נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של העסקת תושב זר שלא כדין ושיבוש מהלכי חקירה.

נטען נגד הנאשם בכתב האישום כי בתאריך 24/11/08 באתר בניה העסיק שני תושבי איו"ש שלא היו בידיהם אישורי כדין לשהות בישראל וכי לאחר מכן התקשר הנאשם לקבלן עבודה עימו עבד בעבר וביקש ממנו כי יאמר כי אלה עבדו עימו ולא עם הנאשם.

אבשלום מידני אשר שימש כראש משמרת סיור במשטרת ישראל סיפר בבית המשפט כי בתאריך הרלבנטי הנזכר בכתב האישום נסע עם שוטר אחר ברחוב גרונר כאשר הבחין כי על גג בית מצויים שני פועלים העובדים במקום ולידם עומד אדם נוסף. הוא עצמו עלה אל גג הבית והשוטר השני – חיים סלע נשלח אל אחורי הבית על מנת לוודא כי איש לא יימלט. והנה משעלה אל הגג הבחין כי נוכח שם רק אדם אחד וכי הפועלים נעלמו. הוא שאל אותו היכן הם והלה השיב לו כי אינו יודע וכי הוא נמצא במקום לבדו. לשאלה האם הוא בעל הבנין, השיב בחיוב. או אז הבחין השוטר סלע בשני הפועלים אשר יצאו לכיוון בו הוא נמצא ומשנשאל האדם שהיה על הגג האם הפועלים שלו, כך סיפר מידני, הרי שהוא שינה טעמו וציין כי הוא המהנדס ולא בעל הבית. לאחר בדיקה הסתבר כי שני הפועלים הם תושבי איו"ש ללא אישורי שהיה בישראל.

האדם שהיה על הגג עוכב אף הוא לתחנת המשטרה ושם מסר כי הוא אף אינו הקבלן והקבלן הינו טאהר קוזמאר.

הוגש דו"ח העיכוב של מידני את הנאשם – הוא האדם שהיה על הגג ובו ציין הנאשם בתגובתו: "אני לא מעסיק שלהם אני לא יודע מי מעסיק אותם. תרשום שאלתי אותו ואני לא יודע מי מעסיק אותם".

הוגשו דו"חות העיכוב של שני הפועלים. אחד מהם, עלא אדין פואד מסר בתגובתו לעיכוב: "נכנסתי לארץ לעבוד. מחמד סעיד מדרחא הביא את שנינו לעבוד בבנין ברה"ע אני עובד בבנין הזה כבר שבועיים".(ת/3).

מחמד אל שיך מסר: "רוצים לחיות אין לנו עבודה בשטחים" (ת/2).

בחקירה הנגדית תאר העד היכן עמד ומהיכן הבחין בפועלים וציין כי מדובר בשטח פתוח שאין בו דבר המגביל את הראיה. לשאלת ב"כ הנאשם באיזה צד של הגג היו הפועלים השיב כי לאחר חלוף פרק זמן כזה לא יוכל לענות על שאלה זו, אך הוא יכול לומר בוודאות שהבחין בהם על הגג עובדים בברזל.

העד אישר כי מדובר היה בשלד של בנין שטרם הסתיימה בנייתו.

טאהר קוזמאר מסר בבית המשפט כי הוא קבלן בנין אשר עבד עובר הנאשם אך סיים עבודתו עבורו. הוא הציג בפני בית המפשט את חוזה העבודה ביניהם (ת/4) וכי על פי חוזה זה שנחתם במרץ 2008 מדובר היה בחוזה למשך 90 ימים . העד סיפר כי לאחר שנתפסו הפועלים בשטחו של הנאשם הוא נקרא לחקירה במשטרה והבהיר כי אלה אינם עובדים אצלו, אך הוסיף כי אותו יום התקשר אליו הנאשם וביקש ממנו לומר כי הפועלים מועסקים אצלו ולא אצל הנאשם.

בחקירה הנגדית חזר העד על כך כי הוא סיים את עבודתו אצל הנאשם וכי במועד בו נתפסו הפועלים בשטח הו אלא עבד שם. לטעמו הוא נקרא אל המשטרה בשל החוזה וכי "רצו להפיל את התיק עלי להשתמש בשם שלי ואני לא שם".

הוא אישר כי הגם שעלך פי החוזה היה עליו לסיים את שלד הבנין הרי שהוא לא סיים אותו והפסיק את עבודתו באמצעה כיוון שלא הסתדר עם הנאשם. לדבריו שלו: "סיימתי מה שצריך, מה שסגרנו בינינו אני סיימתי". הוא אישר כי קיבל מהנאשם כסף על פי התקדמות העבודה וכי אכן לא עלתה כל בעיה באשר לקבלת הכסף מן הנאשם.

משהטיחה בו ב"כ הנאשם כי הוא עדיין קיבל כסף מהנאשם במספר הזדמנויות בחודש נובמבר, הוא הכחיש את דבריה. ומשהטיחה בו כי לשוטר שהתקשר אליו מסר כי מזה חודש וחצי שהוא אינו עובד במקום ולאחר מכן מסר כי מזה שלושה חודשים אינו עובד במקום, השיב העד כי אפילו צודקת ב"כ הנאשם באשר למועדים שהיא מוסרת הרי שבמועד הרלבנטי הוא לא היה במקום וכי הפועלים אינם שלו והוא אינו מכיר אותם כלל ועיקר.

העד חזר על כך כי הנאשם התקשר אליו באותו יום בו התקשר אליו השוטר על מנת לברר האם הפועלים הם שלו "ורצה להפיל את זה עלי ולהגיד שהפועלים הם שלי".

העד אישר כי חתם על חוזה גם עם שכנו הצמוד של הנאשם לבנין אך ציין כי ביצע עבורו אך חלק מן העבודה והפסיקה "בגלל שלא היה לו יותר".

ב"כ הנאשם ביקשה להגיש את הודעתו של העד במשטרה (נ/1), בה מסר כי הוא יבצע עבודה עבור הנאשם כשלושה חודשים קודם לכן ובשל שלא הסתדרו ביניהם הפסיק אותו וכי כל עובדיו במקום היו ישראלים. העד מסר כי חוזה העבודה ביניהם מצוי אצל הנאשם וברשותו אין עותק והכחיש כי הוא הקבלן המבצע את העבודות גם במעוד גביית ההודעה. הוא סיפר כי ביום בו התקשר אליו השוטר אבשלום על מנת לברר נושא זה, התקשר אליו גם הנאשם וביקש את סיועו וסיפר לו כי הוא קבלן רשום ואינו רוצה להסתבך ועל כן ביקש כי העד יאמר שהפועלים הינם פועלים שלו, אלא שהעד סרב.

משהוטחה בו טענתו של הנאשם כי אותו בוקר שוחח עימו וביקש ממנו להגיע אל המקום הכחיש את הדברים.

מטעם התביעה העידה אף החוקרת מירי כהן והגישה שני מזכרים אשר ערכה (ת/12-ת13) ובהם ניסיונות לעריכת עימות בין הנאשם לטאהר קוזמאר אשר סוף דבר לא עלו יפה כיוון שתחילה אותר טאהר קוזמאר על ידיה אך עלתה בעיה לגבי כניסתו לישראל ולאחר מכן עלתה בעיה באשר לאיתורו.

הוגשו תעודות עובד ציבור באשר להיות הפועלים נעדרי אישורים מתאימים לשהות בישראל וכן פלטי המרשם הפלילי בעניינם. (ת/8-ת/11).

הוגשו שתי ההודעות אשר נגבו מאת הנאשם. הודעתו הראשונה נגבתה ביום האירוע 24/11/08 (ת/5) ובה מסר הנאשם כי הבית בו נתפסו העובדים הוא ביתו וכי מדובר בבית דו משפחתי, המצוי בשלב בניית השלד.

הנאשם הכחיש כי הוא העסיק את הפועלים או כי הוא מכיר אותם וציין כי אינו יודע מי מעסיקם. משהטיח בו בחוקר כי הם נתפסו בביתו בזמן שהוא היה שם, השיב: "כל אחד יכול להיכנס זה לא מעניין אותי.... כי אותי מעניין השטח שלי ולא איכפת לי מי נמצא בשטח של השכן".

משהוטח בו כי השוטר שהיה במקום הבחין בפועלים העובדים אצלו, השיב: "אני לא יודע". ועל כן נשאל שוב האם מבחינתו ישנה אפשרות שהם עבדו אצלו ושוב השיב: "אני לא יודע". משנשאל הכיצד הוא בטוח שהפועלים היו בשטחו של השכן ולא בשטחו שלו, השיב: "אני לא אמרתי שהם היו אצל השכן, רק אמרתי שיש מסביבי המון בתים ולא מעניין אותי מי נמצא שם", אלא שאצלו לא עבדו הפועלים.

הנאשם מסר כי הקבלן הוא טאהר מג'לג'וליה ומסר את מספר הטלפון שלו וכי אותו בוקר בשעה 8.32 שוחח עימו וביקש ממנו להגיע לצורך קביעת המשך עבודה.

באשר לטענת השוטר כי תחילה הזדהה בפניו הנאשם כבעל הדירה ולאחר מכן חזר בו מכך, השיב הנאשם כי אינו זוכר.

הנאשם ציין כי הוא מכיר את שני הפועלים כיוון שראה אותם בעבר בשטח "באזור" ומשנשאל האם עבדו אצלו בבית, השיב כי אינו זוכר.

בהודעתו השניה שנגבתה ביום 2/12/08 (ת/6) הציג הנאשם את חוזה העבודה עם טאהר והגיב על טענתו של טאהר כי חדל מלעבוד אצלו בכך שטען כי אותו יום שוחח עימו וביקשו להגיע למקום לצורך המשך העבודה.

משהוטחה בו טענתו של טאהר לפיה הנאשם התקשר אליו וביקש ממנו כי יאמר שהפועלים הם שלו, השיב הנאשם כי אמנם התקשר אל טאהר אך לא ביקש ממנו דבר זה. משנתבקש לפרט את תוכן השיחה ציין כי אינו זוכר.

בבית המשפט סיפר הנאשם על חוזה הבניה, על הבית שנבנה, והציג תמונות המתעדות את השטח ואשר מראות כי מדובר בשתי יחידות דיור על יחידת השטח המדוברת. לדבריו, השוטרים התייחסו למקום כאל יחידה אחת, ברם הפועלים לא עבדו אצלו.

לטענתו של הנאשם הרי שהגם שחוזה עם טאהר היה למשך 90 יום, טאהר המשיך בעבודתו לפחות כשמונה חודשים, וזאת על פי לוח התשלומים לטאהר ומכאן שתוקף החוזה שלו לא פג.

עוד הציג פלט שיחות ממספר הטלפון שלו ועל פיו באותו יום בשעה 8.33 התקשר אל טאהר בעוד שהשוטרים הגיעו אל ביתו בשעה 8.45 והיתה זו שיחה בענייני עבודה.

הוא ציין כי לאחר שיחה זו עלה לשטח שלו ואז הבחין בפועלים שנמלטים ופגש בשוטר.

לשאלת השוטר לפשר מעשיו במקום הוא השיב כי הוא מתכנן הבניה וכי קבע פגישה עם הקבלן. לאחר חקירתו במשטרה התקשר לטאהר וסיכם עימו שיאמר את האמת וכי הוא הקבלן, אלא שטאהר ניסה להתחמק.

בחקירה הנגדית ציין הנאשם כי הפועלים נתפסו בחלקו האחר של הבית הדו משפחתי ואם כך הקשה התובע מדוע מסר, איפוא הנאשם במשטרה כי היה זה בביתו שלו. על כך השיב הנאשם כי היתה זו טעות.

עוד הוטח בו כי הנה לשוטר אבשלום מסר עם הגיעו למקום ומששאל אותו הלה היכן הפועלים כי אין פועלים וכי הוא ממתין להם ועתה בבית המשפט גרסתו אחרת, כי הבחין בפועלים נמלטים. הנאשם הסביר זאת בהעדר פסיק במקום הנכון בדו"ח הפעולה.

משהוטח בנאשם כי בהודעתו במשטרה ציין בהזדמנות אחת כי אינו מכיר את הפועלים ובאחרת כי הבחין בהם וכי בהזדמנות אחת הכחיש נחרצות כי עבדו אצלו ובהזדמנות אחרת משנשאל אם אי פעם עבדו אצלו, השיב כי אינו זוכר, הגיב על כך הנאשם בתשובה: "משונה".

את תשובותיו השונות למידני בדבר היותו בעל הבית או המהנדס המתכנן בלבד, תלה הנאשם באי הבנה.

הנאשם נשאל מדוע לאחר חקירתו התקשר אל טאהר בחמש הזדמנויות באותו יום והשיב כי הוא ניסה להבהיר איתו את הנושא ומשנשאל מדוע , איפוא , מספר כה רב של שיחות, השיב :"כנראה התקשרתי שיבוא להמשיך לעבוד, כאילו מאה אלף שקל זרוקים לי, אחרי זה הבנתי שזהו".

תומר לידני הוא שותפו של הנאשם שלבניה בבית הדו משפחתי, העיד מטעם ההגנה. הוא סיפר כי תחילה חתם על חוזה עם קבלן שאף הנאשם חתם עימו על חוזה והוא טאהר, היה עליו לבנות את השלד מתחילתו עד סופו.

העד הכחיש את טענת טאהר כי חדל מלעבוד אצלו כיוון שכספו של העד אזל. הוא ציין כי טאהר בנה את הקומה הראשונה ויצק את הרצפה של הקומה השניה ומשביקש לשוחח עימו סיפר לו טאהר כי עצרו את הפועלים שלו ועל כן אין ברצונו לחזור לראש העין.

הוא הסביר כי ביתו ובית הנאשם נבנו במקביל ועל כן עבודות הטפסנות והברזלנות בוצעו במקביל באותו זמן. הפועלים היו של טאהר, והתחלפו כל העת.

העד ציין בחקירתו הנגדית כי הגם שהחוזה שחתם עם טאהר אינו ברשותו והגם שאינו זוכר את פרטיו הרי שהוא זהה לחוזה שנחתם עם הנאשם.

העד ציין כי אינו זוכר מתי חדל טאהר את עבודתו אצלו אך זכור לו היטב כי ביום שיצקו את הרצפה של הקומה השניה, הוא שוחח עימו את אותה שיחה בדבר מעצר הפועלים. הוא הוסיף כי טאהר סיפר לו כי לא יוכל לחזור לראש העין כיוון שתלוי ועומד נגדו עונש תנאי על העסקת פועלים זרים.

העד אישר כי שוחח עם הנאשם על הדברים ולמעשה סיפר כי הנאשם ציין בפניו כי הוא בתחנת משטרה מוסר עדות כיוון שתפסו אצל טאהר פועלים לא חוקיים. משנשאל מדוע לא מיהר איפוא אל תחנת המשטרה למסור את הידוע לו, ציין כי לא הבין את המשמעות של הדברים ורק לאחר שסיפרו לו הביע זעם.

משנשאל העד האם לו עצמו לא הפריע הדבר כי נתפסו אצלו באתר פועלים זרים השיב כי סבר שסיפור זה יפול על הקבלן וכי טאהר אמור היה להמשך ולעבוד אצלו והוא לא מצאת לומר לו דבר באשר לכך אותו יום.

העד הביע את כעסו הרב על טאהר אשר קיבל ממנו את מלוא כספו אך לא סיים את העבודה ואף דאג לכך שההמחאות שנתן לו יפדו בשוק האפור.

הוגש חוזה העבודה שבין הנאשם לבין טאהר קוזמאר (ת/4) בו צויין כי הקבלן מתחייב לסיים את העבודה בתוך 90 ימים ולאחר מכן ישולם פיצוי עבור איחור. כן צויין הסדר תשלומים, אשר יועברו אל הקבלן בהתאם להתקדמות העבודה.

כן הוגש מסמך המפרט את התשלומים אשר קיבל טאהר בפועל מאת הנאשם ובאלו מועדים כאשר לצד כל שתלום חתם טאהר את חתימתו. תחילת התשלומים ביום 28/5/08 והתשלום האחרון אשר בצידו מופיעה חתימה הוא מיום 2/11/08.

כן הוגש פלט שיחות הטלפון של הנאשם (נ/3) ממנו עולה כי במהלך חודש נובמבר 2008 התקשר הנאשם אל טאהר קוזמאר לא מעט פעמים ובעיקר אמורים הדברים לגבי תחילת החודש. יחד עם זאת הוא התקשר אליו גם ב - 12 לחודש וב-13 לחודש ולאחר מכן ביום האירוע 24/11/08 בשעה 8.33, דהיינו, טרם הגעת השוטרים למקום.

בהמשכו של אותו יום 24/11/08 ולאחר חקירתו במשטרה התקשר הנאשם אל טאהר קוזמאר חמש פעמים נוספות בין השעות 12. 23 ל – 20.01.

התייחסתי אל עדותו של טאהר קוזמאר בזהירות רבה, בין היתר מאחר שאף טאהר, כמו גם הנאשם, הוא בעל אינטרס בתוצאות הליך זה. טאהר עצמו נכנס לישראל בשל שאושרה כניסתו על פי אישורים והוא עלול לאבד אישורים אלה אם ייקבע כי הוא פעל בניגוד לחוק.

עוד מצאתי כי אכן טאהר לא דייק בדבריו באשר לסיום עבודתו אצל הנאשם. הגם שהוא סיפר על עבודה שהוגבלה לשלושה חודשים הוא עצמו לא ידע למסור על מועד הסיום המדוייק וכעולה ממסמך התשלומים הוא המשיך לקבל סכומי כסף, על פי התקדמות העבודה גם בתחילת חודש נובמבר 2008, מספר ימים טרם האירוע הרלבנטי.

ואולם אין חולק כי בבוקר האירוע משהגיעו השוטרים למקום ואף לפני כן לא היה טאהר במקום, שכן אף לגרסת הנאשם הוא התקשר אליו על מנת שיבוא אל האתר.

על כן יש לבחון את השאלה האם יש בכך כדי להשפיע על הקביעה באשר לעבודתם של הפועלים אצל הנאשם, כנטען בכתב האישום אם לאו.

קיבלתי את עדותו של השוטר מידני ונתתי בה אמון. לא נמצאו בעדות זו סתירות או פירכות ובוודאי לא כאלה היורדות לשורשו של ענין ושיהיה בהן כדי לפגוע במהימנותו.

ומכאן משניתן אמון בעדותו של השוטר מידאני הרי יש לקבוע כי משהוא הגיע לאתר הבניה נראו על גג הבית שלושה אנשים, שני הפועלים שנתפסו לאחר מכן והנאשם.

השלושה נצפו יחדיו על ידי העד ושני הפועלים נצפו כאשר הם עובדים. יתר על כן, גם תגובתו של הנאשם מיד לאחר מכן מלמדת על נסיבות תפיסתם של הפועלים. הנאשם הצהיר תחילה שהוא בעל הבית במקום ומיד לאחר מכן חזר בו וטען כי הוא המהנדס המתכנן. הנאשם גם לא טען כי פועלים אלה לא עבדו בשטח שלו אלא בשטח של שכנו לבית הדו משפחתי וגרסה זו "נולדה" בשלב מאוחר יותר וגם מכך יש ללמוד על מידת אמינותה.

כזכור, בתחילת הודעתו במשטרת ישראל משנשאל הנאשם היכן נתפסו הפועלים הוא ציין כי הם נתפסו בביתו שלו רק מאוחר יותר ציין בהודעתו כי כלל ועיקר לא אכפת לו מי נכנס לשטח של שכנו. בבית המשפט ניסה להסביר סתירה זו בטעות וכך גם ניסה להתנער מדברים נוספים אשר נמסרו במשטרה.

תשובותיו במשטרה בנושא זה, האם היו הפועלים אצלו או שמא אצל שכנו היו מתחמקות ומתפתלות.

כך גם תמוהה עד מאוד תשובתו כי אינו זוכר באם הפועלים עבדו אצלו קודם לכן.

על כן , לא ניתן היה ליתן אמון בגרסתו של הנאשם.

אני קובעת איפוא, כי הפועלים נתפסו על גג ביתו של הנאשם בעודו שוהה שם ועבדו אצלו.

ולחלקו של טאהר קוזמאר בהעסקתם של פועלים אלה כפי שניסה הנאשם לטעון.

אין חולק, כאמור, כי טאהר קוזמאר לא היה אותו יום באתר ואף לא הגיע אליו קודם לכן בבוקר. הנאשם עצמו העיד על עצמו כמי שהתקשר אל טאהר טרם הגיעו השוטרים על מנת לבקש ממנו כי יבוא אל המקום ולדבריו על מנת לדון עימו באשר להמשך העבודה. ומכאן שלטאהר אין כל קשר לאשר נעשה במקום משהוא אינו נוכח שם.

אוסיף ואומר מעבר לנדרש כי אפילו היה לטאהר קשר כלשהו לכך ולא הונחה באשר לכך כל תשתית ראייתית ולו המצומצמת ביותר, הרי משהגיע הנאשם למקום ובמקום עבדו פועלים והוא הבעלים של המקום ונוכח במקום לבדו שומה היה עליו לוודא כי פועלים הרשאים לעבוד שם הם העובדים.

התביעה לא זימנה לעדות את השוהים הבלתי חוקיים, ואולם על פי המסמכים שהוגשו לבית המשפט אין עולה כי הפועלים ייחסו את הבאתם למקום לטאהר ועל כן לא היתה התביעה אמורה להביאם.

אם טוען הנאשם כי טאהר הוא שאחראי להבאתם של הפועלים למקום היה עליו לזמן את הפועלים לעדות בבית המשפט והוא לא עשה כן וטעמיו עמו.

לא מצאתי כי לעניין זה היה בעדותו של תומר לידני עד ההגנה כדי לסייע לנאשם. אמנם עד זה ניסה אף הוא לטעון כי האחראי להעסקה הוא טאהר קוזמאר, אך גם הוא לא ידע למסור פרטים על העסקה מדויקת של טאהר ונוכחותו במקום ,כמו גם לא היה בעדותו כדי לסייע לנאשם בכך שהעד עצמו לא נכח במקום ולא יכול היה להעיד דבר על עבודתם של הפועלים אותו יום.

ובאשר לטענת ב"כ הנאשם כי לא הוכח שאותם פועלים הינם שוהים בלתי חוקיים וכי התביעה לא עמדה בנטל המוטל עליה בעניין זה.

ידועה לעניין זה ההלכה המנחה והיא "הלכת טורשאן" (רע"פ 6831/09 טורשאן נ. מ"י) אשר תמציתה היא כי אמנם אין די בתעודות עובד הציבור שנהגה התביעה להגיש דרך כלל עד אותה החלטה, לרבות עותק מגיליון המרשם הפלילי של תושבי איו"ש על מנת להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הם אכן שוהים בישראל שלא כחוק. אמנם, כך נקבע, קיים אך סיכוי שהוא מזערי וכמעט אפסי כי הם שוהים בישראל מכוח אישור של משרד הפנים, אך גם בשל כך על המדינה להציג תע"צ של משרד הפנים ואכן מאז נוהגת המדינה כך.

ועוד נקבע באותו מקרה כי גם אם לא הוגשה תע"צ נוספת זו, הרי לא בהכרח יש לקבוע כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה. אותו מקרה הוגש דו"ח פעולה של השוטר אשר פגש בתושב ונקבע כי אפילו לא ישמשו דברי התושב לשוטר כראיה שכן הם בחזקת עדות שמיעה, הרי עצם העובדה שהשוטר ביקש מהתושב אישורים והלה לא הראה לו מביאים לכך שהתביעה עמדה בנטל המוטל עליה, שכן חזקה על העומד בפני שוטר בנסיבות כאלה ובידיו אישור כלשהו לשהייה כדין כי היה מציגו או טוען לו.

בענייננו אכן הוצגו תעודות עובד ציבור כנדרש וגיליונות המרשם הפלילי של הפועלים שנתפסו על גג ביתו של הנאשם שאלא שלא הוצגה תע"צ של משרד הפנים.

ואולם, הוגשו בהסכמת הצדדים דו"חות העיכוב של שני הפועלים שנערכו על ידי השוטר אבשלום מידני ובו נרשמו גם תגובות הפועלים. כאמור לעיל, לא אתייחס לתגובות הפועלים, אך יצוין כי בכל דו"ח עיכוב צויין כי הפועל נמצא על גג הבנין ללא אישורי שהיה בארץ.

ומעבר לכך מעדותו של מידני בבית המשפט עולה כי הוא פגש בפועלים ונטל מהם את תעודות הזהות שלהם ואז הסתבר לו כי הם שוהים בארץ ללא אישורי שהיה כחוק.

מכאן – שאף על פי הלכת טורשאן עמדה התביעה בנטל המוטל עליה.

על כן אני קובעת כי ביום 24/11/08 העסיק הנאשם באתר הבניה של ביתו ברחוב גרונר בפתח תקוה שני פועלים תושבי איו"ש מבלי שהיו בידיהם היתרים כדין לשהות בישראל.

הנאשם יורשע בעבירה של העסקה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952.

ובאשר לעבירה הנוספת המיוחסת לנאשם –

על פי עדותו של טאהר קוזמאר הרי שהנאשם התקשר אליו לאחר חקירתו במשטרה וביקש ממנו לומר כי הפועלים הם פועליו של טאהר ולא של הנאשם.

בהודעתו של הנאשם במשטרה משהוטחה בו קיומה של שיחה זו הוא אישר כי אכן התקשר אל טאהר אך לדבריו הוא לא זכר את תוכן השיחה.

עולה תמיהה באשר לכך, שכן משהגיע הנאשם אל בית המשפט מספר שנים לאחר מכן הוא ידע לספר כי השיחה אמנם נסובה אודות החקירה וכי הוא ביקש מטאהר לומר את האמת וכי הפועלים הם פועליו של טאהר אלא שטאהר התחמק.

דבר זה לא ידע הנאשם למסור במשטרה.

ועוד עלה מראיה אשר הציג הנאשם עצמו בבית המשפט – פלט התקשורת של מספר הטלפון של הנאשם, כי ביום הרלבנטי הוא אמנם התקשר לטאהר לאחר חקירתו במשטרה אלא שעשה כן בחמש הזדמנויות במהלך אותו יום, כפי שפורט לעיל.

הנאשם לא ידע ליתן הסבר ממשי והגיוני לכך ותרץ שיחות אלה בכך שרצה לשוחח עם טאהר על המשך העבודה. ברי שלא ניתן לקבל הסבר זה לאור אירועי אותו יום ולאחר שהנאשם טען כי טאהר התחמק מלספר כי הפועלים הם פועליו.

לאור כל התמיהות האלו - לא ניתן היה ליתן אמון בגרסתו של הנאשם ועל כן אחרי שהזהרתי עצמי באשר לעדותו של טאהר כפי שציינתי לעיל, נתתי אמון בגרסתו.

על כן – יורשע הנאשם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"ג , 5 דצמבר2012, במעמד הצדדים