1. מונחת לפני תביעה כספית אשר הוגשה על ידי התובעים, עורכי דין במקצועם, לחיוב הנתבע בתשלום שכר טרחה עבור שירותים משפטיים אשר נתנו לנתבע.

רקע

1. הנתבע, סובל מליקויים בריאותיים בתחומים שונים, אשר מפאת פרטיותו, לא יפורטו במסגרת פסק הדין.

הנתבע הוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "מל"ל") בשיעור של 84%. מאחר שסבר כי נכות בשיעור זה מזכה בפטור מניכוי מס הכנסה (להלן: "הפטור"), פנה להליך של קבלת פטור מול הוועדה הרפואית במל"ל- לפי פקודת מס הכנסה. בתאריך 13.8.07 הגיש בקשתו וביום 2.12.07 קיבל הנתבע את הודעת רשות המיסים כי בקשתו נדחתה בנימוק: "נכות המבקש הינה בשיעורים הנמוכים או לתקופה קצרה מהקבוע בסעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה".

לאור האמור, פנה הנתבע אל התובעים לקבלת שירותים משפטיים הן מול המל"ל והן מול רשות המסים.

1. ביום 30.3.08 חתם הנתבע על הסכם שכותרתו: "הסכם לתשלום שכר טרחה נכות המוסד לביטוח לאומי". שמות עורכי הדין, הצד השני להסכם, אינם מפורטים. בתחתית ההסכם מופיעה חתימה אשר כפי שעולה מן הראיות – היא חתימתו של התובע 2. באותו יום חתם הנתבע גם על יפוי כח לטובת התובע 2 עו"ד נשיא, אשר שמו מופיע בנוסח במודפס ובהמשך, לאחר שמו, הוספו בכתב יד שמותיהם של שני עורכי דין נוספים– התובע 1, עו"ד לוי ועו"ד לחיאני, ב"כ התובעים בהליך זה.

ביום 31.3.08 פנה עו"ד לוי בשם הנתבע למל"ל, בערר על החלטתו האמורה וביום 18.6.09, בתום הטיפול בעניינו של הנתבע, הוכר הנתבע כנכה בשיעור של 94% וכפועל יוצא מזה, ביום 6.7.09, נתקבל אישור על פטור מתשלום מס הכנסה לפי סעיף 9 (5) לפקודת מס הכנסה החל מיום 01.11.03 לצמיתות.

1. עם קבלת החלטת המל"ל ובהמשך, קבלת הפטור מתשלום מס, פנו התובעים אל הנתבע בדרישה לשלם להם את שכר טרחתם.

בין הצדדים התקיימו, כך עולה מן הראיות, שתי פגישות אך התובעים לא קיבלו תשלום. התובעים פנו אל הנתבע בכתב ונענו במכתבו מיום 20.8.09 כי מאחר שלא זכה לכספים מהמל"ל ובהיותו חבר קיבוץ הוא אינו יכול לממש את הפטור ממס, אזי אין מקום לתשלום שכר טרחה בשיעור כלשהו.

מכאן התביעה.

1. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ובין הצדדים הושגה הסכמה לפיה בקשת הרשות להתגונן התקבלה בכפוף להפקדת הנתבע סך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט. התיק הועבר לשמיעה בפני מותב קודם ובהמשך, בחודש ינואר 2012, הועבר לשמיעה בפניי.

עיקרי טענות הצדדים

גישת התובעים

1. לטענת התובעים, ביום 30.3.08 חתמו הצדדים על הסכם שכר טרחה וייפוי כוח לפיו שכר הטרחה נגזר מהצלחה בהליך אשר מטרתו היתה השגת פטור ממס הכנסה, זאת לאחר שיצליחו לגרום לכך ששיעור הנכות במל"ל יועלה באופן שיזכה את הנתבע בפטור.
2. לטענתם, אחר שהערעור בוועדות הרפואיות במל"ל התקבל ושיעור הנכות הועלה ל- 94.4%, קיבל הנתבע את האישור מרשות המסים לפיו זכאי הוא לפטור ממס החל מיום 1.11.03 ולצמיתות.

לגישת התובעים, עבודתם הושלמה במלואה עם קבלת הפטור ומשכך זכאים הם למלוא שכר הטרחה בהתאם להסכם, אשר קובע, לשיטתם, כי ישולם להם סך של 150 ₪ לכל חודש החל מיום קבלת הפטור ועד לגיל 67 , כך לפי חוק גיל פרישה, תשס"ד-2004.

1. התובעים פנו אל הנתבע וביקשו כי יסור למשרדם לצורך תשלום שכר הטרחה. התקיימו עמו שתי פגישות, אך הוא סירב לשלם.

גם לאחר שנשלח אליו מכתב דרישה לתשלום שכר טרחה, השיב הנתבע, בכתב, כי אין הוא חב בתשלום כלשהו מן הטעמים המפורטים במכתב והמפורטים מעלה (ראו מוצג ת/4).

1. התובעים טענו כי משהושג הפטור הרי שחלקם בהסכם בוצע וכעת על הנתבע לשאת בתשלום שכר טרחתם. משסרב הנתבע לשאת בתשלום שהוא התמורה בגין השירותים אשר נתנו לו, הפר הנתבע את הסכם שכר הטרחה ולפיכך יש לחייבו בתשלום שכר הטרחה על פי ההסכם.

גישת הנתבע

1. הנתבע טוען כי פנה אל התובע 2 על מנת שהאחרון ייצגו בהליך של ערר על החלטות הועדות הרפואיות של המל"ל. לדבריו, עוד בטרם חתם על הסכם שכר הטרחה, הבהיר לתובע 2 כי שכר הטרחה ישולם על בסיס של הצלחה בלבד, מתוך הכספים אשר יתקבלו בפועל, זאת משום שאין לו יכולת כלכלית לשאת בשכר טרחה בכל דרך אחרת.
2. הנתבע טוען כי אחר שקיבל את אישור הפטור ממס הכנסה, פנה אל פקיד השומה בעיר צפת וזה השיב את פניו ריקם זאת בטענה כי לחברי קיבוץ אין אפשרות לממש פטור שכזה.

לפיכך, טוען הנתבע, כי היות ואין הוא יכול ליהנות מהפטור אשר הושג ומכיוון שהסכם שכר הטרחה מתבסס על הצלחה וקבלת כספים בפועל, אין התובעים זכאים לשכר טרחה.

1. לטענתו, הסכם שכר הטרחה, כפי שניתן ללמוד מכותרתו, מתייחס לתשלום אשר יתקבל מהמל"ל אחר ייצוגו בהליכים מול המל"ל.

לשיטת הנתבע, התוספת בכתב היד בהסכם: "15% על בסיס לחודש לכל התקופה" (סעיף 1 להסכם) לא הוסברה לו די הצורך והוא סבר כי החישוב הנ"ל מתייחס לתקופת העבר בלבד זאת מבלי לנתק סעיף זה מהתנאי המקדים לפיו שכר הטרחה ישולם מכספים שיתקבלו בפועל על בסיס הצלחה.

עוד ציין הנתבע, כי לו היה יודע כי הסכם שכר הטרחה אף צופה פני עתיד, אזי לא היה מתקשר עם התובעים בהסכם והוסיף והניח כי לו היו יודעים התובעים כי חברי קיבוץ אינם זכאים לממש פטור ממס כגון דא, לא היו הם מתקשרים עמו בהסכם. עם זאת, ציין, כי בתפקידם כעורכי דינו, צריכים היו למסור לו את כל המידע בדבר אי זכאותם של חברי קיבוץ לפטור מסוג זה, זאת מתוקף חובת הנאמנות אשר חבים לו עורכי הדין ומשלא עשו כן, ומשלא נתקבלו כספים בפועל הרי שאין כל משמעות לפטור מניכוי מס ולפיכך אין המדובר בהצלחה כלל וכלל.

הנתבע טען כי מאחר שהסכם הפשרה נוסח על ידי התובעים ואינו ברור, אזי יש לפרשו לרעת מנסחיו – הם התובעים.

1. הנתבע טען כי דין תביעתו של התובע 1 להידחות, שכן הסכם שכר הטרחה נחתם עם התובע 2 בלבד ואין הנתבע חב מאומה לתובע 1. בסעיף 2 לתצהירו, אשר צורף לבקשה למתן רשות להתגונן, אישר הנתבע כי ניתן לתובע 1 יפוי כח לפעול בשם הנתבע, אך שב וטען כי אין הדבר מצמיח לתובע 1 עילת תביעה מכח הסכם שכר טרחה.

עילת התביעה של התובע 1

1. ראש וראשון, קודם תידון המחלוקת גופה, אתייחס לטענת הנתבע אשר הועלתה כבר בבקשתו למתן רשות להתגונן (סעיף 2 לתצהיר הנלווה) והנתבע שב וחזר עליה גם בסיכומיו (סעיף 64), כי אין לתובע 1 עילת תביעה כנגדו.
2. בסיכומיו, טוען הנתבע כי התובע 1 כלל לא הוסמך לייצגו ולא ניתן לו יפוי כח. הנתבע מרחיב וטוען בסעיף 64 כי יפוי הכח ניתן רק לטובת התובע 2 כאשר שמו של התובע 2 מודפס ואילו שמות שני עורכי הדין הנוספים רשומים בכתב יד והנתבע לא חתם על התוספת – כך נטען בסיכומים. הנתבע ממשיך וטוען כי טענות התובעים כי הם עובדים יחדיו – אינן מעניינו – כך לשון הסיכומים.

טענה זו, יש בה כדי להצביע על חוסר תום לב ומוטב היה כי לא תישמע.

1. ראשית, הטענה לא רק שאינה נסמכת על ראיה כלשהי, אלא שהיא סותרת את גרסתו של הנתבע בעצמו.

הנתבע הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו:

"אציין כי העובדה שנתתי לעו"ד לוי יפוי כח לפעול בשמי..." (סעיף 14 לתצהיר).

גם בחקירתו, אישר הנתבע כי ייפה את כוחם של שני התובעים (עמ' 23 ש' 26).

כלומר, טענת הנתבע בסיכומיו כאילו לא ייפה את כוחו של התובע 1 לפעול בשמו, סותרת את עדות הנתבע בעצמו, היא אינה אמת ודינה להידחות. הנתבע מעולם לא העלה את הטענה כי לא חתם על יפוי כוחם של שני עורכי הדין אשר שמם הוסף בכתב יד. ההפך הוא הנכון.

1. מעבר לכך, גם בפועל, כפי שעולה מן המסמכים המתעדים את מהלך הטיפול המשפטי בנתבע, היה זה דווקא התובע 1 אשר ביצע את כל הפעולות ולא התובע 2.

הנתבע, מטבע הדברים, ידע כי התובע 1 מטפל בעניינו, שכן נשלחו אליו כל המכתבים מהמל"ל ומרשויות המס, אל כתובתו הפרטית של הנתבע, ומכל אותם מכתבים עולה בבירור כי הנתבע מיוצג על ידי עו"ד לוי – הוא התובע 1 (ראה מכתבים מן התאריכים אפריל 2008, 13.7.08, 31.7.08, 20.8.08, 2.9.08, 21.9.08, נובמבר 2008, 16.2.09, 26.4.09 והמכתב האחרון ובו החלטתה הסופית של הועדה על העלאת שיעור הנכות מיום 21.6.09).

במכתב נוסף, אשר נשלח קודם לכן, ביום 13.8.07, מכתבו של פקיד שומה צפת למל"ל, אשר נשלח בהעתק אל הנתבע בעצמו, צורפו נימוקי הערר אשר חתומים על ידי עו"ד לוי בלבד.

יתרה מכך, בשני הדיונים שהתקיימו בעניינו של הנתבע התייצבו יחד עם הנתבע, בדיון אחד עו"ד לוי ובדיון האחר עו"ד לחיאני. בכך הודה גם הנתבע בסעיף 20 לתצהירו והדבר עולה מעיון בפרוטוקולים של אותם דיונים.

עו"ד נשיא אינו חתום על כל מסמך שהוא בעניינו של הנתבע, כפי שהוצג בפניי, זולת הסכם שכר הטרחה ויפוי הכח אשר נחתם בפניו. את הטיפול כולו, למעט דיון בודד בו הופיע עו"ד לחיאני, ביצע התובע 1, עו"ד לוי.

לא נשמעה כל טענה מפי הנתבע, לכל אורך התקופה האמורה, בה טופל על ידי התובעים, כי אינו מיוצג על ידי התובע 1 אלא על ידי התובע 2 בלבד. לא הוצגה בפניי ראיה כלשהי לתלונה שכזו והנתבע אף לא העלה טענה בנושא במסגרת הליך זה.

הכיצד זה יכול כיום הנתבע לבוא ולטעון כי הסמיך רק את התובע 2 לייצגו?

מענה סביר לכך לא ניתן למצוא בטיעוני הנתבע או בסיכומיו.

1. טוען הנתבע כי התובע 1 אינו זכאי לשכר הטרחה לפי ההסכם ואין לו עילת תביעה נגדו מכח ההסכם. הנתבע טוען כי ההסכם נחתם עם התובע 2 בלבד ועל כן רק הוא בעל זכות התביעה, אם בכלל.

גם טענה זו דינה להידחות.

ראשית, לאור יפוי הכח אשר נחתם בצמוד להסכם שכר הטרחה, באותה הפגישה ממש, ממנה עולה בבירור כי ייצגו את הנתבע לא רק התובע 2, אלא גם התובע 1 ועו"ד לחיאני.

שנית, גם הנתבע בעצמו, בחקירתו, אישר כי לא ייחד את שכר הטרחה לעו"ד מסוים (עמ' 23 ש' 29).

ואף בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע מסר הנתבע דברים מהם ניתן ללמוד כי גם הנתבע עצמו, הבין היטב כי בשכר טרחתם של "התובעים" מדובר ולא בשכר טרחתו של התובע 2, עו"ד נשיא בלבד. כך, למשל, הצהיר הנתבע:

"התובעים הסכימו לאופן קבלת שכר טרחתם והביאו לחתימתי הסכם שכר טרחה, אותו הם ניסחו והודיעו לי ששכר הטרחה ייקבע על פי הצלחה בלבד...התובעים או מי מהם, מבלי שהתבקשו על ידי, מחקו את סעיפים 1(ב) ו- 1(ג)..."

(סעיף 12)

"לאחר שהתקבלה הסכמתם של התובעים לאופן קבלת שכר הטרחה..."

(סעיף 13)

1. התנהלות שכזו מצד הנתבע, אשר מעלה טענה כי עו"ד לוי, התובע 1, אינו זכאי לשכ"ט כי שמו אינו מופיע בהסכם, זאת כאשר הנתבע יודע היטב כי את העבודה כולה ביצע דווקא התובע 1, וכאשר הנתבע מאשר בתצהירו ובחקירתו כי הסכם שכר הטרחה נחתם בנוכחות התובעים שניהם, לאחר ששני התובעים היו מעורבים בדיון אודות אופן תשלום שכר הטרחה וכאשר גם לשיטת הנתבע בשכרם של ה"תובעים", בלשון רבים, מדובר, מותירה ספק של ממש אודות תום ליבו של הנתבע.
2. טענת הנתבע בסיכומיו, כי עורך דין התובע שכר טרחה מלקוח, אשר ייפה את כוחו לייצגו ואשר אותו ייצג, נוהג בחוסר תום לב כאשר תובע על פי הסכם שכר טרחה אשר נחתם בפני עורך הדין האחר, העובד עימו, היא טענה מקוממת.

לאור האמור מעלה, אני מוצאת לדחות את טענת הנתבע כי לתובע 1 אין עילה תביעה כנגדו, על יסוד הסכם שכר הטרחה אשר נחתם בעניין השירות המשפטי אשר ניתן לו, בין היתר, על ידי התובע 1.

עיקרי המחלוקת בתיק

1. הנתבע, חבר קיבוץ איילת השחר, הגיע אל התובעים על מנת שייצגו אותו בהליכים מול המוסד לביטוח לאומי ומול רשויות המס במטרה לקבל פטור ממס על יסוד נכותו של הנתבע.

אין חולק כי התובעים ייצגו את הנתבע לשביעות רצונו, באותה התקופה, והשיגו את התוצאה שלשמה הגיע אליהם – שיעור הנכות הועלה על ידי ועדות המל"ל ובהתאם לכך, ניתן לנתבע פטור ממס לצמיתות.

1. בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם יכול הנתבע לקבל הטבה כספית בעקבות הפטור שניתן לו, זאת בהיותו חבר קיבוץ. טוען הנתבע כי אין הוא יכול לממש את הפטור ממס בהיותו חבר קיבוץ. הנתבע טוען כי התובעים צריכים היו לברר סוגיה זו מבעוד מועד, קודם שנטלו על עצמם את ייצוגו שכן עבודתם נעשתה לריק.

כפועל יוצא מן השאלה האמורה, אם אכן כטענת הנתבע, אין הוא יכול לממש את הפטור, נשאלת השאלה האם חב הנתבע בתשלום כלשהו, זאת לאור פרשנות לשונו של הסכם שכר הטרחה אשר נכרת בין הצדדים ולאור טענת הנתבע כאמור, כי היה על התובעים לברר מבעוד מועד, את יכולתו לממש פטור שכזה.

האם יכול חבר קיבוץ, לממש פטור ממס אשר הוענק לו

1. בעשורים האחרונים, השתנו פני הקיבוץ, בין היתר, ביחס לקשר שבין החברים לקיבוץ , עניין המשליך הן במישור החברתי הן במישור הכלכלי ובכלל זה בכל הנוגע למיסוי חברי הקיבוץ.
2. תקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות) תוקנו בשנת 2005 וכיום, קובע סעיף 2 לתקנות, בין היתר, את הגדרות ה"קיבוץ" הבאות:

"(א) קיבוץ שיתופי - אגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד, המאורגנת על יסודות של בעלות הכלל בקנין, של עבודה עצמית ושל שוויון ושיתוף בייצור, בצריכה ובחינוך.

(ב) "קיבוץ מתחדש" - אגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד, המאורגנת על יסודות של שיתוף הכלל בקנין, של עבודה עצמית ושל שוויון ושיתוף בייצור, בצריכה ובחינוך, המקיימת ערבות הדדית בעבור חבריה, בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005, ואשר בתקנונה קיימת הוראה באחד או יותר מהענינים האלה:

(1) חלוקת תקציבים לחבריה בהתאם למידת תרומתם, לתפקידיהם או לוותקם בקיבוץ;

(2) שיוך דירות בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005;

(3) שיוך אמצעי הייצור לחבריה, למעט קרקע, מים ומכסות ייצור, ובלבד שהשליטה באמצעי הייצור לא תועבר לידי החברים, וקיימות הוראות בתקנון בדבר הגבלת הסחירות באמצעי הייצור, באופן שהשליטה בהם לא תעבור לידי החברים, הכל בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך אמצעי ייצור בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005".

1. במועד התיקון האמור, הותקנו אף תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005. בסעיף 1 הוא סעיף ההגדרות נקבע כך:

"הכנסות"- תקבולים שחבר הקיבוץ מקבל או זכאי לקבל מכל מקור שהוא, ובכלל זה תקבולים בעד עבודה, רנטות וגמלאות

"חבר"- מי שהתקבל כחבר קיבוץ, למעט חבר בעצמאות כלכלית

"נכסי חבר"- לרבות מקרקעין, מיטלטלין, כספים, וכל זכות לקבלת נכס מכל סוג, וכן זכויות וטובות הנאה מכל סוג, לרבות זכות תביעה, למעט..."

(ראו שם עמ' 190)

(ראו גם פסק דינה של השופטת ע. ארבל (כתוארה אז) בג"צ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל (9.6.2011)).

1. תקנון קיבוץ איילת השחר אמנם לא הוגש כראיה בתיק זה, אולם שאלת סיווגו של קיבוץ איילת השחר, נדונה, בין היתר, בע"א 1773/06 שמואל אלף נגד איילת השחר (19.12.2010), אליו הפנו התובעים. בפסק הדין נקבע, בין היתר, כך:

"20.בעקבות תקנות חדשות שהותקנו בשנת 2005, ולאור הנחיית הרשם בעקבותיהן, הודיעו המשיבים כי ביום 4.4.09 התקיימה אסיפה כללית נוספת של חברי הקיבוץ שעל סדר יומה הצעה לתיקון תקנון הקיבוץ. באסיפה הוחלט להעביר את ההצעה להצבעה בקלפי, וביום 17.4.09 התקיימה הצבעה זו. ההצעה בדבר תיקון התקנון, שנועדה לעגן את השינויים נשוא הליך זה, התקבלה ברוב של 88.5% מכלל המצביעים ו-68.6% מכלל חברי הקיבוץ, העונה על הרוב הנדרש. בהמשך לכך, פנה הקיבוץ לרשם בבקשה לרישום השינוי, ולבסוף, ביום 17.1.10, אישר הרשם את תיקון תקנון הקיבוץ ושינוי סיווג הקיבוץ ל"קיבוץ מתחדש" במסגרתו. בחלוף מניין הימים להגשת ערעור בענין, הפך תיקון זה חלוט.

34.בחודש אוגוסט 2003 פרסמה הוועדה את המלצותיה... "קיבוץ מתחדש", אשר נועד לתת ביטוי לשינויים המגוונים שהתרחשו בקיבוצים, ובכלל זה, לאפשר הכרה בזכות לקניין פרטי, בכפוף לשמירה על עקרונות הערבות ההדדית והשוויון, בגבולות שייקבעו. הגדרה זו תחול על קיבוץ אשר ביצע או מבקש לבצע שינויים בתקנון באחד או יותר מהנושאים הבאים: שיוך דירות לחברים, חלוקת שכר דיפרנציאלי, ושיוך נכסים לחברים;"

1. הינה כי כן, הקיבוץ אליו משתייך הנתבע הינו "קיבוץ מתחדש". עם זאת, אין די בהגדרה זו כדי להבין את מערכת היחסים המלאה שבין החבר לקיבוץ בכל הנוגע לסוגיות הכלכליות וביחס לסוגיה הרלוונטית לענייננו אנו – סוגיית המיסוי הנגזרת בין היתר מאופן העברת הכספים אל החברים– שכן בין "קיבוץ מתחדש" אחד למשנהו קיימים הבדלים באופן שבו קבעו חברי הקיבוץ בתקנונם את ההסדרים השונים.

על הנתבע, המבקש כטענת הגנה, לטעון כי אין הוא יכול לממש את הפטור אשר הושג לו ועל כן אינו חב בתשלום שכר טרחה, הנטל להוכיח טענה זו.

1. לבקשת התובעים, הוזמן פקיד החטיבה המקצועית ברשות המיסים על מנת שימציא מסמכים הנוגעים למיסוי חברי קיבוצים, כאשר בבקשה הובהר כי ניתן יהיה להמציא את המסמכים למשרד ב"כ התובעים, תחת ההגעה לדיון. במועד הדיון, התייצב באולם בית המשפט מר מיכאל גל מנהל תחום חקלאות ברשות המיסים, אשר הגיע על פי הצו.

באמצעות מר גל הוגשו מספר מסמכים:

הראשון, מכתב מיום 27.1.11, בו נכתב כך: "מאחר ומר אגוזי הינו חבר קיבוץ ולאור העובדה כי חישוב המס של הקיבוץ ושל כל חבריו נעשה בדו"ח הקיבוץ אשר הקיבוץ אינו מגיע לחבות במס, מר אגוזי אינו יכול לממש את הפטור על פי סעיף 9(5) לפקודה" (נ/3).

השני, מכתבו מיום 22.2.11 בו צויין כי פטור ממס לחבר קיבוץ, אשר שכרו מדווח בדו"ח הקיבוץ, יינתן במסגרת השומה של הקיבוץ ואין צורך בפנייה פרטנית לפקיד שומה. כאשר מדובר בקיבוץ מתחדש, דוגמת קיבוצו של הנתבע, נערך חישוב מס פרטני על הכנסת כל חבר וחבר אך סך המס משולם על ידי הקיבוץ. כאשר במקרים נדירים בהם הכנסות החבר אינן מועברות לקיבוץ והחבר מקבל על כך אישור מהקיבוץ, הוא יכול לפנות לפקיד שומה ולקבל אישור למעביד על מנת שלא ינוכה לו מס (נ/1).

השלישי, חוזר מס הכנסה מס' 6/2003 – תכנון ומדיניות, חוזר העוסק במיסוי קיבוצים מסורתיים. ממנו עולה כי יש כוונה להסדיר בחקיקה את סוגיית מיסויו חבר קיבוץ נכה, אך עד אז, ניתן יהיה לתת את הפטור על הכנסתו של הנכה במסגרת מיסויו של הקיבוץ (סעיף 2.11). מר גל העיד כי החוזר עוסק בקיבוצים מסורתיים ולכן הוא אינו רלוונטי לקיבוצו של הנתבע, שהוא קיבוץ מתחדש (עמ' 20 ש' 5-10).

1. מאחר שמר גל נכח באולם בית המשפט ולאור המחלוקת בתיק, התבקש מר גל, על ידי בית המשפט, להשיב למספר שאלות שבמחלוקת. מר גל מסר, בין היתר, את הדברים הבאים:

"אנו מדברים על קיבוץ מופרט, מה שאנו קוראים קיבוץ מתחדש, בקיבוץ כזה בניגוד לקיבוץ מסורתי, חישוב המס נעשה בהתאם להכנסתו של חבר, ז"א אם הוא מרוויח יותר המס על אותה הכנסה גבוה יותר. בקיבוץ מסורתי המס מחושב לפי הכנסת כל החברים. מי שמשלם את המס הכנסה הוא הקיבוץ ולא החבר" (עמ' 20 ש' 5-8)

ועוד, הבהיר מר גל בסוגיה זו:

"ש. באיילת השחר בקיבוץ, איך אפשר לעשות שימוש בפטור.

ת. באופן כללי גם במתחדש וגם במסורתי הוא לא נישום והמס משולם על ידי הקיבוץ. אם פונה אלינו חבר קיבוץ אנו אומרים לו לך לקיבוץ ואנו מדברים רק עם נציג הקיבוץ. הוא יקבל כספים דרך הקיבוץ והקיבוץ יגיש את הפטור ממס והכנסתו בתוך הקיבוץ תהיה פטורה ממס. זה לא קשור אם קיבוץ בחובות. אם הוא מסורתי בחובות זה יכול להיות רלוונטי, אבל קיבוץ מתחדש המס הוא של החבר ונגיד אם הוא מרוויח 200,000 ₪ ויש לו פטור אז על הכנסה של 200,000 ₪ הקיבוץ לא ישלם מס."

1. מר גל הבהיר, אמנם, כי אם הקיבוץ לא שילם מס בעבר, לא יוכל הנתבע לקבל החזר מס, גם אם קיבל פטור רטרואקטיבית, שהרי אם לא שולם מס, לא יינתן החזר:

" ...אנו מחזירים מס כאשר משלמים לנו מס, כאשר לא משלמים לנו מס אין לנו מה להחזיר. במקרה זה הקיבוץ הגיש את הדוח ויוצא שהמס של הקיבוץ הוא אפס, ואני מדבר על מכתב משנת 2011, והדוח הוא 2006, אז אם ב- 2006 הקיבוץ הגיש את הדוח, אז מצד אחד רשם אפס ומצד שני רשם את הניכוי במקור של כל חבריו ואז מס ההכנסה מחזיר לקיבוץ את כל המס שהוא גבה. אז במקרה כזה אנחנו לא יכולים להחזיר למר אגוזי סכום כלשהו כי הכסף הועבר לקיבוץ"

(עמ' 21 ש' 9-14)

אך ביחס ליכולתו של הנתבע לממש את הפטור כיום, השיב כך:

"ש. אבל הקיבוץ כן עושה התחשבנות עם מס הכנסה.

ת. המצב הוא שחל שינוי בגישה שלנו במשך השנים האחרונות. אולי ב 2006 לא עשינו את המס הפרטני, נכון להיום אנו כן עושים זאת, וכן מחשבים מס בנפרד לכל חבר ואפילו שהקיבוץ בהפסדים, עדיין הקיבוץ צריך לשלם מס עבור חבריו.

ש. ז"א שהיום הוא יכול ללכת לממש את הפטור שלו דרך הקיבוץ כי החישוב הוא פרטני.

ת. כן. "

(עמ' 21 ש' 18-23)

1. כלומר, מדברי מר גל עולה כי כיום, ככל שהדבר נוגע לרשות המסים בישראל, יכול הנתבע לממש את הפטור שניתן לו, במסגרת קיבוצו, שכן הנתבע, ככל חבר אחר, ממוסה בהתאם להכנסתו ובהתאם לזכויותיו במס, אם קיימות. כאשר נשאל מר גל האם מכיר הוא מקרה דומה בקיבוצו של הנתבע, איילת השחר, השיב בשלילה, אך טען כי הדבר קורה בקיבוצים אחרים.

לדבריו, הנתבע, כחבר קיבוץ, אינו זכאי לפנות למעסיקו לצורך מימוש הפטור בפועל, אלא נדרש הוא לעשות זאת אך ורק באמצעות הקיבוץ. כאשר נשאל מה יכול הנתבע לעשות אם הקיבוץ מסרב לכך, השיב כי הנתבע יכול להגביל את חבורתו בקיבוץ באופן שיהיה "חבר בעצמאות כלכלית" ובמצב שכזה, בהיבט ההכנסה, הוא נישום באופן עצמאי ולא דרך הקיבוץ (ראו עמ' 22 ש' 1-3).

1. לאחר עדותו של מר גל, העיד הנתבע בעצמו.

בסוגיה זו של מימוש הפטור, מסר הנתבע בתצהירו, בין היתר, את הדברים הבאים:

"23. אציין עוד, כי פניתי גם למעבידי, מר גרשון שרון, הגשתי לו את הפטור וביקשתי שלא ינכו לי מס הכנסה. מר שרון הפנה אותי למדור שכר ושם נמסר לי שאני צריך להביא אישור מהקיבוץ כדי

לממש את הפטור.

24. לאור האמור, פניתי למנכ"ל הקיבוץ דאז, מר שלמה רווח, בבקשה לממש את הפטור, אך נמסר לי על-ידו שאינני יכול לממש את הפטור נוכח היותי חבר קיבוץ."

הנתבע הסתמך בטענתו לאי-יכולתו לממש את הפטור, על מכתביו של מנכ"ל הקיבוץ אשר צורפו לתצהירו והוגשו לבית המשפט. במכתבים, ציין מנכ"ל הקיבוץ, כי קיבוץ איילת השחר, על פי החלטותיו, אינו מחזיר מס לחבריו בגין שומות המס של הקיבוץ (נספחים ד' ו- ה' לתצהיר).

הנתבע, באמצעות ב"כ, הצהיר בישיבת קדם המשפט כי אכן, אם יעזוב הנתבע את הקיבוץ, הוא יוכל לממש את הפטור, אולם אין לו כוונה לעשות כך (עמ' 11 לפרוטוקול).

על יסוד האמור, טען הנתבע כי לא ניתן לממש את הפטור ממס שהושג לו על ידי התובעים.

1. בעקבות עדותו של מר גל, ולאחר תום שמיעת הראיות בתיק, הגיש הנתבע בקשה להבאת ראיות לסתור, הנוגעת לדבריו של מר גל. הרשות ניתנה לו לנתבע ובהמשך, בהתאם להחלטת בית המשפט, הוגש תצהירו של מר אלון יפה, מזכיר הקהילה בקיבוץ.

בתצהירו, מסר הלה כי הנתבע פנה אליו בשאלה אודות מעמד של "עצמאות כלכלית" בקיבוץ והוא השיב לו כי בהתאם לתקנון קיבוץ אילת השחר, חברי הקיבוץ אינם זכאים למעמד שכזה.

מר יפה העיד על תצהירו בבית המשפט. הוא הבהיר כי בתפקידו, אחראי הוא על הפעילות החברתית בקיבוץ ואילו האחריות על העניינים הכספיים מצויה בידי הנהלת החשבונות ומנהל הכספים. מר יפה מסר כי תשובה ברורה בעניין סטטוס ה"עצמאות הכלכלית" יכול הוא למסור שהרי זה בתחום אחריותו, אולם בכל הנוגע לענייני הכספים, הוא פנה לממונים ושאל אותם. משכך, דבריו בעניינים אלו הם בבחינת עדות שמיעה אשר לה התנגדו, בדין, התובעים. מר יפה לא סתר את האמירה העקרונית של מר גל לפיה שיטת המיסוי בקיבוץ היא פרטנית והעיד בכנות כי אין לו ידיעה בענייני כספים והנהלת חשבונות וכי את המידע הוא קיבל מרואי-החשבון אשר עורכים את החשבונות עבור הקיבוץ.

1. מן העדויות שנשמעו בפניי ומן הראיות שהוגשו לעיוני, הגעתי למסקנה כי הנתבע לא הוכיח טענתו בדבר אי יכולתו לממש את הפטור אשר הושג לו על ידי התובעים.

עדותו של מר גל, עד אובייקטיבי ובלתי תלוי ומתוקף תפקידו בקיא בסוגיות שומת הקיבוצים, מקובלת עלי במלואה.

העד הבהיר בסבלנות, פעם אחר פעם, כי בשיטת המיסוי של הקיבוצים המתחדשים, דוגמת קיבוצו של הנתבע, המס משולם בגין כל חבר וחבר בנפרד, על ידי הקיבוץ. לפיכך, אין כל מניעה כי הנתבע יקבל את הפטור ממס אשר ניתן לו ויקבל את מלוא שכרו מבלי לשלם בגינו מס. עם זאת, ביחס לעבר, הבהיר העד כי מאחר שהקיבוץ שילם מס באופן אחר, קרי, מיסוי כולל של מכלול הכנסות החברים, באופן שבפועל לא שולם מס, אזי לא ניתן לקבל החזר מס בגין הפטור אשר ניתן לנתבע רטרואקטיבית מאז חודש נובמבר 2003. מאחר שבפועל, לא שולם מס על ידי הקיבוץ, לא ניתן יהיה לקבל החזר כלשהו, שכן ממילא, לא שולם מס. כיום, כאשר בשיטת המיסוי של הקיבוץ נלקח כל חבר וחבר בחשבון בנפרד, אזי בחישוב הפרטני הנתבע בהחלט יכול לממש את זכאותו לפטור ממס, גם בהיותו חבר קיבוץ.

גם אם אין בקיבוץ אילת השחר מעמד של חבר ב"עצמאות כלכלית", אזי דומה כי הדבר לא נדרש ואין כל מניעה שהנתבע יהנה מן הפטור, בהיותו חבר מן המניין בקיבוצו, בלא שייצא ל"עצמאות כלכלית". הנתבע לא הוכיח אחרת ואין די בדבריו שלו או במכתבים שצורפו לתצהירו ובוודאי שאין בעדותו של מר יפה, כדי לסתור את עדותו של מר גל.

1. למעלה מן הצורך, אומר כי לא מצאתי כל התרשלות בנטילת התובעים את הטיפול בעניינו של התובע, בטרם בדקו האם ניתן לממש את הפטור ובאלו תנאים. ראשית, כאמור, מאחר שמסקנתי היא כי לא הוכח שלא ניתן לממשו. שנית, כי התרשמתי מהתנהלות הנתבע, בין היתר בפניי, כי המדובר באדם בעל יכולות מחשבה, דקדקן וקפדן והגעתו לתובעים לצורך טיפולם בהשגת הפטור, נעשה לאחר שהנתבע ניסה לעשות זאת בעצמו, ללא הצלחה. אכן, על עורך הדין לתת יעוץ משפטי מלא ורלוונטי ובין היתר לבחון אם השירות המתבקש ישים ומשתלם ללקוח. אולם במקרה כאן לפניי, אני סבורה כי לא ניתן היה לצפות מן התובעים לבצע בדיקה רחוקה כל כך, התלויה במשתנים רבים, קודם לטיפולם בבקשת התובע. מה גם שלאותו שיעור נכות ופטור ממס שהושגו לנתבע יש השלכות ויתרונות נוספים, בוודאי בעתיד ועל כן לא היתה כל סיבה לתובעים לומר לנתבע כי המהלך אינו משתלם לו.
2. לאור מסקנתי האמורה, כי לא הוכח שהנתבע אינו יכול לממש את הפטור לעת הזו ובעתיד, באה אני לדון בתביעת התובעים לתשלום שכרם, בהתאם להסכם שכר הטרחה אשר נחתם עם הנתבע. בהינתן שהתובעים ביצעו את השירות המשפטי עבור התובע, עליהם לבוא על שכרם.

שאלת גובה השכר – היא השאלה אשר תידון כעת.

הסכם שכר הטרחה

1. הסכם שכר הטרחה נושא כותרת "הסכם לתשלום שכר טרחה נכות המוסד לביטוח לאומי".

מעיון בהסכם ועל פי עדויות התובעים והנתבע, עולה כי ההסכם לא הוכן עבור סוג הטיפול שניתן לנתבע, אלא הותאם על ידי התובעים. כך, למשל, מצויין בסעיף 1 כי שכר הטרחה ייגזר מתוך "הסכום הכולל שיקבל הלקוח ו/או הסכום הכולל שיפסק לטובת הלקוח ע"י המוסד לביטוח לאומי ו/או בית המשפט". נעשו מחיקות שונות אשר מבהירות כי מדובר על שיעור של 15% כאשר עיון בסעיף מלמד כי ההסכם מיועד לטיפול בתביעות נגד המל"ל, תביעות אשר אמורות להביא לתשלומי מל"ל, מהם, בהתאמה, נגזר שכר הטרחה. גם הוראות התשלום במקרה של הפסקת הטיפול מלמדות כי המדובר בתביעות נגד המל"ל.

אין זה המקרה שבפניי ואכן, בכתב יד, ליד סעיף 1, נרשם "15% על בסיס 1,000 ₪ לחודש לכל התקופה". לכאורה, זו תמצית ההסכמה בין הצדדים ביחס לשכר הטרחה ורוב רובו של ההסכם כלל אינו מתאים לטיפול המשפטי שעליו הוסכם.

כזכור, הטיפול במקרה שלפניי היה הגשת ערר על קביעת הועדה במל"ל על מנת ששיעור הנכות של הנתבע יועלה ובהתאם, יוכל הוא לזכות בפטור ממס הכנסה. אין המדובר בתביעה שמטרתה קבלת כספים מהמל"ל.

ההסכם אינו מתאים ואינו ברור דיו.

כך למשל, לא ברור באיזו "תקופה" בדיוק מדובר ולא אוכל שלא להעיר, אף אם הדבר הוא בבחינת "חכמה שלאחר מעשה" כי טוב היו עושים התובעים אם היו דואגים לנסח הסכם שכר טרחה אשר יתאים למהות הטיפול, יהיה מפורט וברור ולא כך נעשה.

ההסכם גם אינו מפרט מהו בדיוק השירות שעליו הוסכם, אך בעניין זה, אין מחלוקת של ממש בין הצדדים.

ההוראות במקרה של הפסקת הטיפול, כאמור, אינן רלוונטיות לסוג הטיפול שניתן לנתבע וההסכם חסר התייחסויות למקרים שונים שעלולים לקרות.

גם הכיתוב בכתב יד, שלכאורה, אמור לייצג את תמצית ההסכמה בין הצדדים, הוא קצר ולא מספיק מפורט.

1. ברור כי הצדדים חפצו לנסח ביניהם הסכם שכר טרחה אשר הוא "תלוי תוצאה". הדבר עולה הן מדברי התובעים והן מדברי הנתבע. אלא שהנתבע, סבור כי "תוצאה" היא החזר כספים לעבר אשר מהם נגזר שכר הטרחה ואילו עמדתי שונה. "התוצאה" היא השגת הפטור ממס אשר מאפשר לנתבע שלא לשלם מס לכל ימי חייו. למסקנה זו הגעתי מן הטעמים כדלקמן:

ראשית, הגיון הדברים מצביע על חוסר הסבירות שבטענת הנתבע. חישוב החזר המס אשר יכול היה להתקבל בנסיבות אחרות (אם היה הקיבוץ משלם לעבר באמצעות שומה פרטנית לכל חבר כפי שמשולם כיום) מוביל למסקנה כי 15% מהחזרי המס לאותן שנים הוא סכום פעוט אשר אינו עומד בקנה אחד עם היקף עבודת התובעים בעניינו של הנתבע, כפי שטענו, ובצדק, התובעים בסעיף 42 לסיכומיהם. מעבר לכך שאם אכן זו היתה הכוונה, לא היתה כל מניעה לציין את הסכום מפורשות בהסכם. בפועל, נרשם 15% כאשר הבסיס לחישוב הוא 1,000 ₪. הסכמה זו אינה מתיישבת עם פרשנות הנתבע.

שנית, מעדויות התובעים בדבר רוח ההסכמה בין הצדדים ומהלך הטיפול בעניינו של הנתבע, עדויות אשר נמסרו בבהירות ובפירוט. עיון בתצהירים ובעדויות התובעים מלמד כי אלו לא היססו להשיב על כל שאלה, גם אם היתה פחות נוחה. הם מסרו תשובות ישירות וכנות ומנגד, הנתבע, הגם שטען כי הבין שיצטרך לשלם 15% רק מן הכספים שיוחזרו אליו, בחלק ניכר מחקירתו, טען כי אינו זוכר מאומה.

כך למשל, השיב לאחת השאלות – "ת. אני לא זוכר, עברו 3 שנים, אני באמת לא זוכר. יש לי 20% נכות נפשית. יש לי בעיות זכרון." ואכן, לשאלות רבות הנוגעות לאירועים שהיו במהלך הטיפול בענייניו וגם לאחר מכן, השיב כי אינו זוכר (עמ' 22 ש' 23, 26 ו- 32; עמ' 23 ש' 1, 5, 14, 17 ו- 31; עמ' 24 ש' 10; עמ' 25 ש' 16 – הגם שבהמשך הנתבע זוכר היטב ואף זוכר כי קיבל יעוץ משפטי אך מסרב לומר מי יעץ לו; עמ' 26 ש' 6 אך בהמשך מסרב להשיב לשאלה מי יעץ לו באותו ענין שלגביו השיב כי אינו זוכר; עמ' 27 ש' 6, 17, 19, 25 ו- 33).

לאור טענותיו של הנתבע לזכרון לקוי, איני יכולה לקבל טענותיו כי זוכר הוא היטב את ההסכמות בין הצדדים אשר אליהן הגיעו זמן רב קודם למועדים שלגביהם נשאל ולא זכר. בהקשר זה, אומר כי ההסכם בין הצדדים נחתם, כפי שהתרשמתי, לא בחופזה ולא מתוך לחץ כלשהו. התובעים מסרו כי ההסכם נחתם רק בפגישה שלישית לאחר שבשתי פגישות קודמות דנו הנתבע והתובעים בעניינו של הנתבע. הנתבע, אמנם, מסר גרסאות סותרות בשאלה כמה פגישות היו קודם לחתימת החוזה – אחת או שתיים – אולם גם ביחס לכך השיב כי אינו זוכר ומעדיפה אני את עדויותיהם הברורות של התובעים בעניין זה.

שלישית, מתקשה אני לקבל את טענת הנתבע, כי בחירתו שלא לממש את הפטור יכולה להוביל לכך שהתובעים לא יזכו לשכר עבור עמלם. תוצאה שכזו אינה סבירה. גם אם לא יכול היה הנתבע לממש את הפטור לעבר ולקבל החזר מס לאור שיטת המיסוי של קיבוצו בעבר, המצב כיום הוא שונה. בחירתו של הנתבע לעמוד על כך שאינו יכול לממש את הפטור וכפועל יוצא מכך, להחזיק בידיו פטור שהושג בעמל התובעים, פטור אשר הנתבע יכול לנצל היום ובעתיד, ובאותה נשימה העלאת הטענה כי התובעים אינם זכאים לתשלום עבור עבודתם, אינה סבירה ואינה הוגנת כלפי התובעים.

אם התובעים היו נכשלים במשימתם להעלות את אחוז הנכות שנקבע לנתבע במל"ל וכפועל יוצא, היו נכשלים במשימתם להשגת הפטור המלא ממס – או אז היו נותרים בלא תשלום שכרם.

אין זה המצב. התובעים פעלו ללא לאות והשיגו את התוצאה המיוחלת.

העובדה שבפועל, נישום הנתבע דרך הקיבוץ ולא שילם מס, כך שלא יכול היה לקבל החזר על המס כפי שציפה, אין בה כדי לשנות מן המצב הנוכחי שבו יכול הנתבע ליהנות מפטור ממס ולתובעים מגיע שכר בגין כך.

1. עם זאת, ניסוחו הלקוי של ההסכם מחייב התייחסות.

בתי המשפט שבו ועסקו במקרים בהם לא נחתמו הסכמי שכר טרחה או במקרים שבהם נחתמו הסכמים, אך הם אינם ברורים. במקרה האחרון, נקבע כי הפרשנות תהא לרעת המנסח כאשר, בין היתר, יש מקום להתייחס ליחסי הכוחות בין הצדדים, בפרט כאשר המנסח הוא עורך דין, כמו במקרה דנן (ראה ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221; ע"א 769/86 רובינשטיין נ' זמרן, פ"ד מב(3) 581; רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70, 76-77).

במקרה שלפניי, לאחר שבחנתי את נסיבות העניין, איני מקבלת את טענות התובעים כי יש לפרש את ההסכם כמתייחס למלוא תקופת עבודתו של הנתבע עד גיל הפנסיה. הדבר לא צויין בהסכם ולא ברור אם צויין באופן אחר ואם ניתנה לכך הסכמת הנתבע. מנגד, כאמור, גם פרשנותו של הנתבע למילה "תקופה" כאילו נוגעת היא לתקופת עבר בלבד, אינה הגיונית. יוצא כי ההסכם אינו מפורט כנדרש ואינו מתייחס מפורשות לעניינים המהותיים אשר סוכמו בין הצדדים.

לפיכך, אני מוצאת כי בנסיבות אלה, כאשר הפטור הושג אך אינו ממומש בשל בחירתו של הנתבע, יש לבחון את עבודת התובעים ולפסוק שכר ראוי.

זוהי גם עתירתם החלופית של התובעים (סעיף 83 לסיכומי התובעים).

הנתבע טוען כי משלא נתבע שכר ראוי מפורשות, אין התובעים זכאים לכך. מעבר לכך, טוען הנתבע כי התובעים נטלו את הסיכון כי לא יתקבלו כספים בידי הנתבע ובמצב דברים שכזה, בדומה למקרה בו לא נפסקו פיצויים בתביעת נזיקין לגביה הוסכם על תשלום מתוך סכום הפיצוי, התוצאה היא כי עורך הדין אינו מקבל תגמול על עבודתו.

חרף העדר עתירה מפורשת בכתב התביעה לשכר ראוי, המקרה שבפניי מצדיק פסיקת שכר טרחה ראוי כפי שיובהר להלן. אשר להקבלה שעשה הנתבע תוך הפניית בית המשפט לפרסום חוות דעת של לשכת עורכי הדין בעניין פניית עו"ד אשר ייצגה בתיק נזיקין, איני רואה קשר בין פרסום זה לבין מקרנו אנו. אין המדובר בענייננו בתביעת נזיקין אשר השכר בה נגזר מסכום הפיצוי, אלא בתביעה לתשלום בגין פטור ממס הכנסה אשר הושג לנתבע על ידי התובעים וניצולו בפועל – תלוי במעשיו של הנתבע עצמו, כפי שהובהר מעלה.

1. כעקרון, התובע אינו יכול לזכות בסעד אשר לא עתר לו (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 69). עם זאת, אין המדובר בכלל מוחלט ובית המשפט רשאי לסטות ממנו (שם, בעמ' 70; ע"א 69/98 נהאד אסעד נ' לביבה מחאג'נה (8.6.05) וע"א 8854/06 קורפו נ' סורוצקין (20.3.08):

"כידוע, בנסיבות מיוחדות רשאי בית-המשפט היושב לדין ליתן סעד שלא התבקש לו מפורשות, אם ראה כי הדבר מתחייב מן הרצון להגיע לתוצאה צודקת, או מתוך צורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת. בית-משפט זה חזר ושינן את הדבר בפרשות רבות שבאו לפניו: ראו, בין השאר, ע"א 624/69 פילוסוף נ' דוידזון ואח' פ"ד כד(2) 378, 383 (להלן ענין פילוסוף); ע"א 359/79 אלחנני ואח' נ' רפאל ואח', פ"ד לה(1) 701, 715; ע"א 67/84 בכר נ' בכר, פ"ד לח(3) 764, 769; ע"א 171/88 דרוקר נ' ברמן, פ"ד מד(2) 346,350; ע"א 536/89 פז חברת נפט בע"מ ואח' נ' לויטין, פ"ד מו(3) 617, 626; ע"א 4646/90 בר-חן ואח' נ' שמעון, פ"ד מו(5) 798, 805; ע"א 1694/92 חברת אול שרותים נ' מושיץ ואח', פ"ד מט(2) 397, 410; ע"א 3780/94 פלוני נ' לינדנבאום, פ"ד נג(5) 529, 535; ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז, פ"ד נח(3) 934, 949; כמו כן ראו דר' י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, דר' ש' לוין עורך), 353 וא' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה), 70, 145).

הפסיקה מנתה שלושה תנאים אשר בהתקיימם, במצטבר, ניתן להפעיל כלל זה. התנאי האחד הוא, כפי שכבר צוין, כי הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד על אף שלא התבקש (ענין פילוסוף הנ"ל); השני הוא כי מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד שהתבקש (רע"א 196/88 טומשבסקי נ' אופנהיימר ואח', פ"ד מב(4) 365, 372); והשלישי הוא כי כל העובדות הדרושות להענקת הסעד בוררו, ובפני בית-המשפט מונחות כל הראיות המאפשרות לו ליתן הכרעה לגבי הסעד הנוסף, עד כי אין עוד צורך בקיומה של התדיינות נוספת (ע"א 253/84 ספיר ואח' נ' ספיר, פ"ד מב(3) 14, 18)."

בענייננו, מתקיימים שלושת התנאים. הראשון, כי הצדק והצורך ליתן הכרעה בתיק זה מחייבים את מתן הסעד אף שלא נדרש מפורשות בכתב התביעה.

השני, כי הסעד המדובר נובע במישרין מן הסעד שהתבקש ובעניין זה אני סבורה כי עתירת התובעים לחייב את הנתבע בשכר טרחה בהתאם להסכם שנכרת ביניהם, כוללת בחובה גם חיובו בשכר ראוי, כל עוד, זה אינו עולה על השכר אשר נתבע בפועל.

התנאי השלישי הוא כי כל העובדות להענקת הסעד התבררו.

בעניין זה, הוצגו בפני בית המשפט כל המסמכים המתעדים את מהלך הטיפול בתובע, הן כנספחים לתצהירי התובעים והן כנספחים לתצהיר הנתבע.

בין היתר, הוצגו מסמכים אשר נמסרו על ידי הנתבע לבדיקת התובעים כאשר פנה וביקש את שירותיהם, מאמרים רלוונטיים אשר הושגו על ידי התובעים לצורך הטיפול בעניינו של התובע, נימוקי הערר אשר הוגשו בשמו של הנתבע לוועדה הרפואית לעררים והשלמת הטיעון שהוגשה בהמשך אשר עיון בהם יכול ללמד על מידת מורכבות הטיפול בו, מכתבים שנשלחו לצורך איסוף החומר הרפואי מגורמי הרפואה השונים בעניינו של הנתבע, פרוטוקולים של שני הדיונים בהם לווה על ידי עורכי הדין, תכתובות עם הרשויות, הובאו ראיות אודות מספר הפגישות שהתקיימו עם הנתבע קודם לתחילת הטיפול בו (שלוש) ולאחריו (שתים) ואף הובאו ראיות הנוגעות לשכרו של הנתבע.

הבאתי בחשבון את היקף השירות המשפטי אשר ניתן לנתבע על ידי התובעים כפי שעולה מן המסמכים המתעדים את עבודת התובעים קודם להגשת נימוקי הערר, את כתיבת נימוקי הערר ומורכבות הנושא, את ייצוגו של הנתבע בשני דיונים וקיומן של חמש פגישות במשרד התובעים, את הטיפול השוטף והתזכורות שנאלצו לשלוח על מנת לקדם מתן החלטה בעניינו של הנתבע ואת הצלחתם של התובעים בקבלת הפטור לצמיתות מתשלום מס.

מנגד, נטלתי בחשבון גם את העובדה שהסכם שכר הטרחה אינו ברור והדבר נזקף לחובתם של התובעים.

עיינתי גם בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) תש"ס – 2000.

אחר אלה, הגעתי למסקנה כי יש לקבוע את שכרם של התובעים, ביחס לעבודה שנעשתה על ידם, על סך של 15,000 ₪ + מע"מ.

לסכום זה יש להוסיף את אגרות בית המשפט אשר שולמו על ידי התובעים, משוערכות למועד התשלום וכן שכ"ט עו"ד, הנוטל בחשבון את שנדרשו התובעים בהליך זה בסך של 7,000 ₪ + מע"מ.

מאחר שהנתבע הפקיד בקופת בית המשפט סך של 10,000 ₪ כתנאי לקבלת הרשות להתגונן, תעביר הגזברות את הסכום שהצטבר לידי התובעים, על חשבון הסכום שנפסק מעלה. יתרת הסכומים תשולם בתוך 30 יום מהיום אחרת תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

מאחר שהוריתי על תשלום שכר ראוי בשים לב להיקף העבודה שבוצעה, מתייתר הצורך לדון בעתירתם החלופית של התובעים למתן סעד הצהרתי בדבר כספים שיתקבלו בידי הנתבע, אם יתקבלו, בעתיד.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ‏כ"ח אב תשע"ג, ‏04 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.