1. ב"כ הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין על דרך הפשרה כאמור בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 . במסגרת הסדר דיוני זה, הסכימו הצדדים, כי התביעה יכולה להתקבל או להידחות בחלקה או כולה. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
2. התובע יליד שנת 1968 נפגע על פי הנטען בכתב התביעה בשלוש תאונות עבודה. לאור קביעת המל"ל, אין לתובע טענה לנכות צמיתה בעקבות התאונות (פרוטוקול דיון מיום 14.2.12).

תאונה ראשונה מיום 22.8.2002.

1. על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה, בעת שעבד התובע על כלי עבודה "קונגו" ותוך כדי הרמתו, נתפס גבו של התובע והוא נאלץ לשבת לנוח. התובע טוען, כי יש להטיל בנסיבות אחריות על הנתבעת המעבידה מכיוון שהנהיגה שיטת עבודה לא בטוחה, לא דאגה לבטיחות עובדיה ולא סיפקה לתובע כליי עבודה מתאימים. תביעת התובע למל"ל לקבלת דמי פגיעה נדחתה בשל התיישנות הגשת התביעה.
2. הנתבעות טוענות, כי דין התביעה נגדן בגין תאונה זו להידחות בשל שיהוי בלתי סביר של התובע בהגשת התביעה ובשל היעדר אחריות. בנוסף, אין המדובר באירוע תאונתי. התובע רגיל לעבוד עם קונגו ומדובר במכשיר קל משקל שאינו כבד ועסקינן בעבודה שגרתית. לטענתן, התובע פנה אליהן לראשונה רק בחודש דצמבר 2005 אז ביקש טופס ב"ל 250, כאשר בטופס האמור אין כל תיאור של נסיבות התאונה אלא רק שהתובע נפגע בגבו. בנוסף, טוענות הנתבעות, כי לתובע עבר רפואי וזאת ללא כל קשר לתאונה הנטענת. עוד ציינו הנתבעות, כי התובע לא נעדר אף יום מעבודתו בשל תאונה זו והתובע עצמו מייחס את כל הפסדיו לתאונה השלישית. הנתבעות מציינות, כי יש אף לנכות ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל אותם יכול היה התובע לקבל לו היה מגיש תביעתו במועד.
3. לאחר ששקלתי טענות הצדדים באשר לתאונה זו מצאתי, כי דין התביעה להידחות, לאחר שגם במסגרת ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים לא הניח התובע ולו תשתית ראייתית מינימלית שבשלה יש לקבל את התביעה. מאחר ומצאתי לדחות את התביעה מצאתי לנמק בקצרה את הנימוקים לכך.
4. גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה מופיעה לראשונה בכתב התביעה ואין כל אסמכתא לכך במסמכים הרפואיים שצורפו התומכת בגרסה זו. יתרה מזאת, גם אישור המעביד במסגרת טופס ב"ל 250 ניתן רק בשנת 2005 ואינו כולל בחובו גרסה עובדתית כלשהי מלבד שנתפס לתובע הגב. העובדה שנתפס לתובע הגב אין בה כשלעצמה ללמד על רשלנות כלשהי של המעביד.
5. מעבר לאמור, שימוש בקונגו הינו שימוש יומיומי במסגרת עבודה שגרתית רגילה אותה מבצע התובע עבור הנתבעות ולא הונחה תשתית ראייתית כלשהי שהתובע נחשף לשימוש לא סביר בקונגו והתובע אף לא טוען לכך. בנוסף, לא מצאתי, כי הונחה תשתית כלשהי לרשלנות הנתבעת בכך שביקשה מהתובע לעשות שימוש בקונגו לצורך ביצוע העבודה. מדובר בעבודה סבירה ושגרתית שאינה חושפת את התובע לסיכונים חריגים.
6. כאמור, על מעביד להדריך את עובדיו ולהנהיג שיטת עבודה בטוחה בכדי להגן על עובדיו ולמנוע ככל האפשר את הסכנות הכרוכות בביצוע העבודה. עם זאת, אין עסקינן במקרה בו היה על הנתבעת להדריך את התובע כיצד לבצע את עבודתו או לספק לו כלים מתאימים לביצוע עבודתו ומשלא עשתה כן נגרמו נזקי התובע. אף אם התובע לא היה בעל ניסיון עבודה עשיר לא מצאתי, כי עסקינן בעבודה המצריכה הדרכה מיוחדת.
7. אדם סביר אמור היה לצפות את הסכנה הכרוכה באופן בו ביצע התובע את עבודתו. היה על התובע לדעת, כי אם יעשה תנועה לא נכונה עלול להיתפס לו הגב. כפי שכבר נפסק לא אחת, כי העובדה שגבו של עובד "נתפס" תוך התכופפות או הרמת משא, אין בהם כשלעצמן כדי לבסס טענה של רשלנות.
8. יתרה מכך, התובע גם לא הוכיח, כי נגרם לו נזק כתוצאה מאירוע זה. התובע לא טען ולא הוכיח, כי נגרמו לו הפסדי שכר כלשהם. התובע עצמו מבקש בסיכומיו פיצוי בגין הפסדי שכר מהתאונה השלישית ואילך. לא מצאתי כל הצדקה לפיצוי עבור עזרת צד ג' לאחר שלא התרשמתי, כי מדובר בעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני משפחה והתובע לא המציא כל אסמכתא, כי נגרמו לו הוצאות כלשהן. יתרה מזאת, ככל שהתובע היה מגיש תביעתו למל"ל במועד אזי מכל סכום שהיה נפסק היה מקום לנכות את תגמולי המל"ל.
9. לאור האמור, תביעת התובע בגין התאונה הראשונה נדחית משלא הוכחה. לאחר שהצדדים הסכימו לטיעונים על דרך הפשרה לא מצאתי לעשות צו להוצאות בעקבות התאונה הראשונה.

תאונה שנייה מיום 21.2.2006

1. לטענת התובע, במועד זה נתפס לו הגב בשל הרמת משאות כבדים. התובע צירף לכתב תביעתו טופס ב"ל 250 ולטענתו לאחר מנוחה קצרה שב לעבודתו והחליט שלא להיעדר מעבודתו בשל היותו מפרנס יחיד. לטענת התובע, התאונה דווחה למל"ל אולם בשל העובדה שהתובע לא נעדר מעבודתו, לא הוגשה תביעה למל"ל.
2. לטענת הנתבעות, מדובר בעדות יחידה של בעל דין ללא תימוכין. טענות התובע היום עומדות בסתירה לנטען בטופס ב"ל 250 שם נרשם, כי התובע רק התכוון להרים אבני שפה וטרם הרימם. אירוע של תפיסת גב יכול להתרחש אצל כל אדם ללא כל קשר להרמת משא כזה או אחר. לגבי הנזק, טוענות הנתבעות, כי התובע עצמו מודה, כי לא נעדר מעבודתו והמשיך לעבוד עד התאונה השלישית.
3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות והמסמכים שצורפו ולאחר ששקלתי את נסיבות התאונה הנטענת לרבות שאלת האחריות ואשם תורם ובשים לב שלא נשמעו ראיות בתיק ולא הובאו ראיות על משקל אבני השפה ועל שיטת העבודה אצל הנתבעות וזאת לאור הדרך הדיונית עליה הסכימו הצדדים, אני פוסקת על דרך הפשרה, כדלקמן:

א. הנתבעות ישלמו לתובע פיצוי בגין התאונה השנייה בסך של 1,000 ₪.

ב. בנוסף לאמור לעיל, ישלמו הנתבעות שכר טרחת עו"ד בשיעור 17% בתוספת מע"מ כחוק וכן מחצית מהחזר אגרה ששילם התובע משוערכת להיום.

1. הסכומים האמורים ישולמו לידי ב"כ התובע בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

תאונה שלישית מיום 30.4.2006

1. לטענת התובע, במועד זה נתפס לו הגב בעת הרמת אבני שפה. לטענת התובע, התאונה הזו הייתה הקשה ביותר ובעקבותיה הוא אובחן כסובל מפריצת דיסק בגובה ע"ש מותני ובהמשך נזקק לעבור ניתוח רפואי. נסיבות התאונה לא הוכחשו על ידי הנתבעת מס' 3 ואושרו בטופס ב"ל 250. לטענתו, נקבעה לו במל"ל נכות זמנית בשיעור 75% מיום 1.4.07 ועד יום 31.1.08 והוא קיבל קצבה חודשית. התובע טוען, כי יש להטיל אחריות על הנתבעת שלא הדריכה אותו כראוי כיצד יש להרים אבני שפה והורתה לו להרים אבני שפה שמשקלם עצום ללא עזרה. התובע עותר לפיצוי בגין הפסד שכר לעבר, הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים, עזרת צד ג', כאב וסבל והחזר הוצאות.
2. לטענת הנתבעת, המל"ל לא הכיר באירוע הנ"ל כתאונת עבודה בשל היעדר קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין העבודה ועל כן דחה תביעתו ובשל כך פנה התובע לענף נכות כללית. משכך, אין המדובר כלל בתאונת עבודה והתובע לא הוכיח קשר סיבתי בין האירוע הנטען לעבודתו אצל הנתבעת וכבר בשל כך דין התביעה להידחות.
3. מעבר לאמור, טוענת הנתבעת, כי לא הוכחה כל אחריות מצידה מאחר ומדובר בעבודה שגרתית שנדרש התובע לבצע והתובע לא הניח תשתית כלשהי להוכחת רשלנותה. לטענת הנתבעת, אמנם משקל אבן שפה הינו 50 ק"ג אולם העבודה מתבצעת ע"י שני עובדים ואף קיים מתקן עזר להרמת האבן כעולה מתצהיר מנהל הנתבעת. הנתבעת מפנה לפסקי דין בהם נדחתה תביעת תובע בשל טענה של הרמת משקל יתר.
4. הנתבעת מציינת את עברו הרפואי של התובע ועל פיו הוא סבל מבעיות גב עוד לפני התאונה הראשונה.
5. עוד מציינת הנתבעת, כי התובע לא הוכיח את הפסד השכר הנטען והמל"ל משלם לתובע קצבה חודשים הגבוהה מהשכר הנטען.
6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות והמסמכים שצורפו ולאחר ששקלתי את נסיבות התאונה הנטענת לרבות שאלת האחריות ואשם תורם ובשים לב שלא נשמעו ראיות בתיק ולא נבחנו ראיות הצדדים באשר לאופי ההדרכה ושיטת העבודה אצל הנתבעת לרבות הטענות בדבר עובד נוסף או מתקן עזר שמספקת הנתבעת וזאת לאור הדרך הדיונית עליה הסכימו הצדדים, ולאחר שלקחתי בחשבון אף את עברו הרפואי של התובע שגם על הנתבעת היה לקחת אותו בחשבון באשר לעבודות אותן נותנת לתובע לבצע בשים לב לתאונות הקודמות שעבר אצלה הקשורות לגב, ולאחר בחינת המסמכים הרפואיים שצירף התובע לעניין היקף הנזק, אני פוסקת על דרך הפשרה, כדלקמן:

א. הנתבעת מס' 3 תשלם לתובע פיצוי בגין התאונה השלישית מעבר לתגמולי המל"ל אותם קיבל במסגרת נכות כללית כתוצאה מהתאונה בסך של 20,000 ₪.

ב. בנוסף לאמור לעיל, תשלם הנתבעת שכר טרחת עו"ד בשיעור 17% בתוספת מע"מ כחוק וכן החזר מחצית מהאגרה ששילם התובע משוערכת להיום וכן החזר עלות חוות דעת המומחה מטעם התובע ד"ר אסעד.

ג. הסכומים האמורים ישולמו לידי ב"כ התובע בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

1. לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה למתן פסק דין על דרך הפשרה ללא שמיעת ראיות, ניתן פטור מיתרת אגרה.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ה, 19 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.