הצד השלישי רביד זוהר

ע"י ב"כ עוה"ד צבי שיינברום ועוה"ד גיא רוזנר

בפניי תביעת כספית ע"ס 5,717 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 4.5.08. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון.

סקירת ההליכים בתיק

• ביום 27.8.09 הוגשה התביעה המקורית. התביעה הוגשה כנגד הנתבעים 1+2 בלבד.
• ביום 20.1.10 הגישו הנתבעים 1+2 כתב הגנה משותף.
• ביום 28.3.11 נתבקש ואושר משלוח הודעה לצד שלישי ע"י הנתבעים 1+2 כנגד הצד השלישי (מר מני זוהר).
• ביום 2.10.11 נערכה ישיבה מקדמית ראשונה בתיק (בפני כב' השופט אלי ספיר). בישיבה זו לא נשמעו ראיות והוחלט, לבקשת שני הצדדים, על תיקון כתב התביעה כך שהצד השלישי יצורף לכתב התביעה כנתבע נוסף (נתבע שלישי).
• ביום 24.11.11 הגיש הנתבע 3 המקורי (מר מני זהר) כתב הגנה מטעמו.
• ביום 27.3.12 נערכה ישיבה מקדמית שנייה בתיק (גם היא בפני כב' השופט אלי ספיר). גם בישיבה זו לא נשמעו ראיות והוחלט, בהסכמת הצדדים, על תיקון נוסף של כתב התביעה ושל ההודעה לצד שלישי, כך שבמקום מני זוהר תרשם הנתבעת 3 שבכותרת (גב' רביד זוהר), וזאת ללא צורך בהגשת כתבי טענות מתוקנים. בהחלטה שניתנה בתום ישיבה זו נאמר לנתבעת 3 כי ניתנת לה הזדמנות לבדוק קיומו של כיסוי ביטוחי רלוונטי, ואף ניתן לה היתר (מראש) למשלוח הודעת צד שלישי (צד רביעי למעשה) כנגד מבטחת הרכב של נהגת 3, ככל שקיימת מבטחת כזו.
• ביום 21.4.13 (ביום הדיון האחרון) הגישה הנתבע 3 כתב הגנה (מתוקן) מטעמה, כנגד התביעה וכנגד ההודעה לצד שלישי נגדה.
• ביום 22.4.13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית שלישית בתיק (יצוין כי בטעות, שמקורה לא ברור, נרשם בעמודי הפרוטוקול התאריך 21.4.13, להבדיל מתאריך חתימת ההחלטה המסיימת בפרוטוקול – 22.4.13, אך מדובר בדיון שנערך בפועל ביום 22.4.13). הדיון בישיבה זה התארך הרבה מעבר למקובל, וזאת משנערכו חקירות ממצות של העדים שהעידו בדיון. בתום הדיון ויתרו הצדדים על הגשת סיכומי טענות (הדבר לא נרשם, מחמת טעות הקלדה, בפרוטוקול, אך זכור לי וגם מקובל בתיקים ובנסיבות אלו).

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 3 רכבים:

רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת ניסאן (להלן – "הפרטית התובעת").

רכב הנתבעים 1+2 – משאית מתוצרת איווקו (להלן – "המשאית הנתבעת").

רכב הנתבעת 3 – רכב פרטי מתוצרת שברולט (להלן – "הפרטית הנתבעת").

מקום התרחשות התאונה: בכביש מס' 5.

הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה.

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעים. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

גרסת התובעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה

בכתב התביעה המתוקן נרשם כך: "גב' רדיוק ליאנה נהגה בניסאן בכביש מס' 5 כאשר באותה עת, בנתיב שמשמאלה, נסעה המשאית הפוגעת. ומשמאל למשאית נסע הרכב הסוטה. לפתע פתאום וללא התראה מוקדמת, סטה הרכב הסוטה ימינה, אל נתיב נסיעת המשאית הפוגעת, כתוצאה מכך, סטתה המשאית הפוגעת ימינה אל תוך נתיב נסיעת הניסאן, פגעה בה בדופן שמאל והסבה לה נזק רב".

גרסת הנתבעים 1+2 באשר לנסיבות התרחשות התאונה

בכתב הגנתם נרשם כך: "הנתבע מס' 1 נסע בנתיבו כדין, כאשר לפתע, רכב מ.ר. 97-956-56 אשר נסע בנתיב משמאל לרכב הנתבע מס' 1, סטה מנתיבו בחוסר זהירות תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף, וסוטה כאמור, אל עבר נתיב נסיעת רכב הנתבע מס' 1. הנתבע מס' 1, בניסיון להימנע מהתאונה, סטה לנתיב שמימינו וכתוצאה מכך פגע ברכב מבוטח התובעת".

גרסת הנתבעת 3 באשר לנסיבות התרחשות התאונה

בכתב הגנתה נרשם כך:

"א. ביום 4/5/08, נהגה הנתבעת בכביש כנטען, בנתיב שמאלי מבין שלושה נתיבים.

1. אותה עת, היה הכביש עמוס ותנועת רכבים רבים היתה בכל שלושת הנתיבים והנסיעה היתה איטית.
2. הנתבעת 3 תציין כי המשאית (כנטען בתביעה) נסעה אותה עת מאחורי (ההדגשה במקור – א.כ.) רכב הנתבעת 3. כך, משך זמן יחסית, הבחינה הנתבעת במשאית במראות הרכב.
3. תוך כדי נסיעה, האט הרכב שנסע לפני הנתבעת 3, דבר שאילץ את הנתבעת 3 לבלום ולהאט מהירות נסיעתה. נהג המשאית אשר לא שמר מרחק כנדרש ו/או לא שם לב להאטת התנועה סטה לימין.
4. תוך כדי סטיית המשאית לימין ובעוד הנתבעת 3 מבחינה בכך, נשמע קול התנגשות בין רכבים, אולם הנתבעת 3 ו/או בעלה שנסע אף הוא ברכב לא הבחינו בתאונה הנטענת".

הראיות שהציגו הצדדים

הודעות על התאונה שנמסרו לתובעת ולנתבעת 2 (יצוין כי לכל אחת מההודעות צורף תרשים ידני של זירת התאונה ושל מיקום שלושת הרכבים המעורבים בזירה).

תמונות נזק בצבע של רכב התובעת (מוצג ת/2). בתמונות נצפית פגיעת מעיכה ושפשוף בעיקר בדלת הקדמית שמאלית (דלת הנהג) של רכב התובעת.

ב"כ הנתבעים 1+2 הודיע בדיון בפניי שאין בידיו תמונות של נזקי המשאית הנתבעת, ככל שנגרמו לה נזקים בתאונה. ב"כ הנתבעים 1+2 מסר כי אינו יודע אם נגרמו למשאית הנתבעת נזקים בתאונה.

ב"כ הנתבעת 2 הודיע בדיון בפניי כי אין בידיו תמונות של מצב הפרטית הנתבעת אך רכב זה לא ניזוק לדבריו בתאונה.

עדויות 4 עדים בפניי (בישיבת יום 22.4.13): מטעם התובעת – גב' רדיוק ליאנה, הנהגת ברכב התובעת; מטעם הנתבעים 1+2 – מר צדוק סלאח (הנתבע 1); מטעם הנתבעת 3 – גב' רביד זוהר (הנתבעת 3) וכן מר מני זוהר, בעלה של הנתבעת 3.

עובדות לא שנויות במחלוקת

• התאונה התרחשה במועד ובכביש הנ"ל.
• בתאונה או בהתרחשות עובר לתאונה היו מעורבים שלושת הרכבים הנ"ל.
• כל שלושת הרכבים נסעו עובר לתאונה באותו כביש ובאותו כיוון נסיעה.
• המשאית הנתבעת סטתה אל עבר הפרטית התובעת שנסעה בנתיב שמימין למשאית, וכתוצאה מסטייה זו פגעה המשאית הנתבעת בדופן שמאל של הפרטית התובעת.
• הפרטית הנתבעת לא הייתה מעורבת בכל מגע פיסי עם איזה משני הרכבים המעורבים הנותרים בתאונה.

דיון והכרעה

אין למעשה מחלוקת כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובעת ושבגינם פיצתה התובעת את מבוטחתה, עדת התובעת. הנתבעים 1+2 מודים בפה מלא כי המשאית הנתבעת סטתה לנתיב נסיעת הפרטית התובעת ופגעה בה, בעוד שהנתבעת 3 טוענת כי לא ראתה את שהתרחש בין שני הרכבים האחרים וממילא אין בפיה גרסה סותרת. המחלוקת המרכזית היא בשאלה, מי מהנתבעים אמור לפצות את התובעת: האם רק הנתבעים 1+2? האם רק הנתבעת 3? האם גם הנתבעים 1+2 וגם הנתבעת 3? התשובה לשאלות אלו צריכה להיגזר מהשאלה (שמחלוקת), מה הייתה הסיבה שבגינה סטתה משאית הנתבעת אל עבר הפרטית התובעת: האם היה זה, כגרסת הנתבעים 1+2 והתובעת גם יחד, בשל סטייה פתאומית ורשלנית של הפרטית הנתבעת לנתיב נסיעת המשאית הנתבעת, סטייה שגרמה למשאית הנתבעת להגיב באופן שגרם לסטייתה, או האם היה זה, כגרסת הנתבעת 3, עקב כך שהמשאית לא שמרה מרחק מספיק מהפרטית הנתבעת, שמאחוריה נסעה המשאית, ולכן ועקב האטת הפרטית הנתבעת (בעקבות רכב אחר שנסע לפניה) סטתה המשאית לימין.

לאחר שעיינתי במסמכי ובטענות הצדדים וכן לאחר שנתתי דעתי לעדויות העדים ולניתוח כל הראיות שהוצגו בפניי, באתי למסקנה שהנתבע 1 אשם באופן מלא ובלעדי בתאונה, ולכן מצאתי לקבל את התביעה כנגד הנתבעים 1+2, לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 3, וממילא לדחות גם את ההודעה לצד שלישי.

מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעת 3 על פני גרסת הנתבע 1 לגבי נסיבות סטיית המשאית הנתבעת על הפרטית התובעת, וזאת מאחר שמצאתי את הגרסה הראשונה כמסתברת וכמשכנעת יותר מהגרסה השנייה הנגדית. ואלו נימוקיי:

• עדויותיהם של הנתבעת 3 ושל בעלה מהימנות ומשכנעות יותר לטעמי מאשר עדותו של הנתבע 1.
• עדת התובעת העידה כי, לפני התרחשות התאונה, היא לא ראתה את הפרטית הנתבעת ואת אופן נסיעתה. על מעורבותה ועל אופן נסיעתה של הפרטית הנתבעת סיפר לה הנתבע 1 לאחר התאונה. את התרשים שהכינה עדת התובעת (ת/1), שבו מוצגת הפרטית הנתבעת כמי שסטתה ימינה לתוך נתיב נסיעת המשאית הנתבעת, היא הכינה אפוא עפ"י מידע שמסר לה הנתבע 1, ולא מידיעתה האישית וממה שראו עיניה בשטח. לא ניתן, בנסיבות אלו, להסתייע בעדות הנהגת בפרטית התובעת לצורך הכרעה בשאלת נסיבות סטיית המשאית הנתבעת.
• התרשמתי כי הנתבע 1 מסר גרסות שונות (שאינן מתיישבות האחת עם השנייה) לגבי נסיבות סטיית המשאית הנתבעת על הפרטית התובעת: ראשית, בעוד שלפי שני התרשימים גם יחד שהכינו הנתבע 1 ועדת התובעת (שניהם למעשה פרי גרסתו של הנתבע 1 כאמור) מצוירת וממוקמת הפרטית הנתבעת, לפחות בחלקה, בנתיב השמאלי לנתיב נסיעת המשאית הנתבעת, הרי שבדיון בפניי העיד הנתבע 1 כי, עובר לתאונה (ולאחר שסטתה לנתיבו), הייתה הפרטית הנתבעת מלוא אורכה וגודלה ממוקמת בנתיב נסיעתה של המשאית הנתבעת, לפני המשאית, במאונך אליו, כך שהפגוש האחורי של הפרטית נמצא כולו לפני הפגוש הקדמי של המשאית. גם במלל של טופס ההודעה על התאונה שמסר הנתבע 1 לנתבעת 2 הוא נמנע מלציין כי עובר לתאונה הפרטית הנתבעת הייתה ממוקמת כולה לפניו בנתיבו ובכיוון נסיעתו, וכתב וצייר דברים מהם ניתן להסיק כי הנתבע 1 טוען שעובר לתאונה הפרטית הנתבעת לא הייתה בנתיבו כי אם בנתיב שמאלי מקביל לו. כעובדה אני מוצא לקבוע שהתאונה התרחשה במצב שבו הפרטית הנתבעת הייתה ממוקמת לפני המשאית הנתבעת, באותו נתיב ובאותו כיוון נסיעה, שזו גם גרסת ועדות הנתבעת 3 ובעלה. ממצא זה מעמיד באור בעייתי את האופן שבו דיווח הנתבע 1, כמפורט לעיל, על נסיבות התאונה, הן למבטחתו הנתבעת 2 והן לעדת התובעת בזירת התאונה; שנית, בעוד שבטופס ההודעה על התאונה שמסר הנתבע 1 נכתב מפורשות כי הנתבע 1 סטה ימינה במכוון ובמטרה מודעת לברוח מתאונה עם הפרטית הנתבעת, הרי שבעדותו בפניי התעקש הנתבע 1 לטעון שהוא כלל לא סובב את ההגה של המשאית ימינה והסטייה ימינה הייתה תוצאה (בלתי מכוונת ורצונית שלו) של התנהלות מכנית/אוטומטית של המשאית, עקב לחיצה חזקה של הנתבע 1 על דוושת הבלם. הנה כי כן, בעדותו בפניי אישר, למעשה, הנתבע 1 כי כלל לא סטה ימינה באופן מכוון, בניגוד למה שנכתב בטופס ההודעה מטעמו כאמור.
• מצאתי להאמין באופן מיוחד לתשובתו של בעלה של הנתבעת 3 על שאלתי בדיון לגבי תוכן של דברים רגשיים שאמר לו הנתבע 1 בזירת התאונה. עד זה השיב ואמר "הוא כעס האשים אותי שאני האטתי את הרכב" (שורה 1 בעמ' 17 לפרוטוקול). בדברים אלה, שהתרשמתי שנאמרו באופן אותנטי, ספונטני (ללא מחשבה ותכנון מוקדמים) וכן, מעיד העד לכאורה בניגוד לאינטרס של אשתו, הנתבעת 3, באומרו שהנתבע 1 האשים אותו, אך דווקא בשל כך חשוב להבחין בהמשך הדברים, שבהם מעיד העד שהנתבע 1 כעס על כך שהפרטית הנתבעת האטה את הרכב (לא היה כעס על כך שהפרטית הנתבעת סטתה לנתיב נסיעתו וחתכה וחסמה אותו, אלא על כך שהאטה!). ואני מוצא לקבל שאלו היו אכן פני הדברים: הפרטית הנתבעת אכן האטה את מהירות נסיעתה באותו נתיב בו נסעה ללא כל סטייה מוקדמת (כפי גרסתה גם בכתב ההגנה כאמור), ומסיבה זו נאלצה המשאית הנתבעת להתאים גם היא את מהירות נסיעתה, וכנראה מאחר שהנתבע 1 לא שמר מרחק מספיק או לא היה ער מספיק לנעשה בדרך לפניו, הוא מצא עצמו במצב חירום שבו נאלץ להגיב תגובת חירום – לחיצה חזקה על דוושת הבלם ו/או הסטת המשאית ימינה, כדי לא להתנגש בפרטית הנתבעת שנסעה לפניו.
• בדיון בפניי נשאלו שאלות רבות שמטרתן הייתה להטיל ספק בסבירות האפשרות שהנתבעת 3 ובעלה ימסרו פרטים (מס' טלפון וכו') לנתבע 1, כאשר לטענתם הם לא אשמים בתאונה ולמעשה לא מעורבים בה. לא מצאתי בסיס של ממש בכיוון ספקני זה. הנתבעת 3 ובעלה העידו כי שמעו קולות תאונה שהתרחשה בין שני רכבים שנסעו אחריהם בכביש, ובשל כך עצרו במקום ושוחחו עם הנתבע 1. אני לא סבור שמדובר בהכרח בהתנהגות של מי שתחושת אשמה מדריכה אותו. לכל היותר, אני מוכן להניח שהיה לנתבעת 3 ולבעלה ספק מטריד שמא יש להם נגיעה כלשהי לנסיבות התאונה, אך הקובע והחשוב הוא, שקבלתי את גרסת הנתבעת 3 לנסיבות התרחשות התאונה, ובודאי שאין בהשערה (בלתי מגובה בראיות) לגבי הלך רוחה של הנתבעת 3 בזמן שעצרה את רכבה בסמוך לתאונה כדי לסתור גרסה זו.

סיכום

התביעה מתקבלת כנגד הנתבעים 1+2, התביעה נדחית כנגד הנתבעת 3, וממילא ההודעה לצד שלישי נדחית גם היא.

על הנתבעים 1+2 לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

1. סך של 5,717 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 27.8.09 ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 337 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 27.9.09 ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 350 ₪, בגין שכר העדה בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.
4. סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

בנוסף (בגין דחיית התביעה נגדה), על התובעת לשלם לנתבעת 3 בגין שכ"ט עו"ד סך של 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

בנוסף (בגין דחיית ההודעה לצד שלישי נגדה), על הנתבעים 1+2 לשלם לנתבעת 3 בגין שכ"ט עו"ד סך של 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג אייר תשע"ג, 23 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.