באמצעות ב"כ עוה"ד מילשטיין ודיסנצ'יק

נגד

הנתבעים בת"א 4286-09-09 1. תפעולית בע"מ

2. אלעד צביאלי
3. גרמושקה, שותפות כללית מס' 54-023095-0
באמצעות ב"כ עוה"ד ד"ר אריק אריאל

1. כללי
2. עניינו של הליך זה שתי תביעות שהתבררו במאוחד. ההליך הראשון (ת"א 55390/08) עניינו תביעה כספית על סך 597,881 ₪ (להלן: "ההליך הראשון" או "תביעת תפעולית"), וההליך השני (ת"א 4286-09-09) עניינו תביעה כספית על סך 864,000 ₪ ותביעה למתן חשבונות (להלן: "ההליך השני" או "תביעת אור סריקה ואור תל אביב"). שני ההליכים הנ"ל נוגעים למחלוקות בין הצדדים הנובעות משיתוף פעולה עסקי ביניהם בתחום שירותי צילום, דפוס, כריכה והפקות ממוחשבות.
3. מטעם התובעים בהליך הראשון והנתבעים בהליך השני הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמם של מר הלל צ'רני (להלן: "צ'רני"), מר צביאלי וכן חוות דעת מומחה מטעם מר אדי סער ביחס לשווי הציוד נשוא ההליך דנן (להלן: "המומחה סער"). כן הוגשו תצהירי עדות ראשית משלימים מטעמם של מר צ'רני ומר צביאלי.
4. מטעם הנתבעים בהליך הראשון והתובעות בהליך השני הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם מר הכהן.
5. ההדגשות לאורך פסק הדין הוספו על ידי הח"מ.
6. תמצית רקע עובדתי
7. התובעת 1 בהליך הראשון – חברת תפעולית בע"מ (להלן: "תפעולית"), הינה חברה העוסקת בפעילויות עסקיות שונות. התובע 2 בהליך זה, מר צ'רני הינו בעליה ומנהלה של תפעולית.
8. הנתבע 1 בהליך הראשון – מר אילן הכהן (להלן: "הכהן"), הינו מי שמשמש כבעליה ומנהלה של הנתבעת 2 בהליך זה – חברת אור סריקה והנדסה ממוחשבת בע"מ העוסקת במתן שירותי צילום, דפוס, כריכה והפקות ממוחשבות (להלן: "אור סריקה").
9. ביום 18.7.05 הקימו הצדדים את חברת אור (ת"א) בע"מ, אשר עיקר עיסוקה היה מתן שירותי צילום, דפוס, כריכה והפקות ממוחשבות (להלן: "אור תל אביב"). בין הצדדים נתגלעה מחלוקת הנוגעת לשיתוף הפעולה האמור. מכאן ההליכים שלפני.
10. תמצית טענות התובעים בתביעת תפעולית
11. ביום 18.7.05 הקימו הצדדים את אור תל אביב. בעת הקמתה, החזיקה תפעולית בכ- 40% מסך ההון המונפק והנפרע של החברה, ואילו הכהן החזיק ב- 60% הנותרים של סך ההון המונפק והנפרע של החברה. כן שימש הכהן כמנהלה היחיד של אור תל אביב (סעיף 5 לתצהיר צ'רני).
12. בין הצדדים סוכם, כי צ'רני ישקיע באור תל אביב, באמצעות מתן הלוואת בעלים סך של 100,000$ לרכישת ציוד לאור תל אביב, סך של 100,000 ₪ לשם העמדת ערבות בנקאית לאור תל אביב, וסך של 209,000 ₪ המיועדים לשיפוץ המבנה בו שכנה אור תל אביב ולשם תפעולה השוטף. בהקשר זה טענו התובעים, כי כיוון שלהכהן לא היו הכספים הנדרשים להקמת אור תל אביב והפעלתה, סוכם בין הצדדים, כי צ'רני ישקיע את מירב ההשקעה הנדרשת כהלוואת בעלים ובנוסף יקבל 40% מהון החברה וככל שאור תל אביב תהפוך לחברה רווחית, היא תשיב לתובעים את ההלוואה שנתנה (סעיפים 6-8 לתצהיר צ'רני, עותק מהדו"חות הכספיים של חברת אור תל אביב ליום 31.12.06 צורף כנספח א' לתצהירו).
13. בהתאם לסיכום בין הצדדים, הועבר לאור תל אביב, במהלך החודשים יולי-אוגוסט 2005, סך של 100,000$ בצירוף מע"מ לשם רכישת ציוד מאור סריקה אשר ישועבד לטובת תפעולית.
14. למרות שהתובעים עמדו בהתחייבויותיהם הנ"ל, הכהן היפר את התחייבויותיו. משכך, ביום 22.6.08 פנו התובעים אל הכהן בדרישה להפסקת פעילותה של אור תל אביב וכן להעברת הציוד שרכשה אור תל אביב מאור סריקה לחזקת תפעולית בהתאם לשעבוד אשר היה רשום לטובתה. ביום 1.7.08 סוכם בין הצדדים, כי אור תל אביב תפסיק את פעילותה ביום 30.6.08 וכי הכהן יעביר לתובעים את מלוא הציוד כשהוא תקין ושמיש (סעיפים 14-15 לתצהיר צ'רני, עותק מפניית בא כוחם של התובעים אל הכהן ביום 22.6.08 וכן עותק מהסיכום בין הצדדים מיום 1.7.08 צורפו כנספחים ד'-ה' לתצהירו).
15. הכהן לא עמד בהתחייבויותיו להשבת הציוד במועד שסוכם, ובסופו של יום הושב רק חלק מהציוד, כאשר חלקו מקולקל ולא שמיש וחלקו משועבד או מעוקל לצדדים שלישיים, ואף לא בבעלות אור תל אביב (סעיפים 16-17 לתצהיר צ'רני).
16. הכהן אף לא פרע את חובו לתובעים בסך של כ- 200,000 ₪ אותו נטל מהתובעים לשם תפעול אור תל אביב כעולה מההסכם בין הצדדים מיום 24.2.08 ובגין חלקו בחילוט הערבות הבנקאית (סעיף 20 לתצהיר צ'רני, עותק מההסכם צורף כנספח ט' לתצהירו).
17. התנהלותו של הכהן עולה לכדי הפרה יסודית של ההסכמים בין הצדדים.
18. ביחס לאחריותה של אור סריקה טענו התובעים, כי אור סריקה מכרה לאור תל אביב ציוד בשווי נמוך מהשווי עליו הצהירה, ובכך יצרה מצג שווא כלפיהם, הונתה אותם וגרמה להם לאובדן חלק מהשקעתם (סעיפים 25-27 לתצהיר צ'רני).
19. משכך בגדר ההליך הראשון עתרו התובעים לתשלום סך של 349,636 ₪ בגין חיוב ביתר עבור הציוד, הליקויים והחוסר בציוד אשר הוחזר בפועל, סך של 208,705 ₪ בגין ההלוואות אותן נטל הכהן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וכן סך של 39,540 ₪ בגין חילוט הערבות הבנקאית (סעיף 31 לתצהיר צ'רני).
20. תמצית טענות הנתבעים בתביעת תפעולית
21. הנתבעים טענו להיעדר יריבות כנגד הכהן. לטענתם, הנזקים הנטענים בכתב התביעה הינם של אור תל אביב ולא של התובעים. ככל שלתובעים עצמם נגרמו נזקים כלשהם, הרי שמדובר בנזקים משניים של בעלי המניות הנגזרים מנזקיה של אור תל אביב ואשר אינם מקימים עילת תביעה אישית לתובעים. כן טענו הנתבעים בהקשר זה, כי גם אם יש באמור בכתב התביעה כדי להקים חבות כלשהי כלפי התובעים, הרי שמדובר בחבות של אור תל אביב ולא של הנתבעים (סעיפים 3.2-3.6, 5-13, 14-15, 44-45 ו- 58.1 לכתב ההגנה בהליך הראשון, וכן סעיף 10 לתצהיר הכהן).
22. באשר לכספים אשר העבירה תפעולית לאור תל אביב, הנתבעים הכחישו את טענת התובעים לפיה מדובר בכספים אשר ניתנו כהלוואה וטענו, כי מדובר בכספי השקעה אשר ניתנו בהתאם לאחזקותיה של תפעולית באור תל אביב (סעיפים 8-9, 15, 17-20 ו- 23 לתצהיר הכהן).
23. באשר להתחשבנות הכספית בין הצדדים טענו הנתבעים, כי בין הצדדים סוכם, כי במידה ואור תל אביב תימכר להכהן, יהא על אור תל אביב לפרוע את חובותיה כלפי תפעולית, וכי במידה ואור תל אביב לא תירכש על ידי הכהן, יפעלו הצדדים לפירוקה ללא התחייבות להשבת כספים כלשהם (סעיפים 3.10-3.11 לכתב ההגנה בהליך הראשון).
24. באשר לנסיבות אשר הביאו לסיום ההתקשרות העסקית בין הצדדים טענו הנתבעים, כי הפסקת פעילותה של אור תל אביב נגרמה כתוצאה מהתנהלותם הזדונית והרשלנית של התובעים, אשר חתרו יחד עם מנהל הסניף של אור תל אביב, מר אלעד צביאלי (להלן: "צביאלי"), מאחורי גבם וללא ידיעתם, והקימו סניף המתחרה בפעילותה של אור תל אביב, תוך גניבת לקוחותיה לטובת הסניף החדש שהקימו, והכל תוך הפרת חובותיהם לנתבעים ולאור תל אביב, מהלך אשר הביא לפגיעה אנושה בפעילותה העסקית של אור תל אביב ולבסוף לקריסתה (סעיפים 3.20-3.21 ו- 29-31 לכתב ההגנה בהליך הראשון).
25. בניסיון אחרון להציל את אור תל אביב, ביום 24.2.08 נחתם הסכם בין הצדדים בו סוכם, כי הצדדים יפעלו למכירת פעילותה של אור תל אביב להכהן או לחילופין לפירוקה (להלן: "ההסכם לפירוק אור תל אביב"). ואולם לטענתם, מאחר ובפועל הצדדים לא הגיעו להסכמה הנוגעת למכירת אור תל אביב להכהן, הוחלט על פירוקה. במצב דברים זה, אין תוקף להסכם לפירוק אור תל אביב (סעיפים 41 ו- 51 לתצהיר הכהן, עותק מההסכם לפירוק אור תל אביב צורף כנספח ה' לתצהירו).
26. לטענתם, ביום 1.7.08, ובהיעדר הסכמה בין הצדדים לעניין מכירת אור תל אביב להכהן, שבו הצדדים וחתמו על הסכם נוסף במסגרתו סוכם על הפסקת פעילותה של החברה (להלן: "ההסכם להפסקת פעילות אור תל אביב"). בהקשר זה טענו הנתבעים, כי כלל התחייבויותיהם כלפי התובעים על פי ההסכם להפסקת פעילות אור תל אביב מולאו (סעיפים 50 ו- 53 לתצהיר הכהן, עותק מההסכם להפסקת פעילות אור תל אביב צורף כנספח ו' לתצהירו).
27. באשר לנזק הנטען על ידי התובעים טענו הנתבעים, כי ככל ולתובעים אכן נגרמו נזקים כלכליים כלשהם, הרי שהם נגרמו נוכח מעשיהם ומחדליהם העולים לכדי אשם תורם מלא מצידם באופן המטיל עליהם אחריות מלאה ובלעדית לנזקים הנטענים (סעיפים 3.22-3.23 לכתב ההגנה בהליך הראשון). כן טענו הנתבעים בהקשר זה, כי ככל וייקבע על ידי בית המשפט, כי התובעים זכאים לכספים כלשהם הרי שיש לקזז אותם כנגד הנזקים וההוצאות אשר נגרמו לנתבעים עצמם כתוצאה משיתוף הפעולה עם צביאלי שהביא להפסקת פעילותה של אור תל אביב (סעיף 58.4 לכתב ההגנה בהליך הראשון).
28. דיון והכרעה בתביעת תפעולית

ה1. האם התובעים זכאים לקבלת תמורה בגין הציוד?

1. לטענת התובעים, לשם מכירת הציוד הנדרש לאור תל אביב מאור סריקה ערכו צ'רני והכהן ביום 16.11.05 רשימה הכוללת את פרטי הציוד ושוויו אשר אומתה בחתימתו של רואה החשבון של אור תל אביב. בהקשר זה טענו התובעים, כי רשימת הציוד נערכה על ידי הכהן בהתאם לניסיונו, וכי היה זה הכהן אשר ציין את המחירים מתוקף ניסיונו ועיסוקו. לטענתם, צ'רני האמין להכהן וסמך על מצגיו באשר לא היה לו כל מושג באשר לציוד הנדרש לאור תל אביב ושוויו (סעיפים 9-10 לתצהיר צ'רני, עותק מרשימת ציוד וכן מסמכים הנוגעים למכירת הציוד מחברת אור לאור תל אביב צורפו כנספחים א'1-א'3 לתצהירו). כן טענו התובעים, כי הכהן אף לא רשם את השעבוד הנדרש על פי דין ברשם החברות בהתאם להסכם בין הצדדים מיום 15.11.05 אשר נועד להוות בטוחה להלוואת הבעלים שניתנה על ידם. משכך עתרו התובעים לתשלום סך של 349,636 ₪ בגין חיוב ביתר עבור הציוד, הליקויים והחוסר בציוד אשר הוחזר בפועל. לשם הוכחת היקף נזקם בעניין זה צירפו התובעים את חוות דעתו של המומחה סער.
2. מנגד טענו הנתבעים, כי מעולם לא התחייבו כלפי התובעים, כי הציוד יועבר לתפעולית במצב תקין ושמיש כטענת התובעים. לטענתם, הציוד היה בשימוש שוטף של אור תל אביב עד ליום בו הועבר לחזקת תפעולית, ומטבע הדברים סבל מבלאי טבעי. כן טענו הנתבעים בהקשר זה, כי לתובעים נאמר מספר פעמים, כי חלק מהציוד אינו שמיש, וכי במהלך פירוק הציוד לקראת העברתו לחזקת תפעולית, פירק נציג התובעים את הציוד בצורה רשלנית באופן אשר גרם לציוד נזקים חמורים עד כדי הפיכתו לבלתי שמיש (סעיפים 54-57 לתצהיר הכהן).
3. באשר לשעבוד הציוד לטובת תפעולית דחו הנתבעים את טענת התובעים לפיה השעבוד נוצר לשם הבטחת כלל כספי השקעת התובעים, וטענו כי נועד לשם הבטחת הכספים אשר הועברו לשם הערבות הבנקאית אשר ניתנה בקשר למקום פעילותה של אור תל אביב ושיפוצו בלבד. באשר לרישום השעבוד טענו הנתבעים, כי רישום זה לא היה באחריותם, וכי אף לתובעים עמדה האפשרות לרשום את השעבוד לטובתם. ככל שלתובעים נגרם נזק כלשהו מאי-רישום השעבוד, הרי שמדובר באשם תורם מלא מצידם. מכל מקום, התחייבויותיה של אור תל אביב בקשר עם השעבוד סולקו (סעיפים 24-27 לתצהיר הכהן, עותק מהסכם השעבוד מיום 15.11.05 צורף כנספח ב' לתצהירו).
4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ומכלול העדויות והראיות שהוצגו בהליך במחלוקת זו, אני סבורה, כי דין טענות התובעים בעניין זה להידחות. טעמי יפורטו להלן.
5. אין חולק, כי תפעולית העבירה לאור תל אביב סך של 100,000$ לשם רכישת ציוד. אף אין חולק, כי הציוד האמור היה אמור להירכש מאור סריקה שהינה חברה בבעלות הכהן.
6. כאמור, טענות התובעים בסוגיית הציוד הינן, כי שווי הציוד בעת רכישתו היה נמוך משוויו האמיתי, וכי הציוד אשר הועבר לתפעולית בסופו של יום היה חסר ופגום.
7. התובעים אף טענו, כאמור, כי הנתבעים אף לא עמדו בחיובם לרשום שעבוד ביחס לציוד. ואולם, מאחר והתובעים לא עתרו לסעד כלשהו בגין טענותיהם בעניין זה, הרי שבגדר פסק הדין דנן, איני נדרשת להכריע במחלוקת הצדדים בעניין זה.
8. באשר לטענה בדבר שווי הציוד בעת רכישתו – עיון במסמכים אשר צורפו כנספחים א1-א3 לתצהיר צ'רני מלמד, כי בפועל, מכרה אור סריקה לאור תל אביב את הציוד בשווי של 459,450 ₪ + מע"מ.
9. טענות התובעים בעניין זה הינן, כי הציוד אותו רכשה אור תל אביב נמכר לה במחיר גבוה יותר מאשר שוויו בפועל. בהקשר זה טענו התובעים, כי אור תל אביב רכשה את הציוד בסך של 100,000$ בעוד ששוויו בפועל בעת רכישתו עמד על סך של 66,000$ בלבד (סעיף 2.3.5 לסיכומי התובעים).
10. עיון בראיות אשר הונחו לפני מלמד, כי צ'רני היה מעורב מטעם תפעולית בכל הקשור לרכישת הציוד. עיון בסעיף 9 לתצהיר צ'רני מלמד, כי הגם שרשימת הציוד הוכנה על ידי הכהן, הרי שצ'רני היה מעורב בכל הקשור בעניין רכישת הציוד על ידי אור תל אביב מאור סריקה. צ'רני אכן העיד בעניין זה, כי האמין להכהן וסמך על מצגיו באשר לא היה לו מושג באשר לציוד הנדרש ובאשר לשוויו, ואולם, הגם שצ'רני לא בקיא באשר לשווי הציוד, הרי שמעצם היותו איש עסקים, ניתן לצפות, כי התובעים ידאגו לקבלת הערכת שווי הציוד על ידי מומחה טרם רכישתו, בפרט בנסיבות המקרה דנן לפיהן מדובר בציוד אשר נרכש מאור סריקה המצויה בבעלות הכהן ונוכח הסכום אשר נדרש לשלם בגינו. מסקנה זו מתחזקת מעדותו של צ'רני אשר העיד בנקודה זו באופן עמום כדלקמן:

"ש. גם לפני שרכשו את הציוד הזה אתה עברת עם מר הכהן על הפריטים ?

ת. אני לא יכול לאשר ולא להכחיש".

(עמ' 24, ש' 6-7 לפרוטוקול)

1. לכן, איני מקבלת את טענת התובעים לפיה היחיד שקבע את תמחור הציוד היה הכהן, וכי אף אם הביא את הפירוט לידיעת צ'רני, הרי שאין להטיל אחריות על צ'רני מאחר וסמך על הכהן ונתן בו אמון רב בעוד שהוא עצמו לא התמצא ולא יכל להסתייג או להתייחס אותה עת לאמיתות תמחור הציוד (סעיף 2.3.5 לסיכומי התובעים).
2. אני אף סבורה, כי טענות אשר מועלות בדיעבד אשר למחיר בו רכשה אור תל אביב את הציוד מאור סריקה מהוות טענות הנוגעות לטעות בכדאיות העסקה מצד התובעים.
3. כן מקובלת עלי בעניין זה טענת הנתבעים לפיה, ככל שאכן נגרם נזק, הרי שמדובר בנזק שנגרם לאור תל אביב ולא של התובעים מאחר שמדובר בציוד אשר נרכש על ידי אור תל אביב והיא זו אשר לכאורה שילמה בגינו ביתר (סעיפים 64-66 לסיכומי הנתבעים), וכי ככל שהתובעים, ובפרט תפעולית, סבורה, כי נגרם לה נזק מכוח היותה בעלת מניות באור תל אביב, הרי שהיה עליה להגיש תביעה נגזרת בעניין זה (סעיף 75 לסיכומי הנתבעים).
4. אכן, בעניין זה אישרו התובעים, כי הייתה זו אור תל אביב אשר ניזוקה מהתנהגות הנתבעים, אולם לטענתם, בהתנהגות זו הפר הכהן התחייבות אישית כלפי צ'רני במסגרת מערכת היחסים בין שני בעלי מניות לרכוש ציוד עבור צד שלישי. התובעים אישרו, כי היה באפשרותם להגיש תביעה נגזרת בשל הנזקים שנגרמו לאור תל אביב, אולם לטענתם, מדובר בהפרת הסכם בין בעלי מניות אשר נחתם על ידם באופן אישי, וכי תביעתם דנן עוסקת בנזק ישיר אשר נגרם להם כתוצאה ישירה מהתנהגות הנתבעים ומשכך מדובר בנזק נפרד ושונה מנזקה של אור תל אביב (סעיף 4.1.1 לסיכומי התובעים וכן סעיפים 10.2-10.3 לסיכומי התשובה מטעמם).
5. אין בידי לקבל טענתם זו של התובעים.
6. בע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) נקבע, כי כלל, נזק שנגרם בשל עסקה שעשו אורגנים של החברה, ואשר הביא לירידת ערך מניות החברה, אינו נזק המעניק למחזיק בניירות ערך זכות תביעה אישית, באשר הסיבה לכך היא שהנזק מן העסקה נגרם, בראש ובראשונה, לחברה שהנכס שלה הוא שנמכר במחיר הפסד. נפסק, כי הזכות להטבת הנזק, ועמה עילת התביעה, מצויות בידי החברה (שם, בעמ' 689).
7. נפסק, כי אכן, אפשר שבעקבות העסקה נפגע שווי ההחזקות שבידי בעל המניות, אלא שנזק זה הוא באופן טיפוסי נזק משני אשר נגרם מנזקה של החברה ואינו עומד בפני עצמו כנזק המקים עילת תביעה אישית. מדובר בנזק המשותף לכל בעלי המניות כולם אשר יוטב אם וכאשר תתבע החברה את נזקיה והיא תזכה בפיצויים. הפיצוי לחברה אמור להביא לעלייה בשווין של מניות החברה.
8. עוד נפסק בפס"ד דרין, כי ביסוד הגישה השוללת עילה אישית מבעל המניות כלפי המזיקים לחברה בגין נזק משני, מכיר הדין בהליך התביעה הנגזרת, שבו בעל מניות מגשים את זכות התביעה של החברה. אפשרות זו עולה על הפרק עת מנהלי החברה נמנעים, שלא בצדק, מהפעלת כוח התביעה שלה (שם, בעמ' 690).
9. משכך, במקום שבו היה באפשרות התובעים להגיש תביעה נגזרת בשם החברה, הרי שאין מקום לקבל את טענותיהם בדבר הנזק המשני אשר נגרם לתפעולית נוכח היותה בעלת מניות באור תל אביב.
10. באשר לטענת התובעים בדבר החוסר בציוד אשר הועבר לחזקת תפעולית ומצבו – כמפורט לעיל, טענות התובעים בעניין זה הינם, כי בין הצדדים סוכם, כי הכהן יחזיר לתובעים את מלוא הציוד אשר רכשה אור תל אביב מאור סריקה כשהוא תקין ושמיש, אולם בפועל, החזיר הנתבע רק חלק מהציוד, וחלקו אף לא היה שמיש (סעיפים 15-16 לתצהיר צ'רני).
11. סוגית הציוד אשר הוחזר לתפעולית הוסדרה בסעיף 2 להסכם להפסקת פעילות אור תל אביב במסגרתו נקבע, כי "הציוד המשועבד לתפעולית יועבר לתפעולית ו/או לנציגה תוך חודש ממועד זה".
12. בהסכם השעבוד נקבע, כי "להבטחת הכספים שיועברו ע"י תפעולית בע"מ לצורכי ערבות בנקאית ולצרכי שיפוץ המבנה בתל אביב, כלל הציוד ששייך לאור (תל אביב) בע"מ, משועבד במלואו לטובת תפעולית בע"מ ולא ישועבד לגוף אחר כלשהו".
13. פירוט הציוד מצוי בנספח א1 לתצהיר צ'רני.
14. עיון בחומר הראיות אשר הונח לפני מלמד, כי בעת העברת הציוד לחזקת תפעולית, לא ערכו מי מהצדדים רשימה מפורטת הכוללת את הציוד אשר הועבר בפועל לתפעולית. מכל מקום, ככל ורשימה כזו אכן נערכה על ידי מי מהצדדים הרי שהיא לא הוגשה לבית המשפט.
15. עיון בחומר הראיות אשר הונח לפני מלמד עוד, כי בסעיף 16 לתצהירו של צ'רני, העיד צ'רני באופן כללי, כי רק חלק מהציוד הועבר לחזקת תפעולית. עדותו בעניין זה אינה כוללת פירוט באשר לציוד החסר. רק בסעיף 2.6.2 לסיכומי התובעים טענו התובעים באשר לציוד החסר, כי הציוד החסר הינו סורק צבע, מכונת למינציה גדולה וסכין חיתוך קאפה. אין בהעלאת טענה זו בסיכומי התובעים כדי להוות ראיה מספקת כמובן.
16. אף כאשר נשאל צ'רני בחקירתו הנגדית על סוגיית הציוד החסר, לא ידע להשיב כדלקמן:

"ש. כיוון שהרכיב הראשון והשלישי שציינת אני לפחות מעריך למה אתה מתכוון אני מתייחס לרכיב השני שאתה ציינת שלטענתך הוא ציוד שלא הגיע - ואני מבקש להבין על איזה סדר גודל כספי אנו מדברים . אני לא מתייחס לסכומים מדוייקים.

ת. אין לי את הפירוט ואני לא יודע לומר סכום כלשהו".

(עמ' 24, ש' 23-26 לפרוטוקול)

1. ואולם, עיון במכתבו של ב"כ התובעים מיום 19.8.09 מלמד, כי בסעיף 2 למכתב זה כן פירטו התובעים, מהו הציוד האמור אשר לא הועבר לחזקת תפעולית. משכך נדמה, כי בזמן אמת, העלו התובעים טענות כנגד החוסר הנטען בציוד. מסמך זה צורף כנספח ז' לתצהיר צ'רני ומהווה חלק מעדותו ביחס למחלוקת בין הצדדים בעניין זה.
2. מנגד טענו הנתבעים בעלמא, כי תפעולית קיבלה לחזקתה את הציוד אשר שועבד לטובתה (סעיף 30.2 לסיכומי הנתבעים).
3. לכאורה, דין טענות התובעים בעניין זה להתקבל. ואולם, עיון בראיות אשר הונחו לפני מלמד, כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם במישור הנזק.
4. בסעיף 2 להסכם להפסקת פעילות אור תל אביב נקבע, כי הציוד יועבר לחזקת תפעולית, תוך שאין התייחסות למצב הציוד. המסקנה הנלמדת מכך, כי בין הצדדים סוכם, כי הציוד יועבר לתפעולית במצבו הנוכחי נכון ליום העברתו. משכך אני סבורה, כי על התובעים להוכיח את שווי הציוד החסר נכון למועד העברתו לחזקת תפעולית. התובעים לא עשו כן ובכך כשלו.
5. בסעיף 4.1.1 לסיכומי התובעים, טענו התובעים, כי שוויו של הציוד החסר מסתכם בסך של 6,700 ₪, אולם אין בהעלאת טיעון זה בגדר שלב הסיכומים כדי לסייע לתובעים בהוכחת טענותיהם בעניין זה.
6. עיון בחוות דעתו של המומחה סער מלמד, כי בחוות דעתו התייחס סער לציוד אשר היה מצוי בפועל בחזקת תפעולית, אולם הוא אינו כולל הערכת שוויו של הציוד החסר.
7. לבסוף טענו התובעים ביחס לציוד, כי חלק מהציוד אשר הוחזר היה מקולקל ובלתי שמיש (סעיף 16 לתצהיר צ'רני, וכן סעיף 2.6.2 לסיכומי התובעים). ואולם, כפי שפורט לעיל, מאחר ובין הצדדים סוכם, כי הציוד יועבר לחזקת תפעולית, תוך שאין התייחסות למצבו, הרי שעל הציוד היה לעבור לתפעולית במצבו נכון ליום העברתו לחזקת תפעולית. הצדדים לא כללו בגדר ההסכמים ביניהם התייחסות לציוד אשר לא יהיה שמיש במועד העברתו לחזקת תפעולית.
8. אף לא השתכנעתי, כי בנסיבות המקרה דנן נגרם לציוד נזק במכוון על ידי הנתבע או מי מטעמו.
9. מטעמים אלו נדחות טענות התובעים ביחס לציוד.

ה2. האם התובעים זכאים להשבת הכספים אשר העבירו לאור תל אביב?

1. לטענת התובעים, הכהן לא פרע את חובו אליהם בסך של כ- 200,000 ₪ אותו נטל מהתובעים לשם תפעול אור תל אביב כעולה מההסכם לפירוק אור תל אביב מיום 24.2.08. בהקשר זה טענו התובעים, כי בקופת אור תל אביב ישנם די כספים בכדי להחזיר את הלוואת הבעלים, והכהן אף התחייב כלפיהם בערבות אישית להשבת כספי ההלוואה (סעיף 20 לתצהיר צ'רני, עותק מההסכם צורף כנספח ט' לתצהירו).
2. מנגד הכחישו הנתבעים את טענת התובעים לפיה מדובר בכספים אשר ניתנו כהלוואה וטענו, כי מדובר בכספי השקעה אשר ניתנו בהתאם לאחזקותיה של תפעולית באור תל אביב. לטענתם, בין הצדדים סוכם, כי הכספים אשר יועברו לאור תל אביב יהוו את השקעתו של כל צד בהתאם להיקף השקעותיו באור תל אביב, כאשר במסגרת שיתוף הפעולה העסקי בין הצדדים הוחלט, כי בתור התחלה ישקיעו התובעים כספים ואילו השקעת הנתבעים תבוא לידי ביטוי בניסיונו של הכהן בתחום. כן דחו הנתבעים את טענת התובעים לפיה התחייב הכהן באופן אישי להשיב להם את הכספים או כי ערב לתשלומם באופן אישי (סעיפים סעיפים 8-9, 15, 17-20 ו- 23 לתצהיר הכהן).
3. לטענתם של הנתבעים, עיון בהסכם לפירוק אור תל אביב מלמד, כי בין הצדדים סוכם, כי הצדדים ינהלו משא ומתן בדבר האפשרות שאור סריקה תרכוש את אחזקות תפעולית באור תל אביב ובמקרה של הסכמה כאמור תפעל אור תל אביב לפירעון חובותיה לתפעולית או לחילופין הצדדים יפעלו לחיסול פעילותה של אור תל אביב (סעיף 18 לסיכומי הנתבעים). לטענתם, מאחר שאור סריקה לא רכשה את אחזקות תפעולית באור תל אביב, הרי שמתקיים התנאי השני הקבוע בהסכם לפירוק אור תל אביב במסגרתו סוכם על חיסולה של אור תל אביב, וכי במצב שכזה הנתבעים אינם חייבים בתשלום סכום כלשהו לתובעים.
4. באשר לאמור בדו"חות הכספיים של אור תל אביב טענו הנתבעים, כי היה זה צ'רני אשר העביר הוראות בדבר כיצד יש לרשום את הכספים אשר הועברו על ידי התובעים בספרי אור תל אביב, וכי רישום הכספים בדו"חות הכספיים נעשה בהמלצת רואה החשבון של אור תל אביב לפיו סך של 450,000 ₪ נרשם כהשקעת התובעים ואילו סך של 208,000 ₪ נרשמה כהלוואת בעלים של התובעים באור תל אביב (סעיף 21 לתצהיר הכהן, עותק ממסמך המכיל את הוראותיו של צ'רני צורף כנספח א' לתצהירו).
5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ומהטעמים אשר יפורטו להלן, אני סבורה, כי אף דין טענות התובעים אף בעניין זה להידחות.
6. בהסכם לפירוק אור תל אביב מיום 24.2.08 הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן:
7. אילן הכהן והלל צ'רני מסכמים בזאת כדלקמן
8. אור ת"א תפרע את חובותיה לתפעולית בעמ ב26 תשלומים שווים, החל מה1.6.08 ועד ל 1.7.10.
9. כל תשלום ישא ריבית של 100 ₪ ועוד מעמ לכל לחודש, וזו תשולם בעת תשלום הקרן.
10. ארבע המחאות ראשונות בסך של 10000 ₪ ל1.6 ,10100 ₪ ל1.7 10200 ₪ ל1.8 ו10300 ש"ל ל1.9 כל זאת 2008, ימסרו לתפעולית בע"מ עד ה 1.6.08.
11. המעמ המתחייב על הריבית הגלומה בתשלומים אלו (600 ₪) בסך של 93 ₪ יצורף לתשלום הראשון בהמחאה ל15.7 ותנתן עליו חשבונית בחודש יוני.
12. עד לתאריך 15.9.08 יסכמו הצדדים על מכירת אור ת"א לאילן הכהן (החזר הקרן שהושקעה על ידי תפעולית והחזר עלות חילוט הבטחון), ועל המשך תשלומי חובות אור ת"א.

לא הגיעו הצדדים להסכמה עד מועד זו, או לא ניתנו ההמחאות כאמור לתפעולית בע"מ, או לא כובדה המחאה אחת או יותר יפעלו הצדדים ביחד לחיסול אור ת"א, החברה והפעילות באופן מיידי ולא שיהוי.

שני הצדדים מצהירים בזה שלא יתנגדו לחיסול החברה והפעילות במידה ולא תהיה הסכמה על החזר הקרן ועלות החילוט.

2. מוסכם בזה על אילן הכהן שהחל מתאריך חתימת מסמך זה אין הוא רשאי להעמיד את חשבון הבנק של אור ת"א ביתרות חובה שהוא בלבד יכסה את כל החובות הנוספים של אור ת"א שיווצרו ושלתפעולית תהיה זכות שיבוב כלפיו על כל התחיבות נוספת שלקח בשם אור ת"א.

1. עיון בהסכם זה מלמד, כי במסגרתו של סעיף 1 להסכם סוכם בין הצדדים על פירעון החובות לתפעולית על ידי אור תל אביב. משכך מקובלת עלי טענת הנתבעים לפיה מדובר בהתחייבות אשר נטלה אור תל אביב על עצמה, וכי מדובר בטענות אשר יש להעלות כנגדה (סעיפים 41, 44 ו- 46 לסיכומי הנתבעים).
2. אכן, בעניין זה טענו התובעים, כי ההסכם לפירוק אור תל אביב הינו הסכם עליו חתמו צ'רני והכהן אישית, וכי מדובר בהסכם במסגרתו התחייב הכהן אישית, כי אור תל אביב תפרע באמצעותו את חובותיה לתפעולית בסך 260,000 ₪ בצירוף ריבית. לטענתם, מדובר בהתחייבות אישית אשר נטלו על עצמם צ'רני והכהן (סעיפים 2.5 ו- 4.1.2 לסיכומי התובעים). בהקשר זה טענו התובעים, כי ההסכם לא אפשר להכהן שלא לעמוד בהתחייבותו הנפרדת בהתאם לסעיף 1 להסכם לפרוע את החוב לצ'רני, וכי כל שנקבע בסעיף 2 להסכם היה, כי אם וכאשר לא תכובד אחת ההמחאות או לא תימסר במועד, אזי תיסגר אור תל אביב לאתר בכדי להקטין את נזקיהם הצפויים של התובעים. לטענתם, ההתחייבות לסגירת אור תל אביב לא באה במקום ההתחייבות לפירעון ההלוואה, וכי ההסכם קובע במפורש, כי אם אחת ההמחאות לא תכובד, יפעלו הצדדים לסגירתה המידית של אור תל אביב ולא שבמקרה זה פטור הכהן מפירעון ההלוואה (סעיף 2.5.4 לסיכומי התובעים).
3. בהקשר זה טענו התובעים, כי פרשנות אחרת לפיה היה באפשרות הכהן שלא לעמוד בהתחייבותו אינה הגיונית ואינה עולה בקנה אחד עם לשום ההתחייבות הבלתי מותנת בסעיף 1 להסכם. לטענתם, ההסכם לפירוק אור תל אביב אינו כולל תניה לפיה אם לא תימסרנה ההמחאות, פטור הכהן גם מהתחייבותו הכוללת לפרוע את מלוא החוב. לטענתם, פרשנות זו סותרת את לשון ההסכם ועומדת בניגוד לרציונל שלו. לטענתם, מהנסיבות בהן נערך ההסכם ומהראיות אשר הובאו, לא ניתן לפרש את כוונת הצדדים כך שאי מסירת המחאה אחת פירושה סגירת אור תל אביב וגם ויתור על החזר ההלוואה כולה. לטענתם, אין כל קשר בין סגירת אור תל אביב לבין ההלוואה אשר מהווה התחייבות נפרדת ובלתי תלויה בדבר (סעיף 2.5.4 לסיכומי התובעים).
4. התובעים אף הוסיפו וטענו, כי אף אם תתקבל טענת הנתבעים לפיה מדובר בהתחייבות של אור תל אביב, הרי שבהתחייבותו של הכהן להשיב את הכספים לתובעים, התחייב הכהן אישית להחזיר את החוב ובכך יצר בעצמו זיקה בין אי תשלום הכספים לבין מצבו הכספי האישי, וכי יש לראות בכך הודאה לפיה הכהן ראה בחוב הנ"ל חוב אישי שלו. כן טענו התובעים, כי לחילופין, יש לראות בהסכם לפירוק אור תל אביב כהסכם שהכהן ערב לקיומו (סעיפים 4.1.2-4.1.3 לסיכומי התובעים).
5. אין בידי לקבל טענותיהם אלו של התובעים.
6. ראשית יצוין, כי בסעיף 1 א להסכם לפירוק אור תל אביב צוין מפורשות, כי "אור ת"א תפרע את חובותיה לתפעולית בע"מ ב26 תשלומים שווים, החל מה1.6.08 ועד ל 1.7.10". קרי, מדובר בהתחייבות של אור תל אביב ולא של אור סריקה או של הכהן. ההסכם אינו כולל התחייבות אישית של הכהן לפרוע את חובות אור תל אביב.
7. עיון בראיות אשר הוצגו לבית המשפט מלמד, כי בעת חתימת צ'רני והכהן על ההסכם לפירוק אור תל אביב סברו הצדדים, כי היה והכהן, בשם אור תל אביב, לא יעביר את התשלומים לתפעולית, הרי שהצדדים יפעלו לסגירת אור תל אביב.
8. כך למשל בהודעת הדואר האלקטרוני ששלח צ'רני אל הכהן ביום 29.5.08 (צורף כנספח ח'1 לתצהיר צ'רני) נכתב כדלקמן:

"אילן ידידי

את ההחלטות קיבלנו בפברואר ואז התחייבת שביוני תעביר לי ארבע המחאות או שנסגור את העסק

מה השתנה?

אם אינך מסוגל להעביר את ההמחאות – ולו המחאה ראשונה – כפי שביקשתי, אז ממילא אין לעסק עתיד.

ואם אינך רוצה להעביר את ההמחאות, אזי אינך עומד בהתחייבויות

ולכן אני חוזר על מה שאמרתי

אם אנחנו לא נפגשים בשבוע הראשון של יוני – אני מצפה לקבל עד יום שני את ההמחאה הראשונה על סך 10000 ₪ לפירעון

מיידי.

לא תגיע ההמחאה – אמצא עצמי ביום שלישי במשרד עורך הדין בתחילת הדרך לאכיפת הסגירה, ושחרור כל הציוד המשועבד שהוא

שלי.

להשתמע".

1. עיון בנוסח המכתב הנ"ל מלמד, כי בזמן אמת סבר צ'רני, כי האפשרויות הינן, כי אור תל אביב תפרע את התחייבותה הכספית בהתאם לסעיף 1א להסכם, או לחילופין יפעל לסגירתה.
2. העובדה, כי בתשובתו של הכהן להודעה האלקטרונית הנ"ל הוא אינו מתכחש לעובדה, כי הוא אינו עומד בתנאי ההסכם והתחייבויותיו ואף לא מציין, כי במצב שכזה הוא פטור מפירעון החוב כטענת התובעים בסעיף 2.5.5 לסיכומיהם, אין בה כדי להטיל אחריות אישית על הכהן או לשנות מתנאי ההסכם.
3. אני סבורה, כי אף העובדה שהכהן ציין, כי הוא לחוץ כלכלית ומשכך אינו עומד בתנאי ההסכם לפירוק אור תל אביב אין בה כדי להטיל אחריות אישית על הכהן, כטענת התובעים בסעיף 2.5.8 לסיכומיהם.
4. אין חולק, כי במצב דברים בו ההסכם לפירוק אור תל אביב היה מקוים, הרי שהכהן היה נשאר בעל מניות יחיד בחברה, ואף הציוד היה נשאר ברשותו. מסקנה זו אף נלמדת מתוכן ההודעה האלקטרונית ששלח צ'רני אל הכהן ביום 29.5.08 במסגרתו ציין, כי "לא תגיע ההמחאה – אמצא עצמי ביום שלישי במשרד עורך הדין בתחילת הדרך לאכיפת הסגירה, ושחרור כל הציוד המשועבד שהוא שלי", וכי בתמורה לכך היה על אור תל אביב לפרוע את חובותיה כלפי התובעים. ואולם, מאחר ובסופו של יום, האפשרות הנ"ל אשר הייתה מצויה בהסכם לפירוק אור תל אביב לא התקיים, הרי שהאפשרות השנייה במסגרתה סוכם, כי אור תל אביב תפורק וכי הציוד יועבר לחזקת תפעולית – התממשה. בעניין זה אף מקובלת עלי טענת הנתבעים לפיה ההסכם לפירוק אור תל אביב הינו הסכם מאוחר המעגן את ההסכמות המאוחרות והמעודכנות בין הצדדים ביחס לאור תל אביב (סעיפים 31 ו- 35 לסיכומי הנתבעים).
5. אני סבורה, כי העובדה, כי צ'רני והכהן חתמו על ההסכם לפירוק אור תל אביב, אין בה כדי לטיל אחריות אישית עליהם. אין חולק, כי הצדדים עשו זאת בשם החברות שבבעלותם, ובעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבעים לפיה בהתאם להלכה, חברות פועלות באמצעות האורגנים שלהם ומשכך אין נפקא מינה לעובדה שצ'רני והכהן חתמו על ההסכמים באשר עשו זאת בכובעם כאורגנים של החברות (סעיפים 39 ו- 51 לסיכומי הנתבעים). כמו כן אף לא הוכח לפני, כי הכהן ערב לקיום התחייבויות אור תל אביב.
6. משכך אני סבורה, כי כל טענה בדבר הפרת ההתחייבויות של אור תל אביב כלפי תפעולית הייתה צריכה להיטען אך כנגד אור תל אביב.
7. בהתאם לדין, הטלת אחריות אישית על בעל מניות יכולה להיעשות מכוח התחייבות אישית של בעל מניות לעמוד בהתחייבויות החברה או מכוח סמכות בית המשפט להורות על הרמת מסך בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 במסגרתו נקבע, כי בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה או באופן הפוגע בתכלית החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
8. נוכח קביעתי לעיל, לפיה אין לראות בחתימתו של הכהן התחייבות אישית שלו לפרוע את התחייבויות אור תל אביב ובהיעדר טיעון ממשי מצד התובעים לפיה על בית המשפט להורות על הרמת מסך, הרי שדין טענות התובעים בדבר הטלת אחריות כנגד הכהן להידחות. בעניין זה יצוין, כי רק בסעיף 8.7 לסיכומי התשובה מטעם התובעים, טענו התובעים לראשונה, כי בנסיבות המקרה דנן יש מקום להורות על הרמת מסך ואולם אני סבורה, כי לא די בהעלאת טיעון כללי זה בסיכומי התשובה מטעם התובעים כדי לבסס את טענותיהם בעניין זה.
9. כפי שפורט לעיל, בין הצדדים אף נסובה מחלוקת האם מדובר בכספים אשר הועברו על ידי תפעולית כחלק מהשקעתה באור תל אביב או שמא מדובר בהלוואת בעלים. ואולם, נוכח הכרעתי לעיל לפי מדובר בהתחייבות של אור תל אביב ולא של הנתבעים, הרי שבגדר פסק הדין דנן איני נדרשת להכריע במחלוקת זו שבין הצדדים.
10. למעלה מן הצורך יצוין, כי איני סבורה, כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח, כי מדובר כטענתם בהלוואת בעלים. את טענתם העיקרית בעניין זה מבססים התובעים על האמור בדו"חות הכספיים של אור תל אביב לשנת 2006 (צורף כנספח א' לתצהיר צ'רני). ואולם, עיון במסמך זה מלמד, כי תחת באור 7 – זכאים ויתרות זכות – צוין כדלקמן: "תיפעולית בע"מ – חברה בעלת מניות – 654,400 ₪. עיון בדו"ח הנ"ל אינו מלמד, כי מדובר בהלוואת בעלים שהינה חלק מההתחייבויות אותן נטלה אור תל אביב על עצמה.
11. משכך ולסיכום האמור בפרק זה, נדחות טענות התובעים בדבר התחייבות הנתבעים לתשלום הכספים המגיעים לתפעולית.

ה3. האם התובעים זכאים לקבלת תשלום בגין הערבות הבנקאית?

1. לטענת התובעים, לאור מצבה הכלכלי אליו נקלעה אור תל אביב, ביום 25.2.08 חילט הבנק הבינלאומי את הערבות בסך 97,000 ₪ מבלי שהכהן עדכן אותם בדבר חילוט זה. לטענתם, הכהן אף התחייב להשיב להם סך של 37,000 ₪ בגין החילוט האמור. משכך עתרו התובעים לפיצוי בסך 39,540 ₪ בגין רכיב תביעה זה (סעיפים 12 ו- 21 לתצהיר צ'רני, עותק מאישור הבנק בדבר החילוט צורף כנספח ט' לתצהירו, ואילו עותק ממכתב ששלח הכהן אל צ'רני ביום 1.8.08 במסגרתו הודה בחוב זה צורף כנספח יא' לתצהירו).
2. מנגד, אישרו הנתבעים, כי אכן התחייבו להשיב לתובעים סך של 37,000 ₪ בגין חילוט הערבות הבנקאית, אולם טענו, כי לאחר שהתברר להם היקף הנזקים אשר נגרמו להם על ידי התובעים, החליטו לקזז את הסכום הנ"ל מהנזקים אשר נגרמו להם (סעיף 67 לתצהיר הכהן).
3. בהיעדר מחלוקת ממשית בעניין זה לכשעצמו, אני סבורה כי על הנתבעים לשלם לתובעים את הסכום הנ"ל. עם זאת, הנתבעים העלו טענת קיזוז ביחס לכספים אלו בגין נזקיהם הנטענים מצד התובעים. משכך, ככל ותביעתם של הנתבעים בהליך השני תתקבל, יש לקזז כספים אלו מכל סכום שייפסק, אם בכלל.
4. מכאן להכרעה במחלוקת בין הצדדים בהליך השני.
5. ההליך השני – תביעת אור סריקה ואור תל אביב
6. נזכיר, כי בהליך השני, התובעות הינן אור סריקה ואור תל אביב, ואילו הנתבעים הם תפעולית, צביאלי וגרמושקה – שותפות כללית אשר הוקמה על ידי תפעולית וצביאלי העוסקת אף היא בתחום הצילום, הדפוס וההפקות הממוחשבות.
7. תמצית טענות התובעות בתביעת אור סריקה ואור תל אביב
8. במהלך שנת 2008 התברר לתובעות, לתדהמתן, כי תפעולית וצביאלי חותרים מאחורי גבן להקמת גרמושקה, תוך התבססות על הקשרים העסקיים והניסיון אשר צבר צביאלי במסגרת עבודתו אצל התובעות ותוך גניבת לקוחותיהן. לטענתן, במעשיהם ומחדליהם, העדיפו הנתבעים אינטרסים אישיים ופגעו בפעילותן העסקית של התובעות (סעיפים 28 ו- 34-35 לתצהיר הכהן).
9. מיד כשנודע לתובעות על פעילותם הפסולה של תפעולית וצביאלי, פנו לצ'רני בדרישה, כי יפסיקו לאלתר את התמיכה הכספית בגרמושקה ויפעלו לפירוק השותפות עם צביאלי. בהקשר זה טענו התובעות, כי צ'רני לא הכחיש את דבר השותפות עם צביאלי אלא טען, כי ברצונו להקטין את השקעתו באור תל אביב (סעיפים 37-38 לתצהיר הכהן).
10. נוכח האמור ומתוך ניסיון להציל את פעילותה של אור תל אביב, נחתם ההסכם לפירוק אור תל אביב אשר פורט לעיל, על רקע הבטחתה המפורשת של תפעולית, כי תחדל מלסייע לצביאלי וגרמושקה בכל צורה שהיא (סעיפים 41-42 לתצהיר הכהן, עותק מההסכם לפירוק אור תל אביב צורף כנספח ה' לתצהירו).
11. לטענתן, רק בדיעבד התברר להן, כי כבר בחודש מרץ 2008 הפרו תפעולית וצ'רני את ההסכמה אשר על בסיסה נחתם ההסכם לפירוק אור תל אביב, תוך שהמשיכו לתמוך בצביאלי ובגרמושקה ואף פנו ללקוחותיהן והציעו להם את שירותיה של גרמושקה. בנסיבות אלו לא היה כל טעם בהמשך הפעלתה של אור תל אביב ובהתאם לאמור בהסכם לפירוק אור תל אביב הוחלט על הפסקת פעילותה (סעיפים 44-49 לתצהיר הכהן).
12. עוד הוסיפו התובעות וטענו ביחס לצביאלי, כי בשיתוף הפעולה בין צביאלי לתפעולית וצ'רני, הפר צביאלי את התחייבותו עליה חתם שלא להתחרות בעסקי התובעות (סעיף 36 לתצהיר הכהן, עותק מהתחייבותו של צביאלי צורף כנספח ג' לתצהירו).
13. לטענת התובעות, מעשי הנתבעים עולים לכדי הפרת חובת האמונים וחובת הזהירות הקבועות בחוק החברות, תשנ"ט-1999, הפרת החוזים בין הצדדים, הפרת חובת תום הלב והטעיה בהתאם לקבוע בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, תרמית וגזל בהתאם לקבוע בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], גזל סוד מסחרי בהתאם לקבוע בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, וכן עשיית עושר ולא במשפט בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (סעיף 30 לכתב התביעה בהליך השני).
14. משכך בגדר ההליך השני עתרו התובעות בתביעה למתן חשבונות במסגרתה התבקש בית המשפט להורות לנתבעים לגלות בתצהיר מאומת כדין את רשימת הלקוחות ורשימת מזמיני העבודה של גרמושקה, דוחותיה הכספיים של גרמושקה, וכן פירוט הרווחים שהפיקה גרמושקה מלקוחותיה. כן עתרו התובעות לקבלת פיצוי בסך של 750,000 ₪ בגין ההוצאות, הנזקים ואובדן הרווח אשר נגרמו להן בשל מעשי הנתבעים. ביחס לצביאלי עתרו התובעות אף לקבלת פיצוי כספי בסך של 30,000$ השווה לסך של 114,000 ₪ נכון למועד הגשת התביעה בגין הפרת התחייבותו שלא להתחרות בעסקי התובעות כמפורט לעיל (סעיף 29 לכתב התביעה בהליך השני).
15. תמצית טענות הנתבעים בתביעת אור סריקה ואור תל אביב
16. מנגד טענה תפעולית, כי מאחר והייתה בעלת מניות באור תל אביב, הרי שאין זה הגיוני או סביר, כי תחתור תחת עצמה ותפעל לגנוב מעצמה (סעיף 3.1.1 לכתב ההגנה מטעם תפעולית).
17. באשר לשיתוף הפעולה עם צביאלי וגרמושקה טענה תפעולית, כי שיתוף הפעולה בין הצדדים החל רק ביום 26.5.08, זמן רב לאחר שהוחלט על סגירת אור תל אביב בהתאם להסכם לפירוק אור תל אביב (סעיף 30 לתצהיר צ'רני, סעיף 2 לתצהיר המשלים מטעמו, וכן סעיף 3.1 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2-3).
18. לטענת תפעולית, במהלך החודשים נובמבר-דצמבר 2007 הקים צביאלי את גרמושקה, כאשר בשלב זה כלל לא היה לה קשר או זיקה לעסק זה (סעיף 11 לתצהיר המשלים מטעם צ'רני). לטענתה, שיתוף הפעולה העסקי בינה לבין צביאלי החל רק באפריל 2008, והיא מעולם לא הסתירה את כוונתה לשתף פעולה עם צביאלי לאחר שחדל לעבוד באור תל אביב. בהקשר זה טענו הנתבעים, כי מדובר בתחרות עסקית לגיטימית (סעיפים 17 ו- 20 לתצהיר המשלים מטעם צ'רני, וכן סעיפים 3.1 ו- 3.11 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2-3).
19. אף הנתבעים 2-3 טענו בהקשר זה, כי בנובמבר 2007 הקים צביאלי את גרמושקה, וכי רק בתחילת שנת 2008 התנהלו שיחות בינו לבין צ'רני בדבר האפשרות לשיתוף פעולה בין הצדדים, כאשר בפועל החל שיתוף הפעולה ביניהם רק באפריל 2008 (סעיפים 9-11 לתצהיר צביאלי).
20. תפעולית אף הכחישה, כי בינה לבין צביאלי הייתה היכרות מוקדמת, ובעניין זה טענה, כי ההחלטה למנות את צביאלי לשמש כמנהל אור תל אביב התקבלה על ידי הכהן אשר היה אחראי על ניהול החברה (סעיפים 7-9 לתצהיר המשלים מטעם צ'רני). אף הנתבעים 2-3 טענו בעניין זה, כי עד למועד בו הגיש צביאלי את תביעתו כנגד התובעות בבית הדין האזורי לעבודה, כלל לא הכיר את תפעולית או צ'רני (סעיף 5 לתצהיר צביאלי, וכן סעיף 5 לתצהיר המשלים מטעמו).
21. תפעולית אף הכחישה את טענת התובעות לפיה התחייבה להפסיק את שיתוף הפעולה עם צביאלי וגרמושקה ובהקשר זה טענה, כי בטרם הושב הציוד לתפעולית, פנה צ'רני לצביאלי בכדי לבחון את האפשרות לשיתוף פעולה עימו. בהקשר זה טענה, כי אף הכהן עצמו השתתף במשא ומתן הנוגע לשיתוף הפעולה בין צ'רני לצביאלי (סעיף 30 לתצהיר צ'רני).
22. כן הכחישו הנתבעים את טענת התובעות לפיה פנו ללקוחותיהן בהצעה לשכור את שירותיה של גרמושקה (סעיף 30 לתצהיר צ'רני, סעיף 14 לתצהיר המשלים מטעמו, וכן סעיף 3.13.2 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2-3), ובעניין זה טענו, כי לקוחות אור סריקה אשר החלו לעבוד עם גרמושקה, עשו זאת מיוזמתם נוכח חוסר שביעות רצון מדרך ואופן הטיפול בהם על ידי אור סריקה, וכי חלק מלקוחותיה החלו לעבוד עם גרמושקה אף במהלך ניהול ההליך דנן (סעיפים 9-10 לתצהיר המשלים מטעם צביאלי).
23. לטענתם, הכהן, אשר חשש מתחרות לעסקיו מצד גרמושקה פנה אליהם בהצעה, כי ישובו לשתף עימו פעולה. לטענתם, בפנייתו של הכהן אל צ'רני מיום 30.1.08 ניתן ללמוד, כי הכהן לא האשים את הנתבעים בגניבת לקוחות התובעות, אלא חשש מתחרות עסקית (סעיפים 15-16 ו- 20 לתצהיר המשלים מטעם צ'רני, וכן סעיפים 11-12 לתצהיר המשלים מטעם צביאלי).
24. באשר לכתב ההתחייבות עליו חתם צביאלי טענו הנתבעים 2-3, כי באוקטובר 2002, עת החל צביאלי את עבודתו באור תל אביב חתם צביאלי על כתב התחייבות אשר התייחס אך ורק לעיר ירושלים שם התנהלה עיקר פעילותה העסקית של אור סריקה, ואולם, המילים "ואיזור השרון" המופיעות בסיפא פסקה 3-4 הוספו לאחר חתימתו של צביאלי בכתב יד אשר אינו כתב ידו של צביאלי, שלא בנוכחותו, בידיעתו או באישורו. משכך טענו, כי אין בתוספת זו כדי לחייב את צביאלי (סעיף 13 לתצהיר המשלים מטעם צביאלי).
25. כן טענו הנתבעים 2-3, כי בגדר ההליך המשפטי אשר התנהל בין צביאלי לתובעות בבית הדין האזורי לעבודה, הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 8.8.07 במסגרתו סוכם בין הצדדים, כי לא יהיו להם או מי מטעמם תביעות, טענות או דרישות מכל מין וסוג שהוא. משכך טענו, כי פסק הדין מהווה השתק עילה ומעשה בית דין (סעיף 14 לתצהיר המשלים מטעם אבניאלי). כן טענו הנתבעים 2-3, כי מדובר בטענה הנוגעת ליחסי עובד-מעביד וכי אין לבית משפט זה סמכות לדון בעילת תביעה זו. לחילופין טענו, כי ההגבלה על צביאלי אינה סבירה ועומדת בניגוד גמור לעקרונות חופש העיסוק וההלכה הפסוקה (סעיפים 3.21.2-3.21.3 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2-3).
26. באשר להוראות החוק הרלבנטיות עליהן נסמכות התובעות טענו הנתבעים, כי התובעות כלל לא הציגו תשתית עובדתית או ראיה המצביעה על הפרת אמונים והפרת חובת הזהירות בהתאם לחוק החברות. כן טענו הנתבעים, כי התובעות אף לא הביאו ראיה המעידה על הפרת החוזים בין הצדדים או הפרת חובת תום הלב, או כי בנסיבות המקרה דנן מדובר בהטעיה כמשמעותה בחוק החוזים.
27. באשר לטענת התובעות, כי פעלו בתרמית טענו הנתבעים, כי על התובעות היה לפרט באופן יסודי את הנסיבות המקיימות את עילת התביעה, ואולם משהתובעות לא עשו כן הרי שדין טענתן זו להידחות. כן טענו הנתבעים בהקשר זה, כי התובעות אף לא ציינו עובדה או ראייה המעידה על עשיית עושר ולא במשפט מצידן (סעיף 3.25 לכתב ההגנה מטעם תפעולית, וכן סעיף 3.24 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2-3).
28. באשר לסעדים הנתבעים בהליך השני טענו הנתבעים, כי הסכום הנתבע בסך 750,000 ₪ הינו סתמי, לא מבוסס ואף לא מגובה באסמכתא כלשהי. כן טענו הנתבעים בהקשר זה, כי לתובעות לא קמה כל זכות תביעה לגבי הכספים שעל אודותיהם הן מבקשות לקבל חשבונות (סעיף 3.24 לכתב ההגנה מטעם תפעולית, וכן סעיף 3.23 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2-3).
29. לבסוף טענו הנתבעים להיעדר יריבות בין התובעות לנתבעת 3 - גרמושקה (סעיף 3.23.5 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2-3).
30. דיון והכרעה בתביעת אור סריקה ואור תל אביב
31. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ביחס להליך השני, אני סבורה, כי דין התביעה להידחות. טעמי יפורטו להלן.

התביעה למתן חשבונות

1. כפי שפורט לעיל, בגדר ההליך דנן עתרו התובעים בתביעה למתן חשבונות במסגרתה התבקש בית המשפט להורות לגרמושקה להעביר לתובעות מסמכים הקשורים בעסקה.
2. אני סבורה, כי בנסיבות המקרה דנן התובעות אינן מהוות צד הזכאי לקבלת חשבונות. ואבאר.
3. ההלכה היא, כי תביעה למתן חשבונות נועדה למקרים בהם התובע זכאי לקבלת חשבונות ואין בידו אפשרות להגיש תביעה על סכום מוגדר בשל אי ידיעתו את מצב החשבונות, לרבות במקרים בהם מתקיימים יחסי נאמנות שעל פיהם חב הנתבע חובת נאמנות לתובע, מקרים בהם מדובר ביחסי שותפות ועוד (מ. קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט אזרחי הלכה ומעשה, ההוצאה לאור של לשכת עורי הדין, מהדורה 15, כרך ב', עמ' 1111).
4. הליך של תביעה למתן חשבונות מתנהל בשלבים. בשלב הראשון מתבררת חובת הנתבע למתן החשבונות, קרי האם הנתבע חב דיווח חשבונאי לתובע, במקרה שהנתבע מכחיש את חבותו זו. במידה ונקבע על ידי בית המשפט, כי הנתבע אינו חייב בהצגת החשבונות המבוקשים, תידחה התביעה. במידה ונקבע על ידי בית המשפט, כי מתקיימת החובה, על הנתבע יהא להעביר את החשבונות המבוקשים לתובע ובתום הבירור יינתן ספק הדין הסופי (ראה קשת בספרו הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט אזרחי הלכה ומעשה, מהדורה 15, כרך ב', עמ' 1112).
5. העילה בתביעה למתן חשבונות מושתתת על התחייבות של הנתבע המוכרת על פי הדין המהותי כגון הסכם שותפות, הסכם סוכנות, הסכם שאחד מתנאיו הוא הפרשת עמלה, מרשה ומורשה, נאמן ונהנה (ראה קשת בספרו הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט אזרחי הלכה ומעשה, מהדורה 15, כרך ב', עמ' 1111).
6. אני סבורה, בנסיבות המקרה דנן, תנאי זה אינו מתקיים באשר החשבונות המבוקשים הינם ביחס לגרמושקה. אני סבורה, כי בין התובעות לגרמושקה לא מתקיימים יחסי שותפות המזכים את התובעות במתן החשבונות של גרמושקה לתובעות. העובדה, כי תפעולית הינה בעלת מניות באור תל אביב אינה מעניקה לתובעות את הזכות לקבל חשבונות הקשורים לגרמושקה.
7. אני אף סבורה, כי בנסיבות המקרה דנן, לא הוכח לפני, כי תפעולית וצביאלי גרמו לקריסתה של אור תל אביב.
8. אין חולק, כי ההסכם בין תפעולית לגרמושקה בדבר שיתוף הפעולה ביניהם נחתם רק ביום 2.4.08 (הוגש וסומן כנ/1). עיון בנוסח ההסכם מלמד, כי במועד זה גרמושקה כבר הוקמה על ידי צביאלי, וכי ברצון צ'רני להצטרף לעסקו. משכך נדחית טענת התובעות אשר הועלתה בסעיף 121.1 לסיכומיהן לפיה לפני בית המשפט לא הוצגה ראיה חיצונית ממנה ניתן ללמוד, כי גרמושקה הוקמה עוד לפני חודש אפריל 2008.
9. כמו-כן, עיון בראיות אשר הונחו לפני מלמד, כי במועד זה כבר הייתה אור תל אביב מצויה בהליכי פירוק באשר ההסכם לפירוק אור תל אביב נחתם ביום 24.2.08. משכך מקובלת עלי טענת הנתבעים לפיה, נוכח הציוד אשר היה אמור לעבור לחזקת תפעולית בהתאם להסכם לפירוק אור תל אביב, חיפש צ'רני כיצד לעשות שימוש בציוד זה (סעיף 2.6 לסיכומי הנתבעים).
10. התובעות אכן טענו, כי ההסכם לפירוק אור תל אביב נחתם נוכח התחייבויותיו של צ'רני לחדול מלסייע לצביאלי ולגרמושקה, ואולם מעבר לטענה זו שנטענה בעלמא, לא הוצגה לפני ראיה כלשהי המעידה על סיכום שכזה. תנאי זה לא נכלל בהסכם האמור וגם עיון בתכתובות בין הצדדים מלמד, כי בזמן אמת לא העלו התובעות או הכהן טענות כלשהן כנגד תפעולית וצ'רני בגין הפרת ההסכמות אשר הושגו בין הצדדים.
11. אני סבורה, כי התובעות אף כשלו בהוכחת טענותיהן לפיהן הנתבעים שידלו את לקוחותיהן לעבור לעבוד איתם (סעיף 16 לסיכומי התובעות). אכן, התובעות פירטו רשימה הכוללת שלושה לקוחות אשר עברו לקבל שירותים מגרמושקה, ואולם אני סבורה, כי התובעות כשלו בהוכחת טענותיהן באשר לנסיבות אשר הביאו את אותם לקוחות לעבור לגרמושקה. אני סבורה, כי לא די בהעלאת טענה כללית לפיה הנתבעים פעלו לגניבת לקוחות התובעות, וכי בנסיבות המקרה דנן היה על התובעות להעיד את נציגי הלקוחות אשר לכאורה עברו לגרמושקה שלא כדין. התובעות לא עשו כן, ובכך כשלו.
12. מנגד, מקובלת עלי טענת הנתבעים לפיה מדובר בלקוחות אשר עברו מיוזמתם לגרמושקה כחלק מתחרות לגיטימית (סעיפים 2.5.13 ו- 4.2.3 לסיכומי התובעים).
13. אף עיון במכתבו של הכהן מיום 30.1.08 מלמד, כי בזמן אמת לא העלה הכהן טענות כלשהן כלפי הנתבעים, כי אם ביקש להצטרף לשותפות העסקית שהקימו (צורף כנספח ד' לתצהיר הכהן).

כתב ההתחייבות

1. אני סבורה, כי התובעות אף כשלו בנטל ההוכחה להוכיח את הנסיבות בגינן נחתם כתב ההתחייבות על ידי צביאלי.
2. כאמור לעיל, באשר לכתב ההתחייבות העיד צביאלי, כי בחודש אוקטובר 2002, עת החל עבודתו באור תל אביב חתם צביאלי על כתב התחייבות אשר התייחס אך ורק לעיר ירושלים שם התנהלה עיקר פעילותה העסקית של אור סריקה, ואולם, המילים "ואיזור השרון" המופיעות בסיפא פסקה 3-4 הוספו לאחר חתימתו, בכתב יד אשר אינו כתב ידו, שלא בנוכחותו, בידיעתו או באישורו (סעיף 13 לתצהיר המשלים מטעם צביאלי).
3. אכן, בעניין זה טענו התובעות בסעיף 123.2 לסיכומיהן, כי צביאלי מעולם לא עבד בירושלים ולכן ברור שמלכתחילה תנית אי התחרות בהתייחס לירושלים אינה יכולה לעמוד במבחן המציאות. לטענתן, מדובר בטענה אבסורדית, נוכח העובדה, כי צביאלי מעולם לא הועסק בירושלים ומשכך אין זה מתקבל על הדעת שהוא יוחתם על התחייבות שלא להתחרות בסניף ירושלים (סעיפים 123.2-123.4 לסיכומי התובעות).
4. מעבר לטענה זו שנטענה בעלמא בגדר סיכומי התובעות לא פירטו מהן הנסיבות אשר הביאו לחתימת כתב ההתחייבות, מתי והיכן נחתם כתב ההתחייבות ומי היה הנציג מטעמן אשר החתים את צביאלי על כתב ההתחייבות ועוד. אני סבורה, כי עדות זו הינה מתחייבת נוכח טענות צביאלי ביחס לתוספת המוכחשת על ידו. התובעות טענו כאמור, כי צביאלי מעולם לא הועסק באזור ירושלים ומשכך כתב ההתחייבות כלל לא היה רלבנטי לאזור ירושלים, ומנגד לא הציגו טיעון ביחס לשאלה מדוע מלכתחילה נכלל אזור ירושלים בכתב ההתחייבות.
5. אכן, בעניין זה טענו התובעות בסעיף 123.4 לסיכומיהן, כי לשם הוכחת טענותיו בעניין זה היה על צביאלי להציג עותק של כתב ההתחייבות הנושאת את חתימתו וללא התוספת המתייחסת לאזור השרון, ואולם בעניין זה מקובלת עלי עדותו של צביאלי לפיה בעת חתימתו, לא קיבל לידיו עותק של כתב ההתחייבות.
6. סיכום
7. נוכח כל האמור לעיל, התביעה בהליך 55390/08 מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעים אילן הכהן ואור סריקה, לשלם לתובעים, תפעולית וצ'רני, ביחד ולחוד, סך של 39,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
8. התביעה בהליך 4286-09-09 נדחית.
9. נוכח תוצאה זו, ובהתחשב בסכומי התביעה המקוריים ובמכלול נסיבות העניין, אין צו להוצאות למי מהצדדים וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ה, 31 מאי 2015, בהעדר הצדדים.