תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקי הצפה שנגרמו בחנות התובע.

ההליך

1. בבעלותו של התובע, מעצב אופנה ידוע, חנות למכירת שמלות כלה ובגדי ערב, שהיתה מבוטחת אצל הנתבעת בפוליסת "מטריה בתי עסק". בתאריך 22.11.07 הוצפה החנות במים והשמלות ניזוקו (על היקף הנזק, חלוקים הצדדים). התובע פנה לנתבעת בדרישה לשלם לו תגמולי ביטוח בגין נזקיו, אך זו דחתה דרישתו. מכאן התביעה.

2. לטענת הנתבעת אין כיסוי ביטוחי לאירוע, משני נימוקים:

האחד, אירוע ההצפה אינו בא בגדר האירועים המחוסים בפוליסה;

השני, תנאי לכיסוי ביטוחי מפני נזקי מים הוא הגבהת הסחורה מרצפת החנות ב - 10 ס"מ לפחות, והתובע לא מילא אחר דרישה זו.

התובע טוען שאירוע ההצפה מחוסה בפוליסה; ולגבי הדרישה להגבהת הסחורה, הנתבעת לא עמדה בחובות ההבלטה, הגילוי והווידוא החלות עליה כמבטח, והיא מנועה מלהסתמך על תנאי זה שבפוליסה.

3. מטעם התובע העידו שלושה עדים: התובע, מנהלת החנות, הגב' אילנה פולובינצקי (להלן: "מנהלת החנות") והשמאי, מר צבי גור אריה (להלן: "שמאי התובע"). מטעם הנתבעת העידו הגב' מגי מלמד, חתמת בחברה (להלן: "החתמת"), השמאי מר אייל חתואל (להלן: "שמאי הנתבעת") ומהנדס טכסטיל מר עקיבא אהרונוב (להלן: "מומחה הטכסטיל").

4. שלוש פלוגתאות עיקריות שנויות במחלוקת בין הצדדים: האחת, קיומו או היעדרו של מקרה ביטוח כהגדרתו בפוליסה; השנייה, משמעות אי קיום הדרישה להגבהת הסחורה מהרצפה; והשלישית, היקף הנזק שנגרם.

אבחן טענות אלו כסדרן. אך תחילה, לעובדות.

העובדות, העדויות והטענות

5. התובע הוא מעצב אופנה בעל שם, והוא מתמחה בעיצוב שמלות כלה ושמלות ערב (סעיף 1 לתצהיר התובע, ת/1). במועדים הרלוונטיים היו בבעלותו שתי חנויות: החנות הנדונה והיא חנות הדגל, המצויה ברחוב דיזינגוף 290 בתל אביב (להלן ולעיל: "החנות"), וחנות נוספת.

6. החנות היתה ממוקמת בקומת הקרקע של בניין בן 5 קומות, במפלס הרחוב (סעיף 4 לתצהיר התובע; עמ' 2 לסקר איזוטק, נספח ב' לתצהיר החתמת, נ/1; עדות התובע בעמ' 14 שורה 8), והיא נרכשה על ידי התובע בשנת 2005 (עמ' 14 שורות 1 – 2). באותה שנה הונפקה הפוליסה הראשונה, שהיתה בתוקף מיום 01.11.05 – 31.10.06 (נספח ד' לתצהיר החתמת). הפוליסה חודשה פעמיים: מיום 01.11.06 – 31.10.07, ומיום 01.11.07 – 31.10.08 (נספח ו' לתצהיר החתמת).

7. בתאריך 22.11.07, בשעות הלילה, הוצפה החנות, לאחר שאותו לילה היה ליל חורף גשום וסוער (סעיף 1 לתצהיר מנהלת החנות). ההצפה נתגלתה רק בסביבות השעה 10:00 בבוקר, עת הגיעה למקום מנהלת החנות, והיא הזעיקה גם את התובע (עמ' 16 שורות 22 – 28 לפרוטוקול; תצהיר התובע ותצהיר מנהלת החנות, ת/1, ת/2). מנהלת החנות כותבת בתצהירה, שכאשר היא הגיעה לחנות, היא הבחינה במים שנקוו על הרצפה, חשה בריח עז של צחנה, והבחינה שהשמלות שהיו תלויות לתצוגה ספוגות במים. היא החלה לנקוט פעולות לניקוז המים ולייבוש השמלות: גרפה החוצה את המים, הדליקה חימום כדי לייבש את הסחורה, הוציאה החוצה חלק מהשמלות וחלק אחר היא העבירה לחדר ההלבשה (סעיף 1 לתצהיר).

לטענת התובע מי הגשמים שחדרו לחנות, היו מהולים במי ביוב שעלו מפתחי הביוב הסתומים, וחדרו יחד עם מי הגשם לתוך החנות (סעיף 5 לתצהיר התובע).

8. למחרת האירוע, ביום 23.11.07, פנה התובע לסוכן ובאמצעותו לנתבעת, וזו מינתה שמאי מטעמה לבחינת נסיבות האירוע והיקף הנזק שנגרם. השמאי הגיע למסקנה שהמים חדרו לחנות עקב ליקוי באיטום, על כן האירוע אינו מכוסה בפוליסה (נ/6, עמ' 2). כמוכן, ומאחר ושוליהן הארוכים של השמלות נראו נוגעים (בצורה ברורה) ברצפת החנות, לא עמד התובע בדרישת המיגון שקבעה הפוליסה, וגם לפיכך אין כיסוי ביטוחי לאירוע (נ/6, עמ' 5).

9. כתוצאה מההצפה ניזוקו השמלות. התובע טוען שכמעט כל השמלות שהיו בחנות נפגעו פגיעות בלתי הפיכות, חלקן כתוצאה מפגיעה ישירה של המים, אך מרביתן לא באו במגע ישיר עם המים, והנזק נגרם מאחר והשמלות היו תלויות בצמידות זו לזו והרטיבות עברה משמלה לשמלה. בנוסף, הלחות הגבוהה וריח הצחנה ששררו בחנות במהלך הלילה, נספגו בבדים, גרמו גם לתופעה של נימיות, ופגעו בשמלות פגיעה בלתי הפיכה (סעיפים 6 – 8 לתצהיר התובע; וראה גם סעיפים 4 – 6 לתצהיר מנהלת החנות). התובע מדגיש שמדובר בשמלות ערב ייחודיות, העשויות מבדים טבעיים ועדינים, ריחות נספגים בהם ביתר קלות, ולא ניתן להביאם במגע עם מים אלא הניקוי הוא ניקוי יבש בלבד. לטענת התובע סה"כ ניזוקו 25 שמלות, ונגרם להן אובדן מוחלט. בעדותו טען כי תרם לנזקקים 3 – 5 שמלות, ואת היתר השליך לאחר שניסיונות לשקמן, לא צלחו (עמ' 20 שורה 31 – עמ' 21 שורה 31).

בנוסף לנזק הישיר של עלות ייצור השמלות, טוען התובע כי נגרמו לו נזקים נוספים. כתוצאה מהאירוע, הוא לא יכול היה למכור את השמלות שנפגעו ונגרם לו אובדן רווח. בנוסף, נוצרה הכבדה בתזרים המזומנים, וגם מלאי החנות נפגע. לקוחות שנכנסו לחנות, מצאו חנות כמעט ריקה ועזבו, וכך נגרם אובדן רווח נוסף, הפסד לקוחות ופגיעה במוניטין. סך כל הנזק עולה לטענת התובע לכדי 310,000 ₪.

10. הנתבעת טוענת שהנזק שנגרם פחות בהרבה. היא מינתה מטעמה מהנדס טכסטיל, וזה בחן את השמלות, ומצא שבניגוד לנטען, שמלות רבות כלל לא נפגעו, ולמרבית השמלות שנפגעו, לא נגרם אובדן מוחלט, וניתן לשקמן על ידי כביסה (ניקוי יבש), גיהוץ, או החלפה של חלקים שונים בשמלה. התובע גם לא הוכיח כי נגרמו לו נזקים נוספים, טענותיו הן טענות בעלמא, והנזק המקסימאלי שנגרם, הוא כאמור בחוות דעת השמאי מטעמה, 25,650 ₪.

11. סוכן הביטוח ערער על מסקנות השמאי הן בנוגע לכיסוי ביטוחי, והן בנוגע לגובה הנזק, אך בחוות דעת משלימה שב השמאי ואישר מסקנותיו (נספח 6 לתצהיר התובע). בהתאם לכך, בתאריך 30.12.07, הודיעה הנתבעת לתובע על דחיית תביעתו (סעיף 10 לתצהיר התובע; מכתב דחייה, נספח 2 לתצהיר התובע).

מכאן לטענות הצדדים.

האם אירוע ההצפה מחוסה בפוליסה

12. נזק מים לתכולה מחוסה בפוליסה בשני פרקים נפרדים: פרק א(3), נזקי נוזלים והתבקעות, ופרק א(5), נזקי טבע לרבות שטפון (סעיף 5(1)(ד)). הסיכון הרלוונטי לאירוע הנדון הוא נזקי טבע; לטענת התובע הנזק נגרם כתוצאה מ"שטפון" כהגדרתו של מונח זה בפוליסה. הנתבעת טוענת שהנזק לא נגרם משטפון אלא כתוצאה מליקוי בנייה ובעיות איטום, ולא נתקיימו יסודות ההגדרה לשטפון כאמור בפוליסה. וכך מוגדר המונח שטפון בפוליסה:

"שטפון

1.נזק על ידי עליה על גדותיהם או על גובהם הרגיל של ים, אגם, נחל, ואדי, באר או מקווה מים אחר.

2.הצטברות או זרימה על פני הקרקע, או מתחת לה, של מי גשמים או שלגים מחוץ לדרכי זרימתם הרגילות"

(פרק 1 לפוליסה, סעיף א תת סעיף 5(1)(ד)).

מהראיות עולה שהחנות הוצפה עקב מזג האוויר הסוער וכמות הגשמים הרבה שירדה אותו לילה. מי הגשם הצטברו במדרכה או סביבותיה ומשם מצאו דרכם לתוך החנות. מקובלת עלי טענת התובע, כי זרימה או הצטברות של כמות גדולה של מים על המדרכה או סביב לה, כמו גם חדירת המים לתוך החנות, היא הצטברות או זרימה של המים שלא בדרכם הרגילה.

זאת ועוד. קיימת אפשרות לפיה חלק מהמים שחדרו לחנות, מקורם במי המרזב או מי בור הניקוז של הבניין שעלו על גדותיהם. בחקירתו הנגדית הגיש שמאי חברת הביטוח תרשומת בכתב יד שנערכה על ידו בזמנו עת ביקר בחנות, ולפיה: "על פי התרשמותנו, מדובר בעליה על גדותיו של מרזב/בור ניקוז של הבניין. המים עלו במפלס הרחוב ופשוט מצאו דרכם, חלחלו/נספגו מבעד לקיר הצפוני (חלקו הצפוני)" (ת/4; וראה עדות השמאי בעמ' 94 שורות 19 – 21 לפרוטוקול). בעדותו טען השמאי שאין מדובר בהתרשמותו שלו, אלא מדובר בגרסת עובדת המבוטח עימה נפגש אותה עת (עמ' 95 שורות 2 – 3). אלא שגם אם מדובר בהתרשמות עובדת המבוטח, אין להתעלם מכך שהשמאי לא הסתייג מהתרשמות זו, לא בזמן אמת, ולא בעת מסירת העדות (וראה גם סעיף 5 לתצהיר התובע, בו נכתבו אותם הדברים). מים שעלו מהמרזב או מבור הניקוז של הבניין, הצטברו במדרכה, וחדרו לחנות, לא זרמו בדרכם הרגילה. לפיכך נתקיימו רכיבי החלופה השנייה של הגדרת המונח שטפון (הצדדים לא התייחסו לאפשרות חלותה של החלופה הראשונה; וראה ת.א.(ת"א) 27709/04 מלכין נ. ביטוח ישיר אי די אי חברה לביטוח בע"מ; ת.א. (ת"א) 52581/03 רביבי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ; ת.א. 33868/05 ש.י. אדרי יזמות פרויקטים והשקעות בע"מ).

13. טוענת הנתבעת כי המים חדרו לחנות עקב ליקוי בנייה וכשל באיטום, וגם לפיכך אין מדובר בנזק שנגרם עקב שטפון. איני מקבלת טענה זו, ולו מהטעם שהיא לא הוכחה. כבר בחוות דעתו הראשונה כתב שמאי הנתבעת שהמים חדרו לחנות עקב ליקוי בנייה או כשל איטום, אך למרות זאת, לא נעשה על ידי הנתבעת כל ניסיון להוכיח סברה זו, סברה שהנטל להוכיחה רובץ על כתפי הנתבעת. השמאי לא פרט בכל דרך מה הביאו לאותה מסקנה, והוא לא הגיש כל ראייה או מסמך לביסוס מסקנתו.

ולא רק שלא הובאה כל ראייה לביסוס טענה זו, אלא שסוקר ששלחה הנתבעת טרם קבלת העסק לביטוח, לא ציין שקיימת בבניין בעיית איטום או שיש ליקוי בנייה (נספח ב' לתצהיר החתמת). החתמת אישרה בעדותה שמאחר והסוקר לא כתב שיש בעיית איטום, יש להניח שהסוקר לא ראה בעיה שכזו, וכי לו היתה בעיה, הסוקר היה מתייחס לכך בדו"ח שכתב (עמ' 46 שורות 11 – 15; שורה 28 – ואילך).

14. טענה נוספת היא, שמאחר ואיטום החנות היה לקוי, אירוע ההצפה אינו אירוע תאונתי, אלא אירוע צפוי וידוע מראש, ואין מדובר במקרה ביטוח. אף טענה זו אינה מקובלת עלי. ראשית, כפי שכבר נאמר, הטענה בדבר ליקוי בנייה או כשל באיטום לא הוכחה (ולעניין זה יש להבהיר שלא ניתן להסיק כי קיים כשל שכזה, אך ורק מעצם חדירת המים). יש להוסיף כי האירוע אירע בשנת 2007, היתה זו השנה השלישית בה החנות פעלה, ולמרות זאת, מדובר באירוע ראשון מסוגו. שנית, צודק התובע בטענתו כי טענה זו לא הועלתה על ידי הנתבעת במכתב הדחייה ששלחה בזמנו, ואין לאפשר לה כיום להעלותה. יש להדגיש, שלא רק שלא הובאה ראייה לביסוס טענת כשל האיטום, אלא שלא הוכח שהתובע ידע על קיומו של כשל זה, ככל שהיה כזה, וגם החתמת הסכימה בעדותה שאם התובע לא ידע על בעיית האיטום, אין לבוא אליו בטרוניה על שלא דיווח על קיומה (עמ' 46 שורות 16 – 18).

15. לאור האמור, אני קובעת שהנזק נגרם עקב שטפון, וכי אירוע הנזק מחוסה בפוליסה.

חריג לפוליסה – הגבהת הסחורה ב – 10 ס"מ מהרצפה

16. הרשימה לפוליסה קובעת כך:

"מוצהר ומוסכם בזה כי תנאי מוקדם לתחולת הכיסוי לנזקי נוזלים והתבקעות (סעיף א'(3) וכן שיטפון סעיף (א' 5ד') מהסיכונים המבוטחים, מותנה כי על הטובין והסחורות להימצא בגובה של 10 ס"מ לפחות מעל הרצפה ובמרחק סביר מן הקירות החיצוניים של המבנה בו הם מוחזקים" (נספח א' לתצהיר התובע).

טוענת הנתבעת כי התנאי הנ"ל הוא תנאי מוקדם בפוליסה, וכי מאחר והתובע לא עמד בו, היא פטורה מחבותה הביטוחית.

התובע אינו כופר בכך שלפחות חלק מהשמלות נגעו ברצפה, אך לטענתו, למרות האמור, הנתבעת אינה רשאית להשתחרר מחבותה בהתבסס על התנאי האמור, וזאת הן מאחר ובניגוד להוראת סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התניה לא הובלטה כנדרש, והן מאחר והנתבעת לא עמדה בחובות הגילוי והווידוא החלות עליה. בעדותו הוסיף התובע וטען כי איש לא היפנה תשומת ליבו לתנאי האמור, והוא לא היה מודע לקיומו עד מועד ההצפה.

על כך משיבה הנתבעת כי התובע לא טען, לא בכתבי הטענות ולא בתצהיר עדותו הראשית, שהוא לא היה מודע לתנאי האמור, וטענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה. לאור האמור, ומאחר והתובע היה מודע לדרישה להגבהת הסחורה, אין רלוונטיות לטענות בדבר הפרת חובות ההבלטה, הגילוי והווידוא.

17. מקובלת עלי טענת הנתבעת כי הטענה לפיה התובע לא היה מודע לדרישה להגבהת הסחורה, מהווה הרחבת חזית אסורה. התובע לא העלה טענה זו לא בכתב התביעה, לא בכתב התשובה ואף לא בתצהיר עדותו הראשית. טענותיו היו כי הדרישה האמורה לא הובלטה כנדרש, כי לא נאמר לו שמדובר בדרישה מהותית המהווה תנאי לכיסוי ביטוחי וכי לא נאמר לו שהוא אינו עומד בתנאי הנדרש. טענה פוזיטיבית להיעדר ידיעה, לא נטענה (סעיפים 14 – 19 לכתב התביעה; סעיף 10 לכתב התשובה; סעיפים 17 – 20 לתצהיר עדותו הראשית, ת/1).

עם זאת ולמרות האמור, איני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה התובע אינו רשאי לטעון להפרת חובות ההבלטה, הגילוי והווידוא. אכן התובע לא טען שהוא לא היה מודע לדרישה להגבהת הסחורה, אך התובע גם לא הודה כי היה מודע לדרישה זו. במילים אחרות, היעדר טיעון לאי מודעות לדרישה, אינו שקול להודאה בידיעה, ולפיכך, לא ניתן להסיק מסקנה חיובית, בדבר ידיעה פוזיטיבית על קיום הדרישה, אך ורק בשל היעדר טיעון. לפיכך, ככל שהנתבעת טוענת כי בשל ידיעתו של התובע אודות הדרישה להגבהת הסחורה, היא פטורה מחובות ההבלטה, הגילוי והווידוא, עליה להוכיח טענתה. טענה זו לא הוכחה. להיפך, התובע העיד כי לא היה מודע לדרישה, כדבריו:

"ת .... קודם כל בפוליסה שלהם אם הם רואים שאני מתעסק עם שמלות ארוכות, שמלות מקסי שאורכן עומד על 2 מטר ומעלה, 2.20,

ש : כן?

ת : קודם כל לציין לי שהן צריכות להיות תלויות,

ש : לא ציינו לך בפוליסה?

ת : בגובה מסוימת. בפוליסה שקראתי אני לא ראיתי את זה. לאחר מכן נודע לי שזה בכלל מופיע תחת פסוק של אש, משהו,

ש : לא.

ת : זה דבר אחד. דבר שני, הסוקר שהגיע היה צריך גם לציין את זה ולהגיד לי תשמע, בחור, אתה מתעסק עם שמלות גבוהות אז בוא תשים אותן בגובה מסוים מעל, מעל הרצפה. לא היה לי שום מושג. אף אחד לא ציין לי את זה מראש. אף אחד לא ציין לי את זה בסקירה,

ש : מה, רגע, רגע, ברי,

ת : לא ציין איתי כל שנה שהוא הגיע, הוא בא לבדיקה. אף פעם לא ציינו לי את זה. וזהו. זה הסיפור. והן היו גם תלויות, דרך אגב, תלייה סטנדרטית בחנויות אופנה ובגדים, היא עומדת על סדר גודל של 1.60 מטר, משהו כזה. אצלי אני עשיתי את זה מלכתחילה כששיפצתי את החנות אני בניתי את התלייה שלי בגובה של סדר גודל של 1.80 מטר או 1.90 מטר במיוחד כדי שהשמלות יהיו תלויות גבוה. למרות זאת יש לי שמלות אקסטרה ארוכות עם שובלים שהן בסדר גודל שכמו שאמרתי, 2.20, אפילו לפעמים 2.50, אין שום דרך אחרת לתלות אותן. חלק מהשמלות כן היו, השתרכו קצת על הרצפה. אבל אני ידעתי עם, אני מכיר את הסחורה שלי, בכוונה בניתי את זה גבוה, ובקשר לסעיף הזה אני לא ידעתי אותו באמת, עד יום התאונה לא היה לי מושג שיש כזה סעיף" (עמ' 17 שורה 21 – עמ' 18 שורה 13).

18. הנתבעת טוענת שאין לקבל עדות זו, מאחר והוכח שהתובע ידע על התנאי האמור, שהציב

הסוקר שביקר בחנות טרם קבלת העסק לביטוח (דו"ח סוקר, נספח ב' לתצהיר החתמת). הנתבעת טוענת שדרישות הסוקר הובאו לידיעת התובע, והיא מפנה לעניין זה הן לאמור בסעיף 28 לתצהיר התובע, הן לעדותו בבית משפט לפיה הוא שוחח עם הסוכן אודות דרישות הסוקר (עמ' 14 שורה 29 – עמ' 15 שורה 23), והן לשני מיילים ששלח סוכן הביטוח לחתם (נספחים 7 – 8 לתצהיר התובע; נספח ג' לתצהיר החתמת).

איני מקבלת טענות אלו, ומספר טעמים לדבר. ראשית, בעדותו הבהיר התובע שאמנם הוא דיבר עם הסוכן על שיפורי ההגנות, אך ההגנה היחידה בה דובר היא הצורך בציפוי החלונות, הגנה המתייחסת לסיכון פריצה (עדות התובע בעמ' 15 שורות 12 – 16). הסוכן, שהוא שלוח הנתבעת לעניין זה, לא זומן להעיד, ולא נשללה טענת התובע לפיה לא דובר עימו על הגבהת הסחורה, והוא לא היה מודע לדרישה זו. שנית, דו"ח הסוקר הוא משנת 2005, ומאז חודשה הפוליסה פעמיים. התובע העיד שכל שנה נערכה בדיקה, ואיש לא העיר לו כי יש להגביה את הסחורה. שלישית, בהתאם לפסיקה, כדי להשתחרר מחובת ההבלטה הקבועה בסעיף 3 לחוק (סעיף שהוא קוגנטי), על המבטח להוכיח לא רק שהמבוטח ידע על התנאי המסויים, אלא שהוא ידע גם שאי מילוי התנאי, יביא לשלילת זכויותיו הביטוחיות "אין די בהוכחת העובדה שהמבוטח ידע על קיומו של החיוב החוזי בפוליסה. מבטח המבקש להימלט מתוצאות ההפרה של סעיף 3 לחוק, צריך להוכיח שהמבוטח ידע כי הפרת החיוב החוזי תביא לשלילת זכויותיו על פי הפוליסה" (י. אליאס, דיני ביטוח, חלק א' עמ' 669 והאסמכתאות שם). כאמור, סוכן הביטוח לא העיד, ולא נשללה טענת התובע כי לא היה מודע לתנאי ולמשמעות הפרתו. יש להדגיש, שעוד בכתב התשובה טען התובע שאיש לא ציין בפניו שמדובר בדרישה מהותית שהפרתה עלולה להביא לשלילת הכיסוי הביטוחי (סעיף 10 לכתב התשובה), למרות זאת לא זומן הסוכן לעדות.

המסקנה היא שיש לבחון אם התובעת עמדה בחובות ההבלטה, הגילוי והווידוא, שרק אז היא רשאית להסתמך על אי קיום הדרישה להגבהת הסחורה.

19. סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח קובע את חובתו של מבטח לפרט תנאים או סייגים לחבותו

בסמוך לנושא אליהם הם מתייחסים, או להבליטם בהבלטה מיוחדת, שאם לא עשה כן, לא יוכל להסתמך עליהם. בחנתי את הרשימה לפוליסה, והגעתי למסקנה שהנתבעת לא עמדה בהוראות סעיף 3 לחוק.

הדרישה להגבהת הסחורה מצויה בעמוד הראשון לרשימה לפוליסה. בעמוד זה מופיעים תחילה פרטי הפוליסה, המבוטח והעסק, ולאחר מכן מפורטים הכיסויים השונים שנרכשו. הכותרת הראשונה היא: "פרק 1: ביטוח אש מורחב לתכולה", ותחת כותרת זו מפורטים כיסויים שונים הכלולים בפרק זה. מתחת לרשימת הכיסויים, מופיעה כותרת נוספת, בה נכתב: "פרק 2: בטוח אש מורחב למבנה – לא בתוקף". המלל של כותרת זו הוא המלל המודגש ביותר בכל העמוד הראשון לרשימה. מתחת לכותרת זו מצוייה כותרת נוספת, מודגשת פחות, בה נכתב "נזקי מים", ותחתיה, ללא כל הדגשה, מפורט התנאי בדבר הגבהת הסחורה ב – 10 ס"מ לפחות מגובה הרצפה. תנאי זה כתוב באותן האותיות, מבחינת גודל, פונט, ריווח וצבע, כמו המלל של כל יתר חלקי הרשימה, הוא אינו מודגש לא באופן הכיתוב, לא בצבע, ולא בכל דרך אחרת, כגון כוכביות (עמ' 3 לרשימה), שני פסים (עמ' 2 לרשימה), וכיו"ב. בעדותה טענה החתמת כי לדעתה הדרישה להגבהת הסחורה רשומה באותיות מודגשות (bold) ונראה שהצילום שהוגש אינו משקף את מראה הרשימה המקורית (עמ' 64 שורה 15 ואילך). יתכן וכך הדבר, אלא שלא הוצגה רשימה אחרת, ומעדות החתמת יש דווקא להסיק שגם לדעתה אמורה להיות הדגשה נוספת, מעבר לזו הנראית ברשימה שהוגשה.

זאת ועוד, הדרישה להגבהת הסחורה כתנאי לכיסוי לנזקי מים, מופיעה תחת הפרק "ביטוח אש מורחב לתכולה". בנסיבות אלו, ובהתאם להוראות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, היה על הנתבעת לדאוג על אחת כמה וכמה להבלטה מיוחדת של התנאי האמור. לא כך נעשה.

לאור האמור, הנתבעת אינה זכאית להסתמך על אי קיום הדרישה להגבהת הסחורה.

20. אותה מסקנה עולה גם מתוך כך שהנתבעת לא עמדה בחובות הגילוי והווידוא. לעניין היקף חובות אלו, במקרה דנן, יש להפנות להצעה לביטוח (נספח א' לתצהיר החתמת). החתמת אישרה את הטענה שטופס הצעת הביטוח הוא בטופס מובנה (עמ' 56 שורה 25), כאשר בהתאם לתשובה הניתנת מורה הטופס כיצד יש להמשיך ולמלאו. וכך, ישנן תשובות שכאשר התשובה להן היא "לא", אין מה להוסיף ויש להמשיך לשאלה הבאה, וכאשר התשובה היא "כן", יש להמשיך ולתת פרטים נוספים. השאלות לעניין שיטפון מפורטות בפרק ו' להצעה. בשאלה הראשונה נשאל המבוטח אם חלק כלשהו מהמבנה נמוך מפני הקרקע, וליד השאלה משורטטים שני ריבועים, וניתן להשיב: "לא" או "כן". ליד התשובה "כן" משורטט חץ, ואחריו נכתב שכיסוי זה מותנה בהגבהת המלאי לגובה של 10 ס"מ לפחות מעל פני הקרקע. מקריאת הטופס עצמו ומהגרפיקה שלו, ניתן להבין שהדרישה להגבהת הסחורה, מתייחסת רק למי שהשיב בחיוב לשאלה הראשונה, היינו רק למקרה בו חלק מהמבנה המבוטח נמוך מפני הקרקע, אך מי שהשיב לשאלה בשלילה, אינו כפוף לתנאי. יש גם טעם ענייני להבחנה שכזו. החתמת שללה אפשרות זאת, וטענה שהתנאי להגבהת הסחורה מתייחס לשני חלקי הסעיף, גם למי שמשיב בחיוב וגם למי שמשיב בשלילה (עמ' 58 שורה 1 ואילך). יתכן וזו כוונת הדברים, ועובדה היא שדרישה זו פורטה ברשימה לפוליסה. עם זאת, אני מוצאת טעם רב בטענת ב"כ התובע, כי אופן רישום טופס ההצעה לביטוח, עלול ליצור רושם מטעה בידי המבוטח. חנות התובע היא במפלס הרחוב (ראה סעיף 6 לפסק הדין), על כן הוא השיב בשלילה לשאלה זו. לפיכך, ושעה שהנתבעת דורשת כי יגביה את הסחורה כתנאי לכיסוי ביטוחי לנזקי מים, עליה לוודא שלמרות האמור בהצעה, תוכנו של התנאי ידוע ומובן לתובע.

כאמור לא רק שלא הובאה כל ראיה שכזו, אלא שלמרות שהתובע לא מילא אחר דרישה זו, חודשה הפוליסה פעמיים, טרם אירע מקרה הביטוח. לאור האמור, לא עמדה הנתבעת גם בחובות הגילוי והווידוא החלות עליה. יפים לעניין דברי כב' השופטת דפנה ארז (ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ, יעקב אדיב ואח', ניתן ביום 21.08.13).

"כידוע, חובת הגילוי המוטלת על מבטחים במשא ומתן לקראת כריתת חוזה כוללת שני מרכיבים: איסור על מצג שווא וחובת גילוי יזום (ראו: דודי שוורץ וריבי שלינגר דיני ביטוח 209 (2005)....). בהקשר הנוכחי, אני מכוונת את דברי לחובת הגילוי היזום, שאחד מביטוייה הוא סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (המחייב לפרט בפוליסת ביטוח כל תנאי וסייג בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או לציין תנאים וסייגים אלה בהבלטה מיוחדת). משמעותה של חובה זו היא, שלנוכח פערי הכוחות והמידע המובנים בין הצדדים, חייב המבטח להפנות את תשומת ליבו של המבוטח לסייגים הכלולים בפוליסה ולוודא כי הבין מהם התנאים שאם לא יתקיימו לא יזכה לתגמולי ביטוח (ראו: ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 774-772 (1995))"

התוצאה היא שאין לאפשר לנתבעת להשתחרר מחיוביה בשל אי עמידה בדרישה להגבהת הסחורה, והתובע זכאי לקבלת תגמולי ביטוח.

היקף הנזק

21. התובע טוען שניזוקו 25 שמלות, ובגין כך הוא תובע תגמולי ביטוח, לפי ראשי הנזק הבאים: עלות ייצור השמלות - 100,000 ₪, אובדן רווחים - 150,000 ₪ (התובע רכש גם כיסוי לאובדן רווחים), ונזקים כלליים לרבות אובדן מוניטין - 60,000 ₪, סה"כ 310,000 ₪.

הנתבעת טוענת, שהתובע כשל בהוכחת הנזק, והפיצוי המקסימאלי לו הוא זכאי, לפי האמור בחוות דעת המומחים מטעמה, הוא בסך של 25,650 ₪, בניכוי ההשתתפות העצמית.

22. לעניין הנזק העידו מטעם התובע, הוא עצמו, וכן העידו מנהלת החנות והשמאי מר גור אריה. התובע ומנהלת החנות העידו שלפריטים שניזוק נגרמו נזקים בלתי הפיכים, ולא ניתן היה לשקמם.

שמאי התובע הגיש חוות דעת, הן לעניין עלות ייצור השמלות והן לעניין היעדר אפשרות לשקם את השמלות, בין על ידי תיקון ובין על ידי ניקוי יבש. חוות הדעת הוכנה רק מספר שנים לאחר האירוע, ביום 12.12.10, ואין מחלוקת שהשמאי לא בחן את בעצמו את נסיבות האירוע או את הנזק, מאחר והשמלות הושלכו על ידי התובע קודם לכן (ראה פרק הנסיבות בעמ' 2 לחוות הדעת, ת/3; עדות התובע עמ' 22 שורה 1). למעשה כל התשתית העובדתית הדרושה לחוות הדעת מבוססת על דברים שנאמרו לשמאי, בין על ידי התובע (עמ' 29 שורה 18 ואילך), ובין על ידי אנשים אחרים אליהם פנה: ספקי הבדים, ועסק המתמחה בניקוי יבש של שמלות יוקרה. על יסוד כל אלו הגיע השמאי למסקנה שלא ניתן היה לשקם את השמלות, וכי בשל אופי הבדים ואיכות התפירה והגזירה נגרם להן נזק מוחלט. בנוסף, העלות הכוללת של ייצור כל שמלה היא 4,275 ₪, סה"כ 106,875 ₪.

23. מטעם הנתבעת העידו השמאי ומומחה הטכסטיל. המומחה בחן את השמלות והגיע למסקנה שאין לקבל את הטענות לגרימת אובדן מוחלט של כל השמלות. בחוות דעתו פרט המומחה, ביחס לכל שמלה ושמלה בנפרד, את סוג השמלה, את מהות הנזק שנגרם, וכיצד ניתן לתקנה, אם בכלל. מסקנתו היא כדלקמן: 3 שמלות ניזוקו ונגרם להן אובדן מוחלט, 11 שמלות לא ניזוקו כלל או שהנזקים הנטענים אינם קשורים בהצפה, 7 שמלות ניתנות לתיקון על ידי כביסה או גיהוץ ו – 4 שמלות ניתנות לשיקום על ידי תיקונים קלים. עלות ייצור שמלה חדשה היא 3,500 ₪, ולא כנטען על ידי התובע.

שמאי הנתבעת אימץ את חוות דעת המומחה, אך החליט להכיר בנזק נוסף, מעבר לאמור בה. לדעתו, נוכח אופי השמלות ומאחר ומדובר בפריטים יוקרתיים, יש להכיר כאובדן מוחלט גם בשלושת השמלות שלדעת המומחה מחייבות כביסה או ניקוי ייבש (פרק ב' להסברים להערכה, נ/4, עמ' 4). מסקנתו היא שנגרם נזק מוחלט ל – 6 שמלות, ולגבי האחרות, בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה, חלקן ניזוקו קלות וניתנות לתיקון וחלקן כלל לא ניזוק. מלוא הנזק לפי האמור בחוות דעת שמאי הנתבעת הוא 25,650 ₪.

24. הטענה העיקרית של הנתבעת, היא שיש לקבוע שהעד היחידי הרלוונטי שהובא לשם הוכחת הנזק, הוא המומחה מטעמה, שהוא המומחה היחידי שבדק את השמלות אחת לאחת, ועל יסוד בדיקתו קבע אלו שמלות ניזוקו, אלו שמלות ניתנות לשיקום ולאלו שמלות נגרם אובדן מוחלט. לעומתו, מומחה התובע לא בדק את השמלות ולא ביקר בחנות, חוות הדעת שערך היא חוות דעת תיאורטית הנסמכת אך ורק על ליקוטי מידע, ולא ניתן לקבל חוות דעת שכזו. וממשיכה הנתבעת וטוענת שהשמאי מטעמה אף מצא לנכון ללכת לקראת התובע ולהוסיף פיצוי מעבר לנזק בו הכיר המומחה, ולפיכך, זהו הסכום המקסימאלי לו זכאי התובע.

25. הקביעה איזה נזק נגרם לתובע, מחייבת הכרעה בשתי שאלות נפרדות: שאלה אחת היא היקף פגיעה, היינו אלו שמלות ניזוקו; שאלה שנייה ונפרדת היא אם קיימת אפשרות לשקם ולתקן את אותן שמלות שניזוקו. שאלה אחרונה זו קשורה בשאלה נוספת, שאלה יותר שיווקית, והיא, אם יש בכלל טעם בשיקום הנזק, ואם ניתן יהא למכור את השמלות לאחר שניזוקו ושוקמו. שאלות אלו יש כמובן לבחון, בהתייחס לשמלות הנדונות, שמלות כלה ושמלות ערב מפוארות וייחודיות.

איני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה לשם קביעה מה היקף הנזק שנגרם, יש לבחון רק את עדויות המומחים מטעם הצדדים. אין להתעלם מעדויות נוספות שהובאו, ובראש ובראשונה, עדותו של התובע עצמו. התובע העיד שאומנם אין לו תואר של מהנדס טכסטיל, אך יש לו תואר של מעצב אופנה וטכסטיל (עמ' 16 שורה 17). ניסיונו תואר בחוות דעת המומחה מטעמו, שכתב שהתובע מתמחה בתפירה עילית, הוא עשה לימודיו בניו יורק בבית הספר היוקרתי לעיצוב אופנה Parsons, ובתום לימודיו התמחה ועבד אצל מעצבים בכירים לרבות דונה קארן. התובע מעצב ומוכר את השמלות פרי עמלו, שמלות אלו הן איכותיות במיוחד, והן נמכרות בסכומים הנעים בין 15,000 ₪ - 20,000 ₪ (עמ' 26 שורה 20). גם אם התובע אינו מהנדס טכסטיל, הוא מומחה בתחומו, ולא ניתן לומר שהוא נעדר מומחיות בשאלות שהן לב ליבו של עיסוקו. לאור האמור, גם אם המומחה מטעמו אינו יכול להעריך את הנזק שנגרם, מאחר והוא לא בחן בעצמו את השמלות, ולעניין זה אני מקבלת את טענת הנתבעת, התובע עצמו יכול לעשות זאת. גם לתובע הידע והניסיון הדרושים כדי לקבוע אם נגרם נזק לשמלות, אם הנזק שנגרם הוא בר תיקון, ואם ניתן למכור את השמלות לאחר שיקומן. ודוק. איני מתעלמת מכך שהתובע נוגע בדבר; לכך השלכה על משקל העדות, לא על מומחיותו ויכולתו של התובע להעריך את הנזק שנגרם.

ואכן, גם שמאי הנתבעת, שהעיד על עצמו כי אינו מומחה טכסטיל, החליט לא לקבל את חוות דעת המומחה בו נועץ, והכיר בנזק מוחלט ל - 3 שמלות לגביהן סבר המומחה כי ניתן להעבירן ניקוי יבש בעלות של 200 ₪. אם שמאי הנתבעת יכול להעריך את הנזק, גם לתובע היכולת לעשות זאת.

26. התובע טוען שכתוצאה מההצפה נפגעו 25 שמלות, והן נזרקו או נתרמו מאחר ולא ניתן היה לשקמן. לעומתו סבור מומחה הנתבעת שרק 14 שמלות נפגעו במידה זו או אחרת, וליתר השמלות שבחן (11 במספר), לא נגרם כל נזק.

מומחה הנתבעת פרט בחוות דעתו את הנימוקים למסקנותיו, תוך התייחסות ספציפית לכל אחת ואחת מהשמלות. לעומתו, טענות התובע, כמו גם טענות מנהלת החנות, היו כלליות וגורפות, אין בהן פירוט של השמלות, ואין בהן התייחסות לנזקים הספציפיים שנגרמו. עולה הרושם שהתובע החליט לפסול פסילה גורפת את כל מלאי החנות, מבלי לבחון בקפידה את הנזק (וראה עדות שמאי הנתבעת בעמ' 99 שורה 3; וכן חוות דעתו נ/6, עמ' 3 רישא).

לאור האמור, הגעתי למסקנה שבכל הקשור למספר השמלות שנפגעו, יש להעדיף את חוות דעתו של מומחה הנתבעת, שבחן ובדק כל שמלה ושמלה. אכן, חלפו מספר ימים מעת ההצפה עד מועד הבדיקה, אך אין בכך דבר. להיפך, יתכן ומשום כך ניתן היה לדעת טוב יותר אם בכלל נגרמו נזקים. המסקנה היא שבעקבות ההצפה ניזוקו רק 14 שמלות, 9 שמלות לא ניזוקו כלל והנזקים שנמצאו בשתי שמלות נוספות אינם קשורים לאירוע (ראה חוות דעת מומחה הנתבעת, נ/4)

27. אשר לנזק שנגרם ל – 14 השמלות. הנתבעת הסכימה כי 6 שמלות ניזוקו באופן שאינו ניתן לתיקון, ונגרם להן אובדן מוחלט. לגבי 8 שמלות נוספות, התובע טוען לאובדן מוחלט, ומומחה הנתבעת סבור שניתן לשקמן בעלויות זניחות על ידי גיהוץ, או החלפה של רכיב מרכיבי השמלה.

במחלוקת זו אני מקבלת את עמדת התובע, וזאת משני טעמים. ראשית, לא שוכנעתי כי ניתן לשקם את השמלות בעלות סבירה. לא רק שהתובע טען כי הדבר אינו אפשרי, אלא שמומחה הנתבעת אישר כי לא עשה כל ניסיון לתיקון השמלות, והוא גם לא מצא לנחוץ לתת הוראות, מאחר ולתובע יש את האנשים שלו שיודעים לעשות זאת בצורה הטובה ביותר (עמ' 81 שורה 6). אם המומחה עצמו מפנה לתובע, יש לקבל את עמדת התובע, כי השיקום אינו אפשרי. שנית, כפי שכבר נאמר מדובר בשמלות מפוארות, הנתפרות בתפירה עילית, עשויות בדי משי עדינים, ונמכרות בסכומים של 15,000 ₪ - 20,000 ₪. אישה הרוכשת שמלה בסכום שכזה, מצפה לקבל תמורה מלאה לכספה. אין סיבה כי תסכים לרכוש שמלה שניזוקה ותוקנה. לאור האמור, וגם אם טכנית ניתן לשקם את השמלה, מבחינה שיווקית, לא הוכח כי יש טעם בדבר. מומחה הנתבעת נשאל אם סביר בעיניו שאישה המשלמת סכומים כה ניכרים על שמלת ערב, תקנה שמלה מתוקנת, והשיב כי מקובל לתקן שמלות כלה (עמ' 79 שורות 4 – 14). תשובה זו אינה מניחה את הדעת, בעיקר כאשר לפי האמור בחוות דעתו שלו, החלק המכריע של השמלות שניזוקו הן שמלות ערב, לא שמלות כלה, והן עומדות למכירה.

לאור האמור הגעתי למסקנה שיש לקבל את טענת התובע כי השמלות שניזוקו, אינן ברות שיקום, ויש להכיר לגביהן בנזק מוחלט.

28. ראש הנזק הראשון שנתבע, הוא פיצוי לפי מחיר עלות ייצור השמלה. בתצהירו העריך התובע סכום זה בסך של 100,000 ₪, לפי 4,000 ₪ לשמלה. השמאי מטעמו העריך את עלות ייצור שמלה ב – 4,275 ₪, ומומחה הנתבעת העריך את עלות הייצור ב – 3,500 ₪.

על התובע הנטל להוכיח נזקיו. התובע לא הבהיר בכל דרך על יסוד מה העריך את עלות הייצור כפי שהעריך, הוא לא פרט את הערכתו וגם לא הציג מסמכים, למרות שלדבריו יש בידיו מסמכים להוכחת טענותיו (עמ' 23 שורות 8 – 14). שמאי התובע פרט אומנם בחוות דעתו את הערכתו, אולם הוא מעולם לא ראה את השמלות, והערכותיו נסמכות על בירורים שערך אצל ספקים (עמ' 28 – 29 לפרוטוקול). הוא גם לא צירף כל מסמכים המבססים ממצאיו. לאור האמור, אני מקבלת את חוות דעתו של מומחה הנתבעת, וקובעת שעלות ייצור השמלות שניזוקו עולה כדי 49,000 ₪ (14 X 3,500 ₪).

29. ראשי נזק נוספים שנתבעו הם אובדן רווחים, ונזקים כלליים לרבות פגיעה במוניטין. הפוליסה שרכש התובע, כוללת פיצוי גם בגין אובדן רווחים. אלא שהתובע לא הוכיח נזקיו. לא הוגש כל מסמך, ולא הובאה כל עדות להוכחת הנזקים הנתבעים, למרות שלטענת התובע, יש בידו מסמכים להוכחת נזקיו (עמ' 22 – 23 לפרוטוקול). הטענות כולן נותרו טענות כלליות וסתמיות, לא מפורטות, לא מבוססות ולא מוכחות. לאור האמור, אין מקום לפסוק לתובע כל פיצוי בגין ראשי נזק אלו.

התוצאה

30. התוצאה היא שהתובע הוכיח רק חלק מהנזקים שתבע, בסכום של 49,000 ₪. לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 49,000 ₪ בניכוי סכום ההשתתפות העצמית, סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 22.11.07 עד לתשלום בפועל, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, הוצאות העדים כפי שנפסקו ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום הפסוק בתוספת מע"מ. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ג, 30 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.