תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשל"ה-1975) (החוק או חוק הפלת"ד). המחלוקת היא בשאלת הנזק בלבד. התובע, בחור צעיר כבן 24, בעל תואר ראשון במחשבים ומשרת כיום כקצין בצה"ל בתחום המחשב, נפגע בתאונת אופנוע ונגרמה לו נכות רפואית של 35% בשל פגיעה ברגלו. עיקר המחלוקת הוא בשאלת השפעתה התפקודית של הנכות על עבודתו בתחום המחשב ופוטנציאל השתכרותו. במסגרת הדיון חקרה הנתבעת את המומחית הרפואית ואת נותנת תעודת עובד הציבור מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בניסיון להוכיח כי פוטנציאל השתכרותו אינו עולה על השכר הממוצע במשק וכי ההשפעה התפקודית נמוכה.

לאחר שמיעת הראיות מצאתי כי הפגיעה בתובע משמעותית ביותר. די אם נאמר כי התובע סובל מכאבים קבועים וכי הוא נעזר בקב דרך קבע. בשקלול פגיעותיו, השפעתן על חייו ומאפייני עבודתו בתחום המחשב, שאינם פיסיים, אך הם מחייבים ריכוז, מצאתי לקבוע כי נכותו התפקודית היא בשיעור 30% - מעט פחות משיעור הנכות הרפואית. אשר לפוטנציאל שכרו – ברור כי אדם שסיים תואר במחשבים וכבר היום עוסק בתחום וצובר ניסיון ירוויח שכר גבוה מהשכר הממוצע במשק. סביר כי ירוויח כפול מהשכר הממוצע ואף יותר. לעניין זה ניתן בהחלט להסתמך על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנוגע לממוצע שכר בתחום המחשבים המצביעים על שכר נטו של כ-13,895 ₪ (ודומה כי אף הם אינם משקפים במלואם את פוטנציאל השתכרותו של התובע).

התובע והתאונה

1. התובע, יליד 23/1/90 (כבן 24.5).
2. בהיותו בכיתה ט', נבחר לפרויקט ייחודי בו למד תואר במחשבים במקביל ללימודיו התיכוניים. לשם כך נדחה שירותו הצבאי למשך כשנה. התובע השלים את התואר וכיום הוא בעל תואר במחשבים ובעל ניסיון תעסוקתי בתחום התיכנות אותו צבר בשירותו הצבאי.
3. ב-26/12/08, כשהיה כבן 19 נפגע בתאונת דרכים. התובע רכב על אופנוע בשיעור נהיגה, עצר לפני מעבר חציה ורכב אחר פגע בו מאחור והפיל אותו. כתוצאה מהתאונה נחבל בכל גופו, ובעיקר ברגל שמאל. לימים התפתחה לתובע תסמונת כאב כרונית, בה נעסוק בהמשך.
4. כתוצאה מהפגיעה שנגרמה בתאונה קיבל התובע פטור משירות צבאי, אולם הוא התנדב לצה"ל. במהלך שירותו עבר קורס הכשרה בתחום המחשבים וקורס קצינים, וכיום הוא משרת כמתכנת ביחידה מסווגת בתחום המחשב.
5. התובע צפוי להשתחרר מצה"ל בינואר 2016 – בעוד כשנה וחצי.

הנכות הרפואית

1. כתוצאה מן הפגיעה ברגל התפתחה לתובע תסמונת כאב כרוני (CRPS). מדובר בתסמונת בתר-חבלתית הגורמת לכאב כרוני קשה שמתלווים אליו שינויים בעור, כולל שינויי צבע, רגישות למגע והזעת יתר באיבר הפגוע (ראו סעיף הסיכום בחוות דעת המומחית).
2. בית-המשפט מינה את ד"ר מיכל עמית-כהן, אורתופדית, כמומחית מטעמו, וזו בדקה את התובע בשני מועדים – 12/1/10 ו-13/7/10. המומחית מצאה "דלדול ניכר של השרירים ברגל שמאל", "שינוי צבע בכף הרגל", "רגישות בכל מגע בכף הרגל" וציינה כי התובע הולך "בצליעה עם קב". בנוסף נמצא הבדל בטווחי התנועה שבין שני הקרסוליים. המומחית ציינה כי בין הבדיקות חל שיפור מסוים בדלדול השרירים – פער של 3.5 ס"מ בינואר לעומת פער של 2.5 ס"מ ביולי – והדבר קיבל ביטוי בחוות דעתה ובשיעור הנכות שנקבע [עמ' 17, 24]. בסיכום חוות הדעת קבעה המומחית כי "התובע מוגבל בפעילות וסובל מכאבים" ונוכח כל אלו העריכה כי נותרה "נכות צמיתה בגובה 35% בשל מצב של תסמונת כאב כרונית CRP ברגל שמאל, לפי סעיף 35(1) (ד) מותאם לתקנות הביטוח הלאומי". תקנה 35(1)(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, אליה הפנתה המומחית, מתייחסת למצב בו ההשפעה על כושר הפעולה הכללי היא "יותר מבינונית או קיימת הגבלה ניכרת בתנועות" והיא מקנה נכות בשיעור 30%. בחקירתה הדגישה המומחית כי פגיעתו של התובע גבוהה מן הפגיעה שבתקנה ולכן מצא לקבוע נכות של 35%, ואף הסבירה כי "גם אם אנחנו מפרקים את הנכות הזאת ... צריך לתת על הפגיעה העצבית, ויש פגיעה בעצבים הגדולים של כף הרגל לפחות, בטיביאליס פוסטריור, בקומון פרוניאל, כל אחד מהם נותן בערך 10%. יש פגיעה וסקולרית שמתבטאת בשינויי צבע, זה גם כן נותן 10%. יש פגיעה בטווח תנועה בקרסול, זה גם כן לפחות 10%. אם מחברים את כל הגורמים האלה גם כן יוצא בסביבות ה-35%" [עמ'18, 6]. המומחית מצאה שלא צפוי שיפור במצבו של התובע וכי המצב הוא כרוני [עמ/ 21, 6; ובהמשך נחקרה המומחית ארוכות בנקודה זו ועמדה על דעתה].
3. הצדדים אינם חולקים כי שיעור הנכות הרפואית הוא 35%, אך הם חלוקים בכל הנוגע להשפעתה התפקודית, ולכך נתייחס עתה.

הנכות התפקודית

1. ההלכה בעניינה של הנכות התפקודית ידועה, ונחזור עליה למען הסדר הטוב בלבד – הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע, תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 [1995]; ע"א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [פורסם בנבו] [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] [2010]).
2. בענייננו טוען התובע כי נכותו התפקודית היא בשיעור 40% ולכל הפחות הוא מבקש כי נוכח גילו הצעיר תוחל עליו החזקה לפיה שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הנכות התפקודית. התובע מדגיש כי הוא סובל מכאבים קשים בכף רגלו השמאלית, מתקשה ללכת ונעזר בקב, מוגבל בנעילת נעליים, אינו יכול לשבת זמן רב ברציפות שכן הרגל מתחילה לרעוד והוא נאלץ לשבת עם רגל מורמת. פגיעות אלו פוגעות פגיעה של ממש ביכולתו להשתלב בשוק העבודה עם שחרורו מצה"ל, מגבילות אותו בחיי היום יום, ומחייבות הסתמכות רבה על עזרת אחרים. כיום נופל עיקר הנטל על הוריו אולם בעתיד יזדקק גם לעזרת הזולת. נוכח כל אלה מבקש התובע כי הנכות התפקודית תועמד, על 40% ולכל הפחות על 35%, כשיעור הנכות התפקודית.
3. הנתבעת מצדה טוענת כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה לעין ערוך מהנכות הרפואית. הנתבעת מדגישה כי הנכות לא הפריעה לתובע לסיים את לימודיו ולהשתלב בתפקיד מקצועי בתחום המחשבים בצה"ל. לטעמה הואיל והתובע עובד בתחום המחשב שאינו מצריך פעילות פיסית ספק רב אם הנכות תפריע לו בעתיד. הנתבעת מסתמכת גם על דברי המומחית הרפואית לפיה התובע "יכול לשבת מול מחשב והוא יכול להקליד ... מבחינת עבודה במחשב זה לא עבודה פיזית, אני חושבת [שהוא] יכול ועובדה שעשה זאת" [עמ' 29, 1]. מבחינת הנתבעת נכותו של התובע מתאיינת גם נוכח השיפור הרב שחל, לטעמה, ביחס לבעלי מוגבלויות, וכדבריה "אין היום בניין משרדים ... שאין בו חניון פרטי וכן מעליות שמובילות היישר מהחינה לקומת המשרד, כמו גם התאמות שונות לצרכים של בעלי מוגבלויות בבניין" [סעיף ו' לסיכומיה]. על יסוד כל אלה היא מבקשת כי הנכות התפקודית תעמוד על 17%% - מחצית הנכות הרפואית.
4. שקילת הדברים מכאן ומכאן הובילה אותי למסקנה כי הנכות התפקודית הנה בשיעור 30%, מעט פחות משיעור הנכות הרפואית. פגיעותיו של התובע הן פגיעות קשות. הדברים פורטו בחוות הדעת ובמסמכים הרפואיים, וניכרו לעין במהלך עדותו בבית המשפט. התובע צולע ונעזר בקב. התרשמות בלתי אמצעית מרגלו והשוואתה לרגל ימין מראה שוני ניכר לעין בהיקף הרגליים ובצבע העור, דבר המלמד על פגיעה משמעותית. לאחר ישיבה ממושכת התחילה הרגל לרעוד והתובע נאלץ לשבת עם רגל מורמת. התובע תאר את קשייו ועדותו של התובע בבית המשפט היתה אמינה. התרשמתי כי מדובר באדם צעיר שחרף קשיים רבים עשה מאמץ לסיים את לימודיו, להתנדב לצה"ל ולשרת שירות צבאי משמעותי. התובע תיאר את כאביו, את ההתמודדות היום יומית עם מגבלותיו, את הקושי המתעורר בעת שעליו להגיע לפגישות מחוץ למשרד, את המאמצים הגדולים שעשה בסיוע הוריו להגיע לבסיס מדי יום (שכן אינו יכול לנסוע בתחבורה ציבורית). התרשמתי כי לא היה ניסיון הגזמה ותיאוריו תאמו את הידע הרפואי בנוגע לפגיעתו ואת הרישומים הרפואיים הרבים המלמדים על טיפולים ממושכים לרבות טיפול תרופתי בליריקה ובעירויי לידוקאין.
5. למגבלות מהן סובל התובע יש השפעה ניכרת על כל חייו ועל כושר השתכרותו. התובע יכול אמנם לעבוד במחשבים (הרי הוא עושה זאת כיום) אולם הכאבים והרגישות בכל מגע מגבילים אותו ומשפיעים על כושר הריכוז שלו. התובע אינו יכול לשבת ישיבה ממושכת בשל הרעידות ברגל ונדרש לקום פעמים רבות, דבר הקוטע את רצף העבודה. נוכח טיב הפגיעות, מראה הרגל, הקב, הקושי לנעול נעליים והצורך בישיבה עם הרגל למעלה, עולה חשש כי יתקשה לקבל כל עבודה וכי יהיו מעסיקים שיירתעו מהעסקתו למרות כישוריו הגבוהים. יתרה מכך, גם אדם העובד במחשבים נזקק לפגישות מחוץ למשרד, לנסיעות לחו"ל וכיוצ"ב. פעמים רבות זהו חלק מתפקידים בכירים יותר. אולם התובע יתקשה מאוד להשתלב בתפקידים שמחייבים פגישות או נסיעות מסוג זה ותעסוקתו מוגבלת לעבודה משרדית בלבד, בכך עשוי להיפגע קידומו העתידי. מגבלותיו של התובע הן בעלות השפעה גם על תפקודו בבית ועל יכולתו לנהל משק בית. המומחית הבינה את כל אלה ושקלה היטב את המגבלות מזה, ואת היכולות מזה, ונתנה לכולם ביטוי בשיעור הנכות שקבעה. לעניין זה נביא את דברי המומחית המלמדים על השיקולים ששקלה בקביעת הנכות:

"הוא יכול לשבת מול מחשב והוא יכול להקליד. יש הגבלה מסוימת בגלל הכאבים, יכול להיות צורך להניח את הרגל, אולי צריך לעשות הפסקות, אבל הוא יכול ... גם הוא השלים את הלימודים אחרי הפגיעה, זאת אומרת הוא לא צריך להיות אסיר בבית, הוא מתנייד, אמנם עם קב ולא בצורה הכי נוחה, אבל הוא יכול לצאת מהבית, הוא יכול להתנייד עם רכב. אני מבינה שיש בעיה מסוימת בתחבורה ציבורית, שלא ייגעו ברגל, אבל הוא יכול להתנייד, יכול לצאת מהבית, הוא השלים את הלימודים, מבחינת עבודה במחשב זה לא עבודה פיזית, אני חושבת שיכול ועובדה שעשה את זה ... הוא יכול להכין לעצמו אוכל, לא לעמוד שעות, לא הייתי מעמידה אותו שעות לרחוץ כלים, אבל להכין לעצמו אוכל, להתלבש, להתרחץ הוא יכול לעשות.... יש לו הגבלה בתנועה של הקרסול וזה מגביל מבחינת המדרגות. הוא יכול, אולי לעשות הפסקות, לא לעלות הרבה מדרגות, אבל עקרונית הוא יכול. יש מגבלה מסוימת. גם אין תנועה באצבעות אז זה גם מקשה במידה מסוימת".

ובהמשך:

הוא יהיה מוגבל יותר, אבל זה לא אומר שזה סוגר לו את האפשרויות, סך הכל הוא חזר לחיים ולעבודה ... יש לו נכות משמעותית, בשביל זה קבעתי נכות ברמה כזאת. אבל הוא יכול.

1. הנה-כי-כן, התובע סובל מנכות תפקודית משמעותית, ובמקרה זה יש ליישם את החזקה לפי "שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הנכות התפקודית, וליתר דיוק, משקף את הפסד כושר ההשתכרות" (ע"א 7008/09 רחים נ' אל קאדר [2010]; וראו גם: פרשת גירוגיסיאן, לעיל). עם זאת, לא נוכל להתעלם לחלוטין מהעובדה שמאז התאונה הצליח לסיים לימודיו האקדמיים, לעבור קורס מחשבים בצה"ל וכיום הוא מתפקד. אכן, כפי שמציין התובע – צה"ל הוא מעין "חממה" ולא ניתן להקיש ממנו לשוק הפרטי התחרותי, ונעיר גם שאין להקשות על התובע משום שהתנדב לשירות צבאי ועושה כל מאמץ להשתקם (בהקשר זה לא נוכל שלא לציין לשלילה את עמדת הנתבעת שמנסה להיתלות בהתנדבות לצה"ל ולהציג אותה כ"תפקוד תקין"), ואולם יש לתת לכל אלו משקל בקביעת תפקודיות הנכות. במקרה זה שקלול הנתונים מביא למסקנה כי סביר כי שהמגבלות גרמו לפגיעה של קצת פחות משליש מכושר התעסוקה וכי נכות בת 30% היא נכות ריאלית בנסיבות העניין, בוודאי בהתחשב בכך שמדובר באדם צעיר ביותר שכל עתידו המקצועי עוד לפניו ועומדות לפניו שנים ארוכות בהן יאלץ להתמודד עם הפגיעות שנגרמו לו בתאונה.
2. נוכח כל האמור לעיל נקבע כי הנכות התפקודית היא בשיעור 30%.

פוטנציאל השתכרותו של התובע

1. גם בנקודה זו קיימת מחלוקת עמוקה בין הצדדים. התובע מדגיש את כישוריו הגבוהים, את העובדה שכבר סיים תואר במחשבים ואף עבר הכשרה נוספת בצה"ל וצבר ניסיון בתחום במסגרת שירותו הצבאי. בנסיבות אלו הוא סבור כי פוטנציאל השתכרותו גבוה משמעותית מן השכר הממוצע במשק, וכראיה לטענותיו הוא מציג תעודת עובד ציבור מן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המלמדת כי השכר הממוצע בענף "תכנות מחשבים" עמד, בשנת 2013, על סכום של 18,527 ₪ (כפול מהשכר הממוצע במשק) ואילו בענף "מרכזי מחקר ופיתוח תוכנה" עמד השכר על סכום של 29,572 ₪, יותר משילוש השכר הממוצע במשק. בנוסף הציג נתוני שכר מחבריו וכן את עדות מפקדו לשעבר שמצוי בהליכי שחרור מצה"ל והעיד כי בשוק הפרטי מוצע לו שכר של למעלה מ-40,000 ₪ ברוטו. על יסוד כל אלו טוען יש לחשב את שכרו בהתאם לממוצע שבין שני ענפי המחשבים, וכי בניכוי מס עומד פוטנציאל שכרו על סכום של 20,000 ₪ נטו.
2. הנתבעת חולקת על התובע ולטעמה דינו של התובע כדין קטין בתחילת דרכו ופוטנציאל השתכרותו אינו חורג מהשכר הממוצע במשק. העובדה שהתובע אינו קטין וכי הוא בעל תואר במחשבים ואף צבר ניסיון בשירותו הצבאי אינן בעלות משקל מבחינת הנתבעת. יתרה מכך, גם ממצאי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינם בעלי משקל מבחינתה, והנתבעת אף זימנה לעדות את נותנת תעודת עובד הציבור. הנתבעת מרחיבה בטענותיה כנגד ממצאי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשקלם הזעום, ורק אתמה – אם זו עמדתה מדוע היא מסתמכת על השכר הממוצע במשק שנקבע באותם פרמטרים.
3. לגופם של דברים – אקדמאי, בעל תואר במחשבים, שעבר קורס מחשבים בצה"ל ושצבר ניסיון מקצועי במסגרת שירותו הצבאי צפוי להרוויח הרבה יותר מן השכר הממוצע במשק. סביר כי ירוויח כפול מן השכר הממוצע, וככל שיצבור ניסיון אף יותר מכך. בנסיבות העניין, הואיל והתובע עוסק היום בתכנות המחשבים, ולא הוכח כי היה משתלב בתחום "מרכזי מחקר ופיתוח תוכנה", מצאתי כי השכר הממוצע בתחום זה, כפי שהובא על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משקף את פוטנציאל השתכרותו. מסקנתי זו מתחזקת נוכח העובדה ששכר זה דומה לכפל השכר הממוצע במשק שהוא סביר ביותר (ואף על הצד הנמוך) בנסיבות העניין.
4. נוכח כל האמור לעיל נקבע כי פוטנציאל השתכרותו של התובע עומד על סכום של 18,527 ₪ ברוטו – 13,895₪ נטו. לטעמי מדובר ברף השכר הנמוך ביותר שיש ליחס לתובע - יתכן כי שכרו יהיה גבוה יותר ולא סביר כי שכרו יפחת מסכום זה.

ראשי הנזק

1. הפסדי שכר לעבר: התובע טוען כי בשל הטיפולים שעבר הפסיד שכר של כ-3,000-4,000 ₪ בגין עבודתו סטודנטיאליות בתקופת לימודיו, וסה"כ סכום של 63,000 ₪. סביר אמנם שכסטודנט היה עובד בעבודה כלשהי, ברם מדובר בראש נזק מיוחד וללא ראיות אין לפסוק הפסדי שכר לעבר.
2. הפסדי שכר לעתיד: בתקופת שירותו מצה"ל לא יגרמו לתובע הפסדי השתכרות. לפיכך יחושבו הפסדי ההשתכרות רק מעת שחרורו הצפוי בינואר 2016. לא מצאתי לקבל את דרישת התובע לפסוק הפסדי השתכרות עד גיל 70. לפיכך, בהתאם לפוטנציאל שכרו של התובע, לנכות התפקודית, ולמקדם ההיוון הכפול, נפסק סכום של 1,134,833 ₪ בגין הפסדי עתיד עד גיל 67 (13,895*30%*284.77*0.956). לסכום זה יש להוסיף הפסדי פנסיה בסך 113,000 ₪.
3. הוצאות רפואיות: מרבית טיפוליו של התובע מכוסים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994. עם זאת, ישנן הוצאות רבות שאינן מכוסות במסגרת החוק ובהן היטלי ביקור רופא, השתתפות עצמית בתרופות, טיפולים אלטרנטיביים לשיכוך כאבים שהתובע סובל מהם, נעליים מיוחדות בשל מצב הרגל ועוד. במקרה הנוכחי, נוכח הכאב והרגישות הכרוניים סביר כי הוצאות אלו יהיו מוגברות ביחס לאדם רגיל, ויש להתחשב גם בגילו הצעיר של התובע שכל חייו עוד לפניו. בשקלול כל אלו נפסק סכום גלובאלי של 20,000 ₪ לעבר ולעתיד.
4. עזרת הזולת לעבר: הפגיעה בתובע הייתה פגיעה משמעותית. סביר כי הוריו – ככל הורים – התגייסו לעזרתו והשקיעו בטיפול בו מאמצים רבים. ההורים נדרשו ללוות את התובע לטיפולים רבים, לסייע לו בתקופות בהן הייתה התסמונת "סוערת" (כהגדרת המומחית) ואף הסיעו אותו לצבא במשך ימים רבים כדי לאפשר לו לשרת בשירותו הצבאי. אכן, אין מדובר בעזרה בשכר, ברם מדובר בעזרה מרובה שבגינה זכאים בני המשפחה לפיצוי. בנסיבות העניין מוערך פיצוי זה, לתקופת העבר, בסכום של 15,000 ₪.
5. עזרת הזולת לעתיד: עמדנו בהרחבה על מידת הפגיעה התפקודית. זו פוגעת בכל היבט של חיי התובע ובוודאי בתפקודו בבית. התובע יכול אמנם להתלבש, להתרחץ ולהכין לעצמו אוכל, אך אינו יכול לבצע עבודות בית שדורשות מאמץ פיסי והוא אף מתקשה בעמידה ממושכת הדרושה לשטיפת כלים (כדברי המומחית – "הוא יכול להכין לעצמו אוכל, לא לעמוד שעות, לא הייתי מעמידה אותו שעות לרחוץ כלים, אבל להכין לעצמו אוכל, להתלבש, להתרחץ הוא יכול לעשות"). אין ספק שכשיעבור מבית הוריו יתקשה לנהל משק בית-בעצמו וידרש לעזרה בבית. סביר כי גם סחיבת משקלים כבדים אינה אפשרית למי שהולך עם קב, ואפילו לקניות בסופר יידרש סיוע. עזרה שכזו עולה כסף ויש להתחשב בכך שמדובר באדם צעיר שיזדקק לעזרה למשך כל חייו. אפשר וכיום עזרה זו תהיה מצומצמת יותר, אולם סביר כי בעתיד היא תגדל. בנסיבות אלו נפסק סכום של 100,000 ₪ המשקף עזרה ממוצעת של שעתיים בשבוע למשך כל ימי חייו.
6. נסיעות: אין ספק כי הוצאות התובע בגין נסיעות יהיו גבוהות משמעותית מהוצאותיו של אדם בריא. מצב הרגל אינו מאפשר לו ללכת ברגל למרחקים ארוכים ואף מגביל אותו מאוד בשימוש בתחבורה ציבורית. כמו כן הוא אינו יכול לנהוג ברכב שאינו בעל גיר אוטומטי. לא מצאתי לקבל את דרישת התובע לפסוק לו פיצוי בגין השימוש ברכב אוטומטי שכן מרבית הרכבים היום הם רכבים אוטומטיים (אעיר כי בתחום ההייטק בו הוא מתעתד לעסוק זוכים רבים מהעובדים לרכב מהמעביד, אם כי כיום העלות החודשית גבוה יחסית לעבר). עם זאת, אין ספק כי יגרמו לתובע הוצאות דלק והוצאות נסיעה יתרות, וחישוב לפי הוצאה מינימאלית של 200 ₪ לחודש (הוצאה המשקפת מחצית טנק דלק לחודש) מביא לפיצוי של 64,000 ₪ בראש נזק זה.
7. מגורים: לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין מגורים בבניין עם מעלית ובשל חניה. אכן, אין ספק בעיני כי התובע יזדקק לבית עם מעלית ועם חניה צמודה. פגיעתו מונעת ממנו לגור בבתי קומות, והוא יתקשה, למשל, לגור בבתים המצויים במרכז תל-אביב, כצעירים רבים אחרים בגילו. עם זאת, מרבית בתי הקומות שנבנו בעשרות השנים האחרונות כוללים על פי דין מעלית וחניה. התובע טרם רכש דירה וטרם בחר את מקום מגוריו והוא יוכל לכלכל את צעדיו ולהתגורר בבניין עם מעלית וחניה מבלי שתגרם לו פגיעה כלכלית.
8. כאב וסבל: בהתאם לדין עומד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 66,088 ₪.

סך כל נזקי התובע – 1,512,921 ₪.

סוף דבר

1. התובע, אדם צעיר, נפגע פגיעה קשה בתאונת דרכים. רגלו הפכה מוגבלת ביותר והוא סובל מכאבים ומרגישות קבועה. פגיעות אלו הן פגיעות תפקודיות המשפיעות על חייו ועל כושר השתכרותו, שהוא גבוה במיוחד נוכח כישוריו והיותו בעל תואר במחשבים וניסיון בתחום. התובע עושה מאמצים רבים להשתקם, ואף התנדב לצה"ל. מאמצים אלה אינם אמורים לפגוע בו ויש לבחון את הפגיעה והשפעתה ולהעריך את נזקיו הריאליים, שבשל גילו הצעיר יהיו משמעותיים ביותר.
2. התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סכום של 1,512,921 ₪ בתוספת שכ"ט כדין והוצאות משפט בסך 15,000 ₪ המתחשבות בהוצאות הרבות שנדרשו לניהולו של תיק זה, בין השאר בשל התנהלות הנתבעת שלא הותירה אבן שאינה הפוכה וטיעון שלא נטען בניסיונה להוכיח כי לתובע נגרמו נזקים מועטים. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים ולאחר מכן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ד, 24 יולי 2014, בהעדר הצדדים.