<#2#>

נוכחים:

המערער 1 וב"כ עו"ד עדי ברקאי

ב"כ המשיבה עו"ד מיכאל פינקלשטיין

פרוטוקול

עו"ד ברקאי:

אנחנו סברנו שכב' בימ"ש קמא שגה בענין גבולות המתחם ובענין מיקומו של המערער במתחם, שם הוא קבע בין 10 ל- 22 חודשים ולטענתנו המתחם צריך להיקבע על-פי נסיבות.

אני לא מקטין בחומרת העבירות, אבל זה לא מצוי ברף החמור. הסכומים הם לא ברף הגבוה, המדובר ב- 446,000 ₪. זה סכום מכובד, אבל כבודכם שומע בהרכב זה על סכומם פי 10 ויותר.

מדובר בחברה שפעלה לאורך כל השנים עם רו"ח, ניהלה ספרי הנהלת חשבונות, הגישה במועד דוחות שנתיים, הוציאה חשבוניות, לא עשתה שימוש בחשבוניות פיקטיביות, לא עשתה שימוש בחשבוניות מזויפות.

הרטוריקה שלי מלכתחילה שמדובר בעבירות מס לא מן הקלות, שלא יתפרש כאילו אני מקטין בחומרה, אבל כשאנחנו מסתכלים על העבירות כפי שהן בוצעו, הן לא בוצעו עם אותן נסיבות מסוימות של חשבונות מוסווים, של הפקדות לבני-משפחה, של פנקסים כפולים ומזויפים. זה המקרה הכי פשוט של דיווח לא נכון. האם מדובר במעשה יפה? לא.

כשקובעים מתחם צריך להתאים אותו לנסיבות. הנסיבות פה בהחלט קלות מאוד, אין פה שום דבר מתוחכם, כלום. הצגנו שורה של פסקי-דין, חלקם של הרכב זה, חלקם של הרכבים אחרים, שבהם בנסיבות חמורות יותר, ואני עדיין לא מכניס את נושא המחדל, של חשבוניות פיקטיביות, בתי-המשפט פסקו בשים לב לנסיבות האישיות, 6 חודשי עבודות שירות. שם מדובר במיליוני שקלים. פה מדובר על 400,000 ₪. במקרים חמורים הרבה יותר המתחם התחיל ב- 6 חודשים. למשל פס"ד של ירון מט של כב' ההרכב בחיפה, למשל פסה"ד שלך כבודה בענין זרזבסקי.

הרי בסופו של דבר צריך לקבוע מתחם וצריך להתאים את זה לנסיבות, בין היתר, לוקחים בחשבון את הסכומים. צריך להסתכל על תחכום העבירה, המדובר בעבירה מתוחכמת. אין המדובר בחשבוניות פיקטיביות ומוסוות. המתחם לא צריך להתחיל ב- 10 חודשים כשאני משווה את זה לעשרות פסקי-דין.

בסופו של דבר הנאשם כן ניהל משפט ואנחנו לא מבקשים הקלה על עצם ניהול המשפט, אין פה הודייה מיידית, אבל מדובר בנאשם שלא פעם ולא פעמיים התמוטט בגלל מחלת הסוכרת, אין לו חדות זיכרון.

אחת השגיאות שהיא שגיאה מהותית, היא שבימ"ש התעלם באופן מוחלט מריבוי ראיות שמלמד שלצד הדיווחים הכוזבים, מדובר על דיווחים חודשיים שנעשו בגלל מצוקת מזומנים, כל הזמן החברה שילמה לא במועדים הקבועים בחוק תשלומים לכסות את אותם חוסרים. היא עשתה את זה לא לשם שמים, היא שילמה סכומים כי היה צריכה לשלם את הסכומים האלה, אלא שהיא לא שילמה אותם ב- 15 לחודש. ב- 15.5 אין כסף, אבל ביולי מגיע סכום מזומנים גבוה והם משלמים.

לשאלת ביהמ"ש איך הם הסבירו את זה לשלטונות המס, אני משיב שלא הגשנו דו"ח מתקן אלא במסגרת תשלומים חריגים. יש חובות ולפעמים אין חובות ומשלמים את זה כשמקבלים כספים ועושים את זה במסגרת תשלומים חריגים. נ/32 אלה אסופות של חובות חריגים. אין להם אזכור בהכרעת הדין ולא בגזר-דין.

לשאלת ביהמ"ש איך זה קשור בדיווחי יתר, אני משיב שזה לא דיווחים אלא תשלומי יתר. אנחנו מקבלים את ההכרעה שמדובר בדיווחים כוזבים, אני עובר את השלב הזה, אני טוען שבימ"ש קמא בגזר דינו בפסקה 25 קובע באופן מוחלט שלא שולם מאומה על חשבון החוב.

הטעות שבימ"ש קמא התעלם גם מנ/43, גם מ-נ/31 ו- נ/32 ביחד עם הטענות שמדובר בתשלומים שמקטינים את גובה החוב.

כאשר בימ"ש קמא בא לכמת את גובה החוב כפרמטר בקביעת העונש, זה היה שגוי מצידו להתעלם מהראיות.

גם חוקר המע"מ נתבקש לתת הסבר על כך בחקירתו הנגדית. הוא העדיף שלא לתת תשובה בנושא התשלומים החריגים, אני מפנה לעמודים 31, 32 לפרוטוקול.

אם ההגנה מביאה ראיות במהלך הדיונים, ראיות טובות, ששולמו כספים, לא רק שבימ"ש קמא צריך להתמודד עם השאלה הזאת, אלא שבוודאי הנאשמים הרימו את הנטל הנדרש במשפט האזרחי והתביעה מעולם לא נתנה הסבר לנושא הזה.

אנחנו סבורים שיש ראיות מספיקות לכך שגם נאשם 1, מר גלבוע, הוא מנהל פעיל שלא רק עצם את עיניו ומדוע אני מעלה זאת, כי הפער העצום בין תקופות המאסר שהוטלו בין שני הנאשמים 7 חודשים ל- 17 חודשים הוא לא מידתי ופוגע באחידות הענישה וגם אם צדק בימ"ש קמא באשר לרמת המעורבות של אחד המערערים, בכל זאת הפער הזה אין לו הצדקה. הרי נקודת המוצא ששניהם מנהלים עם אחריות. הפער הוא אדיר.

נסיבה נוספת זה מצבו הבריאותי המאוד קשה של הנאשם. מדובר בנאשם שנמצא בתהליך עיוורון, עם סוכרת קשה, עם מספר לא קטן של אירועי לב וניתוחי לב. כל האסמכתאות הללו הוגשו.

בימ"ש קמא התייחס רק ל-נ/7 שזה סדרה של שיקים, אבל זו רק חתיכה אחת במאגר הראיות.

בימים טובים ובריאים יותר הנאשם גם היה קצין במשטרת ישראל. הייתי שומר לו רק זיכרון לטובה מהימים הללו. מצבו הכלכלי הדחוק של המערער לא מצא ביטוי בגזר-הדין.

אבקש להעמיד את המערער ברף התחתון של המתחם, בשים לב גם לנסיבות העבירה וגם לעובדה שהנזק הכלכלי לרשות המיסים תוקן במידה רבה מאוד על-ידי תשלומי היתר לאורך השנים. בפסקה 25 לגזר-הדין בימ"ש קמא מתייחס אך ורק ל-נ/7, אבל הפסיפס המתקבל ממארג הראיות מחייב התמודדות עם הנושא הזה לגבי גזירת העונש. יש לזה משמעות בפרט בתיקי מס.

לענין הקנס, המדובר בקנס גבוה בשים לב למצבו הכלכלי. הוא קנס שלא מביא באופן מאזן את מצבו הכלכלי ויביא למאסר על מאסר שזה נוגד גם את תיקון 113 שקורא להביא בחשבון את המצב הכלכלי וגם את הפסיקה של ביהמ"ש העליון שמבהירה, שמטרת הקנס היא עונשית והיא לא להביא בעקיפין לאדם שאין ביכולתו לשלם את הקנס, לרצות מאסר.

אבקש להתערב בשני הפרמטרים הללו.

עו"ד פינקלשטיין:

לגבי התשלום ביתר, כשחברי הגיש את המסמכים אמרתי שאני לא יודע מהם המסמכים הללו, אין שום הוכחה לניכוי התשומות. אני טוען שמדובר בחובות ישנים ואין קשר בין התשלומים הללו לבין החוב של היום. כפי שחברי אמר, כב' השופט קמא התייחסה לשיקים והשיקים הללו הם לגבי תקופות לפני החוב שלנו.

לפי מחשבי מע"מ החוב הזה נשאר. לא היה שום תשלום לגבי החוב הזה. התשלומים הללו הם לגבי חובות ישנים ויש תמיכה בשיקים.

בנוסף, חברי אומר שכב' השופטת קמא טעתה שלא התייחסה לזה.

בטיעונים לעונש טענתי, בעמ' 229, שיש חוב של 450,000 ₪ שלא שולם בגינו וזה מצביע על חוסר לקיחת אחריות. חברי שמייצג את גלבוע לא התייחס לחוב הזה. חברי שמייצג את פז לא התייחס בכלל לענין החוב, לתשלום החוב, למסמכים ששמענו עליהם היום, הכוונה להסרת המחדל בכלל, בטיעונים לעונש חברי לא התייחס כלל לתשלום החוב.

אני שואל איך בימ"ש קמא יכול היה להתייחס לזה, כי זה לא עלה בפניו. חברי לא טען את זה אז ואני לא יודע אם הוא יכול לתקן את זה היום.

לגבי הנושאים האחרים, לגבי המצב האנושי, בריאותי, כלכלי, אפילו מתחמי ענישה, אני טוען שלא נפלה כל טעות, שיש גזר-דין מאוד מפורט שמתייחס לכל נקודה שחבריי העלו, גם לגבי מתחם, גם לגבי פסיקה שחברי הגיש. אני טוען שלא נפלה כל טעות, כל הנושאים הללו סוקרו ובימ"ש התייחס לכך ואין שום מקום להתערבות. אני חושב שזה היה גזר-דין בהתאם לחומרת האירוע.

חברי טען שלא היה תחכום ואני טוען שהיה תחכום. יש פתקים שהוא רשם שלעומת מה שהיה זה מה שיש לשלם. אני רואה בזה תחכום. היתה לכך המשכיות וסכומים גדולים. יש גם חוב גבוה שלא סולק ואני חושב שאין מקום להתערב בגזר-הדין.

פסק דין

המערערים שבפנינו הורשעו בבימ"ש קמא בת.פ. 2356-09-09 בעבירות לפי סעיף 117(ב)(1), 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו-1995.

בכתב האישום שבו הורשעו המערערים נטען, כי הם ניכו מס תשומות בלי שיש להם לגביו מסמך וזאת לאורך 3 שנים, שעל-כן 3 עבירות. המערערים הורשעו לאחר שמיעת ראיות.

בית-משפט קמא (כב' השופטת ד. שירזלי) הטיל על המערערים את העונשים הבאים:

על מערער מס' 1, מנחם גלבוע, הוטלו 7 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי בן 10 חודשים וכן קנס בסך 40,000 ₪.

על המערער מס' 2, דוד פז, הוטלו מאסר בפועל של 17 חודשים, מאסר על תנאי בן 12 חודשים וכן קנס על סך 60,000 ₪.

על פסק-דינו של בית-משפט קמא הונחו בפנינו שני ערעורים:

מי שהיה נאשם מס' 1, מנחם גלבוע (להלן: "גלבוע"), ערער הן על הכרעת הדין והן על גזר-הדין.

מי שהיה נאשם מס' 2, דוד פז (להלן: "פז"), ערער רק על גזר-הדין.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בפנינו לענין הכרעת הדין בעניינו של גלבוע, המלצנו בפני המערער וב"כ לחזור בהם מהערעור כאשר הנימוקים להמלצתנו עלו בהרחבה במהלך הדיון בפנינו.

המלצתנו התקבלה לאחר שהמערער התייעץ עם סנגורו ומשום כך, הערעור על הכרעת הדין לעניינו של גלבוע נדחה.

נותרה, איפוא, סוגיית הענישה.

לענין זה עתר גלבוע כי בית-משפט זה יתערב בעונש ויעמיד אותו על תקופה אותה יוכל המערער לרצות בעבודות שירות. המערער הפנה את תשומת לבנו לכך כי נפלו שגיאות מסוימות בהכרעת הדין, שגם אם אין בהן כדי לכרסם במשקל הכרעת הדין, מן הראוי שתהיה להן השלכה לענין הענישה.

עוד טען הסנגור לנסיבות אישיות קשות במיוחד. בית-משפט קמא אומנם התייחס אליהן, אולם לא שקלל אותן במידה הראויה – כך לטענת הסנגור.

בעניינו של גלבוע הותירה המדינה, לאחר שאמרה את דברה, את נושא הענישה לשיקול דעתנו ובכך נהגה בהגינות. אנו רואים לנכון בעניינו לקצר את תקופת המאסר ולהעמידה על 6 חודשים אותה יוכל מערער זה לרצות בדרך של עבודות שירות בכפוף לחוו"ד הממונה.

כיוון שהמדינה השאירה את הנושא לשיקול דעת בימ"ש, איננו רואים להאריך בהנמקה.

בקליפת אגוז נאמר כדלקמן:

מעורבותו של מערער זה מלכתחילה היתה במידה פחותה יותר (בהשוואה לפז), שעל-כן גם מלכתחילה סבר בית-משפט קמא כי צריך להיות פער של ממש בענישה ביניהם.

הסנגור הפנה את תשומת לבנו לנתון לענין תחילת התקופה שבה הוסבה מודעותו של המערער באשר למתרחש בחברה בנושא תשלומי המס. כפי שאמרנו לסנגור בשלב הראשון של הדיון, אין בכך כדי לכרסם ברכיבים האחרים עליהם ביסס בית-משפט את הכרעתו, אולם מקובל עלינו כי יש לכך משמעות מסוימת לענין הענישה.

אנו מקבלים גם לגבי מערער זה וגם לגבי פז, כי היו סכומים מסוימים שהחברה שילמה גם לאורך שנות המס שמדובר בהן, שבהן נעברו העבירות וכפועל יוצא מכך נוצר המחדל.

לא הובהרו לנו עד תום טיבם של התשלומים, האם שולמו על חשבון חובות קודמים או בהקשר לשנות המס הרלוונטיות, עדיין משקל מסוים מוגבל בהיקפו אנו רואים לתת לעצם העובדה שהועברו סכומים מעבר לסכומים הנקובים בכתב האישום.

משקל נוסף, מעבר למה שייחס בית-משפט קמא, אנו מייחסים גם לנסיבות האישיות ובגדרן, בעיקר למצבו הרפואי הקשה של מערער זה, שעל-כן כאמור החלטתנו היא לצמצם את תקופת המאסר בחודש אחד ולהעמידה על 6 חודשים במקום 7 חודשים כאשר יתר רכיבי הענישה יישארו בעינם.

אנו רואים להזכיר כי מלכתחילה קבע בית-משפט קמא כי מתחם הענישה ברף התחתון שלו יעמוד על 6 חודשים, שעל-כן לא התערבנו בנושא המתחם אלא רק בשלב השני של התהליך, דהיינו גזירת הדין.

באשר לפז:

בית-משפט קמא קבע כי חלקו במעשים הוא דומיננטי וקביעה זו מחייבת ענישה מתאימה. זוהי הקביעה המשמעותית בפסק-הדין והיא נותרת בעינה ואיננו רואים להתערב בה.

משכך, איננו רואים גם להתערב במתחם הענישה שנקבע באשר למערער זה.

הסנגורים שניהם טענו כי אין מדובר בעבירות מתוחכמות. איננו יודעים אם המונח "תחכום" רלוונטי לענייננו, מכל מקום של המערער, פז, היה משמעותי. נאמר לו במפורש מהם סכומי המס שאותם יש לשלם עבור כל שנה ושנה והוא הורה באופן שרירותי לשלם סכומים קטנים בהרבה מזה ולהתאים את הנהלת החשבונות כך שתשקף את הסכום הקטן ששולם.

מבחינתנו נסיבות ביצוע העבירה אינן קלות.

אם בכל זאת אנו רואים להתערב במידת מה בענישה, הרי זה בשל הנימוקים הבאים:

כפי שאמרנו גם לענייננו של גלבוע, אנו מייחסים משקל מסוים לכך שהועברו סכומים לרשויות המס לאורך השנים הרלוונטיות, גם אם טיבם לא הוגדר.

אנו מייחסים עוד משקל למצבו הבריאותי גם של נאשם זה.

נימוק נוסף בגינו אנו רואים להתערב עניינו הפער בין שני הנאשמים.

העמדנו, כאמור, את עונשו של גלבוע על 6 חודשים. הענישה שתוטל על פז צריכה לשקף מדרג הולם בין שני הנאשמים, אולם לא מעבר לכך.

אנו מעמידים, איפוא, את תקופת המאסר שעל פז לרצות על שנה אחת, כאשר יתר חלקי הענישה יישארו בעינם.

לא מצאנו לנכון לצמצם את מימדי הקנס, עם זאת אנו קובעים כי תמורת המאסר עבור הקנס בגינו של פז תעמוד על 5 חודשים ולא 7 חודשים כפי שקבע בית-משפט קמא.

באשר לעניינו של גלבוע אנו קובעים את הדיון בפנינו לצורך קבלת חוו"ד ממונה לתאריך 16.6.14 שעה 08:30.

המזכירות תפנה לממונה על השירות שימציא לנו חוו"ד ביחס למנחם גלבוע.

מספר הטלפון של המערער גלבוע: 050-2227999.

<#3#>

ניתן והודע היום א' אייר תשע"ד, 01/05/2014 במעמד הנוכחים.

עו"ד ברקאי: אבקש כי המערער פז יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 1.7.14. הנאשם צריך לפנות דירה.

הנאשם צריך לעבור מיון.

עו"ד פינקלשטיין: אני מסכים למספר ימים להתארגנות.

<#6#>

החלטה

המערער יתייצב למאסרו בבית מעצר ניצן ביום 1.7.2014 עד השעה 12:00 או על-פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מפסק-דין זה.

על הנדון לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טל': 08-9787377; 08-9787336.

הערבויות שהופקדו בתיק ישמשו להבטחת התייצבותו לריצוי המאסר וניתן צו עיכוב יציאה מהארץ.

<#3#>

ניתן והודע היום א' אייר תשע"ד, 01/05/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סימונה אלפסי