א. מבוא

1. החייב יליד 1961 הגיש בקשה למתן צו כינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל.

ביום 8/12/09 נתן בית המשפט צו כינוס לנכסי החייב. לאחר מכן ביום 26/12/2010 מינה ב"כ הכונס הרשמי את עו"ד נדב שפירא כמנהל מיוחד.

על החייב הושת צו תשלומים חודשי על סך 1,000 ₪ החל מיום 1/1/2010.

2. על פי התצהיר שצורף לבקשת החייב לחייב חובות מוצהרים על סך 5,593,000 ₪ ומספר נושיו הידוע במועד הגשת הבקשה 45.

נכון למועד הגשת חוות דעת בעלי התפקיד הוגשו נגד החייב 14 תביעות חוב בסך כולל של 13,356,926 ₪.

3. החייב טען בבקשה כי הסתבכותו הכלכלית נבעה ממילוי חובתו לפעול על פי מצוות אביו, אשר ניהל עסק לעבודות עפר, עד פטירתו בשנת 1998, על שמו של החייב. לצורך כך מסר החייב לאביו שיקים ריקים לשימושו ולשימוש העסק.

המנהל המיוחד ציין כי התרשם מחקירת החייב שהחייב גילה בקיאות באופן יצירת חובות העסק למרות טענתו כי שימש רק כנהג משאית בעסק ולא היה שותף לניהול העסק.

4. עוד טען החייב כי בשנת 2000 נשרף ביתו ואין ביכולתו להמציא מסמכים נוספים המאמתים גרסתו. לטענת החייב יש לתת חשיבות לעובדה שמדובר בחובות ישנים ואבי החייב נפטר עוד בשנת 1998.

5. זה המקום לציין כי גם התנהלות החייב בהליך לא היתה תקינה. החייב לא מילא חובותיו להליך, מנע מבעלי התפקיד מידע והגיש דוחות חסרים נטולי אסמכתאות.

בשל כך, ולאחר מספר התראות שקיבל החייב ניתן נגדו פסק דין ביום 17/1/2012 המבטל ההליכים בתיק זה.

6. לאחר מתן פסק הדין, בהסכמת בעלי התפקיד, ולאחר שהמנהל המיוחד קבע בתגובתו מיום 25/1/2012 כי החייב הסיר מחדליו, בוטל פסק הדין, התקיים דיון במעמד הצדדים וניתנה ארכה לכל צד להשלים טיעונו. הובהר כי המחלוקת העיקרית בתיק זה נותרה השאלה האם יש לקבוע כי אופן היווצרות החובות היה בתום לב והשאלה האם בנסיבות אלו יש מקום לנהל ההליך.

7. ביום 1/7/2012 עת התקיים דיון במעמד הצדדים לאחר ביטול פסק הדין שניתן כנגד החייב, חזר ב"כ החייב על טיעוניו לפיו אין ביכולת החייב להסביר אופן יצירת החובות מעבר להסברים שכבר נתנו.

לעניין זה יצוין כי לא הוגשו תצהירי בני משפחה אחרים המבהירים למשל מדוע רק החייב הסתבך בשל אופן ניהול אביו את העסק המשפחתי וזאת למרות שכל בני המשפחה מתגוררים בסמוך זה לזה.

8. עוד אציין כי לא תוארו בפני מאמצי החייב להשיג מידע מרואה החשבון של העסק שנוהל לטענת החייב על ידי אביו, על שמו של החייב עד למותו.

עוד, לא תוארו מאמצי החייב להסדיר חובותיו העצומות לשלטונות המס ומה עלה בגורל מאמצים אלו.

9. מהתנהלות החייב עד כה בהליך אני למדה כי הוא תולה יהבו בהליך זה מתוך הסתמכות על ההנחה כי חלוף הזמן ממועד היווצרות החובות יזקף לזכותו והכל מבלי לעשות דבר כדי להשיג מידע נוסף או להקטין מצבת חובותיו לפחות בדרך של הסדרת עניינו מול רשויות המס.

10. מאידך אין מחלוקת כי לאחר מתן פסק דין נגד החייב בשל מחדלים בהליך החל זה נוהג כשורה בהליך ומילא חובותיו.

11. מכל האמור לעיל, עסקינן שוב בבקשה בה הסתבך בן, לטענתו רק משום נאמנותו לאביו, בחובות בגין עסק שניהל אביו עד מותו, ומבלי שהבן עשה דבר כדי למנוע הסתבכותו בחובות עקב כך.

12. בטרם אדון בעניין אציין כי בעלי התפקיד התמידו בהתנגדותם לבקשת החייב וטענו כי גם אם החל החייב נוהג כשורה בהליך אופן יצירת החובות על ידי החייב אינו בתום לב.

נטען כי נטל הוכחות אופן יצירת החובות על החייב וזה לא הרים נטל זה. נטען כי אין די בעובדה כי חלף זמן רב ממועד יצירת החובות כדי לאפשר לחייב לנהל ההליך ולהיות מוכרז פושט רגל תוך התעלמות מחובותיו העצומים לרשויות המס, המהווים מחצית מחובותיו בתיק זה.

13. כאמור דיון ראשון בעניינו של החייב התקיים בפני כב' השופטת פוקס ביום 28/11/2010. מאחר והחייב לא מילא חובותיו בהליך הוגשה בקשה לביטול ההליך ביום 21/3/2011.

לאחר מתן ארכה לחייב לשנות דרכיו ניתנה החלטה המעניקה לחייב ארכה אחרונה ביום 15/11/2011.

ביום 17/1/2012 ניתן נגד החייב פסק דין המבטל ההליכים בתיק לאור מחדליו.

רק לאחר מכן השלים החייב מאמציו להסיר מחדליו בהליך ובוטל פסק הדין בעניינו וקוים דיון נוסף ביום 1/7/2012.

ב. דיון ומסקנה

לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, אני סבורה כי דין בקשת החייב להיות מוכרז פושט

רגל להדחות.

לטעמי, לא הרים החייב נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי הסתבכותו בחובותיו נשוא ההליך היתה בתום לב. גם התנהלותו בהליך אינה התנהלות המצופה מחייב בהליך. אמנם החייב שיפר דרכיו וכעת עומד בחובותיו בהליך ואולם בכך אין די. היה על החייב לעשות יותר גם לעניין הוכחת אופן יצירת החובות והסדרת חובותיו לרשויות המס כדי לשכנעני כי בנסיבות העניין יש מקום לאפשר לחייב להנות מיתרונותיו של הליך זה. אין די בחלוף הזמן ממועד היווצרות החובות ובנסיבות שתוארו על ידי החייב כמונעות ממנו להוכיח אופן יצירת החובות כדי לקבוע שיש להתעלם מחובת החייב להוכיח אופן היווצרות החובות.

לטעמי אין בפני חייב שמוצדק בעניינו להעדיף התכלית השנייה של הליכי הפש"ר, קרי מתן הזדמנות לחייב לפתוח דף חדש בחייו, תוך התעלמות ממחדלי החייב לפעול לבירור מעמיק של אופן יצירת החובות והסדרת חלקם מול רשויות המס.

ג. הפן הנורמטיבי

1. להליכי פשיטת הרגל מטרה כפולה: ראשית, לסייע לנושים אשר לא הצליחו לגבות חובם בהליכי הוצאה לפועל, לכנס את נכסי החייב ולהביא למכירתם לצורך פרעון חובם אליהם; שנית, לסייע לחייב, בנסיבות מתאימות, לפתוח דף חדש בחייו, תוך שמיטת חובותיו.

ראה לעניין זה:

ע"א 6021/06 דגנית פיג'ון נ' כונס הנכסים הרשמי, תק' (2009 (3) 1913 (2009).

ע"א 7113/06 גנח נ' הכונ"ר, פס"ד מיום 20.11.08.

רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכונ"ר, פ"ד נח(2) 810, 814;

ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010), עמ' 23-24.

2. בעקבות תיקון מספר 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") משנת תשנ"ו, מודגשת יותר מבעבר, התכלית השנייה שעניינה החייב.

בעת הזו, לאור הפסיקה המרובה בנושא ובעקבות תיקוני החקיקה בפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980, נדרשים אנו להדגיש יותר מבעבר התכלית השנייה.

זאת משום שקיים אינטרס ציבורי מהותי בקיום הליכי פשיטת רגל לצורך שיקומו של החייב המתאים לכך. זאת גם מכיוון כי החברה בכללותה יוצאת נשכרת מתוצאות הליכי פשיטת הרגל מוצלחים בסיומם, אדם שהיווה נטל על החברה, משתקם, לומד התנהלות כלכלית נכונה וראויה ופועל למיצוי כושר השתכרותו וסילוק חובותיו, תחת עינו הפקוחה של בית המשפט ושל הכונ"ר.

3. סעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל מסמך את בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו על פי מבחן תום הלב בקובעו בהאי לישנא:

"18ה'. (א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל

ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב,

במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול

לפרוע את חובותיו".

בבחנו אם פעל החייב בתום לב, יבדוק בית המשפט את התנהגותו בשתי תקופות שונות: הראשונה, תקופת יצירת החובות, טרם הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל; והשניה, לאחר הגשת הבקשה במהלך ההליך המשפטי.

בחינת תום לבו של חייב תיערך תמיד עפ"י נסיבותיו הספציפיות של החייב כאשר חלוף זמן רב בין התנהגות חסרת תום לב ומועד הליכי פש"ר יכול עניין זה לרפא פגמים בהתנהלות החייב ובחוסר תום לב.

ראה לעניין זה:

ע"א 3224/07 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, פס"ד מיום 3.5.09.

נטל הוכחת תום לב נותר תמיד על כתפי החייב.

4. יובהר הגישה המקלה שתוארה לעיל נועדה אך ורק לחייבים שנמצאו ראויים לחסות בצל ההגנה המוענקת בהליכי הפש"ר. כך על חייב כזה לשכנע את בית המשפט שעשה כל מאמץ כדי להוכיח כי הוא זכאי להגנת ההליך למרות קיומם של חובות. החייב במקרה דנן לטעמי אינו כזה.

5. על רקע תכליות אלו של הליך הפש"ר ומבחן תום הלב כאמור, יש לבחון את התנהלות החייב בעניינו עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם ולקבוע האם מוצדק בנסיבות העניין להעניק לחייב את הגנת הפקודה ולהכריז עליו פושט רגל, אם לאו. האם מוצדק לקבוע כי מדובר בחייב אשר עתיד ויכול לנצל הליכים אלו כדי ללמוד התנהגות נכונה, להשתקם, לסלק חובותיו ולצאת לדרך חדשה.

6. קיימים יחסי גומלין בין מידת חוסר תום הלב המיוחסת לחייב בכלל ולחייב דנן לבין נכונות של בית המשפט בכלל ובית משפט זה בפרט, במקרים מסוימים, להכריז בכל זאת על החייב שנפלו פגמים בהתנהגותו, פושט רגל ולזכותו בהגנת הפקודה. ככל שחוסר תום ליבו של החייב נמצא במדרג נמוך, וחלף זמן רב בהתנהלותו הפגומה ועד ניהול ההליך במהלכו מתגלה כי מדובר בחייב שיכול ונכון להשתקם, נטייתו של בית המשפט, בנסיבות המתאימות, לבוא לקראת החייב, תגבר, ולהיפך.

7. באשר לשלב יצירת החובות, בית המשפט העליון קבע, לדוגמא, כי קיים חוסר תום לב במצב שבו חובות החייבת נוצרו תוך זלזול בנושים או אדישות למצבם. בית המשפט בודק האם נוצרו חובות בדרכי רמיה והאם נהג החייב מתוך כוונה להתחמק מנושיו תוך הסתרת נכסיו.

ראה לעניין זה:

ע"א 143/90 קלאר נ' הכונ"ר, פ"ד מה(3) 261.

פש"ר (חי) 513 קרן עמית ואח' נ' הכונ"ר, תק' מח 2004 (3) 2871.

8. באשר לסוגיית תום הלב של החייב ממועד צו הכינוס, יבחן בית המשפט את עמידת החייב במטלות על פי צו הכינוס, את מיצוי כושר השתכרותו של החייב והעדר יצירת חובות חדשים. כן יבחן בית המשפט את שיתוף הפעולה הכללי של החייב עם בעלי התפקיד, התייצבותו לחקירה והצגת מלוא הנתונים בפני בעלי התפקיד, ויתר הפעולות הנדרשות ממנו, לרבות הצגת מסמכים המבססים את גרסתו לבקשה והצגה מהימנה של מצבת נכסיו ובחינה של אופן התנהלותו בחיי היומיום. כן בודק בית המשפט האם חי החייב ברמת חיים שאינה תואמת את מצבו.

9. מכל האמור, נטל הוכחת אופן היווצרות חובות החייב ואופן התנהלותו בהליך מוטל תמיד על החייב ועליו לשכנע את בית המשפט כי עמד בנטל זה.

ד. המקרה הספציפי

1. במקרה דנן שוכנעתי כי צודקים בעלי התפקיד בעמדתם וכי החייב לא הרים נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב. זאת גם לאחר שהתחשבתי בחלוף הזמן ממועד היווצרות החובות ובטענות החייב כי נסיבות אובייקטיביות מנעו ממנו מתן הסברים ראויים לאופן היווצרות החובות ובטענות החייב כי נסיבות כמו שריפת ביתו והעדר טיפול הולם בעניין מצד בא כוחו הקודם.

2. החייב כשל מלהפיג התמיהות שהוצגו על ידי המנהל המיוחד באשר לאופן היווצרות חובותיו. החייב טען כי אין ברשותו מסמכים נדרשים ואולם החייב לא הראה כי עשה מאמץ כלשהו להשיגם. זאת למרות ארכות שקיבל החייב לעשות כן ולמרות שזכה לייצוג משפטי חדש.

3. החייב לא הראה כי פנה ונזקק לשירותים מקצועיים של רואה חשבון להשיג מסמכים נדרשים מרשויות המס אשר יאפשרו לשפוך אור על אופן התנהלות העסק על שמו עובר למות אביו.

4. החייב גם לא הוכיח טיעוניו בדבר שרפת ביתו או בדבר התנהלות עורך דינו הקודם. לא הוכח כי נעשו פניות בעניין, הוגשו תלונות לגורמים המוסמכים או מעשה ניסיון להשיג המסמכ בדרך אחרת.

גם לא הוכח מתי נשרף ביתו של החייב, אילו הוצאות הוצאו עקב כך ומה נעשה בעניין.

5. החייב גם לא טרח להביא עדים מבני משפחתו המתגוררים עמו והמבהירים מדוע בחר אבי המשפחה המנוח לנהל עסקו על שם בנו. לא הובהר מה עשו בעניין בני משפחה אחרים, מי עוד עבד בעסק המשפחתי וכד'.

גם לתצהירו מיום 22/7/2012 לא צרף החייב מסמכים המעידים על פנייה בכתב לרואה החשבון ז"ל או ליורשיו לאחר מותו או לרשות המס כדי לקבל העתק מסמכים שהוגשו בעניין העסק.

6. בכך מנע החייב מלהוכיח מלהפיג תמיהות בעלי התפקיד בעניינו ולא הרים נטל הוכחה המוטל עליו.

בחירת החייב במדיניות שב ואל תעשה בצרוף בחירתו בתחילת ההליך שלא לקיים חובותיו בהליך כל אלו ראוי שיזקפו לחובתו וימנעו מתן הכרזה בשלב זה.

7. אכן מדובר בחייב שחב חובות ישנים ואולם אין בכך די. על החייב לעשות יותר כדי להוכיח כיצד נוצרו חובות אלו ולנסות להסדירם. מיוחד נכון הדבר כאשר בפני החייב פתוחה האפשרות לנסות ולהסדיר חובות מול רשות המס (בכפוף להשגת הסכמת בעלי התפקיד כל עוד ההליך בעניינו מתנהל), ובכך להקטין חובותיו באופן שבעלי התפקיד ישתכנעו כי יש מקום לאפשר המשך ההליך. החייב בחר לא לעשות כן וחבל.

8. במצב עניינים זה איני סבורה כי בפני חייב אשר מן הראוי לאפשר לו להנות מהגנת ההליך ולנהל הליך יקר זה כאשר מטרת ההליך לא תושג גם בהתחשב בעובדה כי יותר ממחצית חובותיו העצומים של החייב הם לרשויות המס וחלקן חובות מהם לא קיבל החייב הפטר.

9. אני סבורה כי בנסיבות העניין ראוי שבקשת החייב בשלב זה תמחק.

היה ויבצע החייב הנדרש ממנו יעמול למציאת דרכי הוכחה טובות יותר לאופן יצירת חובותיו ולבירור ענייניו מול רשות המס, יהיה רשאי להגיש בקשה חדשה.

ה. סיכום

לאור כל האמור לעיל, אי הוכחת תום הלב ביצירת החובות וכן התנהלותו של החייב, בתחילת ההליך עד מתן פסק הדין הראשון בעניינו, אני מורה על מחיקת הבקשה.

בהתאמה, אני מבטלת את צו הכינוס שניתן בעניינו של החייב, מבטלת את המגבלות שנקבעו במסגרתו, לרבות ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר יבוטל תוך 90 יום ממועד פסק הדין כדי לאפשר הערכות מתאימה.

בנוסף אני מתירה לנושים לפעול בכך דרך חוקית לגביית חובותיהם מהחייב.

הכונ"ר ישלם שכר המנהל המיוחד ויגבה שכר השגחתו לפי התקנות, מהכספים שהצטברו בקופת הכינוס, ויתרת הכספים אם זו תעלה על סך של 2,500 ₪ תועבר לתיקי ההוצאה לפועל, לחלוקה בין הנושים.

באם תוותר יתרה פחותה מסך של 2,500 ₪ יוותרו כל הכספים בקופת הכינוס וישמשו לתשלום הוצאות ההליך כאשר שכר השגחת כונס יעמוד על סך של 20% מהכספים והיתרה תשולם למנהל המיוחד.

פסק דין זה ניתן על ידי כרשמת.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ג, 24 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.