<#2#>

לאחר שבחנתי את הראיות החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

1. כתב האישום בתיק זה הוגש נגד הנאשם ודודו מר אשר וינברג שהלך לעולמו. נוכח מצבו הרפואי של הדוד התביעה הסכימה לחזור בה מכתב האישום נגדו ביום 13/6/10.

2. התביעה מייחסת לנאשם עבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382 לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן: "החוק").

3. התביעה טוענת כי ביום 11/1/07 בשעה 19:10 לערך פרץ ויכוח בין הנאשם לשומר חניון ברח' העצמאות 54 יהוד.

המתלונן יוסף סטיבנסון ביקש מהנאשם שלא להחנות את רכבו מסוג GMC במקום, הנאשם הגיב בקללה: "שרמוטה בן זונה" ותקף אותו באמצעות קביים שהוציא מהרכב.

כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות: נפיחות שטף דם ורגישות באמה שמאלית, ובכתף ימין חבלה בגודל 5 ס"מ.

4. כתב האישום הוגש יותר משנתיים וחצי אחרי האירוע באוגוסט 2009.

5. ביום 7 למרץ 2010 טען הסנגור טענות הגנה מן הצדק. דחיתי את הטענות בהחלטה מנומקת שניתנה באותו יום.

6. הנאשם כפר בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

פרשת התביעה:

7. פרשת התביעה כולה מבוססת על עדותו של המתלונן מר יוסף סטיבנסון ועל התעודות הרפואיות שהגיש. בעדותו בפניי ציין העד כי ראש העיר תדרך אותו לא לתת למכוניות פרטיות להיכנס לחניון. כאשר העיר לנאשם שאם יחנה את רכבו במגרש יתקשר למשטרה הנאשם ירד מהרכב הוציא קב היכה בו כשדודו מחזיק בו בעת התקיפה. המתלונן ציין כי איבד הכרתו כתוצאה מהתקיפה.

8. רשויות התביעה החליטו לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור. כשנה לאחר החלטת הסגירה הגיש המתלונן ערר באמצעות עורכת הדין שלו. הערר הוגש בסמוך להגשת תביעה לקבלת אחוזי נכות בגין התקיפה.

הערר התקבל והוגש כתב אישום נשוא הדיון שבפניי.

9. יצוין כי התיק נסגר בין השאר כיוון שהמתלונן לא התייצב לחקירה למרות שזומן פעמיים.

10. ראש עיריית יהוד מר יוסי בן דוד מסר תצהיר (ס/12) שהוגש בלא התנגדות. מהתצהיר עולה כי בניגוד לדברי המתלונן הוא לא הגיע לחניון בו התרחש האירוע ולא שוחח עם עובדי החניון. בתשובה לשאלות ב"כ התביעה השיב ראש העיר כי העיריה אינה מתפעלת את החניון נשוא הדיון ולא ידוע לו על עובד עירייה אחר שדיבר עם המתלונן.

11. קיימות סתירות מהותיות בין שתי ההודעות שהמתלונן מסר במשטרה. בהודעתו הראשונה הוא מסר על מכה אחת בראש וציין כי ראה את התוקפים עוזבים את המקום.

בהודעתו השנייה הוא מספר על מספר מכות בראש ועל אובדן הכרה.

הודעה השנייה עושה רושם כהודעה שבאה לחזק את התביעה האזרחית של המתלונן ויש בה ניפוח בלתי מבוטל בהקשר לאירוע.

גרסת הנאשם:

12. הנאשם מסר במשטרה (ת/1) כי החנה את רכבו בחניו ןכיוון שמדובר ברכב ששוקל יותר מ- 4 טון משקל שמעליו מותר לחנות באותו חניון.

לדבריו המתלונן פנה אליו באיומים ואמר שיגרום לתקר בגלגליו אם יחנה שוב את רכבו במקום.

בהמשך מסר הנאשם: "...התחלנו להתווכח ולריב אחרי זה אח של אבא שלי דיבר איתו השומר נכנס למרצדס שלו אח של אבא שלי עם הניתוח על קביים הלך לדבר איתו הוא השומר העיף אותו לקח את הקביים כדי להרביץ לנו הוא דפק לי את הקביים בכתף...".

הנאשם מסר כי דודו נכנס בינו לבין המתלונן לכן לא יכול היה להחזיר לו מכה.

הנאשם לא ידע להסביר מדוע לא התלונן במשטרה ולא ידע להסביר איך נגרמו למתלונן סימני פגיעה.

13. בעדותו בפניי חזר הנאשם על עיקרי הדברים שמסר במשטרה.

הערכת העדויות וסיכומים:

14. נוכח הסתירות הרבות בדברי המתלונן הגעתי לידי מסקנה שלא לבסס הרשעה על סמך עדותו בלבד.

התחמקותו של המתלונן מלהתייצב במשטרה והגשת הערר זמן רב לאחר סגירת התיק בתמיכה לתביעות נכות שהגיש מכרסמים באמינות.

15. גם גרסת הנאשם אינה מהימנה בעיני. איני מאמין לו כי לא פגע כלל במתלונן וכי הפגיעות בו נגרמו בלי קשר אליו.

אין ספק כי הייתה תקרית אלימה בין הצדדים תוך מעורבות פעילה מצד הנאשם.

16. התנגדות התביעה להגשת הודעתו של הדוד המנוח יש בה כדי להגביר את הספק לעניין אופן התפתחות התקרית.

17. נוכח כל האמור לעיל, אני מחליט לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, 18 אוקטובר 2012, במעמד הצדדים