1. המבקש הפקיד סך של 10,000 ₪ כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בעליון. נקבע מפורשות כי אין בהחלטה כדי לעכב תשלום הוצאות או שכר טרחה כפי שנקבע בפסק דיני מיום 6.6.10. הערעור בבית המשפט העליון –נדחה.

2. התובע הגיש בקשה להחזר כספי הערבון שהופקדו במסגרת הצו לעיכוב ביצוע. המשיבים מתנגדים לכך שכן הם מבקשים לגבות מתוך כספים אלו את שכר הטרחה וההוצאות כפי שנקבעו לזכותם בפסק הדין בערכאה הנוכחית.

3. סעיף 371 לתקנות סדר הדין האזרחי קובע צורך של קשר ישיר בין נזק או הוצאות "עקב מתן הצו" לבין התנאים לחילוטו.

371. (א) פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם.

בענייננו לא קם הקשר הישיר בין הכספים הנדרשים לכיסוי שכר טרחה לבין הצו שניתן בנושא עיכוב ביצוע ומכוחו הופקדו כספי העירבון – והמשיבים אף לא טוענים לכך. (וראו גם ע"א 10329/07 קשתי נ' פייגין (נבו, 24.8.10), וכן רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל בע"מ (נבו, 8.5.03).)

4. יחד עם זאת, פתוחה הדרך בפני המשיבים לפעול במסגרת תיק הוצל"פ לגביית הכספים , טרם שחרורם שיהיה בתוך 10 ימים מהיום.

5. המזכירות תודיע על החלטה זו לצדדים.

ניתן היום, י'א טבת תשע"ג, 24 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......