במהלך כתיבת פסק הדין התקבלה הודעת ב"כ התובע כי הנתבע מס' 2, מר יעקב סטרול, הלך לעולמו.

בעקבות החלטותיי מיום 21.3.14, 13.4.14 ולאחר הדיון הלא פורמלי אשר התקיים בלשכתי ביום 24.4.14, שלחו הצדדים את הודעותיהם. סיכומן של ההודעות הוא כי לא הגיעו הצדדים להסדר ויש ליתן פסק דין.

אכן, מן הראוי היה כי בנסיבות התיק ככלל, ולאחר מותו של המנוח מר יעקב סטרול ז"ל בפרט, יסתיים התיק מחוץ לכותלי בית המשפט.

משלא צלח הדבר, יש להפריד בין הנתבעת מס' 1 – מדינת ישראל – לבין שאר הנתבעים. ממילא הסעד ההצהרתי –אופרטיבי התבקש כנגד נתבעת 1 בלבד.

על כן, פסק הדין כאן ניתן בעניין היחסים בין התובע לנתבעת 1 בלבד.

בפניי תביעה ועניינה "לקבוע כי הנתבעת 1 אינה זכאית לכל תשלום מאת התובע על פי דרישתו ו/או על פי כל דרישה עתידית שתישלח לו בגין אשפוז האב במעון הורים סיני בחיפה" (ס' 8.1 לכתב התביעה), לחילופין "להורות לנתבעת 1 לממש זכויותיה כלפי הנתבעים 3, 2 ו – 4, ולחייבם בתשלום כפי שייקבע".

התביעה הוגשה על ידי מר יעקב דן (להלן: "התובע") כנגד מדינת ישראל – משרד הבריאות (להלן: "הנתבעת 1") וכנגד אביו, הנתבע 2, מר יעקב סטרול (להלן: "האב המנוח"), אחותו – הגב' מירה שולץ (להלן: "האחות"), ואמו – הנתבעת 4 הגב' סבינה סטורל (להלן: "האם").

רקע:

בחודש ספטמבר 2008 הגישה ה"אחות" בקשה לנתבעת 1 לאשפוז הנתבע 2 בבית חולים סיעודי במימון משרד הבריאות.

הנתבעת 1 שלחה הודעה לתובע על דבר הבקשה. בהודעה זו הובהר לתובע כי לשם בדיקת זכאיות אביו להשתתפות משרד הבריאות בהוצאות האשפוז, נדרש התובע למלא טופס שאלון והצהרה של בן החולה לצורך קביעת גובה ההשתתפות במימון האשפוז הרפואי. ההודעה נשלחה ביום 2.10.08.

התובע לא הגיב להודעה ולא שלח שאלון ועל כן ביום 23.11.08 שלחה הנתבעת 1 מכתב התראה טרם נקיטת הליכים. לתובע ניתנה הזדמנות אחרונה לעשות כן טרם הגשת תביעה בגין מזונות אביו על פי סעיף 4 לחוק תיקון משפחה (מזונות), התשי"ט-1959 (להלן: "החוק לתיקון דיני משפחה"), ועל פי תקנה 259 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ביום 8.12.08 השיב התובע באמצעות בא כוחו, לפניית הנתבעת 1 וביקש כי הנתבעת 1 תבדוק מצבו הכלכלי של האב לפני הפנייה אליו, כפי שנקבע בנוהל אשפוז חולים כרוניים, שכן בבעלות אביו 3 דירות בחיפה בנוסף לתגמולי הפנסיה מאת בנק לאומי לישראל – שם עבד, ומשכך אין הוא חייב במזונותיו.

עוד הוסיף התובע כי האב ניתק מיוזמתו את הקשר עם התובע לפני כ- 13 שנים, נהג בו באופן מחפיר ואף מן הטעם הזה אין הוא חייב במזונות אביו לאור סעיף 9 לחוק לתיקון דיני משפחה.

הנתבעת 1 הודיעה לתובע ביום 17.2.09 כי מאחר ולא הועבר תצהיר השאלון, יחויב התובע בהפרש מלוא עלות ההשתתפות בפועל בלא בחינת זכאות.

ב"כ התובע פנה אל הנתבעת 1 יומיים לאחר מכן ב- 19.2.09 בבקשה לקבלת אורכה נוספת בת 10 ימים להגשת השאלון. באותו היום דחתה הנתבעת 1 את הבקשה שכן חלפו למעלה משלושה חודשים ללא המצאת השאלון המבוקש.

ביום 23.4.09 פנתה הנתבעת 1 בהודעה לתובע לפיה התובע חייב דמי אשפוז בסך של 24,311 ₪ בגין אשפוז סיעודי של אביו באמצעות משרד הבריאות. לתובע ניתנה הזדמנות אחרונה בת 10 ימים לפרוע חוב זה טרם העברת הטיפול בחוב לממונה על הגבייה על פי פקודת המיסים (גבייה).

ביום 28.4.09 פנה התובע לנתבעת 1 בבקשה שלא לנקוט בהליך על פי פקודת המיסים (גבייה) אלא בהליך משפטי אשר יאפשר לו הבאת טענותיו.

הנתבעת 1 הגישה כנגד התובע דרישה לתשלום מס על פי סעיף 4 לפקודת המיסים (גבייה) ואף החלה בהליכי גבייה כנגדו בגין חוב דמי אשפוזו של אביו.

ביום 7.6.09 פנה התובע ליועץ המשפטי הראשי של משרד הבריאות בתלונה על אופן טיפול הנתבעת 1 בגביית דמי האשפוז מהתובע.

בעקבות התלונה נפגשו התובע ובא כוחו עם עו"ד עלא עביד, מטעם הנתבעת 1 ולאחר דין ודברים הוסכם כי השאלון ששוגר לתובע ימולא וכי עם קבלתו תעשה הנתבעת 1 בדיקת זכאות מחודשת.

ביום 15.7.09 בעקבות הפגישה, הגיש התובע לנתבעת 1 את טופס השאלון מלא וביום 1.8.09 קיבל התובע מכתב לפיו הוסכם כי לשכת הבריאות תערוך לתובע חישוב זכאות מחודש, ובהתאם לסכום שייקבע ישלם התובע את חובו רטרואקטיבית מיום תחילת האשפוז הסיעודי.

ביום 9.9.09 לאחר בדיקה של כל הנתונים והפרטים שנמסרו בשאלון, ניתנה החלטת הנתבעת 1 לבטל את מרבית החוב אשר הוטל על התובע בגין השתתפותו בדמי האשפוז הסיעודי של אביו. כן נקבע שיעור השתתפותו של התובע בעלות אשפוז אביו.

לאחר ביצוע חישוב זכאות מחדש, בהתאם להכנסות התובע המוצהרות, נקבעה לתובע השתתפות עצמית בגובה 709 ₪ לחודש. על הבת 196 ₪ לחודש. התובע התבקש על ידי הנתבעת 1 לשלם סך של 5,672 ₪ בגין חוב מיום האשפוז ועד ליום 9.9.09.

התובע סבר כי אין מקום לחייבו כלל, ועל כן הוגשה התביעה. בד בבד הוגשה בקשה למתן סעד זמני – להורות על עיכוב הליכי הגבייה.

בתאריך 8.9.10 ניתנה החלטה המורה על עיכוב ההליכים.

טענות הצדדים:

טענות התובע:

1. יחסי התובע עם אביו, היו רעועים במשך השנים נוכח העדפת אביו את אחותו ומתן כספים ונכסים לאחותו בלבד. מזה 13 שנה חל נתק מוחלט בין התובע לאביו אשר נהג בתובע בצורה מחפירה. על פי סעיף 9 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, בית המשפט רשאי לפטור אדם מחובת מזונות מחמת התנהגות מחפירה שהזכאי למזונות התנהג כלפיו.

2. ראוי היה כי הנתבעת 1 תפנה אליו עובר לאשפוז ולהציג בפניו את כוונתה לאשפז את אביו ואת כוונתה לדרוש ממנו את דמי האשפוז על מנת לאפשר לתובע להביע עמדתו בעניין זה ולבחור את מקום האשפוז. משלא עשתה כן, מנועה הנתבעת 1 מלנקוט נגד התובע כל הליך לרבות על פי פקודת המיסים (גבייה).

3. אין ביכולתו הכלכלית של התובע לשאת בנטל הוצאות האשפוז. התובע נזקק להלוואה על סך 40,000 ₪ מבנק הפועלים והוא משיבם בתשלומים חודשיים על סך 1,000 ₪.

4. לתובע 3 ילדים ו- 2 מהם נזקקים לתמיכתו בתשלום דמי לימוד וסיוע בכלכלה המוערך על ידו בסך של כ- 4,000 ₪ לחודש. ילד אחד מתגורר בבית התובע.

5. ברשות אביו ואמו נכסים וכספים ויש ביכולתם לממן את עלות האשפוז, כך שהתובע אינו חייב במזונות אביו שכן לא מתקיים סעיף 5 לחוק תיקון דיני משפחה.

6. האם אישרה כי לאב המאושפז ביטוח סיעודי, אך משביקש התובע לברר מה גובהה של גמלה זו התברר כי נתון חשוב זה אינו בידיעת נציג הנתבעת 1. האחרונה אף לא התייחסה כלל למשכורתה של האם במהלך השנים. האב ציין בבקשת ההשתתפות אך ורק את תקבולי המל"ל אך נמנע מלציין את הרנטה ויתרת הכספים של האב ממכירת דירתו.

7. האחות מונתה להיות מיופת כוח בחשבונות הבנק של האב והיא שהתחייבה לשלם לנתבעת 1 סך של 591 ₪ בחודש, אלא שהנתבעת 1 טעתה בהפעילה את הנוהל עת הטילה על האחות תשלום חודשי בסך 196 ₪ בלבד.

8. התנהלות הנתבעת 1 מלמדת על שיקולים זרים ועל אי סבירות קיצונית בהחלטת הנתבעת 1, למרות שהובא לידיעתה מצבור הנכסים ובכללם הכספים של הורי התובע ואחותו.

9. החלטת הנתבעת 1 לנקוט כנגד התובע בהליך לפי פקודת מיסים (גבייה) בטלה ומבוטלת שכן היא ניתנה בחוסר סמכות ומתוך שיקולים זרים ואי סבירות קיצונית.

10. לא נמסרה עמדת רכזת האשפוז או עובדת סוציאלית כנדרש על פי סעיף 5.1 לנוהל. די בהעדר חוות דעת כדי לתמוך בתביעה ובסעדים המבוקשים בה, במיוחד שהוכח הסכסוך המשפחתי רב השנים בין התובע להוריו ולאחותו.

לעניין ההתנהגות המחפירה תאר התובע את ההליך ההדרגתי בשנים האחרונות כך:

"ש. הטענה המרכזית שלך היא שהוריך ניתקו איתך מגע. אין קרה שאתה הבן הבכור האהוב, עם הנכדים הבלעדיים, ההורים ניתקו איתך מגע. אבא אמר לך לא לבוא יותר.

ת. הוצאת לי את המילים מהפה.

התהליך לא היה בשחור לבן.

אני יכול להתחיל מנקודה מסוימת, יש דברים גם מתוך הילדות שהמשיכו לחתונה.

זה התחיל עם הפרישה של אבא בשנת 95 ', בן 40 – קיבלתי טלפון מאבא שהוא עומד לפני פרישה ויש ברשותו והוא אמור לקבל מיליון ומשהו שקל ושאל אותי מה לעשות. אמרתי שזה לא נושא לשיחת טלפון, ההצעה שלי הראשונית להתיעץ עם מי שאתה רוצה, ואמרתי לו שישמור כספים לפנסיה למשוך חלק מהכסף, ולהשאיר כסף לתגמול חודשי. לאחר מספר ימים קיבלתי טלפון נוסף שאומר לי שנאסר עליו לדבר איתי בנושא הזה, לא יכול לדבר איתי. זו הייתה נקודת מפתח אחת. למרות זאת ולמרות כל מיני תהליכים יומיומיים שקשה להגיד, בשנת 97 ' הזמנתי את המשפחה לבר מצווה של הבן האמצעי, ובתוך הבר מצווה אחותי אמרה לבן שלי, לא הבאתי לך מתנה כי אני לא רוצה שהאבא יקח לך את זה. בשנת 86 ' הבן הצעיר נולד עם שפה ופה שסועיים, משנת 86 ' הוא עובר ניתוחים, בשום אחת מהתקופות של הניתוחים הם לא הפגינו אמפטיה לבוא ולבקר או לנסות לעזור. בשנת 98 ' עבר את הניתוח הכי קשה הכי ארוך והכי מורכב, שהיה מאושפז, ביקשתי מההורים שיבואו לבקר, באו פעם אחת בלילה, ולא הציעו עזרה בכדי להקל עלינו בלשמור על הילדים וכו', מעבר לזה לא באו לבקר, ולמרות זאת בשנת 98 ' הזמנו אותם לבר המצווה של הבן, עשינו רק בבית כנסת, לא באולם, כי עדיין היה במצב של אחרי ניתוח, של סידור מבנה הפנים, אני הלכתי והזמנתי אותם, הם באו לבית הכנסת ובבית הכנסת ההתנהגות שלהם לא הייתה נאותה, לפחות מצד האם, איך להגיד במילה אחת השמיצו אותנו בפני המתפללים. מאז בעצם זה היה הקש ששבר את גב הגמל, מעבר לזה לא היה שום קשר נוסף ושום ניסיון ליצור קשר שום דבר. כמובן שאנחנו הילדים הבוגרים יותר, אנחנו אישית לא מנענו מהם ליצור קשר אם רצו, היו מספר פעמים מרחקי המגורים לא כאלה גדולים, אנו גרים באותו רחוב, סביר להניח שנפגשים מדי פעם, הילדים כן פגשו את הסבתא, פנים מול פנים, לא היה ניסיון לחדש. אנו לא ניסינו למנוע מהילדים ליצור קשר עם הסבים. הם נפגשו פנים מול פנים ברחוב.

ש. אתה ניסית לברר עם אביך מה קרה פתאום למה היחס הזה.

ת. ניסיתי לעשות מספר ניסיונות, לא קיבלתי תשובה. לא הצעתי להיפגש".

טענות הנתבעת 1:

1. סעיף 2 לתוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994 (להלן: "החוק"), קובע ביחס לגריאטריה כי: "שירותי האשפוז ניתנים בהשתתפות המאושפז או משפחתו בעלות הטיפול". בהתאם להוראות החוק והנוהל, מי שהוגש כחולה סיעודי וזקוק לאשפוז בבית חולים סיעודי, זכאי לסיוע במימון האשפוז מטעם משרד הבריאות, בתנאים שנקבעו בנוהל, ובכפוף לתשלום השתתפות עצמית על ידי המאושפז ועל ידי בני משפחתו.

2. שיעור ההשתתפות נקבע לאחר בדיקת זכאות כללית (הסכום נע בין 32% מגובה קצבת זקנה לזוג ועד מלוא הסכום שמשלם משרד הבריאות למוסד הסיעודי) של המאושפז ויתר בני משפחתו.

3. הנתבע 2 היה חולה סיעודי אשר אושפז באופן פרטי במעון "הורים סיני" בחיפה. הנתבעת 1 פעלה בהתאם לנוהל וביקשה לקבל נתונים באשר למקורות מחיית הנתבע 2 ובת זוגו.

4. מהמסמכים הנמצאים בידה עולה כי מצבם הכלכלי של נתבע 2 והנתבעות 3 ו- 4 אינו כפי שנטען בכתב התביעה ובמכתבי התובע.

5. לאור קביעת הנוהל פנתה הנתבעת לילדי הנתבע 2 בעניין השתתפותם העצמית במימון אשפוז אביהם. הנתבעת 1 זכתה למענה מאחות התובע בלבד (הנתבעת 3). על יסוד הצהרות הנתבעות 3 ו-4 קבעה הנתבעת 1 את שיעור השתתפותן בעלות אשפוזו של הנתבע מס' 2 ובהתאם לכך הן אף חתמו על כתב התחייבות לתשלום והן עומדות בחיוביהן.

6. ביום 2.10.08 שלחה הנתבעת 1 לתובע "שאלון הצהרה של החולה ובן/בת הזוג לצורך קביעת ההשתתפות במימון האשפוז הסיעודי-כרוני". אולם חרף פניות רבות של הנתבעת 1 לשם קבלת תשובות לשאלון לא זכתה הנתבעת 1 לכל התייחסות מצד התובע.

7. בנסיבות אלו, ולאור חוסר שיתוף הפעולה מצד התובע, נאלצה התובעת להפעיל את הסמכות אשר ניתנה לה על פי סעיף 8.3.2 לנוהל האשפוז הסיעודי ולחייב את התובע בהשתתפות עצמית בגובה ההפרש בין תשלומי יתר בני המשפחה לבין מלוא האשפוז בפועל.

8. רק ביולי 2009 הואיל התובע להגיש לנתבעת את השאלון המלא. ביום 9.9.09, לאחר בדיקת מלוא הנתונים והפרטים אשר נמסרו בשאלון ניתנה החלטת הנתבעת 1 המורה על ביטול מרבית החוב אשר הוטל על התובע בגין השתתפותו בדמי האשפוז הסיעודי של אביו. כן נקבע שיעור השתתפותו של התובע בעלות אשפוזו של הנתבע 2. חרף החלטה זו, טרם נפרע חובו המצומצם וטרם שולם כל סכום על חשבונו.

9. דמי אשפוזו של הנתבע 2 מחולקים בין אשתו, ילדיו ומשרד הבריאות, כל אחד לפי חלקו, כפי הקבוע בנוהל. כאמור, התובע נמנע מלשתף פעולה עם הנתבעת 1 כמתחייב בדין, ובהעדר כל מידע לגבי אמצעיו, חויב בתחילה, במלוא חלקו בחוב בגין אשפוז אביו.

10. לאורך כל התקופה, לא פעלה הנתבעת 1 לגביית חובו של התובע, בתקווה שימלא אחר דרישתה למילוי השאלון, אך במשך 8 חודשים נמנע התובע מלהשיב לשאלון שנשלח לו בתואנות שונות.

11. ניתוק הקשר של התובע עם הוריו, במשך 13 השנים האחרונות, אינו מקנה פטור על פי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959.

12. הנתונים שבידי הנתבעת 1 מלמדים כי אין בבעלותם של הנתבעים 2 ו- 4 נכסים כספיים, נכסי מקרקעין או הכנסות שוטפות המספיקות כדי לשאת בנטל האשפוז כולו. דמי האשפוז של הנתבע 2 חולקו בין בני המשפחה ומשרד הבריאות, כל אחד על פי חלקו ועל פי הוראות הנוהל.

13. לאחר החישוב מחדש אשר בוצע לאחר שהתובע ענה על השאלון, נקבעה לתובע השתתפות עצמית על סך 709 ₪. החוב שהוטל על התובע הוקטן והתובע התבקש לשלם סך של 5,672 ₪ עבור תקופת האשפוז כולו וזאת במקום 41,686.36 ₪.

14. החלטות שנתקבלו בענייניו של התובע אינן חורגות ממתחם הסבירות ואין כל עילה להתערב בהן ואין בית המשפט "ממיר שיקול הדעת של הרשות המנהלית בשיקול הדעת שלו".

טענות הנתבעים 4, 3, 2:

1. התובע לא הצביע על מקור סמכות בית המשפט לקבוע כי הנתבעת 1 אינה זכאית לתשלום בגין אשפוז האב במעון הורים "סיני" בחיפה, להורות לנתבעת 1 לממש זכויותיה כלפי הנתבעים 2, 3 ו- 4 ולחייבם בתשלום או לעכב את הליכי הגבייה אשר ננקטו כנגד התובע.

2. לא הוצגה כל יריבות בין התובע לנתבעים, הנתבעים לא תבעו ממנו כל תשלום ויש לראותם כנתבעים פורמאליים בלבד.

3. התנהלותו המתחמקת של התובע מלהגיש למשרד הבריאות שאלון אישי, לאורך כ- 9 חודשים, הביאה את התובע להסתבכות אשר בגינה הוא מלין, שיתוף של התובע עם משרד הבריאות היה מונע תביעה זו.

4. התובע לא מיצה את נוהל "יחס מחפיר" השמור לבנים ולבנות הטוענים לפטור מדמי השתתפות עקב ילדות עשוקה.

5. החלטת בית המשפט מיום 15.9.11 היתה כי הדיון בשמיעת הראיות יתמקד מבחינה עובדתית בשאלת יחס האב אל הבן. מקריאת סיכומי התובע עולה כי התובע זנח טענה זו והתמקד ב"אי מציאת עושרם הרב של הנתבעים".

6. צירוף הנתבעים 2-4 לתביעה הינה התחשבנות מבישה בין בן להוריו ולאחותו, פרי קנאה באחות אשר נולדה 9 שנים לאחר היות התובע בן יחיד.

7. לא הוכח כי לנתבעים 2-4 נכסים ובכללם כספים מרובים, אף החוקרים הפרטיים ששכר התובע לא מצאו זאת.

8. התובע לא הוכיח כי האב, הנתבע 2 ניתק את הקשר עמו ומיוזמתו לפני כ- 13 שנים ונהג בו בצורה מחפירה. התובע מודה בעמ' 15 לפרוטוקול, שורה 3 כי לפני שחזר לשירותו הצבאי, אביו גיהץ לו את מדיו והוא יצא לצבא בצורה מסודרת ונקייה.

9. על פי המסמכים, הנתבע 2 אובחן מאז שנת 2002 כחולה אלצהיימר המטופל בידי בתו ואשתו, כשהן נושאות מעל עשור בכל ההוצאות הכרוכות בצרכיו הרפואיים, הסיעודיים והאישיים.

דיון והכרעה

בבג"צ 4613/03 עו"ד אריה שחם נ' שר הבריאות נח (6) 385 (להלן: "בג"צ שחם") דנו בשאלה העקרונית, האם משרד הבריאות רשאי לדרוש מבני משפחתו של חולה סיעודי להשתתף במימון אשפוזו במוסד סיעודי.

בבג"צ שחם הובהר המקור החוקי והחוזי על פיו מחייב משרד הבריאות בני משפחה של חולה סיעודי בהוצאות אשפוזו במוסד הממומן על ידי המדינה:

"5. סיוע המדינה במימון אשפוזו של חולה סיעודי, היה נהוג גם קודם לחקיקתו של חוק ביטוח בריאות, והוא הוסדר בחוק התקציב. בעת שנחקק חוק ביטוח בריאות, נדרש המחוקק להגדיר מחדש את "סל שירותי הבריאות" לו יהיה זכאי המבוטח, ובו הוא כלל גם את אלה (ראו סעיף 7(א)(2) לחוק):

"שירותי הבריאות שנתנה המדינה לפרט במועד הקובע, כמפורט בתוספת השלישית, והכל לפי התנאים והתשלומים שהיו נהוגים ערב תחילתו של חוק זה ושיפרסם שר הבריאות ברשומות".

מלשון הסעיף אתה למד כי המחוקק ביקש שלא לגרוע מהשירותים שהמבוטח היה זכאי להם טרם חקיקתו תוך שמירה על "התנאים והתשלומים שהיו נהוגים עד אז".

בתוספת השלישית לחוק ביטוח הבריאות, פורטו אותם שירותי בריאות שנתנה המדינה בכפוף לנהליה, והמחוקק דאג להוסיף לסעיף זה הערה אשר נודעת לה חשיבות לענייננו כי שירותי האשפוז ניתנים בהשתתפות המאושפז או משפחתו בעלות הטיפול:

"2. גריאטריה

(1) שירותי אשפוז באחריות המדינה ובכפוף לנהלי משרד הבריאות:

(א) אשפוז חולים סיעודיים גריאטריים

(ב) אשפוז תשושי נפש

(ג) אשפוז נכים סיעודיים צעירים

(ד) אשפוז חולים פסיכוגריאטרים

הערה: שירותי האשפוז ניתנים בהשתתפות המאושפז או משפחתו בעלות הטיפול".

מלשון ברורה ומפורשת זו עולה, כי בצד הזכות לעניין אשפוזם של חולים סיעודיים גריאטריים באחריות המדינה, קבע המחוקק חובה, ולפיה ישתתפו המאושפז עצמו ובני משפחתו בעלות האשפוז. ההערה שבסיפא לס' 2(1) לתוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות מטרתה להבהיר כי שירותי האשפוז יינתנו בהשתתפות המאושפז או משפחתו בעלות הטיפול – כדי להבהיר כי הטיפול אינו ניתן חינם, ללא תשלום.

בנוסף, למטופל עומדת אפשרות להגיש ערר על ההחלטה לחייבו לשלם דמי כניסה.

לעניין מימון האשפוז נקבע, כי מקום שלחולה עצמו יש נכסים, כמו תוכניות חסכון/גמל או דירה בה התגורר, יוטל המימון על שכמו, ורק משאזלו הכספים (למעט סכום השווה ל- 2,500 דולר למימון הקמתה של מצבה), ולחולה אין ילדים, ישא נתבע 1 בעלות האשפוז. בענייננו, משנמצא כי נכסיו של הורי התובע אין בהם כדי לממן את עלות האשפוז, נקבע, כי הדרישה להשתתפות במימון האשפוז תופנה לילדיו הבוגרים של החולה, כפי הקבוע בחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959:

1. בנים/בנות בוגרים, חייבים להשתתף בממון הוצאות אשפוז בהתאם לחוק.

2.שעור השתתפותם יקבע בהתאם לטבלת חיוב ילדי המאושפז (ראה טבלה), ובלבד שהשתתפותם הכוללת של בני המשפחה לא יעלה על סה"כ הוצאות האשפוז...".

העולה מהאמור עד כה הוא, כי כפי שהיה נהוג בעבר גם ההסדר הנורמטיבי החדש הציב את השתתפות המשפחה כתנאי לביצוע האשפוז, ואף נקבעה בו הוראה לעניין ילדים המסרבים לתרום את חלקם, היינו:

"לא יאושפז חולה במוסד סעודי ללא חתימה על כתב התחייבות לתשלום חודשי על ידי החולה או מי מטעמו או קרוב משפחה.

במקרים חריגים, לפי שיקול דעת הצוות המטפל, באישור מיוחד של רופא נפתי/מחוזי, אפשרי אשפוז חולה שטרם נגמר לגביו ההליך לקביעת גובה מימון האשפוז.

בנים/בנות המסרבים לשתף פעולה בקביעת גובה השתתפות במימון האשפוז והאשפוז של החולה הכרחי יש לבצע את האשפוז ולנקוט בהליכים מתאימים כנגד הסרבנים" (פרק י' להנחיות).

משרד הבריאות נושא בעלות החזקתם של הקשישים במוסדות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי וגובה מהם וממשפחותיהם השתתפות עצמית הנקבעת לפי הכנסותיהם מכוח חוק הבריאות ומכוח נהלי המשרד שהחוק העניק להם תוקף חוקי. זו המסגרת לסמכותו של משרד הבריאות לגבות חלק מהכנסות הקשיש, כהשתתפות עצמית.

לנתבעת 1 קיימת זכות חוקית לגבות מהאב ומבני משפחתו, ביניהם התובע, דמי השתתפות במימון עלות האב החולה הסיעודי – גריאטרי במוסד סיעודי הממומן ומוחזק על ידי הנתבעת 1, וזאת בהתאם לשיעורים שנקבעו.

הנתבעת 1, הבהירה לתובע, במכתבה אליו מיום 2.10.08, כי לצורך בדיקת זכאות אביו להשתתפות משרד הבריאות בהוצאות האשפוז הוא נדרש למלא טופס שאלון והצהרה. עוד הובהר לתובע כי חובתו אף להשתתף במזונות הוריו מכוח חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות).

בניגוד לחוק ולנהלים נמנע התובע מלהעביר לנתבעת 1 את הניירת הנדרשת לצורך קביעת גובה השתתפותו הכספית במימון אשפוזו של אביו, ועל כן הנתבעת 1 פעלה כדין כאשר מלכתחילה נקטה באמצעי גביה מנהליים.

הנתבעת 1 שינתה את החיוב משקיבלה נתונים לגבי מצבו האמיתי של התובע, ויתרה על חלק הארי של החיוב והוציאה דרישת כספים מעודכנת.

התובע לא הסתפק בכך, היות והוא סבור כי האב התייחס אליו בצורה מחפירה, ועל כן הוא פטור ממזונותיו ואין לדרוש זאת ממנו, בנוסף, לדעתו לנתבעים 2, 3 ו- 4 מקורות כספיים אותם הסתירו, ועל כן החיוב כלפי הנתבעת 3 היה לא נכון ומוטעה. אין זה סביר שהוא יחויב בסכום גבוה ממנה, לאור הנתונים האישיים של כל אחד מהם.

בסיכומיו הסתפק ב"כ התובע באמירה כי "יש בסכסוך המשפחתי ארוך השנים כדי לפטור את התובע מכל תשלום, וזאת על פי הוראת סעיפים 2 ו- 3 לחוזה המנהל הכללי" - נספח א' אשר צורף לתצהירה של עו"ד עלא עביד, נציגת משרד הבריאות (עמ' 11 סעיף 5 לסיכומים).

בהקשר זה מפנה ב"כ התובע לסעיף 5.1 לנוהל, לפיו על משרד הבריאות היה לקבל חוות דעת משפטית לפי טופס נספח ד' 2. חוות דעת כזו לא נערכה ולא הוגשה ולא נמסרה עמדת רכזת האשפוז ו/או העובדת הסוציאלית כנדרש בסעיף 5.1, וזאת כאשר ישנה טענה ליחס מחפיר הפוטר מחיוב במזונות - כאן האשפוז.

ס' 9 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959 אומר כדלקמן:

"רשאי בית המשפט, אם הוא סבור שמן הצדק והיושר לעשות כן, לפטור אדם מחובת מזונות כולה או מקצתה מחמת התנהגות מחפירה שהזכאי במזונות התנהג כלפיו".

הסעיפים הרלוונטיים בעניין זה, בחוזר המנהל הכללי (נספח א'):

5.1 בכל מקרה בו מתעוררת שאלה או בעיה העשויה להיות משפטית **, על רכזת האשפוז ו/או העו"ס להתייעץ בנושא עם היועצות המשפטיות בלשכת הבריאות המחוזית.

5.2 חוות דעת היועמ"ש מחייבת.

בהמשך דן סעיף 5 בצורת חוות הדעת (נספח ד-2) ובאישור להגיש עליה השגה.

ההערה המסומנת ב- ** לגבי נושא משפטי – כגון ענייני בעלות משותפת על רכוש, נכסים וכספים, מזונות, פסקי דין או הסכמי גירושין, התנהגות מחפירה של הורה, ידועים בציבור וכד'.

אכן לא נמסרה חוות דעת משפטית בנושא זה וככל הנראה גם לא נתקבלה, אך עד מכתבו הראשון של עו"ד פינגרר לא הועלתה טענה ע"י התובע על התנהגות מחפירה של אביו כלפיו המצדיקה את מתן הפטור מחובתו.

האם הוכיח התובע את ההתנהגות המחפירה?

אין מחלוקת בין הצדדים כי נוצר נתק בין התובע לבין הוריו ואחותו. יש מספר נקודות זמן: חתונת האחות, בר מצווה של בנו של התובע, וישנו כדברי התובע, תהליך הדרגתי אשר נוצר עם השנים.

כך התובע העיד על התנהגות מחפירה במובן זה שלא קיבל כל סיוע מהוריו בניגוד לאחותו – הנתבעת 3 , החל למעשה מנעוריו. התובע הכחיש כי קיבל סיוע לרכישת דירה, לרכישת מכונית, כטענת הנתבעות 3 ו- 4 וטען כי גם כאשר אביו "כיסה" באופן זמני משיכת יתר, מיד לקח את הכספים בחזרה, כמו גם כספי חיסכון לילדיו – נכדיו של המנוח.

עדות זו לא נתמכה ע"י כל עד אחר ולא ע"י מסמכים. עדות זו נסתרה ע"י אמו של התובע בכל הנוגע לסיוע הכספי שניתן לתובע. איש מהם לא הצביע על הסיבה לנתק זה.

התובע יכול היה לזמן לעדות את אשתו, ילדיו, דודתו וכן להמציא את מסמכי הבנק על כסוי משיכת היתר ומשיכה מידית כפי שהעיד וכן את משיכת כספי חסכונות הילדים ע"י האב המנוח, אך לא עשה כן.

מנגד גם הנתבעות לא זימנו כל עדים להפרכת טענות התובע.

בפניי למעשה עדות מול עדות. עדות התובע בעניין זה היא עדות יחידה של בעל דין.

גם עדויות הנתבעות למעשה הן עדות יחידה של בעל דין.

עליי לציין כי עדות האם אשר היתה נרגשת ונסערת כמו בכל שאר הדיונים, היתה מתחמקת כפי שציין ב"כ התובע לעניין המקורות הכספיים של המשפחה, ועניין מקור נוסף דהיינו הרנטה שהחלה להתקבל ב- 2001 הוברר רק במעמד החקירה הנגדית ולא קודם – מה שמערער את האמון אשר ניתן היה לייחס לעדות הנתבעות.

יחד עם זאת, כאשר כל צד מאשים את האחר בגרימת הנתק המשפחתי, ללא כל עדות מסייעת, אשר ניתן היה להביא והיות והתובע הוא בבחינת המוציא מחברו עליו הראייה, עליי לקבוע כי התובע בעניין זה לא הרים את הנטל להוכיח את היחס המחפיר המצדיק פטור ממזונות.

ממילא לא עומד לתובע הפטור על פי ס' 9 והוא על כן, על פי החוק חייב להשתתף בעלות האשפוז.

מהי התנהגות מחפירה? נפסק: "הביטוי "התנהגות מחפירה" צופן בחובו הערכה מוסרית של אותה התנהגות. מדובר בביטוי קיצוני למדי בשפה העברית שבא לציין התנהגות שלילית במיוחד. זוהי המשמעות שיש לייחס לביטוי זה כאשר הוא מופיע בהקשרים שונים בספר החוקים".

ע.א 350/96 א' וייסר ואח' נ' שביט ואח' פד"י נב (5) 797 בעמ' 809.

בעניין התנהגות מחפירה של אב כלפי בנו, בע"א 498/73 ו- 477/73 ד"ר א. סלומון נ' אליהו סולומון וערעור שכנגד, פד"י כח (2) 3 בעמ' 6 נאמר כך:

"... המלים שבסעיף 9 לחוק "התנהגות מחפירה שהזכאי למזונות התנהג כלפיו אין להבינו שההתנהגות מוכרחה להיות תוצאה של כוונה לפגוע בנתבע אלא די בכך אם הפגיעה בנתבע היא תוצאה טבעית של ההתנהגות המחפירה...

התנהגות מחפירה איננה מחייבת שלילת מזונות דווקא, אלא מסמיכה את בית המשפט" אם הוא סבר שמן הצדק והיושר לעשות כן, לפטור אדם מחובת מזונות כולה או מקצתה".

הנתבעת 1 פנתה אל התובע כדין. התובע הוא שמנע תחילה את האפשרות לאמוד נכונה מבחינת הכנסותיו שלו את חלקו בעלות האשפוז.

יחד עם זאת, נפלו פגמים בהתנהלותה של הנתבעת 1 בכלל ובפרט.

האם פגמים אלו מצדיקים אי חיובו של התובע כלל בהשתתפות בעלות אשפוזו של האב? איני סבורה כך. כל מה שהיה צריך לעשות זו הערכה מחדש, אמיתית ונכונה של מצבם הכלכלי והכספי של התובע מחד והנתבעות 3 ו- 4 מאידך.

חלופי המכתבים בין עו"ד פינגרר לנתבעת 1 מלמדים על מידה מסוימת של קוצר רוח כלפי התובע. ניתן להבין זאת, אך משנכנס עו"ד פינגרר לתמונה והומצא לנתבעת כל מבוקשה, וכל אשר נתבקשה ליתן אורכה של 10 ימים להשיב על השאלון, לא מובן מדוע אי אפשר היה להמתין אותם 10 ימים.

לא מן הנמנע כי לו היתה ניתנת אורכה זו, כל ההליך בבית המשפט היה מתייתר.

אני ערה לכך כי לתובע היו 3 חודשים למלא את השאלון ועל כן נראה היה כי קצה נפשו של משרד הבריאות בסחבת. מאידך, במהלך 3 חודשים אלו, נערכה גם בדיקה של הנתונים שנמסרו ואשר התובע חשב כי הם נכונים (לגבי נכסים אשר ברשות האב המנוח והנתבעות 3 ו- 4 ) וכי הם רלוונטיים לצורך החישוב.

ב- 17.2.09 הודע לתובע כי חויב בהפרש בין תשלומי יתר בני המשפחה לבין מלוא עלות ההשתתפות ללא בחינת זכאות. לא היה זה מידתי לנקוט בצעד זה. יומיים בלבד לאחר מכן התבקשה האורכה, ואיני רואה מדוע לא ניתנה אורכה זו.

יחד עם זאת, יש לציין כי התובע השיב על השאלון כעבור 5 חודשים ורק לאחר פגישה בין עו"ד פינגרר לעו"ד עבוד, ורק לאחר מכן בוטל מרבית החוב. התנהלותו זו של התובע מקשה לקבל את תביעתו לסעד הצהרתי.

ביום שמיעת הראיות, בתאריך 12.6.12, התברר כי כן קיימים מקורות הכנסה נוספים למנוח כבר מ- 2009 (רנטה מרומניה, ביטוח סיעודי).

לו היו הנתבעות 3 ו- 4 מגלות זאת למשרד הבריאות ייתכן ולא היה כלל צורך בהשתתפות התובע והנתבעת 3 בעלות האשפוז, וכל התהליך כאן היה מתייתר.

במובן זה הנתבעות 3 ו- 4 אינן יכולות לרחוץ בניקיון כפיהן ולהיתמם.

ברי, כי עול הטיפול במנוח הוא קשה ולו היו יחסי משפחה תקינים והתובע היה משתתף בכך, היה יותר קל לנתבעות 3 ו- 4. סביר להניח כי כל הסכסוך ששורשיו עתיקי יומין לא היה מתגלגל לבית המשפט.

לא אצא ידי חובה אם לא אומר לאחר ששמעתי את הנתבעת 3, גב' שולץ, כי קשה מאוד לקבל את הגרסה לפיה אדם בעל השכלה אקדמאית – תואר שני, עובדת סוציאלית בהכשרתה ומקצועה, העובדת במקום בו מאושפזים קשישים הזקוקים לסיעוד, ומתוקף תפקידה אמורים להיות בידיעתה כל פרטי ההליכים הקשורים בהשתתפות בני משפחה בעלות האשפוז במוסד כזה, ובהיותה מיופת כח בחשבונות ההורים, לא בדקה את מצבם הפיננסי.

עמדה זו היא חסרת אחריות, לא הגיונית, ואין לה כל קשר לכבוד להורים. משנוצר המצב בו האב המנוח נזקק לאשפוז ובגלל מצבו עוד לפני כן למרבה הצער היה זקוק לעזרה רבה, פעולה של בדיקה לא זו בלבד שלא היתה פוגעת בכבודם אלא להפך, מסייעת להם. לכן גרסה זו קשה לקבלה, ואיני מאמינה לה. חוסר אמון זה מתגבר כאשר התבררה פרשת הרנטה מגרמניה. לכן, יש גם קושי לקבל את הגרסה, נרגשת ככל שתהיה כטענת שתי הנתבעות, המטילה את האשם בנתק רק על התובע. לא סביר בעיניי כי בנתק משפחתי "אשם" רק צד אחד בלבד.

כאמור בפתיח פסק הדין, מצאתי לנכון ליזום מהלך אשר יביא אולי לסיום התיק מחוץ לכותלי בית המשפט. לצערי, הדבר לא צלח.

הנתבעת 1 מסרה הודעה ביום 14.5.2014. על פי הודעתה זו נעשתה בדיקה מחודשת של זכאותו של התובע לגבי יכולתו לשאת באשפוז ושל הנתבעת 3 על פי הנתונים שהיו בידיה, ונמצא הפעם כי הנתבעת 3 פטורה מכל תשלום ואילו התובע חויב ב- 650 ₪.

ב"כ התובע ביקש להעביר ביקורת על החלטה זו של הנתבעת 1 מחד, ומאידך אין לה כל נפקות כאשר היא נעשתה במסגרת ניסיון פשרה שלא צלח ויש ליתן פסק הדין בהתאם למה שהיה מונח בפני בית המשפט לפני הליך אחרון זה במסגרתו הוגשה הודעת הנתבעת 1.

ב"כ הנתבעים 4-2 סבור כי נתבעים 2 ו- 4 נגררו לדיון לא להם בגלל יצר נקמה של התובע אשר זנח את משפחתו ב- 1995 ללא כל הסבר.

לאור הדברים שנאמרו לעיל, ובמיוחד אי גילוי מקורות הכנסה נוספים במועד, אין זה נקי מספקות ואינני שותפה לדעתו של עו"ד להבי כי הנתבעות נגררו על לא עוול בכפן לדיון.

הנתבע 2 הלך לעולמו ואין בפניי צו ירושה או צו קיום עיזבון, ולכן אין מקום לפסוק בתביעה כנגד הנתבעים 4-2.

על כן, התביעה כנגד נתבעים 4-2 נמחקת, בשלב זה ללא צו להוצאות.

אין בכך עידוד להגיש תביעה מחודשת לאחר שיוצא צו קיום צוואה או צו ירושה וייקבע עיזבון, ואני ממליצה להניח לסכסוך.

לעניין הנתבעת 1 – התובע לא הוכיח יחס מחפיר ולמעשה זנח טענה זו בסיכומיו.

אינני סבורה, כמו ב"כ התובע, כי יש להתעלם מהודעת הנתבעת 1, מיום 14.5.14.

בעיניי היא תמוהה, כיצד על פי אותם נתונים הגיעה להערכת זכאות שונה?? אין בידיי הכלים לבדוק זכאות התובע מחד, והנתבעת 3 מאידך, אך ממה שהתברר בבית המשפט, ואומר זאת בזהירות, המסקנה החדשה תמוהה ביותר.

בסיפא של ההודעה מיום 14.5.14 נכתב ע"י הנתבעת 1 כך:

"מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, תבהיר הנתבעת מס' 1 כי לא תהיה לה כל התנגדות, במידה ותבוא בקשה מטעם התובע והנתבעת מס' 3, לערוך לכל אחד מהם תחשיב זכאות מחודש, על יסוד מידע לנתוני הכנסות והוצאות עדכני שימסרו הללו לנתבעת 1 לעת הזו".

עו"ד עבוד אמר, וייתכן ובצדק, כי אין הוא מפעיל משרד חקירות ואין הוא יכול לחקור הצהרותיהם של בני משפחה. אכן, אך אין כל מניעה לשאול שאלות מתבקשות ולדרוש לקבל עליהן תשובות, ולעניין זה אני מקבלת את עמדתו של ב"כ התובע בסיכומיו. כפי שהתברר בדיון, ובעת חקירת עו"ד עבוד, מידע אלמנטרי לא התבקש על ידי הנתבעת 1 וממילא לא נבדק.

תביעת התובע כאן מתקבלת כנגד הנתבעת 1 בלבד כך: עד לבדיקה מחודשת נוספת עמוקה ויסודית אשר תבדוק את כל הפרמטרים הנדרשים, ע"י הצגת שאלות נכונות ודרישת קבלת תשובות לעניין, נכסים – דרישה להצגת נסחי טאבו ו/או הסכמי מכר ו/או שכירות, חשבונות בנק, כולל תוכניות חסכון, קופות גמל, השקעות, הלוואות וכו' של התובע והנתבעת 3,אין התובע חייב לשלם עבור אשפוזו של אביו המנוח.

לאור "תרומתו" של התובע בהתנהלותו בתחילת הדרך אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ד, 19 יוני 2014, בהעדר הצדדים.