<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד רועי לסט

ב"כ הנאשם: עו"ד ישי ניב

הנאשם: בעצמו

פרוטוקול

הכרעת - דין

1. לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו בפני הגעתי לכלל מסקנה כי יש לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
2. ראשית, אני מוצאת לנכון לציין כי המאשימה בחרה שלא להגיש סיכומיה בתיק זה. על פי החלטתי מיום 3.7.13 היה על המאשימה להגיש את סיכומיה בתוך 30 ימים. מועד זה חלף זה מכבר, מבלי שהסיכומים הוגשו.
3. שקלתי אם לא יהיה זה נכון להסיק מסקנות לחובת המאשימה מהעובדה כי לא הגישה את סיכומיה. בתיק זה, אזכיר, בדיון שנערך ביום 3.5.12 בפני מותב קודם של בית המשפט, ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשם בהעדר התייצבות. בקשתה זו נענתה על ידי בית המשפט (וניתן כנגדו פסק דין שבוטל לאחר מכן). דווקא בתיק שבו המאשימה מקפידה על קוצו של יוד, ומבקשת להסיק מסקנות לחובת הנאשם בהעדר התייצבות, היה ניתן לצפות כי תקפיד מצידה על מילוי הוראותיו של בית המשפט. עם זאת, לפנים משורת הדין, ועל אף שהדבר מביא לבזבוז של משאבים שיפוטיים (לרבות דחיה של המועד שנקבע למתן הכרעת הדין מתוך תקווה כי אולי המאשימה תגיש את סיכומיה), הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לבחון את הראיות שבפני לגופן. אין בכך כדי ללמד על כך שגם בעתיד, אם המאשימה תבחר להתעלם מהחלטות בית המשפט לא תהיינה לכך השלכות.
4. על פי הנטען על ידי המאשימה ביום 16.4.08, בשעות הבוקר, נהג הנאשם באוטובוס בחדרה. תוך כדי נסיעה הוא נהג ברשלנות, כך נטען, לא שם ליבו להולך רגל (מר יעקב שלום, להלן: "יעקב"), ופגע בו.
5. בתמציתם של דברים, כפי שהם עולים מפתח סיכומיו של הנאשם, לדבריו לא היה מגע כלשהו בין האוטובוס בו נהג הנאשם לבין יעקב. משמע, לשיטתו של הנאשם לא התרחשה כל תאונה שהיא.
6. הנאשם הביא לעדות, בין היתר, עד מטעמו, מר יחיעם גנאל (להלן: "יחיעם"). המדובר אומנם בעד המכיר את הנאשם, דרך חבר משותף (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 14-15), אך הכרותו עם הנאשם הינה שטחית ולא מתקיימים ביניהם יחסי חברות הדוקים.
7. העד העיד, באופן מפורש, כי ראה את התאונה. הוא חצה את הכביש במקביל ליעקב. לדבריו האוטובוס בו נהג הנאשם עצר לפני מעבר החציה, ולא פגע בדרך כלשהי ביעקב (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 27 ואילך).
8. גרסתו זו לא נסתרה בדרך כלשהי, והותירה עלי רושם מהימן. המאשימה אף לא מצאה לנכון לחקור את יחיעם על התיאור שלו של נסיבות המקרה (אלא רק בכל הנוגע לאופן שבו הגיע לעדות ולקשר בינו ובין הנאשם).
9. די בעדות זו כדי לעורר ספק סביר באשמתו של הנאשם. עדותו של עד אשר אין לו אינטרס בתוצאותיו של ההליך, אשר ראה את האירוע, ויכול להעיד באופן מפורש על אשר התרחש, יש בה כדי לחזק את גרסתו של הנאשם, וליצור מסכת עובדתית אפשרית אשר מתיישבת עם דבריו של הנאשם.
10. לכאורה, הייתי יכולה לסיים כאן את הכרעת הדין. עם זאת, טעמים נוספים מחזקים את המסקנה כי יש לזכות את הנאשם.
11. האחד: התעודה הרפואית, של בית החולים הלל יפה בחדרה, אליו פנה יעקב לאחר אירוע "התאונה". תעודה זו אינה ממחישה (בהכרח) פגיעה חדשה אצל יעקב. לא נמצאו אצל יעקב סימני חבלה כלשהי ("ללא סימני חבלה חיצוניים"). נערך לו, לאור דבריו, צילום רנטגן, אשר המחיש שבר באחת הצלעות. עם זאת, לא היה ניתן לדעת אם מדובר בשבר חדש או ישן ("לא ברור אם מדובר בשבר טרי או ישן").
12. אכן, יעקב העיד בפני כי שבר זה לא היה קיים אצלו בטרם התאונה נשוא כתב האישום. עם זאת, כאשר אני צריכה לבחון את דבריו הסובייקטיביים של יעקב מצד אחד, אל מול התעודה הרפואית האובייקטיבית מצד שני, לא ניתן להגיע, מעל לכל ספק, למסקנה כי יעקב נפגע בדרך כלשהי ביום האירוע.
13. לו אכן יעקב היה נפגע מאוטובוס, אפילו אוטובוס הנוסע במהירות איטית, פגיעה אשר מסיבה שבר באחת הצלעות, היה ניתן לצפות כי היה נותר אצלו סימן חבלה חיצוני כלשהו במקום הפגיעה. סימן שכזה לא היה בנמצא, ויש בו כדי לחזק מסקנה כי אכן לא היה מגע בין האוטובוס לבין יעקב.
14. השני: גרסתו של הנאשם עקבית היא. הוא מסר אותה באופן סדור כבר בחקירתו המשטרתית (נ/3). הוא מסר אותה בעת עדותו בפני. גסרתו, כאמור, הינה הגיונית וסבירה, ויש בה כדי ליצור מספק סביר בכל הנוגע לאשמתו.
15. אני ערה לכך כי בחקירתו במשטרה ציין הנאשם כי אינו זוכר אם היו אנשים נוספים שחצו את מעבר החציה יחד עם יעקב. זאת, כאשר לקראת הדיון בבית המשפט ידע הנאשם לזמן לעדות את יחיעם. עם זאת, אינני סבורה כי יש לזקוף איתור מאוחר זה מצידו של הנאשם של עד לתאונה, לחובתו של הנאשם. בהחלט יתכן כי העובדה שיחיעם היה עד לאירועים נודעה לנאשם, המכיר את יחיעם לא בהיכרות קרובה אלא דרך מכר משותף, רק לאחר חקירתו במשטרה.
16. השלישי: יעקב, מנגד, לא עשה בפני רושם מהימן. אין לשכוח, כי יעקב הינו בעל אינטרס בתוצאות המשפט. הרשעתו של הנאשם בהליך שבפני תביא, בהכרח, לזכאות של יעקב לפיצוי על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. האינטרס שלו בביסוס מגע בין האוטובוס לבינו בהליך הנוכחי ברור.
17. מצאתי טעם בדבריו של הסנגור, לפיהם לו היה האוטובוס פוגע ביעקב, פגיעה היוצרת שבר בצלעות, ניתן היה לצפות כי יעקב יפול, לפחות, לקרקע. אך הגם שכשלעצמי אני סבורה כי דברים אלה של הסנגור נכונים הם, אינני מבססת עליהם את קביעותי, שכן בהעדר התייחסות של איש מקצוע בתחום הרפואה, יתכן ויכול להתקיים מנגנון פגיעה כמו זה המתואר על ידי יעקב.
18. בחקירתו בבית המשפט העיד יעקב כי הנאשם שוחח בטלפון סלולרי בעת אירוע התאונה (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 20). דברים אלה שלו לא מצאו ביטוי בחקירתו במשטרה (נ/1). העובדה כי יעקב הוסיף בחקירתו נתונים שלא הופיעו בחקירתו במשטרה, יוצרת יותר מתחושה כי מדובר במי שמנסה להעצים את אשמתו של הנאשם, כדי שבית המשפט יגיע לכלל מסקנה כי אכן אירעה תאונה.
19. כך גם בכל הנוגע לדברים שאמר לו הנאשם לאחר התאונה. בחקירתו בבית המשפט העיד יעקב כי לאחר התאונה אמר לו הנאשם כי יש לו אישה וילדים (למשל, עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 32). אמירה שכזו יכולה להתפרש כראשית הודיה, שכן ניתן (אולי) לראות בה משום בקשת רחמים מצידו של הנאשם. גם דברים אלה לא נאמרו בחקירה המשטרתית.
20. עוד עלה מחקירתו הנגדית של יעקב, כי היו לו בעברו (בין אם לאחר התאונה ובין אם לפניה) תאונות נוספות, לרבות לפחות תאונה אחת בה סבל מפגיעה בצלעות (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 23). למרות זאת, המאשימה בחרה שלא להציג בפני בית המשפט את תיקו הרפואי של יעקב.
21. אם רצתה המאשימה לבסס מסקנה כי לא היה ליעקב מעולם שבר בצלעות טרם אירוע התאונה נשוא כתב האישום, היא היתה יכולה להציג בפני בית המשפט את תיקו הרפואי. העובדה כי לא עשתה כן, כאשר היא מצטרפת לדבריו של יעקב, בתשובה לשאלות הסנגור, לפיהם עבר תאונות נוספות, יש בה כדי להחליש פעם נוספת את עדותו.
22. לא ניתן, אם כן, בנסיבות שכאלה, לסמוך על עדותו של יעקב ברמה הנדרשת לשם קביעה של אשמה פלילית.
23. לאור כל אלה החלטתי, כאמור, לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ה' חשון תשע"ד, 09/10/2013 במעמד הנוכחים.