בס"ד 29/8/012

רקע

לפניי מונחת תביעת עיזבונו של מר ווירפאן במרונגפקדי (להלן: "המנוח"). המנוח הותיר אחריו אישה, גב' קוויאדי במרונגפקדי, שני ילידים, אפיצ'ט במרונגפקדי וצ'ונטיצה במרונגפקדי, הורים, קורנוג במרונגפקדי ומי במרונגפקדי (להלן: "התובעים"). לטענתם, ביום 28.12.05 מר באנדב אינסדאי (להלן: "הנתבע 1") נהג על טרקטור אשר היה בבעלותו של מר דוד סויסה (להלן: "הנתבע 2 וצד ג'"), נסע לאחור עם הטרקטור פגע במנוח וגרם לפטירתו. הטרקטור לא היה מבוטח והתובעים הגישו את תביעתם גם כנגד קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "הנתבעת 3").

בכל הזמן שחלף ממועד מותו של המנוח ועד להגעת צוות של מד"א היתה גופתו של המנוח מוטלת בשטח, חשופה לפגיעת חיות בר ושאר פגעים. גרירת הגופה וזריקתה בסמוך לכביש גרמו לחילול של כבוד המת.

לאחר שלא קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט מיום 31.10.10 לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי הכלל "ייקוב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב').

דיון הוכחות התקיים ביום 18.05.11, בו העידה מטעם התביעה גב' קוויאדי במרונגפקדי ואסנה ומטעם ההגנה העיד מר דוד סויסה.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

התביעה הגישה סיכומיה ביום 06.12.11. נתבעים 1,2 הגישו סיכומיהם ביום 20.03.12. נתבעת 3 הגישה סיכומיה ביום 02.05.12.

דיון והכרעה

הוכח כי המנוח נהרג בתאונת דרכים כאשר הטרקטור שפגע בו היה נהוג על ידי עובד שנהג ללא רישיון וללא ביטוח. אשת המנוח היא מנהלת העיזבון והיורשת של עיזבון המנוח ולעניין זה הומצא צו ירושה וצו ניהול עיזבון (נספח ג' לתצהיר התובעת). על המנוח היתה מוטלת פרנסת המשפחה ומשכך נסע הוא לארצות אחרות כדי לפרנסה. המנוח היה שולח מדי חודש כספים למשפחתו הן לצורכי קיום והן לצורכי חיסכון. למשפחת המנוח לא היו אמצעי קיום משמעותיים בתאילנד, אין להם ולא היתה להם כל הכנסה.

טענת ב"כ התובעים המלומד, לפיה, לאור השנים שחלפו ואורח חייהם של התובעים אין בידיהם להוכיח את כל ההעברות שבוצעו אלא רק חלק מאלו שהועברו לחשבון הבנק מקובלת עלי. המנוח היה שולח את כל הכנסתו למשפחתו שבתאילנד מלבד סכומים קטנים שהשאיר לעצמו להוצאות שוטפות. חקירתה הנגדית של התובעת לא הפריכה את האמור בתצהירה, והיא אמינה בעיני. בעניין הנזק, סלע המחלוקת העיקרי הינו בסיס השכר של המנוח. התביעה טוענת שאין לבצע חישוב השכר על פי ארץ האזרחות, אלא על פי מרכז חייו. המנוח היה אמנם אזרח תאילנדי, אולם מרכז חייו לא היה בתאילנד, משבחר מסלול חיים של מהגר עבודה.

המנוח הועסק על ידי הנתבע 2 מבלי שזה הסדיר את מעמדו, ללא הסכם עבודה כתוב וללא תלוש שכר. הנתבע 2 העיד כי המנוח עבד על בסיס שכר מינימום + שעות נוספות. לפיכך, לטענת התביעה, יש להעמיד את שכרו של המנוח על סך של 5,000 ₪ ויש לחשב את הפיצוי על פי שיטת הידות כפי שהיתה בעת פטירתו של המנוח ועל בסיס שכר זה. משכך, יש לפסוק לתובעים את הידות הבאות: למנוח ידה, לתובעת 2 ידה עבורה ידה עבור משק הבית וידה לחיסכון, לתובע 3 ידה עד ליום 22.12.10, לתובעת 4 ידה עד ליום 27.09.19, לתובע 5 ידה עד לסוף תוחלת חייו, לתובעת 6 ידה עד לסוף תוחלת חייה.

גם אם המנוח היה שוהה תקופות רבות מחוץ לתאילנד הרי שבתקופה בה היה בתאילנד ו/או צפוי לחזור לשם אין ספק כי הוא היה עוזר לתובעת במטלות הבית. ב"כ התובעים טוען כי יש לפסוק פיצוי בגין אובדן שירותי בעל סך של 200,000 ₪. פיצוי בגין אובדן שירותי אב לילדיו הקטינים יש לפסוק סך של 300,000 ₪. באשר לקיצור תוחלת החיים, הסכום הממוצע הינו 6,000 ₪. המנוח היה בן 35 במותו ולפיכך יש להעמיד את הפיצוי בסך של 210,000 ₪. בגין כאב וסבל יש לפצות בסך של 47,042 ₪ והוצאות קבורה בסך של 40,000 ₪. לטענת התביעה רק מי שמשלם דמי ביטוח נחשב מעביד ומי שלא שילם מהווה צד ג' שניתן לחזור אליו. מהודעותיו של הנתבע 2 עולה כי הוא היה המעסיק של המנוח. אך הוא לא הוציא למנוח תלוש שכר כי היה זמני (עמ' 68 ש' 24 לפרוטוקול). לטענת ב"כ התובעים חוות דעת האקטואר שהוגשה מטעם הנתבעת 3 התבססה על תוחלת החיים בארץ. תוחלת החיים בתאילנד נמוכה משמעותית מתוחלת החיים בישראל. לפיכך, היה צריך לערוך את החישוב האקטוארי בהתאם לגיל ולא בהתאם לנתונים בישראל שהם גבוהים הרבה יותר.

ב"כ הנתבע 2 המלומד טוען כי לאור תגמולי המל"ל בסך של 615,074 ₪ על פי חוות דעת אקטוארית, והעובדה שמדובר בתאונה שהתרחשה בשירותו של המעביד ואין התובעים זכאים ל- 25% מהיקף הנזק התביעה נבלעת. את לבסיס השכר יש לחשב את הבסיס ותוחלת החיים של המנוח על פי נתונים ושכרו בארץ מולדתו ואין לחשבם על פי נתוני השכר בישראל ועל פי ההנחה כי המנוח היה שב לארץ מולדתו. הוא ציין שהתובעת 1 נמנעה מהבאת ראיות בסיסיות להוכחת תביעתה, לא המציאה לבית המשפט תלושי שכר או אסמכתאות לאותה השתכרות רבה אשר לשיטתה המנוח השתכר בטאיוון או בורנאו, נמנעה מהמצאת מסכמים המוכיחים את היקף התמיכה הכספית אשר נתן המנוח. משכך לדידו יש לקבוע שמעבודתו כחקלאי הרוויח לכל היותר בין 300-500 ₪ לחודש.

קשה לי לקבל טיעון זה. נכון הוא שהתביעה לא הצטיינה בהבאת תיעוד ברור ועקבי על הכנסות המנוח, אך זאת בין היתר כיוון שנתבע 2 לא סיפק לו תלוש משכורת. ביצוע חישוב לפי ההכנסה הנטענת יעשה עוול למי שטרגדיה ב"ארץ המובטחת" קיפדה את חייו באיבו. משכך סבורני שבעניין בסיס השכר יש לקבוע סכום סביר והוגן על פי אומדן בסך של 3,000 ₪ לחודש.

לטענת ב"כ הנתבע 2 על פי שיטת הידות הסכום לו זכאים התובעים הינו בסך של 76,281 ₪. באשר לאובדן שירותי אב יש לפסוק סכום מינימאלי שלא יעלה על סך של 20,000 ₪. פיצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים אינם בגדר נזק של התובעים כתלויים אלא רק חלק מנזקי העיזבון והסכום לפיצוי הינו סך של 42,490 ₪. באשר להוצאות קבורה אין לפסוק מאום.

באשר להזזת הגופה, אין חולק כי הוזזה גופת המנוח וזאת תוך לחץ רגעי אשר הנתבע 2 מצר עליו. בניגוד לנטען על יד התובעים אותו מעשה רגעי של הזזת הגופה הינו לכולי עלמא חלק מתאונת הדרכים וחל עליו עיקרון ייחוד העילה מכוח הוראות סעיף 8 לחוק הפלת"ד.

ממשיך לטעון ב"כ הנתבע 2 כי התביעה "נבלעת" מהטעמים: היקף תגמולי המל"ל מגיעים ליותר מ- 600,000 ₪, שכר הבסיס הנמוך במדינת התושבות, שיעור הפיצוי הראוי על פי דין, העובדה כי לא הוכחה זכות התובעים 5,6 לכל תשלום, היעדר עילת תביעה לתשלום פיצוי על 'חילול כבוד המת', היעדר זכות על פי הוראות סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי. זאת ועוד, תשלום הפיצוי לתובעים בסך 100,500 באט כנגד חתימת אבי המשפחה על שטר סילוקין מהווה סילוק על תביעות התובעים כלפי הנתבע 2.

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 3 שכן עת נפגע מטרקטור אשר היה נהוג בידי הנתבע 1 ושייך לנתבע 2, להנתבע 1 לא היה רישיון נהיגה. טוען ב"כ הנתבעת 3 המלומד ששיטת הידות אינה "נוסחת קסם" שנועדה להחליף את הצורך להוכיח בכל מקרה ומקרה את עצם תלותם של התובעים במנוח, שלא הוכחה. לדידי על אף שעדותה של האלמנה הינה עדות יחידה, היא הייתה אמינה. בעיני הסתירות שנתגלו מינוריות ובעיות המתורגמנית כפי שציין ב"כ הנתבעת 3 (עמ' 33 ש' 9 לפרוטוקול ועמ' 42 ש' 10 לפרוטוקול), נובעות מרגשנות יתר, הבדלי מנטליות ותרבות ובכלל ההגעה לבית משפט במדינה זרה, בה איבד בן זוגה את חייו בנסיבות טרגיות. אינני יכול לייחס סתירות מינוריות אלו לניסיון להשיג רווח משני מטרגדיה זו. סיוע לעדותה ניתן במסמך (נ/1), דפי חשבון.

לטענת ב"כ הנתבעת 3 המלומד, יש לערוך את חישוב הפסדי השכר בשנים האבודות בהנחה כי אלמלא התאונה היה המנוח מגורש מישראל לתאילנד וממשיך להתגורר עם התובעים באותו הבית ולעבוד באזור מגוריו. רק מקרה כזה מצדיק חישוב לפי שיטת הידות. השכר הנקוב בתלושי השכר, של המנוח, אותם צירפו התובעים עומד על סך של 3,000 ₪ ולא ברור כיצד הגיעו לסך של 5,000 ₪. זאת ועוד, אשרת השהייה של המנוח הונפקה של שם של מעביד אחר ולא על שמו של הנתבע. רוצה לומר, המנוח היה בעת התאונה שוהה בלתי חוקי קרוב לשלוש שנים ובכל רגע היה נתון לסיכון כי ייתפס על ידי משטרת ההגירה ויגורש מן הארץ. שנית, גם עבודתו של המנוח לא היתה רציפה ובחלק מן הזמן כלל לא עבד ולא התפרנס למחייתו ובוודאי שלא יכול היה לתמוך בבני משפחתו. עסקינן במנוח שמתוך תקופה של 41 חודשים בהן שהה בישראל עובר לתאונה עבד במשך 13 חודשים בלבד. אין לקחת את השכר בישראל כבסיס לחישובים, כי משכר זה נאלץ המנוח להוציא כספים לצורך מחייה בישראל וברור שלא כל שכרו הועבר לתובעים. כמו כן, בהיות המנוח בן 35 במותו, סביר מאוד להניח כי גם אלמלא התאונה ולאחר עזיבתו את ישראל לא היה פונה המנוח לעבוד במדינות אחרות והיה נותר לעבוד באזור מגוריו שבתאילנד. חישוב הפסדי השכר בשנים האבודות, ממועד פטירת המנוח ועד הגיעו לגיל 60 לפי בסיס שכר של 750 ₪ לחודש וחמש ידות, מביא לסך של 149,530 ₪.

באשר לאובדן שירותי אב, אלמלא התאונה היה המנוח מגורש מן הארץ לתאילנד ושם מתגורר ביחד עם התובעים. אולם, גם במקרה כזה המנוח לא היה נמצא בביתו, אלא מנסה למצוא מקור פרנסה. גם אז לא היה מצליח המנוח להעניק שירותי אב של ממש. לטענתו אין לפסוק לתובעים פיצוי העולה על סך של 20,000 ₪ בגין ראש נזק זה. בגין ראש נזק 'כאב וסבל' יש, לטענת ב"כ הנתבעת, לפסוק סך של 50,437 ₪. משכך ולאור ניכויי המל"ל, ובהתאם לחוות דעתו של האקטואר מיום 06.02.12 בסך של 657,866 ₪, תביעתם של התובעים "נבלעת".

טענת הנתבעת כלפי צדדי ג', כפי שפורטו בסעיפים 59, 62 ו-60 לסיכומים מקובלים עלי.

צדדי ג', הן זה שלא התגונן והן זה שהורשע בפליליים, לא יכולים להתחמק מהחובה לפצות את נתבעת 3 בגין כל סכום שתשלם לתובעים על פי פסק דין זה.

חישוב נזקים וניכויים

בהתחשב בטענות ובדבריי שלעיל, מצאתי לנכון לקבל את התביעה ואת הודעת צדדי ג' ולבצע את חישוב הפיצוי בהתאם לאמור להלן:

בסיס השכר

לאחר שעברתי בעיון רב על המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט ושמעתי את טענות הצדדים והעדויות, סבורני כי יש לקבוע את בסיס שכרו של המנוח על דרך האומדנה.

אי לכך, הנני קובע כי שכר הבסיס יעמוד על סך של 3,000 ₪.

פיצוי בגין השנים האבודות

מונחה על ידי מה שנקבע ב-ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים והעדויות ולאחר שעברתי על המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט, סבורני כי למנוח היו קיימים תלויים אשר היו מתקיימים ממשכורתו ויכולת התקיימות זו, של התלויים, נפגעה עם פטירתו. עם זאת לא ברור לחלוטין עד כמה הוריו היו תלויים בו וגם הכנסתו החודשית הצפויה נעשתה על דרך האומדנה משכך מן הראוי לפסוק בגין ראש נזק זה סכום גלובלי.

אשר על כן, הנני קובע כי יש לפצות בגין ראש נזק זה את התובעים בסכום גלובלי, סביר והוגן של 250,000 ₪.

אובדן שירותי בעל ואב

מונחה על ידי מה שנקבע ב-ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל ולאור עובדה שהוכחה, לפיה, המנוח היה עובד ברוב הזמן מחוץ לתאילנד על מנת לפרנס את משפחתו, מתקשה אני להשלים עם דרישתם המופרזת של התובעים לפיצוי בגין ראש נזק זה.

סבורני כי יש לפצות את התובעים בגין ראש נזק זה בסכום גלובלי סביר והוגן של 40,000 ₪.

כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים

בהתייחס לתקנות הפלת"ד הנני קובע כי הנתבעים יפצו את התובע בגין ראש נזק זה בסך של 50,000 ₪.

הוצאות קבורה

לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הנני מקבל את טענות התביעה כי יש לפצות את התובעים בגין ראש נזק זה. אולם, אינני סבור כי יש לפצות את התובעים בסכום אשר דרשו.

אי לכך, הנתבעים יפצו את התובעים בגין ראש נזק זה בסך של 10,000 ₪.

ניכויים

הנתבעת 3 צירפה את חוות דעתו של האקטואר, שי ספיר, אשר קבע כי מסך כל מה שייפסק לתובעים יש לנכות סכום של 657,866 ₪. התובעים מצידם לא צירפו חוות דעת נגדית ולא חקרו את האקטואר על חוות דעתו. הטענה בעניין תוחלת החיים שהעלו בסעיף 13 לסיכומים לא הוכחה כדבעי ויש לדחותה.

עם זאת, האמור בסעיפים 10,11 ו-12 לסיכומיהם מקובל עלי, ולכן יש לפסוק 25% מהנזק.

סוף דבר

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה. ברם, משהתביעה "נבלעת" בתוך ניכויי תגמולי המל"ל אשר התובעים קיבלו, או אמורים לקבל בעתיד, יש לפסוק 25% מהנזק דהיינו סך של 87,500 ₪.

בנוסף, הנתבעים ישאו בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 13% מהסכום הנ"ל, כמו כן הנני מקבל את הודעות צד ג' ומחייב את הצדדים השלישיים לשלם לנתבעת את כל הסכומים שהיא תשלם לתובעים בגין פסק דין זה וכן סכום נוסף של שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 15,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ב, 06 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.