א. הערעור שבפנינו הוא על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת הבכירה פנינה ארגמן) מיום 17.9.13 בתיק ת"פ 22914-08-09, לפיו נדון המערער, יליד 1971, ל-18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי של 8 חודשים, שהוא לא יישא בו אלא אם יעבור תוך שלוש שנים ממועד שחרורו מן המאסר עבירה מסוג העבירות בהן הורשע, וכן הוטל על המערער תשלום קנס בסכום של 50,000 ₪ או 150 ימי מאסר תמורתו, כשהקנס ישולם בתשלומים חודשיים שווים ורצופים של 2,500 ₪ כל אחד, החל מיום 1.10.14.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

בכתב האישום המתוקן נטען, כי המערער הוא נגר ובתור שכזה הוא עוסק מורשה בהתאם לסעיף 1 של חוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף"), וחייב היה בהגשת דו"חות תקופתיים בהתאם לחוק ותקנותיו.

המערער לא הגיש 40 דו"חות תקופתיים במודע, כשתקופות הדו"ח הינן בין ינואר פברואר 2002 ועד מרץ אפריל 2012, בפועל הגיש המערער דו"חות בתקופה זו באיחורים ניכרים.

(נציין, כי מדעיקרא הוגש כתב האישום המקורי ביום 1.9.09 לגבי 30 דו"חות שהוגשו באיחורים ניכרים, אך ביום 11.10.12 הגישה המשיבה את כתב האישום המתוקן ובו נוספו 10 דו"חות נוספים שהוגשו באיחורים ניכרים, דהיינו, בסה"כ 40 דו"חות שהם נשוא כתב האישום המתוקן).

בנוסף, נטען בכתב האישום המתוקן שהמערער הגיש 18 דו"חות (בין ינואר - פברואר 2002 עד נובמבר - דצמבר 2006) ללא התשלום הנובע מהם, כשהמשמעות היא למעשה אי הגשה כלל.

סך כל חוב קרן המס למועד הגשת כתב האישום המתוקן (11.10.12) הוא: 93,543 ₪.

המשיבה ייחסה למערער בכתב האישום המתוקן 40 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) של חוק מס ערך מוסף ("לא עשה את המוטל עליו לעניין הגשת דו"חות במועד"), וכן 18 עבירות לפי סעיף 118 של חוק מס ערך מוסף ("הגשת 18 דו"חות תקופתיים ללא התשלומים הנובעים מהם").

ג. יצויין, כי המערער הודה עוד ביום 20.5.10 בעובדות כתב האישום המקורי שהוגש כנגדו והורשע בהתאם לעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי, שבו נטען כי המערער לא הגיש 30 דו"חות תקופתיים, וכן 18 דו"חות ללא התשלום הנובע מהם.

מאותו שלב נדחו הדיונים בפני בית משפט קמא כדי לאפשר למערער להסיר את המחדל, ואולם בינתיים המשיך המערער לבצע עבירות זהות ואזי, הגישה המשיבה, כאמור כבר לעיל, את כתב האישום המתוקן ביום 11.10.12, שבו עלה מספר העבירות של אי הגשת דו"חות תקופתיים לכדי 40 עבירות.

ד. בית משפט קמא ביטל ביום 7.2.13 את הכרעת הדין לפיה הורשע המערער בכתב האישום המקורי, ואזי הודה המערער בעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן והורשע בהתאם.

בהחלטתו מיום 7.2.13 הורה בית משפט קמא על הזמנת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות. לפי חוות דעת זו מיום 15.9.13 נמצא המערער כשיר לבצע עבודת שירות.

ה. הטיעונים לעונש החלו בפני בית משפט קמא ביום 16.5.13. ב"כ המשיבה ציינה שאמנם אין למערער הרשעות קודמות, אך את דו"חות המע"מ שלו הוא הגיש באיחור של שנים, כך שלפי כתב האישום המתוקן הוגשו 40 דו"חות באיחור ו-18 דו"חות הוגשו ללא מלוא התשלום הנובע מהם.

גם לאחר שהמערער שילם 60,000 ₪ במהלך הדחיות שהיו בדיוני בית משפט קמא, עדיין נותר חוב קרן מס בשיעור של 100,057 ₪ ובנוסף, ריבית של כ – 90,000 ₪, כשחלק מיתרת הקרן הינה משנת 2005, דהיינו, לפני למעלה מ-8 שנים. משמע, כך טענה ב"כ המשיבה, המערער משתמש לצרכיו בכספי מדינה, פוגע בכלל ציבור משלמי המס, ולמרות הדחיות הרבות שניתנו, לא דאג להסרת המחדל.

מכאן החשיבות, כך לטענת ב"כ המשיבה, בהטלת עונש מאסר וקנס מרתיע למען יידעו עבריינים כי אין חוטא יוצא נשכר ומצוקה כלכלית אינה עילה להשתמש בכספים שאינם שייכים לעוסק, והמשמעות היא למעשה גניבה מרשות הכלל.

ו. על טיעונים אלה השיב סניגורו של המערער, באותו דיון בפני בית משפט קמא מיום 16.5.13, כי המערער הודה בהזדמנות הראשונה, הן בכתב האישום המקורי והן בכתב האישום המתוקן.

הסניגור ביקש שלא למצות את הדין עם המערער שהסתבך כלכלית לאחר שלקוחות רבים לא שילמו את הכספים המגיעים לו, וכן הפנה לכך שלמערער ורעייתו חמישה ילדים הסמוכים על שולחנם, היו לו בעיות משפחתיות בביתו, ובעיות רפואיות עם רעייתו .

לטענת הסניגור עשה המערער מאמצים רבים להסרת המחדל. אמנם נכון שהיו דחיות בדיונים, אך הוא השתדל ושילם כ – 60,000 ₪ ורוב הכסף שבקרן החוב נובע מתשומות שלא הוכרו.

הסניגור ביקש, כי בית משפט קמא יסתפק בעונש מתון, קנס שיתפרס לתשלומים ומאסר על תנאי, וכן ביקש שלא יוטל מאסר בפועל הואיל ואין מקור פרנסה לרעייתו של המערער וילדיהם זולת המערער עצמו שכבר הפיק את הלקח .

ז. באותה ישיבה הורה בית משפט קמא על הזמנת תסקיר שירות המבחן. בהתאם לתסקיר מיום 12.9.13 המערער ורעייתו, הורים לחמישה ילדים בגילאי 4 עד 15, כשלבתו בת ה-13 של המערער בעיה רפואית בגב שבגינה היא עתידה לעבור ניתוח. כמו כן, רעייתו סובלת מאז 1998 ממספר גידולים בעקבותיהם היא זקוקה לטיפולי הקרנות וניתוחים.

המערער פתח לעצמו נגריה, אך מאז 2002 מצבו הכלכלי החל להתדרדר לאחר שלפי דבריו לקוחותיו לא עמדו בתשלומים שהובטחו לו, והוא מצידו התקשה לדרוש את הכספים המגיעים לו עבור עבודתו. לטענתו, בתקופות מסויימות המצוקה בביתו היתה קשה עד כדי פת לחם.

שירות המבחן מציין, כי בכל הנוגע למצבו הכלכלי של המערער לא הוצגו אישורים והמשפחה אינה מוכרת לשירותי הרווחה.

עוד הוסיף שירות המבחן, כי המערער טען שהוא הגיש את כל החשבוניות שנדרש, אך את חלקן הגיש באיחור מחמת הקשיים הכלכליים שתיאר. המערער התקשה להביע חרטה על איחוריו והיה עסוק במתן הסברים שונים להתנהלותו.

לדעת שירות המבחן, דפוסי חשיבתו של המערער אינם מאפשרים לשלבו בתהליך עבודה טיפולית רגשית ולדעת שירות המבחן, אין המערער בשל לעבור תהליך טיפולי הואיל והוא ממוקד בדפוסי חשיבתו והתנהגותו.

שירות המבחן שקל להמליץ בפני בית משפט קמא להטיל על המערער עונש מאסר לריצוי בעבודת שירות הואיל ויש בענישה מוחשית זו כדי להבהיר למערער את גבולות החוק מחד גיסא, אך לא להחמיר את מצבו הכלכלי אותו הוא מתאר כדחוק ביותר מאידך גיסא, ולאפשר לו לעבוד כשכיר בעבודה נוספת וכך להמשיך ולפרנס את משפחתו. ואולם, כך מסיים שירות המבחן את התסקיר, נוכח העובדה שלא הוצגו מסמכים רשמיים המאשרים את דברי המערער בנוגע למצבו הכלכלי הדחוק, מתקשה שירות המבחן לבסס המלצה כזו בפני בית המשפט ולכן, נמנע שירות המבחן ממתן כל המלצה.

ח. בישיבת בית משפט קמא מיום 17.9.13, לאחר שכבר הונח תסקיר שירות המבחן בפני בית משפט קמא, השלימו הצדדים את טיעוניהם לעונש.

הסניגור ציין, כי המערער בשלבי סגירה של תיקו במע"מ והוא לא יעבוד מעתה אלא כשכיר. כמו כן ציין, שבתו של המערער אמורה לעבור ניתוח .

לגבי האמור בסיפא של תסקיר שירות המבחן, דהיינו, שהמערער לא הציג מסמכים רשמיים המאשרים את דבריו בנוגע למצבו הכלכלי הדחוק, טען הסניגור כי לא נפתחו כנגד המערער תיקי הוצאה לפועל, אין לו חובות הואיל והוא משלם עבור מה שהוא קונה, ולכן נבצר ממנו להביא מסמכים להוכחת חובות, ומאחר שלווה כספים מקרובי משפחה, לא היה לו נעים להביא מהם מסמכים לגבי ההלוואות שלקח מהם, אך הוא דואג להחזיר להם את ההלוואות.

כמו כן, חזר הסניגור על כך שאשתו של המערער חולה מאוד ולכן חזר וביקש הסניגור להטיל על המערער עונש לריצוי בעבודות שירות וקנס מרתיע, שכן, ריצוי העונש בבית הסוהר יגרום לו למצב נפשי קשה מאוד וכן יכביד עליו מאוד מבחינה כלכלית ומבחינת המצב המשפחתי.

ט. ב"כ המשיבה ציינה, שלפי התסקיר התקשה המערער להביע חרטה על מעשיו והוסיפה, שלמרות שחלפו ארבעה חודשים מאז מועד הטיעונים הקודם לעונש, לא שולם דבר על חשבון החוב. לפיכך, עתרה ב"כ המשיבה לכך שיוטל על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח , וכן שיוטל קנס בסך 150,000 ₪ על מנת שיהא ברור שביצוע עבירות מסוג זה איננו כדאי.

י. בגזר הדין מיום 17.9.13 ציינה שופטת קמא, שגם לאחר הגשת כתב האישום המתוקן נדחו הדיונים מספר פעמים כדי לאפשר למערער להסיר את המחדל, אך בסופו של יום מסתבר שגם לאחר תשלום של 60,000 ₪ במהלך דחיות הדיונים נותר חוב קרן מס בסכום של 100,000 ₪ ועוד כ – 90,000 ₪ ריבית.

י"א. בהתייחס לתסקיר שירות המבחן ציינה שופטת קמא, כי אין הוא תומך בטיעוני המערער ובא כוחו באשר לנסיבות לקולא, ואף מסתבר מפי ב"כ המשיבה, שלמרות שעמד פרק זמן של מספר חודשים לרשות המערער מאז הטיעונים הקודמים לעונש, לא עשה המערער דבר כדי להסיר את המחדל, הגם שמדובר בסכומים משמעותיים.

י"ב. בית משפט קמא ציין, כי פסיקתו של בית המשפט העליון היא ברורה, דהיינו, בעבירות כלכליות, ובמיוחד בעבירות נשוא תיק זה, כשמדובר במספר רב של עבירות חוזרות ונשנות, וכאשר הסכום שחייב המערער לקופה הציבורית הוא רב ביותר, יש להשית על נאשם עונשים משמעותיים ומהותיים ביותר, בדרך כלל מאסר בפועל ממושך מאחורי סורג ובריח, ולא בעבודות שירות, וזאת בצד קנס שייתן ביטוי לכך שהנאשם פוגע בעצם מעשיו בקופה הציבורית, ולא רק זאת אלא הוא פוגע ברבים אחרים שמשלמים את חובם, כשמטרת התשלום היא לרווחת כלל הציבור.

למרות פסיקתו זו של בית המשפט העליון, נוטים בתי המשפט לקחת בחשבון לקולא את לקיחת האחריות המיידית ובתי המשפט נותנים הזדמנויות רבות לנאשמים לאזן את האינטרס הציבורי בדרך של הסרת המחדל על-ידי השבת כספים לקופה הציבורית, דבר שבא לידי ביטוי גם בענישה.

י"ג. במקרה שבפנינו, כך ציין בית משפט קמא, אין למערער הרשעות קודמות, וזו הרשעתו הראשונה, אך מדובר בנסיבות חריגות מאוד לחומרה, הן בהיבט של היקף ביצוע העבירות מאז שנת 2002 עד 2012, הן בתקופה הממושכת בה התנהלו הדיונים בתיק ועמדו לרשות המערער הזדמנויות להסיר את המחדלים נשוא כתב האישום, והן בכך שהמערער, לדעת בית משפט קמא, הציג מצג מניפולטיבי, דהיינו, לדעת בית משפט קמא הציג המערער מצג שווא שמדובר במצב כלכלי קשה מאוד אשר מנע ממנו להסיר את המחדל, כשלטענתו הוא נכנס לקשיים כלכליים ולא יכול היה לשלם את סכומי המע"מ הואיל ולקוחותיו לא שילמו לו את הכספים עבור העבודה שביצע עבורם.

י"ד. מציין בית משפט קמא, כי לאחר שהמערער הופנה לשירות המבחן ויכול היה להציג מסמכים התומכים בטענותיו, הוא לא עשה כן, עד כדי כך ששירות המבחן בסופו של יום אף לא היה מוכן להמליץ על המרת המאסר בפועל בעבודת שירות, שכן, לא הוצגו מסמכים התומכים את טענתו בדבר מצב כלכלי דחוק, ולא מסמכים התומכים את טענתו שהוא הגיע למצב קשה עקב ניהול עסקו מול לקוחותיו.

ט"ו. מוסיף בית משפט קמא, שהסניגור טען שמחמת הקשיים הכלכליים נטל המערער הלוואות מקרובי משפחה, ואולם, הוא לא מצא לנכון להביא מסמך תומך לעניין זה. עוד תוהה בית משפט קמא: אם אכן קרובי משפחה מסייעים בידי המערער לא ברור מדוע לא להעביר את אותם כספים לקופה הציבורית, ולא רק זאת: הגם שהמערער ידע שמצבו קשה מאוד הוא המשיך לקיים את עסקו ורק ביום שמיעת הטיעונים (17.9.13) ציין בא כוחו, שהוא מתכוון להפסיק ולהיות עצמאי ולהפוך להיות שכיר.

ט"ז. מוסיפה שופטת קמא, שלא בכדי הגיעה קצינת המבחן למסקנה שהמערער מתקשה ליטול אחריות מלאה על האיחור, דהיינו, למעשה על ביצוע העבירות, וכל התנהלותו מצביעה על זלזול של ממש בחוק ואף בבית המשפט, שלמרות שנתן לו דחיות של שנים, מעל באותו אמון שניתן בו, דהיינו, שהדחיות היו אך ורק לצורך הסרת המחדל, ובסופו של יום מציג המערער מצג מניפולטיבי, מתעתע, שאין לו כל תימוכין.

י"ז. לפיכך, הגיע בית משפט קמא למסקנה שאין הצדקה להקל בענישה נוכח נסיבותיו האישיות של המערער, ובית המשפט מחוייב ליתן ביטוי לאינטרס הציבורי ולצורך ליתן עונש שייתן ביטוי להתנהגותו העבריינית הרצידיביסטית של המערער במשך מספר רב של שנים, וזאת בהתאם לעקרון ההלימה שהוא הרכיב המוביל בתיקון 113 של חוק העונשין.

על יסוד כל אלה, הטיל בית משפט קמא על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים וכן, מאסר מותנה וקנס כפי שפירטנו בפתח דברינו.

י"ח. על גזר דין זה מונח בפנינו ערעורו של המערער ואלה טענותיו בתמצית:

1. רעייתו סבלה וסובלת מאז שנת 1998 ממספר גידולים בעקבותיהם נזקקה לטיפולים ומספר ניתוחים. בתו בת ה – 13 עתידה לעבור ניתוח גב בתקופה הקרובה.

2. המערער הודה מיד הן בכתב האישום המקורי, והן בכתב האישום המתוקן וחסך זמן שיפוטי.

3. המערער הגיש את כל החשבוניות שנדרש להגישן, אך הגיש חלק באיחור מחמת הקשיים הכלכליים, וכתוצאה מכך שבמרבית זמנו היה עסוק בליווי רעייתו לצורך טיפולים רפואיים, והוא לא עשה זאת כדי להתחמק מתשלום מס, שכן, סכומים אלה נמצאים במחשבים של המשיבה והכוונה היתה להגיע מאוחר יותר להסדר ולשלם את ההפרש.

4. למערער היה היקף עבודה גדול מאוד, כתב האישום התייחס רק לחלק קטן ממנו, כך שרוב עבודתו של המערער נוהלה כדין והמערער לא פעל מתוך מחשבת זדון ומתוך כוונה להתחמק מתשלום מס.

5. המערער סבר כי עדיף לשלם חלקית את המע"מ מאשר לא להגיש דו"ח כלל וניסה פעמים אין ספור להגיע להסדר על היתרה, אך לא נענה. לכן, אין לראות בדבר הזה המשכיות עבריינית.

6. המערער לא הגיש את הדו"חות בזמן משום שהלקוחות לא שילמו לו את המע"מ בזמן ומצבו הכלכלי לא איפשר לו לשלם את הדו"חות כמתבקש.

7. המערער הפסיק עקב התיק הפלילי לנהל את עסקו באופן עצמאי והחל לעבוד כשכיר, עובדה שיש להביא אותה בחשבון לקולא בעת מתן גזר הדין.

8. המערער עובד כשכיר כיום, הוא שינה את אורחותיו, ויש להביא עובדה זו בחשבון בעת מתן גזר הדין.

9. יש להביא בחשבון את הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירות ועד מועד גזר הדין (13 שנה).

10. המערער הסיר חלק גדול ממחדליו, שילם 60,000 ₪ וחלק גדול מן החוב שנותר הוא מע"מ תשומות שלא הוכר מחמת פיגור בהגשת הדו"חות.

לטענת המערער, הרי בניגוד לדברי המשיבה, ההצמדה מסתכמת ב – 40,000 ₪ וקרן החוב בסך 100,000 ₪ מע"מ תשומות שלא הוכר מכיוון שהדו"חות הוגשו באיחור רב, דבר שלא זכה להתייחסות בגזר הדין.

11. שירות המבחן אכן לא בא בהמלצה בפני בית משפט קמא רק נוכח העובדה שהמערער לא הגיש מסמכים כמבוקש, אך מחדל זה ניתן לתיקון.

12. בית משפט קמא העביר את עניינו של המערער לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות, וזאת מתוך כוונה שלא להטיל על המערער עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, אלא עונש שירוצה בעבודות שירות, ואכן, לפי חוות דעת הממונה נמצא המערער כשיר לבצע עבודת שירות.

תוהה הסניגור מה הטעם בהפניית המערער לממונה על עבודות שירות ובקבלת חוות דעת חיובית כשבסופו של יום לא תכובד חוות הדעת של הממונה.

13. יש לדון בעניינו של כל נאשם לפי נסיבותיו האישיות והתנהגותו מאז חלוף ביצוע העבירות באופן אינדיווידואלי. בענייננו, סבור הסניגור כי שגה בית משפט קמא משלא נתן משקל להודייתו של המערער בעובדות כתב האישום כבר בשלב הראשוני, דבר שחסך זמן רב, דהיינו, שמיעת עדים רבים וכתיבת הכרעת דין מפורטת.

14. בית משפט קמא לא נתן משקל לחרטה של המערער ולעובדה שהוא הפיק את הלקחים, וכי המערער ביצע את העבירות עקב קשיים כלכליים והצורך בטיפול בבעיות רפואיות.

15. בית משפט קמא לא נתן משקל לקולא לנסיבות האישיות החריגות של המערער.

16. בית משפט קמא לא נתן משקל לקולא לעובדה שלא נגרם כל נזק למעט נזק כספי שניתן לתקנו.

17. המערער מפרנס יחיד ועיקרי למשפחתו שבה חמישה קטינים ופרנסת המשפחה מוטלת על כתפיו ואשתו, כאמור, חולה מאוד.

18. המערער אדם נורמטיבי שהפסיק לעבוד באופן עצמאי ועובד כיום כשכיר בעבודות נגרות לפרנסת משפחתו.

19. טענות ההגנה לא נלקחו בחשבון בעת מתן גזר הדין ולא ניתנה להן התייחסות בנימוקי גזר הדין.

20. אין בגזר הדין נימוק ענייני המצדיק שליחת המערער למאסר מאחורי סורג ובריח, שכן טווחי הענישה בעבירות מסוג זה הינם מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.

לטענת הסניגור, מדובר בעבירת מס מן המדרג הנמוך שהמערער הורשע בה רק בגלל תשלום באיחור ומבלי לתכנן ולהפיק רווח בגין האיחור.

21. עונש המאסר בפועל חורג לחומרה מרף הענישה הקבוע בעבירות דומות וחורג מטווחי הענישה הראויים בנסיבות דומות.

22. בית משפט קמא לא נתן משקל לכך שאין בעברו של המערער הרשעות קודמות, ולכן היה מקום להימנע מלהטיל מאסר של ממש. מה גם, שהמערער חווה טראומה בניהול משפטו, ומי שלמעשה ייפגע מעונש מאסר ממש תהא משפחתו של המערער.

23. איזון נכון בין שיקולי הענישה היה מוביל להקלה בעונשו של המערער על-ידי כך שתוטל עליו ענישה הרתעתית ללא רכיב של מאסר בפועל, כשברבים מן המקרים מתחשבים בתי המשפט בנסיבות האישיות של הנאשם.

עד כאן תמצית מן הטענות שבהודעת הערעור.

י"ט. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 12.12.13 ביקש הסניגור, כי נפנה את המערער לקבלת תסקיר משלים בציינו שהעובדה שלא היו מסמכים לנגד עיני שירות המבחן נובעת ממחדל טכני שניתן לתקנו, וכן חזר והדגיש הסניגור שבית משפט קמא הפנה את המערער לקבלת חוות דעתו של הממונה, וכי המערער נמצא כשיר לביצוע עבודת שירות.

טוען הסניגור, כי נראה שבית משפט קמא, שראה לנכון להעביר את עניינו של המערער לקבלת תסקיר שירות המבחן, נטה להקל בענישה, ושקל להטיל ענישה במסגרת של עבודות שירות.

כ. עוד הוסיף הסניגור, כי למעשה מחדליו של המערער הוסרו והוא הציג בפנינו שוברי תשלום מבוקר יום הדיון, האחד בסך 50,000 ₪ והשני בסך 4,021 ₪, ששולמו בדואר.

כ"א. ב"כ המשיבה ציינה, שגם בהנחה שהתשלומים הנ"ל בוצעו בפועל כי אז נותרה קרן מס בסך 25,000 ₪, שכן המערער שידר למע"מ דו"ח בנוגע לתשומות בסך 9,820 ₪, ואולם, הדו"ח לא אושר, ובנוסף, שידר המערער דו"חות מתקנים שלכאורה מזכים אותו ב-15,000 ₪, אך לגביהם טרם נתקבל אישור, וכן הוסיפה, שקיימות ריביות והצמדות בסכום של 102,900 ₪.

כ"ב. הסניגור מצידו הצביע על פלט מחשב שע"מ/מע"מ מיום 11.12.13, שבו מופיע ליד סוג חיוב: 4 שהכיתוב שלו : "מס (מדו"חות לא מאוזנים)" יתרה בסך 54,021 ₪, וטען כי זהו הסכום שהמערער אכן שילם, משמע, לטעמו של הסניגור, בכך סילק המערער את יתרת חוב הקרן.

ב"כ המשיבה ענתה על כך, שהפקת הדו"ח הנ"ל לקחה בחשבון כאילו אושרו הדו"חות שהמערער שידר.

כ"ג. הסניגור המשיך בטיעונו בערעור שבפנינו, וחזר וטען, כי העדר ההמלצה בתסקיר שירות המבחן נובעת מכך, שהמערער לא המציא מסמכים רשמיים, וכן טען, שבית משפט קמא נתן משקל מכריע לכך שהמערער לא סילק את המחדלים, אך כיום עשה המערער כל שביכולתו, למרות הקשיים הכלכליים של משפחתו, ושילם את יתרת הקרן כעולה מן הפלט של מע"מ.

נוכח הסרת המחדלים, סבור הסניגור, שאין מקום להשית על המערער עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

כ"ד. ב"כ המשיבה טענה לעומת זאת, כי העונש שהוטל על המערער ראוי ומאוזן ואיננו חורג ממדיניות הענישה. מדובר ב-58 עבירות, 40 מתוכן לפי סעיף 117(6) של חוק מע"מ ו-18 עבירות לפי סעיף 118 של חוק מע"מ, עבירות שהמערער ביצע במשך תקופה ארוכה מאז 2002 ועד 2012, והגם שחלפו למעלה מ – 10 שנים, המחדל לא הוסר כשבית משפט קמא נתן למערער הזדמנויות רבות על פני תקופה של כשלוש שנים לפעול להסרת המחדל.

לטענת ב"כ המשיבה, החוב המשוערך (משמע כולל ריבית והצמדה) נכון להיום עומד על 203,000 ₪, בקיזוז הסכום של 54,000 ₪ ששולם, כאמור, בבוקר יום הדיון.

כ"ה. ב"כ המשיבה הפנתה אותנו לפסיקה רלוונטית, לרבות פסיקה בה נקבע שבעבירות מס אין ליתן משקל לנסיבות אישיות וכלכליות.

כמו כן, התנגדה ב"כ המשיבה להפנייתו של המערער לקבלת תסקיר נוסף משירות המבחן בציינה, כי המערער היה מיוצג לאורך כל ההליך ויכול היה לפרוש את כל טענותיו באמצעות סניגורו.

כ"ו. סניגורו של המערער השיב על טענות ב"כ המשיבה, וחזר על בקשתו להפנות את עניינו של המערער פעם נוספת לשירות המבחן על מנת לקבל אינדיקציה לעניין העונש, וכן הפנה לפסק דין שבו, למרות עבירות מע"מ בסכום מאוד גבוה, אושר גזר דין שבו נקבע שהמאסר ירוצה בעבודות שירות. לטעמו של הסניגור, נוכח הסרת המחדלים יש מקום להסתפק במאסר בעבודת שירות וקנס מרתיע. הסניגור חזר והדגיש, שמדובר במערער דל אמצעים שמצבו הכלכלי התדרדר נוכח הסתבכותו הכלכלית, וכן חזר וציין את נסיבותיו האישיות, את מחלת רעייתו המקבלת טיפולי כימותרפיה, ושבתו בת ה -13, סובלת מבעית גב מלידה.

עד כאן תמצית טיעוניהם של הצדדים.

כ"ז. ביום 17.12.13 שיגר ב"כ המערער הודעה לבית המשפט, ובקשה לצרף כראיה פלט מחשב של שע"מ/מע"מ נכון ליום 16.12.13, לפיו יתרת המס (מדו"חות לא מאוזנים) היא אפס, ומכאן טענת המערער שסילק את מלוא יתרת קרן החוב.

על כך נתבקשה תגובת ב"כ המשיבה, שמסרה ביום 22.12.13, כי לפי בירור שערכה עם ממונה תחנת מע"מ חדרה, קיימת למערער יתרת קרן מס בסך 9,800 ₪ הנובעת מדו"ח החזר שלא אושר, עקב אי-הצגת אסמכתאות מתאימות על-פי חוק, לאחר שנדרש לעשות כן על-ידי תחנת מע"מ. בנוסף לחובתו יתרה בסך 96,087 ₪ בגין ריבית והצמדה, ולכן לטעמה של ב"כ המשיבה, כספי המחדל שתחילתו בשנת 2002 – לא שולמו במלואם, והמחדל לא הוסר.

ב"כ המשיבה מציינת עוד, כי המסמך שצורף להודעת ב"כ המערער לא הופק, לטענתה, ממחשבי המשיבה, אלא ככל הנראה ממחשבו של רו"ח/מנה"ח של המערער, ומכל מקום לאחר שנבדק דו"ח ההחזר, הוחלט שלא לאשרו.

לבסוף מציינת ב"כ המשיבה, כי אין בהסרת מחדלים בשלב הערעור, חלקיים או מלאים, כדי להביא להקלה בעונש המאסר שהטיל בית משפט קמא.

כ"ח. נדגיש, כי העבירות בהן הורשע המערער לפי הודאתו הינן עבירות חמורות.

כעולה מכתב האישום המתוקן, המדובר ב-40 דו"חות תקופתיים אשר הוגשו באיחור, על פני התקופה שמינואר-פברואר 2002 עד מרץ-אפריל 2012. כדוגמא בלבד נצביע על כך, שבעוד שהיה על המערער להגיש את הדו"ח של ינואר-פברואר 2002 בתאריך 15.3.02, הוא דווח בפועל רק ביום 2.1.04. או, למשל, בעוד שהיה על המערער להגיש את הדו"ח של ספטמבר-אוקטובר 2007 ביום 15.11.07, הוא דיווח בפועל ביום 13.4.10. לגבי דו"ח שהיה על המערער להגיש בינואר-פברואר 2009 דיווח המערער בפועל ביום 16.5.10. אלה כמובן דוגמאות בלבד מתוך הפירוט שבכתב האישום המתוקן בנוגע לאי הגשת דו"חות במועד (40 במספר).

כל זאת בנוסף ל-18 דו"חות שהוגשו בתקופה שבין ינואר-פברואר 2002 עד נובמבר-דצמבר 2006 ללא תשלום המס החל עליהם, שדינם כדין אי-הגשה כלל, כך שחוב קרן המס למועד הגשת כתב האישום עמד על 93,543 ₪.

כ"ט. פסיקת בית המשפט העליון עמדה על החומרה הרבה שבביצוע עבירות כלכליות, ופגיעתן הקשה במשק, ובערך השוויון בעמידה בנטל המס. כפי שצויין ב-רע"פ 10699/07 חיים קובן נ' מדינת ישראל (מיום 20.1.08), שהוא מבין פסקי הדין אליו הפנתה ב"כ המשיבה:

"לא אחת נקבע על-ידי בית משפט זה כי כאשר מדובר בעבירות כלכליות, על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בהן לפרט ולציבור כאחד ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה. כן נקבע, כי העונש ההולם עבירות פיסקליות הוא עונש מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח וכי אין להסתפק בעבודות שירות".

ל. ב-ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (מיום 19.2.04) נאמר:

"כאשר עסקינן בעברייני מס, עבירות כלכליות, עבירות מרמה וכדומה, שבהן העבריין מקווה להפיק רווח כספי רב, חשוב להטיל לצד הקנס גם עונש של מאסר בפועל למען יידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר. אם חשב לתומו שהסיכוי להפיק טובת הנאה כספית ניכרת מצדיק נטילת סיכון, שהרי גם אם יועמד לדין ויוטל עליו קנס, הוא צפוי גם לכך כי תישלל חירותו וגם יפסיד את הרווח המדומה, פרי הבאושים של המעשה העברייני. על כן ראוי ונכון היה להטיל על המערערים עונש מאסר בפועל משמעותי וכן קנס, כפי שאכן עשה בית המשפט המחוזי".

ל"א. עוד ראוי להדגיש, שעצם העובדה של השגת הסדר עם רשויות המס להסרת המחדלים, אין בה, כשלעצמה, תחליף ענישה, אלא הנכון הוא לומר, שאי-הסרת מחדלים מהווה שיקול לחומרה, ועיינו ב-רע"פ 10699/07 הנ"ל קובן נ' מדינת ישראל מיום 20.1.08:

"יתרה מכך, אף אם הצדדים היו מגיעים להסדר והמבקש היה מסיר את מחדליו, אין הדבר היה מהווה כתחליף ענישה. ברי, איפוא, כי אי הסרת המחדלים מהווה שיקול לחומרה".

ל"ב. כמו כן מפנים אנו ל-רע"פ 5060/04 דוד הגואל נ' מדינת ישראל (מיום 24.2.05):

"עבירות הצווארון הלבן פוגעות לא רק בקופה הציבורית אלא גם בערכים של שוויון בין בני האדם, הנדרשים לשאת באורח שווה וצודק בנטל החובות והצרכים שמדינה נדרשת לספק לאזרחיה... חומרתן של העבירות הכלכליות ותוצאתן הקשה על הכלכלה ועל מרקם החיים החברתיים במדינה מצדיקות, אכן, ענישה קשה שתחדיר מסר שיפוטי ברור כי אין עוד להקל ראש עם עברייני מס. יחד עם זאת, גם במסגרת מדיניות החמרה כאמור, נדרש בענישה האינדיווידואלית לאזן בין שיקולי הכלל לשיקולי הפרט, ולקבוע את הענישה הראויה על יסוד נקודת איזון זו...".

(ההדגשה שלנו).

ל"ג. גם ב-רע"פ 102864/06 יהודה פוקס נ' מדינת ישראל (מיום 20.2.07) צויין:

"בית משפט זה כבר עמד על החומרה הרבה של העבירות הכלכליות ופגיעתן הקשה במשק ובערך השיוויון בעמידה בנטל המס. לא אחת נקבע על-ידי בית משפט זה, כי כאשר מדובר בעבירות כלכליות, על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בהן לפרט ולציבור כאחד ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה. כן נקבע, כי העונש ההולם עבירות פיסקליות הוא עונש מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח, וכי אין להסתפק בעבודות שירות".

ל"ד. בענייננו, ניתנו למערער על-ידי בית משפט קמא הזדמנויות רבות מאוד להסיר את המחדל, ואולם, למרות התקופה הארוכה מאוד שעמדה לרשות המערער במהלך התנהלות הדיון בפני בית משפט קמא להסרת המחדל, הרי בסופו של דבר, מתוך חוב קרן המס, שולמו רק 60,000 ₪. נותר חוב קרן מס בסך של כ – 100,000 ₪, זאת מבלי לקחת בחשבון את הריבית שהסתכמה, כעולה מגזר הדין, בסך של כ – 90,000 ₪.

ל"ה. בסופו של דבר, בבוקר יום הדיון בפנינו (12.12.13), שילם המערער בדואר סך של 54,021 ₪, כשהוא מסתמך על פלט מחשב של שע"מ/מע"מ, שם צויין, כי היתרה של חיוב המס (מדו"חות לא מאוזנים) הוא 54,021 ₪, ולכן, לטעמו, הוא בכך סילק את המחדל לגבי חוב הקרן (כאמור, לא כולל ריבית).

לעומת זאת, לפי הסבריה של ב"כ המשיבה, בשעת הדיון בפנינו מיום 12.12.13, שידר המערער דו"ח לעניין תשומות בסך 9,820 ₪ ביום 19.11.13, אך הממונה על תחנת מע"מ חדרה מסר לב"כ המשיבה שהדו"ח לא אושר. בנוסף, ביום 11.12.13 שידר המערער דו"חות מתקנים שלכאורה מזכים אותו ב – 15,000 ₪, כשאלה טעונים עדיין בדיקה, וטרם נתקבל לגביהם אישור.

כאמור כבר לעיל, ביום 17.12.13 שיגר ב"כ המערער פלט מחשב של שע"מ/מע"מ נכון ליום 16.12.13 לפיו יתרת המס (מדו"חות לא מאוזנים) היא אפס, ומכאן טענתו שיתרת קרן חוב המס סולקה, טענה שעליה חולקת ב"כ המשיבה, כאמור בתגובתה מיום 22.12.13, דהיינו: ב"כ המשיבה מציינת שהדו"ח לענין תשומות על סך 9,820 ₪ לא אושר, ומכאן שלפי עמדתה המחדל לא הוסר במלואו, ופרט לכך קיימת גם יתרה של 96,087 ₪ בגין ריבית והצמדה.

ל"ו. נבהיר, כפי שגם צויין בפסק הדין שב-רע"פ 10699/07 קובן נ' מדינת ישראל (מיום 20.1.08):

"אף אם הצדדים היו מגיעים להסדר והמבקש היה מסיר את מחדליו, אין הדבר היה מהווה כתחליף ענישה. ברי, איפוא, כי אי הסרת המחדלים מהווה שיקול לחומרה".

ל"ז. אם ליישם את הדברים למקרה שבפנינו: למרות ההזדמנויות הרבות שניתנו למערער במהלך התנהלות הדיון בבית משפט השלום, הוא לא הסיר את המחדלים, דבר שבצדק היווה שיקול לחומרה. מוכנים אנו לקבל שכיום טרח והתאמץ המערער, והסיר את יתרת המחדלים או למצער את חלקם הארי, ולכן יש מקום לשקול הקלה בענישה שהוטלה על המערער.

ואולם, אין בתיקון המחדל כיום כדי להצדיק הטלת ענישה שתרוצה בעבודות שירות, וזאת בשים לב לפסיקה החד משמעית אליה הפנינו וממנה עולה, שבעבירות פיסקליות מסוג זה, הפוגעות בערך השוויון בעמידה בנטל המס, העונש ההולם הוא מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת, יש מקום לשקול הקלה בענישה נוכח תיקון המחדל כיום (או למצער תיקון חלקו הארי).

ל"ח. נוסיף, ששקלנו את בקשתו של הסניגור לחזור ולהפנות את המערער לשירות המבחן בציינו ששירות המבחן נמנע מלתת המלצה בפני בית משפט קמא משום שלא הוצגו מסמכים רשמיים המאשרים את דברי המערער בנוגע למצבו הכלכלי הדחוק.

לטענת הסניגור בפנינו זהו מחדל טכני שניתן לתקנו.

ל"ט. לא ראינו הצדקה לחזור ולהפנות את המערער לשירות המבחן.

נוסיף, שגם לא ראינו מקום לטרונייתו של הסניגור על כך שהמערער הופנה לקבלת חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות שאישר את התאמתו של המערער לביצוע עבודת שירות. הסניגור טוען, שאם הופנה המערער לממונה על עבודות שירות, משמע, שבית משפט קמא שקל להטיל עליו את ריצוי העונש בדרך של עבודת שירות. על כך נשיב, כי בשים לב לחומרת העבירות בהן הורשע המערער, התקופה שלאורכה בוצעו עבירות אלה, המספר הרב של העבירות שביצע המערער, וסכום חוב קרן המס שנצבר, הרי ממילא אין ולא היה בהם כדי להצדיק את ריצוי העונש בדרך של עבודת שירות.

מ. כאמור, לא ראינו הצדקה לחזור ולהפנות את המערער לשירות המבחן, ונסביר:

בעיקרו של דבר, מוכנים אנו לקבל את טענות המערער, כי הוא התקשה להתמודד עם המטלות והבעיות השונות שרבצו לפתחו, בין אם בעיות כלכליות, כטענתו, בין אם מחלת רעייתו, ובין אם בעיית הגב המולדת של בתו.

ואולם, אין בכל אלה כדי לאיין את החומרה שבביצוע העבירות בהן הורשע המערער. ראוי כי נציב לנגד עינינו את העובדה שמדובר ב-40 עבירות של אי-ביצוע תשלום המע"מ במועד (בתקופה שבין ינואר-פברואר 2002 עד מרץ-אפריל 2012), ו-18 עבירות של הגשת דו"חות מע"מ ללא התשלום הנובע מהם, שדינם כדין אי-הגשה כלל בתקופה שמינואר-פברואר 2002 עד נובמבר-דצמבר 2006.

המשמעות היא פגיעה בקופה הציבורית ובערכים של שוויון בין בני האדם, הנדרשים לשאת באורח שווה וצודק בנטל החובות והצרכים שהמדינה נדרשת לספק לאזרחיה.

מ"א. הקשיים השונים והבעיות הכלכליות והאישיות עליהם הצביע המערער יש בהם כדי להצדיק הבאה בחשבון של הקלה מסויימת בענישה, זאת בשילוב עם הודאתו של המערער שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי, כמו גם העובדה שאין לחובת המערער הרשעות קודמות, וכאמור, תיקון המחדל לגבי חוב קרן המס (או לפחות לגבי חלקו הארי), תיקון שנעשה בחלקו בלבד בשנים בהן התנהל ההליך בפני בית משפט קמא, והשלמתו (או השלמת חלקו הארי) על-ידי ביצוע התשלום בבוקר יום הדיון שהתקיים בפנינו ביום 12.12.13.

מ"ב. לאחר שהבאנו בחשבון את מלוא הנתונים והטיעונים שהועלו בפנינו החלטנו לקבל את הערעור חלקית, במובן זה שאנו מורים שתקופת המאסר בפועל שיהא על המערער לרצות תועמד על 9 (תשעה) חודשים, במקום התקופה שנקבעה בגזר דינו של בית משפט קמא.

כל שאר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא יעמדו בעינם ללא שינוי.

מ"ג. על המערער להתייצב ביום 2.2.14 לא יאוחר מן השעה 10:00 בבוקר בבית המעצר קישון, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון.

על המערער לתאם את קליטתו, לרבות תהליך המיון המוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ד, 26 דצמבר 2013, במעמד הנוכחים