הנתבע 1 מבקש לבטל החלטה מיום 18.3.12 שנתנה תוקף להסכמה, שפסק-דין שניתן נגדו יבוטל. מכיוון שהתובע כבר מימש בהוצל"פ את פסק-הדין כללה ההסכמה גם הוראות בנוגע לכספים שבידיו. הוסכם, כי 40,000₪ יחולטו ללא קשר לתוצאות ההליך ויתרת הכספים יוחזקו בידי התובע. עוד הוסכם כי "ככל שבסופו של יום התביעה תדחה או שהסכום שייפסק יהיה נמוך מהסכום שנותר אצל המשיב ובא כוחו, תבוצע השבה לידי המבקש, בערכים נומינליים, בתוך פרק זמן של 24 חודשים". הסכום שמוחזק בידי המשיב עומד על סך 201,649 ₪. המבקש טוען שיש לשנות את ההחלטה לאחר ששיעור נכותו של המשיב נקבע בידי מומחה בית המשפט בשיעור 5% בלבד. לטענתו, ההחלטה שביטולה התבקש ניתנה כששיעור נזקו של התובע טרם הוברר וכעת, בנסיבות העניין, אין מקום להמשיך ולהחזיק בסכום כסף גדול כל-כך שלא משקף את גודל הנזק בשום צורה. עוד נטען, שההסכמה ניתנה טרם הצטרפותה להליך של הפניקס חברה לביטוח בע"מ, שביטחה את המבקש בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית. מאז הצטרפותה להליך, חלפה הסכנה שהמשיב יעמוד בסופו של ההליך כשבידו פסק-דין שאינו ניתן למימוש ואין עוד מקום להתיר לו להחזיק בכספי המבקש כבטוחה לפרעון הפיצוי שיפסק, בפסק-הדין העתידי. הוא סבור שהמשך החזקת הכסף היא פגיעה בקניינו ומהווה התעשרות שלא כדין. התובע מתנגד לבקשה, שכן ההחלטה שביטולה התבקש נתנה תוקף להסכמה דיונית שנכרתה בין הצדדים לאחר חקירת המצהיר בבקשה לביטול פסק דין ואין הנתבע יכול לחזור בו מהסכמתו.

זוהי בקשה לביטול החלטה הנותנת תוקף להסכם בין הצדדים. משכך חלה עליה דואליות נורמטיבית ויש לברר אותה הן לפי שיקולים הרלבנטיים לביטול החלטות של בית-משפט והן לפי שיקולים הרלבנטיים לביטול חוזים. בעוד שהבקשה שבפני מעלה טענות טובות מדוע יש לבטל את ההחלטה השיפוטית, אין בה כל התמודדות עם השיקולים הנוגעים לביטול החוזה. בהסכמה שני צדדים: הסכמת התובע לביטול פסק-הדין ומולה "תמורה כספית": 40,000₪ והזכות להנות מפירות הכסף המוחזק בידי התובע (וישוחרר בערכים נומינאליים רק 24 חודשים אחרי סיום ההליך). כיום אין לתובע צורך ב"בטוחה" ובוודאי שלא בבטוחה שערכה יותר מ – 200,000₪. ביום 27.10.13 שלח בית-המשפט לצדדים הצעת פשרה לפיה הוערך נזקו של התובע ב – 94,000₪ וצויין שהוא כנראה "נבלע" בתגמולי הביטוח הלאומי. חבות הנתבע 1 מבוטחת ואין חשש שלא ימצא מי שיפרע את פסק-הדין. אילו דובר בבטוחה שהופקדה עפ"י החלטה שיפוטית בהחלטת ביניים, הייתי מבטל אותה. אלא, שהכספים לא נמצאים כעת בידי התובע כבטוחה כלל וכלל. הם נמצאים בידיו כחלק מטובת הנאה כספית שעליה הסכימו הצדדים. ההפקדה היא חלק מהמחיר שגבה התובע עבור הסכמתו לביטול פסק-דין שחייב את הנתבע לשלם לו 1,708,919₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 341,782₪. האם זה "מחיר" סביר והוגן או לא? האם הושג בנסיבות המקימות עילת ביטול לפי פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (כגון הטעיה, כפיה, או עושק)? האם נעשה עושר ולא במשפט? כל אלה טענות נכבדות שיש לברר על סמך עובדות שכלל לא נטענו בבקשה (וטעונות הוכחה). בירור זה לא יכול להעשות בטרם תתברר תביעה זו עד תום ויקבע ערכה של עילת התביעה שמכוחה זכה התובע בפסק-הדין הראשון. פסק-הדין שבו יקבע נזקו של התובע יהיה רק חלק מהמסד העובדתי הנחוץ לבירור התביעה העתידה, שעילתה בדיני החוזים או בדיני עשיית עושר ולא במשפט. טענות אלה לא ניתן לברר בשלב זה ובמסגרת הליך זה. הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ד, 04 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.