וכן:

תובע בתיק 3688-02-11 אשר פריג'

נגד

ההליך

1. לפני שתי תביעות שהשמיעה בהן אוחדה בשל זהות חלק מהצדדים והעניין שבמחלוקת.

בכל אחת מהן- עתירה להשבת כספים ששולמו, לטענת הצדדים, אחד למשנהו ו/או לצד ג', וזאת בקשר עם עסקה לרכישת קרקע חקלאית בשטח של 8439 מ"ר באזור כפר חב"ד, הידועה כגוש 6277 חלקה 43 (להלן: "הקרקע").

הצדדים

2. התובע והנתבע כמפורט בכותרת - מר צורי ברנס (להלן: "צורי") - מתגורר משנת 1973 בארה"ב, ולו עסקים בארה"ב.

הנתבע 1 והתובע כמפורט בכותרת- מר אשר פריג' (להלן : "אשר") - עוסק בתחום הספורט ומעת לעת משקיע בנדל"ן.

הנתבע 2 כמפורט בכותרת - מר גבריאל פריג' (להלן: "גבריאל")– הינו בנו של אשר, והוא עבד עבור צורי כמנהל פרויקטים באחד מעסקיו שבארה"ב עד אשר חל קרע שהוביל לסכסוך משפטי שהתנהל בין השניים בארה"ב. זאת- אחרי השתלשלות העניינים נשוא התביעה דנן אך לפני הגשת התביעות. בין הצדדים הנ"ל- קשרי משפחה והיכרות רבת שנים.

נתוני רקע- השתלשלות העניינים

3. הקרקע נשוא ענייננו הינה בבעלות רשות הפיתוח. בזמנים הרלבנטיים לתביעות- הייתה חברת מלרוז השקעות (ישראל) בע"מ (להלן: "מלרוז") בעלת זכויות החכירה במקרקעין. הסכם החכירה שלה עם מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") הסתיים כבר בתאריך 30.9.02.

4. בחלק מחוזי החכירה לקרקע חקלאית קיים תנאי הקובע שבמידה ויעוד הקרקע ישונה, יהיה המנהל זכאי לדרוש לקבל לידיו את הקרקע בחזרה בכפוף למתן פיצויים לחוכר לפי אבדן השימוש החקלאי שניטל ממנו. תנאי כזה מופיע ברבים מהסכמי החכירה בסעיף 15 להסכם ועל כן הוא מוגדר בשפת בעלי המקצוע כ- "תנית/מגבלת סעיף 15". יחד עם זאת ישנם חוזי חכירה אשר אינם כוללים את "תנית/מגבלת סעיף 15" הנ"ל (להלן: "סעיף 15").

5. לטענת אשר-הוא קיבל הצעה לרכישת הקרקע שבנדון, באמצעות אליהו אפרים ז"ל (להלן : "אליהו ז"ל"), אשר היה סוחר קרקעות ודרכו רכש בשנת 1996 מקרקעין חקלאיים נוספים באזור כפר חב"ד, כאשר ההצעה מורכבת ממחיר קרקע בסך 10,500$ לדונם + מע"מ (17%) והיתרה – 11,500 $ לכל דונם דמי תיווך למר אליהו ז"ל.

עוד לטענת אשר- הוא עדכן את צורי בפרטי ההצעה של אליהו ז"ל, והצדדים החליטו לרכוש אותה יחדיו ולכן שכר את שרותיו של עו"ד שלמה שוטון (להלן: "עו"ד שוטון") על מנת שייצג את צורי ואת גבריאל בהסכם הרכישה של הקרקע.

בנוסף- לטענת אשר, הפנה אותו אליהו ז"ל אל עו"ד בן חמו שהיתה מקורבת אל האחרון וייצגה את מלרוז (להלן : "עו"ד בן חמו").

6. ביום 22.4.04 נפגש אשר עם עו"ד בן חמו וחתם על מסמך המהווה 'הצעה לרכישת הקרקע'. במסגרתו- אישר כי הוא נכון לרכוש את הקרקע בשלמות, בסכום של 10,000$+מע"מ לכל דונם. עוד אישר בהסכם כי ידוע לו שהסכם החכירה עם המנהל הסתיים בשנת 2002 וכי מלרוז מתחייבת לפעול לחידוש הסכם החכירה בתנאים החדשים של המנהל, כלומר עם סעיף 15. ובנוסף- כי תהא לו הזכות לשנות את תנאי החכירה תוך 3 שנים מחתימת הסכם הרכישה ומנגד מלרוז תסיים אחריותה בהמצאת חוזה חכירה בכל נוסח שיומצא ע"י המנהל לרבות נוסח הכולל סעיף 15 (להלן: "הצעת הרכישה").

7. לטענת אשר- ביום 26.4.04 הוא שלח לביתו של צורי שבלאס וגאס מכתב בפקס, בו ציין את כל פרטי העסקה לרכישת הקרקע, לרבות כי שטח המקרקעין - 8,439 מ"ר, שמתוכם חלקו של צורי -6 דונם, וחלקו של גבריאל 2.439 , תשלום בגין שכ"ט עו"ד בסך של - 2000$, וכן כי

"בחוזה ירשם באופן רשמי 10,500X 6 = 63,000$ + מע"מ 17%" "יתרת הכסף (69,000$ ללא קבלה)". אשר מפרט כי קיבל את אישורו של צורי לעסקה הנ"ל.

עוד טוען אשר כי ביום 30.4.04 שלח לצורי פקס נוסף לביתו של צורי בלאס וגאס בו ביקש שיצור עמו קשר, לאחריו שוחחו פעם נוספת וקיבל את אישורו לתנאי העסקה.

8. אין חולק כי בתאריך 7.5.04 העביר צורי לאשר באמצעות בן דודו בארץ - מר יעקב רוקח (להלן : "יעקב") סך של 50,000$ במזומן (להלן : "התשלום הראשון").

ביוני 2004 העביר צורי לאשר יפוי כח קונסולרי המיפה את כוחו לטפל ברכישת הקרקע.

9. בתאריך 16.6.04 נחתם הסכם לרכישת הקרקע בין מלרוז לבין צורי וגבריאל. הסכם הרכישה נחתם במשרדה של עו"ד בן חמו. בפגישה נכחו נציגי מטעם מלרוז. עו"ד שוטון, לא נכח במעמד חתימת הסכם הרכישה ועל הסכם הרכישה חתם אשר בשם צורי וגבריאל באמצעות יפויי הכוח שקיבל מהם (להלן ולעיל : "הסכם הרכישה").

10. בהתאם להסכם הרכישה, רכש צורי 6 דונם מתוך הקרקע ואילו גבריאל רכש את היתר, דהיינו 2.439 דונם. התמורה שנקבעה בהסכם הרכישה בגין הקרקע היא הסך של 84,390$ בתוספת מע"מ כחוק, דהיינו - סך של 10,000$ + מע"מ לכל דונם או חלקו היחסי. כלומר - בהתאם להסכם הרכישה, היה על צורי לשלם בגין חלקו בקרקע סך של 60,000$ + מע"מ ועל גבריאל היה לשלם בגין חלקו בקרקע סך של 24,390$+מע"מ.

11. במועד חתימת הסכם הרכישה, תקופת החכירה של הקרקע מהמנהל כבר הסתיימה, והסכם הרכישה כלל תנאי מתלה לפיו – התחייבה מלרוז להאריך את הסכם החכירה לתקופה של 49 שנים נוספות בתוך 12 חודשים ממועד חתימת ההסכם. כן הוסכם שבמידה והסכם החכירה עם המנהל לא יוארך מכל סיבה שהיא (למעט סיבה הקשורה במחדל של הקונה או המוכר) – יבוטל הסכם הרכישה ומלרוז תשיב לקונים (צורי וגבריאל), תוך 30 יום מהודעת הביטול את כל הכספים ששולמו לה (להלן : "התנאי המתלה").

12. אשר שילם למלרוז את התשלום שנקבע בהסכם הרכישה לביצוע במועד החתימה - סך של 28,130$ בצרוף מע"מ. קרי- סך של 20,000$ + מע"מ בגין חלקו של צורי בקרקע (סה"כ- 23,400 $) וסך של 8,130$ + מע"מ בגין חלקו של גבריאל בקרקע. על פי קבלה /שהוצגה ביחס לתשלום הנ"ל, שער הדולר היה אותה עת 4.5 ₪, ששולמו ביום 20/6/04, כך שחלקו של צורי באותו תשלום ראשון (וייד מאז) למלרוז- היה הסך של 105,300 ₪ נכון לאותו מועד.

13. עוד לטענת אשר- עובר למועד החתימה על הסכם הרכישה, התקשר אליו אליהו ז"ל וביקש שיעבור אצלו כדי לשלם לו דמי תיווך. לשלמות התמונה, יצוין כי משרדו של אליהו היה ממוקם במגדל המשרדים בו היה מצוי משרדה של עו"ד בן חמו. לטענת אשר- עוד לפני שהגיע לחתימה על הסכם הרכישה, הוא עבר במשרדו של אליהו ז"ל ושילם לו במזומן דמי תיווך בגין העסקה לרכישת הקרקע בסך של 97,048$, כאשר חלקו של צורי בדמי התיווך בהתאם לחלקו היחסי בקרקע היה הסך של 69,000 $ (להלן: "דמי התיווך"). לשיטתו של אשר, זהו אותו סכום "ללא קבלה" הנזכר בפקס ששלח לצורי ביום 26/4/04 (ראו בסעיף 7 לעיל).

עוד טוען אשר כי אליהו ז"ל לא מסר לו כל קבלה ו/או אסמכתא אחרת בגין תשלום דמי התיווך, שכן כך נהג- לא להוציא קבלות על מרבית התשלומים שקיבל.

רק לאחר התשלום לאליהו ז"ל הגיע אשר אל משרדה של עו"ד בן חמו וחתם על הסכם הרכישה וכאשר הגיע למשרדה, ציין באזניה שקודם לכן היה במשרדו של אליהו ז"ל.

14. לטענת צורי - בתאריך 1.11.04 או בסמוך לכך הוא העביר לאשר תשלום נוסף ע"ס 96,860$, במזומן, באמצעות דוד גרינברג (להלן : "דוד"). דוד הינו עובד של צורי בעסקיו בארה"ב והתשלום בוצע בנוכחות של צורי במשרדו של דוד בארה"ב .

עוד טוען צורי, כי מיד לאחר הפגישה ערך דוד תרשומת ביחס לביצוע התשלום לאשר (להלן : "התשלום השני").

15. מוסיף צורי וטוען שלאחר חתימת הסכם הרכישה שלח אליו אשר עותק מהסכם הרכישה וכן קבלה על תשלום מס רכישה ע"ס 15,819 ₪. לא מצאתי בין ראיות הצדדים את העתק הקבלה. בתצהיר עדותו הראשית וכן בתצהיר תשובות לשאלון (נ/7ב') מאשר אשר כי שילם מתוך התשלום הראשון הנ"ל שקיבל מצורי- מס רכישה וכן את חלקו היחסי של צורי בשכ"ט עו"ד.

16. חשוב לציין, בהקשר של שכ"ט עו"ד בגין העסקה- כי צורי אינו מתייחס לפריט זה בתצהירו ואילו אשר- מצידו, מסיבה לא ברורה, אינו מפרט את חלקו של צורי בתשלום הנ"ל ואף אינו מצרף קבלה.

לא רק זו אף זו. גם בסיכומיהם- בסעיף 22, מפרט ב"כ את הסכומים והפריטים ששילם אשר עבור צורי: התשלום הראשון (והיחיד) למלרוז ולטענתו- גם דמי התיווך. אין כל התייחסות לתשלום מס הרכישה או שכ"ט עו"ד.

17. במהלך שנת 2008, לאחר שיחסיהם של צורי וגבריאל עלו על שרטון, החליט צורי לברר את זכויותיו במקרקעין נשוא הסכם הרכישה ולשם כך שכר את שרותיו של עו"ד אביתר אנגלרד (להלן : "עו"ד אנגלרד") .

18. ביום 7.8.08 הוצא מכתב ע"י עו"ד שוטון המודיע לעו"ד בן חמו, בשמם של צורי וגבריאל, על ביטול הסכם הרכישה בשל אי התקיימות התנאי המתלה.

19. ביום 25.8.08 הוצא מכתב תשובה ע"י עו"ד בן חמו, בשם מלרוז, בו השיבה, בין היתר, כי התנאי המתלה לא התקיים עד כה לאור בקשתו של אשר וכי לא היתה כל מניעה לחדש את הסכם החכירה עם המנהל, אלמלא בקשתו של אשר.

20. נטען שביום 25.3.09 הוצא מכתב ע"י עו"ד אנגלרד לעו"ד שוטון , שלא הוגש לביהמ"ש.

21. ביום 14.4.09 השיב עו"ד שוטון למכתבו של עו"ד אנגלרד בו הוא מציין שמעולם לא דיבר או פגש את צורי וכי העביר את מכתבו לאשר שתמה על הדרישה, שכן לדבריו מסר את כל החומר נשוא הסכם הרכישה לצורי. כן ציין, כי למרות זאת יעביר אליו את כל החומר המצוי אצלו.

22. ביום 26.4.09 הוציא עו"ד אנגלרד מכתב נוסף לעו"ד שוטון (בתשובה למכתבו הנ"ל מיום

14.4.09), בו נטען כי מסמכים רבים נשוא עסקת הרכישה לא הועברו לצורי, כי צורי לא ידע שהעסקה לא הושלמה וכי לא שולמה מלוא התמורה, וכן שלא ידע כי העסקה בוצעה לפי שווי של 10,000$+ מע"מ לדונם בעוד שצורי רכש 6 דונם, ושילם לאשר סכום של 22,000$ לדונם ובסה"כ- 146,860 $.

23. ביום 7.5.09 הוציא עו"ד אנגלרד מכתב נוסף הממוען לאשר, בו הודיע בשמו של צורי על ביטול ייפוי הכח שניתן לאשר לצורך רכישת המקרקעין ודרש השבה של מלוא הכספים שהעביר לו, דהיינו- את הסך של 146,860$. כן בקש לקבל פרוט על כל התשלומים וכל הפעולות ככל שבוצעו על ידו כמיופה כח ביחס להסכם הרכישה.

24. ביום 18.5.19 השיב אשר למכתביו של עו"ד אנגלרד, הכחיש שקיבל מצורי את הסכום שנטען במכתביו דלעיל ,טען שלא ברור לו כיצד הגיע צורי לסכום הנקוב, כי שילם כספים למלרוז וכי לא יוכל להשיב לצורי כספים אם צורי לא בטל את העסקה עם מלרוז וכי צורי קיבל ממנו תיעוד על כל הפעולות שבצע והוסיף שלמרות שצורי התחמק ממנו בעקביות כשטלפן אליו לפני כשנה , הוא מוכן להפגש עימו.

תמצית טענות הצדדים ותביעותיהם

טענותיו של צורי

25. לטענת צורי- אשר הטעה ורימה אותו בקשר לעסקה, למהותה לתנאיה ולהיתכנותה וכן לא גילה לו פרטים מהותיים כגון מידע ביחס לנתונים הכספיים, שכן בפועל הוא שילם לאשר 146,860 $ - סכום העולה על סכום התמורה הקבוע בהסכם הרכישה. בנוסף-ובניגוד למצגיו של אשר, עסקת הרכישה לא הושלמה ולא שולמה מלוא התמורה למלרוז. כן הסתיר ממנו מסמכים שונים ובכלל זה – הצעת הרכישה, מכתבו של עו"ד שוטון לאשר מיום 3.6.04 בדבר (אי) כדאיות העסקה, מכתבו של עו"ד שוטון למלרוז מיום 7.8.08 - המודיע על ביטול העסקה, מכתבה של עו"ד בן חמו לעו"ד שוטון מיום 25.8.08 ועוד.

לשיטתו של צורי - מעשיו ו/או מחדליו של אשר מהווים הפרה של חובת הנאמנות וחובותיו כשלוח, הפרת חו"ח לרבות חוק השליחות התשכ"ה – 1965 וחוק הנאמנות התשל"ט – 1979, וכן הם בבחינת תרמית, גזל ומצג שווא רשלני.

בנוסף- לטענת צורי, גבריאל עשה שימוש בכספים שהעביר לאשר לצורך מימון חלקו ברכישת הקרקע ובכך פעל תוך תרמית ו/או גזל.

צורי מוסיף וטוען כי במעשיהם ו/או במחדליהם פעלו גבריאל ו/או אשר תוך עשיית עושר ולא במשפט ותוך הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים.

צורי מכחיש שהובא לידיעתו הצורך בביצוע תשלום דמי תיווך לאליהו ז"ל ובכלל זה כי בוצע תשלום דמי תיווך כנטען ע"י אשר.

לאור כל זאת בקש לחייבם בתשלום 916,377 ₪ ובפיצוי בגין עוגמת נפש ע"ס 50,000 ₪.

טענותיהם של אשר וגבריאל

26. כל פרטי ותנאי העסקה לרבות הצורך בתשלום דמי תיווך לאליהו ז"ל נמסרו לצורי שנתן להם את הסכמתו. צורי ידע גם ידע, כי שולמו דמי תיווך בסך 97,048$ לסוחר הקרקעות אליהו ז"ל ומעת לעת ביקש לדחות את השבת התשלום נשוא דמי התיווך בטענה שהוא סובל מקושי זמני בגיוס מזומן. ביולי 2008 נקלעו יחסיהם של גבריאל וצורי למשבר. צורי מנע מגבריאל כניסה למשרד בו עבד, והגיש נגדו תביעה בגין גניבה מהעבודה, שהסתיימה בפשרה וזאת ע"מ שיוותר על שכרו והשקעותיו בעסקו של צורי. אשר על כן, ולאור עיכוב בהעברת הכספים פנה שוב ושוב אל צורי אך זה נמנע מלהשיב לו. נוכח התחמקויותיו ניסה לבטל את עסקת הרכישה של המקרקעין.

לגרסתו של אשר- לא זו בלבד שצורי מעולם לא העביר אליו את התשלום השני. אשר טוען, כי שילם דמי תיווך בגין חלקו במקרקעין של צורי וכי על כן יש לחייב את צורי בסך 186,654 ₪ [דמי תיווך בגין חלקו של צורי 310,500 ₪ (69,000$ לפי שער דולר 4.5 ביום 16.6.04) + תשלום ששולם למלרוז בגין חלקו של צורי במקרקעין 105,154 ₪ (20,000$ לפי שער דולר 4.5 ביום 16.6.04 + 17% מע"מ) = 415,654 ₪ כשמהסכום הנ"ל יש לקזז 229,000 ₪ (50,000$ לפי שער דולר ביום 7.5.04)] ששולמו כתשלום ראשון ע"ח העסקה ע"י צורי.

(הערה: הסכום הנכון לאותו מועד הינו הסך של 105,300 ולא כפי שנכתב ע"י אשר,- ר.ש).

עוד טוען אשר, כי בינו ובין צורי נכרת הסכם בדבר טיפול בעסקת המקרקעין מבלי שנקבע שכרו, יש לחייב את צורי בשכר טרחה בגין טיפולו בעסקה בסך של 20,000 ₪.

דיון והכרעה

27. מטעם צורי העידו הוא עצמו, וכן:

מר דוד גרינברג – העובד אצל צורי מזה 20 שנה ומנהל את מסעדותיו בארה"ב. הנ"ל הצהיר כי בתאריך 1.11.04 נפגש עם אשר במשרדו בארה"ב בנוכחות צורי ומסר לו את התשלום השני במזומן ואף ערך תרשומת על ביצוע התשלום.

ובנוסף- מר רוקח יעקב שהינו בן דוד של צורי, שהצהיר כי העביר לאשר את התשלום הראשון.

מטעם אשר וגבריאל העידו הם עצמם וכן זומנו לעדות באמצעות בימ"ש העדים כדלקמן:

עו"ד שלמה שוטון – שייצג את צורי וגבריאל בהסכם הרכישה והכיר את מר אליהו ז"ל.

עו"ד עפרה בן חמו – שייצגה את מלרוז בהסכם הרכישה והכירה את מר אליהו ז"ל.

מר צבי כהן- שעבד אצל מר אליהו ז"ל ובכלל זה בזמנים הרלוונטיים.

מר יוסף בנימין – יבואן ויזם שרכש מספר קרקעות ומייצג קבוצות רכישה מחו"ל, שהכיר את אליהו ז"ל במסגרת עיסוקו.

מר שלמה מגורי-כהן- אדריכל ומתכנן ערים שהכיר את מר אליהו ז"ל במסגרת עיסוקו.

ביחס לעדים- אציין בקליפת אגוז כי הן צורי והן אשר הינם אנשי עסקים ממולחים ומתוחכמים, כי דוד (מבלי שאבקש חלילה לפגוע) הינו עושה דברו של מעסיקו. צורי, אשר וגבריאל הינם בעלי דין המעוניינים בתוצאות התביעה. לעדותם של עוה"ד ויתר העדים התייחסתי בנפרד אך אציין כבר עתה כי לא מצאתי בעדותו של אף אחד מהם כדי לתמוך בגירסת מי שזימנו לעדות, כמפורט בהמשך.

לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדים ומתוכן עדותם, באתי לכלל מסקנה שדין תביעתו של אשר להידחות בעוד שדין תביעתו של צורי להדחות חלקית.

תביעתו של צורי

28. באשר לטענת צורי לתרמית, הטעיה ובכלל זה הטעיה בכדאיות העסקה, מצג שווא והעלמת מידע:

כאמור לעיל- אשר טען שקודם לחתימת הסכם הרכישה, הוא הביא לידיעת צורי את כל פרטי העסקה לרכישת הקרקע ובכלל זה את עניין דמי התיווך ואף שלח אליו ביום 26.4.04 מכתב, בפקס בביתו שבלאס וגאס, המפרט את כל רכיבי העסקה וכן כי שלח אליו ביום 30.4.04 מכתב נוסף, לאותו מכשיר פקסימיליה, בו בקש שיצור עמו קשר. אשר אף צרף אישורי משלוח המכתבים הנ"ל בפקס.

צורי לא הכחיש שמספר הטלפון המופיע באישור הפקס נשוא המכתב מיום 26.4.04 ומיום 30.4.04, הינו של מכשיר הפקסימיליה שבביתו בלאס וגאס, אך טען שלא קיבל את המכתבים הנ"ל בטרם הגשת התביעה.

יצוין בהקשר זה שבדיון מיום 5.12.11 טען צורי שהוא נמצא בביתו בלאס וגאס מיום חמישי ועד יום שני וכי מכשיר הפקסימיליה אינו מחובר, אלא כאשר מתקשרים אליו ומבקשים לחברו ואז "יוצא כל הפקסים שנשלחו" (ע"מ 5 לפרוטוקול שורות 9-12).

צורי לא הביא כל ראיה ו/או הוכחה בדבר מניעה כלשהי בגינה לא התקבלו המכתבים הנ"ל אצלו לכל המאוחר במועד הראשון שבו "חיבר את המכשיר", לכך שהייתה תקלה במכשיר וכד' ולא שוכנעתי כי לא נתקבלו אצלו.

בנוסף- , אין בידי לקבל את טענת צורי, לראשונה בסיכומיו, כי אישור הפקס אינו ראיה לעצם משלוח הפקס ולא לתאריך המשלוח בנימוק שניתן לעשות שינויים באמצעות תכנות פשוט של מכשיר הפקס. הטענה הועלתה בעלמא. מדובר בענייננו במכתבים שהוכח לכאורה כי נשלחו ממספר פקסימיליה השייך למלון ימית פארק, בו נמסר שאשר התגורר במועד הרלבנטי וצורי לא כפר בכך. ידוע לכל כי משלוח הודעות בפקס ממכשיר של בית המלון הינו שירות הנעשה עבור האורחים כדבר שבשגרה. לא סביר בעיני, ומכל מקום- לא הוכח ולו במעט, שהייתה לאשר נגישות למכשיר הפקס של המלון לצורך שינוי התאריך שנים כה רבות אחרי המועד הנקוב (או בכלל) ו/או שהמלון יעשה שינוי בתאריך המופק מהמכשיר.

המסקנה המתבקשת איפוא, בנסיבות דנן, הינה שהמכתבים הנ"ל נשלחו על ידי אשר למכשיר הפקסימיליה שבביתו של צורי בלאס וגאס וכי נתקבלו אצלו-אם לא במועד הנקוב, אזי במועד הראשון שבו חובר המכשיר ולא מעולם לא.

29. כמפורט לעיל- במכתבו מיום 26.4.04 ציין אשר פרטים רבים על העסקה ומרכיביה ובכלל זה הצורך בתשלום "ללא קבלה" .

אני מקבלת איפוא את הטענה לפיה פרטי העסקה כנ"ל הובאו לידיעת צורי עובר לחתימה על הסכם הרכישה.

אמנם אין במכתב ציון מפורש בדבר תשלום לאליהו ז"ל, אך הוא כולל כאמור אזכור לכך שמחיר הקרקע מורכב גם מתשלום "ללא קבלה".

זאת ועוד. צורי מאשר בחקירתו כי אשר אמר לו ששילם 2,000$ לעו"ד וכן ששילם 'כמה דברים אחרים', מבלי שיפרט מה הם אותם "דברים אחרים".

עוד העיד, כי אשר גם רשם זאת בפתק שנתן לו:

"ש. מי עוד יודע שהוא קיבל את הכסף חוץ ממכם?

ת. אשתי וגם הילדים שלי בני 6 ו 10. בשבילם קניתי את הקרקע וזו היתה המטרה שלי.

ש.ת. אני זוכר ש 50,000 $ קיבל מיעקב, 2,000 $ זה לעו"ד, הוא אמר את זה וגם רשום בפתק שהוא נתן לי ואת השאר הוא רשם ששילם כמה דברים אחרים. אני לא יודע כמה משלמים פה, על איזה מסים. הוא שילם ועל זה מגיע לו את הכסף. "

(פרוטוקול מיום 14.11.12 ע"מ 21 שורות 17-21, ההדגשה אינה במקור)

הנה כי כן- צורי מודה בחקירתו בקיומו של פתק שמסר לו אשר המפרט תשלומים שבצע, אך נמנע מלהציגו בפני ביהמ"ש, מבלי לתן כל טעם ו/או הסבר מניח את הדעת להימנעותו, דבר המשמש לחובתו של צורי ומחזק את גרסתו של אשר שעדכן את צורי במהלכים ובפרטים הקשורים בהסכם הרכישה, לרבות התשלום למתווך.

לא רק זו אף זו. בסעיף 15 לתצהירו מצהיר צורי, כי לאחר חתימת הסכם הרכישה שלח אליו אשר עותק של הסכם הרכישה וקבלה על תשלום מס רכישה.

רוצה לומר, כי לא רק שפרטי העסקה נמסרו לצורי על ידי אשר טרם העסקה. גם לאחר חתימת הסכם הרכישה- הוא קיבל ממנו מסמכים.

30. ודוק. מאחר ואין מחלוקת, כי הסכם הרכישה נשלח אל צורי, הרי ככל שהפרטים שמסר לו אשר לא התיישבו עם הסכם הרכישה, היה בידו להעלות את טענותיו בפני אשר.

ואולם- צורי לא עשה דבר וחצי דבר בעניין ולא פצה פה, אלא כבש את טענותיו, ככל שהיו לו כאלה, ופנה בדרישה להשבת כספים שלטענתו העביר לאשר רק בחלוף שנים- בשנת 2008, ולאחר התדרדרות יחסיו עם גבריאל.

נוכח האמור, אין בידי אלא לקבוע שהפרטים נשוא הסכם הרכישה ו/או הקרקע, היו ידועים (ולכל הפחות יכולים היו להיות ידועים) לצורי מבעוד מועד ועל כן- גם כאשר קיבל לידיו את הסכם הרכישה, לא הילין בפני אשר על הטעיה / מצג שווא / תרמית.

לא רק זו אף זו. בסעיף 14 להסכם הרכישה מצוין במפורש, כי הקונה מצהיר, כי הוא יודע שהינו מיוצג בהסכם זה ע"י עו"ד שוטון. כך שלצורי לא היתה כל מניעה לברר עם עו"ד שוטון מה עלה בגורל עסקת המקרקעין, אך שוב הוא בחר שלא לעשות כן במשך שנים.

31. הפסיקה הרחיבה את נטל ההוכחה בעוולת התרמית מעבר למאזן הרגיל הנהוג במשפט אזרחי (הטיית מאזן ההסתברויות), כך שהתובע נדרש להוכיח את קיום יסודות העוולה בצורה ודאית יותר.

ראו בהקשר זה - ע"א 5171/97 - מוחמד סעיד ריאן נ' איברהים סעיד ו- 2 אח' תק - על 98(1), 124 - שם נקבע כי: "מידת הוכחה כזו הנדרשת להוכחת טענת תרמית במשפט אזרחי. דהיינו: הנטל מצוי בטווח שבין עודף הסתברות לבין הוכחה מעבר לכל ספק סביר".

נטל שצורי לא עמד בו כלל וכלל.

32. אף אין בידי לקבל את טענתו של צורי כי הוטעה ביחס לכדאיות העסקה, ואפרט.

מהראיות עולה כי אשר רכש בשנת 1996 קרקע חקלאית באזור כפר חב"ד בסכום של 23,500 $ בתוספת מע"מ, סכום העולה באופן ניכר מהסכום הנקוב בהסכם הרכישה, כך שעל פניו ולכאורה נתוני הפתיחה של העסקה לרכישת הקרקע נשוא ענייננו- היו עדיפים על עסקה שעשה אשר עצמו כ 8 שנים קודם לכן.

בנוסף- מעדותה של עו"ד בן חמו, עדות שלא נסתרה, עולה כי הסכם החכירה שהיה למלרוז ביחס לקרקע היה הסכם ללא סעיף 15, וכי בסופו של יום, הוחלט בפסיקת ביהמ"ש וע"י האוצר, כי הסכמי חכירה מסוג זה שהיה למלרוז יחודשו ללא סעיף 15.

וכך העידה עו"ד בן חמו:

"ש. אנא הסבירי את משמעותו של סעיף 15 למחיר העסקה ומשמעותו בהקשר של עסקה זו

בלבד.

ת. יש במנהל חוזים טובים וחוזים לא טובים. חוזים טובים זה כמו שיש למלרוז ואינם כוללים סעיף 15 שאומר שבזמן שינוי יעוד המנהל לא יכול להודיע כי הוא לוקח את הקרקע חזרה ומשלם פיצוי על ההשקעה ובגלל זה אלי הרגיש בטוח לקנות לאנשים כי אין להם סעיף 15. אם המנהל מפשיר קרקע הוא לא יכול לכתוב מכתב שיצאו מהקרקע כי אין לו סעיף שינוי יעוד. מה שקרה כאן, מלרוז התחייבה להאריך לו את ההסכם תוך 12 חודשים. אני אמרתי לו, אשר לא כדאי לכם להאריך את ההסכם כי הולכת להיות פסיקה בביהמ"ש בעניין סעיף 15. אכן אותו אחד שקנה קרקעות בחב"ד הלכו עם טס קייס כניסיון וביקשו להאריך את החוזים למרות שכל החוזים הסתיימו בספטמבר 2002, ואמרנו לו, תחכה עם זה, אם תהיה פסיקה תאריך ואם לא, אין לך מה להפסיד. אכן לפני כשנה השופט אליהו בכר פסק שבחוזים האלה יש לקיים התניה של שר האוצר שאמר להאריך את החוזים באותם תנאים. זאת אומרת בלי סעיף 15. פריג' הודיע על רצונו לבטל בגלל שלא עמדנו בזמנים.

ש.ת. נכון שפריג' הודיע על רצונו לבטל את ההסכם הרבה לפני אותו פסק דין ונכון שזו לא פסיקה מחייבת. אבל מול מלרוז החוזה הוא חוזה טוב ולא היה סעיף 15. לאשר מכרנו אחרי שהחוזה הסתיים. אם אני ב"כ קונה במגרש הזה, אני אומרת לו תקשיב, אתה מסכן 10,500 $ בזמן שאני מספרת לו שבמקומות אחרים הופשרו קרקעות. אני אישית הייתי מייעצת לסכל מול הסיכוי, אבל זה רק מניסיוני שאני חיה את המנהל. אבל ב"כ הקונה, במקרה הזה סבר אחרת ויעץ לו אחרת וזה לגיטימי. " (פרוטוקול מיום 14.11.12 ע"מ 16-17 שורות 31, 1-11, ההדגשה אינה במקור)

גם מעדותו של עו"ד שוטון עולה, כי כאשר הוציא את מכתבו מיום 3.6.04 בו התריע בפני אשר שעליו לשקול את כדאיות העסקה היות ויתכן והסכם החכירה יכול ויחודש עם סעיף 15, לא ידע להעריך את שווי הקרקע שנרכשה וגם לא ידע להעריך מה הסיכוי שיחודש הסכם חכירה ללא סעיף 15. בנוסף- לאחר הוצאת המכתב הנ"ל, הובא לידיעתו שהמנהל הגיע להסכם עם חוכר אחר בעניין סעיף 15 ועל כן, הניח שיש סיכוי להגיע עם המנהל להסכם בנוגע לסעיף 15.

וכך העיד עו"ד שוטון בהקשר זה :

"ש. לא ידעת גם מה הסיכוי שיושמט סעיף 15?

ת. נכון.

ש. אתה מסכים שאם יושמט סעיף 15 שווי הקרקע עולה, נכון?

ת. בהחלט.

ש. אתה יודע באותה עת איפה זה עמד מבחינת ההתדיינות על הקרקע הזו?

ת. בעת שכתבתי את המכתב מיום 3.6.04 כל מה שהסתמכתי עליו בסעיף 3 לא היתה לי שום ידיעה ביחס לקרקע וסיכוייה להיות מאושרת באותה עת. אני רוצה לציין שלאחר כתיבת המכתב, אני לא זוכר את התאריך המדויק, אשר פריג' העביר לי גזר עיתון שעל פיו מנוח נוסף, סמי שמעון הגיע להסכם עם המינהל בקרקעות בהיקף יותר גדול ששם הגיעו להסדר וזה נתן פתח לתקווה שיהיה אפשר להגיע להסדר בנוגע לסעיף 15. כל מה שעשיתי זה לקרוא את חוזה החכירה ותו לא. "

(פרוטוקול מיום 14.11.12 ע"מ 10-11, שורות 30-32, 1-7, ההדגשה במקור).

לא רק זו אף זו. צורי לא הביא כל בדל ראיה לכך שבמידה והסכם החכירה של הקרקע יחודש- יהא זה עם סעיף 15 וכי כפועל יוצא מכך, המדובר בעסקה שאינה כדאית כלכלית.

אני קובעת איפוא שלא הוכח שהמדובר בעסקה שאינה כדאית כלכלית ו/או כי צורי הוטעה ביחס לכדאיותה.

33. בכל הנוגע לטענותיו של צורי בדבר מצג שווא ע"י אשר על פיו עסקת הרכישה הושלמה, כי התמורה בגינה שולמה במלואה וכי נמסרה החזקה במקרקעין- מדובר בטענות שהופרחו לחלל האויר ללא בדל ראיה לצידן, ועל כן דינן להדחות.

34. התוצאה המתקבלת מכל האמור הינה שצורי לא עמד בנטל ההוכחה ביחס לטענותיו דלעיל בכלל ובנטל ההוכחה ביחס לטענת התרמית בפרט.

35. צורי טוען כאמור גם לחריגה משליחות ע"י אשר.

סעיף 5 לחוק השליחות תשכ"ה - 1965, (להלן: " חוק השליחות") קובע ביחס להיקף השליחות כהאי לישנא:

"השליחות חלה - באין הגבלה בהרשאה - על כל פעולה הדרושה באופן סביר לביצועו התקין של נושא השליחות, אולם אין היא חלה - באין הרשאה מפורשת לכך - על הליכים לפני בית משפט, בית דין או בורר, ולא על פשרה או ויתור או פעולה בלי תמורה."

הואיל והצעת הרכישה נחתמה על ידי אשר ביום 22.4.04, בטרם מתן יפוי הכח לאשר , לא יכול צורי להעלות טענה בדבר חריגה משליחות ע"י האחרון בכל הנוגע למתן הצעת הרכישה עוד בטרם קמה השליחות.

זאת ועוד. סעיף 6(א) לחוק השליחות מאפשר לשולח "לאמץ" את חריגת השלוח, ודינו של האימוץ בדיעבד כדין הרשאה מראש (אהרן ברק חוק השליחות 717-713 (1996).

מאחר וצורי לא העלה כל טרוניה ביחס להסכם הרכישה ובכלל זה לתנאי המתלה המצוי בו, ומאחר הסכם הרכישה משקף את האמור בהצעת הרכישה שנחתמה על ידי אשר, הרי שניתן לקבוע שצורי אישרר בדיעבד את האמור בהצעת הרכישה שניתנה עוד קודם לכן על ידי אשר ולכן הטענה בדבר חריגה משליחות בעניין זה לא יכולה לעמוד לו.

לא למותר לציין שהצעת הרכישה ובמיוחד התנאי לפיו ניתן לדחות את מועד חתימת הסכם החכירה עם המנהל, נועדה להגן על האינטרסים הכלכליים שעמדו מאחורי רכישת הקרקע של השולח- צורי, שהרי נועדה לתן שהות לפעול לכך שהסכם החכירה החדש עם המנהל לא יכלול את סעיף 15 וכל זאת מבלי שהכספים ששולמו ע"ח התמורה ירדו לטמיון.

נוכח כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי בחתימתו של אשר על הצעת הרכישה אין ולא היתה חריגה משליחות.

36. גם דינה של טענת של צורי לחריגה משליחות ע"י אשר כשביקש לבטל את הסכם הרכישה, להדחות.

על היקף השליחות בענייננו ניתן ללמוד גם מיפוי הכח שניתן לאשר על ידי צורי בקשר עם הקרקע: לחתום על חוזה מכר, על טופסי מש"ח, על שטרי מכר, על מסמך /טופס/ הצהרה לצורך רישום הזכויות, לעשות כל פעולה כדי לקדם ולבצע את רישום הזכויות במקרקעין על שמו, לקבל בשמו את הקרקע ולשם ביצוע כל הפעולות הנ"ל להופיע בכל מוסד ממשלתי ו/או רשות ממשלתית.

במלים אחרות: למרות שלא ניתנה במסגרת יפוי הכח גושפנקא מפורשת לבטל את ההסכם והגם שבקשת הביטול לא נשלחה בנסיבות הקבועות בסעיף 5(ב) לחוק השליחות, מאחר ובסופו של יום הודעת הביטול נדחתה ע"י מלרוז והסכם הרכישה לא בוטל, הרי שממילא לא נגרם וגם לא הוכח שנגרם כל נזק כתוצאה מחריגה משליחות זו.

37. צורי אף טען שאשר קידם וחתם על הסכם הרכישה, הגם שהיה ידוע לו היטב, כי המדובר בעסקה שאינה כלכלית ובניגוד להמלצת עו"ד שוטון הוא ובכך הפר חובתו כשלוחו. כפי שפורט לעיל, לאחר שקבעתי שצורי לא הוכיח כי מדובר בעסקה שאינה כדאית כלכלית (לפחות נכון למועד כריתת הסכם הרכישה), הרי שלא ניתן לייחס לאשר הפרה של חובותיו כשלוח ו/או לחריגה משליחות בעילה זו.

38. באשר לטענת צורי בדבר העברת התשלום השני לידי אשר:

בהסכם הרכישה, שכאמור לטענת צורי עצמו העתק ממנו הועבר אליו לאחר התשלום הראשון, נרשם 'ברחל בתך הקטנה', כי סכום התמורה בגין כל הקרקע הוא 84,390$ +מע"מ וכי חלקו של צורי במקרקעין הוא 6 דונם. משמע- גובה הסכום שהיה על צורי לשלם בגין חלקו במקרקעין, הינו הסך של 60,000$ + מע"מ בלבד.

39. צורי נמנע מלציין את המועד המדויק בו קיבל מאשר העתק מהסכם הרכישה, היינו האם טרם העברת התשלום השני או לאחריו. בכל מקרה , בין אם היה זה טרם העברת התשלום השני ובין אם היה זה לאחר העברת התשלום השני, תמוה בעיני מדוע לא פנה אל אשר מיד לאחר שנתקבל בידו העתק מהסכם הרכישה, כדי לברר את פשר התשלום השני שנדרש להעביר לאשר, ע"ס 96,860$, בעוד שכאמור בהתאם להסכם הרכישה היה עליו לשלם בגין חלקו במקרקעין רק 60,000$+מע"מ, שמתוכם כבר העביר לאשר 50,000$ -במסגרת התשלום הראשון.

הימנעותו של צורי מליתן כל הסבר ו/או טעם מדוע לאחר התשלום הראשון המשיך לשלם לאשר ועוד סכום שהינו למעלה מהסכום שהיה עליו לשלם בגין חלקו בקרקע על פי המופיע שחור על גבי לבן בהסכם הרכישה, תמוהה ומדברת בעד עצמה.

40. זאת ועוד. בכתב התביעה של צורי כנגד אשר ובכתב ההגנה של צורי מפני התביעה שהגיש כנגדו אשר -, טען צורי כי : "ביום 1.11.04 או בסמוך לכך (לאחר חתימת הסכם הרכישה) הפקיד התובע בידיו של הנתבע 1 סכום נוסף ע"ס 96,860$ על חשבון העסקה. התשלום בוצע בארה"ב במזומן לידיו של הנתבע 1".

רק בשלב מאוחר יותר, "התחדד" זכרונו של מר צורי הן ביחס למועד ביצוע התשלום השני והן לאופן ביצוע התשלום השני, כמפורט להלן:

בתצהיר עדות ראשית שהגיש צורי, סיפר צורי שהתשלום השני בוצע " ביום 1.11.04 (לאחר חתימת ההסכם) " . המשך המשפט "או בסמוך לכך" שהופיע בכתבי בי-דין לא בא זכרו בתצהירו הנ"ל.

אם לא די בכך-' צצה' ונוספה לה בתצהירו הנ"ל טענה עובדתית מהותית, לפיה- התשלום השני בוצע ע"י דוד, בנוכחותו, ואף זו טענה שלא בא זכרה עד אותה עת ובכתבי הטענות שהגיש צורי.

יוער כי בתצהיר עדותו ראשית נמנע צורי מלהצהיר באופן ברור, מפורט ומפורש, ביחס לפגישה הנזכרת שבמהלכה לכאורה נמסר התשלום השני וביחס לתרשומת שבצע דוד והסתפק בהפניה לאמור בהקשר זה בתצהיר עדותו הראשית של דוד.

גם בתצהיר עדותו הראשית של דוד הועלתה טענה עובדתית חדשה, על פיה- מיד לאחר הפגישה מיום 1.11.04, נערכה ע"י דוד תרשומת ביחס למתן התשלום השני הנ"ל לאשר (נספח א' לתצהירו של מר דוד) (להלן : "התרשומת").

לא רק זו אף זו. דוד העיד שצורי ידע על התרשומת עוד בטרם הוגש התצהיר מטעמו:

" ש. יש לך מסמך אחד ששוכב מ 2004 במגירה, לא תוייק? אני מדבר על האישור שנתתי לצורי את - הכסף.

ת. כן, זה היה שם.

ש.ת : העברתי את זה לצורי כשהוא ביקש ממני את הנייר. זה היה קרוב לזמן התצהיר בקונסוליה.

ש.ת: צורי ידע שיש לי את המסמך כי אני מתחייב לגבי כספים ואני שומר מסמכים. זה נהוג כך אצלי תמיד כשמדובר בכסף בסדר גודל כזה והוא יודע זאת. כל יום יש פעילת של כספים. יש כספים שקשורים במסעדה והניירות לגביהם אצלי, חלק במגירה וחלק אצל מנהלי מסעדות. אבל לא באופן רב יש פעילות כה גדולה, זה פעם ביובל. הפעילות השוטפת של המסעדות לא קשורה לזה. אני ערבבתי עם ההפקדות היומיומיות של המסעדות כשאמרתי שכל יום יש פעילות כספית, וזה כמובן לא נשמר אצלי במגירה. "

(פרוטוקול עמ' 23 שורות 8-12, ההדגשה אינה במקור).

חרף האמור- לא בא זכרו של פרט עובדתי כה מהותי זה בכתבי הטענות ועד לשלב הגשת התצהירים.

ב"היזכרות המאוחרת" של צורי בעובדות ובפרטים כה מרכזיים ובהימנעותו ממתן תצהיר בהיר ביחס לענין מהותי המצוי בלב המחלוקת, יש כדי לעורר תמיהות וספקות ביחס לאמינות גרסתו ומהימנותו ביחס לביצוע התשלום השני.

41. לא רק זו אף זו. חקירתם של דוד וצורי ביחס לזהות האדם החתום על התרשומת שערך דוד- רצופה היתה סתירות. בעוד שדוד העיד בחקירתו כי הוא זה שחתום על התרשומת, טען צורי בחקירתו בדיוק את ההיפך: לגירסתו דוד הוא זה שהחתים אותו על התרשומת, שכן דוד מחויב כלפיו.

וכך העיד דוד בעניין -

" ש. אני מפנה אותך לנספח א' את זה מילאת לאחר שהם יצאו מהחדר?

ת. לא זוכר בדיוק.

ש.ת. אני לא זוכר אם הם יצאו ביחד.

ש.ת. לא החתמתי את אשר כי לא התחייבתי כלפיו. זה היה ביני לבין צורי.

ש. את המסמך ביקש ממך צורי למלא?

ת. אני עשיתי את זה בשבילי בכדי שאוכל להראות לצורי איפה הכספים.

ש. זו חתימתך?

ת. כן. הכל מילאתי במקום. המספר 050 זה תעודת הזהות שלי. מה שאני זוכר זה שחתמתי ומילאתי את השם. בקונסוליה הם הוסיפו את הדבר הזה בשביל לאמת. "

(פרוטוקול מיום 14.11.12 ע"מ 22-23 שורות 28-32, 1-4).

ואילו צורי העיד:

"ש.ת. אני לא החתמתי אותו על שום דבר, אני הסתכלתי על הנייר הזה בתור קבלה. דוד

החתים אותי כי הוא מחוייב כלפיי.."

(פרוטוקול מיום 14.11.12 ע"מ 21 שורות 7-8).

בנוסף- בחקירתם של צורי ודוד, נתגלו סתירות ואי דיוקים גם ביחס למועד הגעתם לפגישה נשוא התשלום השני, שכאמור לטענת צורי נערכה בנוכחותו ובנכוחות דוד בתאריך 1.11.04 במשרדו של דוד בארה"ב.

צורי העיד בחקירתו כי הוא עצמו הגיע לפגישה בשעה 10:00 וכי אשר הגיע אחריו בסביבות השעה 11:30 וכשהגיע, נכנס עימו למשרד של דוד. דוד לעומת זאת טען בחקירתו שצורי הגיע לפגישה בשעה 10:00 וכי אשר הגיע אחריו. עוד העיד כי המתין יחד עם אשר להגעתו של צורי.

וכך העיד צורי :

"ש.ת. אמרתי לו מראש שאני מגיע. ידעתי שצריך לשלם לפריג' ואמרתי לו להכין את הכסף.

ש. מדוע אתה מגיע עם אשר?

ת. אני לא הגעתי עם אשר, אני הגעתי עם האוטו שלי ופריג' הגיע ביום שני.

ש.ת. קבענו לפני הצהריים. אני הגעתי ב 10:00 והוא בסביבות 11:30

ש.ת. נכנסתי למשרד אצלו ויצאתי למסעדה לבדוק את המסמכים.

ש. איך ידעת מתי לחזור למשרד?

ת. אשר פריג' הגיע ב- 11:30 אני חיכיתי לאשר, כשהוא הגיע נכנסנו למשרד של דוד.

ש.ת שנינו עמדנו ודוד הלך לפתוח את הכספת להוציא את הכסף. אשר ספר חבילה חבילה, קיבל את הכסף והלך. הוא שם את הכסף בתוך התיק החום, ולאחר מכן הוא ביקש אוכל מדוד. אחרי התשלום אני יצאתי, אמרתי שלום, תודה רבה, נסיעה טובה כי היו לי עוד דברים לעשות. "

(פרוטוקול עמ' 20 שורות 29-32, עמ' 21 שורות 1-6, ההדגשה אינה במקור)

ואילו דוד :

" ש. מתי ראית את אשר פריג' לראשונה?

ת. בסביבות 10:00 בבוקר במסעדה.

ש. מתי ראית את צורי?

ת. בסביבות משהו כמו חצי שעה אחרי זה.

ש. חיכיתם לו ביחד?

ת. כן.

ש. אתה פוגש את אח של פריד וצורי מגיע?

ת. כן.

ש. באיזה שעה צורי מגיע?

ת. בין 10:00 ל 11:00

ש. ידעת מראש למה אשר בא?

ת. כן. צורי אמר לי להכין כסף. "

(פרוטוקול עמ' 22 שורות 6-16, ההדגשה אינה במקור)

לא נעלם מעיני שמדובר בעדות על אירועים שחלף זמן ניכר מאז התרחשותם. יחד עם זאת- מדובר בפרטים בעניין מהותי העומד כאמור בלב המחלוקת וחוסר ההתאמה נוגע לכל הפרטים: סדר ההגעה לפגישה, מועד ההגעה לפגישה וזהות החתומים על התרשומת. בהצטברם של כל אלה- יש כדי להטיל צל כבד על מהימנות ואמינות גרסתו של צורי בכל הנוגע לביצוע התשלום השני, ולכל הפחות- להביא למסקנה שהנטל להוכיחה המוטל על כתפו לא הורם.

42. לטעמי- גרסתו של צורי גם אינה מתיישבת עם העובדה, עליה אין מחלוקת, שביחס לתשלום הראשון - הוחתם אשר על אישור בדבר קבלת הכספים, בעוד שביחס לתשלום השני- ששיעורו כמעט כפול, לא טרחו צורי ו/או דוד שהינו - מנהל בעסקיו של צורי, להחתים את אשר על אישור כאמור והסתפקו בתרשומת חתומה על ידי דוד בלבד.

הנימוק שהעלה צורי, כי נמנע מלהחתים את אשר על אישור בדבר קבלת התשלום השני בשל יחסי אמון וקרבה ששררו בין הצדדים אינה סבירה, בעיני, בנסיבות העניין, במיוחד שעסקינן בתובע המציג עצמו כאיש עסקים ותיק ובסכום לא מבוטל של 96,860$ המשולם במזומן.

לכל אלה מתווספת עדותו של אשר שטען כי כלל לא היה בארה"ב במועד הפגישה הנטענת לביצוע התשלום השני (נובמבר 2004) , שלא נסתרה (למרות שניתן היה לנסות להפריכה באמצעים פשוטים). אין בידי לקבל בהקשר זה את טענת צורי כי היה על אשר להביא תימוכין לטענה זו וכי משלא עשה כן יש לפרש זאת לחובתו. שכן- כלל נקוט במשפטנו הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה, ובהיקש לענייננו הנטל להוכיח את נוכחותו של אשר במועד התשלום השני בארה"ב היה על כתפי צורי, והוא לא הרימו.

יתרה מכך. כאשר ביקש אשר להוכיח את טענתו הנ"ל ולהציג במסגרת חקירתו החוזרת דו"ח כניסות ויציאות מהארץ , התנגד לכך ב"כ של צורי נמרצות (פרוטוקול מיום 18.3.13 ע"מ 50 – 51). בכך- ביקש צורי לאחוז במקל בשני קצותיו: העלאת התנגדות לבקשת אשר להצגת דוח כניסות ויציאות להפרכת טענתו של צורי כי היה בחו"ל במועד התשלום השני, למרות שהנטל להוכחת השהות והתשלום על כתפי צורי, ובאותה נשימה- ביקש לזקוף את ההמנעות מהבאת הראיה ו/או הוכחת הטענה לחובתו של אשר.

43. התוצאה מכל האמור לעיל, הינה שאני דוחה את טענת צורי, כי שילם לאשר את התשלום השני ע"ח העסקה.

תביעתו של אשר:

44. תשלום דמי תיווך לאליהו ז"ל- ?:

לא שוכנעתי כי אשר בצע תשלום דמי תיווך לסוחר הקרקעות אליהו ז"ל, ואפרט.

להווה ידוע שעל תובע להוכיח את עילת תביעתו על כל מרכיביה העובדתיים.

לטענת אשר- הוא שילם ביום 16.6.04 דמי התיווך לאליהו ז"ל מבלי שניתנה לו על כך חשבונית מס/קבלה ו/או אסמכתא אחרת.

אשר בקש להוכיח את טענתו באמצעות שורה של עדים שזומנו לבקשתו.

מעדות הנ"ל עולה כי אליהו ז"ל היה סוחר קרקעות שסחר בין היתר בקרקעות חקלאיות באזור כפר חב"ד. עוד נמסר בעדותם, ולו לכאורה, שאליהו ז"ל נהג לקבל תשלומי דמי תיווך ו/או דמי טיפול ביחס לקרקעות שסחר בהם וכי לעיתים נמנע מלדווח על התשלומים שקיבל לרשויות המס.

ואולם- איש מהעדים שזומנו לא יכול היה להעיד מתוך ידיעה על קיומו של הסכם תיווך בעסקה נשוא הסכם הרכישה וגם לא על ביצוע תשלום לאליהו ז"ל.

45. מעדותו של עו"ד שוטון עולה, כי לא הובא לידיעתו שהעסקה כוללת גם תשלום דמי תיווך לסוחר הקרקעות מר אליהו ז"ל:

" ש. מה עם הכסף ששולם לאותו מתווך, איך מובטחת ההחזרה שלו ?

ת. לא הייתי מעורב בנושא הזה ולכן מטבע הדברים הוא לא כלול בחוזה. "

(פרוטוקול עמ' 9 שורות 2-3)

ובחקירתו הנגדית:

" ש. אתה מכיר את אליהו אפריים?

ת. הוא מת כבר. אני הכרתי אותו בהחלט, הוא היה מאוד מעורב לא רק בעסקי תיווך אלא הוא בעצמו היה יזם. היה קונה ומוכר קרקעות.

ש. היו לך עסקאות איתו ?

ת. האם היו לי כמה דברים איתו שקשורים לאשר פריג' ?

ש. על סמך הכרותך עם שוק המקרקעין ואת אליהו האם זה אפשרי שפריג' טוען שהוא לקח ממנו דמי תיווך בשיעור מעט יותר משווי הקרקע ?

ת. את הקרקע איני יודע להעריך כי לא הכרתי אותה. מהיכרותי בעבר עם אפרים אליהו, לא מפתיע אותי שזה היה כך. אני לא יודע אם זה מה שהיה במקרה הזה.

ש. אתה אמרת עכשיו שאת שווי הקרקע באותו אזור לא היה לך ידיעה אישית.

ת. לא ידעתי ולא עסקתי בזה. אני קבלתי מוצר מוגמר, מחיר ונתון. "

(פרוטוקול עמ' 10 שורות 19-29)

בשולי הדברים אעיר שלא חלה על אשר, כמיופה כוחם של הקונים (אשר וגבריאל), חובה ליידע את עוה"ד שוטון בדבר תשלום או אי תשלום דמי תיווך. חובת הדיווח חלה על מלרוז – המוכרת בעסקת מקרקעין, ראה לעניין זה סעיף 11 לטופס הדיווח לרשויות מיסוי מקרקעין-מש"ח (ת/2), שם נדרש המוכר להצהיר, באם המכירה בוצעה באמצעותו ו/או בסיוע של מתווך ובמש"ח נשוא הסכם הרכישה, לא צוין כי העסקה בוצעה באמצעותו של מתווך.

46. עו"ד בן חמו העידה, כי בעסקאות בהם טיפלה עבור אליהו ז"ל במידה והיה מקבל דמי תיווך ניתנו קבלות - בעוד בעסקאות אחרות שלא טופלו על ידה אינה יודעת באיזו מידה נתנו קבלות. כן העידה, כי בעסקה נשוא התיק דנן מלרוז מכרה את המקרקעין ישירות וללא תיווך של אליהו ז"ל, אך לאחר מכן, שינתה וסיפרה שלדעתה אשר כן הגיע אל הקרקע דרך אליהו ז"ל וכן כבר לא הייתה נחרצת בדבריה שבעסקאות שאליהו ז"ל לא תיווך הוא גם לא קיבל דמי תיווך או דמי איזון, ואף לא הייתה נחרצת בשאלה האם הקרקע נמכרה ע"י אליהו ז"ל בנאמנות עבור מלרוז אם לאו:

"הידיעה שלי היא רק דרך העסקה האחרונה בכפר סבא, כי רק עתה דיווחתי על עסקאות של אנשים שקנו פעם מאלי לא דרכי שייצג אותם עו"ד יפה. בעסקאות שאני טיפלתי, כשאלי קיבל כספים –לגבי החוזה ניתנו קבלות.

בעסקאות שאני טיפלתי, אם נדרשתי לעשות עסקה של דמי איזון או טיפול ידעתי מזה. כשאלי גרם למלרוז למכור למישהו אחר ישירות הוא לא יכל גם לגבות דמי איזון. במקרה הזה, מלרוז מכרה ישירות. מניסיוני, בעסקאות שלא אלי היה המוכר של הקרקעות אלא מלרוז הוא היה –מתווך בלבד ולא לקח דמי איזון בין המוכר מלרוז לבין הקונה הישיר, אם בנאמנות או עבור עצמו." (פרוטוקול עמ' 14 שורות 23-29)

אך בהמשך:

"ש.ת. אני לא יודעת איך אשר פריג' הגיע לקרקע הזו. לדעתי, דרך אלי אפרים-אבל אני לא יודעת" (פרוטוקול עמ' 15 שורה 25)

" ש.ת. אני לא יודעת להשיב אם אלי מכר לא בנאמנות עבור מלרוז. אני יכולה לבדוק ולהשיב. בשנת 1997- 1996 הוא מכר בכפר חב"ד ב 12,500 $ + מע"מ + דמי טיפול חתום בחוזים.

ש.ת. המנכ"לים של מלרוז היו רואים את אלי לידי והיו אומרים לו שימכור בכמה שהוא רוצה אבל המחיר שלהם הוא 10,500 $ בעסקה הזאת של פריג'. אני לא יכולה לומר בוודאות מידיעה האם בעסקאות שמלרוז מכרה ישירות אלי לא גזר קופון, אבל נראה לי שאין סיכוי שכך היה. " (פרוטוקול עמ' 16 שורות 4-8).

בדומה לחוסר האחידות בעדותה של הנ"ל בשאלות האם אשר הגיע אל הקרקע נשוא ענייננו בתיווכו של אליהו ז"ל והאם שולמו דמי תיווך לאליהו ז"ל, מצאתי חוסר אחידות בעדותה גם בכל הנוגע לעצם קיומה של פגישה בין אשר לבין אליהו ז"ל במועד חתימת הסכם הרכישה. בתחילה העידה כי במועד החתימה על הסכם הרכישה, אליהו ז"ל התקשר אליה כדי לבדוק אם אשר הגיע למשרדה, סיפרה שאשר איחר לפגישה עמה וציין באזניה שאיחר בשל כך שהתעכב אצל אליהו ז"ל, אך בהמשך אמרה כי אליהו ז"ל התקשר אליה וכעס על כך שאשר נמצא אצלה במשרד מבלי שעבר אצלו קודם כדי לשלם.

וכך העידה עו"ד בן חמו בכל הנוגע לפגישה הנדונה:

"ש. בעסקה הזו, נכון לפני שהגיע אשר פריד לחתום על ההסכם - באותה שעה, הוא עבר דרך אלי אפריים?

ת. זה ב 2044. אני זוכרת שחיכינו לו לא זוכרת מי הגיע מטעמו. אני זוכרת שחיכינו לאשר פריד, ולמיטב זכרוני, התקשר אלי אפריים מלמטה לשאול אם אשר אצלנו במשרד ואמרתי שהוא לא, אבל הוא צריך לבוא לחתום. מעבר לזה, שאלתי אותו אם הוא צריך אותו דחוף והוא אמר לי "לא, לא, לא". אני לא זוכרת מי עוד חיכה איתי בחדר. אחרי רבע שעה או חצי שעה, אשר פריד הגיע והוא כעס מאוד ואמר שהוא איחר ואחרי זה התעכב אצל אלי אפרים.

(פרוטוקול עמ' 15 שורות 6-12)

אך בהמשך:

" ש. האם אי פעם דברת עם ברנס ?

ת. לא. אלי אפריים שהתקשר וכעס למה אשר אצלי במשרד מבלי שעבר אליו, הוא אמר שהוא צריך לרדת לשלם. " (ע"מ 16 לפרוטוקול שורות 11-13)

נוכח האמור לא מצאתי בעדותה של עו"ד בן-חמו כל תימוכין בדבר ביצוע תשלום דמי תיווך ע"י אשר לאליהו ז"ל בקשר עם העסקה דנן.

47. אשר הצהיר בתצהירו שבמעמד חתימת הסכם הרכישה נכחו נציגי מלרוז אותם פגש לראשונה, אך נמנע מלזמנם לעדות. הדבר עומד בעוכריו, ויש לראות באי זימונם כמקים חזקה לפיה אילו העידו, היתה עדותם פועלת כנגדו.

48. עוד זומן לעדות מטעם אשר מר יוסף בנימין, שהעיד שהינו יזם וכי רכש קרקעות, המכיר את אשר מבית הכנסת בו מתפללים שניהם. מר בנימין העיד שאליהו ז"ל הציע לו לרכוש קרקעות חקלאיות באזור כפר חב"ד בסכומים שנעו בין 20 ל 22 אלף דולר ומעלה ודרש את התשלום חצי עם קבלה וחצי ללא קבלה. עם זאת- אישר שאינו מכיר את העסקה נשוא הליך זה. יוצא- שאין בעדותו כדי להוכיח שבמקרה זה שילם אשר (או הספיק לשלם) לאליהו דמי תיווך.

49. עוד זומן לעדות מטעם אשר מר שלמה מגורי-כהן, שהינו במקצועו אדריכל ומתכנן ערים. מר מגורי-כהן העיד כי הכיר במסגרת עבודתו את אליהו ז"ל, שהיה סוחר קרקעות. הנ"ל העיד כי מר אלי אפרים ובעלים נוספים של קרקעות באזור כפר חב"ד פנו אליו בשנות ה – 90 ע"מ שיכין תב"ע לשינוי יעוד של מקרקעין, ביחס לקרקעות אחרות באזור כפר חב"ד ולא לקרקע נשוא הסכם הרכישה בהליך דנן. הוא אף העיד שפנו אליו בעניין שינוי ייעוד הקרקע באזור כפר חב"ד גם לאחרונה היות והקרקע נותרה חקלאית אך לא יכול היה לאשר באם המדובר גם בקרקע נשוא הסכם הרכישה (פרוטוקול מיום 18.3.13 ע"מ 33-34 שורות 27-32, 1-2).

ביחס להיקף דיווח לכאורה של אליהו ז"ל לרשויות המס, העיד מר כהן-מגורי, כי "זה לא סוד שסוחרי קרקעות ואלי אפרים היה ידוע כסוחר קרקעות, קונים קרקע בזול, מוכרים אותה ביוקר, כאשר חלק מהסכום מתקבל בצבע אחר" (פרוטוקול מיום 18.3.13 ע"מ 33 שורות 7-8).

גם בעדותו של הנ"ל לא מצאתי תימוכין לטענת אשר ששילם בפועל (או שהספיק לשלם) לאליהו דמי תיווך. מדובר ב"עדות אופי" / "עדות שיטה" שאין בהם בהכרח כדי להעיד שכך נעשה בענייננו.

50. גם בעדותו של מר צבי כהן שהיה מנהל עבודה של אליהו ז"ל במשך 15 שנה, משנת 90 ועד שנה לאחר שנפטר, לא היה כדי לסייע בידי אשר, ולהיפך.

מר כהן העיד כי אליהו ז"ל מכר קרקעות באזור כפר חב"ד בסכומים של 22, 25, 30 אלף דולר, כאשר חלק מהתשלומים דווחו לרשויות המס וחלק לא. הוא לא נשאל בחקירתו הראשית בנושא תשלום דמי תיווך ע"י אשר בעסקה דנן. כשנשאל לגביה בחקירה הנגדית- טען שוב ושוב שהוא זוכר שהיתה עסקה אך כי אינו זוכר את פרטיה:

" ש. את הפרטים של העסקה עם פריג' אתה זוכר

ת. איזה פרטים אתה רוצה

ש. אתה מכיר את הפרטים של העסקה עם פריג'. מתי הייתה העסקה שתיארת מקודם שפריג' עשה

ת. אני לא זוכר...

ש. אם אני מראה לך נספח שנעשה עם פריג', נספח 2 לתצהיר שלכם- זו העסקה שדיברת עליה

ת. אני לא רואה טוב. אני צריך משקפים.

ש. יכול להיות שזו עסקה שנעשתה ב-96'

ת. אני כל השנים עבדתי איתו, היו לו הרבה עניינים, עסק בקניונים, בבניה והמון דברים, הוא היה איש עסקים. אני לא זוכר את הפרטים של העסקה עם פריג', אני זוכר שהייתה עסקה ולא את פרטיה."

(פרוטוקול מיום 18.3.13 ע"מ 36שורות 4-14).

בנוסף- בעוד שאשר העיד בחקירתו הנגדית כי מר כהן נכח בעת התשלום של דמי התיווך לאליהו ז"ל, העיד האחרון שאינו זוכר את העסקה. אעיר, כי בניגוד למצופה- מר כהן כלל לא נחקר בעניין הפגישה הנטענת בין אליהו ז"ל לאשר ותשלום דמי התיווך במסגרת חקירתו הראשית והנושא הועלה בחקירתו הנגדית.

ראו בהקשר זה את עדותו של אשר, המדברת בעד עצמה:

" ש. לפני 10 שנים אדם זר מקבל ממך 97 אלף דולר, אתה לא לוקח ממנו פתק

ת. אליהו אפרים היה מלך השוק של הקרקעות בארץ, אלה התנאים שלו לקרקעות, ואיך שסיימתי לשלם לו את דמי התיווך שלו, עליתי למלרוז לחתום על ההסכם הרשמי. היה פה מנהל העבודה שלו פה, צבי כהן, בזמן שאני שילמתי לאליהו והוא היה נוכח. אליהו אפרים קיבל את הכספים ונתן אותם לצבי כהן, צבי כהן היה נוכח בקבלת דמי התיווך במזומן ממני לאליהו אפרים

ש. שאלתי אותך בשאלון אם היו נוכחים כלשהם בפגישה הנטענת, ענית לי בפגישה עצמה היו רק אני והמנוח

ת. זה בהתחלה של הפגישה, ואח"כ כשהוא ספר את הכסף, נכנס צבי כהן, זה משרד גדול, צבי כהן ישב בסמוך לחדר של מר אפרים.

ש. למה הסיפור שיש עד לספירת הכסף לא מופיע בתצהיר שלך וגם לא נאמר על ידי צבי כהן עצמו פה בביהמ"ש, ובאותה תשובה בשאלון שאני שואל אותך אתה לא מספר את זה, כשניתנה לך ההזדמנות.

ת. פשוט מאוד שנכנסתי למשרד של אליהו אפרים, צבי כהן היה בפתח ואומר לי איפה אתה, אליהו אפרים מחכה לך, והיה לי תיק עם הכסף ביד, וכמו שאמרתי לאחר שהוא ספר את הכסף, אז צבי כהן לקח את הכסף, אולי בגלל שהיה מדובר בכסף שחור, הוא נרתע בגרסה שלו. " (פרוטוקול מיום 18.3.13 ע"מ 43 שורות 4-17).

הנה כי כן- גם בעדותו של כהן לא מצאתי תימוכין לטענה שבמקרה זה שילם אשר (או הספיק לשלם) לאליהו דמי תיווך.

51. עוד באותו ענין- טוען אשר בתצהירו, כי בקש מצורי בעל פה מס' פעמים את השבת דמי התיווך ששילם בגין חלקו בקרקע וכי הנ"ל דחה אותו מעת לעת בטענה של קשיי נזילות במזומן. עוד טוען אשר בתצהירו, כי מאז יולי 2008 , לאחר שנודע לו על המשבר ביחסיו של צורי עם בנו ולאור התחמקויותיו של צורי מתשלום הכספים, ניסה ליצור עמו קשר טלפוני וכן שלח אליו פקס. לטענתו- חתנו של צורי ביקש ממנו שיחדל מלהתקשר ולשלוח פקסים, ובכ"ז המשיך ופנה אליו ושלח פקס נוסף ביום 31.7.08, אך גם בו ולמרות המשבר שאליו נקלעו יחסי הצדדים- לא מצא לנכון לציין ו/או לדרוש את כספי דמי התיווך ששילם לטענתו. כך- אפילו לא פעם אחת במהלך כ- 5 שנים ואף לא לכל הפחות, מאז שנקלעו לסכסוך.

52. גם העדר אסמכתאות ו/או ראיות בדבר מקור הכספים ששולמו לאליהו ז"ל כדמי תיווך פועל לרעת אשר. כנשאל בחקירה נגדית על מקור הכספים, טען שדמי התיווך שולמו מתוך התשלום הראשון שקיבל מצורי (50,000 $) וכי היתרה- 19,000$ בגין חלקו של צורי בדמי התיווך ועוד 28,000 $ בגין חלקו של בנו גבריאל בדמי התיווך, שולמה מכספים ששמר בכספת שלו (פרוטוקול מיום 18.3.13 ע"מ 41 שורות 27-31). טענה נוחה, שלא הוכחה.

53. עוד פועלת לחובתו של אשר העובדה שמילא פיו מים ולא העלה כל טענה ו/או דרישה ביחס לתשלום דמי התיווך, במסגרת מכתבו מיום 18.5.09, שהינו מכתב תשובה למכתביו של עו"ד אנגלרד בהם הועלו כנגדו טענות רבות והוא אף נדרש להשיב סך של 146,860$ שקיבל מצורי, בעוד שלטענתו כאמור שילם האחרון רק את הסך של 50,000 $.

טענתו של אשר בדבר תשלום דמי תיווך הועלתה לראשונה במסגרת כתב התביעה שהגיש נגד צורי כשנה וחצי לאחר שהוגשה התביעה של צורי כנגד אשר וגבריאל.

בחקירתו הנגדית נשאל אשר בכל הנוגע ל"כבישת" הטענה הנוגעת לדמי תיווך ששילם לכאורה. הטעם היחיד, שאין בידי לקבל ולראות בו הגיון כלשהו, הינו שחשב שלא יהיה זה "אתי" לעשות כן (פרוטוקול מיום 18.3.13 ע"מ 39 שורות 25-29).

כלל נקוט הוא, כי עדות כבושה, ערכה ומשקלה מועטים ביותר, משום ש"הכובש את עדותו" חשוד, מטבע הדברים, על אמיתותה, זאת כל עוד אין בפיו הסבר משכנע : על שום מה נכבשה העדות עת רבה ; ומדוע החליט העד לחשפה. (י' קדמי, "על הראיות" (מהדורת תשס"ד), ע' 400).

54. לאחר ששוכנעתי כמפורט לעיל בפרק העוסק בתביעת צורי, כי מכתבו בפקס של אשר מיום 26.4.04 שבו נרשם כי "יתרת הכסף (69,000$ ללא קבלה)" נתקבל בידי צורי – אני מוצאת שיש לקבל כי למר אליהו ז"ל היה יד ורגל בעסקת רכישת הקרקע נשוא התיק דנן- קרי תיווך, אך לאחר בחינת כלל העדויות והראיות, אני קובעת שאשר לא הרים את הנטל להוכיח ששילם למר אליהו ז"ל את דמי התיווך הנטענים על ידו.

ואוסיף: מי ששותף לכאורה או שלא לכאורה למעשה בלתי חוקי, שם את כספו ועתידו על קרן הצבי ואינו יכול אלא להילין על עצמו.

55. לעניין טענתו של אשר כי נכרת בין הצדדים הסכם לפיו יקבל תשלום בגין עמלו: לא הובאה ולו ראשית ראיה כי סוכם על תשלום כאמור. לכאורה- גם לא מן הנמנע שנוכח הקרבה המשפחתית ויחסי חברות ועבודה שהיו בזמנו בין הצדדים, לא היה אמור להשתלם סכום כלשהו. מכל מקום- בהעדר ראיה- אני דוחה גם את הדרישה בפריט זה.

סוף דבר

56. התוצאה, נוכח כל האמור לעיל, הינה שתביעת אשר נדחית במלואה

ואילו תביעתו של צורי מתקבלת באופן חלקי, כדלקמן:

הסכם הרכישה לא בוטל. לכן- יש לחשב את הסכומים שהוכח כי שולמו באמצעות אשר מתוך הסך של 50,000 $ שהועברו לידיו ע"י צורי ביום 7/5/04 בגין העסקה, ואת היתרה- להשיב לצורי.

שווים של 50,000$ הנ"ל נכון ליום 7/5/04 (לפי שער יציג לאותו יום של 4.587 ש"ח =1$ )היה הסך של: 229,350 ₪. סכום זה משוערך להיום= 369,185 ₪.

אין חולק בין הצדדים כי מתוך הנ"ל- שילם אשר למלרוז ביום 20/6/04- כתשלום ראשון ע"ח העסקה- את הסך של 20,000$ + 17% מע"מ כחוק . על פי הקבלה שהוצגה, שווי הנ"ל לאותו יום, על פי שער $ 1= 4.5 ₪, הסכום ששולם למלרוז עבור צורי היה הסך של 105,300 ₪, נכון לאותו יום. סכום זה משוערך להיום=166,081₪. אף אין מחלוקת בין הצדדים כי אשר שילם עבור צורי את חלקו במס הרכישה. אמנם- לא הוצגה אסמכתא, אך לטענת צורי (שלא נסתרה ע"י אשר)- קיבל קבלה בגין תשלום זה, ע"ס של 15,819 ₪. הואיל וכאמור לא הוכח מועד התשלום- ראיתי לקבוע, כתאריך התייחסות בפריט זה, את מועד חתימת הסכם הרכישה, דהיינו, - 16/6/04. סכום זה משוערך להיום=24,962 ₪.

באשר לחלקו של צורי בשכ"ט עו"ד שוטון- הן צורי והן אשר התייחסו לחובת התשלום על פי חלקו היחסי של צורי ברכישה, מתוך הסך של 2,000 $ ללא התייחסות לרכיב המע"מ (מכתב בפקס בדבר פרטי העסקה מיום 24/4/04 הנספח לתצהיר אשר, תשובה 15 לתצהיר תשובות לשאלון של אשר נ/7, עמ' 21 ש' 19 לפרוטוקול- עדות צורי). לא הוצגה ע"י מי מהצדדים אסמכתא בדבר מועד התשלום ולכן ראיתי להתייחס למועד החתימה על הסכם הרכישה (16/6/04) כמועד בסיס לחישובים. שוויו של הסכום הנ"ל על פי שער יציג של 1$= 4.5 ₪) = 9,000 ₪. סכום זה משוערך להיום= 14,202 ₪.

התוצאה הינה שעל אשר להשיב לצורי את הסך של: 163,940 ₪.

( 14,202 ₪- 24,962 ₪- 166,081₪ - 369,185 ₪)

יתר דרישות הצדדים זה מזה נדחות כאמור.

בנסיבות הענין, בהתחשב בכלל הנתונים, התנהלות הצדדים ונוכח התוצאה- אני מורה שכל צד ישא בהוצאותיו בגין תביעתו שלו.

פסק-הדין ישלח לב"כ הצדדים, עם אישורי מסירה.

ניתן ביום, כ"ה ניסן תשע"ד, 25 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.