אקדמות מלין

1. התובע יליד 1.1.1970, נפגע ביום 2.5.2007 בתאונת דרכים, כהגדרת מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), בה היה מעורב רכב פרטי מסוג רנו, מ.ר- 32-702-16 ונהוג על-ידי הנתבע 1 ועל שימושו פוליסה בת-תוקף שהוצאה כדין על-ידי הנתבעת 2. (להלן: "התאונה").

2. מיד לאחר התאונה, הובהל התובע לבית-חולים רמב"ם בחיפה (להלן: "בית-החולים"). הוא נבדק בחדר המיון ועבר מספר צילומי C.T. הודגמו סימני חגורה בצוואר, רגישות על-פני בית החזה ורגישות בבטן מימין ללא גירוי צפקי או סימן חבלה בבטן. C.T מוח לא הדגים ממצא חבלתי אך הודגם אזור היפודנסי עגול מוגדר היטב בגרעיני הבסיס מימין, שאינו קשור לתאונה. התובע אושפז, במחלקה לכירורגיה כללית – אגף א' ,לצורך השגחה. הוא שוחרר ,ביום 4.5.2007 ,לביתו עם המלצות להמשך מעקב רופא מטפל ,טיפול תרופתי, אנלגטיקה לפי הצורך ומנוחה לשמך 10 ימים.

3. בהמשך, קיבל התובע טיפול רפואי במסגרת קופת-החולים ובית החולים, כולל טיפול פיזיותרפי.

4. התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה. המל"ל שילם לתובע גמלת דמי פגיעה לתקופת אי-כושר מלא מאושרת, החל מיום 3.5.2007 ועד ליום 1.8.2007. ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה לתובע נכות רפואית, בגין התאונה, כדלקמן:

50% - מיום 2.8.2007 ועד ליום 31.10.2007

30% - מיום 1.11.2007 ועד ליום 30.11.2007

20% - מיום 1.12.2007 ועד ליום 31.12.2007

0% - צמיתה, מיום 1.1.2008.

תגמולי המל"ל ששולמו לתובע, בגין התאונה ולאחר שערוך להיום, הינם סך של 47,775 ₪.

5. בית-המשפט התיר לתובע להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל דנן ומינה, בזמנו, את ד"ר ירמי הראל, פסיכיאטר מומחה (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את התובע והגיש (בתאריכים 29.10.2010 ו- 16.10.2011) חוות-דעת בכתב וחוות-דעת משלימה. (להלן: "חוות-הדעת" ו"חוות-הדעת המשלימה", והכל בהתאמה).

המומחה קבע, הן בחוות-הדעת והן בחוות-הדעת המשלימה, כי לתובע נכות נפשית בשיעור של 15% בשל הפרעות פסיכונוירוטיות, לפי סעיפים 34(ב) ו- (ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), וכי נכותו דנן נגרמה בגין התאונה והתאונה הנוספת שקרתה ביום 7.11.2008, כפי שיתואר דלהלן. (להלן: "התאונה הנוספת"). המומחה גם קבע, כי נכותו הנפשית של התובע בגין התאונה הינה בשיעור של 12%, ואילו בגין התאונה הנוספת, היא בשיעור 3%. ויודגש: המומחה נחקר, בחקירת שתי וערב צולבת וממצה, על חוות-הדעת וחוות-הדעת המשלימה.

6. וכן, נפגע התובע, ביום 7.11.2008 בתאונה הנוספת, שהיא כאמור תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק, בה היה מעורב רכב פרטי מסוג הונדה מ.ר. 68-411-23, נהוג על-ידי הנתבע 3 ועל שימושו פוליסה בת-תוקף שהוצאה כדין על-ידי הנתבעת 4.

7. התובע הובהל, מיד לאחר התאונה הנוספת, לבית-החולים. הוא נבדק בחדר המיון. בקרסול שמאל, הודגם שבר פריקה פתוח ועצם הטיביה חשופה עם פגיעה ניכרת במשטח המפרקי. שאר הבדיקות היו תקינות. עבר ניתוח, לשם שטיפות, שחזור וקיבוע השברים. מהלך הניתוח היה תקין. אושפז במחלקת אורתופדיה א'. מהליך האשפוז לאחר הניתוח היה תקין וללא סיבוכים. ביום 16.11.2008, שוחרר התובע לביתו עם המלצות להמשך מעקב וטיפול רפואי בקופת חולים ובמרפאות חוץ של בית-החולים, חופשת מחלה והליכה ללא דריכה על הרגל הפגועה.

8. בהמשך, היה התובע במעקב רפואי ועבר טיפולים רפואיים ממושכים, במסגרת קופת-החולים ומרפאות חוץ של בית-החולים.

9. המל"ל הכיר בתאונה הנוספת כתאונת עבודה. ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה לתובע דרגת נכות רפואית כתוצאה מהתאונה הנוספת, כדלקמן:

100% - מיום 7.2.2009 ועד ליום 30.6.2009

30% - מיום 1.7.2009 ועד ליום 31.12.2009

10% - צמיתה מיום 1.1.2010 ,שהוגדלה לפי תקנה 15 לתקנות הביטוח

הלאומי ל- 13.33% ,לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי.

תגמולי המל"ל ששולמו לתובע, בגין התאונה הנוספת ולאחר שערוך להיום , הינם סך של 53,168 ₪.

ויודגש: המומחה קבע לתובע דרגת נכות רפואית נפשית יציבה, בגין התאונה הנוספת, בשיעור של 3%.

10. התביעה דנן, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לתובע עקב התאונה והתאונה הנוספת, על-פי הוראות החוק. הנתבעים אינם חולקים על חבותם לשלם לתובע את נזקיו עקב התאונות דנן. הפלוגתא היחידה שבין הצדדים, היא בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים.

11. התובע טוען לפיצויים במספר פרטי נזק, כדלקמן:

נזק מיוחד

א. הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ונלוות - 15,000 ₪ .

ב. עזרת צד ג' - 50,000 ₪ .

ג. הפסד השתכרות - 200,000 ₪.

נזק כללי

ד. כאב וסבל

ה. הפסד השתכרות וכושר השתכרות.

ו. הפסד פנסיה/תנאים סוציאליים.

ז. הוצאות רפואיות ,הוצאות נסיעה ונלוות.

ח. הוצאות ניידות.

ט. עזרת צד ג'.

מסכת הראיות

12. התובע העיד לעצמו. הוא הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית (ת/1). וכן, הוגשו מטעם התביעה שלושה מוצגים נוספים: ת/2 – מכתב רפואי; ת/3 – הודעה למל"ל לפי סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב],תשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"); ו-ת/4 – טופס אבחון רפואי של המל"ל.

13. לא היו עדים להגנה. מטעמה הוגשו שלושה מוצגים: נ/1 – אישור המל"ל בדבר תקופות דיווח, שמות מעסיקים והכנסות התובע; נ/2 – אסופת מסמכים רפואיים; ו- נ/3 – אישור המל"ל בדבר תשלום תגמולי מל"ל לתובע בגין התאונה.

14. להזכיר, שוב, כי המומחה נחקר, בחקירת שתי וערב, צולבת וממצה, הן על חוות-הדעת והן על חוות-הדעת המשלימה.

דיון

הנכות הרפואית

15. אפתח ואומר, כי התובע יליד גונדר באתיופיה. בשנת 1997, הוא עלה לארץ. הוא נשוי + 3 ילדים, בגילאים 19, 17 ו- 6 שנים. מוכר כנשא נגיףHIV (נגיף האיידס) ,מזה שנים ארוכות. הוא נמצא במעקב ובטיפול תרופתי במכון לאימונולוגיה ,אלרגיה ואיידס של בית-החולים. (להלן: "המכון").

16. ביום 6.1.2010, המל"ל קבע לתובע, נכות כללית ומשוקללת בשיעור של 56% החל מיום 1.2.2011, לפי הפירוט הבא:

10% - בגין שבר בקרסול שמאל, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי;

30% - בגין כשל חיסוני נרכש, לפי סעיף 2(א)(2) לתקנות הביטוח הלאומי;

30% - בגין דיכאון ו- PTSD, לפי סעיף 34(4) לתקנות הביטוח הלאומי.

התובע מקבל מהמל"ל תגמולים ,בגין נכות כללית, בסכום (מהוון להיום) כולל בסך של 722,435 ₪, בשל נכויות שונות שלא כולן קשורות עם התאונה והתאונה הנוספת.

17. כמבואר, המומחה בדק את התובע וערך חוות-דעת וחוות-דעת משלימה, בכתב. מסקנותיו של המומחה הן כדלקמן:

"מר סנדקו אבטה סובל מתגובה הסתגלותית ממושכת וכרונית עם מאפיינים דכאוניים שהחלה בעקבות תאונת הדרכים שעבר בתאריך 2.5.07. מצב זה גורם לו להפרעה תפקודית בינונית בכל תחומי החיים. נכותו הנפשית של מר סנדקי אבטה הוחמרה בעקבות תאונת דרכים נוספת שבה נפגע בתאריך 7.11.08. נכותו הנפשית של מר סנדקי אבטה הינה צמיתה, ושיעורה הינו 15% לפי סעיף ביניים בין הסעיפים 34ב' ו- 34ג' [צ"ל-34(א)(2) ו- 34(א)(3)-ש.ס.], לפי תקנות המל"ל. התאונה הראשונה בתאריך 2.5.07 גרמה ל- 80% מן התחלואה הנפשית, הווה אומר 12% נכות נפשית צמיתה. התאונה השנייה בתאריך 7.11.08 גרמה ל- 20% מן התחלואה הנפשית, הווה אומר 3% נכות נפשית צמיתה"

(חוות-הדעת המשלימה – פרק המסקנות. ההדגשות שלי- ש.ס.).

18. כאמור, המומחה נחקר, בחקירת שתי וערב צולבת וממצה, הן על חוות-הדעת והן על חוות-הדעת המשלימה. בעדותו בעל-פה, הוא אימץ את חוות-הדעת וחוות-הדעת המשלימה. (עמ' 3, ש' 15; עמ' 10, ש' 6). כמו-כן, העיד המומחה והדגיש, כי לעובדה שהתובע הינו נשא נגיף ה-HIV ומקבל תרופות באופן קבוע מזה שנים ארוכות אין כל משמעות על נכותו הנפשית הצמיתה. הוא הדבר באשר לתאונת העבודה, שקרתה ביום 14.8.2005, בה שבר התובע את מפרק ידו השמאלית ונקבעה לו דרגת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5% על-ידי המל"ל ותאונת דרכים נוספת מיום 13.3.2007!

(חוות-הדעת המשלימה, פרק דיון במשמעות המסמכים הנוספים; עמ' 10, ש' 16; עמ' 11, ש' 32-9; עמ' 16, ש' 29-11; עמ' 18, ש' 9-8).

19. אומר מיד, כי קביעותיו ומסקנותיו של המומחה, בשאלת הקשר הסיבתי, ולפיה נכותו הנפשית הצמיתה של התובע בשיעור של 15% נגרמה בגין התאונה והתאונה הנוספת, עם כל הכבוד והענווה, אינן מקובלות עליי.

התשתית העובדתית שבבסיס חוות-הדעת ,לעניין זה, אינה מוכחת. וכן, התשתית מקצועית-מדעית שבבסיס חוות-הדעת, לעניין זה, אינה הכרחית ואינה נכונה.

ראשית, לדידי, המומחה נתן משקל יתר ושלא כדין לגרסתו "הנרטיבית" של התובע באשר לעברו התאונתי ולתחלואיו הרפואיים, הגבלותיו, סבלו וכאביו. הוא גם התרשם מהתובע כנבדק מהימן ומאוד אמין. (עמ' 5, ש' 16; עמ' 13, ש' 5-2; עמ' 14, ש' 6). אכן, הדיאגנוזה של מחלה נעשית, ככלל, באמצעות ראיון החולה וקיום בדיקות רפואיות שונות. אבחנה מהירה ומדויקת היא אחת מסגולותיו של רופא מומחה טוב ומנוסה. במסגרת הראיון, שומע הרופא את סיפורו הנרטיבי של החולה הנבדק, בין השאר, באשר לתחלואיו הרפואיים, מגבלותיו התפקודיות וכאביו .בתחום הפסיכיאטריה במיוחד, סיפורו הנרטיבי של החולה – הנבדק דובר אמת, הינו מקור חשוב מאוד לרופא – הפסיכיאטר לשם אבחון המחלה וקביעת הטיפול הרפואי הנכון במקרה הספציפי. דין שונה באשר לחולה – הנבדק שאינו מקפיד על אמירת האמת, מגלה טפח ומסתיר טפחיים. במקרה כזה, אין כל מקום להעדיף את הסיפור הנרטיבי של החולה – הנבדק על קיום הבדיקות השונות, (כולל בדיקת התיעוד הרפואי), ההיגיון, השכל הישר והניסיון המקצועי. במקרה דנן, אין חולק, כי התובע לא סיפר למומחה את האמת, רק האמת וכל האמת, באשר לעברו התאונתי ולתחלואיו הרפואיים. (עמ' 8, ש' 23-18; עמ' 9, ש' 4-1).

20. שנית, במהלך חקירתו שתי וערב על חוות-הדעת, העיד המומחה, בין השאר, כי "אדם שעובר הרבה תאונות יש לזה משמעות נפשית גם אם הנכות היא רק אורטופדית. אני שומע במהלך הדיון שהיו תאונות נוספות לפני כן יש לזה משמעות, למרות שמבחינה תפקודית הוא עבד ותפקד יפה..." (עמ' 9, ש' 4-2). מיד לאחר מכן, ולשאלת הבהרה של בית-המשפט הוא העיד, כדלקמן:

"ש: כיוון שיש רצף תאונות אתה חושב שיש משמעות לכך וזה מקרין על אחוז הנכות.

ת: זה יותר מורכב. יש לזה השפעה או יכולה להיות השפעה אבל עצם העובדה שהוא תפקד עד התאונה הזו בצורה מלאה, זה אומר שהוא היה בסדר.

ש: זה מצריך עיון חוזר בחוות דעתך

ת: כן"

(שם, ש' 11-7).

אכן, המומחה ערך חוות-דעת משלימה. ברם וחרף עדותו זו, הוא לא שינה את מסקנתו כאמור בחוות-הדעת, וזאת ללא כל הסבר סביר ומשכנע.

לטעמי, חוות-הדעת המשלימה, עם כל הכבוד והענווה, אינה מנומקת דיו ואינה משכנעת. קביעותיו ומסקנותיו של המומחה, בחוות-הדעת המשלימה, כי למחלתו של התובע כנשא נגיף האיידס ולשתי התאונות האחרות בהן היה מעורב (מתאריכים 14.8.2005 ו- 13.3.2007) אין כל משמעות על נכותו הנפשית של התובע, לא רק שאינה משכנעת והכרחית, אלא שהיא עומדת בסתירה מוחלטת, הן לעדותו האמורה של המומחה לפיה "אדם שעובר הרבה תאונות יש לזה משמעות נפשית גם אם הנכות היא רק אורטופדית". (עמ' 9, ש' 3-2). והן לקביעת המל"ל, לפיה לתובע נכות נפשית בשיעור 30%!! גם בגין הכשל החיסוני הנרכש, בהיותו נשא נגיף האיידס (ת/4).

21. שלישית, התובע נשא נגיף האיידס מזה שנים ארוכות והוא מטופל במכון. הוא מקבל טיפול תרופתי קבוע. התרופות האנטי-וירליות שהוא מקבל הן: Videx(DDI) , Zerit ו- Crixivan (נ/2; התיעוד הרפואי המצורף ל-ת/1). הוא גם נמצא בטיפול פסיכיאטרי במסגרת המרפאה הפסיכיאטרית של בית-החולים (ת/2) ובמסגרת קופת-החולים כללית בה הוא רשום (ת/1, התיעוד הרפואי). בתיעוד הרפואי הפסיכיאטרי של התובע, צוין על-ידי הרופאה הפסיכיאטרית המטפלת, ד"ר סופיה חרומנקוב, בין השאר, כי "לציין שחולהHIV מטופל תרופתי ואין לשלול גם שתרופות אלו גורם נוסף לכאבי ראש". (ת/1, מסמכים רפואיים מתאריכים 23.3.2009 – 3.11.2010). ויודגש: מסמכים רפואיים אלה הוגשו לתיק המוצגים על-ידי התובע. המומחה ומשום מה, לא התייחס, לא בחוות-הדעת ולא בחוות-הדעת המשלימה למסקנה ולממצאים רפואיים אלה. בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור את קביעותיה הרפואיות של ד"ר חרומנקוב דנן. ההפך הוא הנכון. לקביעות אלה יש עוגן ויסוד בספרות הרפואית המדעית.

22. רביעית, קביעתו ומסקנתו של המומחה, כי למחלתו של התובע, בהיותו נשא נגיף ה-HIV ומקבל תרופות באופן קבוע מזה שנים ארוכות, אין כל משמעות על נכותו הנפשית האמורה, עם כל הכבוד והענווה, אינה הכרחית ואינה נסמכת על אסכולה רפואית-מדעית מוכרת. ההפך הוא הנכון. בפרסום ה- APA American Psychiatric Association)) משנת 2013, ׂHttp://www.psychiatry.org/ hiv-and-aids)) צוין, בין השאר, כי:

HIV/AIDS and Mental Health"

Mental health problems can strike anybody, but people with

HIV are more likely to experience a range of mental health issues. Most common are feelings of acute emotional distress, depression, and anxiety, which can often accompany adverse life-events. HIV also can directly infect the brain, causing impairment to memory and thinking. In addition, some anti-HIV drugs can have mental health side effects.

Receiving an HIV diagnosis can produce strong emotional reactions. Initial feelings of shock and denial can turn to fear, guilt, anger, sadness, and a sense of hopelessness. Some people even have suicidal thoughts. It is understandable that one might feel helpless fear illness ,disability, and even death."

חוקרים אחרים מצאו, כי:

"HIV infection and psychiatric disorders have a complex relationship. Being HIV infected could result in psychiatric disorders as a psychological consequence of the infection or because of the effect of the HIV virus on the brain. Disorders may be as varied as depression, post-traumatic stress disorders, AIDS phobias, grief and the whole gamut of cognitive disorders. In addition, several psychiatric conditions may predispose individuals to acquiring HIV infection as a consequence of their influence on behavior. There is also strong evidence of the relationship of substance use disorders and severe mental illnesses with HIV infection. HIV related psychiatric disorders also offer a challenge to clinicians in issues of differential diagnosis and management."

(Chandra PS, Desai G, Ranjan S, Hiv & Psyciatric disorders, Indian J. Med., 2005 Apr(4): 451-67).

וכן, בפרסומי ה- AETC (Aids Education and Training Centers)

משנת 2012 צוין, כי:

"Major depression is the most prevalent psychiatric comorbidity and a common cause of significant morbidity among people with HIV infection. The etiology may be multifactorial, as with depression in HIV-uninfected persons, but HIV infection may bring additional complexity. A diagnosis of HIV may cause a psychological crisis, but also may complicate underlying psychological or psychiatric problems (e.g., preexisting depression, anxiety, or substance abuse). Direct viral infection of the central nervous system (CNS) can cause several neuropsychiatric syndromes. In addition, both HIV-related medical conditions and HIV medications can cause or contribute to depression."

וראו גם –

Stober DR, Schwartz JAJ,McDaniel JS, et al. Depressiona and HIV diseases: prevalence, correlates and treatment. Psych – Annals 1997; 27(5): 372-377; Levenson Al. Psychiatric aspects of AIDS. Psych. Hosp. 1988; 19: 100+113; David G, Brian B. HIV and Psychiatry AIDS Read. 2000; (10)1).

23. חמישית, למרבה הצער ועל פי התרשמותי, המומחה התחמק ממתן תשובות ענייניות, ישירות ומשכנעות לשאלות הקרדינאליות בעניין נכותו הנפשית של התובע בגין מחלתו כנשא נגיף ה- HIV, כפי שנקבעה לו על-ידי המל"ל. וכה העיד המומחה לעניין זה:

"ש: בהנחה שבעקבות אותו מצב נפשי לתובע יש נכות בשיעור 30% בגין HIV, אין לזה השפעה.

ת: קודם כל צריך להבדיל בין נכות רפואית לתפקודית, אלה שני דברים שונים. יש כאלה עם 100% נכות רפואית מתפקדים ומרוויחים יותר ממני. צריך להבדיל בעניין זה. בסופו של דבר הרושם שלי היה שזה שהוא נשא HIV אין משמעות לנכות שלו הנפשית.

ש: בהנחה שיש לו נכות רפואית בשיעור 30% בגין

HIV יש לזה השפעה.

ת: לא. זה לא הפריע לו תפקודית ונפשית ובהקמת

משפה"!!

(עמ' 4, ש' 33-30; עמ' 5, ש' 2-1).

ודוק וקרא: המומחה לא העיד, כי הנכות הנפשית שנקבעה לתובע על-ידי המל"ל בשיעור 30% בגין היותו נשא נגיף ה- HIV, בטעות יסודה!

לגרסתו, מאחר והתובע מתפקד היטב, אזי אין לו נכות רפואית נפשית! ישאל השואל: הרי המומחה עצמו ידע, תחילה, להבחין בין נכות רפואית לנכות תפקודית ואין קשר הכרחי ביניהן, במובן זה שהנכות הרפואית אינה נגזרת מהנכות התפקודית. בלשון אחרת, יש להבחין בין הנכות לתפקודיות הנכות. גם אם הנכות התפקודית היא למעשה בשיעור 0%, זה לא אומר שגם הנכות הרפואית היא, בהכרח, בשיעור 0%.

נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה והתאונה הנוספת

24. כמבואר, קביעותיו ומסקנותיו של המומחה, כאמור בחוות-הדעת וחוות-הדעת המשלימה, בכל הקשור לשאלת הקשר הסיבתי של הנכות הנפשית ממנה סובל התובע, אינה מקובלת עליי ואין ביכולתי לאמצה, והכל כפי שפירטתי דלעיל. יחד עם זאת, מוכן אני לאמץ את קביעתו ומסקנתו של המומחה באשר לשיעור הנכות, לפיה התובע סובל מנכות נפשית בשיעור של 15%. נותר לנו לקבוע את סיבת הנכות דנן. אודה ולא אבוש, כי מלאכתו, לעניין זה, קשה מאוד היא, ודומה לקריעת ים סוף. אנו מגששים באפלה, נעזרים בהשערות ומפלסים דרכנו בעולם האי-ודאות הרפואית. לא נתנער ממלאכתנו ונעשה אותה כמיטב יכולתנו. נזכור ואף נטיב להזכיר, כי התובע הינו נשא נגיף ה- HIV ומקבל תרופות אנטי-וירליות באופן קבוע מזה שנים ארוכות. בעברו, היה מעורב בארבע תאונות: הראשונה, תאונת עבודה מיום 14.8.2005, בה שבר מפרק יד שמאל; השנייה, תאונת דרכים מיום 13.3.2007; השלישית, התאונה והרביעית, התאונה הנוספת. לדידי ולא בלי לבטים קשים, חלוקת הקשר הסיבתי לנכותו הנפשית היציבה בשיעור של 15% תהא כדלקמן:

א. מחלתו – נשא נגיף ה- HIV, ושתי התאונות מתאריכים 14.8.2005 ו- 13.3.2007 – 10%;

ב. התאונה – 4%;

ג. התאונה הנוספת – 1%.

מכאן יוצא, כי נכותו הרפואית היציבה של התובע בגין התאונה הינה בשיעור

של 4%, החל מיום 1.1.2008 ואילך ,ואילו נכות הרפואית (האורתופדית

והנפשית) היציבה והמשוקללת של התובע בגין התאונה השנייה הינה בשיעור

של 10-9%. (10% נכות אורתופדית ו- 1% - נכות נפשית) ולאחר שקלול כפול,

עם הנכות בגין התאונה, מגיעה לשיעור של 10.45%, החל מיום 1.1.2010 ואילך.

(10.45% = (4% - 100%)X 10.9%)

ויודגש: הנכות הרפואית הזמנית שנקבעה לתובע על-ידי המל"ל בגין התאונה

והתאונה הנוספת ובהעדר ריאה קבילה לסתור, מקובלת עליי ואני מאמצה.

הנזק – התאונה הראשונה

נזק לא ממוני

25. התובע אושפז למשך 3 ימים בבית-החולים. כתוצאה מן התאונה, נגרמה לו נכות רפואית יציבה בשיעור של 4%. על-כן, נזקו, בפרט זה, יחושב בהתאם לתקנה 2 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו - 1976 (להלן: "תקנות הפיצויים"). הפיצוי בשל הנזק הלא ממוני והמגיע לתובע ,בגין התאונה ולאחר שערוך להיום, מגיע לסך של 7,611 ₪.

הפסד השתכרות בעבר

26. הכנסתו החודשית והממוצעת של התובע, עובר לתאונה ,לפי קביעת המל"ל, ,לאחר שערוך להיום ובניכוי מס הכנסה כדין, מגיעה לסך של 8,400 ₪ נטו.

בפניי, הצדדים לא הוכיחו, בראיות קבילות ומהימנות, שינויים ודאיים כלשהם בהכנסה זו.

לגבי התקופה מיום התאונה, ה- 2.5.2007 ועד ליום 1.8.2007, בה היה התובע באי-כושר מלא, זכאי התובע להפסד השתכרות בסך הכל:

8,400 ₪ X 100% X 3 חודשים = 25,200 ₪. סכום זה נושא ריבית חוקית מאמצע התקופה ועד היום ומגיע לסך של 28,516 ₪.

27. באשר לתקופה מיום 2.8.2007 ועד ליום 31.10.2008, זכאי התובע להפסד השתכרות בסך הכל: 8,400 ₪ X 50% X 3 חודשים = 12,600 ₪. סכום זה נושא ריבית חוקית מאמצע התקופה ועד היום ומגיע לסך של 14,147 ₪.

28. לגבי התקופה החל מיום 1.11.2007 ועד ליום 30.11.2007, זכאי התובע להפסד השתכרות בסך הכל: 8,400 ₪ X 30% X חודש אחד = 2,520 ₪. סכום זה נושא ריבית חוקית מאמצע התקופה ועד היום ומגיע לסך של 2,814 ₪.

29. לגבי התקופה החל מיום 1.12.2007 ועד ליום 31.12.2007, זכאי התובע להפסד השתכרות כדלקמן: 8,400 ₪ X 20% X חודש אחד = 1,680 ₪. סכום זה נושא ריבית חוקית מאמצע התקופה ועד היום ומגיע לסך של 1,870 ₪.

30. לגבי התקופה מיום 1.1.2008 ועד היום ובהתחשב במכלול נסיבות העניין, אומר ,כי אין אפשרות לערוך חשבון אקטוארי מדויק באשר להפסד השתכרותו של התובע בתקופה דנן, משום שלא ניתן לקבוע במדויק את שיעור ההפסד בהשתכרותו של התובע. הנכות הרפואית היציבה בשיעור 4% בגין התאונה, אינה אקויוילנטית לנכות התפקודית. תפקודיות הנכות הרפואית (הנפשית) אינה ברורה כלל ועיקר. על-כן, יש לפסוק לתובע סכום גלובאלי לתקופה דנן. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובע ,על דרך האומדן הכללי ,סך של 10,000 ₪, נכון להיום, כהפסד השתכרות בתקופה דנן.

הנה-כי-כן, התובע זכאי לפיצוי, בפרט נזק זה, כדלקמן:

28,516 ₪ + 14,147 ₪ + 2,814 ₪ + 1,870 ₪ + 10,000 ₪ = 57,347 ₪.

הפסד זכויות סוציאליות בעבר

31. בפרט נזק זה, אני פוסק לתובע, על דרך האומדן הכללי, סך של 4,000 ₪, נכון להיום.

הפסד השתכרות וזכויות סוציאליות בעתיד

32. בפרט נזק זה, אין כל אפשרות לערוך חשבון אקטוארי מדויק, משום שלא ניתן לקבוע במדויק את שיעור ההפסד בהשתכרותו של התובע. וכן, קיימת אי-ודאות לגבי אורך תקופת השתכרות של התובע. ויודגש: המל"ל קבע לתובע (ביום 6.12.2010), דרגת נכות כללית משוקללת בשיעור של 56%, החל מיום 1.2.2011 (ת/14). בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובע ,על דרך האומדן הכללי ,סך של 30,000 ₪ בפרט נזק זה.

שאר הנזקים הנתבעים

33. התובע לא הוכיח, בראיה טובה, את שאר הנזקים הנתבעים בגין התאונה, וטענותיו לעניין זה, בעלמא הן.

בשולי הדברים, ברצוני להעיר מספר הערות, בכל הקשור לנזק הנתבע בפרט הוצאות רפואיות ונסיעה, כדלקמן: חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד – 1994 (להלן: "חוק הבריאות"), מעניק זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות, כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות יינתנו על-פי סל שירותי הבריאות ,בתחומים המוגדרים בחוק הבריאות (סעיף 6 לחוק הבריאות).סל שירותי הבריאות מנוי בסעיף 7 וברשימות הכלולות בתוספת השנייה והשלישית לחוק הבריאות. על-פי הוראות חוק הבריאות, חייבות קופות החולים לתת לכל חבריהן את כל שירותי הבריאות להם הם זכאים לפי החוק הבריאות. ויודגש: חובתו של נהג או מי שהתיר את השימוש ברכב לפצות את הנפגע בהתאם לחוק, לא תחול בשל שירותי בריאות הכלולים בחוק הבריאות (סעיף 2(ב1)(1) לחוק). זאת ועוד, התאונה היא גם תאונת עבודה, והתובע הגיש תביעה לגמלאות מהמל"ל. המל"ל הכיר בתביעה. נפגע בתאונת עבודה זכאי לריפוי, להחלמה ולשיקום רפואי בדרך, בהיקף ובאופן כפי שנקבע בחוק הביטוח הלאומי (סעיפים 87 ו- 88) ובתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח – 1968. (להלן: "התקנות למתן טיפול רפואי"). ריפוי, החלמה ושיקום רפואי יינתנו בדרכים שונות ובכללן קופות החולים, שיוכרו כמוסדות לשירות רפואי (ס' 89(א) לחוק הביטוח הלאומי). תקנה 1 לתקנות למתן טיפול רפואי, מגדירה את הטיפול הרפואי, לו זכאי נפגע בתאונת עבודה, ככל שייקבע על-ידי הרופא המטפל. וכן, זכאי הנפגע האמור, מהמל"ל ,להוצאות נסיעה באמצעי תחבורה, לשם קבלת טיפול רפואי, וכן להוצאות כלכלה, לינה ודמי בטלה (תקנות 7 ו- 7א' לתקנות למתן טיפול רפואי).

זאת ועוד, הלכה היא, כי על הניזוק לפעול למימוש זכויותיו על-פי הדין לקבלת תשלום או עזרה חינם וזאת מכוח הדוקטרינה בדבר הקטנת הנזק (ע"א 2801/96 אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' יפרח, פ"ד נה(1), 817, 826-825).

בענייננו, כל ההוצאות הרפואיות שהיו לתובע בעבר, ואלו שיהיו לו בעתיד והוצאות הנסיעה הכרוכות בקבלת הטיפול הרפואי, או שנכללו בסל הבריאות והוא זכאי להן מקופת החולים בה הוא נרשם והכל על-פי הוראות חוק הבריאות, או שהוא זכאי להן מהמל"ל בהיותו נפגע בתאונת עבודה. על-כן, אין התובע זכאי לפיצוי בפרט נזק זה.

ניכויים – תגמולי המל"ל

34. כמבואר, המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לתובע גמלת דמי פגיעה. לאחר שערוך להיום, מגיע סכום הגמלה דנן לסך של 47,775 ₪. בנוסף, התובע מקבל תגמולים מהמל"ל, בגין נכות כללית, בסכום (מהוון להיום) כולל בסך של 722,435 ₪, שלא כולה קשורה עם התאונה והתאונה הנוספת. במקרה דנן, בנוסף לניכוי התגמולים ששולמו לתובע על-ידי המל"ל – ענף נפגעי עבודה, בגין התאונה בסך של 47,775 ₪, יש לנכות מהפיצויים המגיעים לתובע אותם סכומים המבטאים את סכומן הכולל של הגמלאות המשולמות לו על-ידי המל"ל בגין הנכויות שנגרמו לו בתאונה ובתאונה הנוספת. ויודגש: הנטל להוכיח "שהנפגע מקבל תשלומים מן המל"ל וכן הנטל להוכיח את שיעורם של תגמולים אלה, מוטל לפתחו של הנתבע הטוען לניכוי, ומאידך, הנטל להוכיח כי חלקו מן התשלומים אינו קשור לתאונה, ועל כן יש לנכות את תשלומי המל"ל באופן חלקי בלבד, מוטל על התובע". (ע"א 9388/12 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ליוונוב, פסק דינו של כב' השופט צ. זילברטל, מיום 28.5.2013). במקרה דנן, הנתבעים הוכיחו בפניי, בראיה טובה, כי התובע מקבל גם תגמולים מהמל"ל, בגין נכות כללית, בסכום כולל ומהוון נכון להיום בסך של 722,435 ₪. (ראו – חוות-דעת אקטוארית מיום 22.7.2013). אין חולק, כי התגמולים המשולמים לתובע על-ידי המל"ל בשל הכשל החיסוני הנרכש, בהיותו נשא נגיף ה- HIV, אינה קשורה עם התאונה והתאונה הנוספת. דא עקא, שהתובע לא הוכיח, בראיה טובה, כי שאר התגמולים המשולמים לו, על-ידי המל"ל, בגין הנכות האורתופדית (בשיעור 10%) והנכות הנפשית (בשיעור 30%) אינם קשורים לתאונה ולתאונה הנוספת. וכן, מוסכם על הצדדים, כי התגמולים המשולמים לתובע על-ידי המל"ל בגין הנכות האורתופדית דנן, בשיעור של 10%, בשל השבר בקרסול שמאל, אכן קשורה לתאונה הנוספת בלבד. ברע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסק-דינו של כב' המשנה לנשיא (בדימוס) א' ריבלין, מיום 27.3.2011, הובהרה דרך החישוב של השיעור היחסי מתגמולי המל"ל שיש לנכות מסכום הפיצויים המגיעים לנפגע בתאונת דרכים, כאשר התגמולים משולמים עבור מכלול נכויות שלא כולן נובעות מהתאונה, כמו המקרה דנן.

דרך החישוב הנכונה, באשר לתאונה הראשונה, היא כדלקמן: משיעור הנכות הכוללת והמשוקללת הנוכחית של התובע בשיעור של 56% (ת/4), יש לנכות את שיעור הנכות הכוללת והמשוקללת של התובע שאינה קשורה עם התאונה. (נכות אורתופדית בשיעור 10%, כשל חיסוני נרכש בשיעור 30% ונכות נפשית הקשורה עם התאונה הנוספת בשיעור 1%). היחס שבין ההפרש הנ"ל לבין הנכות הכוללת והמשוקללת הנוכחית מבטא את שיעור הניכוי של תגמולי המל"ל, במקרה דנן, הנוסחה היא, כדלקמן:

56% - 38% (במעוגל) = 18% = 32% (במעוגל).

56% 56

על-כן, הסכום הכולל המבטא את התגמולים שהמל"ל שילם ומשלם לתובע בגין הנכות המשוקללת הכוללת שנגרמה לו בתאונה, הינו כדלקמן:

722,435 ₪ X 32% = 231,179 ₪

וכן, הסכום הכולל המבטא את התגמולים שהמל"ל משלם לתובע בגין הנכות שנגרמה לו בתאונה הנוספת, הינו כדלקמן:

56% - 33% = 23% = 41% (במעוגל).

56% 56

על-כן, הסכום הכולל המבטא את התגמולים שהמל"ל שילם ומשלם לתובע בגין הנכות המשוקללת והכוללת שנגרמה לו בגין התאונה הנוספת הינו כדלקמן:

722,435 ₪ X 41% = 296,198 ₪.

וזאת בנוסף לתגמולים ששילם המל"ל – ענף נפגעי עבודה לתובע, בקשר עם התאונה הנוספת בסך של 56,168 ₪.

סכום הפיצויים הכולל בשל התאונה

35. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובע בשל התאונה, נכון להיום, הם כל אלה:

א. נזק לא ממוני - 7,611 ₪.

ב. הפסד השתכרות בעבר - 57,347 ₪ .

ג. הפסד תנאים סוציאליים בעבר - 4,000 ₪ .

ד. הפסד השתכרות וזכויות סוציאליות בעתיד - 30,000 ₪ .

98,958 ₪ .

ה. בניכוי תגמולי מל"ל-ענף נפגעי עבודה - 47,775 ₪ .-

ו. בניכוי יחסי של תגמולי מל"ל-ענף נכות כללית - 231,179 ₪.-

179,996 ₪. -

יוצא, כי התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל.

הזכות ל- 25% מהנזק

36. כמבואר, התובע נפגע בתאונה, שהיא גם תאונת עבודה. המל"ל שילם וממשיך לשלם לתובע תגמולים. מסקנתי היא, כי התביעה בגין התאונה נבלעת על-ידי גמלאות המל"ל. יחד עם זאת, הנתבעים 1 ו- 2 הם צדדים שלישיים. במקרה דנן, תחול הוראת סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי. במקרה דנן, התקיימו כל התנאים הקבועים בחיקוק דנן. התובע הגיש את תביעתו דנן, שעה שהמל"ל טרם הגיש תביעה לפי סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי. וכן, התובע הודיע כדין למל"ל על הגשת תביעתו (ת/3). על-כן, זכאי התובע ל- 25% מסך כל הפיצויים, כדלקמן: 98,958 ₪ X 25% = 24,740 ₪.

הנזק – התאונה הנוספת

נזק לא ממוני

37. התובע אושפז למשך 12 יום בבית-החולים בקשר עם התאונה הנוספת. וכן, כתוצאה מן התאונה הנוספת נגרמה לו נכות רפואית משוקללת צמיתה בשיעור של 10.45%. על-כן, נזקו, בפרט זה, יחושב בהתאם לתקנה 2 לתקנות הפיצויים ומגיע, לאחר שערוך להיום, לסך של 20,961 ₪.

הפסד השתכרות בעבר

38. לגבי התקופה מיום 7.11.2008 ועד ליום 30.6.2009, זכאי התובע להפסד השתכרות בסך הכל: 8,400 ₪ X 100% X 233 יום = 65,240 ₪

30 יום

סכום זה נושא ריבית חוקית מאמצע התקופה ועד היום ומגיע לסך של 69,638 ₪.

39. לגבי התקופה מיום 1.7.2009 ועד ליום 31.12.2009, זכאי התובע להפסד השתכרות בסך הכל: 8,400 ₪ X 30% X 6 חודשים = 15,120 ₪. סכום זה נושא ריבית חוקית מאמצע התקופה ועד היום ומגיע לסך של 16,004 ₪.

40. באשר לתקופה החל מיום 1.1.2010 ועד היום, זכאי התובע להפסד השתכרות בסך הכל: 8,400 ₪ X 10.45% X 46 חודשים (במעוגל) = 40,379 ₪. סכום זה נושא ריבית חוקית מאמצע התקופה ועד היום ומגיע לסך של 41,274 ₪.

הנה-כי-כן, סכום הפיצויים הכולל המגיע לתובע, בפרט נזק זה, הוא כדלקמן: 69,638 ₪ + 16,004 ₪ + 41,274 ₪ = 126,916 ₪.

הפסד השתכרות בעתיד

41. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, מסקנתי היא , כי נכותו הרפואית ,המשוקללת והיציבה של התובע בגין התאונה הנוספת בשיעור של 10.45%, היא אקויוילנטית לנכותו התפקודית. על-כן, הפיצוי המגיע לתובע, בפרט נזק זה, הוא כדלקמן: 8,400 ₪ X 10.45% X 200.6952 = 176,170 ₪.

הפסד תנאים סוציאליים בעבר ובעתיד

42. על דרך האומדן הכללי, אני פוסק לתובע, בפרט נזק זה, סך של 18,000 ₪, נכון להיום.

שאר הנזקים הנתבעים

43. התובע לא הוכיח, בראיה טובה, את שאר הנזקים הנתבעים וטענותיו, לעניין זה, בעלמא הן. התובע לא זכאי לפיצוי כלשהו בגין ההוצאות הרפואיות והוצאות הנסיעה, שהיו לו או שיהיו לו והכרוכות בטיפולים הרפואיים בקשר עם התאונה הנוספת, והכל כמפורט בסעיף 33 דלעיל.

ניכוי תגמולי המל"ל

44. כמבואר ועל-פי הדין, יש לנכות מסכום הפיצויים את תגמולי המל"ל ששולמו ומשולמים לתובע בקשר עם התאונה הנוספת, כדלקמן:

56,168 ₪ + 296,198 ₪ = 352,366 ₪.

סכום הפיצויים הכולל בשל התאונה הנוספת

45. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובע בשל התאונה הנוספת, נכון להיום, הם כל אלה:

א. נזק לא ממוני - 20,961 ₪ .

ב. הפסד השתכרות בעבר - 126,916 ₪.

ג. הפסד השתכרות בעתיד - 176,170 ₪.

ד. הפסד תנאים סוציאליים בעבר ובעתיד - 18,000 ₪.

342,047 ₪.

בניכוי תגמולי המל"ל 352,366 ₪.-

10,319 ₪.-

התביעה נבלעת.

הזכות ל- 25% מהנזק

46. אכן, זכאי התובע, במקרה דנן, ל- 25% מהנזק והכל מהטעמים שפירטתי בסעיף 36 דלעיל ובשינויים המחויבים.

הפיצוי המגיע לתובע, במקרה דנן, הוא כדלקמן: 342,047 ₪ X 25% = 85,512 ₪.

התוצאה

47. התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעים לשלם לתובע כדלקמן:

הנתבעים 2+1

א. ישלמו לתובע סך של 24,740 ₪;

ב. וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 4,150 ₪.

הנתבעים 4+3

ג. ישלמו לתובעת סך של 85,512 ₪;

ד. וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 13,470 ₪.

מועד ואופן התשלום

ה. הסכומים הפסוקים ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לנתבעים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד חשון תשע"ד, 28 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.