כללי

1. מאיר ממון ז"ל (להלן: "המנוח"), נולד ב- 16.5.1955, במותו היה גרוש ואב לשני בנים, התובעים 2 ו – 3 ויורשיו על פי צוואה. המנוח היה מעשן כבד ונפטר מסרטן הריאות מסוג non small celi carcinoma ביום 31.10.2007.
2. המנוח שירת בצה"ל שירות קבע, בתפקידים בכירים בתחום הקשר. לאחר שחרורו מצה"ל ביום 31.5.2002, הצטרף לשרותי בריאות כללית, הנתבעת 1 (להלן: "קופת החולים").
3. במהלך שרותו הצבאי, עבר המנוח מעת לעת, בדיקות סקר תקופתיות, בין היתר, בדיקות והדמיות, בהן התגלה באקראי נגע באונה הימנית התחתונה של הריאה, אשר לא זכה להתייחסות מטעם גורמי הרפואה בצה"ל.
4. בתאריך 15.7.03 פנה המנוח לרופאת המשפחה בקופת החולים בתלונה על כאב בחזה, והופנה לצילום חזה בו אובחן "תסנין פנוימוני בבסיס ריאה ימנית". המנוח קיבל טיפול תרופתי והוזמן למעקב.
5. בצילום רנטגן שנערך בסמוך לאחר מכן נצפו: נוזל פלוראלי מימין ועכירות בלתי הומוגנית באונה התיכונה מימין. המנוח הופנה ליחידת הריאות בבי"ח "קפלן", הנתבע 2, (להלן: "ביה"ח"), לטיפולו של ד"ר וישניצר, רופא פנימאי, שמשמש רופא ריאות ביחידה.
6. באנמנזה שלקח מהמנוח ד"ר וישניצר, הוא לא ציין שמדובר במעשן כבד וכן, לא ציין ממצא של "עכירות בלתי הומוגנית מימין".
7. ד"ר וישניצר נטל ביופסיה מקרום הריאה (ביופסיית צדר) וכן, הורה על בדיקת CT, בגדרה אובחן פס היפרדנסי בצורת משולש עם בסיס בדופן בית החזה והסננה קלה של רקמת הריאה. לא הודגמו ממצאים חולניים בריאות ולא נמצאו בלוטות לימפה מוגדלות בבית השחי ובמדיאנסטינום.
8. ביום 19.8.03, אושפז המנוח, על רקע ממצא של נוזל צדר, שנמצא בצילום רנטגן, אשר סיבתו לא היתה ברורה וכן, הצללה קלה על פני שדה תחתון מימין. בצילום חזה נוסף, שנערך במהלך האשפוז, הודגם צל אובאלי בקוטר 2 ס"מ. המנוח קיבל טיפול תרופתי, ושוחרר בתום 3 ימי אשפוז במצב יציב, תוך הפנייה למעקב רפואי בקופת חולים והמשך טיפול ומעקב קרישיות. חרף הטיפול התרופתי, המשיך המנוח להתלונן בפני רופאת המשפחה על כאב בנשימה עמוקה והופנה פעם נוספת לד"ר וישניצר בביה"ח, אשר ביקש לברר את מקור התסחיף באמצעות צילום אקו לב. במיפוי ריאות שבוצע ביום 21.9.03 הודגם אזור חסר קליטה של ריאה ימנית. במהלך התקופה שבין אוקטובר 2003 עד מרץ 2004, פקד המנוח את רופאת המשפחה פעמים רבות, בלא תוצאות של ממש. בתאריך 21.4.2004 לנוכח תלונות נוספות, שב ובוצע צילום נוסף, אשר אף בו נצפתה הצללה בבסיס הריאה הימנית וכן, סרעפת ימנית מורמת. כן, נעשה מיפוי ריאות, אשר לא העלה סימנים לתסחיף חדש, כמו גם, לא הודגמו בו שינויים מהממצאים הקודמים. המנוח הוזמן לביקורת כעבור 3 חודשים.
9. בתום 3 חודשים, בתאריך 11.7.04 בביקורת שנערכה למנוח, נמצא כי בלוטת הלימפה במפשעה מוגדלת. בצילום חזה נמצא נוזל פלאורלי בכמות ניכרת מימין. ב -CT שבוצע ביום 12.8.04 נמצאו בלוטות מוגדלות בשער הריאה הימני ושינויים סירחתיים בבסיס האונה התחתונה. כחודש לאחר מכן זומן המנוח לניקור הנוזל. ד"ר סטרובין, שבדק אותו, הורה על ביצוע ברונכוסקופיה, אשר לא השיגה אבחנה. כחודש לאחר מכן בוצעה ברונכוסקופיה חוזרת אשר הצביעה על תאים חשודים לממאירות. ביום 13.1.05 בוצע למנוח CT PET אשר הדגים גוש באונה התיכונה הימנית החשוד כממאיר עם מעורבות של בלוטות לימפה. בהמשך, אובחן המנוח כסובל מסרטן ריאות בשלב 3.
10. המנוח עבר טיפולים כימותרפיים קשים, משולבים בקרינה. הוא סבל מתופעות לוואי קשות. בסיום הטיפולים, נותח המנוח (ביום 28.7.05) או אז, התחוור שהגידול אינו נתיח משום שחדר לעלייה השמאלית של הלב. משך שנתיים ושלושה חודשים נזקק המנוח לטיפולים רפואיים רבים, סבל מתופעות לוואי קשות ומהתדרדרות מחלתו עד למותו.
11. על רקע עובדות אלו, הגישו יורשי המנוח תביעה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו בעילה של רשלנות רפואית.

טענות התביעה

1. בבסיס התביעה עומדת הטענה לפיה, תלונותיו של המנוח, שהיה ידוע כמעשן כבד, על כאב מתמשך בבית החזה מימין, ביחד עם ההדמיה שהצביעה על נוזל ועכירות/הצללה באונה התיכונה מימין, לא זכו לבירור בסיסי. ב"כ התובעים טוענת, כי היה על הרופא המטפל לברר עם המנוח אם בוצעו לו בעבר צילומים של בית החזה, לצורך השוואתם עם הממצאים שהודגמו. לטענתה, העיון בהדמיות העבר היה מלמד על קיומו של ממצא באונה התיכונה של הריאה הימנית, כבר בשנת 1997 והיה מוביל לביצוע בדיקה מדוקדקת של האזור הנגוע. קיומו של ממצא לאורך שנים, על רקע עישון כבד, היה מעלה לדרגה גבוהה ביותר את החשד כי מדובר בגוש החשוד כממאיר.
2. בנסיבות אלו טוענת ב"כ התובעים, כי קמה חובה לנתח את המנוח ולהוציא את הגוש או למצער, לנקר אותו, כבר בחודשים יולי-אוגוסט 2003.
3. ב"כ התובעים הצביעה על מחדליו של ד"ר וישניצר, אשר נמנע מלציין באנמנזה את היות המנוח מעשן כבד כמו גם, התעלם מממצא העכירות שהתגלה בריאה הימנית והסתפק בבדיקת הנוזל שנמצא. בדיעבד התחוור, כי העכירות הבלתי הומוגנית היתה למעשה גוש בקוטר 2 ס"מ, שדרש בירור.
4. הבדיקה באמצעות ניקור נוזל הצדר וקרום הצדר אינה מהווה תחליף, על פי הנטען, לניקור הגוש עצמו, ממנו כאמור, התעלם הרופא. תקינותה של הבדיקה לימדה על כך שהמנוח לא סבל אותה עת מסרטן בשלב מתקדם, אולם לא היה בה כדי לשלול קיומו של תהליך שאתי.
5. חרף קיומו של ממצא קבוע בבדיקות השונות שנערכו למנוח, באונה התיכונה מימין החשוד כקשרית ריאתית – לא קיבל הממצא התייחסות ראויה, כך לטענת התביעה, והפרשנות שניתנה לו, כנזק לרקמה כתוצאה מתסחיף ריאתי לא אומתה ולא נבחנה כמתבקש.
6. בתיק הרפואי בביה"ח, ביום 19.8.03 הועלה חשד לקיומו של תסחיף ריאתי וצוין הצורך לשלול ממאירות כגורם לתסחיף. חרף זאת, טוענת ב"כ התובעים, לא ננקטו צעדים למימוש הבירור במסגרת האשפוז, אף לא לאחריו, בקופת חולים או בקהילה, זאת, על אף הידיעה שמדובר בחולה עם גורמי סיכון ברורים לתהליך ממאיר. כך, אף לא נערך מעקב אחר הממצאים באונה התיכונה מימין משך חודשים ארוכים, עד לחודש אפריל 2004 בו חודש המעקב, לאחר שהמנוח חזר והתלונן וגם אז, זה התנהל בעצלתיים.
7. האיחור באבחון מחלתו של המנוח משך 19 חודשים – מיולי 2003 ועד פברואר 2005 – עומד ביסוד טענת הרשלנות, שכן, ביולי 2003 המחלה היתה בשלביה הראשוניים וניתן היה להסתפק בטיפול כירורגי לכריתת הגידול, אז סיכויי ההחלמה עמדו על 80%. מנגד, בעת האבחון, היתה המחלה בשלב B3, אשר הסיכוי להחלמה, לאחר טיפולים קשים והליך כירורגי מורכב הגיע ל – 20% ואף למטה מזה.
8. ב"כ התובעים טוענת כי היה מקום לשלול ממאירות גם במסגרת המעקב במרפאה.
9. ביחס לגובה הנזק, התייחסה ב"כ התובעים לגובה הגמלה החודשית של המנוח שעמדה על סכום של 12,819 ₪ לחודש בממוצע בצירוף תוספת הצמדה ממועד הפטירה ועד למועד הגשת הסיכומים. בנוסף, טענה ב"כ התובעים, בהינתן סגולותיו של המנוח, אשר היה אדם חכם ובעל כישרונות ופעלים, בעל מקצוע מוערך וממקימי יחידת קשר חדשה בצה"ל, חזקה עליו כי היה משתלב בשוק העבודה האזרחי והעובדה שהתמהמה לעשות כן, נעוצה ברצונו לתור אחר מקום עבודה אשר שכר ראוי בצידה. זאת ועוד, הואיל והחל משנת 2003 סבל המנוח מכאבים, הוא ביכר עבודות שאינן כרוכות במאמץ פיזי.
10. לשיטת ב"כ התובעים, הוכח שהמנוח התקבל לעבודה בשנת 2003 עם שכר נטו של 10,000 ₪ (12,970 ₪ ברוטו ובהצמדה סך של 15,683 ₪). בנוסף, הובטח לו רכב צמוד המגולם לשכר של 2,640 ₪ ובסה"כ שכר ברוטו נכון לעת הזו, בסכום של 21,142 ₪. חישוב אובדן הכנסה לעתיד נעשה על בסיס הסכום הנ"ל בתוספת הפסד הפנסיה.
11. ב"כ התובעים העלתה טענות נוספות ביחס לגובה הנזק, אשר לא אפרטן.

טיעוני הנתבעים

1. הנתבעים עמדו על המאמץ הניכר שנעשה מטעמם לאבחן את המנוח ולהביא לריפויו. הרופאים, לטענתם, עשו כל אשר היה לאל ידם, בהתאם לנתונים שהונחו בפניהם, כדי להגיע לאבחון. הנתבעים הוסיפו, כי אף אם נפלה טעות בפעולותיהם של הרופאים, הרי שאין זו מגעת לכדי רשלנות.
2. את טיעוניהם סומכים הנתבעים על עדויות המומחים והרופאים, לפיהן, דרכה של מחלת סרטן הריאה להיות מאובחנת בשלביה המתקדמים (שלבים 3 ו - 4) אז, סיכויי ההחלמה מזעריים.
3. הנתבעים מוסיפים, כי אין הם אחראים לעצם התהוות המחלה וכפועל יוצא, אף לא לטיפולים הקשים שנאלץ המנוח לעבור בעטיה.
4. הנתבעים טוענים, כי טיפלו במנוח במסירות ובמקצועיות, לא חסכו משאבים ומאמצים ובהתאם לנתונים שעמדו בפני הרופאים, לא ניתן היה לאבחן את המחלה קודם לכן, בשנת 2003.
5. הנתבעים טוענים, כי המנוח נשאל לגבי עברו הרפואי ונמנע מלדווח על צילומי החזה שברשותו. חזקה עליו, כאדם נאור, משכיל ובעל ידע, כי היה מציין זאת בתשובה לשאלה על עברו הרפואי, אף מבלי שנשאל על כך מפורשות.
6. בהתייחסם לסוגית העישון, טוענים הנתבעים, כי אף אם נמנע ד"ר וישניצר מלשאול על כך במפורש, הרי שהתייחס למנוח כאל אדם מעשן.
7. הנתבעים טוענים, כי טיעוני התובעים הינם בבחינת "חוכמה שלאחר מעשה" וכי בפועל, נהגו רופאי הנתבעים כרופאים סבירים, לנוכח העובדות בפניהן עמדו; היות המנוח אדם כבד משקל ומעשן כבד. לפיכך, היו רגליים לסברה כי פיתח דלקת ריאות שמתבטאת בעכירות ונוזל פלאורלי. הנתבעים טוענים, כי אף לשיטת רופאי התובעים, במרבית המקרים המחלה הופכת סימפטומטית רק בשלביה המתקדמים.
8. לפיכך, ד"ר וישניצר נהג באורח סביר כאשר ביקש לשלול את האפשרות שהמנוח סובל ממחלת סרטן בשלב מתקדם.
9. הנתבעים מוסיפים, כי בבדיקת CT אנגיו שבוצעה למנוח ביום 19.8.03 ואשר לפי עדות ד"ר סיחון, ניתן היה לאבחן באמצעותה גוש או גידול בריאה, פוענחו ממצאים כתסחיפי ריאה עם נזק בתוך הרקמה הריאתית עקב אוטמים.
10. האבחנה של תסחיף ריאתי התיישבה עם תלונותיו של המנוח ועם ממצאי הבדיקות הקליניות, המעבדתיות וההדמיות שבוצעו למנוח. בהיותם ערים לכך שאחת הסיבות לפיתוח תסחיף ריאתי היא מחלת הסרטן, טענו הנתבעים, כי הטיפול שניתן למנוח בנוגדי קרישה, עת אובחן כסובל מתסחיף ריאתי היה מצוין. כך, טוענים הנתבעים, כי לא היה צורך לבצע בירור חוזר של ממאירות בריאות כמקור וסיבה לתסחיף הריאתי, מקום בו נשללה קודם לכן האפשרות שהמנוח סובל מסרטן ריאות לנוכח ממצאי הבדיקות הקליניות ובדיקות ההדמיה. זאת ועוד, מקום בו אבחנה של סרטן ריאות מתקדם נשללה, באמצעות ניקור נוזל הפלאורלי וביופסיה של הצדר, לא היה צורך בהמשך בירור ממאירות ריאתית.
11. בהעדר מחלוקת בדבר היזקקות המנוח לטיפול בנוגדי קרישה, ממילא ברי, לטענת הנתבעים, כי יש להמעיט בביצוע בדיקות פולשניות. זאת ועוד; בשל התסחיף הריאתי והטיפול שניתן בגינו בנוגדי קרישה – אף אם היתה מאובחנת מחלת הסרטן בשלב מוקדם יותר, לא ניתן היה לטפל בה.
12. בהתייחסם לצילומים מתקופת השירות הצבאי של המנוח, טוענים הנתבעים כי לא היה בהם כדי לשנות את מהלך הטיפול, שכן בבדיקות CT שבוצעו למנוח בשנת 2003, אשר איכותן גבוהה מזו של הבדיקות שבוצעו במסגרת צה"ל, 6 שנים קודם לכן, לא נראה הממצא המתואר בבדיקה משנת 1997 ועל כן ממילא אין רלוונטיות לבדיקות הללו. רק בדיעבד, בדיקת ה – CT שבוצעה למנוח בשנת 2003 פוענחה באופן שהודגם נגע בגודל של 1.5 ס"מ על 2 ס"מ. לעניין הפענוח השגוי, טוענים הנתבעים כי אין מדובר ברשלנות אלא בטעות, שכן כל רופא באשר הוא, יכול לטעות.
13. הנתבעים טוענים כי השינוי המזערי בגודלו של הנגע לאורך תקופה כה ארוכה אינו מהווה אינדיקציה לממאירות ואין בו כדי לעורר חשד לממאירות.
14. הנתבעים טוענים כי אף לשיטת מומחי התביעה, הטיפול שניתן למנוח הלם את מצבו הרפואי ובשים לב למצבו הקליני וההדמייתי – היה סביר.
15. הנתבעים טוענים, מכוח דוקטרינת אובדן סיכויי ההחלמה, כי בכל מקרה, יש לחייבם אך ורק בגין הפגיעה בסיכויי ההחלמה, בשיעור של לכל היותר 10%.
16. הנתבעים מייחסים למנוח אשם תורם בכך שהוא נמנע מלהציג במרפאת הריאות בבית החולים, צילום חזה שבוצע לו ואף לא טרח לידע את רופאיו, לא את רופאת המשפחה ולא את רופאי בית החולים, על קיומם של צילומי חזה שביצע בעבר או על מעקב רפואי שבו היה נתון עקב ממצא שהודגם באקראי בצילום חזה.
17. הנתבעים טוענים כי אי רישום שאלת הרופאים, אם ברשות המנוח צילומי חזה קודמים, אינו מלמד בהכרח כי השאלה לא נשאלה. הדעת נותנת שהרופאים נהגו כמנהגם וביררו עם המנוח אם בידיו צילומים או בדיקות קודמות והלה השיב בשלילה.
18. בנסיבות המתוארות, עתרו הנתבעים להשית על המנוח אשם תורם בשיעור שלא יפחת מ – 25%.
19. הנתבעים פירטו את טיעוניהם ביחס לגובה הנזק.

דיון

1. לאחר סיום פרשת התביעה ובטרם הושלמה פרשת ההגנה, הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו המחלוקת ביניהם תוכרע על דרך הפשרה, בהתאם לסמכות הקנויה לבית המשפט לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד 1984 והסכום שייפסק לזכות התובעים יעמוד על הסך שבין 700,000 ₪ ל - 1,150,000 ₪, ללא חובת נימוק.
2. מצאתי לפרט בהרחבה את טיעוני הצדדים. אלו נשקלו בכובד ראש.
3. לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלבנטיים, הן בשאלת החבות והן לעניין גובה הנזק, החלטתי להעמיד את גובה הפיצוי על סכום של 850,000 ₪. בנוסף, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים הוצאות משפט וכן, שכ"ט עו"ד בסך 198,900 ₪.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ב, 10 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.