בפניי תביעה לפיצוים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 28/3/08.

היום שמעתי את מלוא ראיות הצדדים ומיד לאחר מכן סיכומים בעל פה (בעיקרו של דבר, הפנו ב"כ הצדדים לתחשיבי נזק שהוגשו במהלך בירור התיק).

מטעם התובע העיד הוא בעצמו וכן העידה אשתו, אמו וכן העיד רו"ח שלו, מר רוזנטל מתיתיהו. לא הובאו עדים מטעם הנתבעת וכאמור לעיל, הצדדים סיכמו קצרות את טענותיהם.

התובע, יליד 13/9/1965, נפגע בתאונה הנ"ל וסבל מחבלות בחזה קדמי וכן בכף רגל ימין. בבדיקתו בבית החולים אובחן שבר בעצם החזה ללא תזוזה והוא אושפז למשך יומיים להשגחה, ולאחר מכן שוחרר עם המלצה למנוחה של חודש ימים. בהמשך לכך היה התובע בטיפול רפואי במסגרת מרפאות קופ"ח וכן קיבל טפולים פיזיותרפיים. התובע החל לפתח תופעות של חרדות והפרעות שינה והיה גם במעקב פסיכיאטרי עקב כך.

בתיק מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. פרופ' מיכאל סודרי, מומחה בתחום האורטופדי, קבע כי אין בסיס לקביעת נכות צמיתה בעקבות התאונה הנ"ל. בהתאם לבדיקה הקלינית, נמצאו תנועות עמוד השדרה המותני בגדר התקין, אם כי התובע מוסר על רגישות מעל אזור אגן ימין. לגבי כף רגל ימין, טען התובע לרגישות בעת מישוש ואילו לגבי יתר הממצאים צוין כי היו תקינים. השבר שאובחן התאחה.

בתחום הפסיכיאטרי מונתה ד"ר ענת רטנר. ד"ר רטנר הגישה חוות דעת מפורטת וקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בהתאם לסעיף 34 ב' לתקנות המל"ל. המומחית התייחסה לפגיעה בתפקוד המקצועי ולפגיעה ביחסים המשפחתיים ובפעילויות הפנאי. בפרק סיכום ודיון קבעה המומחית כי התובע עבר תהליך הדרגתי של חזרה לתפקוד המקצועי, אם כי התלונן על עייפות והפרעות שינה ועצבנות יתר בחיי היום יום. על פי הערכתה של המומחית קיים תהליך שיפור הדרגתי ואיטי שמתבטא בירידה בהתפרצויות וכן חזרה הדרגתית לנהיגה ועבודה.

התובע עובד כסוכן ביטוח עצמאי. הוא היה לאורך שנים עובד לבדו וכך הוא הדבר עד היום, אם כי מאז תחילת 2009, יש לו שותף, כאשר הוא ושותפו מנהלים גם את השותפות וגם עיסוק פרטי. כלפי מס הכנסה, מנהל התובע שתי מערכות של הנהלת חשבונות, האחת מתייחסת לעיסוקו הפרטי והאחת לשותפות עם שותפו. כאן אעיר כי רו"ח רוזנטל העיד רק לגבי העיסוק הפרטי של התובע.

אתייחס להלן לראשי הנזק השונים שהצדדים התייחסו אליהם בתחשיבי הנזק שהוגשו במהלך ניהול התיק.

הפסד שכר לעבר

התובע מבקש לחלק את הפגיעה בהשתכרותו לעבר למספר תקופות וזאת בהתאם לתקופה בה היה באי כושר מוחלט וליתר התקופות שבהן היה באי כושר חלקי. בסיס החישוב הינו השתכרות של כ – 8,000 ₪ לחודש, נכון להיום, למשך אי כושר מלא של 49 ימים ואילו לגבי התקופה הנוספת, מבוקש לערוך את החישוב לאורך כל החודשים הרבים שחלפו עד היום ולפי 10% נכות. מנגד, טוענת הנתבעת כי ההשתכרות בעבר מלמדת כי התובע הצליח להגדיל את הכנסתו החודשית וכי בדיקה פרטנית מלמדת כי לא נגרם לו הפסד שכר בעבר. בנוסף לכך, הפנה ב"כ הנתבעת כי התובע נמנע מהצגת נתוני הכנסה רלוונטיים לצורך החישוב, הן לפני ארוע התאונה והן לאחר ארוע התאונה. מה שהוצג על ידו הם מסמכים חלקיים. מאחר ומדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה, ניתן לקבוע, לגרסת הנתבעת, כי לא נגרם הפסד שכר כלשהו בעבר.

בשים לב למכלול הנתונים שהובאו בפניי, כאשר מחד מדובר בתובע עצמאי, כאשר הכנסותיו מחושבות על סמך העמלות המשולמות לו על ידי חב' הביטוח ובנוסף מאחר ואין ספק כי נגרם לו נזק בגין תקופת אי הכושר המוחלטת ואף לאחר מכן בגין התקופה של החזרה ההדרגתית לתפקוד, אני מחליט לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנה בסך 15,000 ₪.

אובדן השתכרות לעתיד

ב"כ התובע מבקשת כי ייפסקו לתובע פיצויים בגין הפגיעה בכושר השתכרותו בעתיד, למרות שלכאורה לא קיימת פגיעה ממשית בהכנסתו החודשית בהסתמך על הנתונים נכון להיום. התובע מבקש להתחשב בנכות תפקודית בשיעור 20% ובהשתכרות חודשית ממוצעת של 8,150 ₪ ועד למועד יציאתו לגמלאות ולפסוק לו את הסך 300,000 ₪. ב"כ הנתבעת טוען כי הנכות היחידה שנקבעה לתובע הינה בתחום הנפשי בשיעור 10% וכי לא מדובר בנכות תפקודית כלל ועיקר ועל זאת ניתן ללמוד הן מחוות דעתה של המומחית והן מן העובדה כי התובע חזר לתפקוד יום יומי כמעט רגיל.

גם בגין רכיב זה, נראה לי הולם וראוי בנסיבות העניין לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנה. אין בפניי נתונים מוגדרים שיכולים להנחות אותי להעדיף את החישוב האריתמטי על פני הערכה גלובלית. המדובר בתובע עצמאי שלא הוצגו בפניי נתונים מוגדרים לעניין רמת ההשתכרות בשנים שחלפו מאז התאונה ועד היום, כאשר בפועל יש תימוכין לטענה כי הלכה למעשה אין פגיעה ממשית ביכולתו להשתכר מעבודתו כסוכן ביטוח.

אני מחליט לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנה בסך 60,000 ₪.

נזק לא ממוני

אין מחלוקת כי לתובע מגיע פיצוי המבוסס על 10% נכות צמיתה ושני ימי אישפוז והסכום המתקבל הינו סך 17,000 ₪ (סכום שאינו שנוי במחלוקת).

הוצאות עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

הפיצוי המבוקש מבוסס על עזרה מוגברת לה נזקק התובע מבני משפחתו, בעיקר מאמו (פנסיונרית יחד עם בעלה) ועל כן מובן מאליו שמדובר בנזק להערכה כללית. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לעניין זה, אני מחליט לפסוק לתובע סך של 5,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

על דרך האומדנה אני פוסק לתובע פיצוי בסך 3,000 ₪.

הפסד פנסיה

לטעמי, לא ניתן לחשב פיצוי כלשהו בנסיבות המיוחדות של עיסוקו של התובע, גילו והעדר נתונים הנחוצים לחישוב פגיעה בחסכון הפנסיוני.

התוצאה הסופית

סה"כ הפיצויים שנפסקו לעיל הינם סך של 100,000 ₪.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע באמצעות בא כוחו את הסך 100,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.

כמו כן, תישא הנתבעת ביתרת אגרה שתחול בתיק זה.

החיובים שפסקתי ישולמו תוך 30 יום.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ג, 16 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.