית של הנכות שנגרמה לתובעת בתאונה, יש לבחון את מכלול נסיבותיה של התובעת ואת קורותיה לפני ואחרי התאונה כפי שהוכחו בפני.

8. לפי העולה מהעדויות, עובר לתאונה עבדה התובעת כשרטטת ידנית בנגריה בכרמיאל, וכן ביצעה עבודות פקידות בנגריה. מהעדויות עולה כי עבודתה היתה במשרה חלקית בלבד; לפי עדותה, היא עבדה כיומיים בשבוע, למשך 9 שעות ביום (עמ' 5 ש' 13), ועפ"י עדות מעסיקה, מר ישראל קורנפלד (להלן – ישראל), מתכונת העבודה לא היתה קבועה והיא השתנתה בהתאם לצרכים וליכולות של העסק. שכרה של התובעת בגין עבודתה זו עמד על סך של כ- 2,000 ₪ לחודש. מדו"ח רציפות מעסיקים של המל"ל אשר הוגש כראיה מטעם הנתבעת, עולה כי התובעת החלה לעבוד בנגריה בשנת 2000, תוך שעבודתה במשך השנים לא היתה רצופה אלא היו בה הפסקות, חלקן לתקופות ארוכות. כך, לפי דו"ח המל"ל, בין ספטמבר 2004 לאוקטובר 2007, משך כשלוש שנים, לא עבדה התובעת כלל. עם זאת, מדו"ח המל"ל עולה כי במהלך כל שנת 2008 ובחודשים שקדמו לתאונה בשנת 2009, עבדה התובעת בנגריה בעבור השכר האמור.

9. לפי העולה מהעדויות, עבודתה של התובעת בנגריה כללה ביצוע שרטוטים באופן ידני, ובנוסף ביצוע מטלות משרדיות (עמ' 14, ש' 1-4). במסגרת עבודתה אף היתה התובעת מבצעת מדידות עבור הזמנות של לקוחות מחוץ לנגריה (שם, שם).

10. לאחר התאונה לא שבה התובעת לעבודה. מהעדויות עולה כי התובעת לא פוטרה אלא הודיעה על עזיבת העבודה, וזאת, לטענתה, מאחר שלא היה ביכולתה לבצע את מטלותיה במומה. לעניין זה טענה התובעת, כי המשרד בו עבדה נמצא בקומה שניה במבנה הנגריה, אשר אליה מוביל גרם מדרגות, שתמונתו צורפה לתצהירה, וכי היא לא היתה מסוגלת לעשות שימוש במדרגות עקב הפגיעה. הנתבעת טוענת כי טענה זו לא הוכחה כדבעי, שכן קיימת סתירה בין עדות התובעת, לפיה הנגריה ממוקמת בישוב מצפה חורשים, לבין עדות מעסיקה, ישראל, אשר ציין כי הנגריה עברה לכרמיאל כחודש לפני התאונה. אינני רואה לקבל טענה זו של הנתבעת. התובעת, כמו גם ישראל, הצהירו שניהם כי הנגריה ממוקמת בכרמיאל. ישראל הסביר בעדותו, אשר היתה מהימנה עלי לחלוטין, כי כחודש לפני התאונה עברה הנגריה לכרמיאל ממצפה חורשים. התובעת זיהתה בעדותה את המדרגות בתמונה כמדרגות המובילות למשרדה בנגריה, ואילו ישראל לא נשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת בזו הלשון "תאשרי לי שהיום המשרד עבר למקום חדש?" ולכך השיבה כי איננה יודעת וכי "כל השנים היינו במצפה חורשים" (עמ' 7, ש' 13-14). את התשובה יש להבין ביחס לאופן בו נשאלה השאלה, תוך התייחסות למצב "היום", ולא לעת הרלוונטית לתאונה. נוכח האמור, אני מקבלת את עדויות התובעת וישראל, לפיהן למשרדה של התובעת בנגריה הוביל גרם מדרגות, כפי שהוא נראה בתמונות שצורפו.

11. עם זאת, אינני סבורה כי בכך כדי להכריע לעניין טענתה של התובעת כי איבדה לחלוטין את כושר השתכרותה לאחר התאונה. ראשית, החומר הרפואי והראיות אינם מלמדים על כך שאין ביכולתה של התובעת לעשות שימוש במדרגות. שנית, אף בהנחה כי שימוש תדיר במדרגות היה מכביד מבחינת התובעת, אין משמעות הדבר כי נשלל כושר השתכרותה וכי לא היה בידה להשתלב בעבודה מתאימה אחרת. כאמור לעיל, עבודתה העיקרית של התובעת היא כשרטטת, ובנוסף היא ביצעה עבודות פקידותיות, עבודות שהמרכיב הפיזי בהן איננו דומיננטי, ואשר פגיעה ברגל איננה מונעת לעסוק בהן. מנגד, יש שלתת משקל לגילה של התובעת (63 בעת התאונה), לעובדה כי כישוריה כשרטטת מוגבלים שכן אין הם כוללים עבודה במחשב (מיומנות שהצורך בה הולך וגובר בעבודה מסוג זה, לפי עדותו של ישראל, עמ' 13, ש' 18-19), ולעובדה שנכותה היא אורתופדית ותפקודית במהותה. בשים לב למכלול הנסיבות שפורטו לעיל, אני רואה להעמיד את נכותה התפקודית על 20%, וכך אף את הפגיעה בכושר ההשתכרות.

הנזק:

הפסדי שכר:

12. התובעת צירפה אישורי מחלה לתקופה שמיום התאונה עד יום 3.8.09, משך כ- 4 חודשים. המומחה הרפואי ציין בתשובותיו לשאלות הבהרה מטעם התובעת, כי י שלהכיר לתובעת בנכות זמנית של 100% לתקופה של חודשיים לאחר התאונה, בנכות זמנית של 50% לתקופה של חודשיים נוספים ובנכות זמנית של 30% לחודש נוסף. בשים לב לגילה של התובעת ולמאפייני הפגיעה ומוקם העבודה, סבורני יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין אובדן שכר מלא לתקופה של 5 חודשים לאחר התאונה, באופן המשקף נכות תפקודית מלאה לתקופה האמורה.

13. שכרה של התובעת עובר לתאונה עמד על סך 2,000 ₪, ובשערוך להיום (הצמדה בלבד) סך 2,258 ₪. הפיצוי בגין אובדן שכר מלא לתקופה של חמישה חודשים, בצירוף ריבית מאמצע התקופה, עומד על סך 12,000 ₪.

14. עבור התקופה שלאחר מכן ועד להגיע התובעת לגיל פרישה (2013), אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין אובדן שכר חלקי בהתאם לנכות התפקודית שנקבעה ולבסיס שכרה של התובעת עובר לתאונה, ובסה"כ (כולל ריבית מאמצע התקופה) סך 23,000 ₪.

15. סה"כ הפיצוי בגין הפסד שכר לעבר עומד על 35,000 ₪ (מעוגל). לכך אני רואה להוסיף רכיב גלובלי של פיצוי עבור אובדן פנסיה, באופן שסה"כ הפיצוי עומד על 38,000 ₪.

16. התובעת בסיכומיה מבקשת כי יפסק לה פיצוי בגין הפסד שכר ופגיעה בכושר השתכרות לעתיד, על בסיס הנחה כי היא היתה ממשיכה לעבוד עד גיל 75. טענה זו אין לקבל. כאמור לעיל, התובעת הועסקה כשכירה, ואף זאת במשרה חלקית בלבד, תוך שתקופות ארוכות היא איננה עובדת כלל. כעולה מהחומר הרפואי שצורף ומחוות דעת המומחה, לתובעת עבר עשיר של בעיות אורתופדיות, וכן בעיות רפואיות אחרות. בשים לב למכלול הנתונים שלעיל, לא הונח כל יסוד לחרוג מהחזקה הנהוגה בפסיקה ולפיה גיל הפרישה של שכירים הוא 67.

עזרת צד ג':

17. התובעת מבקשת כי ייפסק לה פיצוי עבור עזרת צד ג' לעבר בסך 60,000 ₪, וזאת מעבר לשעות עזרה וסיעוד שניתנו לה בהיקף של כ- 8 שעות שבועיות בחודשים הסמוכים לתאונה במימון הנתבעת וקופ"ח. לעתיד טוענת התובעת כי יש לפסוק לה עזרת צד ג' בסך 149,538 ₪. הנתבעת, מנגד, טוענת כי לא הוכח כי הנתבעת נזקקה או תזקק לעזרת צד ג' כלשהי מעבר לסיוע שניתן לה בסמוך לתאונה.

18. טענות התובעת בדבר היקף העזרה הדרושה לה עקב פגיעתה הינן מופרזות, ואינן תואמות את נתוני הפגיעה והנכות כפי שצויינו לעיל.

19. בשים לב לנתוני הפגיעה ולעולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו, המלמדים על כך כי בחודשים הסמוכים לתאונה היתה התובעת מוגבלת באופן ניכר, נעזרה בכיסא גלגלים ולאחר מכן בקביים, סביר כי היא נזקקה לסיוע מוגבר מבני משפחה, מעבר לסיוע שניתן לה מטעם הנתבעת ולמקובל ביחס לעזרה משפחתית רגילה. אשר לעתיד, נוכח גילה של התובעת ומאפייני הפגיעה ונכות שנותרה ברגלה, סביר כי התובעת תידרש לסיוע בביצוע חלק ממטלות הבית והיום-יום הכרוכות במאמץ מיוחד של עמידה או הליכה ממושכת. בנסיבות אלה אני רואה לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד (וזאת מעבר לתשלומים ששילמה הנתבעת לאחר הפגיעה), אותו אני מעמידה על סך כולל של 40,000 ₪.

20. אינני רואה מקום לפסיקת פיצוי נוסף בגין ניידות, בשים לב לגובה הנכות הרפואית, ומשלא הוכח כי לתובעת נגרמו הוצאות ניידות מוגברות בפועל.

הוצאות:

21. התובעת צירפה קבלות שונות המתעדות, לטענתה, הוצאות שהוציאה עקב פגיעתה, והיא מבקשת כי ייפסק לה פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הוצאות כאמור.

22. עיון בקבלות שצורפו מעלה כי הקשר בין חלקן לבין הפגיעה בתאונה איננו ברור, והדבר לא הוברר בעדותה של התובעת. השירותים הרפואיים שנדרשו לתובעת עקב הפגיעה, אמורים להיות מכוסים על-ידי קופת החולים בה היא חברה. עם זאת, משסביר כי עקב הפגיעה נגרמו לתובעת הוצאות עודפות שאין להן כיסוי מלא, אני רואה לפסוק לה פיצוי גלובלי בסך 5,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

כאב וסבל:

23. בהתאם לשיעור הנכות הרפואית, ימי האשפוז וגילה של התובעת, הפיצוי בגין כאב וסבל הוא בסך 19,500 ₪.

סיכום:

24. הפיצוי בגין הנזק שנגרם לתובעת הוא כדלקמן:

אובדן שכר – 38,000 ₪.

עזרת צד ג' – 40,000 ₪.

הוצאות – 5,000 ₪.

כאב וסבל – 19,500 ₪.

סה"כ: 102,500 ₪.

25. על הסכום שלעיל יש להוסיף סך 15,723 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד.

26. מסה"כ הסכומים האמורים יש להפחית תשלום תכוף ששולם לתובעת בסך 15,000 ₪ בתוספת שיערוך ליום מתן פסה"ד. היתרה תשולם לתובעת.

27. כן תשלם הנתבעת לתובעת החזר האגרה ששולמה משוערכת להיום.

28. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ד, 03 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.