לפני בקשת התובע לביטול החלטה מיום 8.9.14, לפיה נמחקה בקשתו לביטול פסק הדין מיום 26.10.11.

הרקע לבקשה

1. תביעה זו הוגשה במקור ביום 25.8.09 ועניינה היה הכרה בפגיעה בריאותיו של התובע כפגיעה בעבודה, כמשמעות המונח בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק).
2. ביום 11.5.11 התקיים דיון הוכחות בתיק, בו נשמעה עדותו של התובע בלבד מטעם התביעה ועדויותיהם של הממונה הישיר עליו בעבודה וממונה הבטיחות במפעל, מטעם הנתבע. בתום שמיעת העדויות, ונוכח הדברים שנשמעו בהן, ביקש התובע את רשות בית הדין להעיד עדים נוספים ולהציג מסמכים נוספים. בהתאם, ניתנה בסוף הדיון החלטה לפיה התובע יוכל להשלים ראיותיו בתוך 30 ימים ובהמשך, לבקשתו, הוארך המועד.
3. ביום 17.7.11 הודיע בא-כח התובע דאז, עו"ד הלון, כי אינו זוכה לשיתוף פעולה מהתובע ועל כן ביקש לשחררו מהמשך ייצוגו. בהחלטה מיום 31.7.11 שוחרר בא-כח התובע מהמשך ייצוג התובע וניתנה לתובע שהות עד ליום 10.9.11 להגיש את ראיותיו הנוספות.
4. משלא התקבלה כל הודעה מטעם התובע, ביום 15.9.11, ניתנה לתובע התראה בת 30 ימים לפני מחיקת התביעה מחוסר מעש. רישומי בית הדין מעידים כי ההתראה נמסרה ליעדה.
5. משלא התקבלה כל הודעה מטעם התובע, נמחקה התביעה ביום 26.10.11, מחוסר מעש.
6. ביום 24.3.14 הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין מיום 26.10.11 בנימוק, כי מעולם לא הומצאה לו כל החלטה בדבר מחיקת התביעה וכי הדבר נודע לו לראשונה מבדיקת עניינו על ידי בא-כוחו הנוכחי, עו"ד סבית. עוד נטען, כי התובע לא ידע על שחרור בא-כוחו הקודם מייצוג והטענה כי לא שיתף עימו פעולה – אין לה על מה לסמוך. התובע הוסיף וטען בבקשתו, כי בתיק היתה הסכמה עקרונית מצד הנתבע למינוי מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, אולם, המינוי התעכב נוכח מחיקת התביעה.
7. הנתבע התנגד בתגובתו לקבלת הבקשה, בטענה כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף כשנתיים וחצי ממועד פסק הדין, ולא בתוך 30 יום מקבלתו, כהוראת הדין. עוד נטען, כי הבקשה אינה מנומקת, מה גם שהצדדים היו חלוקים בשאלת היקף חשיפתו הנטענת של התובע לחומר ה- CARC, כך שביטול פסק הדין כרוך בהתדיינות ממושכת ובכלל זה שמיעת ראיות, סיכומים בשאלת התשתית העובדתית, מינוי מומחה, חוות דעת וכיוצ"ב.
8. בדיון מיום 3.7.14 נשמעו בפני טענות הצדדים בבקשה, כדלקמן:

התובע שב על טענותיו בבקשתו לביטול פסק הדין והוסיף, כי פנה בעבר מספר פעמים לבא-כוחו הקודם לבירור מצב התביעה, אולם, התובע נדחה מסיבות שונות. התובע אישר בדיון כי הכתובת אליה נשלחו ההחלטות הקודמות לפסק הדין הינה כתובתו, וכשהוצגו בפניו שני אישורי המסירה שהומצאו לכתובת זו טען, כי החתימה על אישורי המסירה אינה שלו.
עוד טען התובע, כי ניתן לרפא את הפגם בהטלת הוצאות עליו.

מנגד, שב הנתבע וטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, בחלוף כשנתיים וחצי ממועד מתן פסק הדין ולא בתוך 30 ימים ממועד קבלתו כהוראת הדין, מה גם שביטול פסק הדין כרוך בהתדיינות ממושכת הן עובדתית והן רפואית. הנתבע הסביר, כי אמנם ניתנה תחילה הסכמתו העקרונית למינוי מומחה, אולם, נוכח המחלוקת העובדתית בין הצדדים בשאלת היקף חשיפת התובע לחומר ה- CARC בין השנים 2003-2006, התקיים דיון הוכחות בתיק, ממנו עלה ספק אם התובע נחשף לחומר הנטען, באופן המקים תשתית עובדתית למינוי מומחה; על יסוד העדויות שנשמעו, ביקש התובע להשלים ראיותיו בתיק. לפיכך, סיכויי התביעה להוכיח חשיפה שהסתיימה בשנת 2006– אינם גבוהים כטענת התובע. הנתבע הוסיף וטען, כי טענות בדבר טעויות או מחדלים של באי כח לא הוכרו בפסיקה כטעמים המצדיקים הארכות מועדים, כך שהטעם הנטען בבקשה אינו מצדיק את ביטול פסק הדין. מכל מקום, אין לקבל את טענת התובע שלא עודכן על ידי בא-כוחו הקודם בדבר מחיקת התביעה, שכן בא-כוחו דאז שוחרר מייצוג בטרם מתן פסק הדין, אשר זה נשלח במישרין לכתובת התובע, עליה הצהיר בדיון, וקיים אישור מסירה המעיד על קבלת פסק הדין.

1. בתום הדיון, ביקש התובע שהות של 7 ימים נוספים על מנת לשקול האם הוא עומד על בקשתו.
2. משלא התקבלה כל הודעה מהתובע, נמחקה בקשתו ביום 13.7.14.
3. ביום 17.7.14 הודיע התובע כי הוא עומד על הבקשה לביטול פסק הדין.
4. בהחלטה מאותו היום צוין, כי שוב התובע לא פעל בהתאם למועדים שנקבעו והגם שבמעמד בא-כוחו נקבע כי התובע ימסור את הודעתו בתוך 7 ימים, ההודעה נמסרה בחלוף 14 ימים ולאחר שניתנה החלטה בעניינו. יחד עם זאת, נוכח ההודעה, בוטלה ההחלטה מיום 13.7.14 וניתנה לתובע שהות נוספת של 7 ימים - תוך שהובהר כי "הפגרה נמנית" - להודיע אם ניתן לקבל החלטה על יסוד החומר שבתיק, שמא מבקש התובע להוסיף טיעונים בכתב מטעמו.
5. בהיעדר כל התייחסות מטעם התובע להחלטות בית הדין – הבקשה לביטול פסק הדין נמחקה ביום 8.9.14.
6. ביום 13.5.15 הגיש התובע בקשתו דנן לביטול ההחלטה מיום 8.9.14, אשר לטענתו מעולם לא נמסרה לידי בא-כוחו וככל הנראה הומצאה לבא-כוחו הקודם של התובע. התובע הוסיף, כי אף ההחלטה מיום 17.7.14, בה הוא נדרש להודיע עמדתו בתוך 7 ימים – לא נמסרה לידי בא-כוחו. עוד טען התובע כי הוא עומד על ביטול פסק הדין שניתן בעניינו והינו סבור כי "יש לקיים דיון פרונטאלי בפני כב' ביהמ"ש בכדי לתת לתובע את יומו ולאפשר לו להציג בפני כב' ביה"ד תמונה מלאה בטרם תינתן הכרעה לגוף העניין."
7. הנתבע התנגד לבקשה לביטול ההחלטה וביקש להותיר את פסק דין המחיקה מיום 26.10.11 על כנו. לדידי הנתבע, הבקשה דנן הנשענת על טענות עובדתית בדבר אי קבלת החלטת בית הדין מיום 13.7.14 אף לא נתמכת בתצהיר ודי בכך לדחיית הבקשה. זאת ועוד, מבדיקה במערכת נט המשפט עולה, כי בא-כח התובע מעודכן כמייצג אותו בהליך, כך שלא ברור על מה נסמכת הנחת התובע כי ההחלטה הומצאה כנראה לבא-כוחו הקודם. הנתבע שב והדגיש, כי ביטול פסק הדין מיום 26.10.11, כארבע שנים לאחר שניתן, יהא כרוך בהתדיינות ממושכת בנוגע לתנאי עבודה מלפני 9-18 שנים מהיום.

דיון והכרעה

1. מבירור במערכת נט המשפט עולה, כי החלטות בית הדין מהתאריכים 17.7.14 ו- 8.9.14, בדומה ליתר החלטות בית הדין ובכלל זה החלטה מיום 19.6.14 בדבר מועד הדיון בתיק, אליו התייצבו התובע ובא-כוחו, הומצאו לכתובת הדואר האלקטרוני של בא-כח התובע כפי שעודכנה על ידו במערכת בתי המשפט.
2. סעיף 497כ(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובע כי:

"כתב בי-דין אלקטרוני יומצא, לנמען שאינו בית המשפט, אל תיבת
הדואר שבכתובת הדואר האלקטרוני של הנמען, ובלבד שהנמען מסר
את כתובת הדואר האלקטרוני שלו לבית המשפט לצורך ביצוע הוראות
סימן זה; ואולם הוראה זו לא תחול על כתב בי-הדין הראשון בתיק".

לפיכך המצאת ההחלטות לכתובת הדואר האלקטרוני של בא-כח התובע נעשתה כדין ואין לקבל את הטענה הלקונית שהעלה התובע כי ההחלטות "הומצאו כנראה לב"כ הקודם של התובע".

1. יתרה מכך, בחינת התנהלות התובע כמכלול מצביעה על מחדל העולה לכדי התעלמות מקיומו של ההליך בבית הדין ולמצער העדר כוונה לנהלו כדבעי. כך, התובע הגיש את בקשתו לביטול פסק הדין בחלוף כשנתיים וחצי ממועד מתן פסק הדין בטענה, כי מעולם לא נמסרה לו כל החלטה בדבר מחיקת התביעה, זאת הגם שהתובע אישר בדיון כי ההחלטות שניתנו בעניינו עובר למתן פסק הדין נשלחו במישרין לכתובתו הנכונה (עמ' 23, ש' 3-6). כמו-כן, לאחר שנקבע בדיון מיום 3.7.14, במעמד התובע ובא-כוחו, כי התובע ימסור הודעה בתוך 7 ימים, מסר התובע הודעתו האמורה כעבור 14 ימים ולאחר שניתנה החלטה בעניינו. בנסיבות אלה, מצופה היה מהתובע לעקוב אחר קבלת החלטת בית הדין בעניין ואין זה סביר כי במהלך 10 חודשים, ממועד הודעת התובע, 17.7.14, ועד ליום 13.5.15, מועד הגשת הבקשה לביטול החלטה, לא ינקוט בא-כח התובע בכל צעד בניהול התיק, למצער בירור בדבר קבלת החלטה בהודעתו.
2. בתקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – התקנות) נקבע, כי המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד, הינו 30 ימים. בתקנה 125 לתקנות נקבע, כי בית הדין לעבודה רשאי להאריך מועד שנקבע בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
3. אינני סבורה כי הטעם עליו הצביע התובע – אי קבלת החלטת בית הדין מיום 8.9.14 – אשר כאמור הומצאה לבא-כח התובע כדין, מהווה טעם מיוחד המצדיק את ביטול ההחלטה מיום 8.9.14, במסגרתה נמחקה בקשת התובע לביטול פסק הדין מיום 26.10.11.
4. לפיכך – הבקשה נדחית.
5. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 ימים.

ניתנה היום, י"ט אב תשע"ה, 04 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.