פסק הדין ניתן בתביעה כספית בסך של 55,265 ₪ שהגיש עו"ד שלומי הס (להלן: "הס") נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל") ובתביעה שכנגד בסך של 300,000 ₪ שהגישה מגדל נגד הס.

1. להלן עיקרי טענותיו של הס בכתב התביעה:
   1. החל משנת 1996 העניק הס למעוז חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מעוז") אשר מוזגה לאחר מכן עם מגדל, שירותים משפטיים בתחום גביית חובות. לפי המוסכם בין הצדדים, הס היה זכאי לקבל שכ"ט בשיעור של שכר הטרחה שנפסק לטובת מגדל בכל ההליכים המשפטיים בבתי המשפט ובהוצאה לפועל, וזאת מתוך כספי הגבייה.
   2. בתחילת שנת 1998 ביקשה מגדל כי הס יטפל עבורה בגביית חוב של אחד מלקוחותיה, מר מרחום סאלם (להלן: "סאלם"), בגין הלוואת משכנתא על סך 200,000 ₪ (להלן: "ההלוואה") שנטל סאלם יחד עם בנו וכלתו, מרחום אריה ושרה (להלן: "אריה ושרה"). מאחר שסאלם חתם על הסכם משכון שלפיו משכן את מלוא זכויותיו בדירת מגוריו ברחוב השופטים בחולון לטובת ההלוואה, ביקשה מגדל מהס שיפעל למימוש המשכון שנרשם, ובעקבות זאת הגיש הס בקשה למימוש משכון בהוצל"פ.
   3. בסמוך לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ הגיש סאלם תביעה לבית המשפט המחוזי ועתר למתן סעדים הצהרתיים נגד מגדל שלפיהם הסכמי ההלוואה והמשכון בטלים. לאחר מספר דיונים בבית המשפט המחוזי הגיעה מגדל להסדר עם סאלם שלפיו מגדל תמנע מנקיטת הליכים בתיק ההוצל"פ שנפתח למימוש המשכון עד להגיעו של סאלם לאריכות ימים, וההליכים בתיק זה יעוכבו (להלן: "ההסדר עם סאלם").
   4. לאחר שעוכבו ההליכים בתיק ההוצל"פ שנפתח לצורך מימוש המשכון, ביקשה מגדל מהס לפעול במקביל נגד אריה ושרה, שכאמור חתמו אף הם על הבקשה לקבלת ההלוואה. בהתאם לכך הגיש הס ביום 29.7.99 תביעה נגד אריה ושרה בבית משפט השלום בתל אביב על סך של 311,692 ₪ - יתרת החוב בגין ההלוואה נכון למועד הגשת התביעה הנ"ל. בד בבד הגיש הס, לבקשתה של מגדל, בקשה להטלת עיקול על בית מגוריהם של אריה ושרה ברחוב הבנים בבאר יעקב (להלן: "הבית בבאר יעקב") שעמד להימכר על ידי כונס נכסים. ביום 25.11.99 ניתן פסק דין לטובת מגדל נגד אריה ושרה על מלוא סכום התביעה, בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך של 20,166 ₪ כולל מע"מ. ביום 26.12.99 פתח הס לבקשתה של מגדל תיק הוצל"פ למימוש פסק הדין, ונפסק לטובת מגדל שכ"ט א' בסך של 16,910 ₪ ושכ"ט ב' בסך של 18,189 ₪. הס נקט בהליכי גבייה נגד אריה ושרה, לרבות עיקול אצל כונס הנכסים שמונה על זכויות בני הזוג בבית בבאר יעקב, אך לטענת כונס הנכסים, לא נותרו כספים ממימוש הבית לאחר סילוק החוב לנושה המובטח.
   5. בבדיקה שביצע הס ביום 21.3.07 התברר לו כי סאלם הלך לעולמו, ובעקבות זאת ולאחר קבלת אישורה של מגדל, חודשו הליכי ההוצל"פ נגד סאלם. ואולם, היות שתיק ההוצל"פ הישן משנת 1998 בוער ונגנז, נדרש התובע לפתוח מחדש את התיק – דבר שגרר פסיקה חדשה של שכ"ט עו"ד בסכום נמוך יותר מהסכום המקורי שהיה, בשל כניסתן לתוקף של תקנות חדשות. בתיק ההוצל"פ המחודש הגיש הס בקשה למימוש הזכויות בנכס ובקשה חוזרת למינוי כונס נכסים טרם מסירת האזהרה ליורשים של סאלם, וכן הוזמנה חקירה לבירור זהות המחזיקים בנכס. ביום 22.8.07 מונה הס לכונס נכסים על זכויותיו של סאלם בנכס, ולאחר מכן התנהלו הליכים שונים מול עזבונו ויורשיו של סאלם.
   6. במהלך חודש אוגוסט 2008, לאחר מו"מ ארוך וניהול הליכים משפטיים נוספים, נחתם הסכם פשרה שלפיו שילם יורשו של סאלם, מר מרחום שמריהו (להלן: "שמריהו"), סך כולל של 450,000 ₪ לצורך סילוק החוב בגין ההלוואה (להלן: "הסכם הפשרה עם שמריהו"), אשר הביא לסיום ההליכים נגד סאלם ונגד אריה ושרה.
   7. לאחר חתימת הסכם הפשרה עם שמריהו וגביית הסך של 450,000 ₪ בהתאם, קיבל הס ביום 3.5.09 סך של 33,680.52 ₪ + מע"מ כשכר טרחתו בהתאם לסכום שנפסק לטובת מגדל כשכ"ט א' בתיק ההוצל"פ שנפתח לצורך מימוש המשכון ולסכום שנפסק כשכ"ט כונס נכסים. עם זאת, ובניגוד למוסכם ולנוהג בין הצדדים, סירבה מגדל לשלם להס את שכר הטרחה שנפסק לטובתה בהליכים המשפטיים נגד אריה ושרה.
   8. הס טוען כי קבלת התקבול בסך של 450,000 ₪ משמריהו מהווה גבייה בפועל גם מאריה ושרה, היות שסכום זה נזקף על חשבון חובם של בני הזוג, ויתרת החוב בתיק ההוצל"פ המתנהל נגדם הוקטנה בהתאם. נוסף על כך, לטענתו, ספק אם ניתן להמשיך בהליכי הגבייה נגד אריה ושרה, שכן לפי סעיף 3.4 להסכם הפשרה עם שמריהו "סכום הפשרה ייחשב כתשלום מלא, סופי ומוחלט לסילוק החוב נשוא המשכנתא".
   9. לאור הטענות הנ"ל טוען הס כי על מגדל לשלם לו את שכר הטרחה שנפסק בגין הגשת התביעה נגד אריה ושרה וכן את שכ"ט א' ו- ב' שנפסק בתיק ההוצל"פ שנפתח נגדם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ובסך כולל של 55,265 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.
2. להלן עיקרי טענותיה של מגדל בכתב ההגנה:
   1. דינה של התביעה להידחות על הסף עקב התיישנות, שכן הסכומים הנתבעים נפסקו לחובתם של אריה ושרה עוד בשנת 1998.
   2. מגדל מכחישה כי הסכימה לשלם להס את מלוא שכר הטרחה שנפסק לטובתה בכל ההליכים המשפטיים בבתי המשפט ובהוצל"פ. גם אם הס נהג כך בפועל בעבר, הדבר אינו מחייב את מגדל, ונעשה בניגוד למוסכם עמה ושלא על דעתה. הס ידע כי מגדל אינה מסכימה לשלם לו כל שכ"ט שהוא מעבר למגיע לו בגין התיק שבו יגבה את החוב בפועל. הס אף לא דאג לחתימת הסכם שכר טרחה בכתב עם מגדל, והדבר פועל לרעתו.
   3. הס לא העלה כל טענה כלפי מגדל עד לאחר חתימת הסכם הפשרה עם שמריהו, ובעקבות שתיקתו במשך 10 שנים, גרם לכך שמגדל תשנה את מצבה לרעה, ותגיע לפשרה מתוך חוסר ידיעה על תביעותיו של הס.
   4. הס היה זכאי לשכר טרחה אחד בלבד בגין גביה אחת מתוך כספי הגביה, ולא היה זכאי לשכ"ט אם לא גבה את החוב באותו תיק שבו ביצע את הגביה. אם הס ביצע גביה בתיק ההוצל"פ, אזי היה זכאי לקבל שכר טרחה רק בתיק ההוצל"פ, ולא שכר טרחה שנפסק לטובתו בהליכים אחרים נגד החייבים. בהתאם לכך, גם בתיק מימוש הנכס שבפנינו, הס ביקש וקיבל שכר טרחה בהתאם לחלק היחסי של מה שנגבה בפועל מתוך החוב, ואף סכומים אלה שולמו לו ביתר לפנים משורת הדין.
   5. ניתן פסק דין נגד שני חייבים אחרים לחוב, שאינם החייבים בתיק ההוצל"פ שבו נגבו הכספים. משלא גבה הס דבר מאותם חייבים אשר ניתן פסק דין נגדם, לא מגיע לו דבר. התנהגותו של הס מאז מתן פסק הדין ופתיחת תיק ההוצל"פ נגד אריה ושרה מעידה שגם הוא סבר שלא מגיע לו דבר.
   6. בניגוד לאמור בכתב התביעה, לא היו דיונים כלשהם בבית המשפט המחוזי והס לא טרח להופיע בבית המשפט המחוזי גם לדיון שבו אושר ההסדר עם סאלם. כפי שפורט בתביעה שכנגד, הס התרשל כלפי מגדל הן בעת עריכת ההסדר עם סלאם והן לאחר מכן, ורשלנותו גרמה בין היתר למחיקת תיק ההוצל"פ הישן נגד סאלם.
   7. מגדל לא ביקשה מהס לפעול נגד אריה ושרה אלא הוא עשה זאת מיוזמתו כדי לקדם את הגבייה בתיק של סאלם, מתוך ידיעה מראש כי לא יקבל שכר טרחה כפול בעד אותה גביה של אותו חוב. ההליכים שבהם נקט הס נגד אריה ושרה נעשו בידיעתה בדיעבד של מגדל, אך מבלי שהתחייבה לשלם להס בגין כך שכר טרחה נוסף.
3. בכתב התשובה מטעם הס הוכחשה טענת ההתיישנות, ונטען כי תקופת ההתיישנות החלה רק ממועד גביית הכספים בפועל, היינו החל מחודש אוגוסט 2008 שבו שולמו הכספים בעקבות הסכם הפשרה עם שמריהו. עוד נטען כי בניגוד לטענתה של מגדל, היו מספר דיונים בבית המשפט המחוזי, ועקב תקלה לא הצליח הס להגיע בזמן לאחד מהם. בהקשר זה נטען כי הס יצר קשר טלפוני עם ב"כ הצד שכנגד, ושאל אותו אם יוכל להודיע לבית המשפט בשם הצדדים על ההסדר עם סאלם, בעוד שהס עצמו הצטרף והגיע לדיון לאחר מכן. טענה נוספת בכתב התשובה היא כי לפי ההסדר עם סאלם, נבצר מהס לבצע כל פעילות בתיק ההוצל"פ נגד סאלם למשך פרק זמן ארוך, ומכאן שביעור תיק ההוצל"פ היה פועל יוצא מהחלטתה של מגדל. כמו כן ישנה התייחסות לטענה של מגדל כי נודע לה על ההליכים נגד אריה ושרה בדיעבד, ונטען כי מדובר בטענה שקרית, כשלתמיכה בכך צוין כי נציג של מגדל חתם על תצהיר בתמיכה לבקשה לעיקול זמני ומגדל שילמה אגרה בהליך נפרד זה.
4. להלן עיקרי טענותיה של מגדל בכתב התביעה שכנגד המתוקן:
   1. הס התרשל והפר את חובתו כעו"ד לטפל במיומנות ובמסירות עבור מגדל, בין היתר במעשים ובמחדלים הבאים: (1) לא הכין הסכם פשרה עם סאלם כדבעי במקום ההודעה לפרוטוקול מיום 17.10.99; (2) לא דאג שבהסכם כזה תהיה הסכמה למינויו ככונס נכסים על הנכס, יעוגן היטב מצב הזכויות והמשכון ויהיה ויתור מצדו של סאלם על כל טענותיו; (3) לא דאג לכך שההסכם יאושר גם בהוצל"פ; (4) הגיש את התביעה בבית משפט השלום נגד אריה ושרה בלבד ולא גם נגד סאלם; (5) לא דאג לבצע פעילות ולדאוג לכך שתיק ההוצל"פ הישן לא יבוער; ו- (6) לא דאג למעקב אחר תפוסת הדירה שבה התגורר המנוח סאלם ובכך מנע מימוש מהיר שלה.
   2. בתמורה לעיכוב מימוש המשכון לכל ימי חייו של סאלם, היה על הס לחייב את סאלם כמקובל בהסכמי פשרה להסכים לוויתור על כל תביעותיו וטענותיו נגד המימוש – דבר שהיה מונע את טענות יורשיו של סאלם.
   3. עקב העדר פסק דין נגד סאלם, אי מינויו של הס ככונס נכסים והעדר הסכם פשרה עם סאלם שלפיו הוא מוותר על טענותיו, התנגדו יורשיו של סאלם למימוש הנכס בתיק ההוצל"פ שנפתח. עקב כך, ובשל ההוצאות שהיו כרוכות בפתיחת תיק ההוצל"פ החדש, נאלצה מגדל להתפשר עם היורשים.
   4. הצורך באיתור יורשי המנוח ובמסירות להם עיכב את תיק ההוצל"פ ומינוי כונס הנכסים. אילו דאג הס לכך שתיק ההוצל"פ הישן לא יבוער, שיינתן פסק דין גם נגד סאלם ושייערך הסכם פשרה שלפיו הס ימונה לכונס נכסים, היה נמנע העיכוב במימוש המשכון.
   5. ככונס נכסים, הס היה חייב לבדוק את מצב הרישום של הנכס והמשכון ולגלות כל טעות או דבר שיפריע לו בעתיד לממש את הנכס. הס התרשל בכך שלא הסדיר את רישום הנכס עוד במועד ההסדר עם סאלם ולא טרח לקבל לידיו את כל המסמכים הנדרשים לצורך רישום הנכס והפרדת הרישום על שתי הדירות, או לחלופין בכך שלא דרש משכון ולא הטיל עיקול על הדירה הנוספת. כמו כן היה זה מחובתו של סאלם לאחר שנודע לו על טענות אפשריות לדאוג לתיקון פגמים אלה.
   6. עקב כל מחדליו של הס נאלצה מגדל להתפשר עם היורשים והגיעה איתם להסכם שגרם למגדל הפסדים ניכרים: (1) הפסד של 42,440.98 ₪ וסכום נוסף של 255,163.09 ₪ של חוב החייב שמגדל נאלצה למחוק מספריה עקב אי גביית כל החוב; (2) סך של 6,232 ₪ אגרת הוצל"פ בפתיחת תיק ההוצל"פ השני; (3) שכ"ט חוקר בסך של 462 ₪; (4) הפסדי ריבית והצמדה בסך של 30,000 ₪ בגין פיגור של שנה לפחות בגביית סכום הפשרה. עם זאת נטען כי לצרכי אגרה בלבד מועמדת התביעה על סך של 300,000 ₪.
5. להלן עיקרי טענותיו של הס בכתב ההגנה המתוקן לכתב התביעה שכנגד המתוקן:
   1. הס ייצג את מגדל נאמנה, במסירות ובמקצועיות, וזאת במיוחד לנוכח הקשיים שבפניהם עמד בשל התנהלותה הכושלת והחובבנית של מגדל, שהעמידה ללווים את ההלוואה בסכום גבוה ללא בטחונות מתאימים, ומבלי שווידאה דבר וחצי דבר בקשר לבטוחות, לרבות מצב רישומן והיכולת להיפרע מהן ביום פקודה.
   2. פעולותיו של הס לגביית החוב נעשו בתיאום עם מגדל, על פי אישורים והסכמות שהושגו ועל פי סמכויותיו של הס כפרקליטה של מגדל, למיטב שיקול דעתו. בזכות פעולות אלה הצליחה מגדל לגבות סכום של 450,000 ₪ בגין הלוואה בסך של 200,000 ₪ אשר הסיכויים לגבותה בדרך אחרת ולולא פעל הס כפי שפעל, היו נמוכים אם בכלל.
   3. לא היה מקום ולא הייתה אפשרות להכין הסכם שונה מזה שבא לידי ביטוי בפרוטוקול מיום 17.10.99, ואף לא ניתן היה לגרום למינויו של הס ככונס נכסים בשלב ההסדר עם סאלם, על רקע עמדת בית המשפט והצד שכנגד.
   4. לא היה מקום להגיש את התביעה לבית משפט השלום גם נגד סאלם, וממילא ההסדר שהושג עמו בבית המשפט המחוזי יוצר השתק המונע ממגדל להגיש תביעה נוספת נגד סאלם באותו עניין.
   5. ביעור התיק הישן בהוצל"פ נעשה בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי ומבלי שנמסרה להס הודעה על כך, ולכן הוא לא היה יכול למנוע את הדבר. על כל פנים, לא נגרם למגדל נזק בגין פתיחת התיק מחדש.
   6. בעקבות הסכם הפשרה עם שמריהו שקיבל את אישורה של מגדל, מנועה ומושתקת מגדל מלהעלות כל טענה בעניינו וביחס לטיבו, ואף מנועה מלהגיש את התביעה שכנגד שבפנינו.
6. להלן עיקרי הטענות בכתב התשובה לכתב ההגנה המתוקן לכתב התביעה שכנגד המתוקן:
   1. מגדל עמדה בכל הדרישות והתקנות שהיו נהוגות במתן משכנתאות כפי שניתן לראות בכל המסמכים, וגם אילו הייתה טעות כלשהי, מחובתו של הנתבע לפעול כדי לתקנה ולשפר את מצבה של מגדל תוך כדי ההסדרים השונים שהתקיימו בתיק.
   2. כאשר נותנים לחייב ארכה בלתי מוגבלת לתשלום החוב לכל ימי חייו, בוודאי שאותו לקוח היה מסכים לחתום על מסמך טכני של מינוי כונס נכסים או שעבוד, שבכל מקרה יחול לאחר פטירתו ולא יפגע בו, והיה ניתן להתנות זאת בהסדר.
   3. לא היה כל מעשה בית דין המונע הגשת תביעה נגד סאלם. נוסח הפשרה הפשוט בתיק בית המשפט המחוזי קובע רק כי המימוש יעוכב כל עוד המבקש בחיים, ומבלי שיש בכך וויתור של מגדל על כל טענה מטענותיה.
   4. הס היה חייב לבדוק את מצב הנכס, לרבות מצבו המשפטי ורישום הזכויות והמשכון, לגלות את קיומה של הדירה הנוספת של סאלם, ובהתאם לכך לתקן את הרישום והמשכון או לכל הפחות להמליץ למגדל לעשות כן.
7. הס ערך תצהיר עדות ראשית וכן הוגש מטעמו תצהיר נוסף של עו"ד מנשה יהודה משה אשר ייצג את סאלם בתקופה הרלוונטית. נוסף על כך ביקש הס להזמין לעדות מטעמו את מר חיים גולדנברג שהיה החשב של מעוז. מטעם מגדל הוגשו תצהירי עדות ראשית של עו"ד שרית פינקל, מנהלת מחלקת הלוואות ומשכנתאות, ומר שמואל פוקסברומר, חשב מחלקת האשראי. כמו כן ביקשה מגדל להזמין לעדות מטעמה את מר אורי אביסור שעמו לטענת הס סוכם הסדר שכר הטרחה. בתגובה לתצהירים מטעם מגדל הגיש הס תצהיר עדות ראשית בתביעה שכנגד.
8. להלן עיקרי טענותיו של הס בתצהירו שהוגש בתביעה העיקרית:
   1. החל מראשית שנת 1992 ועד לאמצע שנת 1999 שימש הס מנהל של הסניף התל אביבי של משרד עו"ד יוסף סגל ושות'. במהלך שנת 1996 נוצר קשר בין עו"ד סגל לבין מר אורי אביסור, ששימש בתפקיד בכיר במחלקת הכספים של מגדל. עו"ד סגל סיכם עם עו"ד אביסור כי המשרד יתחיל לייצג את מעוז (שהייתה חברה בת של מגדל) בנושא של גביית חובות, והוא הופנה לפגישה עם רו"ח חיים גולדנברג שהיה החשב של מעוז.
   2. בפגישה של הס ועו"ד סגל עם רו"ח גולדנברג שהתקיימה במשרדי מעוז, שאל רו"ח גולדנברג לגבי הנושא הכספי. עו"ד סגל השיב כי סוכם עם מר אביסור בין היתר ששכר הטרחה יהיה במתכונת זהה להסדר הקיים עם בנק לאומי למשכנתאות הקובע כי עורך הדין יהיה זכאי למלוא שכר הטרחה הפסוק על ידי ערכאות משפטיות לטובת מגדל, ובלבד שישולם מתוך כספי גבייה בפועל מהחייב (או מהערבים שלו).
   3. הס החל לעבוד עם מעוז באופן שוטף, בהמשך קיבל תיקים גם של חברות בנות אחרות של מגדל ושל מגדל עצמה, ובסך הכול טיפל בלמעלה מ- 70 תיקים נגד לווים לאורך תקופה של כ- 3 עד 4 שנים. הקשר עם מגדל נוהל לאורך השנים עם מספר רב של אנשים, וביניהם רו"ח גולדנברג שגילה מעורבות די גדולה בנושא הגבייה, ורק בשלבים מאוחרים (ככל הנראה משנת 2000) נוהל הקשר עם עו"ד שרית פינקל.
   4. לקראת סוף שנת 1997 בוצעו שינויים ארגוניים שונים במגדל וביניהם סגירת מחלקות האשראי בחברות הבנות וכינוס כל הטיפול בגביה תחת המטריה של "מגדל שירותי מימון". כמו כן הוחלט לאחד את הסדרי שכר הטרחה של כל עורכי הדין שעבדו עם מגדל ועם החברות הבנות שלה להסכם שכ"ט כתוב אחד. בעקבות זאת קיבל הס דרישה לחתום על הסכם שכר טרחה כתוב, שלמיטב זכרונו הרע את התנאים שסכומו בתחילת ההתקשרות, והתנהלה בעניין זה פגישה עם הגב' סוזן כהן שבה הודיע הס כי הוא מוכן לחתום על ההסכם החדש רק אם תנאיו יחולו על תיקים חדשים שיועברו למשרד. הפגישה הייתה קשה והסתיימה בחוסר הסכמה מוחלט.
   5. בחודש מאי 1997 התבקש הס להגיש בקשה למימוש המשכון על הנכס של סאלם. לאחר כישלון מו"מ שהתקיים עם בנו של סאלם, אריה, ומאחר שהזכויות בנכס לא היו רשומות בפנקסי המקרקעין, פנה הס במכתבים לחברת עמידר ולמנהל מקרקעי ישראל לצורך קבלת אישור בדבר זכויותיו של סאלם בנכס. משהתקבלו המסמכים המתאימים, פתח הס את תיק ההוצל"פ נגד סאלם.
   6. בתאריך 3.8.1998 הגיש סאלם לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה שבה ביקש מבית המשפט להורות כי משכון הנכס, הסכם ההלוואה והליכי המימוש שהוחל בהם בטלים ומבוטלים. תמצית הטענות שעמדו בבסיס התביעה הן כדלקמן: סאלם אינו קורא עברית ולא הוסבר לו על מה הוא חותם; כספי ההלוואה לא הועברו ליד סאלם אלא לבנו אריה וסאלם לא הבין כי הוא ממשכן את דירתו; סאלם סובל ממחלות זקנה שונות וכן ממחלת הסוכרת הפוגעת בזיכרונו, הבנתו ושמיעתו; כן סובל סאלם מפגיעה קוגניטיבית הפוגעת ביכולתו השכלית, כפי שמתועד על ידי פסיכיאטרית; סאלם הוחתם במרמה על המסמכים תוך הטעייתו וניצול חולשותיו; והדירה היא רכושו היחיד של סאלם המשמש לו למגורים.
   7. הס פנה למעוז וביקש לקבל את תגובתו של הסוכן שהחתים את סאלם על מסמכי ההלוואה. בתגובה לכך נאמר לו שמערכת היחסים עם אותו סוכן מעורערת, בין השאר בשל העובדה כי לווים רבים שאותם הפנה למעוז התגלו כלווים רעים, ואין יכולת לקבל מהסוכן שיתוף פעולה כלשהו.
   8. לאחר מספר דיוני קדם משפט הציעה כב' השופטת גרסטל הסדר שלפיו הליכי מימוש הנכס יוקפאו עד לאריכות ימיו של סאלם ויחודשו רק לאחר מותו. סאלם ובא כוחו התלבטו האם לקבל את ההצעה וסברו כי הפשרה המוצעת אינה מספיק טובה מבחינתם, אולם לבסוף הסכימו לה, ובעקבות זאת ניתן להצעה תוקף של פסק דין. לאור ההסדר לא נפסק שכר טרחה בתיק.
   9. ביולי 1999 הוגשה תביעה כספית ובקשה להטלת עיקול על זכויותיהם של אריה ושרה בבית בזיכרון יעקב. לצורך כך חתמה מגדל חתמה על ייפוי כוח והוגש תצהיר של מר יוסי אליה, מנהל הגבייה במגדל. הנתבעים לא הגישו כתב הגנה וניתן נגדם פסק דין שבו חויבו לשלם למגדל שכר טרחת עו"ד בסך של 20,166 ₪ כולל מע"מ. בעקבות זאת נפתח תיק הוצל"פ נגד אריה ושרה שבו נפסק שכ"ט א ו- ב' בסך כולל של 35,099 ₪.
   10. מידי תקופה ביצע הס בדיקות כדי לגלות עם סאלם עודנו בחיים, ומשנתגלה ביום 21.3.07 כי סאלם נפטר, ניסה הס לחדש את הליכי מימוש המשכון אך התברר לו כי התיק בוער. לפיכך נאלץ הס לבקש לפתוח את התיק מחדש, וכתוצאה מכך נגרם לו הפסד שכר טרחה, שכן במקום סך של 63,648.47 ₪ שהיה אמור לקבל, עמד שכר הטרחה בתיק ההוצל"פ המחודש בעת פתיחתו על סך של 11,550 ₪ בלבד.
   11. בעקבות בדיקתו של חוקר ששלח הס כדי לגלות מי מתגורר בנכס, ולאחר קבלת בקשתו של הס למנות אותו ככונס נכסים בטרם מסירת אזהרה, הגיש שמריהו יורשו של סאלם בקשה לעכב את ההליכים נגדו לאור כוונתו למכור את הנכס ולסלק את החוב. הצדדים הגישו בקשות שונות לתיק ההוצל"פ, ובמקביל פנה שמריהו להס בהצעה לפדות את הנכס בתשלום סך של 450,000 ₪, אך מגדל סירבה לכך. ביום 29.1.08 הגיש שמריהו בקשה לעיכוב הליכי הכינוס ותיקון צו הכינוס באופן שיחול רק על דירה אחת – תת חלקה 1 מתוך הנכס הממושכן, כשעד לאותו מועד לא ידעו הס או מגדל כי קיימות בנכס שתי דירות מגורים. לאחר התייעצות עם עו"ד פינקל מונה שמאי להערכת שווי הנכס אשר העריך את התמורה שעשויה להתקבל בגין הנכס לאחר תשלום המיסים בסך של כ- 500,000 ₪.
   12. בעקבות הערכת השמאי והצעת פשרה נוספת שהתקבלה מבא כוחו של שמריהו לסילוק הדדי של כל הטענות תמורת תשלום סך של 450,000 ₪, נתנה עו"ד פינקל ממגדל "אור ירוק" להיענות להצעת הפשרה, ולאחר שורה של הליכים נוספים נחתם ההסכם. לאחר חתימת הסכם הפשרה עם שמריהו וגביית הסך של 450,000 ₪ הנ"ל, העביר הס למגדל את הסכום בניכוי סך של 38,901 ₪ בגין הסכומים שנפסקו בתיק ההוצל"פ כשכ"ט א' וכשכ"ט כונס נכסים. ואולם, במכתב מיום 3.5.09 הבהיר הס למגדל במפורש כי אינו מוותר על דרישתו לקבלת שכר טרחה נוסף בגין הסכומים שנפסקו לו בתביעה הכספית נגד אריה ושרה, וזאת בעקבות הקטנת קרן גם בתיק ההוצל"פ נגד אריה ושרה.

הס חזר בתצהירו על הטענות בכתב התביעה בעניין זכאותו לשכר הטרחה שנפסק בגין הגשת התביעה נגד אריה ושרה וכן לשכ"ט א' ו- ב' שנפסק בתיק ההוצל"פ שנפתח נגדם. בהקשר זה טען הס בין היתר כי על פי חוק, שכר הטרחה וההוצאות הנגבים בהליכי הוצל"פ קודמים לקרן החוב ולהפרשי ההצמדה והריבית המגיעים לזוכה. כמו כן הצהיר הס כי בחודש דצמבר 2000 השיב למגדל את כל התיקים שהיו בטיפולו למעט שני תיקים שבהם נותר כלפיו חוב בגין שכר טרחה, ובהם תיק מרחום שבגינו הוגשה התביעה דנן.

נוסף על כך חזר הס בתצהירו על הטענות שהעלה בכתבי טענותיו בעניין אופן הטיפול שלו בתביעה, והדגיש כי הבעיה במימוש הנכס לא נבעה מרישום המשכון אלא ממיהות הממשכן ומהעדר מידע של מגדל בנוגע לפרטים רבים הקשורים לנכס, לרבות העובדה כי הוא מורכב משתי דירות. כמו כן חזר הס על טענתו כי מגדל היא זו שפעלה ברשלנות רבתי ובניגוד לסטנדרטים המקובלים, וכעת היא מנסה לגלגל את מחדליה על הס.

1. עו"ד מנשה יהודה משה הצהיר כי שימש בא כוחו של סאלם בהליכים שהתנהלו בינו לבין מעוז, והגיש בשמו של סאלם את המרצת הפתיחה לבית המשפט המחוזי. לפי תצהירו של עו"ד יהודה משה, משמעות הפשרה שהציעה כב' השופטת גרסטל מבחינתו של סאלם הייתה כי למעשה התביעה להצהיר על בטלות המשכון נדחית וניתן תוקף מלא למשכון לטובת מעוז. כן הצהיר עו"ד יהודה משה כי הוא וסאלם התלבטו קשות אם להיענות להצעה, והוסיף כי למיטב שיפוטו והערכתו, הצעת בית המשפט היטיבה עם מעוז, ובאותו מועד לא היה מסכים לדרישות נוספות כמו מינוי כונס נכסים או ויתור על הפטור ממס שבח.
2. עו"ד שרית פינקל חזרה בתצהיר עדותה הראשית על טענותיה של מגדל בעניין ההתיישנות וכן על טענות נוספות של מגדל בכתבי הטענות מטעמה, כמפורט לעיל.

עו"ד פינקל הצהירה בין היתר כי היא זו שטיפלה בתיק מרחום מטעם מגדל לכל הפחות בעשר וחצי השנים האחרונות, ובמהלך תקופה זו מעולם לא הגיע עמה הס לסיכום שלפיו יהיה זכאי למלוא שכר הטרחה שייפסק לטובת מגדל מתוך כספי הגבייה, ומעולם לא קיבל שכר טרחה יותר מפעם אחת מתוך הגבייה בפועל. על פי תצהירה של עו"ד פינקל, כך היה הנוהג אצל מגדל לגבי כל עו"ד שלה, לרבות עו"ד סגל, ואף אם בעבר היו מקרים שבהם גבה הס שכר טרחה כאמור בתביעתו, היה עליו לחדש את ההסכמה שהוא טוען לה לפחות עם ההנהלה החדשה של מגדל שהייתה קיימת בשנים האחרונות. עוד הצהירה עו"ד פינקל כי הס מעולם לא טען כלפי מגדל שהוא מתכוון לתבוע את שכר הטרחה שנפסק לו מתוך הסכום שייגבה בהוצל"פ, וידע שמגדל אינה מסכימה לשלם לו כל שכר טרחה שהוא מעבר למגיע לו בגין התיק שבו יגבה את החוב בפועל. כן הוצהר כי עו"ד יוסף סגל הוא שקיבל את תיק מרחום ממגדל, ונטען כי רק הוא זכאי לתבוע שכר טרחה בגין התיק.

עו"ד פינקל חזרה ופירטה באריכות בתצהירה את הטענות שהעלתה מגדל בדבר רשלנותו של הס, וטענה כי לפי עצה משפטית שקיבלה, אלמלא מחדליו ורשלנותו של הס כל ההתנגדויות והטענות נגד מימוש הנכס היו יכולות להימנע.

1. מר שמואל פוקסברומר ערך תצהיר עדות ראשית קצר שממנו עולה כי מזה מספר שנים אינו עובד במחלקת האשראי של מגדל, והפרטים והמידע לגבי הטיפול בבני הזוג מרחום אינם בידיעתו האישית. מר פוקסברומר הצהיר כי מגדל מעולם לא שילמה לעורכי הדין שעבדו עמה את מלוא שכר הטרחה הפסוק בבית המשפט ובהוצאה לפועל בגין כל הליך שנקטו נגד אותו חייב, וכל עורכי הדין ידעו שיהיו זכאים לשכר טרחה בגין תיק ההוצל"פ בלבד, מתוך הגביה ובאופן יחסי לסכום שנגבה בפועל. כמו כן הצהיר מר פוקסברומר כי מעולם לא אמר להס שיקבל את מלוא שכר הטרחה בגין כל הליך וכי מגדל מעולם לא עבדה לפי תעריף שכר הטרחה של בנק לאומי למשכנתאות.
2. בתצהיר עדותו הראשית של הס בתביעה שכנגד הועלו שוב חלק מטענותיו בעניין אופן הטיפול שלו בתיק. בין היתר חזר והדגיש הס כי מגדל היא זו שהתרשלה בבדיקת הבטוחה להלוואה וביצעה את הרישום השגוי של הנכס. לפי תצהירו של הס, משנודע למגדל המצב לאשורו והתברר לה כי לצורך הפרדת היחידות הצמודות יידרש הליך מורכב וממושך אשר כרוך בעלויות נכבדות, הגיעה לפשרה מצוינת על רקע הקשיים שעמדו בפניה.
3. במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים הנ"ל והעדים, מר גולדנברג ומר אביסור, ולאחר הדיון הוגשו סיכומים מטעם הצדדים בכתב.

דיון

תביעתו של הס לשכר טרחה

1. התובע הוא הנושא בנטל להוכיח את תביעתו לקבלת שכר טרחה.
2. אין חולק שלא נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה בכתב.
3. לפי עדותו של הס, הסדר שכר הטרחה משנת 1996 לגבי תיקים שתעביר מעוז לטיפול משרדו של עו"ד סגל (שבו עבד הס), סוכם בשיחה בין עו"ד סגל לבין מר אביסור, והס כלל לא היה שותף לאותה שיחה, אלא רק שמע את הדברים שאמר עו"ד סגל למר גולדנברג בעניין זה בפגישה שהתקיימה לאחר מכן (עמ' 25 ש' 26-17). לפי תצהירו של הס, עו"ד סגל אמר באותה פגישה שסוכם עם מר אביסור כי שכר הטרחה יהיה במתכונת זהה להסדר הקיים עם בנק לאומי למשכנתאות, אך הס לא הציג ראיות המעידות מה היה הסדר שכר הטרחה של עו"ד סגל עם בנק לאומי למשכנתאות בתקופה הרלוונטית. לפי גרסתו של הס בתצהירו, אשר כאמור לא נתמכת בראיות כלשהן, ההסדר היה ש"עורך הדין יהיה זכאי למלוא שכר הטרחה הפסוק על ידי ערכאות משפטיות לטובת הנתבעת [מגדל], ובלבד ששכר טירחה זה ישולם מתוך כספי גבייה בפועל מאת החייב (או ערבים שלו)". גרסה זו אינה מפורטת ואינה מבוססת כנדרש, ואין בה התייחסות למצב שבו החוב או חלקו לא נגבה מאותם חייבים שלחובתם נפסק שכר הטרחה אלא מחייב אחר ובתיק אחר.
4. הס לא ביקש להזמין את עו"ד סגל להעיד בתיק וכשנשאל מדוע לא עשה כן, נקב בשתי סיבות: סכסוך קשה בין עו"ד סגל לבין מגדל ויחסים לא טובים של עו"ד סגל עם הס עצמו (עמ' 33, ש' 11-3). נימוקים אלה הועלו לראשונה בחקירתו הנגדית של הס ללא פירוט כלשהו, ועל כל פנים, אף אם היו סכסוכים ומחלוקות, אין די בכך כדי להוכיח כי עו"ד סגל לא היה מעיד אמת בנוגע להסדר שכר הטרחה שסוכם עם מר אביסור.
5. מר אביסור הוזמן להעיד בתיק מטעם מגדל. מעדותו של מר אביסור עלה כי הוא לא מכיר את ההסכם של עו"ד סגל עם בנק לאומי למשכנתאות, ולדבריו, למגדל הייתה מדיניות קבועה שגיבשה לגבי תשלום שכר טרחה לעורכי הדין שעובדים אתה ללא כל קשר להסכמים חיצוניים (עמ' 99, ש' 24-23). בהמשך פירט מר אביסור את המדיניות של מגדל כדלקמן (שם, ש' 30-28):

"אחד, עורך דין מקבל החזר מלא עבור אגרות שהוא שילם בתיק, שניים שכר טרחה לעורך דין נקבע, שולם לפי גבייה בפועל מהחייב, שלוש, שכר טרחה שולם באופן יחסי לשכר טרחה שנגבה בתיק".

כשנשאל מר אביסור מה היה קורה אם עורך הדין לא היה גובה את מלוא החוב או את מלוא שכר הטרחה, השיב: "אז הוא גם לא היה מקבל. לא היו משלמים לו אותו" (עמ' 100, ש' 3). לאחר מכן הבהיר כי עורכי הדין היו זכאים לשכר טרחה "לפי מה שנפסק על ידי בית המשפט באותו תיק ספציפי" (שם, ש' 20), ובהמשך, בתגובה לנתונים המספריים שהוצגו בפניו, העיד מר אביסור לאמור (שם, ש' 29-27).

"שוב אני חוזר כל תיק לגופו צריך לבדוק מה שכר הטרחה שנקבע בתיק הספציפי, באותו תיק שבו גבו 450 אלף ₪, ואם הסכום הוא 100 אלף או שונה אז בהתאם לסכום שנפסק. אם זה 100 אלף נפסק בתיק הזה אז 100 אלף מגיע לעורך דין".

בחקירתו הנגדית העיד מר אביסור כי אם היה נפסק שכר טרחה בהליכי ערעור, אזי הסכום היה נזקף לעורך הדין, אך גם במקרה כזה, כל עוד לא שולם שכר הטרחה לא שולמו כספים בפועל גם לעורך הדין (עמ' 101, ש' 19-14). לאחר מכן אישר מר אביסור כי העיקרון המנחה של מגדל היה שהסכומים שנפסקו בבתי המשפט ובהוצאה לפועל היו מגיעים לעורך הדין בכפוף לגבייה בפועל מהחייב (שם, ש' 27-20).

1. מתצהירו של הס עלה כאמור כי לאחר השיחה עם עו"ד אביסור התקיימה פגישה עם רו"ח גולדנברג ששאל לגבי הנושא הכספי, ועו"ד סגל השיב כי סוכם עם מר אביסור בין היתר ששכר הטרחה יהיה במתכונת זהה להסדר הקיים עם בנק לאומי למשכנתאות. יצוין כי גם לגרסתו של הס עצמו, מר אביסור שעמו סוכם הסדר שכר הטרחה כלל לא נכח בפגישה הנ"ל (ראו לעניין זה גם עדותו של מר גולדנברג עמ' 96, ש' 30-28). לגבי אותה פגישה עם עו"ד סגל העיד מר גולדנברג כעולה מעמ' 92, ש' 18-13:

אני מניח שהוא הגיע לפגישה אבל אני לא יודע איזה שיחה הוא קיים עם אורי אביסור... אבל קרוב לוודאי שאם הוא בא אליי זה אחרי שיחה כי אני לא... לא הכרתי אותו לפני".

מכאן שמר גולדנברג כלל לא זכר את הפגישה עם עו"ד סגל או את מה שאמר לו לגבי השיחה עם מר אביסור. אמנם כאשר נשאל מר גולדנברג האם מעוז או מגדל עבדו עם הסכם שכר טרחה של בנק לאומי למשכנתאות העיד כעולה מעמ' 92 ש' 28 עד עמ' 93 ש' 1:

"ת: דווקא, דווקא אני, אני, אני חושב שזה מצלצל לי משהו של בנק לאומי למשכנתאות אבל אני לא רוצה, זאת אומרת כשאתה מעלה את זה אז יש משהו רק אני לא יכול להשיב לך שלא עבדה. דווקא אני חושב אולי שכן עבדה. אם כבר אז,

ש: עבדה?

ת: אם כבר אז כן".

אולם בהמשך העיד מר גולדנברג כי מעולם לא ראה הסכם כזה עם בנק לאומי למשכנתאות (עמ' 93, ש' 11-9), ולכן ממילא איננו יודע דבר בנוגע להסכם זה.

אם לא די בכך, כבר בתחילת עדותו, כאשר התבקש מר גולדנברג לספר מה הוא זוכר לגבי הסכם שכר הטרחה בין מעוז ומגדל לבין עורכי הדין שטיפלו עבורן בגבייה בהוצאה לפועל, השיב כדלקמן (עמ' 90, ש' 20-19):

"למען האמת אני לא כל כך זוכר כי בלי מסמכים אני לא יכול לזכור. רק יכול לשער אבל זה, כל מה שאני אגיד זה יהיה, זה יהיה לא לגמרי מדויק".

בהמשך ולקראת סוף החקירה הנגדית העיד מר גולדנברג כי יכול להיות שהוא מערבב בין התקופות ומבלבל בין הסדר שכר הטרחה של מעוז ומגדל לבין הסכמי שכר הטרחה של חברת איילון שעמה הוא עובד כעת (עמ' 96 ש' 13-5). כן הודה מר גולדנברג כי יכול להיות שמה שאמר בנוגע להסדר שכר הטרחה עם מעוז ומגדל מתייחס למעשה להסכם שכר הטרחה של חברת איילון (שם, ש' 16-14).

יצוין כי גם לגופו של עניין, מר גולדנברג אישר ששכר הטרחה שעורכי הדין היו זכאים לקבל ממעוז וממגדל היה מותנה מאז ומעולם בגבייה בפועל, ואם עורך דין לא היה גובה, הוא לא היה מקבל שכר טרחה (עמ' 93, ש' 29-27). כשנשאל מר גולדנברג האם עורך הדין זכאי לקבל את כל שכר הטרחה שנפסק לו בכל ההליכים, השיב: "אם זה מה שסוכם אז כן" (עמ' 94 ש' 8), מבלי לציין מה סוכם הלכה למעשה. לאחר מכן העיד כי אם החייב שילם רק חלק מהסכום הכולל בגין החוב, ההוצאות ושכר הטרחה, החלוקה בכספים הייתה צריכה להיות יחסית (עמ' 94 ש' 30 עד עמ' 95 ש' 15). אין בעדותו של מר גולדנברג המתוארת לעיל כדי לסתור את עדותו של מר אביסור שלפיה התנאי לתשלום לעורך הדין, ולו באופן יחסי, היה גבייה בפועל מאותו חייב אשר לחובתו נפסק שכר הטרחה.

על כל פנים, אין בעדותו של מר גולדנברג כדי לסייע להס שכן כאמור הסדר שכר הטרחה כלל לא סוכם עם מר גולדנברג, ומעדותו עלה כי הוא איננו זוכר את הפגישה הנטענת עם עו"ד סגל, מעולם לא הוצג בפניו הסכם עם בנק לאומי למשכנתאות, והוא אף אינו יכול לזכור במדויק ובוודאות מה היה הסדר שכר הטרחה של עורכי הדין שעבדו עם מעוז ומגדל.

1. לאור כל האמור לעיל, ומשאין חולק כי הסדר שכר הטרחה סוכם בין עו"ד סגל לבין מר אביסור בלבד, לא נסתרה גרסתו של אביסור כי ההסדר בין הצדדים היה ששכר הטרחה ישולם אך ורק מתוך סכומים שנפסקים ונגבים מתוך אותו תיק ספציפי של החייב.
2. הס הצהיר כי ביום 14.5.09 ביצע הקטנת קרן בסך של 450,000 ₪ בתיק ההוצל"פ נגד אריה ושרה, ולטענתו יש לראות בכך כאילו נעשתה גבייה גם בתיק זה. פרשנות זו של הס איננה מתיישבת עם עדותו של מר אביסור הנ"ל כי לפי הסדר שכר הטרחה בין הצדדים, מגדל התחייבה לשלם לעורכי הדין שכר טרחה רק בגין אותו תיק ספציפי שבו נגבו כספים בפועל.
   פרשנותו של הס אף אינה מתיישבת עם הרציונל העומד בבסיסו של הסדר שכר הטרחה, אשר בא לידי ביטוי בכל העדויות שהובאו בפני, לרבות עדותו של הס עצמו, כי שכר הטרחה לעולם לא ישולם מכיסה של מגדל, אלא אך ורק מתוך הכספים שנגבו מהחייב. בהקשר זה העיד הס כאשר נשאל על שכר טרחה שקיבל בתיק אחר, כי באף מקרה מגדל לא הוציאה כסף מכיסה כדי לשלם לו (עמ' 44 ש' 5-1). אותו רציונל עולה גם מפסק דין בת.א. (י-ם) 8826/09 בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' סמיונוב ויטלי שאליו הפנה בא כוחו של הס בסיכומיו שבו נקבע כי הנוהג בהתקשרות של עורכי הדין עם לקוחותיהם במקרים דומים הוא כי שכר הטרחה יהיה בשיעור שאותו פסק בית המשפט ופירעונו מותנה בכך שהוא נגבה מאת הנתבע בפועל, כך שלא נגרם ללקוח חסרון כיס. לעומת זאת, לפי הפרשנות שמציע הס, היה על מגדל לשלם לו שכר טרחה שנפסק בתיק שבו לא נגבו מאותם חייבים כספים בפועל, בעקבות גבייה חלקית בתיק נגד חייב אחר – גבייה שאינה מכסה את מלוא סכום החוב, ההוצאות ושכר הטרחה, ומכאן שתשלום שכר הטרחה הנוסף היה גורם למגדל חסרון כיס.
3. הס התייחס בסיכומיו למכתב ששלח למגדל ביום 10.12.00 שבו טען כי אם תבחר מגדל ליטול מידיו את הטיפול בתיקים של מרחום, עליה לשלם לו בגין תיקים אלה שכר טרחה בסך של 90,854 ₪ אשר כולל גם את שכר הטרחה שנפסק בתיק של אריה ושרה. לטענתו של הס, משלא השיבה מגדל בכתב לטענות המופיעות במכתב זה, יש לראות זאת כהודאה בדרישות העולות מתוכן המכתב. אין לקבל טענה זו.

מדובר במכתב שנשלח למגדל עוד בטרם נגבו כספים כלשהם בתיק של סאלם ובתיק של אריה ושרה, כך שבאותו שלב כפי שהעיד הס עצמו "הדברים היו תיאורטיים" (עמ' 76, ש' 24). הס הודה בחקירתו הנגדית כי עו"ד פינקל השיבה למכתב בשיחה טלפונית. ראו עמ' 38, ש' 4-3:

"אני קיבלתי תשובה אם זה מה שאתה חושב תמשיך לטפל בתיק. כלומר אני רואה בזה הודעה, אם תגבה, תקבל מה שמגיע לך".

עו"ד פינקל העידה בהקשר זה כי אמרה להס באותה שיחה שמגדל מעולם לא נוהגת לשלם לעורכי הדין שכר טרחה שנפסק להם בתיקים אחרים, וכי יוכל לממש את הנכס ולגבות רק את מה שנפסק לו בהוצל"פ בתיק המימוש (עמ' 121 ש' 21-18). כן העידה עו"ד פינקל כי לא הייתה במכתבו של הס דרישה לתשלום שכר טרחה, אלא אך ורק הפעלת לחץ כדי שהתיק יישאר אצלו (עמ' 122 ש' 7-3). אף אם היה מקום לקבל בעניין זה את גרסתו של הס ולא את גרסתה של עו"ד פינקל, אין לפרש את דבריה של עו"ד פינקל בשיחה הנ"ל כפי שתיאר אותם הס, כהודאה של מגדל בזכאותו של הס לשכר טרחה בסך של 90,854 ₪. לכל היותר אפשר לראות בדבריה הסכמה לכך שאם הס ימשיך לטפל בתיקים של סאלם ושל אריה ושרה וייגבה בהם כספים, אזי יהיה זכאי לשכר הטרחה המוסכם בין הצדדים, דהיינו לפי עדותו של מר אביסור, אך ורק בגין הסכום שנגבה מאותו תיק ומאותו חייב בפועל.

1. טענה נוספת בסיכומיו של הס היא כי הזכאות לשכר הטרחה שנפסק בערכאות בגין ההליכים שהתנהלו נגד אריה ושרה מגיעה להס מכוח כללי תום הלב, ההגינות, הצד והיושר, ושאם מגדל לא מעבירה את הסכום שנפסק להס הרי שהיא מתעשרת על חשבונו. דינה של טענה זו להידחות. כפי שצוין בסיכומים מטעם מגדל, הס לא תבע שכר טרחה ראוי ולא הציג עדויות וראיות כנדרש לביסוס גובה שכר הטרחה הראוי בנסיבות העניין. יתרה מזאת, אין חולק כי לפי הסדר שכר הטרחה המוסכם בין הצדדים היה על מגדל לשלם להס שכר טרחה אך ורק אם בוצעה גבייה בפועל, כשהלכה למעשה מגדל לא גבתה מאריה ושרה דבר, ולכן אף לא התעשרה במקרה זה על חשבונו של הס.
2. לאור כל האמור לעיל, הס לא הרים את הנטל המוטל עליו כדי להוכיח כי הוא זכאי לקבל, נוסף על שכר הטרחה ושכר הכונס שכבר שילמה לו מגדל בעקבות הסכם הפשרה עם שמריהו, גם את שכר הטרחה שנפסק בתיק האזרחי ובתיק ההוצל"פ נגד אריה ושרה, שבהם לא נגבו מהחייבים עצמם כספים כלשהם בפועל ושמהם הס יכול היה לגבות שכ"ט עו"ד מבלי לדרוש זאת ישירות ממגדל.
3. לפיכך, דינה של התביעה העיקרית שהגיש הס להידחות.

התביעה שכנגד

1. בסעיף 2 לכתב התביעה שכנגד מתוארים מעשים ומחדלים של הס אשר יש בהם, לטענתה של מגדל, משום התרשלות והפרת חובותיו של הס כלפי מגדל. בסעיף 2(א) נטען הס "לא הכין הסכם כדבעי במקום הפרוטוקול נספח א' לכתב ההגנה", ובסעיף 2(ב) נטען כי הס "לא דאג שבהסכם כזה תהיה הסכמה למינויו ככונס נכסים על הנכס, בכפוף לאמור בפרטיכל על הקפאת המימוש, לא דאג שהסכם כזה יאושר גם בהוצל"פ, וכן לא דאג שבהסכם זה יעוגנו היטב מצב הזכויות והמשכון וירשום משכון כדבעי ויהיה ויתור מצד החייב על כל טענות".
2. בסעיף 7.1 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד טען הס בין היתר כי "ההסכם שבפרוטוקול משקף את ההסכמות אליהן באו הצדדים לאחר שניתן אישורה של מגדל לכך". טענה זו של הס לא נסתרה. בחקירתו הנגדית חזר והעיד הס כי בא כוחו של סאלם "בדיוק ציטט את אותה הסכמה שהייתה בינינו שכולם בחברת הביטוח ידעו ממנה, מה זה כולם, אנשים שאיתם הייתי בקשר וגם לאחר מכן זה דווח ולא היה עם זה שום בעיה" (עמ' 49 ש' 23-21).

1. עו"ד פינקל העידה לראשונה בחקירתה הנגדית כי היא חושבת שההסדר עם סאלם נודע למגדל רק בדיעבד (עמ' 150 ש' 3), אך אין חולק כי עו"ד פינקל כלל לא עבדה במגדל בתקופה הרלוונטית (עמ' 145 ש' 28-26) ולכן אינה יודעת זאת מידיעתה האישית, ואף לא הציגה מסמך כלשהו התומך בכך. כשנשאלה עו"ד פינקל האם לאחר שהתקבל פרוטוקול הדיון שבו אושר ההסדר מחתה על כך מגדל באיזושהי צורה, העידה כי לא עבדה במגדל באותה תקופה ולכן איננה יודעת (עמ' 150 ש' 9-6). מר גולדנברג שעבד במגדל באותה עת העיד כי איננו זוכר את פרטי המקרה של מרחום (עמ' 91, ש' 32-16), אך באופן כללי לא היו לו תלונות על העבודה עם הס (שם, ש' 9). מר פוקסברונר כלל לא התייחס בתצהיר עדותו הראשית לעניין ההסדר עם סאלם, ורק בחקירתו הנגדית העיד לראשונה כי הוא זוכר שבאותו מקרה מאוד התעצבן (עמ' 165, ש' 1). מדובר בגרסה כבושה שאין לייחס לה משקל רב, ועל כל פנים, מעדותו של מר פוקסברונר עלה כי לא היה שבע רצון מההשלכות של ההסדר עם סאלם מבחינה חשבונאית בלבד (עמ' 165, ש' 9-5), והוא לא יודע מה היה אפשר לעשות מבחינה משפטית (שם, ש' 15-4) שכן כחשב של מגדל עניין אותו רק ההיבט הכספי (עמ' 166 ש' 21-16).
2. מגדל לא העלתה בכתבי טענותיה ובתצהירים מטעמה כל טענה מפורשת שלפיה כאשר קיבלה את פרוטוקול הדיון הביעה בפני הס אי שביעות רצון מההסדר שהושג. אמנם מר פוקסברונר העיד, אף זאת לראשונה בחקירתו הנגדית, כי התקשרו להס לשאול אותו מדוע לא היה בדיון (סוף עמ' 165 ותחילת עמ' 166), אך לא עלה מעדותו כי מגדל העלתה בפני הס טענות כלשהן לגבי תוכן ההסדר.
3. זאת ועוד, לא נסתרה טענתו של הס כי לא הייתה אפשרות להגיע להסדר טוב יותר עם סאלם, וכי ההסדר שהציעה כב' השופטת גרסטל דווקא היטיב עם מגדל. בהמרצת הפתיחה הועלו טענות רבות, וביניהן כי סאלם לא קורא עברית ולא הבין על מה הוא חותם וכי סאלם אשר סובל ממחלות פיזיות ונפשיות רבות הוחתם במרמה על המסמכים תוך הטעייתו וניצול חולשתו. מתצהירו של הס עולה כי כאשר פנה לגב' קורסיה ממגדל בבקשה לקבל את תגובתו של סוכן הביטוח שהחתים את סאלם על מסמכי ההלוואה, נענה טלפונית כי מערכת היחסים עם הסוכן הנ"ל מעורערת, בשל העובדה כי לווים רבים שהפנה למעוז התגלו כלווים רעים ואין אפשרות לקבל מאותו הסוכן שיתוף פעולה כלשהו (סעיפים 29 ו- 30 לתצהיר). הגב' קורסיה אשר לפי עדותה של עו"ד פינקל עדיין עובדת במגדל (עמ' 148 ש' 13-11) לא הוזמנה להעיד בתיק ואף לא הוזמנו להעיד עובדים אחרים של מגדל שטיפלו בעניין. מר פוקסברונר העיד כי איננו זוכר את אותו סוכן שהחתים את סאלם על מסמכי ההלוואה ולא עסק בהיבטים המשפטיים של המקרה (ראו למשל עמ' 166 ש' 21-8). לפיכך, לא נסתרה גרסתו של הס כי בנסיבות העניין, בין היתר עקב חוסר היכולת לקבל גרסה בדבר נסיבות החתמתו של סאלם על מסמכי ההלוואה ולנוכח הערותיה של כב' השופטת גרסל מחוץ לפרוטוקול, סבר כי הפשרה המוצעת דווקא מיטיבה עם מגדל (סעיפים 36 ו- 37 לתצהיר). גם בא כוחו של סאלם בתקופה הרלוונטית, עו"ד מנשה משה, העיד כי הסכים להסדר רק כדי לא להטריח את סאלם ואת ילדיו, אף שהיה להם "קייס" נגד כל המסמכים שסאלם הוחתם עליהם (עמ' 17 ש' 8-5).
4. הס העיד כי לא העביר לבא כוחו של סאלם הסכם פשרה בכתב (עמ' 51 ש' 22-21), אך לטענתו לא היה כל צורך בכך. עו"ד פינקל העידה כי עורכי הדין המייצגים את מגדל דואגים לחתימת הסכמי פשרה בכתב שבהם נקבע כי הם ממונים ככונסי נכסים (עמ' 133 ש' 29-23), אך בהמשך הודתה עו"ד פינקל כי לא הציגה דוגמה כלשהי של הסכם פשרה שנחתם עם מגדל בתיק אחר, אף שלדבריה יש למגדל עשרות הסכמים כאלה אם לא מאות (עמ' 134 ש' 2-1). נוסף על כך, לא הוכח כי בנסיבות העניין היו סאלם ובא כוחו מסכימים לדרישות נוספות של מגדל, כגון מינויו של הס ככונס נכסים. עו"ד מנשה משה העיד בהקשר זה כי לו היו מבקשים ממנו באותו מעמד למנות את הס ככונס נכסים, היה מתנגד לכך (שם, ש' 29-23). כאשר נשאל עו"ד מנשה משה האם לא עניין את סאלם מה ייעשה בדירה לאחר מותו השיב כי "זאת שאלה פילוסופית" (עמ' 16 ש' 28), ובהמשך העיד כי הסכימו להסדר כדי לשמור על כבודו של סאלם, "אבל לא מעבר לזה לא, בלי לפגוע בטענות שלו למעשה שהוא הוחתם על כל מיני מסמכים והוא לא ידע על מה הוא חותם" (עמ' 17 ש' 15-14).
5. לאור האמור לעיל, מגדל לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי להוכיח כי הייתה להס אפשרות להגיע להסדר טוב יותר עם סאלם, ולא הוכיחה כי סאלם ובא כוחו היו מסכימים לדרישות לוויתור על טענותיו של סאלם ולמינוי מידי של הס ככונס נכסים.
6. טענה נוספת של מגדל הייתה כי כחלק מההסדר עם סאלם היה על הס לדאוג לכך שיעוגן היטב מצב הזכויות ויירשם משכון כדבעי. מתצהירו של הס עולה כי כלל לא ידע באותו מועד על בעיה כלשהי ברישום הנכס, ולא ידע כי הוא כולל שתי יחידות דיור בעוד שסאלם הסכים למשכן דירה אחת בלבד (סעיף 61 לתצהיר). גם בא כוחו של סאלם, עו"ד מנשה משה, העיד כי רק כמה שנים לאחר הגשת המרצת הפתיחה נודע לו כי היו לסאלם שתי דירות מגורים באותו מקום (עמ' 11 ש' 27-16). מגדל לא הוכיחה כי הייתה אפשרות לגלות את הבעיה ברישום מהתכתובות והמסמכים שהוחלפו בין הס לבין עמידר וממ"י עוד בטרם פתיחת תיק ההוצל"פ לצורך קבלת אישור על המשכון ועל זכויותיו של סאלם בנכס. יתרה מזאת, עו"ד פינקל העידה כי גם בשמאות שבוצעה בזמנו מטעם מגדל אי אפשר היה לראות שמדובר בשתי יחידות, כשלטענתה היה על הס להוציא שמאות מפורטת ולגלות זאת (עמ' 152 ש' 16-13). אלא שמעדותה של עו"ד פינקל עולה כי מגדל והשמאי מטעמה הם הנושאים ולו לכאורה באחריות לכך שלא בוצעה הפרדה בין היחידות לפני רישום המשכון. על כל פנים, משלא הוכיחה מגדל כי הס ידע או חשד בבעיה כלשהי ברישום הנכס, ומשהסכימה מגדל שהנכס ממילא לא ימומש באותה עת, לא הוכח כי היה על הס לדרוש מינוי שמאי כתנאי להסדר עם סאלם.
7. טענה נוספת של מגדל היא כי הס לא הודיע לה על כוונתו להגיש תביעה נגד אריה ושרה והדבר נודע לה רק בדיעבד. ואולם, הס הציג אסמכתאות המעידות כי מגדל חתמה על ייפוי כוח לצורך הגשת התביעה וכי מנהל הגבייה של מגדל באותה עת, מר יוסי אליה אשר לא הוזמן להעיד מטעם מגדל, חתם על תצהיר לתמיכה בבקשת העיקול. אל מול זאת, אף אחד מהעדים מטעם מגדל לא העיד כי ידוע לו מידיעתו האישית שלא התקבלה הסכמתה של מגדל מראש להגשת התביעה. עו"ד פינקל שלא עבדה במגדל באותה עת, אמרה כי הסיקה זאת ממכתב שכתב הס למר פוקסברונר לאחר הגשת התביעה (סוף עמ' 122 ותחילת עמ' 123), אך לאחר מכן העידה "אני לא אומרת שזה לא היה, שזה כן היה או לא היה ברשות" (עמ' 123 ש' 19-17). בהמשך הודתה עו"ד פינקל כי אינה יודעת האם הס עדכן את מגדל קודם לכן בשיחה טלפונית בדבר כוונתו להגיש את התביעה כיוון שלא עבדה במגדל במועד זה (עמ' 158 ש' 4-1). מכאן שלא נסתרה טענתו של הס כי הגיש את התביעה בידיעתה ובאישורה של מגדל.
8. טענה אחרת של מגדל היא כי היה על הס להגיש את התביעה לא רק נגד אריה ושרה, אלא גם נגד סאלם עצמו. מגדל לא טענה ולא הוכיחה כי מי מטעמה מחה בפני הס בזמן אמת על הגשת התביעה נגד אריה ושרה בלבד ודרש ממנו לצרף את סאלם לתביעה. זאת ועוד, הס טען כי בעקבות ההסדר עם סאלם בתיק המשכון, לא הייתה למגדל כל אפשרות להגיש תביעה כספית נגד סאלם מחמת השתק ומניעות. כמו כן טען הס כי בכל מקרה לא היה טעם בצירופו של סאלם לתביעה, שכן סאלם היה מעלה באותו הליך טענות זהות לאלה שהופיעו בהמרצת הפתיחה –טענות אשר מגדל רצתה להימנע מלדון בהן. ואכן, בא כוחו של סאלם עו"ד מנשה משה העיד שלו הוגשה תביעה כספית נגד סאלם, היה מעלה שם את אותן טענות (עמ' 24 ש' 10-1). מגדל לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי לסתור את טענותיו אלה של הס ולהוכיח כי היה צורך ואפשרות להגיש את התביעה גם נגד סאלם, וכי לו היה הס עושה זאת, היה ניתן פסק דין נגד סאלם על מלוא סכום החוב.
9. מגדל אף לא הוכיחה כי לו חתם סאלם על הסכם פשרה בכתב הכולל וויתור על טענותיו, אזי היה באפשרותה של מגדל לגבות את מלוא סכום החוב והיא לא הייתה נאלצת להגיע לפשרה עם שמריהו. לא נסתרה טענתו של הס כי לאחר פטירתו של סאלם, יורשיו כלל לא העלו את אותן טענות שנטענו בהמרצת הפתיחה. מסעיפים 58-57 לתצהירו של הס ומהמסמכים המצורפים לתצהיר עולה כי לאחר מינויו של הס ככונס נכסים הגיש שמריהו בקשה לעיכוב הליכים לאור כוונתו המוצהרת למכור את הדירה ולסלק את המשכנתא – בקשה אשר שמריהו היה יכול להגישה גם אילו היה סאלם מוותר על טענותיו וגם אילו היה הס מתמנה ככונס נכסים קודם לכן. עוד עולה מסעיף 61 לתצהירו של הס כי בקשה נוספת של שמריהו לעיכוב ההליכים הוגשה כדי לתקן את צו הכינוס כך שיחול על דירה אחת בלבד, כשאמור לעיל, מגדל היא זו שלא טרחה לבצע הפרדה בין היחידות לפני רישום המשכון, ולא הוכח כי הס ידע או שהיה עליו לדעת על טעות זו של מגדל לפני מינויו ככונס נכסים על הנכס.
10. יתר על כן, לפי עדותה של הגב' פינקל, הסיבה המרכזית לכך שמגדל הסכימה להתפשר עם שמריהו על סכום החוב הייתה העדר האפשרות לנצל את הפטור של סאלם ממס שבח. ראו עדותה בעמ' 139 ש' 17-13:

"אני נסמכת על כל מה שאמר לי השמאי ואני יודעת שאם היו לי בקשה לפתור [צ"ל – לפטור] ממס שבח אם היה מחתים עורך דין שלומי הס את ה- ... את הממשכן אז הייתי יכולה להימנע מהדברים האלה, לא הייתי צריכה להתפשר על הסכום הזה".

הטענה כי היה על הס לדרוש מסאלם לוותר על הפטור שלו ממס שבח כתנאי להסדר כלל לא מופיעה בכתבי הטענות ובתצהירים מטעם מגדל, ומשהתנגד הס להרחבת החזית אין להידרש לטענה זו. כן יצוין כי גם לגופו של עניין מגדל לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי להוכיח כי בנסיבות העניין סאלם ובא כוחו היו מסכימים לוויתור על הפטור ממס שבח, ואף לא הוגשה חוות דעת שמאי מטעם מגדל כדי להוכיח מהו הסכום שהייתה יכולה מגדל לקבל אילו היה באפשרותה לנצל את הפטור ממס שבח.

על כל פנים, לפי עדותה של הגב' פינקל המצוטטת לעיל, התמורה שמגדל הייתה יכולה לקבל בגין הנכס הושפעה בעיקר מהצורך בתשלום מס שבח, ולא מאי מינויו של הס ככונס נכסים על הנכס במועד ההסדר עם סאלם או מהעדר וויתור של סאלם על כל טענותיו בעניין תוקפם של הסכמי ההלוואה והמשכון.

1. יצוין כי בסעיפים 64 ו- 66 לתצהירו של הס מפורטות סיבות נוספות אשר השפיעו לדבריו על התמורה שהייתה צפויה להתקבל בגין הנכס. בסעיף 64 התייחס הס למסקנות שעלו מחוות דעתו של השמאי אשר בדק את הנכס בסמוך לפני חתימת ההסכם עם שמריהו שלפיהן היה צורך לתקן את צו הרישום בלשכת רישום המקרקעין ובעמידר, לייחד הערה שהייתה קיימת בדבר הפקעה לאחד החלקים בנכס, לשכנע את העירייה לייחד הערה נוספת בעניין צו הריסה לחלק הדרומי בלבד ולאפשר היתר בניה בחלק הצפוני, להתגבר על הצורך בהסכמתו של שמריהו לקבל היתר בניה ולשלם הוצאות מדידה, דמי היתר בממ"י, תשריט חלוקה ושמאות. מגדל לא הכחישה כי היה צורך בביצוע הפעולות הנ"ל לפני מכירת הנכס, ולא סתרה את טענתו של הס כי היה בכך כדי להשפיע על התמורה שהייתה יכולה להתקבל בגין הנכס. כך גם לא הוכיחה מגדל כי הס ידע או שהיה עליו לדעת על הפגמים ברישום או על ההערות הנ"ל בעת עריכת ההסדר עם סאלם, ואף לא הוכיחה כי סאלם או בא כוחו היו נענים לדרישתו של הס לתקן את הבעיות ברישום ולשאת בעלויות הכרוכות בכך כתנאי לעיכוב מימוש המשכון. מסעיף 65 לתצהירו של הס עולה כי מהמידע שנמסר לו ולמגדל באותה עת ניתן היה ללמוד כי חל על הנכס היטל השבחה בסך של למעלה מ- 200,000 ₪, וגם טענה זו לא הוכחשה ולא נסתרה.
2. לאור כל האמור לעיל, מגדל לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי להוכיח את טענתה כי בנסיבות העניין הייתה יכולה לקבל סכום גבוה יותר בגין מימוש הכנס.
3. טענה נוספת של מגדל הייתה כי הס לא הגיש את ההסדר עם סאלם להוצל"פ ולא דאג לכך שתיק ההוצל"פ הישן לא יבוער (סעיף 2(ד) לכתב התביעה שכנגד). עו"ד הס אמנם הודה כי לא דיווח על ההסכם להוצל"פ (סוף עמ' 62 ותחילת עמ' 63), אך בא כוחו של סאלם, עו"ד מנשה משה, העיד כי הוא מאמין שהגיש את ההסדר (עמ' 11 ש' 22-18), ומגדל לא הוכיחה אחרת. כך גם לא נסתרה גרסתו של הס כי ביעור התיק הישן בהוצל"פ נעשה בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי, מבלי שנמסרה להס כל הודעה על כך ומבלי שהייתה לו אפשרות למנוע את הדבר. מגדל טענה בהקשר זה כי לו היה הס עושה פעולות שונות בתיק ההוצל"פ הייתה אפשרות להשאיר אותו פתוח, אך לפי ההסדר עם סאלם היה על מגדל להקפיא את כל ההליכים בתיק. עו"ד פינקל העידה בחקירתה הנגדית כי היא בטוחה שהייתה דרך לשמור על תיק ההוצל"פ פתוח, אך הודתה שאינה מתמצאת בכך שכן היא איננה עוסקת בתחום הזה (ראו למשל עמ' 129 ש' 8-6).
4. על כל פנים, אף אם הייתה להס דרך למנוע את ביעור תיק ההוצל"פ, לא הוכח שנגרם למגדל נזק כלשהו כתוצאה מהביעור. בסעיף 9(ב) לכתב התביעה שכנגד נתבע סך של 6,232 ₪ בגין אגרה ששולמה לכאורה להוצל"פ בעת פתיחתו מחדש של תיק ההוצל"פ. ואולם, בחקירתה הנגדית הודתה עו"ד פינקל שמדובר בטעות וכי "לא הייתה אגרה נוספת כשנפתח התיק" (עמ' 105 ש' 23-22). במעמד זה טענה עו"ד פינקל לראשונה כי "היו שמה כל מיני הוצאות אחרות שנשאנו בהם" (שם, שורה 23) אך זאת ללא כל פירוט לגבי ההוצאות הנטענות הנ"ל אשר לא מוזכרות כלל בכתב התביעה שכנגד או בתצהירים מטעם מגדל. בעקבות עדות זו של עו"ד פינקל זנחה מגדל בסיכומים מטעמה את תביעתה לתשלום הסך של 6,232 ₪ הנ"ל. בסעיף 9(ד) לכתב התביעה שכנגד נתבע סך של 30,000 ₪ "בגין פיגור של שנה לפחות בגביית סכום הפשרה" אך בחקירתה הנגדית העידה עו"ד פינקל כי חלפו חמישה חודשים בלבד ממועד פטירתו של סאלם ועד לפתיחתו המחודשת של התיק למימוש המשכון בהוצל"פ (עמ' 156 ש' 21-13). כך גם לא נסתר כי מהמועד שבו נודע להס על פטירתו של סאלם ועד למועד פתיחתו המחודשת של תיק המשכון בהוצל"פ חלפו כחודשיים וחצי בלבד. מגדל לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי להוכיח מהו סכום הנזק שנגרם לה, אם בכלל, בשל אותו עיכוב בן חודשים ספורים בפתיחת תיק ההוצל"פ מחדש. יצוין כי לפי הנתונים שהוצגו בתצהירו של הס ולא נסתרו, מי שהפסיד מביעור התיק היה דווקא הס עצמו, שכן לדבריו שכר הטרחה המשוערך שהיה זכאי לקבל בבגין תיק ההוצל"פ הישן עמד על 63,648.47 ₪, אך הוא נאלץ להסתפק בשכר הטרחה שנפסק בתיק המחודש בסך של 11,550 ₪ בלבד.
5. הטענה האחרונה שהעלתה מגדל בסעיף 2(ה) לכתב התביעה שכנגד היא כי הס לא דאג למעקב אחר תפוסת דירת המנוח סאלם, ובכך מנע מימוש מהיר שלה, ואחרים תפסו את הנכס. אין חולק כי הס ביצע מדי תקופה בדיקות, בין אם בהמשך לבקשתה של מגדל ובין אם ביוזמתו, כדי לברר האם סאלם עודנו בחיים. כך גם לא נסתרה גרסתו של הס בסעיף 49 לתצהירו כי בספטמבר 2005 הזמין חקירה פרטית לגבי מצב הנכס, והתברר כי סאלם עדיין גר בדירה יחד עם מטפל פיליפיני. עוד עולה מסעיף 50 לתצהירו של הס ולא נסתר כי נודע להס על פטירתו של סאלם בעקבות בדיקה שביצע במרשם האוכלוסין ביום 21.3.07, דהיינו פחות מחצי שנה לאחר מועד הפטירה באוקטובר 2006, ואין לראות בכך זמן בלתי סביר. כמו כן כאמור, מגדל לא הוכיחה כי נגרם לה נזק כלשהו כתוצאה מאותו עיכוב של מספר חודשים ממועד פטירת המנוח ועד למועד חידוש ההליכים בהוצל"פ. בנוסף לכך יש לקחת בחשבון את טיב ההתקשרות והאחריות שהס לקח על עצמו מול מגדל, קרי טיפול משפטי בגביה, כשניתן לסווג פעולה שקשורה לשמירת הדירה כדירה ריקה כפעולה משפטית אחרת.
   
6. יצוין כי מגדל העלתה בסיכומיה טענות נוספות אשר אינן מוזכרות כלל בכתב התביעה, אך משהתנגד הס להרחבת החזית, אין מקום להידרש לטענות אלה.
7. לבסוף אתייחס לטענותיה של מגדל בדבר הנזקים שנגרמו לה, כמפורט בסעיף 9 לכתב התביעה שכנגד. כאמור לעיל, מגדל חזרה בה מהתביעה לקבלת הסך של 6,232 ₪ בסעיף 9(ב) לכתב התביעה שכנגד, ולגבי הסך של 30,000 ₪ בסעיף 9(ד) לכתב התביעה שכנגד, הודתה מגדל כי הפיגור בגביית סכום הפשרה לא עלה על חודשים ספורים ולא הוכיחה ולו לכאורה מהם הפסדי הריבית וההצמדה שנגרמו לה בגין אותו "עיכוב". לגבי סכום החוב אשר נטען כי מגדל נאלצה למחוק מספריה לפי סעיף 9(ב) לכתב התביעה שכנגד (בסך כולל של 297,604 ₪) – אין די בצירוף התחשיב בנספח ה' לכתב התביעה שכנגד, והיה על מגדל לתמוך בגרסתה בעניין סכום החוב שנמחק בתצהיר או עדות מטעמה. מעבר לכך, כאמור, גם לגופו של עניין לא הוכח כי בנסיבות העניין מגדל הייתה יכולה לקבל בגין הנכס תמורה אשר די בה כדי לכסות את החוב במלואו. אשר לשכ"ט חוקר בסך של 462 ₪ (סעיף 9(ב) לכתב התביעה) – אין פירוט כנדרש בעניין זה ולא ברור בגין מה שולם שכר הטרחה לחוקר. אם מדובר בשכר טרחה ששולם לצורך איתור היורשים של סאלם, לא היה כל מקום לתבוע סכום זה מהס שכן מדובר בחקירה שמגדל הזמינה ושהיה צורך לבצעה לאחר הפטירה של סאלם.
8. לאור כל האמור לעיל, מגדל לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי להוכיח כי הס התרשל כלפיה וגרם לה נזקים כמפורט בכתב התביעה שכנגד.
9. לפיכך, התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נדחות.
10. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏כ"ד תמוז תשע"ג, 2 ביולי 2013, בהעדר הצדדים.