מבוא, ההליכים שבפניי ותמצית הטענות

1. ראשיתו של הסכסוך בין הצדדים בהסכם ייסוד שותפות מיום 1.11.07, אשר הצדדים בו הינם מר מוטי שם טוב ומר דוד רחמים (נספח א' לכתב התביעה בת.א. 4023-09-10; להלן: ההסכם ו - התביעה הראשית).
2. בהסכם זה קבעו הצדדים לו כי יקימו שותפות, שעיסוקה באינטגרציה ושירותי מומחה למחשבים ותקשורת, כאשר הם יחזיקו בשותפות בחלקים שווים. תקופת ההסכם נקבעה כבלתי מוגבלת.
3. בפועל, ועל כך אין חולק בין הצדדים, לא הוקם תאגיד ולא נפתח עוסק מורשה ברשויות המס. מר רחמים עבד עם הנתבע 1 מר מוטי שם טוב ועם הנתבעת 2 (להלן – לנטק), בשיתוף פעולה, כאשר כל העבודות וההזמנות, קרי גם התקבולים וההוצאות התנהלו במסגרת חשבונאית של לנטק, ללא הפרדה בהנהלת החשבונות בין השותפות המיועדת לבין לנטק.

בשיטה זו עבדו הצדדים כתשעה חודשים, כאשר כאמור התקבולים שולמו ללנטק וההוצאות השונות הוצאו דרכה. אין חולק, כי מר רחמים עסק בתחום המקצועי אשר בו עסקה השותפות, עבורה, וההתקשרות נפסקה לאחר תשעה חודשים.

עוד לי מאן דפליג כי על הסכם חתם גם יורם שם טוב – בשמה של לנטק, למרות שפורמלית היא לנרשמה כצד להסכם (עמוד 17 לפרוטוקול, ש' 24-25).

1. ראוי להוסיף, כי טרם הגשת התביעה הראשית, הגישה לנטק נגד מר רחמים, ביום 2.9.09 תביעה על סך 2,204 ₪, בגין ציוד שנטל ממנה מר רחמים, ולא החזירו.
2. כשנה לאחר מכן, הוגשה התביעה הראשית על ידי מר רחמים, על סך 384,000 ₪. תביעה זו כוונה נגד מר מוטי שם טוב ונגד לנטק. בתביעה זו טוען מר רחמים כי מגיעים לו כספים רבים בגין רווחיה של השותפות בסכום כולל של 280,000 ₪ (רווחי השותפות לפי הטענה הינם 560,000 ₪), וכן מגיע לו פיצוי בגין אובדן לקוחות ואובדן רווח צפוי בסך 100,000 ₪. מר רחמים טוען שיש להפחית מהסכומים הנ"ל משכורות שקבל מלנטק בסך של 29,204 ₪.
3. לנטק הגישה כנגד מר רחמים תביעה שכנגד, על סך 187,568 ₪. בתביעה זו נטען, בתמצית, כי אכן הוקם העסק המשותף, אשר פעל מבחינה חשבונאית במסגרת לנטק כי מר רחמים הביא לעסק המשותף רק 5 לקוחות, שאף הם היו לקוחות של החברה בה עבד בעבר, חברת "אומניטק".

לפי הטענה בתביעה שכנגד, מר רחמים אחראי להפסד שנגרם ללנטק בגין פניותיו ללקוחות אומניטק בניגוד לדין, דבר שגרם להפסקת הזמנות של אומניטק מלנטק. נטען גם, כי נגרמו ללנטק נזקים בעניין זה, לרבות אובדן רווח, בסך 153,000 ₪. כמו כן נטען, כי על מר רחמים להשיב ללנטק סכום עודף שקיבל מהשותפות, בסך 34,568 ₪.

דיון בתביעת מר רחמים בתביעה הראשית

1. ככל שהדברים נוגעים לתביעה הראשית, שני הצדדים כשלו מהצגת ראיות מינימליות הדרושות לביסוס הסכומים הנתבעים.
2. תחילה לתביעה "העיקרית" שהגיש מר רחמים, במסגרת התביעה הראשית. לביסוס טענותיו, הגיש מר רחמים תצהיר ובו טען כי ביצע מעקב אחר העבודות שבוצעו על ידי השותפות, ואחר התקבולים שהתקבלו אצל לנטק עבורם, וריכז תקבולים אלה בטבלת "אקסל", שצורפה כנספח ו' לתצהירו.

טבלה זו נערכה על ידו, לדבריו, בזמן אמת, אך לא צורפה לה כל אסמכתא המבססת את הסכומים הרבים הנקובים בה. באותה מידה היה יכול מר רחמים לטעון לסכומים כפולים ומשולשים, או לסכומים אחרים, בלא שביהמ"ש יוכל לבחון את הטענות כנדרש.

כאשר נשאל על ידי ביהמ"ש האם יש לו את ההזמנות או חשבוניות המתייחסות ללקוחות או לסכומים הנקובים בטבלה זו, ענה:

"חלק הגשנו, חלק הוא רשם שהוא מאשר אותם שזה בסדר... " (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 10-11).

בהמשך, כאשר נשאל על ידי ביהמ"ש בשנית שאלה זו, השיב:

"אין אותם פה. יש לי חלק מהם. שעזבתי אותם, עברתי בין רוב הלקוחות להביא... את העתקי חשבוניות ואני לצערי, אני החלפתי עו"ד, והגשתי את זה אצלו, כנראה שזה איפשהו... העברתי הכל לעו"ד רינון..." (שם, שורות 12-18).

1. אין לקבל תשובות מעין אלה. מר רחמים מודה למעשה במפורש כי יש בידיו את המסמכים המאששים את הסכומים הנקובים מהטבלה נספח ו' הנ"ל, אך מסיבה שאין לקבלה, לא הגישם לביהמ"ש, על מנת שיהיה ניתן לבחון את נכונות הטבלה שהוכנה על ידו באופן חד צדדי.

הימנעות זו מהבאת ראיה, בעניין כה מכריע ומרכזי בתביעתו, מביאה למסקנה כי יש לדחות את אותה טבלה ולהניח כי לו המסמכים שמצויים בידיו, כפי שהעיד, היו מוגשים, היו פועלים לרעתו.

ראה בענין זה ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פ"ד לה(1) 736, 760:

"כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו הסבר סביר לכך, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה".

מעבר לכך, לא היתה כל מניעה מצד מר רחמים, במשך שלוש שנות חיי התיק, להגיש בקשות מתאימות לגילוי מסמכים ספציפי, דבר שלא נעשה, אלא ימים ספורים לפני דיון ההוכחות, במסגרת בקשה שהוגשה ביום 2.1.14 (בקשה 15), אשר בא כוחו ויתר עליה בפתח דיון ההוכחות.

הלכה למעשה, היה אמור מר רחמים להגיש תביעה למתן חשבונות, כמקובל במקרים מעין אלה, כאשר יחסי שותפות עולים על שרטון ויש לברר הכנסות והוצאות, דבר שלא נעשה.

1. מר רחמים טען בסיכומיו, כי הנתבעים נמנעו מהגשת מסמכים המעידים על הכנסות השותפות במסגרת החשבונאית של לנטק, דבר הפועל לחובתם. אכן, הנתבעים פרטו את ההכנסות וההוצאות הנטענות, ללא שצרפו את כל כרטסות הנה"ח הנוגעות ללקוחות השותפות בתקופה הרלוונטית.

יחד עם זאת, אין בכך כדי לגרוע מחובת ההוכחה הבסיסית – הראשונית החלה על מר רחמים, כתובע. בהקשר זה נכשל מר רחמים ולא הרים את נטל ההוכחה המינימלי על מנת להוכיח את טענותיו.

1. חשוב להזכיר מושכלות יסוד בהקשר זה: המשפט האזרחי מטיל על התובע הן את 'חובת השכנוע' והן את 'חובת הבאת הראיות' להוכחת תביעתו. מבחינת 'חובת השכנוע' על התובע מוטל הנטל לשכנע בצדקת טענותיו. בנוסף, על התובע החובה להוכיח את תביעתו, על כל רכיביה, לאמור: שבידו עילת תביעה לכאורה, שלא התיישנה, המוכחת בראיות קבילות, איכותיות ומספיקות בעיני החוק.

נטל השכנוע הינו החובה להוכיח טענת בעל דין כלפי יריבו, בהתאם לדין המהותי. בד"כ יוטל נטל זה על שכם התובע. הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה. כך, תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש.

באשר לשאלת נטל ההוכחה - יש להבחין בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות. בעוד נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות, הרי שנטל הבאת הראיות הינו החובה המשנית הנלווית לנטל השכנוע.

נטל הבאת הראיה הינו חובה דיונית הטפלה לחובת נטל השכנוע ומשמעותה החובה להביא ראיות לעמידה בנטל השכנוע ותמיכה ביסודות המקימים את עילת התביעה. על כן יפתח התובע את מסכת הראיות ובסיומה רשאי הנתבע להביא ראיותיו. לעניין היריב, משמעות הנטל הינה הבאת ראיות להשמטת הבסיס מתחת הראיות שהובאו לחובתו.

ראה לענין זה י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי, מהדורת 2009, עמ' 1719 ואילך.

בענייננו, כאמור, לא עלה בידי מר רחמים להביא ראיות מספיקות להוכחת תביעתו, וממילא, לא עבר הנטל לסתור על שכם הנתבעים.

1. טענה נוספת שבפי מר רחמים הינה כי לנטק הודתה בכך שהכנסות השותפות נטו בתקופה הרלוונטית הינם כ- 153,000 ₪, דבר שעולה לפי הטענה מהעמוד האחרון בנספח ב' 1 לתצהיר הנתבעים, שהינו דוח שהכינה לנטק נושא תאריך 31.10.10.

במסמך זה פורט ריכוז המכירות של השותפות, ובסיכומו מצוין הסכום של 153,568 ₪. אין בידי לקבל גם טענה זו.

בתצהיריהם של מר מוטי שם טוב ומר יורם שם טוב, הוסבר כי סכום זה הינו לפני הוצאות נוספות, הוצאות תקורה, שרוכזו בנספח ב'2 לתצהירים.

במסמך זה, מיום 2.11.10, פורטו הוצאות שונות, כגון משכורות, הוצאות רכב, טלפון נייד, הוצאות משרדיות שונות ועוד, בסך כולל של 188,136 ₪, אשר הוצאו במסגרת פעילות השותפות.

לפי טענת האחים שם טוב, יוצא מכך כי השותפות הפסידה 34,568 ₪, כך שממילא אין כל רווח לחלוקה, אלא נהפוך הוא, מר רחמים קיבל כספים ביתר.

האחים שם טוב לא נחקרו בהקשר זה והחקירה התרכזה בהכנסות השותפות דווקא ולא בהוצאות.

מעבר לכך, התרשמתי מחקירתם של האחים שם טוב כי העידו בכנות והם מדייקים בדבריהם ולפיכך מקובלת עלי גרסתם, לרבות בעניין ההוצאות שצוינו לעיל.

מעבר להתרשמות הבלתי אמצעית כאמור ולדוגמא, אציין כי מר יורם שם טוב ענה תשובות מדויקות גם בנושא ההכנסות של השותפות. כך למשל, בכל הנוגע להכנסות מחברת ויסקום/אגד תעבורה (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 8-12).

כך למשל, כאשר נשאל לגבי הלקוח יינות ביתן ואומת עם כך שבעמוד האחרון נספח ב' לתצהירו נרשם 1000 ₪ והוא העיד כי לא בוצעה עבודה עבור לקוח זה, השיב כי בנספח ב' 1 נרשם מספר פעמים שם הלקוח, כך שהיו מקרים שבוצעה עבודה והיו מקרים שלא (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 26-31 ועמ' 20 לפרוטוקול שורות 1-4).

כך למשל, כאשר נשאל על לקוח בשם נצר סירני ואומת עם כך שלכאורה בטבלה עמוד אחרון בנספח ב' לתצהירו לא מוזכר לקוח זה, השיב כי בטבלה זו מכונה לקוח "נט ספייס), שכן חברה זו נתנה העבירה להם את העבודה של נצר סירני, והיא זו ששילמה עבורה (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 5-13). כאמור, התרשמתי ממר יורם שם טוב כי עונה תשובות נכונות, אמינות ומדויקות, ואני מקבל את עדותו במלואה.

1. בהינתן האמור, תביעתו של מר רחמים נדחית.

דיון בתביעה הנגדית שהגישה לנטק – במסגרת התביעה הראשית

1. וכעת לתביעה הנגדית שהוגשה במסגרת התביעה הראשית. כזכור, לנטק הגישה נגד מר רחמים תביעה על סך 187,000 ₪, בטענה שהאחרון אחראי להפסד שנגרם לה בשם פניות שפנה ללקוחות אומטק, חברה בה עבד, עד להקמת השותפות, דבר שגרם להפסקת הזמנות של אומינטק מלנטק ולאובדן רווחים בסך 153,000 ₪.

חלק נוסף בתביעה זו הינו תשלום ביתר לכאורה ששולם על ידי לנטק למר רחמים, למרות שהשותפות היתה הפסדית.

1. אף תביעה זו הוגשה ללא ביסוס חשבונאי וראייתי מינימלי. בתצהירים מטעם לנטק נטען שבשנת 2007 הסתכמו ההכנסות מאומניטק בסך של כ- 636,000 ₪, ואילו בשנת 2008 הסתכמו ההזמנות בסך של כ- 127,000 ₪ בלבד.

לטענת לנטק, הרווח הצפוי בגין הפסד ההזמנות (ההפרש הינו כחצי מיליון ₪) הינו 153,000 ₪. צורפו כנספח ג' לתצהירים מטעם לנטק כרטסות של אומניטק, ועליהם כיתוב מסוים, ולפי הטענה הכרטסות משקפות ירידה דרסטית בהכנסות מאומניטק.

לא הובאה בפני כל ראיה מהו אחוז הרווח התפעולי, וודאי לא רווח נקי, כתוצאה מאותן הכנסות שלכאורה אבדו.

אף אם הייתי מניח כי קיימת ירידה כזו בהכנסות, אין זה בידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש, מהו הרווח התפעולי או הרווח הנקי בלנטק, שלכאורה אבד.

גם כאן, היה על לנטק להגיש חוות דעת מומחה אשר תבסס את טענותיה, דבר אשר לא נעשה, ללא כל סיבה.

זאת ועוד, אף הטענה כי אותה ירידה לכאורה בהכנסות שהתקבלו מאומניטק ארעה בשל מעשיו של מר רחמים, נטענה בעלמא, ללא פירוט ממשי, והמצהירים אף לא הזכירו את שמות הלקוחות שמר רחמים לכאורה פנה אליהם, ובכך גרם לירידת הזמנות מאומניטק.

גם הטענה כי שולמו כספים ביתר למר רחמים נטענה בעלמא, שכן אין בפניי כל אסמכתאות וחוות דעת חשבונאית כנדרש, המוכיחים את מאזנה החשבונאי של השותפות, דבר שנדרש על מנת לבחון את הטענה כי שולמו כספים ביתר.

בהינתן האמור, התביעה שכנגד שהגישה לנטק נדחית.

דיון בתביעה הנוספת שהגישה לנטק

1. אסיים בדיון קצר בתביעה שהגישה לנטק נגד מר רחמים במסגרת תא"מ 2052-09-09, על סך 2,204 ₪.
2. כזכור, בתביעה זו נטען כי מר רחמים לקח מלנטק ציוד בסכום זה ולא השיבו. מר רחמים הודה בחקירתו כי הוא חתום על תעודת משלוח שצורפה כנספח א' לכתב התביעה (סומנה נ/2), בה נקוב סכום התביעה הנ"ל.
3. כאשר נשאל מר רחמים האם השיב את הציוד הנזכר ב- נ/2 השיב כי ציוד זה הותקן אצל לקוח, "דיזנהויז תיירות". עוד הוסיף בעדותו כי:

"גם בתצהיר כתבתי שאני מוכן לקחת את זה עלי, אבל תחזיר לי את כל מה שאתה חייב לי" (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 16-19).

אין חולק איפוא כי מר רחמים אחראי לאותו ציוד שנלקח ואף הסכים לשלם תמורתו.

בנוסף, במסמך זה גם צוין בתחתיתו כי - "נמסר לדוד רחמים, במידה ולא יוחזר יחויב בסכום זה".

כאמור, הנתבע הודה כי חתם על המסמך. לפיכך, נוכח התחייבות זו בתחתית המסמך, ובהינתן העובדה כי אין חולק שהציוד לא הושב על ידו ללנטק, המסקנה הינה כי יש לחייבו בתשלום שווי הציוד כנקוב בנ/2. .

תביעה זו מתקבלת, איפוא. מר רחמים ישלם ללנטק סך 2,204 ₪ בצירוף האגרה ששולמה, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.9.09 ועד התשלום בפועל.

1. בסיפת הדברים אציין שנוכח כשלון ההוכחה, משני הצדדים, מהם רווחי השותפות, לא ראיתי כל רלבנטיות למחלוקת ביניהם בנוגע להיקף הסכומים ששולמו למר רחמים במשך תקופת השותפות, ולכן לא דנתי במחלוקת זו.

1. סיכומם של דברים: כאמור, בתביעה הראשית, התביעה והתביעה שכנגד נדחות. בנסיבות הענין ונוכח התוצאה, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות, לא בתביעה הראשית ולא בתביעה בתא"מ 2052-09-09. בתביעה הנוספת שצויינה לעיל, ישלם מר רחמים את הסכום הנקוב כאמור.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ד, 16 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.