עסקינן בתביעה כספית לתשלום חוב בגין חומרים ומוצרי בניין שנרכשו מבית העסק של התובעת.

עיקר טענות הצדדים וגדר המחלוקת:

לטענת התובעת, במועדים שונים משנת 2008 סופקו לנתבעת חומרי בניין לפי הזמנתה בסכום כולל של 10,885 ש"ח, אך חרף התחייבותה המפורשת או מכללא של הנתבעת לשאת בעלות החומרים היא לא עשתה כן, ומכאן התביעה.

הנתבעת הכחישה את טענות התובעת וטענה כי התקשרה עם חברת איפאק בניה בע"מ שבבעלות ובניהול הקבלן מר ראפת ח'טיב (להלן – "הקבלן ראפת") בהסכם לביצוע עבודות שיפוצים בביתה, אשר כללו בעיקר שבירת קירות, עבודות אינסטלציה, ריצוף וצבע. לפי ההסכם אשר נחתם ביניהם, התחייב האחרון לבצע את העבודה בתמורה לסך של 120,000 ש"ח, כאשר התמורה מתייחסת לביצוע העבודה ואספקת 'החומר השחור'.

לפיכך, גם אם יוכח כי חלק מהחומר אשר סופק על ידי התובעת לקבלן ראפת או למי מעובדיו אכן הגיע אליה, אין בדבר כדי להטיל עליה חבות חוזית או חבות אחרת לשלם לה את עלותם.

דיון והכרעה:

בדיון אשר התקיים לפניי העידו מטעם התביעה הגב' ודאד דאוד (להלן – "ודאד") ומר נאסר דהאמשה, המכונה 'אבו פראס', אשר היה באותם זמנים עובד של הקבלן ראפת (להלן – "אבו פיראס"). מטעם ההגנה העידה הנתבעת בעצמה.

הנטל להוכיח כי הנתבעת הזמינה חומרי בניין, בין במישרין ובין באמצעות פועלים אשר עבדו אצלה, ואף התחייבה לשלם לתובעת בגינם, הוא נטל המוטל על התובעת, שכן התביעה מושתתת על עילה חוזית ומתוקף כך הנטל להוכיח את פרטי החוזה ותנאיו מוטל, מטבע הדברים, על מי שתובע תשלום כספי מכוח החוזה.

וכאן נשאלת השאלה, האם החומרים אשר סופקו לנתבעת – ומבלי להידרש כעת לשאלה האם כל החומרים המפורטים בתעודות המשלוח אכן סופקו לה – נעשו על סמך התחייבותה האישית לשאת בתשלום עבורם, כפי שטוענת התובעת.

בהקשר זה נטען בכתב התביעה ובתצהירים של ודאד, כי כל הציוד והחומרים נשוא התובענה הוזמנו על ידי הנתבעת אשר התחייבה לשלם את תמורתם. אלא שבתצהירים מטעמה ודאד אינה מפרטת מתי והכיצד ניתנה התחייבות זו, ורק בחקירתה הנגדית טענה לראשונה, כי ההתחייבות נעשתה בשיחה טלפונית בינה לבין הנתבעת, כאשר האחרונה התקשרה אליה טלפונית ביום 14/1/08 ואמרה לה כי היא (הנתבעת) אחראית על תשלום כל החומר שיילקח על ידי אבו פיראס (עמ' שורות 20-23 לפרוטוקול).

על אף שהנתונים הנ"ל לגבי המועד והאופן בו ניתנה כביכול התחייבותה האישית של הנתבעת, הם נתונים מהותיים כאשר מדובר בהתחייבות בעל-פה, זכרם בא לראשונה רק בחקירתה הנגדית של ודאד, כאמור, ולכן יש להתייחס לדבריה בעניין כגרסה כבושה ובהתאם לכך לא ניתן לייחס להם משקל של ממש.

אומנם הדברים הנ"ל נתמכו לכאורה בדברי העד אבו פיראס, שאף הוא אישר בעדותו דבר ביצוע השיחה הטלפונית בתאריך הנ"ל בין הנתבעת לבין ודאד, ברם מהתרשמותי הכללית מעדותו אין בידי לקבל את גרסתו. הנימוק לכך נעוץ בעובדה כי העד לא הצליח לזכור פרטים אחרים עליהם נשאל בקשר לעבודתו אצל הנתבעת, אך משום מה ידע לנקוב ביום ובאיזה חלק מהיום בו בוצעה אותה שיחה טלפונית. יתרה מזאת, כשנשאל העד מניין לו לדעת את התאריך בו נקב (14/1/08) הוא השיב כי הוא מסתמך על חשבונית, ברם משנדרש להסביר לאיזה חשבונית הוא מתכוון, העד לא מסר כל תשובה (עמ' 6 שורות 9-13 לפרוטוקול). בנסיבות אלו הזיכרון הסלקטיבי של העד מעורר יותר מאשר תהייה לגבי אמיתות הדברים.

מעבר לאמור עד כה אבקש להוסיף, כי התגלו שתי סתירות בין דברי העד אבו פיראס לדבריה של ודאד, המחלישות אף יותר את מהימנות גרסתם. האחת, כאשר העד מסר כי ודאד פתחה כרטיס חדש לאחר שסירבה להמשיך ולספק חומרים לקבלן ראפת (עמ' 5 שורה 14), לעומת זאת ודאד הכחישה כי פתחה כרטיס בתואנה כי הנתבעת סירבה לומר לה על שם מי להוציא את החשבוניות (עמ' 4 שורות 7-8 לפרוטוקול). השניה, בעוד שהעד אבו פיראס מסר כי התקיימו מספר שיחות טלפוניות בין ודאד לבין הנתבעת (עמ' 5 שורה 12 לפרוטוקול), טענה ודאד כי התקיימה רק שיחה אחת (עמ' 2 שורות 1-2 לפרוטוקול).

אל מול אלה עומדת גרסתה העקבית של הנתבעת, אשר טענה לכל אורך הדרך כי לא הזמינה חומרים מאת התובעת ולא התחייבה לשלם עבורם, הגם שייתכן כי חומרים אשר סופקו לקבלן ראפת או לעד אבו פיראס אכן הגיעו לביתה. טענה זו מתיישבת עם תוכן ההסכם אשר נחתם בין הנתבעת לבין הקבלן ראפת, לפיו התחייב האחרון לבצע את עבודת השיפוצים כאשר התמורה הנקובה בהסכם כוללת גם עלות 'החומר השחור'.

תמיכה נוספת בגרסת הנתבעת לגבי התחייבותו של הקבלן ראפת לספק את החומרים הדרושים לביצוע העבודה, כאמור לעיל, מוצאת אני בדבריו של העד אבו פיראס בעדותו לפניי. הלה מסר, כי הקבלן ראפת לא הביא מספיק חומרים לבית הנתבעת, ובשלב מסוים כשהעד ביקש להביא חומרים בעצמו, סירבה ודאד בהתחלה לעשות כן, בשל החוב שהקבלן ראפת צבר אצלה (עמ' 5 שורות 9-15 לפרוטוקול).

לאור האמור, לא מצאתי כל רלוונטיות לטענת התובעת כי יש לזקוף לחובת הנתבעת את העובדה שלא זימנה את הקבלן ראפת למתן עדות. ויודגש, אין כל נפקות לשאלה, אם הנתבעת שילמה או לא שילמה לקבלן ראפת את עלות החומרים, על השאלה שבמחלוקת בתיק דנן, שהיא כזכור, האם הנתבעת התחייבה כלפי התובעת בתשלום עלות החומרים, אם לאו.

בנסיבות אלו בהן לא הוכחה התקשרות כלשהי עם הנתבעת, ולבטח שלא הוכחה התחייבות שלה לשאת בעלות החומרים שיסופקו לאבו פיראס, המסקנה המתבקשת היא כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את יסודות התביעה.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בגין שכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ – סכום הלוקח בחשבון את מכלול הנסיבות המיוחדות של העניין.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ג, 22 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.