ההליכים:

1. אוחדו לדיון בפני כב' השופט חאג' יחיא ז"ל שלוש התביעות המפורטות להלן, אשר עניינן תאונה אחת שאירעה ביום 15.3.06, ובה היו מעורבים חמישה כלי רכב.

ת"ק 4727/06 תביעת מירב סופר נגד מירנברג כרמית.

ת.א. 36446/06 תביעת אלדן השכרת רכב 1965 בע"מ נ' גדעון לויט, מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח'.

תא"מ 2009-09-09 תביעת הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' גדעון לויט ואח'.

1. הצדדים נחלקו בשאלת האחריות לקרות התאונה.

בנוסף, חברת הביטוח מנורה כפרה בקיומה של פוליסת ביטוח לגדעון לויט וכפועל יוצא מכך טענה להיעדר כיסוי ביטוחי.

1. אי לכך, גדעון לויט (להלן: "לויט") שלח הודעה לצד שלישי כנגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה") במסגרת ת.א. 36446/06 ובתא"מ 2009-09-09.
2. כב' השופט חאג' יחיא ז"ל הפריד את הדיון בהודעה לצד שלישי מהדיון בתביעה העיקרית.
3. ביום 20.5.11 נתן כב' השופט חאג' יחיא ז"ל פסק דין בשלוש התביעות כדלקמן:

בת"ק 4727/06 חויבו מירנברג כרמית והפניקס חברה לביטוח במלוא נזקי התובעת.

בת.א. 36446/06 חויב לויט לשלם מלוא נזקי התובעת.

בתא"מ 2009-09-09 חויב לויט לשלם לתובעת את מלוא נזקיה במוקד האחורי ומחצית הנזק במוקד הקדמי.

1. לאחר מתן פסק הדין נותרה לבירור המחלוקת במסגרת ההודעה לצד שלישי ביחסים שבין לויט למנורה בת.א. 36446/06 ובתא"מ 2009-09-09.
2. בשל פטירתו המצערת של כב' השופט חאג' יחיא ז"ל, הועבר המשך הדיון בתביעה למותב זה.
3. בדיון שהתקיים בפני העידו בעניין שבמחלוקת: שולח ההודעה לצד שלישי - לויט, סוכן הביטוח ישי נדיר (להלן: "סוכן הביטוח") ומטעם מנורה מנהל מחוז הצפון - גדי בן חמו (להלן: "נציג מנורה").
4. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

ההודעה לצד שלישי:

1. בהודעה לצד שלישי טען לויט כי מנורה חבה בתשלום נזקיו משני טעמים:

האחד – קיומו של חוזה ביטוח לאור הסכמת לויט עם סוכן הביטוח על חידוש פוליסת הביטוח, אשר בדיעבד התברר כי לא חודשה.

השני – מנורה הכירה בחבותה כלפי לויט בעצם העובדה ששילמה לו פיצוי בגין הנזק שנגרם לרכבו בתאונה.

1. בכתב ההגנה, מנורה הכחישה קיומה של חבות כלפי לויט, גם היא משני טעמים:

האחד – לויט לא היה מבוטח אצלה בזמנים הרלבנטיים בביטוח, משום שביום 18.8.04 הודיעה מנורה לסוכן הביטוח שהיא מפסיקה את עבודתה עמו, והוא לא היה מורשה להנפיק פוליסות מטעמה.

השני – תשלום הפיצוי ללויט הותנה בחתימתו על כתב ויתור ושחרור על פיו ויתר על תביעות עתידיות כנגד מנורה.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1. לויט ביטח את רכבו במנורה באמצעות סוכן הביטוח ישי נדיר (להלן: "סוכן הביטוח") בפוליסה שהחלה ביום 1.6.04 והסתיימה ביום 30.5.05.
2. לאחר התאונה שהתרחשה כאמור, ביום 15.3.06, פנה לויט למנורה וזו דחתה את דרישתו לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו, בהיעדר פוליסת ביטוח לרכבו.
3. אין בידי לויט פוליסה לתקופה הרלבנטית למועד התאונה.
4. בסופו של יום, לאחר דין ודברים הגיעו הצדדים להסכמה לפיה מנורה שילמה ללויט פיצוי בסך של 35,000 ₪ ולויט חתם ביום 4.9.06 על כתב ויתור ושחרור (להלן: "כתב הוויתור").

הפלוגתאות:

1. השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים הן:
2. האם נכרת חוזה ביטוח בין לויט למנורה.
3. אם נכרת חוזה ביטוח, האם בחתימתו על כתב הוויתור, ויתר לויט על דרישותיו ממנורה בגין תביעות של צדדים שלישיים על נזקיהם.

דיון והכרעה:

האם נכרת חוזה ביטוח בין לויט למנורה:

1. ככלל, נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו, בבחינת "המוציא מחברו – עליו הראיה". לפיכך, על התובע, ובעניינינו לויט – שולח ההודעה לצד השלישי, הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה. דהיינו הנטל עליו להוכיח בראש ובראשונה קיומו של חוזה ביטוח (ראו: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ''ד סא(3) 18).
2. בעדותו טען לויט כי נדבר עם סוכן הביטוח בדבר חידוש פוליסת הביטוח של רכבו על פי תנאי הפוליסה שעתידה הייתה להסתיים. אולם לאחר שדיווח לסוכן הביטוח אודות התאונה, סוכן הביטוח הודיע לו שאין לו פוליסה ושהפוליסה "נפלה בין הכיסאות".

בהודעה לצד השלישי ובסיכומיו טען לויט כי סוכן הביטוח אמר לו שהעניין "נפל בין הכיסאות" אצל מנורה, אולם הוא לא חזר על הדברים בעדותו.

1. ניסיון להטיל את המחדל לפתחה של מנורה נעשה גם בעדותו של סוכן הביטוח, אשר הובא לעדות מטעם לויט, ובעדותו ניסה לצור "מסך ערפל" לגבי נסיבות אי חידוש הפוליסה תוך שהוא משיב תשובות עמומות ומבלי שהיה בידיו ולו בדל של ראיה להוכחת פניה למנורה לצורך חידוש הפוליסה של לויט.

בחקירתו הנגדית תיאר סוכן הביטוח את תהליך חידוש הפוליסה. בין השאר, טען כי לאחר שהמבוטח מאשר את חידוש הפוליסה, שולחים לו פוליסת חובה ואת פקס החידוש לחברת הביטוח עם מספר הפוליסה. הפוליסה מתחדשת וחברת הביטוח שולחת למבוטח את הפוליסה. בתשובתו טען סוכן הביטוח כי יש הרבה מקרים שחידושים לא בוצעו בגלל שהם נופלים בין הכיסאות (בפרוטוקול עמ' 30 ש' 29-24) אולם הוא לא ציין אם המחדל קורה במשרדו או שמא במשרדי מנורה.

כשנשאל לגבי המקרה הספציפי, האם פנה למנורה לבקש חידוש, השיב בחיוב וטען כי הוא זוכר במעורפל את שיחת הטלפון של מזכירתו אשר דיברה עם לויט והוא חידש את הפוליסה ונתן את האשראי ואף ציין כי לויט היה לקוח טוב וכי גם לו יש אינטרס לחדש את הפוליסה (בפרוטוקול עמ' 31 ש' 6-3). שיחת הטלפון עם משרדו של סוכן הביטוח לצורך חידוש הפוליסה לא הוטלה בספק, אולם סוכן הביטוח לא השיב לשאלה שנשאל ובשום שלב בעדותו לא ציין כי הוא או מי מטעמו פנה אל מנורה לצורך העברת הצעת הביטוח וחידוש הפוליסה.

נהפוך הוא, כשנשאל האם יש לו אישור על חידוש הפוליסה השיב בשלילה. בנוסף טען כי לא יוכל להשיג אישור כזה משום שהמסמכים מבוערים כעבור שבע שנים. ב"כ מנורה הקשה וביקש מסוכן הביטוח הסבר מדוע אם כן לא הציג מסמך כזה בפני עו"ד אייל פרח אשר ייצג את לויט בסמוך למועד התאונה, והחתימו על תצהיר לצורך העניין. במענה השיב סוכן הביטוח כי אף אחד לא ביקש ממנו וכי זה היה קשה בעקבות סגירת המשרד (בפרוטוקול עמ' 31 ש' 16-10).

לאור תשובותיו של סוכן הביטוח, הרושם המתקבל הוא כי חידוש הפוליסה "נפל בין הכיסאות", במשרדו של סוכן הביטוח ולא אצל מנורה וכי הוא זה אשר לא פעל לחידוש הפוליסה של לויט על אף הסיכום עמו.

1. אף על פי שידוע כי פוליסת הביטוח לא חודשה בפועל, מבקש לויט כי ייקבע שנכרת בינו לבין מנורה חוזה ביטוח, וזאת מכוח אחריותה השילוחית של מנורה, ביחסים בינה לבין סוכן הביטוח ומאחר ומנורה לא הוכיחה את טענתה בדבר ניתוק היחסים עם סוכן הביטוח.

הוראת החוק הרלוונטית לענייננו הינה סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 המורה כדלקמן:

"33. שליחות לענין החוזה

(א) לענין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולענין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב".

בספרו דיני ביטוח, מבאר המלומד ירון אליאס כי אין בכוחה של "חזקת השליחות" הקבועה בסעיף 33(א) לחוק, כדי ליצור שליחות יש מאין. דהיינו, תנאי מוקדם להיווצרות השליחות הוא קיומה של הרשאה מפורשת או משתמעת לנהל משא ומתן בשם המבטח למכירת ביטוח. לפיכך, סוכן הביטוח המשווק פוליסות ביטוח מבלי שקיבל הרשאה לייצג את המבטח אינו יכול להטיל אחריות על חברת הביטוח. במילים אחרות, אם חרג הסוכן מהרשאה – עשויה פעולתו לחייב את המבטח. לעומת זאת אם פעל הסוכן ללא הרשאה כלל, אין בפעולתו כדי להטיל אחריות על המבטח (ראו: ירון אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שנייה 2009, עמ' 1026-1024).

1. בסיכומיו הפנה לויט לרע"א 7662/00 כנעאן מחמוד נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר נבו (27.6.02), אשר במסגרתו אזכר בית המשפט את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה הנטל להוכחת הטענה שסוכן הביטוח לא פעל מטעם חברת הביטוח מוטל על חברת הביטוח. בהסתמך על קביעה זו טען לויט כי מנורה לא הביאה בדל של ראיה להוכיח כי הפסיקה לעבוד עם סוכן הביטוח.

נטל השכנוע להוכחת קיומם של יחסי השליחות מוטל על לויט הטוען לקיומם. מפסק הדין אליו הפנה לויט וכפי שהוא טען בעצמו, הנטל שהועבר אל חברת הביטוח הוא הנטל המשני של הבאת הראיה. הרציונל העומד מאחורי הדברים הוא היעדר הגישה של המבוטח לאינפורמציה הנוגעת ליחסים שבין חברת הביטוח לסוכן הביטוח, אשר בגינו מועבר נטל הבאת הראיה לחברת הביטוח.

1. במקרה דנן, אין חולק בין הצדדים כי בשלב כלשהו הופסקה ההתקשרות של מנורה עם סוכן הביטוח, כאשר לעיתוי של ניתוק היחסים חשיבות מכרעת לעניין גיבוש האחריות השילוחית של מנורה לסוכן הביטוח.

בתצהיר העדות הראשית מטעמו הצהיר נציג מנורה, כי בחודש אוגוסט 2004 מנורה הפסיקה לעבוד עם סוכן הביטוח וביום 18.8.04 שלחה לסוכן הביטוח מכתב רשום המודיע על הפסקת העבודה המשותפת.

בחקירתו הנגדית התבקש נציג מנורה להציג את המכתב הרשום, והוא השיב כי לא חשב שצריך לצרף את המכתב ואת הדואר הרשום כי זה מלפני עשר שנים, והעריך כי יוכל לאתר את מספר הדואר הרשום (בפרוטוקול עמ' 26 ש' 18-11).

שאלת הפסקת ההתקשרות עם מנורה הוצגה גם בפני סוכן הביטוח והוא אישר בעדותו כי מנורה הפסיקה את העבודה עמו, אולם טען כי הוא לא חושב שהפסקת ההתקשרות עמו הייתה בשנת 2004 אלא למיטב זכרונו זה היה בסמוך לסגירת העסק שלו, בספטמבר או אוקטובר 2005. כן טען כי בתחילת 2005 היה עדיין בקשר עם מנורה במערכת המיכון (בפרוטוקול עמ' 30 ש' 8-6 ועמ' 31 ש' 25-17).

1. מבחינת העדויות עולה כי נציג מנורה הציג גרסה פוזיטיבית לגבי מועד סיום ההתקשרות עם סוכן הביטוח תוך שהוא נוקב בתאריך ספציפי למועד משלוח הודעת הפסקת ההתקשרות והביע נכונות לאתר את מספר הדואר הרשום. לויט לא ביקש לעמת את נציג חברת הביטוח עם מסמך נוגד ואף לא ביקש לחייב את מנורה להציג מספר הדואר הרשום (שהרי לא התנגדה להציגו) ולפיכך לא נשללה טענת מנורה כי מועד הפסקת ההתקשרות בינה לבין סוכן הביטוח הינו כגרסתה.

מנגד, גרסת סוכן הביטוח לגבי מועד הפסקת ההתקשרות לא הייתה נחרצת. סוכן הביטוח לא שלל באופן קטגורי את המועד שצוין על ידי נציג מנורה כמועד הפסקת ההתקשרות אלא טען כי אינו חושב זה היה המועד ולמעשה גרסתו אינה אלא הערכה שהפסקת ההתקשרות הייתה סמוך למועד סגירת העסק שלו. סביר להניח כי המידע אודות מועד סגירת העסק מצוי בידי סוכן הביטוח ומצופה היה כי יציג ראיה כלשהי לגביו או לגבי מועד ההתחשבנות שלו עם מנורה, אשר כפי טענתו הזמינה אותו להסדיר הלוואה. יותר מכך, סוכן הביטוח אשר טען כי בזמן כלשהו עדיין היה מחובר למערכת המיכון של מנורה לא הציג כל ראיה המוכיחה כי בזמן שבו מנורה טענה שההתקשרות עמו הופסקה, ההתקשרות נמשכה באמצעות מערכת המיכון והוא המשיך לבטח באמצעותה.

מעדות סוכן הביטוח עלה כי הפסקת ההתקשרות עם מנורה הייתה על רקע כספי. מעדות לויט עלה כי סוכן הביטוח נמצא בפשיטת רגל וריצה מאסר בגין עבירות הקשורות בניהול סוכנות הביטוח וזו גם הסיבה שבגינה לויט בחר שלא לשלוח הודעה לצד שלישי כנגד סוכן הביטוח. בנסיבות אלה, אני מעדיפה את עדות נציג מנורה אשר העיד עדות בעניין מקצועי, על פני עדות סוכן הביטוח שבעדותו ניסה להרחיק מעל עצמו כל קשר למחדל בחידוש הפוליסה ולהסיר מעליו כל אחריות (שהרי אם התרשל, על פניו קיימת לו אחריות אישית), ואשר לא ניתן להוציא מכלל אפשרות כי עדותו מוטה על רקע סיום היחסים שלו עם מנורה.

מכל הטעמים האמורים לעיל שוכנעתי שמועד הפסקת ההתקשרות בין מנורה לסוכן הביטוח קדמה למועד סיום פוליסת הביטוח של לויט ולשיחתו הנטענת עם סוכן הביטוח לצורך חידוש הפוליסה.

על כן מסקנתי היא כי במועד הרלבנטי להסכמה לחידוש הפוליסה, סוכן הביטוח לא היה מורשה למכור ביטוח מטעם מנורה, ועל כן לא נקשר בין לויט למנורה חוזה ביטוח ואין בפעולתו של סוכן הביטוח ובמצג שהציג כדי להטיל אחריות על מנורה.

1. אוסיף ואומר כי גם לו הייתי מקבלת את עמדת לויט לגבי קיומו של חוזה ביטוח מכוח יחסי השליחות בין מנורה לסוכן הביטוח, התרשמותי היא כי בידי לויט היה הכוח למנוע הסיטואציה או להקטין באופן משמעותי את הסיכוי להתרחשותה. שכן, מבלי להפחית מחובתה של חברת הביטוח לשלוח פוליסה, מצופה ממבוטח סביר שיעקוב אחר קבלת הפוליסה לידיו בסמוך להתקשרות עם הסוכן וביצוע החיובים של דמי הביטוח.

בעדותו, טען לויט שהיו פעמים במהלך שש השנים שהפוליסה הגיעה אבל ברוב הפעמים היא לא הגיעה. בניגוד אליו שלל סוכן הביטוח בעדותו את האפשרות שאנשים לא קיבלו פוליסה ולגבי עדותו של לויט טען שלויט לא שם לב או ששלחו לו לכתובת אחרת. לפיכך, לאור הסתירה בין עדות לויט לעדות סוכן הביטוח ומשעלה מעדותו של לויט כי אין זה הביטוח היחיד שרכש ולפחות חלק מהפוליסות קיבל, מצופה כי יבחין שפוליסת הביטוח לא הגיעה לידיו. יותר מכך, עולה מעדותו של לויט כי הבחין בתשלומים לא רגילים ופנה למנורה על מנת לקבל החזר (בפרוטוקול עמ' 21 ש' 29-25) משמע, לויט היה מודע לחיובים שבוצעו באמצעות כרטיס האשראי שלו ומשכך מצופה כי ייתן דעתו להיעדר חיובים בגין הפוליסה הנדונה. בנסיבות אלה ולאור הזמן הרב שחלף בין המועד בו אמור היה סוכן הביטוח לחדש את הפוליסה לבין מועד התאונה, מצופה היה כי לויט כמבוטח סביר יפנה לסוכן הביטוח או אל מנורה על מנת להסב את תשומת הלב בדבר אי ביצוע החיובים בגין הפוליסה ואי קבלת הפוליסה לידיו ובדרך זו ניתן היה לגלות מבעוד מועד את הבעיה שנוצרה ולמנוע הנזק.

על כן, אף אם הייתי קובעת כי קיים חוזה ביטוח בין הצדדים, היה מקום להחיל על לויט אשם תורם משמעותי בתור הגורם שיכול היה למנוע את הנזק.

1. טענה נוספת של לויט היא כי מנורה הכירה בחבותה בהתנהגות והראיה לכך היא ששלחה שמאי רכב להעריך נזקיו, הפנתה אותו למוסך הסדר מטעמה ובסופו של יום שילמה לו פיצוי אשר לדידו מגיע כמעט למלוא נזקו.

בעדותו הסביר נציג מנורה כי אינו מטפל בתביעות, אולם הדבר נשמע הגיוני בעיניו משום שכשיש נזק גם אם חברת הביטוח לא מכירה בכיסוי ביטוחי, היא שולחת שמאי על מנת שתהיה לה אינדיקציה להיקף הכספי של הנזק.

מגרסתו של לויט עולה כי השמאי נשלח לאחר פנייתו למנורה במכתב לכיסוי נזקי רכבו.

בנסיבות אלה, ההסבר שנתן נציג חברת הביטוח בדבר הצורך לאמוד את הנזק על מנת לקבל אינדיקציה הגיוני ומתקבל על דעתי שכן סביר כי חברת ביטוח כגוף כלכלי ועסקי תבקש לכמת את היקף החשיפה שלה על מנת לשקול צעדיה ואת מידת רצונה להיגרר להליכים משפטיים. אי לכך, איני סבורה כי יש בהתנהלות מנורה, כדי ללמד על הכרה שלה בחבות כלפי לויט מכוח חוזה ביטוח בר תוקף.

1. לסיכום עד כה, מסקנתי מכל האמור לעיל היא כי לא השתכלל חוזה ביטוח בין מנורה ללויט ועל כן מנורה אינה חבה כלפי לויט לתשלום נזקיו.

נוכח מסקנתי זו איני רואה רלבנטיות בטענה כי מנורה לא שלחה מכתב דחייה למכתב הדרישה שנשלח אליה מטעם לויט, ולפסיקה שהוגשה בצירוף לסיכומיו בעניין המניעות הנובעת מכך בהעלאת טענות הגנה. שכן, כאמור, אין המדובר ביחסי מבטח ומבוטח ועולה אף מעדותו של לויט כי במועד בו בא בדברים עם מנורה כבר ידע שאין לרכבו פוליסת ביטוח במנורה.

1. לכאורה בשלב זה ניתן היה לסכם ולסיים את פסק הדין, אולם לא אצא ידי חובתי ללא התייחסות ולו בקצרה לשאלה השנייה שבמחלוקת בדבר משמעות חתימת לויט על כתב הוויתור בנוגע לתביעות עתידיות.

תשובתי לשאלה זו הינה כי הוויתור על התביעות העתידיות בכתב הוויתור מחייב את לויט ולמעשה גם לו סברתי כי השתכלל חוזה ביטוח בין מנורה ללויט, הייתה מנורה מופטרת מחבותה מכוח ההסכמה שבכתב הוויתור.

1. בהודעה לצד השלישי טען לויט כי חתם על כתב הוויתור בהיסח הדעת.

על פניו, גרסה זו אינה יכולה להתקבל על הדעת ולו רק בשל העובדה שאין המדובר בהדיוט, אלא בעורך דין, שהתמחותו בתחום המסחרי ואשר לא רק מומחיותו הוא עמדה לו לעזר אלא שהוא אף היה מיוצג על ידי עורך במשא ומתן שלו עם מנורה.

לויט העיד לגבי נסיבות החתימה שלו על הוויתור על התביעות העתידיות וניסה להציג תמונת מצב לפיה ההסכמה בדבר הפיצוי ממנורה הייתה לגבי נזקי רכבו בלבד וכך גם הוויתור שלו על תביעות עתידיות. אולם מעדותו עולה כי שקל סיכוייו וסיכוניו היטב, שכן טען כי חתם על הוויתור משום שסבר שאינו אשם בתאונה. משתמע, בייחוד לאור היותו עורך דין, אשר אמור להבין את משמעותה של היות דעתו סובייקטיבית, כי היה מודע או היה צריך להיות מודע לכך שאם כן היה אשם בתאונה היה צפוי לתביעות מצדדים שלישיים. לפיכך, דעתו כי אינו אשם הובילה אותו לחתימה על הוויתור ולא אי הידיעה או אי ההבנה שיכולות להיות תביעות של צדדים שלישיים בגין נזקיהם.

1. זאת ועוד, נציג מנורה העיד כי לויט ישב עמו וכי הוא הבהיר לו שאין לו כיסוי ביטוחי ושמנורה אינה יכולה להתעמת עם צדדי ג' ולכן מוכנה לשלם רק על הנזק העצמי שלו וזה סוגר את כל התביעה כולל תביעות צד ג' ולויט חתם על כתב הסילוק. מנגד אמנם לויט העיד כי לא נכח בפגישה המדוברת אולם אין חולק כי יוצג במשא ומתן עם מנורה על ידי עו"ד אייל פרח. עו"ד אייל פרח לא הובא לעדות בבית המשפט ואין ספק בעיני כי היה בעדותו כדי לשפוך אור על המשא ומתן עם מנורה ועל הסיכום עם מנורה והחתימה על כתב הוויתור. לא מצאתי בגרסתו של לויט הסבר כלשהו מדוע עו"ד אייל פרח לא הובא לעדות ועל כן מוחזק לויט כמי שנמנע מהבאת ראייה רלבנטית אשר לו הייתה מובאת בפני בית המשפט הייתה פועלת לחובתו ומחזקת את גרסת מנורה (ראו: קדמי, על הראיות, חלק רביעי (תש"ע-2009) עמ' 1889; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 602).
2. נציג חברת הביטוח חזר וטען כי התשלום היה לפנים משורת הדין. לעומתו טען סוכן הביטוח כי חברת ביטוח אינה משלמת לפנים משורת הדין נזקים מלאים. אין חולק כי לא שולם ללויט מלוא נזקו שכן לטענתו לאחר ההצעה של המוסך לקנות את רכבו נותר סך של 45,000 ש"ח בגין עלות התיקון ובסופו של דבר מנורה שילמה לו 35,000 ש"ח. כלומר לויט ויתר על סך של 10,000 ש"ח. סביר להניח כי המניעים שהובילו את לויט לוותר למנורה על חלק מנזקו זהים למניעים של מנורה לשלם ללויט חלק מנזקו, אפילו חלק גדול, דהיינו כל צד שקל את סיכוייו וסיכוניו כמקובל במשא ומתן ופעל בהתאם.

בנסיבות אלה מוחזק לויט כמי שהבין על מה הוא חותם ומכל מקום לא עלה בידי לויט להוכיח פגמים בכריתת החוזה. לפיכך ומשלא שוכנעתי כי לא הבין שייתכן כי יהיה מי שיסבור שהוא כן אשם בתאונה, אזי ההסכמה לקבל סך 35,000 ש"ח לסילוק כל נזקיו לרבות בגין תביעות עתידיות של צדדים שלישיים, יכולה להתפרש לכל היותר כטעות בכדאיות בעסקה אשר בהתאם להוראת סעיף 14(ד) לחוק החוזים [חלק כללי] התשל"ג-1973 אינה מקימה ללויט עילה לבטלו.

1. באשר לנוסח כתב הוויתור – המדובר למעשה בהסכם פשרה. בכתב הוויתור צוין במפורש כי לויט מוותר על כל תביעה מאיזה מין שהוא לרבות תביעות של צדדים שלישיים כלפי מנורה בקשר למקרה ולכל הקשור בו או הנובע ממנו. עיינתי בהוראות בדבר טופסי קבלה ושחרור שהוגשו על ידי לויט. כאמור, התרשמתי כי לויט הבין על מה הוא חותם ולא שוכנעתי כי לא הבין את היקף החשיפה שלו לתביעות עתידיות בעת חתימתו על כתב הוויתור ועל כן אין ספק בעיני בדבר גמירות דעתו לחתום על כתב הוויתור.

לצד הורות המפקח על הביטוח, אשר בתי המשפט נוהגים לאמצן כמחייבות, עומדת הגישה הרווחת בפסיקה כי לא בנקל יתאפשר למי שחתם על כתוב וויתור לחזור בו. בע"א 226/87 זועבי נ' ניקולא ואח', פ"ד מג (1) 714, קבע בית המשפט בהתייחס להסכמים מסוג זה שנחתם בענייננו כדלקמן:

"לגבי הסכמים מהסוג הנדון, גורם היציבות והוודאות בדבר סופיותם הינו בעל חשיבות רבה, הן מבחינת האינטרס העסקי-כלכלי של חברות הביטוח והן מבחינת המדיניות המשפטית. השגת הסכמי פשרה הינה נשמת אפה של חברת ביטוח, ועבודתה תיהפך כמעט לבלתי אפשרית, אם בכל מקרה תצטרך, כעבור שנים רבות..., לשחזר את כל פרטי המשא והמתן עם המבוטח או עם בא-כוחו, וזאת כדי להתגבר על החשד, שמא הושג ההסכם בתנאים של עושק...".

נוכח דברים אלה, ובהיעדר כל טענה בדבר חתימה על כתב הוויתור בנסיבות של כפייה או עושק, ומשאין מדובר באדם בעל נחיתות אינטלקטואלית אל מול נציגי מנורה וברי כי הבין על מה הוא חותם, כאדם סביר וכעורך דין סביר, מחויב לויט להסכמות המפורטות בכתב הוויתור עליו חתם, לרבות הוויתור על תביעות עתידיות ממנורה בגין לנזקי צדדים שלישיים עקב התאונה הנדונה בתביעות אלה.

סיכום:

1. לאור מכלול הראיות שהובאו בפניי, אני סבורה כי הונחה בפניי תשתית מספקת על מנת לקבוע כי לא השתכלל חוזה ביטוח בין לויט ומנורה וכי גם לו היה חוזה ביטוח, לויט פטר את מנורה מחבות בגין תביעות עתידיות של צדדים שלישיים בחתימתו על כתב הוויתור, ועל כן אני דוחה ההודעה לצד שלישי.
2. אשר על כן אני מחייבת את לויט לשלם למנורה שכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון בסך 400 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י' שבט תשע"ו, 20 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.