1. התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לו כתוצאה מהצפת בית מגוריו בביוב. התובע הגיש תביעתו על סך של 110,700 ₪.

2. התובע טוען כי בכביש לצד ביתו קיים קו ביוב ובו שוחות ביוב. שתי שוחות מצויות בקטע הכביש הנמוך ביותר. לשיטתו מספר פעמים בחודש המים גולשים מפתח שוחות הביוב וגורמים להיווצרות שלולית גדולה בקטע הכיש הגובל בבית התובע. מי שלולית זו גולשים לתוך דירת התובע ומציפים אותה.

3. התובע טוען כי בחודשים 07-08/09 גלשו מספר פעמים המים לתוך ביתו והנתבעת, על אף כל פניותיו לא עשתה דבר לתיקון המצב.

4. לטענת התובע נזקיו מתבטאים בכך כי בשל ההצפות החוזרות ונשנות בעונת הקיץ לא ניתן לשהות בבית מחמת מפגע הריח והוא ובני משפחות נאלצים לצאת מהבית עד לנסיגת המים. קיימת מתקפה מתמדת של יתושים וחרקים. כן טוען התובע כי כתוצאה מן ההצפות נגרם נזק לרכושו אשר על פי חוות דעת שמאית עולה כדי סך של 66,700 ₪, נכון למועד עריכתה. כמו כן נגרמו לו הוצאות נוספות ועוגמת נפש המוערכת על ידו בסך של 40,000 ₪.

5. הנתבעת מכחישה את טענות התובע. בכתב הגנתה טוענת היא כי התובע לא הודיע למועצה על הליקויים להם הוא טוען. התשתית הוקמה לאחר תכנון מוקדם של מהנדס וקבלנים מוסמכים. כמו כן מוסיפה הנתבעת וטוענת בין יתר טענותיה כי התובע חב ברשלנות תורמת. אין לו היתר בניה והוא בנה את ביתו מתחת למפלס הכביש והתחבר למערכת הביוב באופן פרטי ללא קבלת אישור כנדרש.

6. מטעם התובע הוגש תצהירו, תצהירה של אשתו, תצהיר שכנו וכן חוות דעת השמאי מטעמו. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר פואד אבו ריש מהנדס המועצה וכן תצהירו של מר עסל זגייר עובד מחלקת הביוב במועצה. העדים נחקרו בחקירה נגדית. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

האם הוכחו ההצפות?

7. התובע הצהיר בתצהירו כי בחודשים 7-8/09 גלשו מספר פעמים מי ביוב משוחות הביוב לתוך ביתו של התובע. , כל פניותיו לנתבעת לא הועילו על מנת לתקן את המפגע. (תצהיר התובע סעיפים 9-10). עניין זה מופיע גם בתצהירה של אשת התובע. התובע תומך תצהירו גם במכתבים אשר שלח אותה העת- נספח א' לתצהירו, מכתב לנתבעת מיום 19.8.09 אשר נכתב על ידי בא כוחו בשמו. נספח ב'מכתב מיום 10.8.09 אשר נשלח לאיגוד ערים לאיכות הסביבה גליל מערבי, גם הוא על ידי בא כוחו בשמו. המדובר במכתבים אשר נערכו בתקופת ההצפות המדוברות.

8. עדותו של התובע נתמכת בתצהיר ועדות השכן מר סמי זג'ייר אשר העיד כי אשת התובע קראה לו יחד עם בנה כי יש הצפה בתוך הבית הוא התקשר לראש המועצה, הנתבעת אשר הנחה אותו להזמין ביובית וכך עשה, לאחר אישור החשב. בחקירתו הנגדית עלה גם שהוא עובד מועצה וכי בתו מאורסת לבנו של התובע. איני מוצאת כי יש בפרטים אלו כדי לגרוע מעדותו.

9. עד התובעת מר עסל זג'ייר, עובד מחלקת הביוב במועצה, העיד בחקירתו הנגדית כי יש הצפות אשר קרו כמה פעמים "על הכביש לפעמים שי הצפות מבור הביוב. על הכביש." (פרוטוקול עמ' 23 ש' 8) הוא ממשיך ומאשר כי טיפל בהצפות בכביש , אך לא אצל התובע בבית. מדובר במים העולים מתוך השוחה ולא מתנקזים אלא זורמים לצד השני.
(בהמשך אותו עמוד). באשר לתדירות הסתימות, מאשר העד כי אין רישום במועצה של כל הקריאות לביובית (פרוטוקול עמ' 29 ש' 23-24).

10. לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי דבר קיומן של ההצפות בחודשים 7-8/09 הוכח.

שאלת אחריות הנתבעת להצפות.

11. בתקופה הרלוונטית לתביעה זו הייתה מערכת הביוב באחריותה של הרשות המקומית, כיום המערכת באחריות תאגיד המים. אין מחלוקת בשאלה זו. דומה בעיני כי גם אין מחלוקת בדבר אחריותה של הנתבעת, אותה עת, לתקינות מערכת הביוב. למען הסר ספק אפנה לע"א 73/86 לוי שטרנברג נ. עירית בני ברק פד"י מג(3) 343 והחקיקה והפסיקה המוזכרת שם.

12. השאלה המרכזית בעניין שבפני היא האם נושא התובע באחריות בשל אופן חיבורו למערכת הביוב המקומית.

הנתבעת טוענת כי ביתו של התובע נבנה בלי להתחשב בקו הביוב הקיים מזה עשרות שנים ובנה את ביתו במפלס מתחת לקו הביוב, ללא כל התאמה נדרשת לכך. הוא התחבר באופן פרטי לקו הביוב של הנתבעת מבלי שקיבל את האישור הנדרש לכך ועל כן, נושא הוא באחריות למצבו.

13. ראשית טענה הנתבעת כי התובע בנה את ביתו ללא היתר. התובע טען כי יש בידיו היתר בניה כחוק. טענת העדרו של היתר בניה לא הוכחה ולפיכך, הנני דוחה אותה.

14. באשר לאופן התחברותו של התובע למערכת הביוב, טוען התובע כי המועצה היא אשר חיברה אותו (פרוטוקול עמ' 15 ש' 20).

15. עדי הנתבעת מפרטים יותר באשר לאופן החיבור. מר עסל זגייר טוען כי הוא התנגד לחיבורו של התובע לקו הביוב שכן ידע כי אם יתחבר תהיה הצפה. הוא גילה את החיבור לאחר שראה את ההצפה. מה עשה בנידון?

"ש. אדם שמתחבר באופן פירטי לקו ביוב, אתה אחראי מחלקת ביוב, מה אתה עושה?

ת. אני בודק, מחבר, מביא קבלן. אני אל אחראי על חיבור. אצלנו לפעמים יש חופשיות, לא מתייחסים למה שאומרים. הוא התחבר, אנו דיווחנו שהוא אתחבר ואף אחד לא התייחס. אלה שחיברו אותו דיווחו. אנשים שהוא מכיר ואני לא מכיר. הוא צריך להגיד מי. הם יודעים מי. זה לא חייב להיות בשיתוף פעולה עם מישהו מהמועצה. אני לא יודע מי חיבר אותו. אני ידוע מי חיבר אותו. מדובר בשני עובדים של המועצה והם קיבלו כסף."

(פרוטוקול עמ' 24 ש' 18-23)

לאחר מכן הוא ממשיך ומתאר כי לאחר ההצפה שלא מי חיבר אותם והם מסרו את השמות. מדובר באנשים ששולם להם כסף שלא במסגרת העבודה שלהם במועצה. עוד הוא טוען כי יכול להיות שהחיבור נגרם בשל לכלך שנוצר שעה בה הותקן החיבור.

16. מהנדס המועצה מר אבו ריש העיד כי לא כל השנים היה סדר בדרישת היטל הביוב לצורך קבלת היתר בניה. היום המועצה אכן בודקת את האפשרויות של החיבור לביוב בטרם קבלת היתר. בזמנו הדבר לא היה מסודר.

"ש. כאשר המועצה נותנת את האישור, האם נכון שהיא בודקת את האפשרויות של חיבור המים...

ת. היום כן, אז לא. אז הכוונה היו תקופת במועצה שלא היתה מועצה היו תקופות בחירות. היו מגיעים למועצה ורושמים 100, 150 מ' ובכלל אל מסתכלים אם אפשר או אי אפשר לחבר. "

(פרוטוקול עמ' 27 ש' 24-27)

17. נמצא כי התובע ככל הנראה עשה את הנדרש לכאורה ממנו לצורך התחברות, מאזן ההסתברויות נוטה לטובת הקביעה כי פנה למועצה וכי התחבר על ידי שני עובדי מועצה. המועצה, הנתבעת יצרה מצג כי החיבור כשורה. הן באמצעות הנפקת אישור מתאים ללא כל בדיקה והן באמצעות עובדי מועצה המבצעים עבודות פרטיות ואין על התושב בהכרח לדעת באיזה כובע הדבר נעשה.

18. יחד עם זאת משבנה התובע את ביתו כשאר המפלס נמוך ממפלס הכביש הריש היה עליו ליצור את ההתאמה הנדרשת במערכת הביוב שלו למנוע את ההצפות. אם המועצה הייתה פעולת כשורה היה עליו להתקין מערכת מתאימה בטרם קבלת האישור. לפיכך, יש להשית עליו אחריות של 20% למצב. שכן, היה עליו באמצעות בעלי מקצוע שלו לעשות את הדבר. מנגד. לא היה על המועצה לחברו בטרם יעשה כן.

שעור הנזק

19. התובע סומך תביעתו על חוות דעת השמאי מטעמו. יש לבחון את חוות הדעת על סעיפיה אל מול עדות התובע, אשתו והשמאי.

20. השמאי העיד כי כאשר הגיע לבקר את הבית ראה ריצוץ בקומה למטה ובקומה למעלה. הוצגו בפניו תמונות הוא מאשר כי רואה כי בתמונות קודמות אל היה ריצוף בקומה למטה.

התובע העיד כי נכנס לגור בבית בשנת 1995 לדבריו כשבנה את הבית ישר ריצף בקומה למטה. לאחר מכן נגרם הנזק כתוצאה מן ההצפות והוא הוריד את הבלטות ושב וריצף בשנית לפני כמה שנים.

אשת התובע העידה כי עברו לגור בתחילת שנות התשעים. אחרי 3-4 שנים התקינו בקומה למטה ריצוף.

21. לכאורה קיימת סתירה בין עדות התובע לאשתו באשר למועד התקנת הריצוף למטה. אולם, כך או אחרת מדובר בריצוף שהותקן בסמוך לכניסתם לבית ושנים רבות לפני מועד התרחשות ההצפות.

לפיכך, ובהעדר חוות דעת נגדית הנני מקבלת את חוות דעת השמאי באשר לגובה הנזק לצורך פירוק מרצפות קיימות בקומה למטה וריצוף מחדש-

עלות ריצוף ל- 170 מ"ר לפי 150 ₪ למ"ר סך הכל 25,500 ₪.

שיפולי קרמיקה 1,000 ₪

פירוק ריצוף קיים לרבות סילוק 8 ס"מ עליונים של מצע החול לפי 170 מ"ר ו- 30 ₪ למ"ר. סך הכל 5,100 ₪.

סך הכל 31,600 ₪.

22. שיפוץ המקלחת. התובע מעיד כי רק לאחר שחידש את הריצוץ עשה מקלחת ושירותים. לפני כן הייתה רק הכנה לכך. לפיכך, איני מאשרת פיצוי בגין ראש נזק זה. (פרוטוקול עמ' 15 ש' 27-28).

23. צבע- התובע מעיד כי השתמש בצבע על מנת לצבוע את הבית מבחוץ. לא העיד על צביעה פנימית של הבית. לדבריו צבע את הבית לאחר שסגר בבלוקים את הקומה התחתונה. הוא צבע את כל הבית ואל רק את הקומה התחתונה על מנת שהכל יראה יפה ביחד (פרוטוקול עמ' 16 ש' 19-28). עדותו זו אינה תואמת את עדות אשתו הטוענת כי סגירת המקום בבלוקים נעשתה עם הריצוף ואז הצבע, כשלוש ארבע שנים אחרי שעברו לגור בבית. יתכן וכונתה לריצוף השני של הקומה התחתונה.

כך או אחרת הרי התובע עצמו עמדי כי הסגירה בבלוקים נעשתה לאחר הריצוף הראשון (פרוטוקול עמ' 16 ש' 5-7). הסגירה בבלוקים הינה הסיבה לצבע. וכל זאת אינו קשור להצפות.

לפיכך, הנני דוחה את דרישת הפיצוי בגין צבע.

24. באשר לארונות מטבח- העיד התובע כי הוחלפו 12 ארונות מטבח תחתונים. העידה אשתו כי מדובר במטבח גדול מאוד. העיד השמאי כי מחיר ארונות המטבח בינו לפי המחירון המינימלי בדקל. לאור כל זאת הנני מאשרת פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

25. חיבור קו ביוב זמני.

העיד התובע כי לאחר התחברות לשוחה שניה חלה הטבה במצב. השמאי מחווה דעתו כי מדובר בהוצאה של 4,000 ₪ . מאחר וגם במקרה זה מדובר בהתחברות לא מאושרת, מוצאת אני כי נכון הוא לפסוק רק מחצית מן הסכום, מה גם שלא צורפה כל חשבונית.

לפיכך, בגין ראש נזק זה – 2,000 ₪.

26. ירידת ערך הבית

איני מאשרת לפיצוי מרכיב זה בחוות הדעת. התובעים התקינו על פי גרסתם חיבור זמני שונה אשר לכאורה פותר או מקטין משמעותית את הבעיה. התביעה הינה בגין הצפות אשר אירעו במשך חודשיים. ועל כן איני מוצאת כי קמה עילה לפיצוי בגין ירידת ערך הבית.

27. פיצוי בגין העדר הנאה, עוגמת נפש.

אכן יש לפצות את התובעים בגין עוגמת נפש. התובעים טעונים לסך של 40,000 ₪. דומה ביעני כי פיצוי בסך של 10,000 ₪ הינו פיצוי הולם.

סיכום

28. סך כל הנזק על פי האמור לעיל מגיע כדי סך של 44,100 ₪.

מתוך סכום זה יש להפחית 20% אחריות התובע ועל כן סכום הפיצוי הינו בסך של 35,280₪ בתוספת הפריש הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 8.9.09 ועד היום סך הכל, 41,275 ₪.

29. הנני מוחקת את התביעה למתן צו עשה קבוע לתיקון המצב נוכח העובדה כי הנתבעת אינה אחראית על קווי הביוב אלא תאגיד המים.

30. לפיכך, הנני מחיבת את הנתבעת לשלם לתבוע סך של 41,275 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 8,008 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

כל הסכומים ישולמו בתוך 60 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עוד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ה, 28 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.