1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש בהעדר הגנה ביום 1/11/09. פסק הדין ניתן ע"י כב' הרשם אוחיון, אך הבקשה לביטולו הובאה בפני, לאור שינויים בסדרי העבודה בבית המשפט.

2. בהתאם לפסק הדין חוייב המבקש לשלם למשיבים סכום של 30,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. פסק הדין ניתן בהתאם לכתב התביעה בסדר דין מקוצר, בו נטען, על סמך הסכם בכתב, כי המבקש חייב בתשלום שכר טרחת עו"ד למשיבים, בגין טיפול במספר עניינים משפטיים, בסכום האמור לעיל.

יצויין, כי פסק הדין ניתן על סמך תצהיר המוסר, לפיו לאחר שלושה ביקורים בבית המבקש, כשאיש לא היה בבית, הדביק את כתב התביעה על הדלת.

3. הבקשה שבפני הוגשה ביום 20/2/13.

לטענת המבקש, נפל פגם במתן פסק הדין, שכן זה ניתן לדידו על סמך הדבקה על הדלת ביום 24/9/09, שעה שהמבקש היה אסיר בכלא קישון החל מיום 19/7/09 ועד ליום 28/3/10. לפיכך, לטענת המבקש, באותה עת לא התגורר בביתו, וההמצאה באופן בו בוצעה לא היתה המצאה כדין. לטענת המבקש, ביטול פסק הדין נדרש מחובת הצדק.

המבקש מוסיף וטוען, כי על פי הסכם שכר הטרחה בין הצדדים, היה עליו לשלם את שכר טרחת המשיבים מתוך הכספים שהתקבלו לידיו מחברת מנורה מבטחים או מאחת הקרנות שפורטו בהסכם. לטענתו, מאחר שלא היו לו אמצעים לתשלום שכר הטרחה, הוסכם בין הצדדים, כי זה ישולם רק לאחר שיגיעו כספים, כאמור, לידי המבקש, אלא שהכספים לא הגיעו לידיו, ולכן לא התגבשה זכות המשיבים לתבוע אותו. כן טוען המבקש, כי מתוך ארבעת העניינים אשר עבורם הוסכם על שכר הטרחה, לא בוצעו הליכים כל שהם ע"י המשיבים, בשלושה עניינים.

4. המשיבים מתנגדים לביטול פסק הדין.

לטענתם, הבקשה הוגשה באיחור רב. פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, וביום 26/4/10, לאחר שהמבקש שוחרר מהמאסר, קיבל לידיו אזהרה על פתיחת התיק, וחתם על אישור המסירה. בהמשך לכך, הגיש המבקש מספר בקשות לתיק ההוצאה לפועל. ביום 25/6/12, כשנתיים לאחר קבלת האזהרה, הגיש המבקש בתיק ההוצאה לפועל שנפתח לצורך ביצוע פסק דין זה, בקשה להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים. העתק הבקשה צורף לתגובת המשיבים.

לטענת המשיבים, המבקש בחר שלא להגיש בקשה לביטול פסק דין, למרות ידיעתו המוכחת אודות פסק הדין שניתן נגדו. יתר על כן, המבקש הצהיר בתצהיר שצורף לבקשה, כי נודע לו על פסק הדין באקראי, כאשר הלשכה לסיוע משפטי הוציאה עבורו סריקת תיקים לצורך הגשת בקשה לצו תשלומים בתיק אחר. הצהרה זו, לטענת המשיבים, אינה אמת, לאור הבקשה להכריז על המבקש כחייב מוגבל באמצעים, בקשה שהוגשה בתיק ההוצאה לפועל נשוא פסק דין זה, והעתקה צורף לתגובת המשיבים.

המשיבים מוסיפים וטוענים, כי אין למבקש הגנה מפני התביעה. אמנם הסכימו כי שכרם ישולם מתוך הכספים אשר יקבל המבקש מחברת מנורה מבטחים, אלא שהמבקש עצמו סירב לחתום על מסמכים הנחוצים לשחרור הכספים לידיהם. לטענת המשיבים, זכותם לתשלום הכספים קמה עם סיום מתן השירות המשפטי, ואילו סירובו של המבקש לחתום על המסמכים הנחוצים לצורך משיכת הכספים וההעברה לידיהם מהווה הפרה של התחייבותו.

5. המבקש הראה, כי בעת המצאת כתב התביעה לידיו, בדרך של הדבקה בביתו, היה אסיר בכלא. יש בכך כדי לפגום במתן פסק הדין. ככלל, פסק דין שניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי הוא פגום, ודינו להתבטל מתוך חובת הצדק. למרות זאת, אני סבורה כי דין הבקשה דנן להידחות, זאת לאור הגשתה זמן רב לאחר שנודע למבקש על פסק הדין שניתן נגדו, בבחינת ידיעה, הגוברת על פגם בהמצאה.

המבקש טען, כאמור לעיל, כי נודע לו על פסק הדין באקראי, בסמוך להגשת הבקשה, אלא שהמסמכים שהציגו המשיבים מוכיחים על פניהם, כי הצהרה זו של המבקש אינה אמת.

המבקש קיבל אזהרה בתיק הוצאה לפועל 0805577103, אשר נפתח לצורך ביצועו של פסק הדין נשוא בקשה זו. אישור המסירה מעיד על המצאת האזהרה לידי המבקש עצמו ביום 26/4/10, כלומר – לאחר שחרורו מהכלא. אישור המסירה חתום לכאורה בחתימת ידו של המבקש. המבקש ישב בחיבוק ידיים ולא הגיש בקשה לביטול פסק הדין במשך קרוב לשלוש שנים לאחר קבלת האזהרה.

אף אם ניתן להטיל ספק בשאלה אם אמנם לידיו של המבקש נמסרה האזהרה, הרי שאין ספק כי ביום 9/7/12, יותר מחצי שנה לפני שהוגשה בקשה זו שבפני, הגיש המבקש באותו תיק הוצאה לפועל בקשה להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים. בקשתו זו של התובע נערכה ע"י עו"ד שמונה לו ע"י הלשכה לסיוע משפטי, ונתמכה בתצהיר בחתימת ידו. במסגרת התצהיר הצהיר המבקש כי מתנהלים נגדו ארבעה תיקי הוצאה לפועל בסכום כולל של כ- 48,000 ₪, כאשר ברור כי התיק נשוא פסק דין זה היווה את מרבית החוב. לא יתכן, איפוא, כי בעת הגשה בקשה כזו לא היה המבקש מודע היטב לקיומו של פסק דין לטובת המשיבים.

הבקשה לביטול הוגשה רק ביום 20/2/13, כאמור, ולא צורפה לה בקשה להארכת מועד להגשתה, תוך שהמבקש מצהיר, כאמור, שנודע לו אודות פסק הדין "בימים אלה", הצהרה שאינה אמת.

כשהידיעה אודות פסק הדין מוצקת וברורה, לא ייבנה המבקש מפגם שנפל בהמצאת כתב התביעה לידיו. ראה לעניין זה, למשל, רע"א 7724/04, גולקו נ' בנק דיסקונט בע"מ (פורסם בנבו).

6. מעבר לאמור, אף לא מצאתי כי בפי המבקש טענת הגנה ראויה, וזאת – אפילו אם היה מקום לבחון את הבקשה מתוקף שיקול דעת בית המשפט.

אמנם, בהסכם נספח ג' לכתב התביעה נרשם, כי המבקש מתחייב לשלם למשיבים – "1. סך 30,000 ש"ח כולל מע"מ מהסכומים הראשונים שיתקבלו לידיי מאת מנורה מבטחים החדשה, ו/או קרנות השתלמות ו/או קופות גמל ו/או פיצויי פיטורין, המגיעים לי והעומדים לזכותי ממקורות המפורטים להלן", אך נראה כי גרסת המבקש לפיה אם לא יתקבלו כספים – אינו חייב בתשלום, אינה סבירה. באותו הסכם נרשם גם, בסעיף 2, כי "הסכום הנ"ל ישולם לידי הלקוח תוך 7 ימים מיום דרישתם הכספית של עורכי הדין הנ"ל ללקוח". סעיף זה שולל לכאורה את הטענה, כי זכות המשיבים תלויה בקבלת כספים בפועל מהקרנות שנזכרו בסעיף 1.

יתר על כן, המבקש לא טרח להראות בבקשתו כי אמנם לא קיבל כספים מכל אותם קרנות, ואף לא סיפק הסבר כל שהוא מדוע לא התקבלו כספים בידיו, למרות שבמועד חתימת ההסכם עם המשיבים ציפה לקבלת כספים כאלו. המבקש לא טען בתצהירו, כי פנה וביקש שחרור כספים לידיו ולא נענה, ולא צירף כל אסמכתא בעניין זה. טענתו של המבקש לעניין זה עלתה באופן סתמי ביותר, ועל כן קשה לראות בה משום הגנה אמיתית מפני התביעה.

גם הטענה כי הוסכם שהתשלום עבור ההליך הפלילי בו יוצג ע"י המשיבים יהא 15,000 ₪, ויתרת הסכום - עבור ההליכים הנוספים, אינה נתמכת בדבר, והיא עומדת בסתירה להסכם הכתוב. הטענות מהן משתמע, כי לדעת המבקש לא ביצעו המשיבים פעולות המזכות אותם בשכ"ט נוסף, עלו אף הן מן השפה אל החוץ, ללא כל פירוט, ובניגוד לאותו הסכם.

נראה, איפוא, כי גם טענות ההגנה שהמבקש מבקש להעלות כעת בפני ביהמ"ש, הן דחוקות ביותר.

7. מכל האמור לעיל עולה, כי דין הבקשה להידחות.

עסקינן בבקשה שהוגשה כשלוש שנים לאחר שהומצאה למבקש אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל; וכשבעה חודשים לאחר שהמבקש עתר ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים, במסגרת תיק שנפתח לביצוע פסק הדין דנן.

ידיעתו המוכחת של המבקש אודות פסק הדין גוברת על הפגם שנפל בהמצאת כתב התביעה לידיו.

המבקש לא עתר להארכת המועד להגשת בקשה זו, אלא טען טענה שאינה אמת, כי נודע לו על פסק הדין בסמוך להגשת הבקשה.

אף לגופו של עניין, טענת ההגנה שבפי המבקש נראית קלושה.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה. פסק הדין יישאר על כנו.

המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 1,000 ₪.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.