תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975.

התובע נפגע בתאונת דרכים.

המחלוקת המרכזית על הכיסוי הביטוחי: האם קיים כיסוי ביטוחי אצל נתבעת 3 או קרנית היא זו שחבה בפיצוי.

רקע ועובדות שאינן במחלוקת

1. התובע נפגע ב – 3.2.08 בתאונת דרכים. התאונה אירעה לאחר שהתובע נהג בקטנוע והביא אותו לנתבע 1, רון בר – לב. לאחר שרון קיבל את הקטנוע מהתובע, התחלפו בתפקידים כך שרון נהג בו ו"הרכיב" עליו את התובע כנוסע בכוונה לחזור למקום העסק בו עבדו שניהם, אצל נתבעת 2, מוטורד אופנועים בע"מ. במהלך הנסיעה החליק הקטנוע על הכביש וכתוצאה מכך נגרם לתובע נזק גוף. הקטנוע מסוג TGB, בעל נפח מנוע של 50 סמ"ק, היה מיועד למכירה.

2. מד"א פינה אותו ממקום התאונה לחדר מיון בבית חולים איכילוב. צוות בית החולים אבחן שבר בגליל מקורב של אצבע ראשונה בכף רגל שמאל. הצוות קיבע את האצבע לאצבע קרובה ושחרר אותו לביתו. התובע שהה חודש וחצי באי כושר מלא וכעבור 3 חודשים הגיע לכושר הליכה עצמאי.

3. בעת התאונה עבד התובע עבור מוטורד כסוכן מכירות. רון ניהל את אולם המכירות שלה. החנות עצמה הייתה בבעלותו ובניהולו של אמיר ניר. בעת התאונה ביטחה מוטורד את האופנועים שייעדה למכירה בביטוח חובה – סחר רכב אצל נתבעת 3, הפול.

4. התובע הגיש את תביעתו כאן נגד רון, מוטורד והפול. לאחר שהפול הכחישה כיסוי ביטוחי, צירף את קרנית כנתבעת חלופית. קרנית הכחישה את חבותה ושלחה הודעות לצדדים שלישיים לרון, לאמיר ולמוטורד. הם מצידם טענו שקיים ביטוח כדת וכדין אצל הפול.

מחלוקות

5. המחלוקת המרכזית נעוצה כאמור בזהותה של האחראית לפיצוי התובע, האם הפול או קרנית. לתובע אין אינטרס לגבי זהות האחראית, להבדיל מיתר הצדדים.

6. לטענת הפול אירעה התאונה בנסיבות שאינן מכוסות במסגרת "סחר", שכן התובע כמו גם רון, לא עשו בקטנוע, בעת התאונה, שימוש מבוטח, שכן רכבו עליו למטרות שאינן בגדר "סחר" כמוגדר בתעודת הביטוח ובפוליסה. יתר הצדדים חולקים על כך. לטענתם התלוננו לקוחות פוטנציאליים של הקטנוע על אי יציבותו ורון הרכיב את התובע על הקטנוע על מנת לבחון את יציבותו כאשר רוכבים עליו שניים. בנוסף חלוקים הצדדים על התנאים בתעודת הביטוח, האם "גב" התעודה המקורית אותו מסרה הפול למוטורד, גודר "סחר" ומשתמשים למטרה זו. הפול הגישה "גב" שלטענתה הוא "גב" התעודה ואילו יתר הצדדים טוענים שלא הוכיחה שזהו ה"גב" של התעודה.

7. מחלוקות שגורות על היקף הנזק.

ראיות

8. מטעם התובע העידו הוא ואשתו הילי. כבר עתה – עדותה של הילי אינה בעלת ערך ראייתי לנקודות במחלוקת.

9. מטעם הפול העידה ליאת אזולאי, סגנית מנהלת מחלקת תביעות.

10. במהלך הדיון העיד רון שנכח באולם בית המשפט, על אף שלא הגיש תצהיר.

11. מומחה בית המשפט ד"ר ישראלי, הגיש חוות דעת ולא נחקר עליה.

דיון

12. בחרתי לפתוח דווקא בשאלת הנזק. התובע חייל משוחרר יליד 22.3.87, בן 21 בעת התאונה. הוא שירת בצה"ל בתפקיד מפקד כלא 4. לאחר שחרורו עבד כ – 7 חודשים כנהג בחברת ארכיבאים בע"מ בשכר חודשי של 5,055 ₪. הוא החל לעבוד אצל מוטורד כחודש לפני התאונה בשכר חודשי של 4,200 ₪, משוערך להיום – 5,500 ₪.

קביעות המומחה ד"ר ישראלי

13. בבדיקה נמצא איחוי מלא של השבר עם עיוות צורה, סטיית האצבע שנפגעה למנח ולגוס [בליטה] והגבלה בכיפוף המפרק הבין גלילי. ממצאים אלו אינם פוגעים בדפוס ההליכה ואינם מלווים בנשיאה לקויה של משקל. מדובר בעיוות בדרגה קלה יחסית, ללא אלמנטים המגיעים כדי התעבות ועיוות המפרק. לפי סעיף 40 [2] בו נקב המומחה וגם לפי סעיף 47 [4] על פיו קבע את הנכות הזמנית, התאחה השבר באופן מלא, אין פגיעה בדפוס הליכה ואני מתקשה לייחס לנכות הרפואית משמעות תפקודית.

הפסדי השתכרות בעבר

14. המומחה העמיד את תקופת אי הכושר שלו על חודש וחצי. לדברי התובע אמור היה לקבל תוספת עבור עמלות מכירה. התובע לא הוכיח זאת. הפסדו בתקופת אי כושר מלא, משוערך לפי הפרשי הצמדה וריבית כחוק – 5,500 ₪.

5,500 ₪ X 1.5 = 8,250 ₪.

15. המומחה העמיד את נכותו הזמנית לאחר מכן על 10%. התובע פוטר לאחר התאונה. לפי תלושי שכר שהגיש, חזר בחודש מרץ 2009, כחודש לאחר התאונה, לעבוד כנהג אצל חברת ארכיבאים בשכר חודשי ממוצע של 2,888 ₪ ובמקביל עבד גם במסעדת השקד בשכר של 2,300 ₪, כל זאת, למשך 3.5 חודשים. השכר כשהוא משוערך לפי שיטה זהה – 6,756 ש"ח.

16. לאחר מכן ועד היום: התובע אמנם מחליף עבודות ועיסוקים, עבד כטבח במסעדה, כיום עובד כחשמלאי, שכרו הנוכחי בין 5,500 ₪ ל – 6,000 ₪. לא מצאתי אצל התובע מגבלה תפקודית. בנוסף, לא מצאתי שקיים קשר סיבתי בין ההפחתה היחסי בשכרו לבין נכותו.

התובע לא הוכיח הפסדים נוספים.

עזרת הזולת והוצאות לעבר ולעתיד

17. התובע לא הוכיח צורך בעזרת משפחה מוגברת. הוא הגיש קבלות על כ – 150 ₪. הוצאות רפואיות כשלעצמן מכוסות במסגרת "סל בריאות". יחד עם זאת, התובע התהלך לאחר שחרורו עם קביים. ניתן לקבוע שנזקק להוצאות נסיעה מוגברות ולהשתתפות עצמית במסגרת "סל בריאות".

מצאתי לפסוק לו לפי אומדן, לגבי העבר בלבד – 2,000 ₪.

הפסדי השתכרות בעתיד

19. נכותו הרפואית של התובע נעדרת השלכה תפקודית, הן מושגית והן בנתוניו.

התובע לא ביסס אפשרות לפגיעה בכושר השתכרותו.

נזק לא ממוני

20. התובע סבל מכאבים ממשיים בעת התאונה ובתקופת ההחלמה. מצאתי לפסוק לו את הסכום המקסימאלי לפי התקנות – 19,600 ₪.

סה"כ – 29,850 ₪.

ניכוי

21. התובע, שכיר, פנה למל"ל בתביעה להכיר בתאונה כתאונה בעבודה ולשלם לו דמי פגיעה. המל"ל דחה את התביעה מהטעמים הבאים: התאונה אירעה בשעה 11.00 והמעביד רשם שהיה אמור להתחיל לעבוד בשעה 8.30 – 9.00; האם התובע איחר לעבודה, מה סיבת האיחור, מהיכן יצא לנסיעה; האם נסע לבדו? המל"ל כותב שדחה את התביעה מפני שהתובע לא ענה לפניותיו. התובע לא ערר לבית הדין לעבודה על החלטת המל"ל.

22. התובע אינו נדרש לרצות את המבטחת ואת קרנית בעניין זה: ראשית וכממצא, קבעתי שהתאונה אירעה תוך כדי ועקב העבודה; התובע לא שב לעבוד אצל מוטורד לאחר התאונה; התובע העיד שהמציא למל"ל את כל שנדרש ממנו, אך המל"ל דרש ממנו את אותם מסמכים פעם נוספת והוא התייאש. איני מוצאת סיבה לפקפק בעדותו, אין בסיס לטענת הנתבעות לפיה היה על התובע לערער לבית הדין לעבודה. התובע פעל די והותר למיצוי תביעתו מול המל"ל.

אני דוחה את טענת הנתבעות לניכוי.

התוצאה – התובע זכאי לפיצוי בסך 28,850 ₪.

הכיסוי הביטוחי

23. הפול וקרנית פעלו כמיטב יכולתן על מנת להטיל אחת על השנייה את האחריות לפיצוי. תפקידה של קרנית שיורי, עליה לפצות נפגע זכאי לפיצויים ואין בידו לתבוע פיצויים מהמבטח, לענייננו, לפי סעיף 12 [ב] לחוק הפיצויים, כאשר הביטוח שיש לנוהג אינו מכסה את החבות הנדונה. תפקידה של קרנית סוציאלי, לפרוס רשת ביטחון ולהגן על נפגע בתאונת דרכים בהיעדר מבטחת. תפקיד זה כשלעצמו מהווה כלי פרשני [ע"א 3909/08 קרנית נ' קורן, פורסם בנבו]. בהינתן מחלוקת עובדתית, המבטחת האפשרית בנטל השכנוע, וודאי בנטל המשני – ראיתי, לשכנע שהפוליסה שהוציאה אינה מכסה את התאונה.

הכיסוי לפי הפוליסה

24. איני רואה לרדת לפרטי פרטים. הפרוטוקול, מהלך הדיונים וטיעוני הצדדים מדברים בעד עצמם. התובע הגיש "פנים" של תעודת ביטוח תקפה למועד התאונה. מוסכם שהמבוטחת הינה מוטורד.

וכך נכתב על גבי הפנים של תעודה:

סוג הרכב 87 שלט אופנועים ...

בני אדם הרשאים לנהוג על פי הסעיפים הנקובים להלן מתוך חלק ב' שעל גב תעודה

1,7,8.

השימוש ברכב על פי הסעיפים הנקובים להלן מתוך חלק ב שעל גב תעודה זו – 25.

....

סוג רכב: 87 שלט אופנועים ... ".

גב התעודה שלנו לא הוגש.

לטענת הפול מטרת ה"סחר" המכוסה – מכירה או הצגה לקונים בלבד וכך גם נכתב בסעיף 25 לגב תעודת הביטוח.

25. התובע כמו גם רון, העידו שהקטנוע נשא שלט "במבחן", משמע, קטנוע חדש. שניהם העידו שמוטורד דורשת מעובד שמוציא קטנוע כזה לנהיגה, לרשום את פרטיו ברשימה. ועוד, שהקטנוע אינו מיועד לשמש למטלות משרדיות של מוטורד, כגון תשלום חשבונות או למטרות פרטיות. הגם שלא הגישו את הרשימה בה נרשם התובע, עדויותיהם לא נסתרו ולא מצאתי לפקפק בהן. בפרט לא בעדות התובע שאינו בעל אינטרס בתוצאות הדיון.

26. הפול טענה בשלבים המוקדמים וגם במהלך ישיבת ההוכחות הראשונה, שהפוליסה שהוציאה אינה מכסה את התאונה, שכן בעת התאונה לא שימשה הנסיעה למטרת סחר כמפורט באותו סעיף 25. בנוסף הפנתה להגדרת "סחר" בתקנה 293 לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961:

בדיקת רכב וניסויו או הסעתו לפי דרישת אדם שעומד לקנות אותו. לטענת הפול, אירעה התאונה כאשר שימש הקטנוע להחזרתו של רון לחנות ולא לשם הצגתו לקונים פוטנציאלים או לניסוי עבורם.

27. הפול לא התחילה להוכיח את טענתה. תקנות התעבורה כבודן במקומן מונח, אלא השאלה אינה מה הן אומרות, אלא מה הכיסוי הביטוחי שמכרה הפול למוטורד. הפול טענה שהגבילה את הגדרת "סחר" לנסיעה לפי תקנות התעבורה וכך נכתב בגב התעודה. לבקשתה ועל אף התנגדות הצדדים, עצרתי למעשה את שמיעת ההוכחות על מנת לאפשר לה את יומה בבית המשפט ולהציג את הגב האוטנטי של תעודת הביטוח. הפול הגישה גב והעדה מטעמה, ליאת אזולאי, העידה פוזיטיבית, שזה הגב האוטנטי של התעודה והתאם של הפוליסה של מוטורד.

28. במהלך חקירתה הודתה ליאת, על אף עדותה בראשית חקירתה, שלא בדקה בעצמה שהגב שהציגה הוא הגב של התעודה בבסיס התביעה. איני רואה להלאות בפרטים, היא עצמה לא ביצעה את הסריקה, אחרים בארכיב הפול הם שסרקו אותו. היא לא ידעה להשיב מדוע נסרק כביכול על דפים נפרדים ולא על גבי אותו דף. העיקר, ליאת לא ידעה להשיב מדוע בשנים הרלוונטיות, הציגה הפול לבית משפט בחדרה גב אחר, שאינו מצמצם "סחר" לתנאים של תקנות התעבורה, מדוע אינו מפנה לאותו "סעיף 25" עלום. מדוע נכתב בו:

מטרות השימוש המותרות...

חבות המבטח על פי פוליסה זו חלה רק אם בעת קרות מקרה הביטוח שימש הרכב לשם סחר ברכב, תחזוקתו, תיקונו, או בחינתו, לרבות לשם העברתו לצורך אחד מהשימושים האמורים. ...

29. יוצא שהפול אינה מסוגלת לקשר בין הגב שהציגה ליאת, שבגינו עוכבה שמיעת ההוכחות, לבין הפנים של תעודת הביטוח אותה הוציאה למוטורד. הדייק, איני שוללת, כך גם עולה מה"פנים" של תעודת הביטוח, שהיא מפנה לסעיף 25 כלשהו בגב התעודה. השאלה, מהו גב התעודה שנמסר לאוטורד, האם ניתן לקשור אותו ל"פנים" של תעודת הביטוח שקיבלה מוטורד והקובע את הכיסוי הביטוחי שרכשה. צר לי על התמשכות המשפט עקב התנהלותה.

הפול לא עמדה בנטל השכנוע. ההיפך, הוכח שבשנים הרלוונטיות מכרה לסוחרי רכב כיסוי שאינו מוגבל לתנאים בגב ש"הדביקה" לתעודה כאן.

השימוש בעת התאונה

30. התובע הצהיר שנשלח על ידי אמיר להביא את רון מתחנה מרכזית. לדבריו לא ידע על מטרת הנסיעה למעט שנשלח להביא את רון, אך מאחר ולא היו לו כפפות והיה לו קר בידיים, ביקש מרון לנהוג בחזרה. בעדותו הסביר שבכל מקרה היה מבקש מרון לנהוג בחזרה. רון לא הגיש תצהיר אך נחקר במסגרת סמכות בית המשפט להעיד כל אדם שנמצא באולם, הן בקדם משפט והן במהלך ישיבת ההוכחות. רון העיד שאמיר אמר לו שהתובע יאסוף אותו והוא זה שינהג בקטנוע על מנת לבדוק את הסיבולת שלו לשני רוכבים, לאור טענות קונים פוטנציאלים שהקטנוע "מזגזג". רון העיד שהוא משמש בפועל כבוחן כאשר הבוחן הקבוע אינו נמצא, כך גם במקרה זה. מצאתי את עדותו של רון אמינה, בפרט לאור נסיבות העדתו.

31. אמיר לא הגיש תצהיר, קרנית ויתרה על עדותו על אף שזומן לבקשתה. הפול כלל לא זימנה אותו. התובע עצמו לא ידע ואינו יכול לדעת מה המטרה לשמה נשלח להביא את רון. רון העיד שמטרת הנסיעה – בדיקת הסיבולת של הקטנוע לשני רוכבים. הפול כמו גם קרנית לא סתרו את עדותו.

הקטנוע שימש לבדיקה ובמבחן עבור קונים פוטנציאלים.

הפול לא הוכיחה שהכיסוי שלה אינו משתרע על התאונה.

התוצאה - הפול מכסה את השימוש בקטנוע בעת התאונה והיא זו שצריכה לפצות את התובע על נזקיו.

סוף דבר

הפול תשלם לתובע 28,850 ₪ + שכ"ט עו"ד בסך 4,426 ₪ + הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

הפול תשלם לקרנית שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ והוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

הפול תשלם למוטורד, רון ואמיר יחד שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ והוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, כ' אב תשע"ד, 16 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.