בקשה לאיחוד קנסות, לפריסת תשלומים מחדש, להקטנת התשלום החודשי ולביטול תוספת ריבית ופיגורים.

רקע

ביום 13.7.2010, במסגרת ת.פ 23489-08-09, הורשע המבקש בעבירות של איסור לכלוך והשלכת פסולת – לפי סעיפים 13 ו- 2 לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984, מטרד לציבור – לפי סעיף 215 לחוק העונשין וניהול עסק ללא רישיון – לפי סעיפים 14 ו- 4 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 ופריטים 5.1 ו- 8.3 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995.

ביום 15.7.2010, ובעקבות הרשעתו כאמור, נגזר על המבקש, בין היתר, לשלם קנס בסך של 30,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו, כאשר נקבע כי הקנס ישולם ב- 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 1,500 ₪ כל תשלום, החל מיום 15.8.2010, וכי אי תשלום אחד התשלומים יביא לפירעון ציידי של כל היתרה.

ביום 8.10.2013, במסגרת ת"פ 32791-07-13, הורשע המבקש בעבירה נוספת של השלכת פסולת ברשות הרבים ובנוסף לכך גם בעבירה של הפרעה לעובד ציבור. בעקבות הרשעתו זו, הושתו על המבקש העונשים המפורטים בגזר הדין, ובין היתר, קנס כספי בסך של 50,000 ש"י או 5 חודשי מאסר בפועל תמורתו, כאשר נקבע כי הקנס ישולם כי הקנס ישולם ב- 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים על סך של 2,500 ₪ כל תשלום, החל מיום 1.12.2013. עוד נקבע בגזר הדין, כי התשלומים ישולמו לטובת הקרן לשמירה על הניקיון.

טענות הצדדים

בבקשה דנן, המבקש עותר לאיחוד הקנסות בשני התיקים, לפריסת התשלומים מחדש ולהקטנת הסכום החודשי שישולם על ידו וכן לביטול תוספת ריבית ופיגורים. לטענתו, עקב ריבוי התשלומים התקשה הוא לעמוד בתשלום שני הקנסות יחדיו ונצברו לחובתו ריביות ופיגורים.

מדינת ישראל – המשרד להגנת הסביבה, התנגדה לבקשה. לטענתה, המבקש לא עמד בתשלומים שהוטלו עליו על פי שני גזרי הדין. חובו כיום בגין הקנס הראשון עומד על סך 20,500 ₪, ואילו חובו בגין הקנס נשוא גזר הדין הנוסף עומד על סך 30,000 ₪. המשיבה הוסיפה וציינה, כי נכון למועד זה לא הוטלה על המבקש תוספות ריבית פיגורים בגין אי אילו מהתיקים. לא זו אף זו, טענתו לקשיים כלכליים נטענה בעלמא וללא כל ביסוס.

עוד טענה המשיבה, כי המבקש, בשל התנהלותו בפועל, עשה דין לעצמו וממילא שונתה פריסת התשלומים מזו שנקבעה על ידי בית המשפט שגזר את עונשו. מכאן, שאין מקום להעניק למבקש הכשר בדיעבד או פרס עתידי להתנהלותו. זאת עוד, דין הבקשה להידחות לנוכח עיקרון סופיות הדיון. בנוסף, לקרן לשמירת הניקיון (לטובתה משולם הקנס נשוא גזר הדין המאוחר) אין את הסמכויות הקבועות בדין ע"י המרכז לגביית קנסות.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטענות הצדדים שבכתב, ולמשמע טיעונים בדיון שהתקיים במעמדם, שוכנעתי כי המבקש לא הוכיח כי נצברו תוספות ריבית פיגורים לשני החובות. על כן, דין בקשתו בהקשר זה להימחק.
2. באשר לפריסת היתרה:

ראשית כל אציין, כי אין בידי לקבל את טענת המשיבה שהועלתה במסגרת הדיון בנוגע להעדר סמכותו של בית המשפט לדון בפריסת התשלום דנן. שכן, בענייננו, הגורם אשר גובה את התשלומים אינו המרכז לגביית קנסות. על כן, לבית המשפט שנתן את גזר הדין סמכות טבועה לדון בבקשה המונחת לפתחו.

שנית, בהינתן גובה הכנסתו החודשית של המבקש ועל מנת לאפשר לו למלא אחר המשך התשלומים ללא הכבדה יתרה, שאינה נדרשת בנסיבות דנן, מצאתי להורות על פריסת יתרות הקנסות לתשלומים באופן הבא:

• יתרת הקנס שנותרה לתשלום על פי גזר הדין הראשון (סך של 20,500 ₪) תשולם בעשרים תשלומים, כאשר התשלום הראשון יעמוד על סך 1,500 ₪ וישולם עד לא יאוחר מיום 30.9.2015, ואילו התשלום החודשי בגין יתרת התשלומים יעמוד על סך 1,000 ₪ לכל תשלום ואשר ישולמו בכל ה- 30 לחודש והחל מיום 30.10.2015.

• יתרת הקנס שנותרה לתשלום על פי גזר הדין המאוחר (סך של 30,000 ₪) תשולם בחמשה עשר תשלומי שווים, כך שכל תשלום יעמוד על סך 2,000 ₪ אשר ישולמו בכל ה- 30 לחודש וזאת החל מיום 30.9.2015.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ה, 06 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.