בס"ד

רקע

לפני מונחת תביעתו של מר יעקב ידגר, יליד שנת 1947 (להלן: "התובע") בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים ביום 10.10.08 עת היה הולך רגל ונפגע על ידי רכב חולף (להלן: "התאונה"). מר יאיר רביץ (להלן: "הנתבע 1") היה נהג הרכב הפוגע בזמנים הרלוונטיים לתאונה. ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") ביטחה את רכבו של הנתבע 1 בזמנים הרלוונטיים לתאונה.

מטעם בית המשפט מונה מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, ד"ר אלון פרידלנדר, אשר העריך כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בגובה 6%. 5% לפי סעיף 39(3) לתקנות המל"ל ו- 1% לפי סעיף 37(5) א' חלקי לתקנות המל"ל.

לאחר שהצדדים לא קיבלו את הצעת בית המשפט מיום 05.09.11 לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי הכלל של "ייקוב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב') והתיק נקבע לדיון הוכחות.

דיון הוכחות התקיים ביום 14.11.12, בו העיד תובע והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

טענות הצדדים

לאחר התאונה התובע פונה לבית החולים "מאיר" כשהוא סובל מחתכים בקרקפתו, במצחו ומכאבים בכתפו הימנית. על-פי צילום שנערך לו ביום 03.11.08 אובחן כי התובע סובל מפריקת כתף ימין. התובע טופל בטיפולי פיזיותרפיה ובטיפולי רפואה משלימה במשך 6 חודשים. ב"כ התובע המלומדת טוענת כי במשך שישה חודשים היה נתון התובע בחופשת מחלה. רופא תעסוקתי קבע כי התובע יכול לשוב ולעבוד בחצי משרה, ללא מאמצים פיזיים וללא הרמת משאות כבדים ורק לאחר 6 חודשים חזר לעבודה תוך מגבלות ועל כן נכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית וצריכה לעמוד על 10%. לעניין התנגדות הנתבעת לתעודת המומחה התעסוקתי, יש לראות בתעודה זו מסמך רפואי כמו תעודת חדר מיון, מסמך אשר נערך על ידי רופא משפחה. באשר לנזקו של התובע, מפנה לתחשיב הנזק מטעמו.

ב"כ הנתבעים המלומדת טוענת כי במקרה דנן מדובר בעדותו היחידה של בעל דין שאין לה סיוע. התובע נמנע מהבאת עדים, לא זימן מי מהעבודה לתמוך בטענותיו, לא הגיש תצהיר מטעם אשתו בעניין עזרת צד ג' לא שלח שאלות הבהרה ולא זימן לחקירה את המומחה הרפואי מטעם בית המשפט. יתירה מזה, המסמכים הרפואיים מטעם הרופא התעסוקתי עמדו בפניו ויש לאמץ קביעת המומחה לעניין תקופת האי כושר. באשר לכושר השתכרות, התובע ממשיך לעבוד במקום עבודתו ללא כל פגיעה בשכר. בכל הנוגע להוצאות רפואיות, מיום 01.01.10 הועברה האחריות מחברת הביטוח לקופת החולים. כמו כן, יש לנכות לתובע סך של 17,641 ₪ בגין תשלום תכוף ששולם לו.

ב"כ התובע המלומדת השיבה כי לצורך טיפולי כירופרקטיקה הוציא התובע סך של 1,075 ₪. לעניין הפסד השתכרות לעתיד, הנכות מהווה הפרעה תפקודית במשלח ידו של התובע שכן התובע נאלץ לבצע את עבודתו תחת מגבלות קשות. כמו כן, נזק מיוחד מצריך ראיות של ממש ואישור מעביד על היעדרות מעבודה בתקופת האי כושר, משכך התובע לא הפנה שאלות הבהרה למומחה הרפואי.

דיון והכרעה

עדות יחידה של בעל דין

בטרם אדון בטענות לגופן, אדון תחילה בטענת הנתבעים כי עסקינן בעדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע.

סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע:

"54. הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי

פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:

(1) העדות היא של קטין למטה מגיל 14;

(2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין;

(3) העדות היא של אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד;

(4) התובענה היא נגד עזבון, קטין, חולה נפש או נעדר;

(5) נסיבות אחרות שבהן דרוש, לדעת בית המשפט, פירוט כאמור".

כאשר בית המשפט בוחן עדות יחידה של בעל דין עליו להקפיד הקפדה יתירה מכפי שנדרש מתובע אחר (וראו דבר כב' השופט א' אברהם בע"א(נצ') 1029/06 תעבורה מיכל מלט בע"מ נ' בני רושקנסקי [פורסם בנבו] בפסקה 14 לפס"ד). אף לאור הקפדה יתירה זו עדותו של התובע נמצאה אמינה בעיניי והנני מקבלה שכן הייתה בהירה קוהרנטית ועקבית וכראיה מסייעת שתתמוך בעדות זו ניתן לציין את המסמך מחדר המיון, בו קיבל טיפול ביום התאונה, אשר בו תוארו נסיבות התאונה באופן עקבי ובהיר באופן מתאים לתצהירו ועדותו של התובע.

הנכות הרפואית והתפקודית

לעניין הנכות הרפואית, מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר אלון פרידלנדר, העריך כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בגובה 6%. מאחר והצדדים בחרו שלא לחקור את המומחה הרפואי על חוות דעתו ומשחוות דעתו נמצאה אמינה וקוהרנטית בעיניי, הנני מקבלה וקובע כי נכותו הרפואית של התובע תהא בגובה 6%.

באשר לנכות התפקודית, הוגשו מסמכים לתיק בית המשפט אשר עולה מהם כי התובע שב לעבודתו, אולם אין לדעת מה ילד יום. על כן ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע כי נכותו התפקודית של התובע תהא בגובה 6%.

כשמדובר בנכויות באחוזים כאלו, אין מקום לחישובים אקטוארים ועל בית המשפט ליתן פיצוי ברוב ראשי הנזק בצורה גלובלית, סבירה והוגנת.

הפסדי שכר לעבר

עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש.

וכן נפסק בע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809:

"באותם המקרים בהם לאור טבעו ואפיו של הנזק ניתן להביא נתונים
מדוייקים, על הנפגע - התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק
לו פיצוי".

לדידי, במקרה דנן התובע הרים את נטל ההוכחה באופן חלקי ויש מקום לפצותו. אשר על כן, תפצה הנתבעת את התובע, בגין ראש נזק זה, בסכום גלובלי, סביר והוגן של 10,000 ₪.

הפסדי שכר לעתיד

נקודת המוצא היא כי כושר ההשתכרות הוא נכס השייך לבעליו. פגיעה בנכס זה מזכה את הניזוק בפיצוי. את ערכו של כושר ההשתכרות יש לקבוע על פי ערך התפוקה, שהוא עשוי להניב במשך זמן קיומו, דהיינו, על פי ערך ההשתכרות המתקבלת בניצולו של הכושר.

וכפי שכתב פרופ' אהרון ברק:

"... הפיצוי ניתן על אובדן כושר ההשתכרות ולא על אובדן ההשתכרות. על כן גם ניזוק שטרם החל לעבוד (ילד), או הפסיק לעבוד (עקרת בית), זכאי לפיצוי, חרף העובדה שבעת הפגיעה לא היתה לו השתכרות בפועל."

(אהרון ברק. מבחר כתבים ב (תש"ס), שער ד: דיני נזיקין – הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי, 1209).

במקרה דנן, עסקינן בתובע שעד למועד התאונה היה עובד ללא מגבלות. לאחר פציעתו, עקב התאונה, סיכוייו לשוב ולעבוד באיתנו הראשון קטנו וסבורני, כי גם בעתיד יתקשה לעבוד בעבודה פיזית זמן ממושך, ובהתחשב במצבו הרפואי וגילו המתקדם.

אי לכך, הנני קובע כי בגין ראש נזק זה תפצה הנתבעת את התובע בסכום גלובלי, סביר והוגן של 15,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד

ככל שמדובר לעבר, עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיח שנגרם בפועל (ראו ע"א 524/74 אסבסטוס נ' פזגז פ"ד ל(3) 281,285; ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע פ"ד לה(2) 800,809). לדידי, התובע הרים את נטל ההוכחה כפי שנדרש במשפט האזרחי ויש מקום לפצותו, גם לעתיד, בהתאם לגילו המתקדם ובהתחשב בטיב פציעתו.

אי לכך, תפצה הנתבעת את התובע, בגין ראש נזק זה, בסכום גלובלי, סביר והוגן של
5,000 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

ככל שמדובר לעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש ולא הומצאו לבית המשפט הוכחות כי התובע נזקק לעזרה החורגת מהעזרה המקובלת בין בני משפחה (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פ"ד לח(3) 588, 580).

לעתיד, סבורני כי התובע לא יזדקק לעזרה כזאת אשר תחרוג מהעזרה המשפחתית המקובלת ולפחות לא כזאת אשר תגרום הוצאות כספיות מרובות לקרובי משפחתו ו/או למכריו.

אשר על כן, הנני קובע כי אין מקום לפיצוי התובע, בגין ראש נזק זה.

כאב וסבל

התובע נפגע בתאונת דרכים, ממנה נותר עם נכות רפואית צמיתה בגובה 6%. על אף שהתובע לא אושפז בבית חולים, בהתחשב בגילו ובטיפולים שעבר בעקבות התאונה סבורני שעלי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 2 ב' לתקנות הפלת"ד ולכן הנני קובע שהנתבעת תפצה את התובע בגין ראש נזק זה בסך של 10,000 ₪.

ניכויים

מכל הסכום שנפסק לתובע יש לנכות את התשלום תכוף ששולם לו על ידי הנתבעת בסך של 17,641 ₪.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, תפצה הנתבעת את התובע על פי הפירוט שלהלן:

הפסדי שכר לעבר: 10,000 ₪.

הפסדי שכר לעתיד: 15,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד: 5,000 ₪.

כאב וסבל: 10,000 ₪.

סה"כ (לפני ניכויים): 40,000 ₪.

ניכויים: (17,641 ₪).

סה"כ: 22,359 ₪.

כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בגובה 15% כולל מע"מ.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ג, 19 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.