תביעת פיצויים בגין אירוע הריגה שהתרחש ביום 27/9/07.

א. מבוא:

1. התובע 2, אביו של המנוח חאלד בן יוסף (להלן: "המנוח"), הינו יורשו היחיד בהתאם לצו ירושה מיום 17/5/10.

2. ביום 27/9/07 נהרג המנוח בעקבות ירי שבוצע בבית קפה אותו ניהל במרכז פרדיס.

3. כנגד הנתבעים הוגש כתב אישום בביהמ"ש המחוזי בחיפה (תפ"ח 4071/07).

על פי האמור בכתב האישום קשרו הנתבעים 1 ו-2 קשר לפגוע במנוח בכוונה לגרום לו חבלה חמורה על ידי כך שירו לעברו באקדחים אותם החזיקו ללא היתר.

ביחס לנתבעים 3 ו-4 נטען בכתב האישום כי הם ידעו על הכוונה לנקום ולפגוע במנוח ואף סייעו להוציא את התכנית אל הפועל.

4. כל הנתבעים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון כדלקמן:

הנתבע 1 הורשע בקשירת קשר לבצע עבירה, בעבירה של סיוע להריגה וסיוע לחבלה בכוונה מחמירה.

הנתבע 2 הורשע בקשירת קשר לבצע עבירה, בעבירה של הריגה וחבלה בכוונה מחמירה.

הנתבע 3 הורשע בסיוע לאחר מעשה.

הנתבע 4 הורשע בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע וסיוע לחבלה חמורה.

5. על הנתבע 1 נגזרו 12 שנות מאסר בפועל, על הנתבע 2 נגזרו 18 שנות מאסר בפועל, על הנתבע 3 נגזרו 21 חודשי מאסר בפועל ועל הנתבע 4 נגזרו 33 חודשי מאסר בפועל.

6. בקשה שהגיש הנתבע 3 להביא ראיות לסתור את פסק הדין הפלילי, נדחתה על ידי כב' השופטת גלפז בהחלטתה מיום 06.06.10.

7. הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה (הוצג אישור מסירה של כתב התביעה לידיו).

הנתבעים 3-4 הגיעו להסדר עם ב"כ התובע כאמור בפסק דין חלקי שניתן בתיק ולפיו נושא כל אחד מהם בפיצוי בסך 40,000 ₪.

מכאן שנותר לדון בתביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 בלבד.

8. בסיכומיו צמצם ב"כ התובעים את תביעתו לנזק בלתי ממוני: קיצור תוחלת חיים וכאב וסבל, ודרש פיצוי בסך 1,500,000 ₪ בגין ראשי נזק אלו.

בשאלת האחריות נטען על ידו כי נוכח האמור בפסק-הדין הפלילי אשר הינו חלוט, יש להטיל אחריות מלאה על הנתבע 1 ואין מקום להיעתר לטענת הקנטור שהועלתה שכן לא הוכח אלמנט של מידיות.

9. ב"כ הנתבע טוען כי היה מקום לאפשר לנתבע להביא עדויות הזמה.

כן נטען על ידו כי בית הקפה אותו ניהל המנוח שימש מקום ממכר ומסחר לסמים שהיו בו תגרות רבות ומכאן שאין להוציא מכלל את האפשרות שעקב תגרות אלו תוחלת החיים של המנוח ממילא הייתה קצרה יותר כך שאין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין קיצור תוחלת החיים וכאב הסבל, ויש לדחות את התביעה.

10. בישיבת ההוכחות שהתקיימה, נשמעה עדות אביו של המנוח.

ב"כ התובעים ויתר על חקירת הנתבע 1 והעד מטעמו וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

ב. דיון והכרעה:

11. כאמור בסעיף 42א' לפקודת הראיות, ממצאים ומסקנות של פסק דין פלילי חלוט מרשיע, הינם קבילים במשפט אזרחי כראייה לכאורה לאמור בהם, אם המורשע הינו בעל דין במשפט האזרחי.

ודוק - גם כשלא נשמעו ראיות בהליך הפלילי, ופסק הדין ניתן בעקבות הודאתו של הנאשם, רואים את עובדות כתב האישום כעובדות שהוכחו.

12. פסק הדין הפלילי שניתן בעניינם של הנתבעים, הוגש כראייה ע"י התובע בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות ומכאן שיש לראות את עובדות כתב האישום, כעובדות שהוכחו ביחס לנתבעים 1 ו-2, ודי בהכרעת הדין האמורה לעיל כדי לבסס הטלת אחריות למותו של המנוח על הנתבעים 1-2.

13. אין מקום לייחס אשם תורם כלשהו אף אם היה המנוח מעורב בתגרה קודמת שהתרחשה זמן רב לפני האירוע הנוכחי, ובוודאי שאין לתת כל משקל למשפט הסתמי שנכתב בתצהיר הנתבע 1 כי המנוח קנטר אותו שכן לא הובא בו פרט כלשהו בנוגע לדברים שנטען כי נאמרו, מתי נאמרו, ומכאן שלא הוכח דבר בהקשר זה.

14. שאלת הנזק:

במותו היה המנוח בן 27, רווק שהתגורר בבית הוריו.

בשקילת הנסיבות בכללותן תוך מתן משקל למגמה העדכנית בפסיקת פיצוי בגין קיצור תוחלת החיים, הצורך בבחינת איכות החיים של המנוח (שהיה מעורב בקטטות קודמות בגינן הורשע ואף ישב בבית סוהר מספר שנים), ומשמעות המעשה במקרה דנן המצדיקה פסיקת "פיצויים מוגברים", מצאתי לנכון לפסוק סכום של 550,000 ₪ בגין קיצור תוחלת חיים וכאב וסבל.

15. הנני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך של 550,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 90,000 ש"ח + מע"מ. כן ישיבו הנתבעים לתובעים את האגרה ששולמה.

מסכום זה יש להפחית את הסכומים שיתקבלו מהנתבעים 3 ו-4.

הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, א' אדר, 11 בפברואר 2013, בהעדר הצדדים.