נגד הנאשם הוגש באוגוסט 2009 כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה חובלנית, בגין אירוע מיום 29.3.09, בשעה 10:30 בבוקר, לערך:

הנאשם שעבד בחנות בקניון בהרצליה, הגיע לעבודה יחד עם מנהלת החנות גב' רימאן ג'בארה שהסיעה אותו ברכבה. הרכב נעמד לפני המחסום בכניסה לחניון, ועקב ויכוח שהתגלע בין הנאשם לבין המתלונן דמוז דרור דנבטו, שעבד כמאבטח בחניון, תקף הנאשם את המתלונן, הכה בראשו בחפץ חד ובאגרופיו, הפיל אותו ארצה ובעט בו. כתוצאה מהתקיפה נגרם למתלונן פצע בראשו.

הנאשם כופר במיוחס לו, וטוען כי למעשה הוא שהותקף על-ידי המתלונן.

עד התביעה יוסי אמיר:

עד זה הינו עד אובייקטיבי, שאינו קשור למי מהצדדים, שעבד בבנין מול החניון.

בהודעתו הקצרה שנגבתה ביום האירוע [ת/1] סיפר העד ששמע צעקות של בחורה "וראיתי שתוקפים את השומר בחניון". יוסי רץ למקום, ראה את המתלונן והנאשם "רבים אחד עם השני", הפריד ביניהם ו"ריתק" את הנאשם שהכה את המתלונן, על-אף שהנאשם ניסה לשוב ולתקוף את המתלונן.

לשאלה ישירה של החוקר, מסר יוסי שראה את הנאשם תוקף את המתלונן ודוחף אותו לתוך הבוטקה. התקיפה נעשתה בעיקר באגרופים, כשהמתלונן מנסה להגן על עצמו ולהדוף את הנאשם.

לשאלה ישירה נוספת מסר יוסי שהמתלונן לא הכה את רימאן, שעמדה בצד, צעקה ולא הפרידה, ובתום האירוע אמרה למתלונן שתתלונן עליו ותדאג שיפוטר.

בעדותו, שינה יוסי הן את מהותה והן את רוחה של גרסתו:

לדבריו, ראה את המתלונן והנאשם מתקוטטים זה עם זה, אוחזים זה בזה, בתוך הבוטקה של השומר. בקטטה כמו בקטטה - חלק מהזמן המתלונן הגן על עצמו ובחלק אחר תקף. יוסי התערב והפריד, כי נראה היה לו שהנאשם חזק יותר מהמתלונן, אחרת לא היה טורח לעשות זאת.

לבקשת התובעת המלומדת, הוכרז העד כעוין וחקירתו הראשית המשיכה על-דרך חקירה נגדית. יוסי חזר ואמר כי היה מדובר למעשה בקטטה הדדית, וכשעומת עם הודעתו אמר שהחוקר לא אפשר לו להאריך בדברים. עוד הוסיף העד, שלא ראה מי תקף ראשון.

העד שמע מפי הנאשם - וזו אמרת נאשם קבילה - שהנאשם ביקש לבדוק את הרכב כי המתלונן ורימאן דיברו בערבית.

המתלונן:

כשהגיעו רימאן והנאשם ברכבה של רימאן למחסום החניון, ביקש הנאשם לבדוק את הרכב, שכן האחראים עליו הורו לו לבדוק את כל הרכבים. רימאן סירבה וטענה שהיא מוּכּרת במקום, ובעקבות דין ודברים ביקש ממנה המתלונן תפנה את רכבה ותעצור בצד, כדי לא לעכב את יתר כלי הרכב. הרכב חנה בצד, וכשראשו של המתלונן היה רכון כלפי מטה בעת בדיקת רכב, הוא חש לפתע מכה בראש - הנאשם הכה אותו בראשו עם צרור מפתחות והמתלונן דימם.

רימאן החלה לצעוק לנאשם שיעזוב את המתלונן, אך הנאשם המשיך להכותו בכל גופו ולבעוט בו, כשנפל. הנאשם גם ניסה לגרור את המתלונן לתוך הבוטקה, שם יוכל להכותו ללא עדים. אז הגיע יוסי, הפריד והציל את חייו של המתלונן.

אנשים מסביב יעצו למתלונן להתלונן במשטרה אך הוא סרב בתחילה, אך אז החלה רימאן לומר שאם הוא יגיש תלונה - היא תתלונן ותאמר שהוא תקף אותה ונגע בגופה. לכן מיהרו הנאשם והקב"ט האחראי להגיע למשטרה, להתלונן לפניהם.

המתלונן לא ידע לומר מדוע הקב"ט האחראי אדיר שלום, שראה לדבריו את התקיפה, לא מסר הודעה.

המתלונן אמר, שיוסי הגיע כשהנאשם חבט בראשו וראה את המתלונן מוטל על הארץ והנאשם בועט בו. עוד אמר המתלונן, שניסה להתגונן אך לא הצליח כי הנאשם חזק מאוד.

לדבריו הנאשם כלל לא דיבר איתו קודם לתקיפה. רק רימאן דיברה איתו, והוא כלל לא תקף אותה, דחף אותה או נגע בה.

המתלונן אישר שביקש מרימאן שתעצור בצד, כי לא מצאה את התג המאפשר לה כניסה לחניון, והוא חושב שנטל ממנה את כרטיס החניה שלה, לאחר שמצאה אותו וביקשה לפתוח באמצעותו את המחסום החשמלי.

לאחר מכן, הקב"ט פתח לה את החניון והיא נכנסה והחנתה את הרכב. אז חזרו הנאשם ורימאן לכיוון המתלונן, שעסק בבדיקת רכב אחר, והנאשם התנפל עליו.

המתלונן הכחיש את טענת ההגנה, לפיה רימאן החנתה את הרכב וחזרה למחסום כדי לקחת את כרטיס החניה שנטל ממנה, ושאז דחף אותה והפיל אותה, ועקב זאת התערב הנאשם.

עם-זאת, אישר לאחר עימות עם הודעתו, שככל הנראה אכן נטל את הכרטיס ושרימאן פנתה אליו כדי לקבל את הכרטיס בחזרה, ושנוצר ויכוח בין שניהם.

הוגשו לוח תצלומים [ת/2] ותעודת רופא [ת/3] ובהם תיעוד לפצע קטן ושטחי בראשו של המתלונן.

הנאשם:

הנאשם העיד וחזר בעדותו על עיקרי גרסתו כפי שנמסרו בעת עיכובו [ת/6] ובמסירת הודעתו [ת/4].

כשהגיעו למחסום החשמלי, רימאן לא מצאה את כרטיס החניה ועכבה את טור המכוניות. המתלונן החל לצעוק ולקלל, והיא אמרה לו שתזיז את הרכב הצידה עד שתמצא את הכרטיס. כששמע המתלונן את הנאשם ורימאן מדברים ערבית, החל לקלל את רימאן קללות גסות ובין היתר אמר לה "ערביה מסריחה". לבסוף רימאן מצאה את הכרטיס והכניסה אותו למכונה. המתלונן אמר לה לפתוח את תא המטען לבדיקה והיא אמרה לו "שנייה", ואז המתלונן חטף את הכרטיס מתוך המכונה ולא החזיר אותו לרימאן. רימאן החנתה את המכונית בתוך החניון וניגשה למתלונן, אך הוא החל לצעוק עליה ולהכות אותה, אחז בצווארה והפיל אותה לארץ. הנאשם ניגש וניסה להפריד בין השניים ואז היכה אותו הנאשם והפיל אותו. הנאשם התגונן, והגיב.

בתום האירוע, הלכו רימאן והנאשם להתלונן אצל הנהלת החניון ולאחר מכן למשטרה, אך הנאשם כבר התלונן לפניהם.

הנאשם טען, כפי שמסר גם בהודעתו [ת/4] שנגרם לו סימן בצוואר עקב תקיפת המתלונן, ואכן גובה ההודעה ציין זאת.

בחקירתו הנגדית אמר הנאשם שיוסי הגיע לקראת סוף האירוע, ולכן לא ראה את שלביו הראשונים. רימאן לא יכלה לקום, צעקה "די די" ובכתה.

עדת ההגנה רימאן ג'בארה:

המתלונן סרב להתיר לה להיכנס בלי לבדוק את תא המטען, בניגוד למקובל לגבי מנויי החניון. לאחר שאמרה לו שיש לה מנוי, לא ביקש שוב שתפתח את תא המטען (ואם היה מבקש, היתה אומרת לו שעקב תאונה תא המטען לא נפתח).

כשלא הצליחה למצוא את כרטיס החניון וביקשה שינחה את הרכב מאחוריה לנסוע אחורה, כדי שתוכל לתמרן לצד ולא לחסום את המעבר, החל המתלונן לקלל אותה. רימאן מצאה את הכרטיס, הכניסה אותו למכונה, והמחסום נפתח. המתלונן חטף את הכרטיס ולא החזיר אות ולרימאן, שהחנתה וחזרה לשער לדבר עם המתלונן. המתלונן שב וקילל אותה, לרבות "ערביה מסריחה", דחף אותה, פגע בה בצוואר ובכתף והפיל אותה ארצה. כשניסתה לקום, דחף אותה שוב אך לבסוף קמה. אז הגיע הנאשם וניסה להפריד, כשהמתלונן מקלל ומכה אותו, והנאשם דוחף אותו והכה אותו בחזרה.

לאחר תום האירוע הלכו להתלונן אצל הנהלת החניון, ולאחר מכן למשטרה.

הוגש אישור רפואי [נ/3], לפיו נבדקה רימאן ביום האירוע ונמצאו עליה סימני חבלה ואדמומיות באיזור הצוואר.

דיון ומסקנות:

גם התביעה, כפי שהובא בסיכומיה, היתה ערה לכך שגרסתו של המתלונן לאירוע הקצר לא היתה אחידה, ובמהלך החקירה הנגדית אישר המתלונן פרטים שונים, בהם נזכר לטענתו, ושלא הופיעו בגרסאותיו הראשונות. עם זאת, טוענת התביעה כי מדובר בעניין טבעי ורגיל.

לא אוכל לקבל גרסת התביעה, או למצער - לא אוכל להעדיפה על גרסת ההגנה:

ראשית, מדובר בשינויים של-ממש בגרסתו של המתלונן, ובהם הנוגעים לכבשונה של מחלוקת, כגון אופי מעורבותה של רימאן;

שנית, עדותו של עד הראיה האובייקטיבי, יוסי, שכמובן לא היתה בפני התביעה בעת הגשת כתב האישום, אינה תומכת עוד בגרסתו של המתלונן דווקא. אמנם, עד הראיה אינו יכול לומר כיצד החלה הקטטה, אולם תיאור המשכה מפיו אינו תומך בטענה של תקיפה פראית מצד הנאשם כנגד המתלונן שמתגונן בלבד. לא מצאתי כי יש להעדיף את הודעתו של העד במשטרה, לנוכח התרשמותי מעדותו וההסבר שנתן לעניין מהות הודעתו במשטרה - הסבר העולה בקנה אחד, למרבה הצער, עם העדר תיעוד חזותי של החבלות שניכרו על גופם של הנאשם ושל עדת ההגנה (להלן). בנקודה מהותית, סותר העד את דברי הנאשם: כשהיה ראשו של הנאשם כלפי מטה (הוא השלב שבו נחבל, לדברי הנאשם), היה זה אגב התקוטטות, ולא כפי שתיאר הנאשם - התנפלות חד-צדדית שקדמה ליתר העימות. בנוסף, לפי גרסת הנאשם חייב היה יוסי לראות את המתלונן מוטל על הארץ ואת המתלונן בועט בו, אך יוסי לא העיד על-כך דבר, לא נשאל על-כך, ומדבריו עולה ברורות כי לא ראה מצב שכזה;

שלישית, מסתבר כי גם על הנאשם וגם על עדת ההגנה ניכרו חבלות, שמשום-מה לא תועדו (אלא בתיעוד מילולי) באופן שבו תועדה החבלה על ראשו של המתלונן. החבלה המתועדת בנ/3 תומכת תמיכה של-ממש בגרסת ההגנה, ובפרט כאשר המוצג הוגש בהסכמה והעדה לא נשאלה ולו שאלה אחת לעניין זה בחקירתה הנגדית;

רביעית, גרסת ההגנה, מפי הנאשם ועדת ההגנה, היתה קוהרנטית ואחידה, מהרגע הראשון למעורבות המשטרה ואילך (ולהזכיר, כי גם הנאשם מיהר יחד עם עדת ההגנה להגיש תלונה במשטרה, ביום האירוע). יודגש, כי לא מצאתי התאמה כה מלאה, עד כדי חשד, בין גרסאות הנאשם ועדת ההגנה;

לפיכך, אני קובע כי לא ניתן להסתמך על גרסתו של הנאשם, שהינה העדות היחידה כעת לעניין תחילת האירוע ומהותו, והיא לבדה המבססת-לכאורה עבירה של תקיפה, לעומת קטטה הדדית. ודאי, שלא הופרכה כלל גרסת ההגנה, לפיה האירוע החל דווקא בתוקפנות מצד המתלונן והמשיך בצעדי הגנה והתגוננות של הנאשם, ועד קטטה הדדית.

מעבר לצורך יצוין, שזמן מה לאחר אירוע זה וללא קשר אליו, פוטר המתלונן בשל "התנהגות שלא התאימה... רבתי עם אנשים", כפי שהודה בחקירתו הנגדית.

לא התבקשתי לעיין באפשרות להרשיע את הנאשם בעבירה חלופית של קטטה, ובנסיבות העניין אינני מוצא מקום לנקוט באמצעי זה.

סוף דבר, אני מזכה את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ט"ו באלול תשע"ב , 2 בספטמבר 2012, במעמד התובעת, עו"ד טל הוד.