לפניי תביעה לפיצוי בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

1. תובע 1 – מר וו זנגהואה, (להלן: "התובע") יליד 29 אפריל 1963, נשוי פלוס שניים, חקלאי ופועל בניין במקצועו, הגיע לעבוד בישראל ביום 18 אוקטובר 2001 ונפגע בתאונת דרכים, אשר הוכרה כתאונת עבודה, ביום 21 יולי 2002 (להלן: "התאונה").

תובע 2 (להלן: "המל"ל"), הינו תאגיד על פי דין התובע כמיטיב או כחליף מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1984.

נתבעת 6, קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית" או "הנתבעת") היא החייבת בפיצוי התובע על הנזקים שנגרמו לו בתאונה נשוא הליך זה, זאת בהתאם להודעתה לגבי חבותה כלפי התובעים אשר בעקבותיה הודיעו התובעים על מחיקת התביעה נגד הנתבעים הנוספים.

המחלוקת הנטועה בין הצדדים הינה לנזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה.

1. בהתאם למתואר בכתב התביעה ובתצהיר התובע, ביום 21 יולי 2002 בשעה 07:30, במהלך עבודתו באתר בנייה, נפגע התובע משופל שהיה נהוג על ידי מר טאה אעבדל רחים ונגרמו לו בין השאר שברים ברגל שמאל. התאונה הינה "תאונת דרכים" ונגרמה עקב שימוש בשופל. התובע פונה ממקום התאונה לבית החולים "השרון" שם אושפז עד ליום 14 אוגוסט 2002 (25 ימי אשפוז). התובע אובחן כסובל משבר מרוסק שליש תחתון של טיביה ופיבולה שמאל וכן משברים עם תזוזה של אצבעות 2, 3, 4 ו- 5. עוד, סבל התובע מפצע שפשוף בשוק שמאל, נפיחות, דפורמציה ורגישות שוק שמאלית וכף רגל שמאל. התובע נותח בכף רגלו, בוצע שחזור פתוח, קיבוע שברים וקיבוע בגבס. התובע טופל באנטיביוטיקה ושוחרר להמשך מעקב. התובע הונחה להלך עם קביים, לעבור טיפולים פיזיותרפיים ונקבעו לו 60 ימי אי כושר.
2. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, וועדה רפואית מיום 15 דצמבר 2003 קבעה כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בהתאם לפירוט:

א. 20% לפי סעיף 47 2(ב) בגין השברים בשוק שמאל.

ב. 10% לפי סעיף 49 (4) בגין השברים בעצמות המפרק של כף רגל שמאל.

נכותו הצמיתה הכוללת של התובע הינה בשיעור של 28%. כמו כן, הופעלה תקנה 15 במלואה.

עוד, נקבעו לתובע נכויות זמניות כדלקמן: 100% מיום 21 אוגוסט 2002 ועד ליום 31 ינואר 2003. 50% מיום 01 פברואר 2003 ועד ליום 31 אוגוסט 2003 והשלמה ל 100% נכות בהתאם לתקנה 18א לאחר שנקבע שהתובע הינו "נכה נזקק". קביעת הוועדה הינה קביעה על פי דין בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים.

1. התובע בתצהיר עדותו הראשית טען כי היה פועל בניין וחקלאי במשך 20 שנה עד לתאונה. לדבריו, לפני הגעתו לישראל עבד באזור מגוריו ובהונג קונג. לטענתו לפני התאונה היה אדם בריא, חזק ועבד בעבודה פיזית המצריכה כוח רב. בשל התאונה נאלץ להפסיק את עבודתו ושב לסין ביום 15 אפריל 2004. לטענתו, בגלל מצבו הרפואי הקשה אינו יכול לשוב ולעבוד בבניין או בחקלאות. כמו-כן, בשל גילו והשכלתו אין באפשרותו ללמוד מקצוע אחר ולפיכך הוא מתקשה במציאת עבודה ועובד בעבודות מזדמנות ובמשכורת נמוכה. לטענת התובע, מאז התאונה הוא סובל ממגבלות בכף רגלו השמאלית, מגבלות סיבוב, כיפוף ודריכה. לטענתו, הוא סובל מחוסר תחושה ונימול באזור הצלקת בירך. לדבריו, הוא סובל מחוסר יציבות תמידית בקרסול ומוגבל בתפקודו היומיומי. לטענת בא כוח התובעים בסיכומיהם, יש לקבוע את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 70% לפחות.
2. לטענת קרנית, נכותו התפקודית של התובע נמוכה מנכותו הקלינית. לטענתה, אין המדובר בנכות תפקודית. לעניין זה נטען, כי התובע התחמק ממסירת פרטים על עברו הרפואי וכן על הטיפולים שעבר לאחר חזרתו לסין. לטענת קרנית, התובע הינו פועל בניין פשוט ולא מיומן ושכרו של פועל בניין באזור הכפרי בו התגורר אינו שונה בהרבה משכרו כשומר בחנות או באתר בנייה, עבודות בהן היה מועסק מאז התאונה ועד היום.
3. הצדדים, כאמור, חלוקים בשאלת נכותו התפקודית של התובע, בשאלת שכרו של התובע עובר לתאונה ולתקופת עבודתו של התובע בישראל לולא נפגע בתאונה והאם היה נשאר לעבוד בישראל מעבר ל- 5 השנים האמורות בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 (להלן: "חוק הכניסה"). כמו כן חלוקים לגובה הפסדי השכר וההשתכרות שנגרמו לתובע ויגרמו לו בעקבות התאונה, בהתאם לאפשרויות העסקתו לאחר מכן והשכר שהיה צפוי להרוויח לאחריה.

דיון והכרעה

הנכות התפקודית

1. נכותו של התובע, כאמור, הינה נכות שנקבעה על פי דין ושומה על בית המשפט לקבוע את נכותו התפקודית ואת הפסד כושרו להשתכר.

התובע, נחקר על תצהיר עדותו הראשית בישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 02 דצמבר 2013. במסגרת חקירתו הנגדית הודה כי בשנות עבודתו בישראל, בסין ובהונג קונג אשתו דאגה לביתו ומשק הבית. עוד, פירט התובע כי "בסביבות שנת 1995" הייתה לו ויזת עבודה לשנתיים בהונג קונג. לדבריו, שכרו באותה תקופה עמד על שיעור שבין 10,000 – 20,000 דולר הונג קונג. לטענתו, לאחר מכן כאשר עבד בסין בבנייה הרוויח שכר של 7,000 – 8,000 יוהן לחודש. התובע בחקירתו הנגדית נדרש להבהיר מדוע בעת שהשכר שלטענתו הרוויח בסין זהה לשכר ששולם לו בארץ בשיעור נטען של כ- 1,000 דולר לחודש, החליט בכל זאת להגר לעבוד בישראל, תשובתו הייתה "כי בישראל היה אפשר להרוויח יותר כסף".

עוד בחקירתו הנגדית, טען כי כיום אינו עובד, מאז שחזר לסין הועסק מעת לעת ולתקופות קצרות כשומר בחנות לכלי בית, בהיקף של 8 שעות עבודה ביום ובשכר של כ 1,100 יוהן לחודש. התובע לא פירט בתצהירו את תקופות העבודה והשכר ששולם לו אולם בחקירתו הנגדית טען כי בשנת 2010 עבד כחודשיים. בנוסף, עבד כ- 5 חודשים נוספים כשומר בשכר של 6,000 יוהן, במקום נוסף עבד כ- 3 חודשים בשכר של 4,000 יוהן וכשומר באתר בנייה עבד חודשיים נוספים בשכר של כ- 3,000 יוהן. בחקירתו החוזרת הבהיר התובע, לבקשת בא כוחו, כי מקום העבודה בו הועסק כשומר, מרוחק כ- 900 קילומטר ממקום מגוריו וכי הוא נוסע לשם במשך לילה אחד באוטובוס.

1. כאשר התבקש התובע, בחקירתו הנגדית, לפרט את מקומות העבודה בהם עבד בארץ ציין כי אינו זוכר, אולם הודה כי החל לעבוד אצל המעביד האחרון בתחילת יולי 2002 (חודש התאונה). עוד, התחמק התובע ממתן פירוט לנסיבות המעבר ממעביד אחד לשני בישראל, לנסיבות פיטוריו מהמעביד הקודם ולכוונותיו באשר למשך הזמן שהיה אמור לשהות בישראל. עם זאת, הודה התובע כי כאשר הגיע לישראל קיבל אשרת עבודה ושהיה עד ליום 31 מרץ 2003, בהתאם לרישיון מסוג ב1 שהיה ברשותו. לטענת בא כוח קרנית כי הוגדר ונחשב על ידי משרד הפנים כמי ש"ברח" ממעסיקו, השיב כי אינו מבין את הכתוב במסמכים שהוצגו לו וכי עשה את שאמר לו המעביד לעשות. לטענת התובע, שכרו בארץ עמד על סך של כ 1,000 דולר לחודש. לדבריו, לא קיבל תלוש שכר וחתם על חוזה העבודה בסין. התובע הוסיף וטען כי מעבר לשכר ששולם לו בדולרים ובמזומן סיפק לו המעביד מגורים ללא שכר.
2. התובע נמנע מלצרף או להציג מסמכים כלשהם לתצהירו ובמסגרת חקירתו הנגדית. כאשר נדרש להציג את דרכונו טען בתחילה כי הדרכון הוחלף. לדבריו, היה לו חוזה עבודה בהונג קונג, אולם לא שמר אותו והוא אינו ברשותו כעת. עוד לדבריו לא שמר מסמכים המעידים על תשלומים שקיבל וגם אינו יודע אם החברות בשירותן הועסק קיימות גם היום. כמו כן, לא הציג מסמכים רפואיים לטיפולים שעבר בסין.
3. לתיפקודו טען התובע בתצהיר עדותו הראשית כי לפני התאונה היה אדם בריא וחזק ועבד כפועל בניין בעבודה פיזית אשר הצריכה כוח רב. לטענתו, בשל מצבו הרפואי בעקבות התאונה אינו יכול לשוב ולעבוד בבניין או בחקלאות. בשל גילו והשכלתו הנמוכה אין באפשרותו ללמוד מקצוע אחר והוא מתקשה במציאת עבודה קבועה התואמת את מגבלותיו הרפואיות, ולכן הוא עובד בעבודות מזדמנות ומשכורתו נמוכה ולא קבועה.

ממסמכי המל"ל, אשר הוגשו לתיק בית המשפט, עולה כי בצילומים שהגיש התובע למל"ל מיוני וספטמבר 2003 נמצאה עדות לשברים וסטייה של זווית באזור השבר בקרסול של כ 7 מעלות. עם זאת, צויין כי השבר נמצא בעמדה משביעת רצון. לשברים בעצמות המסרק, צוין כי השבר בעצם חמישית הינו עם תזוזה של בסיס העצם. בנוסף צויין, כי לתובע הליכה איטית עם צליעה קשה בעזרת קו הליכה אחד. נמצאה נפיחות, הגבלה קשה בתנועות הקרסול לכל הכיוונים ורגישות בעצמות המסרק. לא הוצגו ולא נטען למצב רפואי שונה מאז ועד היום בחלוף כ 10 שנים.

1. לאחר ששמעתי עדותו של התובע והתרשמתי ממנה, גם נוכח קשיי השפה והתרגום (יוער כי לעניין זה התייצבו לדיון ההוכחות שלושה מתורגמנים מטעם הצדדים וכי השאלות והתשובות תורגמו סימולטנית מספר פעמים בכדי להגיע לתרגום מדויק ככל שניתן), ניכר היה כי התובע בחר להאדיר את קשייו ונזקיו. זאת ועוד, התובע חרף הצורך להוכיח את תביעתו, לרבות נזקיו הנטענים, בחר שלא להציג מסמכים כלשהם לטענותיו לשכרו עובר לתאונה בסין, בהונג קונג או בארץ. זאת ועוד, התובע לא מסר את הפירוט הנדרש לפרטי העסקתו בארץ, ויוער לעניין זה, כי התובע הגיע לארץ כ- 9 חודשים לפני תאונת הדרכים. הנתונים היחידים שנמסרו על ידו לבסיס השכר שקיבל בארץ היו לחודש אחד לפני התאונה. בנוסף, כאשר נדרש לפרט את שכרו בסין נקב בשכר בשיעור זהה לשכר שהשתלם במועד זה לעובדים זרים בארץ, נתון שלכל הדעות אינו סביר בעת שהתובע הצהיר כי הגיע לארץ בכדי להשתכר שכר גבוה אשר ברוב המקרים עולה עשרת מונים על השכר המשולם בארצו. ואם לא די בכך, הרי שהשכר הנטען עולה עשרת מונים גם על נתוני השכר הרלבנטיים היום, מעל 10 שנים מאוחר יותר, במחוז מגוריו ובערים אחרות בסין בהתאם לנתוני הלמ"ס הסיני שהוצגו על ידי מומחי שני הצדדים. זאת ועוד, בתחילת עדותו זכור לי כי התובע התחמק מהצגת הדרכון, שכאמור בסופו של דבר נמצא הדרכון ברשותו כאשר נדרש להתייחס למקום מגוריו. כל אלו הותירו עליי רושם בלתי אמין לגרסתו של התובע.
2. עם-זאת, נוכח קביעת הועדה הרפואית של המל"ל כאמור, עולה כי נכותו של התובע ברגלו הינה בעלת השלכה תפקודית ניכרת. זאת במיוחד נוכח העובדה כי התובע הינו פועל בניין פשוט, גם בהתאם לטענת הנתבעת חסר כל הכשרה או ייחוד הנדרש לעבודות "שחורות" ופיזיות. הפגיעה ברגלו של התובע בוודאי מהווה מכשול עבורו בביצוע עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת, בהליכה או בטיפוס, דרישות מהותיות מעבודתו של פועל בניין פשוט. זאת ועוד, הצדדים אינם חלוקים כי התובע נעדר השכלה. בנסיבות אלו, נוכח כל האמור, גילו של התובע והעובדה כי הינו מתגורר באיזור כפרי, נכון יהיה לקבוע כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית והינה בשיעור של כ- 45%. לעניין זה יוער כי גם בהתאם לגרסתו של התובע הוא מתפקד כשומר. התובע גם העיד כי ב"מומו" הוא מתנייד ונוסע למקום עבודתו המרוחק כ- 900 ק"מ ממקום מגוריו בנסיעה ממושכת בתחבורה ציבורית.

בסיס שכרו של התובע עובר לתאונה

1. התובע, כאמור, טען כי לפני התאונה הרוויח בישראל כ 1,000 דולר לחודש בנוסף להוצאות מחיה ומגורים שהיו על חשבון המעביד. למסמכים שהוצגו על ידי המל"ל ובהם נקבע כי שכרו הרבע שנתי עובר לתאונה עמד על סך של 9,800 ₪ בלבד, הבהיר כי קביעה זו של המל"ל מתעלמת מהעובדה שהוצאות הקיום של התובע בארץ היו על חשבון המעביד. מכאן, שגם לגרסתו של התובע בעצמו, השכר ששולם לו בפועל נמוך מהשכר הנטען על ידו. בהתאם לדו"ח המל"ל שכרו החודשי של התובע עמד על סך של 3,266 ₪, אשר בערכם למועד התאונה, הינו סך של 686 דולר בלבד (שער דולר 4.762). לטענת התובע, השכר במל"ל אינו כולל את התוספות שנתנו לו בגין מגורים ומחיה. טענה זו לא הוכחה, בנוסף לא הוצגו ראיות כלשהן לשווי ההטבה, ככל שניתנה. ברם, עולה כי אין המדובר בשכר של 1,000 דולר בהתאם לטענת התובע אלא המדובר בשכר נמוך יותר.
2. לטענת התובע בסיכומיו, השכר בסך 1,000 דולרים שולם לו במזומן על ידי הנציג הסיני ללא תלוש שכר וללא תיעוד. לעניין זה, הפנה בא כוח התובע לעדותו של התובע אשר לא זכר את שם החברה הסינית וגם לא את שם המעביד בארץ. זאת ועוד, לטענת בא כוח התובע לולא התאונה היה התובע ממשיך לעבוד ולהשתכר בישראל עוד שנים רבות ולפחות 5 שנים ממועד הגעתו. בנוסף, נטען כי שכרו היה עולה ומשביח עם השנים ולפיכך יש לקבוע את בסיס שכרו בשיעור של 4,762 ₪ למועד התאונה, אשר בתוספת ריבית והצמדה להיום הינם סך של 8,245 ₪.
3. לטענת הנתבעת בסיכומיה, התובע לא הציג ולו תלוש שכר אחד מתקופת עבודתו בישראל וכן לא הביא עדים מטעמו להוכחת שכרו הנטען ותנאי העסקתו. בנסיבות אלו, נטען כי לפנים משורת הדין יש לקבוע את בסיס שכרו של התובע לפי שכר גלובלי על בסיס שכר חודשי של 2,613 ₪, כעולה מתעודת עובד הציבור של המל"ל לפיה חושבה הגמלה לפי בסיס למבוטח, לפי תקנה 5ד, כאמור מינימום ליום 130.66 ₪ ולרבעון בסך של 7,840 ₪, אשר סכום זה נכון להיום הינו סך של 3,216 ₪ לחודש (ת/1, בקשה 45 לצירוף ראיות מטעם המל"ל, עמוד 1).

יוער, כי בהתאם למסמכים נוספים שצורפו והוגשו על ידי המל"ל, הרי עולה כי שכרו הרבע שנתי של התובע עמד על סך של 9,800 ₪ ובהתאם לו חושבה הגמלה (ת/1, בקשה 45 לצירוף ראיות מטעם המל"ל, עמוד 3).

1. מטעם התובע הוגשה חוות דעת מומחה על ידי גב' נילי גורין בעלת תואר שני בלימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים ולימודי סינית מתקדמים באוניברסיטת בייג'ין, משנת 2011 ועד היום תלמידת מחקר בחוג ללימודי מזרח אסיה ומרצה. במסגרת חוות הדעת נטען כי שכרו של התובע לפני הפציעה עמד על כ- 1,000 דולר לחודש, שכר התואם בקירוב את השכר הממוצע למהגר עבודה בבניין בשנת 2002 אשר עמד על סך של 4,774 ₪ לחודש על פי נתוני הלמ"ס.

מטעם קרנית הוגשה חוות דעתו של מר אורן רסולי, בוגר תואר ראשון בכלכלה ולימודי מזרח אסיה מהאוניברסיטה העברית, בעל תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת נורת'ווסטרן ואוניברסיטת ת"א. בעברו ניסיון תעסוקתי של 8 שנים בנספחות הכלכלית של ישראל בבייג'ין ובחברות ביטוח וייעוץ אסטרטגי להשקעות בסין. לדבריו, התייחסותה של גב' גורין לשכר ממוצע בענף הבנייה מלמדת על כך שישנם עובדים המרוויחים שכר גבוה יותר וישנם כאלו המרוויחים שכר נמוך יותר.

1. מכל האמור, גרסתו של התובע, היעדר ראיות או עדים לשכר הנטען, הסתירה בין גרסת התובע לשכר ששולם לו וההסבר לשכר המדווח במל"ל, בשילוב חוות דעת המומחים המצביעים על שכר ממוצע בענף הבנייה, מביאים אותי למסקנה כי התובע לא הוכיח את השכר הנטען על ידו בראיות כלשהן. משלא עשה כן, בוודאי המל"ל אינו רשאי לטעון לבסיס שכר גבוה יותר מזה שנקבע, דווח ושולם על ידו. לפיכך, נוכח העדר ראיות נוספות אשר לתנאיי העסקתו של התובע בעשרת החודשים ששהה בארץ עובר לתאונה, בהיעדר דיווח על בסיס שכר נטען, אני קובעת כי בסיס השכר של התובע הינו בהתאם לזה שדווח ונקבע במל"ל בשיעור של 9,800 ₪ לרבעון ובסך של 3,266 ₪ לחודש, בצירוף הפרשי הצמדה להיום הינם סך של 4,090 ש"ח.

שאלת משך העסקת התובע בישראל

1. לטענת התובע, לולא התאונה היה ממשיך לעבוד בישראל שנים רבות כפועל בניין והיה מיטיב את שכרו ומשתכר שכר גבוה בהרבה מהשכר הממוצע לפועל בניין בישראל או בסין. בעקבות התאונה שב התובע לסין ביום 15 לאפריל 2004 ומאז התאונה ועד מועד זה לא עבד כלל. התובע חזר על טענה זו גם בתצהיר עדותו הראשית. בסיכומיו, הפנה התובע לחוק הכניסה וטען כי לולא התאונה היה נשאר לעבוד בישראל לפחות תקופה של 5 שנים. לעניין זה, הפנה בנוסף בסיכומיו למדיניות "שמיים סגורים", אשר לפיה מטרתו העיקרית של הנוהל הינה לסייע למעבידים הרשאים להעסיק עובדים זרים למצוא עובדים זרים מתוך המאגר הקיים בארץ ולא להביא עובדים זרים נוספים. [ראה לעניין זה עת"מ 1230/04 קיוהוה גיאנג נ' משרד הפנים ואח' (מיום 15.02.2004) וכן בג"צ 3541/03 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ ואח' נ' מ"י ואח' (מיום 17.05.2004)]. לפיכך, טען התובע בסיכומיו, כי לולא התאונה היה נשאר לעבוד בישראל לפחות תקופה של 5 שנים (ממועד הגעתו). לעניין זה, ביקשו התובעים לאמץ את חישוב הפסד ההשתכרות בהתאם לחוות הדעת של גב' גורין.
2. בא כוח הנתבעת בסיכומיה טענה כי יש לערוך חישוב להפסד שכרו של התובע, לעבר בישראל עד למועד פקיעת רישיון העבודה, היינו עד ליום 31 יולי 2003. נטען כי יש לאבחן את פסק הדין בעת"מ 1230/04 קיוהוה גיאנג נ' משרד הפנים ואח' לעיל, מכיוון שהתובע מיומו הראשון בארץ היה מפר חוק, ברח ממקום עבודתו ושהה באופן בלתי חוקי בארץ. לפיכך נטען, כי התובע היה צפוי לעזוב את ישראל 8 חודשים לאחר התאונה ובהתאם לכך יש לערוך את חישוב הפסדיו.
3. בחוות הדעת של גב' גורין, בפירוט השיקולים שהנחו אותה בהכנתה, נטען כי לולא היה נפגע התובע הוא היה ממשיך לעבוד בישראל עד ינואר 2007. בהתאם לחוות הדעת, משך העסקה המותר על פי תקנות משרד הפנים וחוק הכניסה הינו 63 חודשים. מר רסולי, התייחס בחוות דעתו להנחת עבודה זו והסכים לכך שבאופן עקרוני יכול היה התובע להאריך את אשרת העבודה שלו לכל היותר ב- 54 חודשים נוספים, היינו עד לינואר 2007.
4. בנסיבות אלו ובהיעדר ראיה כי יש לסטות מהמצב החוקי שהיה קיים באותו מועד בעת שלא הוכח בהליך שלפניי נוהל "שמיים פתוחים", ראיות שביקשו התובעים להציג בשלב מאוחר יותר והיוו גם הרחבת חזית, מאחר ששוכנעתי שגם אם הפר התובע את תנאי אשרת השהייה שהייתה ברשותו, יכול היה להאריכה (ראה לעניין זה עדותה של הגב' גורין בעמוד 40, שורות 16-18 לפרוטוקול הדיון), מצאתי לנכון לקבוע כי הפסדי השכר יחושבו בהתאם להנחה כי לולא התאונה, התובע היה עובד בארץ עד לינואר 2007.
5. גם לגובה שכרו של התובע עד למועד עזיבתו את הארץ לולא התאונה חלוקים הצדדים.

בהתאם לחוות דעתה של הגב' גורין, אשר התבססה על תצהירו של התובע, ולפיו שכרו עובר לתאונה עמד על סך של 4,721 ₪ (1,000 דולר) ועל נתוני הלמ"ס לשנת 2011, שכר ממוצע של עובד זר בענף הבניה לשנת 2003 עמד על סך של 4,749 ₪, לשנת 2004 על סך של 4,727 ₪, לשנת 2005 על סך של 5,156 ₪ ולשנת 2006 על סך של 5,539 ₪. בחקירתה הנגדית הסכימה גב' גורין לטענת בא כוח הנתבעת ולפיה שכרו של התובע שולם לו בדולרים ולא בשקלים. מר רסולי, מנגד בחוות דעתו ובהתבסס על נתוני האינפלציה טען כי שכרו של התובע היה צפוי לעלות בכ- 3 אחוזים לשנה. בחוות דעת משלימה, שבה גב' גורין על עמדתה כי אין להצמיד את שכרו של התובע למדד, שכן בהתאם לנטען השכר בענף הבניין אינו צמוד למדד ונקבע על בסיס גורמים אחרים, בין היתר שינוי היצע וביקוש בשוק הנדל"ן ושינויים במכסות עובדים זרים בענף. זאת ועוד, נטען כי חישוב זה חוטא למציאות ולפיה בין השנים 2005 ל- 2010 השינוי השנתי בשכר הממוצע לעובדים זרים בענף הבנייה (על פי פרסומי הלמ"ס) נע בין 5.58 ל- 15.28 אחוזים, עם שיעור צמיחה שנתי ממוצע של 7.7 אחוז.

מר רסולי בחוות דעתו המשלימה, בהתייחס לנתונים אלו, הבהיר כי אין להתעלם מהעובדה כי בשנים 2005 עד 2010 התחזק שער החליפין של השקל אל מול הדולר בלמעלה מ- 20 אחוזים, בהתחשב בנתון זה, הרי ששיעור עליית השכר נמוך מהנתון שנמסר על ידי גב' גורין ומקביל לשיעור צמיחה של כ- 3 אחוזים בלבד, בהתאם לנטען על ידו.

1. גם אני סבורה כי בחוות דעת התובעים ישנו ניסיון "להנות משני העולמות". מחד, להמיר השכר הנטען מדולרים לשקלים, לאחר מכן להצמידו לשיעור העלייה הנטען בשכר עובדים בענף הבניין (בשקלים) ולהמירו בחזרה לדולרים. זאת ועוד, בחקירתה הנגדית של גב' גורין הובהר כי התייחסותה לדו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת ליום 26 ינואר 2009, הייתה חלקית, שלא לומר מגמתית. כמו-כן, הובהר כי גב' גורין התעלמה ממדיניות עידוד תעסוקת ישראלים בתנאים מועדפים בענף הבנייה וצמצום מכסת פועלי בניין זרים, לרבות התייחסות למיעוט עובדי בניין שהגיעו לישראל מסין ונפאל (כ- 5 אחוזים בלבד) מסך כל העובדים שהגיעו לארץ. בנסיבות אלו, בהתאם לקביעתי לבסיס שכרו של התובע, כאמור לעיל, יבוצע החישוב תוך הצמדה ובתוספת ריבית בלבד. לאורך כל תקופת ההעסקה, כמקובל בחישובי שכר בארץ.

אפשרויות העסקתו של התובע מחוץ לגבולות סין לולא התאונה

1. לטענת התובע, לולא התאונה ולאחר תום תקופת העסקתו בארץ היה בכוונתו להמשיך ולעבוד מחוץ לסין "ברור לי שלולא התאונה הייתי יכול להמשיך ולעבוד עוד שנים רבות, גם בארצות אחרות מחוץ למחוז בו מתגוררים בני משפחתי כפי שעושים פועלים רבים מארצי לאחר חזרתם מישראל וכפי שאני עשיתי לפני שיצאתי לעבוד בישראל" (סעיף 10 לתצהיר התובע).
2. גם בהתאם להנחות בבסיס חוות דעת גב' גורין, לולא התאונה היו עומדות בפני התובע 3 אפשרויות העסקה: לעבוד כפועל בניין במקום מגוריו, לעבוד כפועל בניין במקומות אחרים בסין ולעבוד כפועל בניין מחוץ לגבולות סין. בהתאם לחוות הדעת, גיל הפרישה בסין כיום הינו 60 וצפוי להעלות ל- 65 במהלך השנים הקרובות. נטען כי למרות שמרבית הפועלים הסינים היוצאים לעבוד בחו"ל צעירים יותר, ישנם פועלים הממשיכים לעבוד מחוץ לגבולות סין גם עד גיל 60 ואף למעלה מכך. לעניין זה, נטען על ידי גב' גורין כי שיעורם של פועלי בניין שגילם מעל 55, בעת כניסתם לישראל, נע בין 0.1 ל 0.6 אחוז (על פי נתוני הלמ"ס). במחקר על הגירה בין לאומית ממחוז מגוריו של התובע נמצא כי 3.13 אחוז מהמהגרים היו בני מעל לגיל 60, על כן נטען בחוות הדעת כי יש לחשב את פוטנציאל השתכרותו של התובע עד גיל 65 עבור כל אחת מהאפשרויות.
3. מר רסולי, מומחה הנתבעת, טען בחוות דעתו כי תוחלת החיים בסין בשנת 2011 עמדה על 72.84 לגברים, כאשר קיימים הבדלים ניכרים בתוחלת החיים בין אזורים גאוגרפיים שונים ובין אוכלוסייה עירונית לאוכלוסייה כפרית. כאשר ככלל תוחלת החיים באזורים הכפריים נמוכה מזו שבאזורים העירוניים. גם בהתאם לחוות דעתו, גיל הפרישה כיום הינו 60 שנה לגברים והוסיף כי החוק מאפשר פרישה לגמלאות בעבודות "מסוכנות" 5 שנים לפני המועד הקבוע. (בהתאם לחוות הדעת, החוק מגדיר עבודה מסוכנת כעבודה מתחת לאדמה, בגובה רב, בטמפרטורה גבוהה, עבודה פיזית קשה וכיוצ"ב). מר רסולי טען כי כתוצאה מהבדלי כושר השתכרות בכפר לעומת העיר ומגמת ההגירה מהכפר אל העיר לצורך עבודה, תושבים בעלי תעודת תושב כפרית אינה זכאים להגר באופן חופשי לערים. לפיכך, נטען כי מפאת גילו של התובע אשר היה אמור לעזוב את הארץ ולחזור לסין בהיותו בן 44, קשה היה לתובע להשיג אשרת עבודה נוספת מחוץ לסין נוכח העלות הגבוהה של האשרה, מספר השנים הצפויות בהן יוכל לעבוד בעבודת כפיים והתחרות אל מול קהל צעיר יותר הפונה לקבלת אותן אשרות. בנסיבות אלו, סבר מר רסולי כי התובע היה נשאר לעבוד בסין כפועל בניין באחת הערים במחוז מגוריו לתקופה של כ- 10 שנים נוספות ולאחר מכן פונה לעבודה קלה יותר בשכר נמוך.
4. גב' גורין, בחקירתה הנגדית הודתה כי בעת שערכה את חוות הדעת לא היו ברשותה נתונים ספציפיים בעניינו של התובע, לא לרמת השתכרותו עובר להגעתו לארץ, לא לשכר שהרוויח בעת שעבד בארץ, לא למצבו החוקי והבריאותי וכן לא לפרטי האשרה שהייתה ברשותו. זאת ועוד, הובהר כי בניגוד לאמור בחוות דעתה של גב' גורין, הרי שעד היום לא השתנה גיל הפרישה בסין והוא עומד עדיין על 60 ומתייחס לעובדים עירוניים בעלי פנסיה, כאשר לעובד כפרי אין גיל רשמי לפרישה. זאת ועוד, גב' גורין הודתה בחקירתה הנגדית כי הנתונים שנמסרו על ידה לגבי גיל מהגרי העבודה מסין שגילם מעל 55 בעת כניסתם לישראל אינו מתייחס לעובדי בניין בלבד, אלא לכלל מהגרי עבודה, לרבות הייטק ועבודה שאינה פיזית. כך גם לגבי נתונים שנמסרו בחוות הדעת לגבי הגירה בינלאומית ממחוז מגוריו של התובע.
5. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים והאמור בחוות דעת המומחים מטעמם, שוכנעתי כי גם בתום תקופת עבודתו של התובע בארץ הוא היה מחפש מקורות פרנסה דומים מחוץ לגבולות סין, ראיה לכך גם בעובדה שעובר לעבודתו בישראל היגר ועבד כשנתיים בהונג קונג. מאידך, לא ניתן להתעלם מהמשבר הכלכלי העולמי והשפעה שיש לכך, או עשויה היתה להיות בסבירות לא מבוטלת, על שוק העבודה. בנוסף, יש להתחשב ברקע ובנתוניו האישיים של התובע, אשר היה חסר השכלה או התמחות ובמועד סיום עבודתו בישראל היה גילו 44. התובע לא פירט לסוג העבודה ולהכשרתו בתחום הבניין, לטענת בא כוח הנתבעות עסק בעבודות פשוטות וזוטרות. עם זאת, גם נוכח כישוריו הנמוכים "זכה" לקבל אשרת עבודה בישראל וסביר בעיניי כי היה "מנסה מזלו" להיקלט בענף הבנייה גם במדינות אחרות. עם זאת, איני סבורה כי היה עוסק בעבודות בנייה מעבר לגיל 50 מחוץ למולדתו ומקובלת עליי טענת מומחה הנתבעת לכך כי סיכוייו להיקלט במסגרות אלו היו פוחתים עם השנים. זאת ועוד, גם הנתונים שנמסרו על ידי מומחית התובעים, אשר הוכח כי הינם כלליים ומתייחסים לכלל העובדים, הצביעו על אחוז הגירה נמוך מאוד עד אפסי לעובדים מעל לגיל 50. לפיכך, הנני סבורה כי יש להעריך סיכויו של התובע להגירה חוזרת בשיעור נמוך בהרבה מזה שנקבע על ידי גב' גורין (של 60 אחוזים), במיוחד בעת שגם בהתאם לנתונים שהוצגו על ידה, הרי ששיעור ההגירה החוזרת בגילאים שמעל לגיל 45 בענף הבנייה לא עלה על אחוז אחד. לפיכך, יוערך הסיכוי על ידי בשיעור של 35 אחוז בלבד ולתקופה של 6 שנים עד הגיעו של התובע לגיל 50.
6. לשכר העבודה מחוץ לסין נטען בחוות דעתה של גב' גורין, כי פועלי בניין סינים עובדים במעל ל- 100 מדינות בכל העולם. השכר הנמוך ביותר הוא השכר במדינות אפריקה, כ- 900 עד 1,000 דולר באיחוד האמירויות (נתונים לאוקטובר 2010) ומעל 2,000 דולר ביפן ובמדינות מערב אירופה. לצורך אומדן פוטנציאל ההשתכרות בחו"ל, נטען כי יש להעריך שתובע היה מרוויח בחו"ל כפול מהשכר שיכול היה להרוויח בסין. מכיוון שהשכר הממוצע הגבוה ביותר בענף הבניין בסין הוערך כשכר הממוצע בשנחאי, אשר עמד בשנת 2007 על 578 דולר לחודש. הוערך שכרו של התובע לחודש בשנת 2007 מחוץ לסין על סך של 1,150 דולר. מומחה הנתבעת לא סתר בחוות דעתו הנחות אלו של גב' גורין. לכן, יחושב השכר מחוץ לגבולות סין בהתאם לחוות דעתה של גב' גורין ויועמד על סך של 1,150 דולר, סך של 4,682 ₪, בערכם בשקלים לשנת 2007, בערכם להיום (מדד בלבד) סך של 5,635 ₪.
7. אשר לאפשרויות העסקה בסין, גם כאן נחלקו המומחים לאפשרויות העסקה במחוז מגוריו של התובע להבדיל מעבודות בניין בערים הגדולות וכן לתקופת עבודתו כפועל בניין בעבודה פיזית להבדיל מעבודה קלה יותר כשומר.

לטענת גב' גורין, מחוז מגוריו של התובע נחשב לאחד מעשרת הפרובינציות המובילות בסין, עם שיעור צמיחה של כ- 14 אחוז במהלך השנים 2000 עד 2010, מעל לשיעור הצמיחה הכללי בסין. אשר לענף הבנייה, נטען כי בשנת 2010 נרשמה תפוקה וצמיחה בענף זה בשיעור של כ- 13 אחוזים. נטען כי מספר המועסקים בענף הבנייה בסין עלה בשנת 2010, גם כן בשיעור של כ- 13 אחוזים לעומת שנת 2009 וכי הרוב המכריע של הפועלים שהועסקו בענף זה היו מהגרי עבודה מאזורים כפריים. לשיעור השכר כפועל בניין, בוצע חישוב בהתאם לשכר הממוצע בענף כפי שפורט בחוה"ד באופן זה בוצע חישוב לשכר עובדים בענף הבנייה במחוז מגוריו של התובע משנת 2011, בהיות התובע בן 48 ועד לשנת 2028 (בהיות התובע בן 65) . נטען כי השכר צפוי לעלות מ- 371 דולר בשנת 2010 לסך של 1,434 דולר בשנת 2028.

אשר לעבודה כפועל בניין באזורים אחרים בסין, בהתאם לחוות דעת גב' גורין, בערים משולם שכר גבוה יותר לעובדי בניין. לפיכך, נטען כי במידה והתובע היה ממשיך לעבוד בענף הבניין בסין, סביר כי לכל הפחות מחצית מתקופת עבודתו היה בוחר לעבוד באזורים בהם השכר הינו גבוה בכ- 40 אחוז או יותר מהשכר הממוצע במחוז מגוריו.

1. מר רסולי בחוות דעתו טען, כי שכרו של התובע בסין בעבודות בניין במחוז מגוריו, נכון לשנת 2012, הינו כ- 300 דולר לחודש. לטענתו, שכר זה הינו כפול משכר המינימום ומשתווה לזה של עובד עירוני ממוצע במחוז. עוד נטען, כי הכנסה זו גבוהה באופן ניכר מזו של תושב כפרי. לטענת מר רסולי, שכר זה צפוי להעלות ב- 4 עד 6 אחוזים לשנה, כאשר בשנת 2023 (הגיעו של התובע לגיל 60), מועד פרישתו הצפוי של התובע לגמלאות, שכרו החודשי צפוי לעמוד על סך של כ- 700 דולר לחודש. מר רסולי התבסס בחוות דעתו על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הסינית הנוגעים לענף הבנייה. עוד, בהתייחס לחוות דעתה של גב' גורין טען, כי לאורך שלושת העשורים האחרונים, עיקר הצמיחה בכלכלה הסינית נבע מכוח עבודה זול. נטען כי התייקרות כוח האדם הסיני עשויה לפגוע בתחרות הסינית אל מול המדינות האחרות, ולפיכך הממשלה הסינית שומרת על שער חליפין לא ריאלי של המטבע המקומי בכדי להוזיל באופן מלאכותי את שכרם של הפועלים הסינים ולנווט את המשך הצמיחה הכלכלית. לכן, טען מר רסולי, כי מצב בו בשנת 2016 פועלי כפיים ירוויחו כ- 1,500 דולר לחודש בשנחאי או בערים אחרות אינו ריאלי, כמו גם יתר ההנחות לבסיס השכר בסין בחוות דעתה של גב' גורין. לחיזוק האמור בחוות דעתו טען מר רסולי, כי רמות השכר בסין, כפי שצוינו על ידי גב' גורין, הינן רמות שכר זהות לפועלים סינים באפריקה, במדינות המפרץ ואף בישראל. כאשר ידוע כי עבודה בחו"ל דורשת אשרה והוצאות גבוהות ולא תהא כדאית בהתאם להנחות לשכר כה גבוה כפי שהניחה גב' גורין בחוות דעתה. לנתוני הצמיחה העתידיים של סין, הבהיר מר רסולי, כי בשנים האחרונות אנו עדים להאטה בצמיחה הכלכלית של סין.
2. בתגובה לחוות דעתו של מר רסולי, טענה גב' גורין כי עלות אשרות עבודה בחו"ל אינה כה גבוהה ולרוב אינה עולה על סך של 200 דולר. במקרים של הגירה ראשונה לווים המהגרים כספים מקרובי משפחתם. עם זאת, באשר לתובע אשר עבד כבר בחו"ל, סביר כי היה עומד לרשותו ההון הדרוש להגירה שנייה וכי היה יכול לשאת בהוצאות הנלוות לצורך נטילת הלוואה או מימון אשרת ההגירה.

לאופן חישוב השכר בסין הבהירה גב' גורין, כי התבססה על נתוני השנתון הסטטיסטי הסיני בנוגע לשכר הממוצע בענף הבניין בפרובינציות השונות. נתונים הנחשבים מהימנים ומקובלים לצורך הערכת יכולת ההשתכרות בענף. מנגד, נטען כי מר רסולי לא הציג מקורות אחרים או נתונים מהימנים יותר ולפיכך יש לדחות את האמור בחוות דעתו לעניין זה. לנתוני הצמיחה העתידיים של סין הבהירה גב' גורין, כי נעזרה באומדני צמיחה של קרן המטבע העולמית לשנים 2012 עד 2017 ובהערכות בנוגע לצמיחה עתידית בסין של כלכלנים בכירים (רשימת מקורות צורפה לחוות הדעת).

1. בחוות דעתו המשלימה, הבהיר מר רסולי כי גב' גורין ביססה תחשיביה על ממוצע השכר בענף הבניין כולו בעוד שבענף הבניין קיימים פועלים פשוטים, להבדיל מאדריכלים, מהנדסים ומנהלים המרוויחים שכר גבוה יותר באופן משמעותי. לפיכך, הסתמכות על ממוצע השכר תביא לסטייה והטייה בשכרו של התובע. עוד, לנתוני הצמיחה שנטענו בחוות דעתה של גב' גורין, על בסיס אומדנים לשנת 2011, הציג מר רסולי נתונים עדכניים לרבעון השני של 2013, אשר היו נמוכים מההערכות שנמסרו על ידי הגב' גורין בהתבסס על אותם אומדנים.
2. אכן, חוות דעתה של גב' גורין לנתוני השתכרות, לשיעור צמיחה ולשכר העובדים בענף הבניין, התבססו על נתונים סטיסטיים של הלמ"ס הסיני, על אומדני צמיחה של קרן המטבע העולמית וכן על הערכות ומחקרים של כלכלנים. מנגד, חוות דעתו של מר רסולי לא נתמכה במאמרים או נתונים מחקריים, למעט נתוני הלמ"ס הסיני והתבססה, כך נראה, על הידע והניסיון הנטען של מר רסולי עצמו בכלכלת סין בהיותו יועץ כלכלי "בשטח". חו"ד גב' גורין מלמדת, מעמיקה, מבוססת על מחקרים ונתמכת במאמרים ותחזיות בהסתייגות לגבי חלק מהנתונים שהוכחו כבלתי מבוססים עד תום, חלקיים או מוטים באופן שלא הציגו את הנתונים באופן מדוייק ורלבנטי לתובע בלבד. מנגד, חו"ד הנתבעת, אשר אינה נתמכת בספרות מקצועית אך התבססה על נסיונו המקצועי של מר רסולי. שוכנעתי כי הנתונים ה"אמיתיים" הינם בטווח בין חוה"ד יש לבססם על נתוני אמת, לרבות נתוני הלמ"ס הסיני להבדיל מהערכות ומחקרים, אשר הוכחו גם בחקירתה הנגדית של גב' גורין כשונים מהמצב במציאות.
3. לגופו של עניין, הוכח כי שכר עובדי ענף הבניה מחוץ למחוז מגוריו של התובע הינו גבוה מזה שבמחוז מגוריו. שוכנעתי כי התובע היה עושה מאמצים להגר למחוז אחר בכדי להרויח שכר גבוה יותר ולו לא היה עולה בידו להגר מחוץ לגבולות סין, סיכוייו להקלט מחוץ למחוז מגוריו כעובד בעל נסיון בענף בחו"ל היו לטעמי גבוהים. אני מעריכה לפיכך סיכוייו לעניין זה בכ- 45% וסיכוייו להשאר פועל בנין במחוז מגוריו ב- 20% הנותרים.
4. חישוב הפסדי השכר של התובע צריך להתבצע איפוא לפי הנתונים בסין ולא על בסיס הערכות או מאמרים אקראיים אשר הובאו באופן חלקי ומגמתי על ידי מומחי הצדדים. לטענת הנתבעת נתוני הלמ"ס הסיני למחוז מגוריו של התובע בענף הבנייה, (נספח ד' לחוות דעת רסולי – מוצג 11 לתיק מוצגים נתבעת) מצביעים על ההכנסה השנתית לשנת 2010 בעבודה שאינה בבניין, במחוז מגוריו של התובע (פוג'יאן) בשיעור של 10,147 יוהן לשנה. ממוצע שכר העובדים העירוניים לשנת 2011 (בייג'ין) עמד על שיעור של 29,934 יוהן (הוגש וסומן נ/2). ממוצע שכר עובדים בענף הבנייה במחוז פוג'יאן לשנת 2003 עמד על סך של 13,779 יוהן. בשנת 2004 על סך של 14,381 יוהן. לשנת 2006 עמד על סך של 18,976 יוהן, לשנת 2010 עמד על סך של 30,168 יוהן, לשנת 2011 עמד על סך של 27,769 יוהן (נספח ב' לבקשה לצירוף מסמכים מיום 10 דצמבר 2013). יוער, כי בא כוח התובעים טענו לנתונים רשמיים שונים, עליהם התבססה גב' גורין ומהם עולה כי השכר השנתי הממוצע באזור מגוריו של התובע לשנת 2003 עמד על סך של 13,779 יוהן, לשנת 2004 עמד על סך של 14,381 יוהן, לשנת 2005 על שיעור של 16,161 יוהן, לשנת 2006 על סך של 18,976 יוהן, לשנת 2007 על סך של 21,170 יוהן, לשנת 2008 עמד על סך של 24,268 יוהן, לשנת 2009 עמד על סך של 26,595 יוהן, לשנת 2010 עמד על סך של 30,344 יוהן ולשנת 2011 עמד על סך של 36,770 יוהן.
5. יוער, כי בסיום ישיבת ההוכחות במהלכה נחקרו מומחי הצדדים, התבקשו המומחים להגיש את נתוני הלמ"ס הסיני באופן מוסכם לעיון בית המשפט. כמפורט לעיל, הוגשו נתונים שונים על ידי כל אחד מהצדדים תוך "התקטשות" והפניית טענות הדדיות "לשליפת" נתונים בהתאם לחיתוכים שונים והטייתם כתוצאה מכך. עולה, כי הצדדים תמימי דעים באשר להכנסה הממוצעת במחוז פוג'יאן בשנים 2003 עד 2006. בא כוח הנתבעת לא המציאה נתונים רשמיים לשנים 2007 עד 2009 ובין השנים 2010 עד 2011 הפערים אינם גדולים. בנסיבות אלו, אתייחס לנתונים הממוצעים העולים מהדו"חות שצורפו כאמור.

שכר ממוצע שנתי, לפועל בניין במחוז פוג'יאן בסך של 21,170 יוהן (לפי שער של 0.1282 דולר ליוהן סך של 2,714 דולר), בשקלים סך של 11,434 ₪ לשנה (לפי שער של 4.2129 ₪ לדולר). שכר חודשי של 953 ₪, בערכם להיום (מדד בלבד) 1,146 ₪.

שכר ממוצע שנתי, לפועל בניין מחוץ למחוז (בייג'ין) 34,015 יוהן (לפי שער של 0.1282 דולר ליוהן סך של 4,360 דולר), בשקלים (לפי שער של 4.2129 ₪ לדולר) סך של 18,371 ₪ לשנה. שכר חודשי של 1,530 ₪, בערכם להיום (מדד בלבד) 1,841 ₪.

1. לגיל הפרישה, כפי שפורט בחוות דעת המומחים, בהתייחס לעובדה כי התובע, כאמור, חסר השכלה וככל הנראה נעדר זכויות פנסיוניות, אשר כאמור היה צפוי להיות מועסק בעבודה פיזית, נוכח הנתונים שהוצגו לתוחלת החיים במחוז מגוריו, סביר בעיניי כי לא היה ממשיך לעבוד בעבודה פיזית מעבר לגיל 55 אשר הינו, כאמור, גיל הפרישה לפנסיה בעבודות פיזיות. מאידך, מקובלת עליי ההנחה כי היה ממשיך לעבוד בעבודות אחרות קלות יותר עד לגיל 60, בהתאם לגיל הפרישה כפי שהוא נהוג כיום בסין ובהיעדר הוכחה לכך שהוא צפוי לעלות, בהתאם לטענת גב' גורין.
2. לבסוף, נתון נוסף אליו יש להתייחס הינו כושר השתכרותו של התובע בסין, לשם קיזוז ההפסדים מההכנסות שהיו לו לאורך השנים. התובע בתצהיר עדותו הראשית טען כי טופל בטיפולים פיזיוטרפיים עד שנת 2011 ובשל חסרון כיס הפסיק את הטיפולים. התובע לא טען ולא פירט דבר בתצהירו לעבודות ולשכר שהרויח מאז חזרתו לסין. רק בחקירתו הנגדית עלה כי עבד והרויח שכר באופן חלקי לאורך השנים. כאמור, עדותו היתה מתחמקת וחלקית. התובע לא הציג ראיות כלשהן והסתיר מידע חיוני ורלבנטי. ממעט המידע שמסר עלה כי החל משנת 2010 עבד כשומר ולטענתו הרויח שכר של כ- 1,100 יוהן לחודש, היינו הכנסה שנתית של 13,200 יוהן בממוצע לשנה. כאמור הנתונים שהוצגו על ידי התובע לא מצאתיהם אמינים ומלאים, לפיכך, אתבסס על נתוני הלמ"ס שנמסרו על ידי הצדדים להכנסה שנתית תואמת במחוז מגוריו של התובע.

מחוות דעתו של מר רסולי עולה כי הכנסה ממוצעת שנתית באזור מגוריו של התובע בשנת 2010 עמדה על 10,147 יוהן (כ 1,500 דולר לשנה) כאשר שכרו השנתי הממוצע של עובד עירוני במחוז פוג'יאן עמד באותה שנה על 21,781 יוהן (כ 3,200 דולר לשנה). שכר המינימום כיום במחוז פוג'יאן עומד על בין 750 ל 1,100 יוהן לחודש (120 עד 175 דולר) למשרה מלאה ובין השנים 2009 עד 2011 שכר המינימום במחוז עמד על 600 עד 850 יוהן לחודש (90 עד 120 דולר). באזור פוצ'ינג עומד שכר המינימום כיום על 950 יוהן (כ 150 דולר לחודש), שכר זה עמד בין השנים 2009 ל 2011 על 800 יוהן לחודש (כ 1,100 דולר). גב' גורין, בחוות דעתה לא התייחסה לנתונים אלו, של שכר עובד בסין שאינו עובד בענף הבנייה.

כפי שפירטתי, התובע במסגרת הנתונים החלקיים שסיפק בחקירתו הנגדית הודה כי בעבודות המזדמנות שעבד מעת לעת שכרו החודשי עמד על סך של כ 1,100 יוהן לחודש. לטענת התובע, לא עבד באופן רציף ולאורך כל השנה, אולם עולה כי חרף נכותו התפקודית כפי שקבעתי, עלה בידו להרוויח את השכר הממוצע במחוז. בנסיבות אלו, יהיה נכון לקבל את הנתונים שנמסרו על ידי מומחה הנתבעת כשכר חודשי ממוצע, היינו סך של 150 דולר לחודש בערכם להיום, ולהעריך את סך התגמולים שקיבל התובע לאורך השנים, מעבודותיו המזדמנות, כמכפלת השכר הממוצע בנכותו התפקודית לאורך השנים. תגמולים אלו יקוזזו מהנזקים שיחושבו לתובע.

חישוב נזקי התובע

הפסד שכר לעבר

1. לתקופות אי הכושר המלא מיום 21 יולי 2002 ועד ליום 31 אוגוסט 2003 (שנה ועשרה ימים), שכרו כפי שנקבע בסעיף 17 לעיל בסך של 4,090 ₪, בצירוף ריבית מחצית תקופה לאותם חודשים ובצירוף ריבית מסוף התקופה ועד היום.

4,090 X 12= 49,080 ₪ + 1,363 ₪ (שכר ל- 10 ימים חושב לפי 4,090:30 X 10) =50,443 ₪. בצירוף ריבית מחצית תקופה (של השנה ועשרה ימים) = 51,969 ₪. בצירוף ריבית עד היום 69,527 ₪.

1. מספטמבר 2004 ועד לינואר 2007 (תום תקופת העסקתו בארץ לולא התאונה) התובע כאמור גורש מהארץ ב- 15.4.2004. לטענתו לא עבד עד אותו מועד ונדרש לטיפולים פזיוטרפיים. בנסיבות אלו, הנני סבורה כי לתקופה זו יהיה נכון לקבוע את נכותו בהתאם לנכות התפקודית שנקבעה על ידי בשיעור של 45%.

4,090 X (מאוגוסט 2003 עד ינואר 2007) 41 חודשים = 167,690 ₪, בצירוף ריבית מחצית תקופה (של 41 חודש) 179,350 ₪. בצירוף ריבית עד היום 208,038 ₪.

יש להפחית את השכר שהיה צפוי לקבל בסין לאותה תקופה, כעובד בעבודה שאינה בענף הבניה, לפי שכר ממוצע בניכוי נכותו התפקודית שנקבעה על ידי כאמור שכר של 150 דולר לחודש (בערכם להיום בשקלים), בצירוף ריבית כאמור לעיל (524 ₪ לחודש).

524 X 41 X 55% (בהנחה שהפסיד 45% נוכח נכותו) = 11,816 ₪, בצירוף ריבית מחצית תקופה = 12,640, בצירוף ריבית להיום 14,661 ₪.

1. מינואר 2007 ועד הגיעו של התובע לגיל 50 (29 אפריל 2013, החישוב יבוצע עד מאי 2013) (על בסיס ההנחה שעד גיל זה ישנו סיכוי שהיה עובד מחוץ לגבולות סין).

שכר מחוץ לגבולות סין סך של 5,635 X 76 חודשים X 35% + שכר ממוצע לפועל בנין מחוץ למחוז מגוריו של התובע 1,841 X 76 חודשים X 45% + שכר ממוצע לפועל בניין במחוז מגוריו של התובע 1,146 X 76 חודשים X 20% = 230,272 ₪, בצירוף ריבית מחצית תקופה וריבית להיום 243,057 ₪.

יש להפחית את השכר שהיה צפוי לקבל בסין לאותה תקופה, לפי שכר ממוצע בניכוי נכותו התפקודית שנקבעה על ידי כאמור 524 X 76 X 55% = 21,903 ₪, בצירוף ריבית חמצית תקופה 22,912 ₪, בצירוף ריבית 23,119 ₪.

1. ממאי 2013 ועד היום (מרץ 2014) (על בסיס ההנחה שלא היה עובד מחוץ לגבולות סין)

שכר ממוצע לפועל בנין מחוץ למחוז מגוריו של התובע 1,841 X 10 חודשים X 75% + שכר ממוצע לפועל בניין במחוז מגוריו של התובע 1,146 X 10 חודשים X 25% = 16,672 ₪.

בהפחתת שכרו 524 X 10 X 55% = 2,882 ₪.

סך הכל הפסדים לעבר: 496,632 ₪.

הפסד שכר לעתיד

1. עד הגיעו של התובע לגיל 55 שאז היה פורש מעבודתו כפועל בניין (29 אפריל 2018, החישוב יבוצע עד מאי 2018).

שכר ממוצע לפועל בנין מחוץ למחוז מגוריו של התובע 1,841 X (מקדם היוון של 50 חודשים) 47 X 75% + שכר ממוצע לפועל בניין במחוז מגוריו של התובע 1,146 (מקדם היוון של 50 חודשים) 47 חודשים X 25% = 78,325 ₪.

בניכוי שכרו 524 X 47 X 55% = 13,545 ₪.

1. עד הגיע התובע לגיל פרישה 60 (ממאי 2018 עד 29 אפריל 2023, החישוב יבוצע עד למאי 2023).

שכר ממוצע של עובד בעבודתו של התובע 524 X 45% (נכותו התפקודית) X 55.56 (מקדם היוון) = 13,101 ₪.

סך הכל הפסדים לעתיד: 77,881 ₪.

הוצאות רפואיות

1. לטענת התובעים, זכאי התובע לפיצוי והחזר בגין הוצאותיו הרפואיות עבור המשך הטיפולים שקיבל בסין, לרבות אשפוזים, שכר טרחת רופאים ותרופות בעבר ובעתיד. לטענת התובעים, יש לפצות התובע בהתאם לעלויות שהוא נושא בהן בסין. לטענת בא כוח התובע בסיכומיהם, יש לקבוע לתובע פיצוי גלובלי בראש נזק זה בשיעור של 40,000 ₪ לעבר ולעתיד. לטענה כי המדובר בתאונת עבודה וכי התובע זכאי להחזר מהמל"ל בגין הוצאותיו, נטען בסיכומי התובעים כי מכיוון שלשם קבלת ההחזר על התובע לדאוג לאישורים נוטריונים באנגלית, להתכתב עם קופת חולים בארץ ולקבל אישורים נוספים, ההליך אינו ריאלי ועל התובע לשאת בהוצאות רפואיות בסין מכיסו. יוער, כי התובע לא טען דבר למורכבות הליך ההחזר בתצהירו וכי המדובר בטענה חדשה שהועלתה לראשונה בסיכומיו. זאת ועוד, התובע לא צירף לתצהירו ולו קבלה אחת להוצאות הנטענות וגם לא הוכחה כלשהיא לעלות הטיפולים בסין.

לטענת הנתבעת, התאונה, כאמור, הוכרה כתאונת עבודה ולפיכך זכאי התובע להחזר הוצאות רפואיות מהמוסד לביטוח לאומי, כאמור בתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח – 1968. בנוסף לכך, בהיעדר כל אינדיקציה להוצאות או אסמכתא להן נטען כי התובע אינו זכאי לכל פיצוי בגין רכיב זה.

1. מקובלת עליי הטענה כי בהיות התאונה תאונת עבודה זכאי התובע לפיצוי ולהחזר בגין כל הוצאותיו הרפואיות מהתובעת 2. בנוסף, לא הוצגה ולו ראשית ראיה להוצאות כלשהן שהוציא התובע ולא לגובהן. בנסיבות אלו, סך של 5,000 ₪ יהלום ראש נזק זה.

הוצאות נסיעה

1. לטענת בא כוח התובעים, במשך תקופת ההחלמה הארוכה בישראל נאלץ התובע להוציא הוצאות רבות על נסיעות לבדיקות רפואיות. עוד נטען, כי מאז התאונה התובע מוגבל בהליכה ועמידה מרובה ולכן הוא נאלץ להוציא הוצאות נוספות ברכיב זה. לכן נטען, כי יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הוצאות נסיעה בישראל ובסין לעבר ולעתיד בסכום שלא יפחת מ 30,000 ₪.
2. לטענת בא כוח הנתבעת, גם ברכיב זה לא הוצגו חשבוניות או אסכמתאות להוצאות. בהיות התאונה תאונת עבודה זכאי התובע לכיסוי מלוא הוצאותיו הרפואיות ובכלל זה הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים. לפיכך נטען, כי התובע אינו זכאי לכל פיצוי בגין רכיב נזק זה של הוצאות נסיעה.
3. התובע לא טען דבר בתצהירו לעניין זה. בנוסף, צודקת בא כוח הנתבעת כי בהיות התאונה תאונת עבודה, הרי שהתובע זכאי להחזר מהתובעת 2 להוצאות נסיעה לצורך טיפולים רפואיים. מאידך, מקובלת עליי הטענה כי נוכח ההגבלה התפקודית והפגיעה ברגלו של התובע הוא נזקק להוצאות נסיעה מוגברות. ברם, לא הוצגו קבלות וגם לא הוכחה לעלויות נסיעה בסין. מאידך, הובהר כי נסיעותיו של התובע בסין למקום עבודתו, המרוחק כ- 900 ק"מ ממקום מגוריו מבוצעות על ידי התובע גם כיום. לעבר ולתקופת שהייתו בארץ היה זכאי להחזר מהמל"ל, בנסיבות אלו, הנני סבורה כי פיצוי בשיעור של 2,500 ₪ יהלום ראש נזק זה. מאז שב לסין ולעתיד, מכיוון שהוכח ושוכנעתי כי היה יוצא לעבוד ממילא מחוץ למקום מגוריו, הרי שהיה עליו לשאת בעלויות נסיעה בכל מקרה. מכיוון שאלו לא נקלחו בחשבון ולא קוזזו בפרק הפסדי השכר, הנני סבורה כי פיצוי נוסף בשיעור של 7,500 ₪ יהלום ראש נזק זה.

עזרה צד ג' לעבר ולעתיד

1. לטענת בא כוח התובע בסיכומיו, לאורך תקופת שהותו בארץ נתמך התובע על ידי חבריו לעבודה ואחיו הצעיר שעזר לו בפעולות היומיום. בהתאם לנטען, מאז שב התובע לארצו, הוא מוגבל בביצוע עבודות בביתו, שבעבר היה מבצע ללא כל קושי. עוד נטען, כי התובע הצהיר שביצע שיפוץ בביתו בעלות של כ 18,000 ₪, אשר לולא התאונה היה יכול לבצע בכוחות עצמו. לפיכך נטען, כי יש לפצות התובע בגין ראש נזק זה בסך של 50,000 ₪ לעבר ולעתיד. התובע בתצהירו התייחס לכך שמאז התאונה הוא מוגבל בעבודתו ואינו יכול לטפס על סולמות ופיגומים כפי שעשה עובר לתאונה ולכן הוא נעזר בפועלי בניין לעבודות שיפוצים בביתו. יודגש כי התובע לא התייחס בתצהירו לעלות השיפוצים והטענה הועלתה לראשונה במסגרת סיכומי בא כוח התובעים.

לטענת בא כוח הנתבעת, באשר לדרישת הפיצוי בגין ראש נזק זה, לא הוצגה ולו ראיה לכאורית לעזרה צד ג' בשכר או לשכירת שירותי בעלי מקצוע. עוד נטען כי העזרה, אם בכלל, שהוגשה לתובע הייתה מצומצמת ולפרק זמן קצר לאחר התאונה, עזרה שאינה חורגת מהמקובל והמצופה מבני משפחה. לפיכך נטען, כי אין לפצות התובע בגין רכיב נזק זה.

1. כפי שהוכח הרי שהתובע נדרש לתקופת אשפוז, תקופת החלמה ארוכה וטיפולים במהלך שהותו בארץ ועד לחזרתו לסין. התובע העיד כי אחיו וחבריו סייעו לו לאורך התקופה ובוודאי שלא שכר עזרה בשכר בעת שלא השתכר והתגורר בגפו, הרחק ממשפחתו בישראל. נכון הוא כי התובע שב לסין וכיום הוא מתגורר בביתו, ביחד עם אשתו. התובע העיד כי כיום הוא נוסע לשם חיפוש עבודה למחוזות המרוחקים ממקום מגוריו במשך שעות וימים. זאת ועוד, התובע טען כי לולא היה נפגע בתאונת הדרכים הרי שהיה עובד מחוץ לסין ומחוץ לכפר מגוריו. בוודאי שבנסיבות אלו הייתה נזקקת משפחתו לעזרת צד ג' בביצוע עבודות שיפוצים קלות בעת שהתובע היה נעדר מבית מגוריו.

בנסיבות אלו, נוכח אופיה של הפגיעה, תקופת ההחלמה ובהיעדר הוכחה או אינדיקציה ברורה לעלות עזרת זולת בסין, הנני סבורה כי פיצוי בשיעור של 10,000 ₪ יהלום ראש נזק זה, בהתייחס לעזרה בעבר בארץ. לעתיד, בהיעדר אסמכתא, הנני פוסקת פיצוי גלובאלי בשווי זהה בסך של 10,000 ₪ גם כן. סך הכל 20,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

כאב וסבל

1. לתובע נקבעו כאמור 28% נכות והוא אושפז לתקופה של 25 ימים, בנסיבות אלו ובהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו – 1976, הנני פוסקת לתובע פיצוי בשיעור של 74,946 ₪ כולל ריבית והפרשי הצמדה.

סיכום נזקי התובע

1. סיכום נזקי התובע:-

כאב וסבל: 74,946 ₪

הפסד שכר לעבר: 496,632 ₪

הפסד שכר לעתיד: 77,881 ₪

עזרת זולת: 20,000 ₪

הוצאות ונסיעות: 15,000 ₪

סה"כ: 684,459 ₪.

יש לנכות תגמולי מל"ל – בהתאם לטענת התובעים, בהתאם לדו"ח אקטוארי, ישולמו לתובע עד תום תוחלת חייו גמלאות בסך כולל של 431,900 ₪.

1. שכר טרחת עו"ד – בא כוח התובע 1 טען כי התובע זכאי לקבל מהנתבעת גם פיצוי והחזר בגין הוצאותיו לשכר טרחת עו"ד עבור הטיפול בתביעתו במל"ל, לרבות קביעת הנכות והטיפול בערר וכן בגין שכר טרחת עו"ד לפעולות נלוות כגון ארגון ליווי לטיפולים רפואיים, השגת אשרות כויוצ"ב, אשר הצורך בהם נובע מהיות התובע תושב זר. לטענת התובע, ההוצאות הנוספות, אשר אינן קשורות לשכר טרחת עו"ד שנאלץ לשאת הינם בשיעור של 10,000 ₪. לטענת הנתבעת, הוצאותיו של התובע 1, בגין הטיפול בתביעה מול המל"ל לא הוכחו ובנסיבות אלו אין לפסוק פיצוי בגינן.

טענת התובע לפיצוי בגין הוצאותיו במסגרת התביעה במל"ל הועלתה לראשונה בסיכומיו של התובע. זאת ועוד, לא הוצגה כל ראיה להוצאות הנטענות, לא הסכם ולא חשבונית. בנסיבות אלו, מצאתי לקבוע כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע ושכר טרחת עו"ד בשיעור המירבי שנקבע בתקנות, בשיעור 13% בצירוף מע"מ, לכל אחד מבאי כוח הצדדים בהתאם לשיעור הפיצוי שנקבע.

1. הערות לפני סיום, התביעה הוגשה בשנת 2009, בסמוך לתקופת ההתיישנות, בתיק התקיימו 8 ישיבות קד"מ. בתחילה נוהלו ההליכים נגד צדדים שלישיים, אשר נמחקו בהסכמה. בתיק הוגשו עשרות בקשות על ידי כל הצדדים ואין לי אלא להצר על כך. בשולי פסק הדין, בהתייחס לבקשה 95, אליה התבקשתי להתייחס בפסק הדין, איני מתירה הגשת מסמכים חדשים לאחר סיום שמיעת העדים מבלי שבקשה להגשתם נומקה כנדרש לסיבת הגשתה במועד ומבלי שתינתן שהות לצד השני לחקור על מסמך זה. לכן, פרוטוקול מספר 26 מישיבת הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים (7 יוני 2010), אשר סומן כנספח ו' לבקשה יוצא מהתיק, זאת מכיוון שמסמך זה לא צורף לתיק המוצגים, לא הוזכר ברשימת הביבליוגרפיה בחוות דעת התובעים ולא נתנה לנתבעת שהות להתייחס אליו במסגרת חקירתה הנגדית של מומחית התובעים. אני מקבלת את בקשת הנתבעת לצירופו של המאמר שצורף כנספח א' לבקשה 94 של הנתבעת "לא ישראלים לישראל (זרים, עובדים זרים, פליטים, מסתננים ומבקשי מקלט) תמונת מצב, 2010 - 2011 מעט ד"ר גלעד נתן", המדובר במאמר המלא אליו התייחסה הגב' גורין באופן חלקי בחוות דעתה.

ניתנה היום, א' אדר ב' תשע"ד, 3 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

חתימה