מבוא

בפני תביעה כספית בסך של 102,746 ₪ בה טוענת התובעת כי הנתבע רימה, הטעה והוציא ממנה כספים, תוך הבטחה שיוציא עבורה אשרה של תושב קבע בארה"ב ("גרין קארד"), דבר שלא נעשה.

טענות התובעת

התובעת הכירה את הנתבע כתשע שנים לפני הגשת התביעה, דרך חברה משותפת. מערכת היחסים בין השניים הלכה והתהדקה עם השנים והם הפכו לחברים טובים. התובעת אף התארחה מספר חודשים אצל הנתבע במיאמי שבארה"ב.

ביום 15.8.2007 או בסמוך לכך, פנה הנתבע לתובעת והציע לטפל עבורה בקבלת גרין קארד וזאת בתמורה לתשלום בסך של 20,000 דולר ארה"ב. הנתבע התחייב כי התובעת תקבל בוודאות את הגרין קארד מאחר שהוא מכיר את "האנשים המתאימים". בנוסף, ביקש הנתבע מן התובעת להעביר אליו מסמכים שונים לצורך קבלת הגרין קארד, לרבות תעודת לידה, תעודת בגרות ותמונות.

הנתבע הגיע לבית המשפחה בטבריה והציג בפני אמה וסבה של התובעת את הליך קבלת הגרין קארד. הנתבע טען כי מדובר בהליך בטוח והתחייב בפניהם כי במידה שהתובעת לא תקבל בסופו של דבר את הגרין קארד, כל הכספים שיועברו לו יושבו לה לאלתר.

בהתאם לסיכום בין התובעת לנתבע, נתן סבה של התובעת - מר איתן גרוס, שהיה בזמן הרלוונטי המנהל ובעל המניות של חברת "לידו כנרת בע"מ" (להלן: "חברת לידו"), בידי הנתבע ובהתאם לבקשתו, סך של 2,000 דולר במזומן לצרכי תשלום אגרות הרישום. בנוסף, ביום 12.9.2007 העביר הסב לחשבונו של הנתבע סך של 18,000 דולר, באמצעות העברה בנקאית (נספח א' לכתב התביעה).

לאחר העברת הכספים, טען הנתבע שהתשלום במזומן הועבר אליו באיחור ולכן התובעת לא קיבלה את הגרין קארד במחזור ההנפקה שהיה. אולם, הנתבע הבטיח להעביר את בקשתה למסלול NST, בו ניתנות האשרות על ידי גופים מוסמכים, כך שביום 14.1.2008 תקבל התובעת את הגרין קארד.

התובעת המתינה בסבלנות רבה, תוך שהיא מתעדכנת אחת לכמה ימים בעניין ההליך, אולם ככל שחלפו הימים החלה לקנן בליבה התחושה כי נפלה קורבן לתרמית וכל אשר הציג הנתבע בפניה ובפני בני משפחתה היה מצג שווא במטרה לגזול את הכספים ממנה.

על כן, פנתה התובעת לנתבע בדרישה לקבלת הכספים חזרה, כפי שסוכם ביניהם. פניותיה הרבות לנתבע נענו בהבטחות חוזרות ונשנות כי אין לה מה לדאוג וכי יבצע העברה בנקאית לחשבונה ויעביר אליה אישור על כך בפקס.

חרף הבטחותיו, הנתבע לא השיב לתובעת את הכספים. התובעת פנתה אליו שוב ושוב בדרישה לקבלת הכספים, כאשר באחת השיחות הודיע לה הנתבע כי הוא נקלע לקשיים כספיים ואין ביכולתו להסדיר את השבת הכספים ולכן ביקש ממנה להמתין. בהמשך, חדל הנתבע לענות לשיחות הטלפון של התובעת.

בצר לה, פנתה התובעת לחברתה - הגב' אפרת פרג'ון (להלן: "אפרת") וביקשה ממנה לנסות להיפגש עם הנתבע כדי להגיע עימו להסדר להשבת הכספים. במהלך שיחות הטלפון הרבות עם הנתבע, כך גם בפגישה עמו, הודה הנתבע בפני אפרת בקבלת הכספים והודיע לה שהוא נכון להגיע להסדר שבסופו ישיב את הכספים לידי התובעת, אך חרף הבטחותיו לא עשה כן.

התובעת טוענת כי הנתבע רימה אותה והוציא ממנה כספים שלא כדין, מבלי שקיבלה כל תמורה עבורם, תוך ניצול החברות ששררה ביניהם, בהצגת מצגי שווא ובעורמה.

על כן, מבקשת התובעת את השבת הכספים בערכם הריאלי בתוספת פיצוי על עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לה.

טענות הנתבע

בכתב ההגנה המקורי, שהוגש על ידי הנתבע ביום 25.10.2009, טען הנתבע כי לא נוצרה כל התקשרות בינו לבין התובעת בעניין הגרין קארד. ההתקשרות בעניין זה הייתה בין התובעת לבין גב' סמיונה אורורה בארה"ב (להלן: "אורורה"). חברת לידו העבירה לחשבונו של הנתבע סך של 18,000 דולר לשם העברתם לאורורה, בהתאם לבקשת התובעת. לטענת הנתבע, במועד בו עברו הכספים לחשבונו ומשם לאורורה, הוא לא ידע מדוע מועברים הכספים. רק בדיעבד, במועד מאוחר יותר ולאחר שנתגלע סכסוך בין התובעת לבין אורורה, נודע לנתבע על ההתקשרות בין השתיים בעניין הגרין קארד.

הנתבע ניאות להעביר את הכספים לאורורה, לבקשת התובעת, כמחווה חברית בלבד ומבלי שנטל כל חלק בהתקשרות בין השתיים. נוכח החברות ששררה בין התובעת לנתבע, לא הייתה זו הפעם היחידה בה ביקשה ממנו התובעת שיעביר כספים לצדדים שלישיים, איתם התקשרה בעניינים עסקיים שונים בארה"ב וזאת מבלי שטרחה לעדכן אותו בעסקיה ובענייניה.

עוד הוסיף הנתבע, כי ההתקשרות בין התובעת לבין אורורה הינה בלתי חוקית בארה"ב או על פי כל דין ולכן בטלה היא מעיקרה.

בדיון שהתקיים ביום 8.2.11, ביקשה ב"כ הנתבע להתיר לנתבע לתקן את כתב ההגנה שהגיש ובקשתה נעתרה.

בכתב ההגנה המתוקן שהוגש ביום 9.5.11, טוען הנתבע כדלקמן:

בין התובעת לבין הנתבע שררו יחסי חברות קרובים. כך, התובעת נהגה לבצע רכישות שונות באמצעות החשבונות וכרטיסי האשראי שלו ולאחר מכן הפקידה בחשבון הבנק שלו כספים, בהתאם לרכישות שביצעה.

"למיטב זכרונו" של הנתבע, ההעברה הבנקאית של ה- 18,000 דולר לחשבון הבנק הישראלי שלו, בוצעה לשם רכישת שעון עבור התובעת. אותה עסקה בוטלה בסופו של דבר ורק לאחר מספר חודשים רכשה התובעת שעון אחר ולבקשתה הועבר מחשבונו סך של 16,200 דולר עבור רכישת אותו שעון. היתרה בסך של 1,800 דולר שימשה למימון רכישות אחרות שבוצעו על ידי התובעת או להחזר סכומים ששילם עבורה בגין רכישת מוצרים שונים.

לטענת הנתבע, לא היה לו כל קשר לעסקה שנרקמה בין התובעת לבין אורורה בעניין הגרין קארד. התובעת לא שילמה לו סכום כלשהוא עבור אותה עסקה וככל שהופקד בחשבונו סכום כלשהוא עבור עסקה זו, הרי שהוא הועבר לאורורה.

בתצהיר עדותו הראשית טוען הנתבע, כי ביום 12.9.2007 או במועד סמוך לכך, הוא נתבקש לרכוש עבור התובעת שעון מסוג AUDEMARS PIGUET מחברת FINEST WATCHES, INC בארה"ב. התובעת פעלה באמצעות חברת לידו שבבעלות משפחתה להעברת סך של 18,000 דולר לחשבון הבנק שלו בבנק מזרחי-טפחות בארץ, שנוהל בנאמנות על ידי עו"ד יריב פורת, מאחר שבאותה התקופה התגורר הנתבע בארה"ב. רק בחלוף כ-11 חודשים הצליח הנתבע לרכוש את השעון, ואז הוא פעל להעביר את תמורת השעון בסך של 16,200 דולר מחשבונו לחשבון החברה ממנה נרכש השעון והיתרה שימשה למימון "רכישות אחרות".

דיון והכרעה

אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה, כי לאחר שמיעת העדויות ועיון בחומר הראיות, נתתי אמון והעדפתי באופן ברור את גרסת התובעת, שהייתה עקבית, אחידה ומהימנה וקיבלה חיזוק מהעדויות הנוספות, על פני גרסת הנתבע, שהיתה לא עקבית ורצופת סתירות.

הנתבע איננו חולק על טענת התובעת כי ביום 12.9.2007 הועבר בהעברה בנקאית סך של 18,000 דולר, מחברת לידו, שהינה בבעלות משפחת התובעת, לחשבונו של הנתבע בבנק מזרחי-טפחות (נספח א' לכתב התביעה).

הנתבע לא סתר את טענת התובעת ואמה ורד ולפיה בנוסף לסכום האמור, סבה של התובעת נתן לנתבע סך של 2,000 דולר במזומן. התובעת ואמה אף לא נחקרו על כך בחקירתן הנגדית.

כך, הוכיחה התובעת כי היא העבירה לנתבע סך של 20,000 דולר בסה"כ.

בהקשר זה - כן יש לדחות את טענת הנתבע בסיכומיו ולפיה התובעת אינה רשאית לתבוע את השבת הכספים, מאחר שההעברה הבנקאית בוצעה על ידי חברת לידו ולא על ידה באופן אישי. ראשית, טענה זו הועלתה לראשונה רק בסיכומים ומהווה הרחבת חזית. שנית ולגופו של עניין - הנתבע עצמו טען בתצהירו כי התובעת פעלה באמצעות חברת לידו שהינה "חברה בבעלות משפחתה של כנרת", להעברת הכספים לחשבונו. אמה של התובעת, שהינה הבעלים של חברת לידו, העידה כי הכספים הועברו כדין עבור בתה (עמוד 17 שורות 21-22; עמוד 18 שורות 1-3 לפרוטוקול). עובדות אלה מקימות יריבות משפטית לתובעת מול הנתבע, אף אם הכספים הועברו לנתבע על ידי החברה שבבעלות משפחת התובעת.

הצדדים חלוקים באשר למטרת העברת הכספים לנתבע - האם, כטענת התובעת, היה זה עבור הנפקת גרין קארד, שלא בוצעה בסופו של דבר, או עבור רכישת שעון שלטענת הנתבע סופק לתובעת.

במחלוקת זו, כאמור וכפי שיפורט להלן, העדפתי באופן ברור את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע.

עדותה של התובעת בפני הותירה רושם אמין ולא נמצאו בה סתירות, ודאי לא כאלה היורדות לשורש העניין. גרסתה נותרה עקבית ואחידה. בפתח חקירתה הנגדית עומתה התובעת בשאלות אישיות, כגון - מדוע לא שירתה בצבא האם נכון הדבר שהיא בעלת עבר פלילי, נאשמת בביצוע עבירות כלפי חיי אדם וסובלת מבעיית אלכוהוליזם, אך אמירות אלה לא לוו ולו בבדל של ראיה ולבד מניסיון להטלת דופי בתובעת בעלמא, לא נמצא בהן דבר רלוונטי שיש בו כדי לסתור את טענות התובעת בתביעתה ואת גרסתה.

מטעם התובעת העידה חברתה אפרת, שכיום הינה עורכת דין. אפרת הצהירה כי באביב 2009 פנתה אליה התובעת, הסבירה לה את השתלשלות העניינים וביקשה ממנה לדבר עם הנתבע ולנסות להגיע עמו להסדר להשבת הסך של 20,000 דולר שקיבל לידיו מהתובעת, באמצעות משפחתה. אפרת ניהלה שיחות רבות עם הנתבע ובמהלכן, כמו גם בפגישתם, הודה הנתבע בקבלת הסכום האמור והודיע כי הוא מתכוון להשיב את הכסף, אך בכל שיחה צצו תירוצים חדשים וסיבות מדוע הוא מתעכב בכך, עד שבשלב מסוים הבינה אפרת כי הנתבע איננו מתכוון להשיב לתובעת את כספה וכך הודיעה לה, לאמה ולסבה.

עדותה של אפרת בפני הותירה אף היא רושם אמין. העדה נשאלה מדוע לא תיעדה את שיחותיה עם הנתבע והשיבה, תשובה שמתיישבת עם הגיונם של דברים, כי כל עוד הנתבע לא הכחיש כי הוא אמור להשיב את הכסף לתובעת, היא לא ראתה צורך בתיעוד השיחות. בהקשר זה פירטה העדה את ההסברים השונים שניתנו על ידי הנתבע בשיחות עמו לכך שהכסף טרם הושב, כך בעמ' 16 שורות 20-30 לפרוטוקול:

" ... לא חשבתי שהיה צורך לתעד את העניינים בייחוד לאור העובדה שהשיחות הראשונות שהיו עם אלון, הכיוון היה שהוא כן רוצה להחזיר את הכסף והוא לא מכחיש שהוא קיבל את הכסף והוא רוצה להחזיר את הכסף, רק שכל שיחה בינינו היתה השתלשלות אחרת, בהתחלה השיחות היו אני מודע לחוב ואני רוצה להחזיר אבל אני קצת לחוץ כי אני עומד להתחתן, בשיחה אחרת הוא אמר שבדיוק גנבו לו את המזגנים בעסק והוא קצת לחוץ והוא דוחה את זה. אחר כך זה היה כבר החזרתי את הכסף בכך שעשיתי העברה בנקאית לחשבון הבנק של כנרת בארה"ב, אז אני אמרתי שאם כך הם פני הדברים והעברת את הכסף אז הוכחת העברת התשלום תפתור את הבעיה. בשיחה נוספת שהיתה לנו הנתבע אמר שהכסף עבר במסגרת עיסקה שהוא נתן שעון לסבא של כנרת. בהתחלה השיחות היו מאוד נחמדות, כי הוא לא הפסיק לשבח שהוא היה אצל איתן וורד בטבריה ושיבח את סבא של כנרת, ושהם אנשים מאוד נחמדים".

הנתבע לא התכחש לעצם קיום השיחות עם אפרת, אך בשני כתבי הגנתו טען שאפרת פנתה אליו על מנת שישוחח עם אורורה עבור התובעת (סעיף 13 פרק ג' לשני כתבי ההגנה). מקובלת עליי טענת התובעת בסיכומיה, כי הסבר זה אינו מתיישב עם טענת הנתבע ולפיה באותה עת שררו בינו לבין התובעת יחסי חברות קרובים, שכן מדוע היה על התובעת לערב צד שלישי - את אפרת, כדי שתפנה לנתבע, חברה הטוב של התובעת, על מנת שיעזור לתובעת בעניין הסכסוך עם אורורה?

עדה נוספת שהעידה מטעם התובעת היא אמה - הגב' ורד גרנות (להלן: "ורד"). על פי תצהירה, בשנת 2007 ומספר ימים לאחר שבתה התובעת סיפרה לה כי הנתבע, שהיה חבר קרוב שלה, הציע לטפל עבורה בקבלת גרין קארד, הנתבע הגיע ל"לידו" בלווית התובעת והציג בפניה ובפני אביה – סבה של התובעת, את הליך קבלת הגרין קארד, תוך שהתחייב כי אם בסופו של יום התובעת לא תקבל את הגרין קארד מכל סיבה שהיא, הסך של 20,000 דולר יושב לה לאלתר. נוכח מערכת היחסים החמה ששררה בין התובעת לבין הנתבע, הם נתנו אמון בדבריו של הנתבע והסב נתן לו בנוכחותן 2,000 דולר לצורך תשלום אגרות הרישום והיתרה בסך של 18,000 דולר הועברה על ידי החברה לחשבונו של הנתבע.

עדותה של ורד בפני הותירה אף היא רושם אמין ולא נסתרה. כך, בעמ' 18 שורות 24-27 לפרוטוקול) היא חזרה וטענה: "כשכנרת הביאה את הנתבע אלינו וסיפרה לנו על ההליך, שאלתי את הנתבע שאלות, אם זה חוקי, שאלתי מה יקרה אם זה לא מסתייע, הוא השיב שאנו מקבלים את הכסף חזרה, מיידית, בפירוש. בנוכחותי, בנוכחות אבי וכנרת".

אל מול גרסתה העקבית והאמינה של התובעת, מסר הנתבע במסגרת ניהול התביעה 3 גרסאות הגנה שונות, אשר אינן מתיישבות זו עם זו ואף סותרות האחת את האחרת:

גרסה ראשונה הועלתה על ידי הנתבע בכתב ההגנה הראשון שהגיש, ולפיה חברת לידו העבירה לחשבונו את הסך של 18,000 דולר, לבקשת התובעת, לשם העברתם לאורורה ומבלי שהנתבע ידע כלל על מטרת העברת הכספים. רק בדיעבד ולאחר שנתגלע סכסוך בין התובעת לבין אורורה, נודע לנתבע אודות ההתקשרות בין השתיים בעניין הגרין קארד. למעשה, הנתבע שימש אך צינור להעברת הכספים מן התובעת לאורורה, כמחווה חברית בלבד ומבלי שנטל כל חלק בהתקשרות בין השתיים.

הנתבע לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת מדוע ניאות לשמש כצינור להעברת סך של 18,000 דולר לחשבונה של אורורה בחו"ל למטרה שאינה ידועה לו. הנתבע אף לא הציג כל ראיה התומכת בטענותיו באשר להעברת הכספים מחשבונו לאורורה. יודגש, כי בכתב ההגנה הראשון לא בא זכרן של טענות הנתבע בהמשך, בדבר עסקת רכישת השעון, לא במפורש ואף לא ברמז.

גרסה שנייה הועלתה על ידי הנתבע בכתב ההגנה המתוקן ובתצהיר שהגיש ביום 4.1.2011, תצהיר אשר הוגש על ידו בתגובה לבקשת התובעת למחיקת כתב ההגנה. בסעיף 7 לתצהיר זה (כמו גם בכתב ההגנה המתוקן) טוען הנתבע כך:

"... למיטב זכרוני, סכום זה נועד עבור רכישת שעון בו חפצה התובעת אולם אותה עסקה בוטלה בסופו של דבר. לאחר מספר חודשים רכשה התובעת שעון אחר, ולבקשתה, הועבר מחשבון הנאמנות סך של 16,200 $ לחברת FIRST WATCHES INC בארה"ב עבור רכישת אותו שעון." (ההדגשות אינן במקור, א.א.; אישור ההעברה הבנקאית מיום 17.8.2008 - נספח א' לכתב ההגנה המתוקן).

על פי גרסה זו, שכאמור הנתבע הצהיר אודותיה בתצהיר, דובר בשתי עסקאות לרכישת שעון עבור התובעת. העסקה הראשונה בוצעה בסמוך להעברת הכספים לנתבע אך בוטלה בסופו של דבר. העסקה השנייה בוצעה מספר חודשים לאחר העברת הכספים ובמסגרתה נרכש שעון אחר.

הנתבע לא ציין את שמות השעונים בשתי העסקאות וכן הוא לא צירף - לא לתצהירו האמור מיום 4.1.2011 ולא לכתב ההגנה המתוקן - כל קבלה או חשבונית בגין רכישת שעונים או אסמכתא המעידה על ביטול העסקה הראשונה.

גרסה שלישית במספר הועלתה על ידי הנתבע בתצהיר עדותו הראשית, בו הנתבע כבר מציין את שם השעון שרכש לטענתו עבור התובעת (AUDEMARS PIGUET). בסעיף 11 לתצהיר זה טוען הנתבע כך:

"את השעון שכנרת מאוד חפצה בו, לא היה ניתן להשיג בנקל ורק בחלוף כ-11 חודשים הצלחתי לרכוש את השעון ואז פעלתי להעביר את תמורת השעון בסך 16,200 $, בהעברה בנקאית מחשבון הבנק שלי לחברת FINEST WATCHES, INC בארה"ב." (ההדגשה אינה במקור, א.א.)

לטענת הנתבע, כנגד תשלום הכספים בגין רכישת השעון עבור התובעת, הוא הוציא לתובעת חשבונית מס כדין ביום 9.11.2008 שהעתקה נמסר לתובעת בזמנו (העתק חשבונית של חברתFINEST WATCHES, INC – נספח ד' לתצהיר).

הנה כי כן, על פי הגרסה השלישית של הנתבע, הוא נתבקש לרכוש עבור התובעת שעון מסויים, לא בא זכרה של עסקה ראשונה שבוטלה, כפי שטען הנתבע במסגרת גרסתו השנייה, ולא נטען כי נרכש שעון "אחר", אלא אותו שעון מסוים.

עיננו הרואות, אין בידי הנתבע גרסה אחידה, סדורה וברורה ביחס למטרת העברת הכספים לחשבונו, אלא קיימות שלוש גרסאות שונות בתכלית, שאינן מתיישבות האחת עם השנייה. ויודגש, בכל אחת מן הגרסאות, הנתבע לא הכחיש את ההתקשרות בעניין הגרין קארד, אך טען שזו בוצעה בין התובעת לבין אורורה ומבלי שנטל בה כל חלק וכי ידע על כך רק בדיעבד (ראה סעיפים 1-5 וכן סעיפים 15-16 בפרק ב' לכתב ההגנה המתוקן; סעיפים 10-11 לתצהירו מיום 4.1.2011).

גרסתו השניה של הנתבע, כפי שהועלתה רק בכתב ההגנה המתוקן ובתצהיר מיום 4.1.11, הינה עדות כבושה שלא ניתן לה כל הסבר מניח את הדעת מצד הנתבע.

זאת ועוד, אינני מקבלת את טענת הנתבע ולפיה הוא סבר תחילה שההעברה הבנקאית נשוא כתב התביעה בוצעה לחשבונו בחו"ל, שכן במסמכי ההעברה הבנקאית שצורפו כבר לכתב התביעה מופיעים, ברחל בתך הקטנה, פרטי חשבונו של הנתבע בבנק מזרחי-טפחות בארץ (נספח א' לכתב התביעה).

בעדותו טען הנתבע כי הפעם היחידה בה יצא כסף מאותו חשבון הייתה עבור רכישת השעון ולכן תמוה כיצד לא זכר את העובדות כהווייתן וסבר שההפקדה בוצעה לחשבונו בחו"ל (עמוד 23 שורות 23-29 לפרוטוקול).

בנוסף, כשנשאל בחקירתו מדוע ביקש מהתובעת להעביר את הכספים לחשבון הנאמנות בארץ, שנועד אך לחסכון עבור רכישת דירה, כפי שטען, העלה הנתבע טענה שזכרה לא בא קודם לכן ולפיה התובעת ומשפחתה סירבו להעביר כספים מחשבונם לארה"ב (עמוד 23 שורות 30-31; עמוד 24 שורה 1).

יתרה מכך, העד מטעם הנתבע - עו"ד יריב פורת, שלטענת הנתבע שימש כמנהל אותו חשבון בנאמנות, העיד כי הנתבע ביקש ממנו להעיד מטעמו בעניין העברת הכספים עוד עובר להגשת כתב התביעה (עמוד 29 שורות 12-26 לפרוטוקול). טענה זו מחזקת את המסקנה לפיה הנתבע ידע מלכתחילה, כבר בעת הגשת כתב ההגנה הראשון, כי ההעברה הבנקאית בוצעה לחשבונו בארץ ובכל זאת לא טען את גרסתו כפי שהועלתה רק בהמשך, בכתב ההגנה המתוקן.

אינני מקבלת את טענת הנתבע ולפיה אותה הפקדה הייתה אחת מיני רבות שבוצעו על ידי התובעת בחשבונו לשם השבת כספים עבור רכישות שביצעה באמצעות כרטיסי האשראי שלו (ראה סעיף 6 לתצהיר מיום 4.1.2011; סעיף 11 לכתב ההגנה המתוקן; סעיף 5 לתצהיר עדות ראשית):

ראשית, טענה זו נטענה בעלמא ולא נתמכה בכל ראיה שהיא.

שנית, טענה זו נסתרה בחקירתו הנגדית של הנתבע (עמוד 24 שורות 27-29 לפרוטוקול, ההדגשות אינן במקור, א.א.):

"ש: איזה סכומים כנרת הפקידה בחשבונות שלך.

ת: לא אמרתי הפקידה, אמרתי שהיא השתמשה בחשבון כדי לקנות דברים מסוימים כגון טלפונים, בגדים, בשמים, נעליים, דברי דייג."

ובהמשך (עמוד 25 שורות 20-23 לפרוטוקול):

"ת: כשכנרת היתה בארה"ב היא לא היתה מפקידה כסף לחשבון היתה אומרת לי לקנות.

ש: זה לא מה ששאלתי, בעדותך אמרת שכנרת לא ביצעה הפקדות לחשבונך בארה"ב, ובתצהיר אמרת שהיא ביצעה הפקדות רבות לחשבונך.

ת: הכוונה לא להפקיד כסף פיזית שם, היא היתה נותנת לי כסף והייתי מפקיד לחשבון."

לא זו אף זו, בחקירתו סיפק הנתבע הסבר חדש לתיקון כתב ההגנה: "היה לי בעיה עם עו"ד הקודמת שהיה לנו אי הבנה ותיקנו את זה". כשנשאל מדוע טענה זו לא נזכרה בתצהירו בבקשה לתיקון כתב ההגנה, השיב: "לא יודע" ובהמשך אישר כי הוא עדיין מיוצג על ידי אותו משרד עו"ד (עמוד 21 שורות 27-29; עמוד 22 שורות 1-7 לפרוטוקול).

ראוי להדגיש כי הנתבע הציג בפנינו גרסאות עובדתיות סותרות ואין מדובר בטענות משפטיות חלופיות. על כן, אין לקבל את טענתו כי מקור השוני בין הגרסאות הינו חילופי עו"ד.

הנתבע נשאל באשר לסיבה שהביאה לשינוי גרסאות ההגנה, אך הלה ניסה שוב ושוב להתחמק ממתן תשובות ענייניות (עמוד 22 שורות 8-21 לפרוטוקול). משהופנה הנתבע לטענות שהעלה במסגרת כתב ההגנה הראשון, הוא השיב באופן שהטיל ספק ניכר ביחס למהימנותו. כך בעמוד 23 שורות 7-14 לפרוטוקול:

"ש: לכתב ההגנה הראשון אתה כותב שאתה בעצם הסכמת להעביר את הכסף לסמיונה כמחווה חברית בלבד, למה התכוונת.

ת: לא זכור לי.

ש: בכתב ההגנה המתוקן שלך אתה אומר שהצד הרלוונטי לתביעת התובעת ולהתדיינות היא הגב' אורורה סמיונה. (סעיף 3). אתה העברת בסופו של יום את הכסף הזה שכנרת העבירה לסמיונה.

ת: אני לא מבין.

ש: השאלה מאוד פשוטה. אתה העברת בסופו של יום את הכסף של כנרת לסמיונה.

ת: אבל כתוב לי בתצהיר משהו אחר אין פה זכר של סמיונה."

ובהמשך (עמוד 25 שורות 24-26 לפרוטוקול):

"ש: רשמת שניסית לאתר מסמכים בדבר העברת התשלום לגב' אורורה, למה ניסית לחפש אם אתה אומר שלא העברת לה כסף אף פעם.

ת: לא זכור לי."

(ההדגשות אינן במקור – א.א.)

הנתבע טען כי עד היום התובעת רוכשת שעונים ישירות ממקורות שהכיר לה (עמוד 25 שורות 5-9 לפרוטוקול):

"ש: היא לא ביצעה הפקדות בחשבון שלך, בכל אופן ביצעו הפקדה של 18 אלף דולר סכום לא מבוטל, זכרת שהמשפחה לא רצתה להעביר כסף לחו"ל, איך לא זכרת שהכסף נמצא בארץ.

ת: כי היה הרבה דברים שכנרת באה וקנתה מעל 8 שעונים בתקופה שהכרתי אותה וגם היום היא עדיין רוכשת שעונים ממקורות שהכרתי לה, אף פעם לא הרווחתי עליה והיא רוכשת ישירות מהם." (ההדגשה אינה במקור – א.א.)

יש בטענה זו כדי להשמיט את הקרקע מתחת לגרסת הנתבע באשר לרכישת שעון עבור התובעת.

כפי שטען ב"כ התובעת בסיכומיו, בטענותיו ובעדותו של הנתבע נתגלו סתירות ופירכות מהותיות נוספות, אשר יורדות לשורש העניין:

כך, בעוד שהנתבע טען בכתב ההגנה הראשון כי העביר את כספי התובעת לאורורה, הרי שבעדותו נשאל האם העביר את הכספים לאורורה ועל כך השיב בשלילה (עמוד 23 שורות 15-18 לפרוטוקול).

בנוסף, בעוד שהנתבע טען בכתב ההגנה המתוקן כי התובעת ביצעה עסקאות רבות בחשבונו ובכרטיסי האשראי שלו, שלא היה מעורב בפרטיהן וברוב המקרים ידע עליהן רק בדיעבד (סעיף 14), הרי שבעדותו טען כי הוא עצמו היה מבצע רכישות עבור התובעת, לבקשתה, והיא הייתה מחזירה לו את הכסף כאשר היה שב לארץ (עמוד 25 שורות 1-2 לפרוטוקול).

וסתירה נוספת - בעוד שהנתבע טען בכתב ההגנה הראשון כי "לנתבע נודע כי במסגרת ביקורה של התובעת בארה"ב הכירה את גב' סמיונה...", הרי שבעדותו טען כי הוא זה שהכיר לתובעת את אורורה (עמוד 23 שורות 19-20 לפרוטוקול).

כך, בעוד שבתצהיר עדותו הראשית הנתבע טען כי אין לו כל קשר עם אורורה, הרי שבעדותו התברר כי בין הנתבע לבין אותה אורורה התנהלו יחסים עסקיים וכי גם היא, כמו הנתבע, עוסקת במסחר שעונים (עמוד 22 שורות 26-31 לפרוטוקול):

"ש: אני שואל אותך על מה שאני רוצה, אתה העברת לגב' סמיונה כספים.

ת: אני העברתי לה כספים, היא עבדה בחנות של שעונים בבוורלי הילס.

ש: איזה כספים העברת לה.

ת: לה, לחנות, לקחת שעון. דברים עסקיים."

בהמשך, אישר הנתבע כי הוא מכיר את אורורה מזה כ-6 שנים, עוד לפני שקיבל את הכסף מהתובעת (עמוד 23 שורות 1-6 לפרוטוקול).

זאת ועוד, בחקירתו, נשאל הנתבע האם הוא רכש פיזית בעצמו את השעון והאם הוא הביא את השעון לארץ ועל כך השיב: "מה שזכור לי שאני רכשתי אותו, הוא הביא לי את הכסף ואני הבאתי אותו, או שחבר הביא אותו, לא זכור לי בדיוק..." ובהמשך: "לא זכור לי מי לקח את השעון מהמקום והביא אותו לארץ, יכול להיות או שאני עשיתי את זה או חבר משותף עשה את זה, היא רכשה מספר שעונים ולא רק אחד" (עמוד 27 שורות 4-12 לפרוטוקול; ההדגשות אינן במקור – א.א.).

טענת הנתבע שהועלתה בכתב ההגנה המתוקן ולפיה היתרה בסך של 1,800 דולר שימשה למימון רכישות אחרות שבוצעו על ידי התובעת, לא נתמכה על ידו בכל ראיה שהיא.

בראיות שהביא הנתבע, אין כדי לסתור את גרסת התובעת באופן ממשי:

• החשבונית עבור רכישת השעון - הנתבע מבסס את הטענה בעניין רכישת שעון עבור התובעת על העתק חשבונית מיום 9.11.2008 בגין רכישת שעון מסוג AUDEMARS PIGUET בסך 16,180 דולר, שצורף לראשונה רק בתצהיר עדותו הראשית שהגיש הנתבע (נספח ד'). הנתבע לא הסביר את פשר הפער בין הסכום אותו העבירה התובעת לחשבונו (18,000 דולר) לבין הסכום הנקוב בחשבונית (16,180 דולר) ולא סיפק הסבר המניח את הדעת באשר לפער הזמנים הניכר בין מועד העברת הכספים מהתובעת לחשבונו (12.9.2007 – ראה נספח א' לכתב התביעה) לבין מועד ההעברה הבנקאית מחשבונו בארץ לחברת "FINEST WATCHES, INC" עבור רכישת השעון לכאורה (17.8.2008 – ראה נספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע) לבין המועד בו הונפקה החשבונית עבור העסקה, לטענתו (9.11.2008 נספח ד' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע). אמנם שם התובעת מופיע בחשבונית, אך קונה יכול לבקש שחשבונית תרשם על שמו או על שם אדם אחר ואין בעצם הרישום של שם התובעת על גבי החשבונית, בבחינת ראייה נחרצת לכך שאותו שעון אכן נרכש עבורה ולבקשתה. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח עדותו של הנתבע: "אני מתווך שעונים, עוזר לחברים להשיג שעונים" (עמוד 22 שורות 30-31 לפרוטוקול).
• הודעות דואר אלקטרוני ("מיילים") - לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע צורפו, גם זאת לראשונה, חמישה מיילים ששלחה התובעת לנתבע, כאשר המייל האחרון נשלח ביום 19.6.2008 (נספחים א' ו-ה'). הנתבע ביקש לראות במיילים אלה חיזוק לגרסתו וטען כי התובעת לא העלתה בהם כל טענה או דרישה להשבת הכספים. מנגד, התובעת העידה כי בתקופה בה נשלחו המיילים האמורים, היא הייתה עדיין בקשרי ידידות עם הנתבע והאמינה לו כשטען בפניה שוב ושוב כי הוא פועל להשגת הגרין קארד. חרף החששות שקיננו בליבה של התובעת ככל שחלף הזמן, היא קיוותה שהנתבע יקיים את הבטחותיו (עמוד 15 שורות 15-21 לפרוטוקול). על כך העידה גם ורד, אמה של התובעת (עמוד 18 שורות 20-22 לפרוטוקול). גם בעניין זה העדפתי את טענת התובעת לפיה המיילים לא משקפים את הסכסוך שנתגלע בינה לבין הנתבע בשלב מאוחר יותר, על פני טענת הנתבע. חיזוק לכך יש לראות בעדות הנתבע שנשאל מדוע לא צירף מיילים שנשלחו בשלב מאוחר יותר, כפי שטען, ועל כך השיב: "כי הבאתי דברים רלוונטיים לעניין" ובהמשך "זה מה שמצאתי" (עמוד 26 שורות 10-25 לפרוטוקול).
• התכתבות ב"פייסבוק" - במהלך חקירתה הנגדית של התובעת, הציג ב"כ הנתבע לתובעת התכתבות שנוהלה, לטענת הנתבע, בין התובעת לבין אורורה באמצעות הרשת החברתית "פייסבוק". ב"כ התובעת התנגד להצגת שאלות בפני התובעת ולהצגת המסמך וטען שהמסמך לא גולה בהליך גילוי המסמכים. ב"כ הנתבע אישר כי המסמך לא גולה משום שהוא נתקבל במשרדו מספר ימים לפני מועד הדיון מידי הנתבע (עמוד 12 שורות 18-32 לפרוטוקול). התרתי לב"כ הנתבע את הצגת השאלות לתובעת בעניין המסמך, אך לאור התנגדותו של ב"כ התובעת להגשת המסמך ונימוקיו לפיהם המסמך לא גולה בהליך גילוי המסמכים ובאשר לאותנטיות המסמך, לא התרתי את הגשת המסמך.

בסיכומיו, מבקש ב"כ הנתבע לשנות החלטה זו ולהתיר את הגשת המסמך. לטענתו, המסמך גולה בתצהיר הנתבע מיום 4.1.2011 (סעיף 15.5 לתצהיר) ומדובר במסמך חשוב ומהותי, המחזק את גרסת הנתבע ומעיד כי התובעת פנתה לאורורה ודרשה את כספיה בחזרה. לטענת הנתבע בסיכומיו, מהמסמך עולה כי התובעת רשמה על "קיר הפייסבוק" של אורורה ביום 29 בחודש מרץ (לא מצוין באיזו שנה) כדלקמן:

"I thought you were honest! But you aren't a thief is more like it!

I know what you did, you should be a shamed of yourself if that's what you're teaching your son!

you are a big liar !!!!

stilling money from others who did you no wrong!!"

דברים אלה, שצוטטו ע"י ב"כ הנתבע מתוך המסמך הנטען, אף אם היה המסמך מוגש לבית המשפט, אין לייחס להם משקל של ממש:

התובעת העידה כך: "...אני כתבתי את הדברים אך אני לא יודעת באיזו קונוטציה ולמי כתבתי. כיוון שאין פה שם ותאריך. זו לא הודעה פרטית שאני כתבתי, אולי הנתבע לקח משהו שאני כתבתי והדביק את זה" (עמוד 13 שורות 18-20 לפרוטוקול).

אף ב"כ הנתבע אינו מציין בסיכומים את השנה בה נוהלה ההתכתבות לכאורה.

אף אם נצא מנקודת הנחה כי מדובר בהתכתבות אותנטית, הרי שבהעדר פרטים מינימאליים ביחס לאותם דברים שנכתבו ובלא שהובא לבית המשפט ההקשר של כתיבתם, לא עלה בידי הנתבע להוכיח כל קשר בינה לבין המחלוקת נשוא התביעה דנן.

לסיכום -

על יסוד ניתוח הראיות וגרסאות הצדדים כפי שפורט לעיל, שוכנעתי כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה את תביעתה.

יש לדחות את טענת הנתבע בסיכומיו בדבר שיהוי בהגשת התביעה. ראשית, עסקינן בהרחבת חזית שכן טענה זו הועלתה לראשונה רק בסיכומי הנתבע. שנית ולגופו של עניין - התביעה הוגשה פחות משנתיים לאחר מועד העברת הכספים לנתבע וכשנה וחצי לאחר המועד שבו על פי הבטחת הנתבע הוא אמור היה לספק לתובעת את הגרין קארד. בנסיבות אלה, אין מדובר בשיהוי כלל.

סכום התביעה

התובעת הוכיחה, כאמור, כי על הנתבע להשיב לה את הסכום שקיבל ביום 12.9.2007 - סך כולל של 20,000 דולר, שהינם 82,040 ₪ לפי שער הדולר נכון לאותו מועד.

התובעת זכאית להחזר הסכום האמור בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מאותו מועד.

בנוסף, יש לקבל את בקשת התובעת לפצותה בגין עגמת הנפש וההוצאות שהסב לה הנתבע. הסכום הנתבע ברכיב זה - 5,000 ₪, הינו סביר בנסיבות העניין.

סוף דבר

על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה ומורה לנתבע לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:

1. סך של 87,040 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 12.9.2007 ועד לתשלום המלא בפועל.
2. הוצאות משפט:

• החזר אגרה בסך של 1,284 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (24.8.2009) ועד לתשלום המלא בפועל.
• החזרה אגרה בסך של 1,403 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3.11.2013 ועד לתשלום המלא בפועל.

1. שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הפיקדון שהפקידה התובעת בתיק זה יושב לה, באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, ב' אדר ב תשע"ד, 04 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.