לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב נפילה מכיסא בחנות הנתבעת 1, וזאת, לפי הטענה, בשל רשלנותה של הנתבעת 1.

רקע:

1. על-פי המפורט בכתב התביעה, התובעת, ילידת 1951, ביקרה ביום 23.9.2007 בחנות למכירת קרמיקה, הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת או החנות). לטענת התובעת, בטרם סיימה את קניותיה, ניגשה לשולחן המוכר בחנות יחד עם בני משפחה שהיו איתה ועם המוכר בחנות. ליד השולחן היו שני כיסאות עם גלגלים. בעלה התיישב על כיסא אחד, והיא ביקשה להתיישב על השני. כשהתיישבה – התהפך הכיסא. לטענתה, הסתבר בדיעבד כי בכיסא היה חסר גלגל באחת מרגליו, דבר אשר גרם להתהפכות.

2. לאחר האירוע, פונתה התובעת לבית חולים רמב"ם, שם אובחנה כסובלת מפצע באספקט אחורי של מרפק ימין. היא קיבלה טיפול אשר כלל חיטוי ותפירה של הפצע במרפק, ושוחררה לביתה. לטענתה, כתוצאה מהתאונה נגרמו לה נזקים שונים המפורטים בתביעה. לכתב התביעה צורפה חוות שעת רפואית של ד"ר מ' קליגמן, אשר קבעה כי לתובעת נותרה נכות אורתופדית בשיעור 10%.

3. הנתבעות מכחישות את טענות התובעת, הן במישור האחריות והן במישור הנזק. לעניין האחרון צירפו הנתבעות חוות דעת רפואית של פרופ' ש' שטהל, לפיה נותרה לנתבעת נכות אסטטית בגין הצלקת במרפק בשיעור של 3%.

4. נוכח הפערים בין חוות הדעת של הצדדים בשאלת הנזק, מינה בית המשפט כמומחה מטעמו את ד"ר נ' רוזן. ד"ר רוזן חיווה דעתו כי לתובעת נותרה נכות אסטטית בעקבות התאונה הנדונה בשיעור 5% על-פי תקנה 75(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי, בדין צלקת במרפק ימין.

שאלת האחריות:

5. כאמור לעיל, הצדדים חלוקים באשר להתרחשות האירוע והאחריות בגינו.

6. מטעם התובעת העידו בעניין זה התובעת עצמה ומר סימעאן מאהלי, חתנה של התובעת (להלן – מאהלי). מטעם הנתבעות לא הובאו עדויות כלשהן.

7. התובעת בתצהיר העדות הראשית מטעמה ובחקירתה בפני, פירטה את פרטי האירוע. לדבריה, ביום התאונה נכנסה לחנות יחד עם בעלה, שתי בנותיה וחתנה מר מאהלי, על מנת לחפש ארונות למקלחת. לאחר שסיימו להסתובב בחנות, במשך כשעה, פנו יחד עם בעל החנות, אדם בשם שרון, לשולחן בחנות, לידו עמדו שני כיסאות. מיד כשהתיישבה על הכיסא, התגלגלה לאחור, ולאחר מכן הסתבר כי לכיסא היה חסר גלגל באחת מרגליו. לדבריה, בטרם התיישבה היא לא שמה לב לכך. עוד ציינה בעדותה, כי ידה נפגעה בנפילה מבלטות מקרמיקה שהיו מונחות על הרצפה.

8. העד מטעם התובעת, חתנה, העיד, כי ביום האירוע ביקר יחד עם התובעת, בעלה ושתי בנותיהם בחנות. לפי המפורט בתצהיר העדות הראשית מטעמו, התובעת ניגשה לשולחן המוכר בחנות. מצידו של השולחן עמד כיסא גלגלים, ובעת שהתיישבה התובעת על הכיסא, הוא התהפך לאחור והיא נפלה ונחבלה. לאחר מכן התברר כי לכיסא היה חסר גלגל באחת מרגליו. העד העיד כי בעודם בחנות, הוא צילם את הכיסא, והתמונה צורפה לתצהירו. בחקירתו הנגדית ציין, כי לאחר שסיימו להסתובב בחנות וסיכמו את עסקת הרכישה, הלכו לשולחן המוכר, והתובעת התיישבה על כיסא ליד השולחן. לפי דבריו, בעת שהתובעת התיישבה כל בני המשפחה האחרים עמדו. לדבריו, אשתו ראתה את אמה נופלת וצעקה, והוא ראה את התובעת על הרצפה שוכבת על הגב, כשידה מדממת.

9. לאחר שמיעת עדויות הצדדים ועיון בראיות שהוגשו, סבורני כי התובעת הוכיחה את האירוע נשוא התביעה. גרסתה באשר לפרטי האירוע היתה עקבית, ולא נתגלו בה סתירות מהותיות. גרסתה נתמכת בגרסת מאהלי, אשר העיד אף הוא באשר לאירוע התאונה. מחקירתו הנגדית עולה, כי הוא נכח במעמד הנפילה וראה את התובעת כשהיא על הרצפה, מדממת וליד הכיסא. טענת התובעת באשר לאי-תקינות הכיסא נתמכה בתמונה שצורפה, אשר מאהלי העיד כי צולמה על-ידו מיד לאחר האירוע, ובה נראה כיסא משרדי שאחד מגלגלי רגליו חסר. לכך יש להוסיף, כי בתעודת חדר המיון מבית החולים רמב"ם, מיד לאחר האירוע, צויין, מפי התובעת, כי נפגעה בחנות "קרמיקה השרון". מצד הנתבעות לא הובאו כאמור עדים כלשהם. התובעת אכן לא זימנה לעדות בני משפחה נוספים שהיו במקום, ברם סבורני כי בנסיבות העניין, ונוכח הראיות שהוצגו, אין בכך כדי להכריע ולהטות את הכף לדחיית גרסתה. בתמונה הראייתית הכוללת, כפי שהוצגה בפני ופורטה לעיל, מסקנתי היא כי התובעת הוכיחה, במאזן ההסתברויות, את טענתה באשר לאופן בו נפגעה.

10. נוכח התשתית העובדתית כפי שהוכחה, עולה המסקנה כי הנתבעת 1 חבה ברשלנות כלפי התובעת. הנתבעת 1, כבעלת או מחזיקת המקרקעין, חבה חובת זהירות כלפי הנכנסים למקרקעין שבשליטתה, ובענייננו - כלפי לקוחות החנות (ע"א 615/89 מורדכי נ' עיריית גבעתיים, פורסם במאגרים; ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נד(2) 112). חובת זהירות זו מקיפה את תקינות הציוד בחנות אשר נועד לשימוש הלקוחות. בענייננו, היה ביכולתה של הנתבעת לצפות כי כיסא לא תקין, שחסר בו גלגל אחורי, המיועד לשימוש הלקוחות, עלול להתהפך בעת שאדם מתיישב עליו, ולגרום לנזק, ומחובתה היה לצפות כן. משלא דאגה הנתבעת לתקינות הכיסא, דבר שניתן היה לעשותו בנקל, ולא הוצגו מטעמה כל טעמים לכך, יש לקבוע כי היא התרשלה.

הנכות:

11. כמפורט לעיל, המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר רוזן, אשר בדק את התובעת, חיווה דעתו כי נגרמה לה נכות אסטטית בשיעור של 5%. ד"ר רוזן פירט בחוות דעתו את ממצאי בדיקת התובעת, לפיהם, לתובעת טווח תנועות מלא במרפק ימין, יציבות שמורה וללא עדות לדלדול שרירי מהותי או לגרע נוירולוגי. עוד צויין בחוות הדעת, כי לתובעת נותרה צלקת רוחבית באספקט אחורי במרפק ימין, באורך 5.5 ס"מ, שאיננה דבוקה לרקמות הבסיס, רגישה ומכערת קלות.

12. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה מטעם בית המשפט. עיינתי בחוות הדעת ובמכלול הנתונים שהוצגו מטעם הצדדים, ואינני מוצאת לשנות מקביעת המומחה, לפיה נותרה לתובעת נכות אסטטית בשיעור 5% כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה.

ראשי הנזק

13. התובעת הינה עקרת בית, והפיצוי המבוקש הינו בגין עזרת צד ג', הוצאות וכאב וסבל.

עזרת צד ג':

14. לטענת התובעת, בעקבות התאונה היא מוגבלת בפעולותיה וסובלת מכאבים, ועקב כך נפגע תפקודה היום-יומי, ואין ביכולתה לבצע את עבודות הבית שביצעה לפני כן באופן עצמאי לחלוטין. כן מציינת התובעת, כי ביתה, ילידת 23.9.1974, סובלת ממוגבלות שכלית, כפי העולה מהמסמכים שצורפו, ובעלה סובל מנכות עקב תאונה, וכי היא מטפלת בהם. התובעת העידה כי בעקבות התאונה הסתייעה בשירותיה של עוזרת בית במשך כ- 5 חודשים, בהיקף של שלוש פעמים בשבוע, כ- 5 שעות עבודה ביום, וכי שילמה לעוזרת 50 ₪ לשעה. בחקירתה הנגדית לא ידעה לציין פרטים מדוייקים אודות העוזרת ולא הציגה אסמכתאות כלשהן לתשלום. התובעת מבקשת כי ייפסק לה פיצוי בסך 50,000 בגין עזרת צד ג'.

15. אינני רואה לקבל את טענתה של התובעת בדבר הסתייעותה בעוזרת בהיקף ובעבור התמורה שציינה בתצהירה, משזו לא נתמכה בראיות כלשהן. לא הוצגו הסכם, קבלות או כל רישום על הוצאות. התובעת אף לא ידעה לציין את פרטי העוזרת, וממילא זו גם לא זומנה לעדות. עם זאת, בשים לב לנסיבות העניין, לרבות מהות פציעתה של התובעת כעולה מהמסמכים הרפואיים, תקופת אי-הכושר (למשך כחודשיים), גילה של התובעת ונתוניה המשפחתיים, סביר כי נזקקה לסיוע מצד ג', באופן החורג מעזרה רגילה של בני משפחה, ולפיכך אני מוצאה לפסוק לה פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' בסך 7,000 ₪. אינני מוצאת לפסוק פיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד, בשים לב למצבה הרפואי העדכני של התובעת כעולה מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

כאב וסבל:

16. בשים לב לחומר הרפואי שהוצג ולמפורט בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, למכלול הראיות בתיק, ובכלל זה הפציעה, תקופת אי-הכושר ונתוניה האישיים של התובעת, אני רואה לפסוק לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסך 25,000 ₪.

הוצאות:

17. התובעת צירפה קבלות בודדות בגין תשלומים ששילמה בעקבות פציעתה, ובעיקר תשלומי השתתפות עצמית לקופת החולים. בנסיבות העניין, ובהתחשב בצורך בנסיעות לטיפולים רפואיים ופיזיוטרפיה, אני פוסקת פיצוי בגין הוצאות בסך 1,000 ₪.

18. סה"כ הפיצוי עומד איפוא על סך 33,000 ₪.

אשם תורם:

19. הנתבעות טוענות כי יש לקבוע שלתובעת אשם תורם בהתרחשות התאונה, בשל כך שהיה עליה לשים לב לאי-תקינות הכיסא, ולהימנע מלהתיישב עליו או להתיישב בזהירות. אין לקבל טענה זו. מבחינת הפגם בכיסא, הרי שמהתמונה שהוצגה ומתיאורי העדים, עולה, כי מדובר בחוסר של גלגל אחורי בחלק התחתון של אחת מרגלי הכיסא, פגם שאיננו בולט לעין. עוד עולה, כי מדובר בכיסא העומד לצד שולחן מכירות בחנות, המיועד לשרת את לקוחות החנות. בנסיבות אלה, סביר מצד לקוחת החנות להניח, כי הכיסא הינו שמיש, תקין ומתאים לייעודו, ואין לצפות ממנה כי תבצע בדיקת תקינות מדוקדקת של הכיסא, לרבות סקירת רגליו, בטרם תעשה בו שימוש.

סיכומם של דברים:

20. נוכח כל המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך 33,000 ₪. כן ישלמו הנתבעים לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצויים, וכן הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ והשבת האגרה ששולמה כשהיא משוערכת להיום.

21. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ג, 21 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.