התובענה:

1. תובענה כספית, ע"ס 962,934 ₪, כפי שהוגשה במקור, אשר בה נטען כי התובע, קבלן לעבודות בניין עפר ופיתוח, ביצע מספר פרויקטים עבור הנתבעת, רשות מקומית הפועלת מכוח הדין, ועפ"י הזמנתה, החל משנת 1999. התובע טען כי הנתבעת עצמה ניהלה עבור עבודותיו של התובע כרטסת חשבונות, המשקפת את החשבונות הסופיים שאושרו וכן התשלומים שבוצעו לו, כאשר יתרת הכספים המגיעים לו מהנתבעת, עפ"י אותה כרטסת חשבונות, הינה סך של 635,197.7 ₪, כאשר יש להוסיף על סכום זה ריבית והפרשי הצמדה עד יום הגשת התובענה, בסך של 327,017 ₪, כך שסכום התביעה נכון ליום הגשת התובענה הוא סך של 962,934 ₪.

התובע טען כי סה"כ עלות העבודה שביצע עבור הנתבעת, עפ"י ספריה היא, הוא סך של 4,016,247.52 ₪, שולם לו על החשבון, מבלי לציין עבור כל פרויקט בנפרד, סך של 3,380,330.03 ₪, כך שהיתרה הנומינאלית המגיעה לו מהתובעת היא סך של 635,917 ₪.

התובע הדגיש בכתב התביעה כי היתרה הנ"ל אינה שנויה במחלוקת והיא נשענת על ספרי הנתבעת עצמה.

בהמשך פירט התובע בכתב התביעה את פיגורי התשלומים שהיו מצד הנתבעת, לאורך תקופת ההתקשרות וכן חישובי ההצמדה והריבית בגין כך, כך שהוא העמיד את סכום התביעה ע"ס 962,934 ₪.

התובע הגדיר את עילת התביעה כ: "... הנתבעת הפרה את התחייבותה כלפי התובע, התחייבות שאינה שנויה במחלוקת ושהנתבעת מודה בקיומה בכתב, הספרים והנרשם בחשבונות של הנתבעת...".

לכתב התביעה צורפו דפי חשבון מכרטסת החשבונות שהנתבעת ניהלה עבור עבודותיו של התובע, החל מיום 22/1/1999, הכוללים חיובים וזיכויים, בתוכם חיובי ריבית, הוצאות, קיזוזים, המחאת חוב, ניכויים, שכ"ט עו"ד בביהמ"ש ובהוצל"פ, העברות מתיק איחוד ומתיקי הוצל"פ וכן ניכויים למס הכנסה, כאשר סיום אותם דפי חשבון הוא ביום 29/10/2008 והסיכום שלהם הוא כי עומדת לתובע זכות אצל הנתבעת בסך של 635,917.70 ₪.

כן צירף התובע לכתב התביעה חישובי הצמדה וריבית אשר בהם כלל את הנתונים הרלוונטיים וכאשר שיטת החישוב שלו היתה הוספת ריבית והפרשי הצמדה לכל הסכומים שהגיעו לו מהנתבעת ובמקביל הוספת ריבית והצמדה לכל הסכומים ששולמו לו על ידי הנתבע, נכון ליום 20/6/09 ועפיה"ם התוצאה היא:

• קרן מגיעה לתובע - (+) 4,016,247 ₪.
• כולל ריבית והצמדה עד ליום 20/6/09 - (+) 5,621,823 ₪.
• תשלומים שבוצעו לתובע - (-) 3,380,330 ₪.
• כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום 20/6/09 - (-) 4,685,885 ₪.

ההפרש המגיע לתובע איפוא: 935,934 ₪ - הוא סכום התביעה.

מכאן ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו בסך של 935,934 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 20/6/09 וכן בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

הגנת הנתבעת, הרשות להגן ופסה"ד החלקי:

1. התובענה הוגשה בסדר דין מקוצר, כך שהנתבעת הגישה בקשה לקבלת רשות להתגונן, בקשה שנידונה בפני כב' הרשם מר אורי אוחיון.

בתצהיר ההתנגדות של הנתבעת, של מר האדי סעד – גזבר הנתבעת, ציין המצהיר כי התובע מסתמך אך ורק על כרטסת החשבונות של הנתבעת, מבלי שפרט כל פרויקט ופרויקט וכמה מגיע לו בגינם וכן מבלי לצרף מסמכים רלוונטיים בנדון.

המצהיר מטעם הנתבעת ציין כי מדובר בתובענות כפולות, כאשר התובע מצא לנכון להגיש נגדה תובענות ותיקי הוצל"פ לפני כן, כאשר הסכומים הפסוקים בהם נרשמו באותה כרטסת חשבונות, שהתובע מסתמך עליה, כך שהוא למעשה מבקש לקבל סכומים כפולים, פעם בעצם קבלת פס"ד בגין תובענה שהוגשה עבור פרויקט מסויים ופעם נוספת בגין הוספת אותו סכום פסוק לכרטסת החשבונות עליה התובע מסתמך בתביעתו זו.

המצהיר סיכם את התובענות הקודמות ותיקי ההוצל"פ שהתובע הגיש נגד הנתבעת כדלקמן:

• תיק הוצל"פ 08-06249-05-8 אשר יתרת החוב הפסוק בו היא: 497,187 ₪.
• תיק הוצל"פ 13-01265-02-8 אשר יתרת החוב הפסוק בוא היא: 135,791 ₪.
• תיק הוצל"פ 08-11953-07-6 אשר יתרת החוב הפסוק בו היא: 182,718 ₪.

בנוסף טען גיזבר הנתבעת כי נפלה שגגה בחישובים של התובע, כאשר סכום של 401,366 ₪ המופיע בכרטסת החשבונות כתשלום (תנועה מס' 55 מיום 30/12/07) לא שוערך על ידו, כפי שהוא שיערך סכומים המגיעים לו, כך ששיערוכו ליום 20/9/09 נותן לנו סכום נוסף של 42,935 ₪ שיש להפחיתו מהסכומים המגיעים לתובע.

מנגד אישר הגיזבר כי נפלה שגגה בדפי החשבון, לחובת התובע, כאשר לא הוסף סכום של 24,430 ₪ עבור שכ"ט עו"ד ב' לו הוא זכאי בתיק ההוצל"פ הראשון.

מכאן טען גיזבר הנתבעת כי יש להפחית/להוסיף מהסכומים הנתבעים ע"י התובע שהם סך של 962,017 ₪ את הסכומים הבאים:

• 182,718 ₪ (-).
• 497,187 ₪ (-).
• 135,791 ₪ (-).
• 42,935 ₪ (-).
• 24,430 ₪ (+).

834,204 ₪ סה"כ הפחתות.

לפיכך, כך טען הגיזבר, היתרה המגיעה לתובע היא סך של :

128,733 ₪ = 834,201 + 962,017 ₪.

1. במסגרת הבקשה לרשות להגן דן כב' הרשם מר אורי אוחיון בטיעוני הצדדים כפי שהועלו בפניו ונתן רשות להגן כנגד הסכום של 858,631 ₪ ודחה את הבקשה לרשות להגן לגבי הסכום של 104,303 ₪, כך שנתן פס"ד מיום 16/11/09 בו חייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 104,303 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 8/9/09 וכן בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח.

אף כי הנתבעת הודתה בסכום של 24,430 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ב' בתיק הוצל"פ 08-06249-05-8 שלא הוסף בטעות לזכות התובע בדפי החשבון, מצא כב' הרשם גם לגביו לתת רשות להגן כאשר טעמיו לכך:

"... מאחר וסכום זה נגבה כעת בתיק ההוצל"פ, ואין מדובר בחוב בשל עבודה לו זכאי המשיב מעבר לסכומים בתיק ההוצל"פ, חיוב המבקשת בסכום זה בתיק זה יהווה חיוב כפול של אותו סכום ולכן ועל אף שהמבקש מודה בסכום זה, אין עילה לחייב בו את המבקשת בשלב זה בסכום זה".

בקשת התובע להקטנת סכום התביעה:

1. התובע, בעקבות הגשת תצהיר עדות ראשית שלו, הגיש בקשה להקטין את סכום התביעה לסך של 317,000 ₪ והדבר אושר לו.

ראיות התובע:

1. מטעם התובע העיד אך התובע עצמו, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית, ועליו הוא נחקר נגדית.

בתצהיר עדות ראשית חזר התובע למעשה על הנטען בכתב התביעה ועיקר משענתו היתה כרטסת החשבונות של הנתבעת שהראתה יתרת זכות לטובתו בסך של 635,197.7 ₪ וכן גם הסתמך על דפי שיערוכי ההצמדה והריבית כפי שצורפו לכתב התביעה.

למעשה טען התובע כי מדובר בהודאה של בעל דין.

כן מסר התובע כי התובעת ביצעה עוולת רשלנות עת לא צירפה לדפי החשבונות את חשבון "זועבי" כאשר מגיע לו עבור חשבון זה סך של 342,978 ₪ וכי אחת מהתביעות שאוזכרו ע"י הנתבעת הוגשה על ידו גם בגין חשבון זה.

כן טען התובע כי הנתבעת לא מילאה אחר צו גילוי מסמכים ולא גילתה את החוזים שבינה לבינו, רשימה מפורטת של הפרויקטים שבוצעו על ידו, פירוט חשבונות של כל פרויקט בנפרד, שמות מפקחים, חשבוניות שהוגשו על ידו, פירוט תשלומים בנפרד עבור כל פרויקט וכן כהנה וכהנה.

התובע הסכים, בתצהירו, כי אכן יש לנכות חלק מהחובות אשר בתיקי ההוצל"פ עם תיקונים קלים, כך שהיתרה המגיעה לו היא 421,985 ₪ (ולא 962,934 ₪) כנטען בכתב התביעה, כך (ולאחר ניכוי סכום פסה"ד החלקי ע"ס 104,303 ₪) נותר לזכותו אצל הנתבעת סך של 317,682 ₪, הוא סכום התביעה המתוקן.

התובע כאמור נחקר נגדית על תצהירו.

ראיות הנתבעת:

1. גם מטעם הנתבעת העיד אך עד אחד, גיזברה מר האדי סעד, כאשר תוכן תצהירו אוזכר בהרחבה, עוד לפני כן.

גם עד הנתבעת נחקר נגדית על ידי ב"כ התובע.

דיון והכרעה:

גדרי המחלוקת וההסכמות:

1. גדרי המחלוקת הטעונים הכרעה, לרבות הסכמות, נקבעים ע"י הצדדים עצמם.

כתב התביעה מהווה את טיעוני התובע והוא אמור להכיל את כל העובדות הרלוונטיות המקימות את עילת התביעה וכן הסעד המבוקש.

גם כתב ההגנה אמור להכיל את כל העובדות הרלוונטיות והוא יכול לצמצם את גדרי המחלוקת שבין הצדדים ע"י הודאה בעובדות מסויימות אשר בכתב התביעה וכן גם לטעון לעובדות נוספות.

בהמשך, ולאחר שנקבעו גדרי המחלוקת בכתב בי-דין, ב"כ הצדדים נדרשים להביא ראיות על מנת להוכיח את העובדות השנויות במחלוקת, וכל חריגה מאותן גדרי מחלוקת הינה בבחינת "שינוי חזית" אסור.

1. עפ"י סקירת כתב התביעה כנ"ל עולה כי התובע העמיד את עילת התביעה שלו אך עפ"י הרישומים של הנתבעת, כפי שהם מופיעים בכרטסת החשבונות אצלה.

לפיכך, לא היה מקום לטעון במסגרת תצהיר עדות ראשית כי נעשתה עוולת רשלנות או טעות ע"י הנתבעת עת הושמט מכרטסת החשבונות, חשבון של "זועבי" ולדרוש בגינו סכום נוסף של 342,978.53 ₪.

באם רצה בכך יכול היה התובע להגיש תובענה נוספת, בין עבור כל פרויקט בנפרד ובין עבור כולם ביחד, תוך פירוט ההסכם הרלוונטי, השכר המוסכם, התשלומים שבוצעו על חשבון והיתרה המגיעה ומנגד במסגרת כתב ההגנה, תוכל הנתבעת להעלות את כל טענותיה הרלוונטיות בעניין אותו פרויקט לרבות טענת התיישנות, העדר יריבות וכו'.

אותו שינוי חזית הינו גם רלוונטי לעניין גילוי מסמכים לו עתר התובע.

כאמור התובע רטן בעניין אי גילוי מסמכים כגון הסכמים שהיו בין הצדדים לאורך השנים, חלקם חלים בתקופת ההתיישנות, חשבונות וחשבוניות שהוגשו, שמות מפקחים וכו'.

אין מקום לחייב את הנתבעת בגילוי מסמכים, אף כי לכאורה אותם מסמכים נדרשים אמורים להיות גם באחזקת התובע, כאשר אותם מסמכים אינם רלוונטיים לבירור התובענה, לאור גדרי המחלוקת כפי שנקבעו, זאת אף אם היו עדיין בהחזקת הנתבעת, דבר שהוכחש על ידה.

ההתקשרויות בין הצדדים:

1. עולה התמונה כי בין השנים 1999 עד 2004 מסרה הנתבעת לתובע ביצוע מספר פרויקטים, כנראה לאחר מכרז ובין הצדדים נכרתו הסכמים בכתב.

לאורך תקופת ההתקשרות שילמה הנתבעת לתובע סכומים עפ"י חשבונות מאושרים, אך לא עמדה בכל התשלומים, חלקם שילמה באיחור וחלקם לא שולם כלל.

בגין כספים שלא שולמו עפ"י ההסכמים נקט התובע נגד הנתבעת במספר הליכים, לרבות הגשת תובענות כספיות וכן בקשות לביצוע שטרות או הוראות תשלום ללשכת ההוצל"פ, כאשר מניין אותם הליכים הוא לפחות שלושה במספר.

בעקבות ההליכים המשפטיים ופתיחת תיקי ההוצל"פ נוספו חיובים שונים של התובע כלפי הנתבעת בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, כאשר אותם חיובים מתנהלים עפ"י דין, במסגרת תיק ההוצל"פ.

כן, במקביל, שילמה הנתבעת לתובע, במסגרת איחוד תיקי הוצל"פ שיש לה, סכומים שונים ע"ח החובות הפסוקים וכן עשתה עמו הסדר פשרה עפי"ו שולם לו סכום מופחת במסגרת תיק הוצל"פ אחד במקום החוב הרשום בתיק ההוצל"פ.

אין יודעים באם הנתבעת ניהלה חשבונות נפרדים בגין כל פרויקט ופרויקט וניתן להניח שכן, אך הדבר לטעמי אינו רלוונטי בעניינו הואיל והתובענה אינה נשענת על הסכם או הסכמים באופן פרטני, כי אם, כאמור, אך עפ"י יתרת החוב כפי שהיא בכרטסת החשבונות.

עיון בכרטסת החשבונות שכאמור תחילתה ביום 22/1/99 וסיומה ביום 29/10/2008 ועפי"ה יתרת הזכות המגיעה לתובע היא סך של 635,917.70 ₪, מראה שהיא כוללת חיובים וזיכויים, מחיובים וזיכויים שונים, לרבות זיכויים המגיעים לתובע בגין עבודות שבוצעו עם פרטים מלאים וכן חיובים כלפיו מסוגים שונים, לרבות העברות לעיקולים, ניכויי מס הכנסה וניכויים אחרים, קיזוזים וכן העברות מתיק האיחוד.

שני הצדדים אין חולקים על עצם הרישומים אשר בכרטסת החשבונות וגם, בהמשך, כך הינני סבור, גם אינם חולקים לעניין הפרשנות והמסקנה המתחייבת מאותה כרטסת.

לפיכך יש לקבוע כי אכן כרטסת החשבונות משקפת את כל תנועת הכספים, לזכות ולחובה, אשר היתה בין הצדדים בתקופה הרלוונטית.

כן, כעולה מתצהיר עדות ראשית של גזבר הנתבעת, שאין גם מחלוקת בעניין ההצמדה והריבית לה טוען התובע והיא בבחינת ראה וקדש.

מהן היום המחלוקות שבין הצדדים:

1. לאחר מחיקת העובדות אשר הינן בבחינת הרחבת חזית, כגון בעניין פרויקט של "זועבי" וכן הבקשה לתיקון סכום התביעה, הינני סבור כי המחלוקות בין הצדדים הצטמצמו לכדי אלה:

• האם אכן כרטסת החשבונות מכילה חיובים כפולים, לאור שיטת הרישום בה, כטענת הנתבעת.
• האם לתובע מגיע הסך של 24,430 ₪ עבור שכ"ט II בהוצל"פ, כפי שאף הנתבעת מודה.
• באם היתה טעות חישוב הפרשי הצמדה וריבית שנעשו על ידי התובע, בסך של 42,935 ₪ כטענת הנתבעת.

אדון במחלוקות הנ"ל אחת לאחת.

רישומים כפולים בכרטסת החשבונות !

1. עיקר הנטען על ידי הנתבעת בנידון הוא כי בכרטסת החשבונות מופיעים סכומים פעמיים: פעם בגין שכר שאכן מגיע לתובע ופעם נוספת בגין רישום סכומים שנפסקו לטובת התובע בהליכים משפטיים שהוא נקט, לרבות הוצאות ושכ"ט עו"ד.

הנתבעת פירטה וציינה כי התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה אזרחית בת.א. 2979/04 ע"ס 363,821 ₪ ובו ניתן פס"ד לטובתו ביום 14/10/04 ובגינו נפתח תיק הוצל"פ 08-06249-05-8 וכי החיובים בגינו, לרבות הוצאות ושכ"ט, למעט שכר טרחה II , צויינו בכרטסת החשבונות, אף שקודם לכן חלקם הופיע בתור שכר המגיע, כך שמדובר ברישום כפול שאינו יכול לזכות את התובע בתשלום נוסף עפ"י כרטסת החשבונות.

גיזבר הנתבעת סיכם ואמר בתצהירו כי:

"הואיל והמועצה מנהלת במסגרת כרטסת חשבונות (נספח א' לכתב התביעה) הן את הרישומים בגין החוב הפסוק בתיק ההוצל"פ הראשון והן בגין התשלומים בתיק ההוצל"פ השני, הרי שבכדי לנטרל מכרטסת החשבונות של המועצה את החוב הפסוק הנ"ל (את כל התנועות הנוגעות לתיק זה – הן חיובים זיכויים) יש להפחית מתוך הכרטסת את כל סכום יתרת החוב בתיק ההוצל"פ הראשון, נכון ליום מועד הגשת כתב התביעה או בסמוך לכך".

הגזבר ציין בהמשך כי יתרת החוב בתיק ההוצל"פ הראשון למועד הנ"ל היא סך של 497,187 ₪.

אותם דברים ממש טען הגיזבר גם לגבי החוב בתיק הוצל"פ 13-01265-02-8 כאשר יתרת החוב בו למועד הנ"ל הוא סך של 135,791 ₪.

בנוסף מסר גיזבר הנתבעת כי התובע פתח תיק הוצל"פ 08-11953-07-6 וכי ביום 5.5.08 עמדה יתרת החוב בתיק זה ע"ס 429,627 ₪, כאשר במועד זה נחתם בין הצדדים הסכם סילוק עפי"ו שילמה הנתבעת לתובע את מחצית החוב היינו סך של 214,813 ₪ וכי בעקבות הסדר סילוק זה קמה לנתבעת הזכות לגרוע מכרטסת החשבונות את יתרת החוב בתיק ההוצל"פ שהוא 171,223 ₪.

מכאן טענה הנתבעת לרשומים כפולים או אף שגויים כמפורט להלן:

• 497,187 ₪ - בגין תיק ההוצל"פ הראשון.
• 135,791 ₪ - בגין תיק ההוצל"פ השני.
• 182,718 ₪ - בגין תיק ההוצל"פ השלישי, כשהוא מוערך ליום 20/6/09.
• 815,696 ₪ - סה"כ.

עיון בתצהיר גיזבר הנתבעת והשוואתו עם המופיע בכרטסת החשבונות יש בו כדי לקבוע כי כך הם פני הדברים ואכן חל "שיבוש" ברישומי הנתבעת עת ניהלה באותה כרטסת חשבונות את הזיכויים המגיעים לתובע בגין שכר העבודה לעומת תשלומים ששולמו בגין אותו שכר עבודה באותה כרטסת חשבונות וכן גם הסכומים שנפסקו לתובע ע"י ביהמ"ש או בלשכת ההוצל"פ לרבות תשלומים ששולמו לו במסגרת אותם תיקי הוצל"פ ובאמצעות תיק איחוד שיש לנתבעת.

הינני סבור כי רישום כנ"ל הינו קלוקל והיה בו כדי לבלבל.

יחד עם זאת אין באותו רישום קלוקל כדי להעניק זכות תביעה מחודשת לתובע.

אף התובע בתצהיר עדות ראשית שלו (סעיפים 23 עד 29) מקבל את הדבר ולו בחלקו, כך שהוא ביקש להקטין את סכום התביעה בהתאם ולהעמידו על סכום של 421,985 ₪ ובניכוי הסכום הפסוק עפ"י פס"ד חלקי (104,303 ₪), על סך של 317,682 ₪, נכון ליום הגשת התובענה.

אלא מאי, אליבא חישוביו של התובע במסגרת תיק ההוצל"פ הראשון, נכלל סכום נומינאלי של 127,512 ₪ עבור חשבון זועבי וכשהוא משוערך להיום הוא שווה סך של 342,978 ₪, כאשר סכום זה, של חשבון זועבי, לא נלקח בחשבון בכרטסת החשבונות.

כבר קבעתי כי אין לפתוח התיבה, שניתן להגדירה בהחלט כתיבת פנדורה ולהתחיל להתדיין עבור כל פרויקט ופרויקט כי אם, לאור הדרך בה הלך התובע יש לקחת את תוכן הכרטסת החשבונות כמשקפת את תנועת הכספים שבין הצדדים ואין להוסיף עליה זכויות או זיכויים שלא נכללו בה מלכתחילה או לטעון לעובדות נוספות שלא נטענו בכתב התביעה או אף לא בכתב תשובה לכתב ההגנה שהיה ניתן להגיש.

מעבר לנדרש אציין כי מעבר לטענת שינוי חזית שנטענה ע"י הנתבעת, שנתקבלה, הועלו ע"י הנתבעת גם בסיכומים, לאור מועד העלאת הטענה ע"י התובע, גם טענות התיישנות וכן כי הפרויקט של זועבי אינו ע"ש התובע כלל כי אם הוא שימש בו כקבלן משנה ואינו זכאי לתבוע עפי"ו.

אוסיף כי אותו סכום של "זועבי" ע"ס 317,682 ₪, הוא כמעט הסכום השנוי במחלוקת בין הצדדים בדבר חיובים כפולים.

1. סיכום הדברים הוא שיש לקבל את טענות הנתבעת בדבר חיובים כפולים ויש לנכות מסכום התביעה סכומים משוערכים ליום הגשת התביעה בסך של 815,696 ₪.
2. חיוב נוסף, אשר למעשה אינו שנוי במחלוקת, אך לא אושר על ידי כב' הרשם, הוא סך של 24,430 ₪ עבור שכר טרחה II בהוצל"פ, כאשר טעמו של ראש ההוצל"פ היה כי: "... מאחר וסכום זה נגבה כעת בתיק ההוצל"פ ואין מדובר בחוב של עבודה לו זכאי המשיב מעבר לסכומים בתיק ההוצל"פ".

אין לאל ידי לקבל את נימוקיו של כב' הרשם לאי אישור הסכום ע"ס 24,430 ₪.

ראשית, קיימת הודאת בעל דין, של הנתבעת, לפיו סכום זה אכן מגיע לתובע אליבא חישוביה היא.

שנית, לאור שיטת הרישום, שניתן בהחלט להגדירה כקלוקלת, התערבבו להם יחדיו, במסגרת אותה כרטסת, חשבונות; הן חיובים עבור שכר עבודה, הן תשלומים ע"ח שכר עבודה, הן חיובים עפ"י פס"ד ותיקי הוצל"פ לרבות תשלומים שהנתבעת ביצעה בגין אותם תיקי הוצל"פ.

לפיכך יש לקבל את "המוצר הסופי" כפי שהוא מופיע בכרטסת החשבונות כנתון מחייב ונכון.

האם היה חישוב שגוי של 42,935 ₪ לטובת התובע?

1. גיזבר הנתבעת ציין כי בנספח ג' לכתב התביעה, בתנועה 55 מיום 30/12/07, ציין התובע סכום חובה (סכום ששולם) בסך של 401,366 ₪, כאשר סכום זה לא שוערך על ידי התובע, כפי שמתחייב, כאשר שיערוך סכום זה, עד למועד הגשת התביעה היה מזכה את הנתבעת בסכום נוסף של 42,935 ₪.

הנתבעת טענה כי כפי שהתובע שיערך את הסכומים המגיעים לו ובצדק, היה מחוייב גם לשערך את הסך של 401,366 ₪.

העיקרון לו טוענת הנתבעת הינו נכון ויציב אך, בכל הכבוד, הנתבעת לא הצליחה להראות בפני כי אכן סכום זה לא שוערך.

עברתי על נספח ג', שנערך באמצעות תוכנת שיערוך "דטה חוק ומשפט" וממנו עולה כי הסכומים שוערכו.

כן אין להוציא מכלל אפשרות כי הסכום של 401,366 ₪, עקב חוסר בהירות, כולל גם הפרשי שיערוך.

כאמור נקודת המוצא של הנתבעת, כפי שהדבר התבטא בכתבי בי-דין, היא שכרטסת החשבונות גם כמו טבלאות השיערוך שצורפו לכתב התביעה, הינם נכונים ומשקפים את הווית הדברים.

לפיכך דעתי היא שאין לגרוע את הסך של 42,935 ₪ מסכום התביעה.

סיכום התביעה:

1. דרך אחת לחישוב הכספים שנותרו לזכות התובע היא כדלקמן:

• 962,934 ₪ - סכום התביעה.
• 815,696 ₪ (-) בגין חיובים כפולים בכרטסת החשבונות.
• 104,303 ₪ (-) חיוב עפ"י פסק דין חלקי מיום 18/11/09.
• 42,935 ₪ - יתרת זכות המגיעה לתובע נכון ליום 20/7/09.

1. דרך נוספת לחישוב הכספים המגיעים לתובע היא כדלקמן:

• 24,430 ₪ - עבור שכ"ט עו"ד שני בהוצל"פ, שהנתבעת מכירה בו.
• 42,935 ₪ - סכום שיערוך שנטען על ידי הנתבעת אך לא נתקבל על ידי ביהמ"ש.
• 67,365 ₪ - סה"כ הכספים המגיעים לתובע.

1. הינה כי כן קיים שוני בין שתי שיטות החישוב, כאשר השוני טמון כנראה בעצם העובדה כי מדובר בשיערוך מאות סכומים וייתכן כי קיימת טעות כלשהי בחישוב ע"י מי מהצדדים, כאשר כיום לא ניתן לאתר אותה טעות, אלא ע"י רואה חשבון או מומחה לדבר.

הינני סבור כי הדרך הראוייה וההוגנת שיש ללכת בה היא חלוקת סכום ההפרש בין שתי שיטות החישוב הנ"ל, שהיא סך של 24,430 ₪ ולהוסיף את המחצית המתקבלת היינו 12,215 ₪, לשיטת החישוב הנמוכה יותר, היינו:

55,150 ₪ = 12,215 + 42,935 ₪.

סכום שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 20/7/09.

התוצאה:

1. הינני מקבל את התובענה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 55,150 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 20/7/09 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כן הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ נכון להיום.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ג, 23 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.