1. בקשה למתן פטור מתשלום אגרה אותה נדרש התובע לשלם בעקבות דחיית תביעתו לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף.

2. בבקשה שבפניי נטען כי התובע נדרש לשלם אגרה בסך של כ- 40,000 ₪. מצבו הכלכלי של התובע אינו מאפשר לו לשלם את האגרה. נטען כי התובע הינו קטין, נכה עם אחוזי נכות גבוהים. התובע מקבל גמלת נכות בסך של 2,561 ₪. אביו עובד במשרה חלקית בלבד והמשפחה מקבלת גמלת הבטחת הכנסה. עוד נטען כי ההוצאות אותן מוציאה המשפחה לטיפול וסיעוד בתובע הינן גבוהות וחשבון הבנק של המשפחה מצוי תדיר ביתרת חובה.

3. הבקשה נסמכת על הוראות תקנה 14 לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז – 2002. התובע מפנה גם לתקנה 14(ה) לתקנות ולפיה קבלת גמלת הבטחת הכנסה מהווה ראיה לכאורה לחוסר יכולתו לשלם את האגרה.

4. הנהלת בתי המשפט מתנגדת לבקשה. המשיבה מדגישה את חובת תשלום האגרה. עם זאת, אין בתשובת המשיבה כל התייחסות למצבו הכלכלי של התובע ולטענה בדבר חוסר יכולתו.

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי להיעתר לבקשה. מצבם הכלכלי של התובע ובני משפחתו, כמשתקף מהמסמכים שהוצגו, אינו מאפשר להם תשלום אגרה, לא כל שכן תשלום בסכום כה גבוה.

תקנה 14(ב) לתקנות מאפשרת הגשת בקשה לפטור מתשלום אגרה בתביעה לנזקי גוף גם לאחר שניתן פסק הדין ולאחר שנשלחה לתובע דרישת התשלום.

6. בתשובת המשיבה אין התייחסות למצבו הכלכלי של התובע ומכאן שאין טענה כי מצבו הכלכלי של התובע שונה מהנטען על ידו, כלומר אין ביס לחשוב כי לתובע יכולת כלכלית לשלם את האגרה.

7. אעיר עוד כי דחיית התביעה מהנימוקים כפי שפורטו בפסק הדין, אינה מלמדת על ליקוי כלשהו בהגשת התביעה או על כך שהתביעה הוגשה או נוהלה שלא כדין. מדובר בתביעה לנזקי גוף שנטען כי נגרמו בשל התרשלות הרופאים המטפלים. טענת הרשלנות נסמכה על חוות דעת מקצועיות ששימשו בסי להגשת התביעה, גם אם בסופו של יום נקבע אחרת. בשל כל אלו אף נמנעתי מלפסוק הוצאות לחובת התובע.

8. על כן, אני מקבל את הבקשה ופוטר את התובע מתשלום האגרה.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ו, 26 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.