1. יסודה של התביעה , פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע שלום כהן בחצרי הנתבעת 1.

התובע יליד 1979, סטודנט להנדסת מחשבים, נפל ונפגע לטענתו ביום 14.10.2002, בעת ירידה עם כסא הגלגלים במשטח משופע המשמש מעבר בין מבנה למדרכה.

נכות רפואית מוסכמת 10% בתחום האורטופדי(שבר רגל ימין), על רקע נכות כללית של 100% בגין מחלת ניוון שרירים שאינה קשורה לתאונה נשוא התביעה.

המחלוקת מתמקדת בשאלת האחריות וגובה הנזק.

2. התשתית העובדתית המתייחסת לנסיבות ארוע התאונה, כפי שמצאה ביטוי בסעיפים 6,7 לתצהיר התובע, לא נסתרה.

"בתאריך 14/10/2002 , במהלך יום לימודים במכללת רופין, ירדתי עם כסא הגלגלים על משטח מתכת משופע ובעל זווית חדה אשר שימש מעבר לנכים בשטח המכללה (להלן: "המשטח").

במהלך ירידתי ועקב הזווית החדה של המשטח, התהפכתי עם כיסא הגלגלים ונחבלתי בחלקי גופי השונים (להלן: "התאונה"). בין היתר, סבלתי משבר בפמור עם תזוזה ברגל ימין והכל כמפורט בחוות הדעת הרפואית ובמסמכים הרפואיים.

המדובר במשטח המצוי בין מבנה הלימודים ובין המדרכה, שהיה מותקן בזוית שאינה

מתאימה למעבר נכים, זאת כפי שקבע המהנדס, המומחה אייל בן צבי בחוות דעתו שצורפה לכתב התביעה.

***מצ"ב תמונת המשטח, מסומן כנספח 1 ומהווה חלק בלתי נפרד מתצהירי זה."

3. גירסת התביעה נתמכה בחוות דעת המהנדס אייל בן צבי מיום 18.10.12, הנסמכת על תמונות מקום הנפילה שצולמו בסמוך לארוע (לאחר התאונה הותקן במקום משטח אחר):

"הכבש שהותקן הנראה בצילום המצ"ב, אינו תקין מבחינת שיפועו (פי 3.3 מהתקן המותר). גם אם הסטיות בחישוב שיפוע הרמפה הן בסנטימטרים בודדים עדיין שיפוע הרמפה גדול בכמה סדרי גודל מהשיפוע המותר בתקן.

כפי שאנו רואים בצילום המצ"ב, לכבש יש מאחז יד אך ורק בצד שמאל, וע"פ תקן 1918 חלק 2 צריך שיהיו מאחזים מ 2- צדדיו."

ממצאי ומסקנות המומחה מטעם התובע, לא נסתרו בחקירה נגדית.

אין מחלוקת כי המומחה נשען על תאור שקיבל מפי התובע והוריו, לא ביקר במקום מאחר והמשטח המקורי לא קיים, אך הוא איתן בדעתו כי בחן את השיפוע ומנגנון הנפילה:

"ירד ברמפה כשהגיע החליק בגלל השיפוע החד, כשהגיע לקצה הרמפה בגלל הדלתא הזוית בין המישור לרמפה היתה גדולה גם החליק ופשוט התהפך הכיסא התהפך פיזיקלית" (עמ' 10 לפרו').

לא הובאה ראיה נגדית מטעם ההגנה לא לעניין נסיבות האירוע ואף לא לעניין המקום בו ארעה התאונה נשוא התביעה.

העדות היחידה מטעם ההגנה - תצהיר של ד"ר יוכבד דותן, ראש התוכנית להנדסת מחשבים אצל הנתבעת 1, אשר ציינה כי התובע זכור לה כסטודנט חלש כבר בשנת הלימודים הראשונה כפי שמעידים ציוניו, לא השלים את תנאי הקבלה ולימודיו הופסקו על רקע זה.

4. ב"כ התובע טוען בסיכומים בכתב כי הוכחו נסיבות אירוע התאונה ורשלנות הנתבעות.

המשטח המשופע שהיה מצוי בין מבנה הלימודים לבין המדרכה בהתאם לתצהיר התובע וחוות דעת המהנדס מטעמו - אינו עומד בתקן, ומכאן קיומה של עוולת הרשלנות בבחינת הפרת חובת הזהירות כלפי התובע אשר גרמה לנזק וכן עוולת הפרת חובה חקוקה.

בהתאם להסדר הדיוני הנכות הרפואית המוסכמת הינה בשיעור 10%, נטען להשלכה תפקודית של 20%, פיצוי בגין כאב וסבל בסך 150,000 ₪, הפסד כושר השתכרות לעתיד 459,760 ₪, לעבר 175,718 ₪, עזרת זולת 50,000 ₪, הוצאות 25,000 ₪ סה"כ 860,478 ₪.

מנגד נטען בסיכומי ב"כ הנתבעות לשיהוי ניכר בהגשת התביעה אשר גרמה נזק ראייתי, אירוע תאונות נוספות במנגנון זהה והעדר סיוע לעדותו היחידה של התובע לגבי נסיבות אירוע התאונה ומיקומה, כמו גם אשם תורם בשיעור משמעותי של כ- 80%.

עוד נטען כי לא הובאה ראיה לנזקים ובעיקר לטענה לרצף הלימודים שנקטע.

ב"כ הנתבעות טוענת בסיכומים בכתב כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסדי הכנסה לעבר ועתיד, על רקע מחלת ה-SMA (שיתוק שרירים ועצבים בגפיים) בלא קשר לתאונה ומכאן כי אין נפקות לשיעור הנכות האורטופדית.

לפיכך בהעדר ראיה לאחריות ולנזק יש לדחות את התביעה.

5. בתום שמיעת הראיות, עיון בתצהירים על נספחיהם, בסיכומי ב"כ הצדדים ובעיקר התרשמות בלתי אמצעית מעדותו של התובע, שוכנעתי לקבוע כי התובע אכן נפגע בתאריך 14.10.02 בעת שירד עם כיסא הגלגלים במשטח משופע במקום בו צולמה התמונה הנספחת לתצהירו.

לא נעלמה מעיני טענת ב"כ הנתבעות בסיכומים בדבר אי דיוקים וסתירות לכאורה לעניין המועד בו צולמו התמונות וזהות מי שצילם אותן, אך אין בכך כדי לפגום בגרעין האמת בבסיס התשתית העובדתית הנטענת באשר לנסיבות ולמנגנון הנפילה נשוא התביעה.

לא מצאתי להטיל דופי בעדותו של התובע ואף לא בנתונים שנמסרו מפיו לצורך הכנת חוות דעת המהנדס מטעמו בכל הקשור במהימנות הגירסה, מיקום הנפילה ואופי המפגע בזמנים הרלבנטיים ואף לא במימצאים הנטענים בחוו"ד המהנדס לעניין נגישות המקום לנכים.

בנסיבות, קובעת קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובע אשר הופרה וגרמה לנזק נשוא התביעה.

הטענה לאשם תורם משמעותי ולחילופין הטענה כי היה על התובע להסתייע בגורם כלשהו על מנת לבלום את תנועת כיסא הגלגלים במהלך ירידה בשיפוע, אין לה בסיס והיא נדחית.

6. התובע יליד 1979, סובל ממחלה גנטית של ניוון שרירים ויושב על כיסא גלגלים.

ביום התאונה נפל יחד עם כיסא הגלגלים, נחבל ואובחן שבר בעצם הירך ברגל ימין.

הצדדים הסכימו על נכות רפואית של 10%.

בהתאם לתיעוד הרפואי ולחוות הדעת מטעם הצדדים, לתובע רקע רפואי קודם מעבר למחלת ניוון השרירים, בין השאר תאונה נוספת מספטמבר 2007 של שבר בעצם הירך באותה רגל.

בנסיבות אלה, שיעור הנכות הרפואית, היקפה והשלכותיה אינם באים במנותק ממצבו הרפואי והעובדה כי הוא מתנייד בכיסא גלגלים ממונע (בלא קשר לאירוע התאונה).

ראשי הנזק נגזרים מתולדות חייו של התובע עובר לתאונה וחלוף הזמן מאז ועד למועד מתן פסק הדין.

בתצהירו טוען התובע כי עובר לתאונה למד הנדסת מחשבים אצל הנתבעת 1, עם סיום השנה הראשונה עבר לשניה וביום הראשון ללימודים ארעה התאונה אשר גרמה לטענתו, להפסקת לימודיו.

לא מצאתי לקבל את הטענה לקיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי, בין אירוע התאונה ותוצאותיה לבין חוסר האפשרות להשלמת תואר אקדמי.

לתצהירו של התובע לא צורפה ראיה כלשהי שיהיה בה כדי לתמוך בראשי הנזק בגין הפסדי הכנסה לעבר ועתיד כנטען בסיכומים בכתב.

7. בחינה מושכלת של מלוא הנתונים המייחדים את סיפור חייו של התובע, מוביל למסקנה כי הגריעה מכושר ההשתכרות אינה עולה על שיעור הנכות הרפואית בעיקר על רקע מצב רפואי שאינו קשור לתאונה.

בהעדר ראיה קבילה לחישוב הנזק המיוחד הנטען, ביסוסו והיקפו, מצאתי לפסוק פיצוי גלובלי על דרך האומדנה בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד בהתחשב בגילו של התובע, מצבו הרפואי שאינו קשור לתאונה ואורחות חייו על פני ציר הזמן, וכן פיצוי בגין כאב וסבל בסך כולל של 60,000 ₪.

8. אשר על כן, מחייבת את הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 60,000 ₪ בצרוף הוצאות משפט, כמו כן לשאת בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.

ניתן היום, ה' חשון תשע"ד, 09 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.